בס"ד. שיחת* יו"ד שבט ה'תשי"א**.

204

א. ידוע שישנם חילוקים בין השנה הראשונה לההסתלקות להזמן שלאח"ז, ומהם, ש"כל י"ב חודש . . נשמתו עולה ויורדת, לאחר י"ב חודש . . נשמתו עולה ושוב אינה יורדת"1, היינו, שאינו נמצא למטה כמקודם.

ואף שחילוק זה הוא אצל כל ישראל, הן אצל יהודים פשוטים, הן אצל גדולי ישראל, וגם אצל נשיאי ישראל, מ"מ, מצד גודל מעלת הצדיקים – צדיק גוזר והקב"ה מקיים2, ויתירה מזה, הקב"ה גוזר וצדיק מבטל3, ועד שצדיקים יכולים לפעול שינוי במעשה בראשיתא – יכולים הם לשנות כלל זה בהתאם לרצונם.

כלל זה (ש"לאחר י"ב חודש . . נשמתו עולה ושוב אינה יורדת") הוא אצל מי שאינו בעל-הבית על עולם ומלואו, משא"כ צדיקים שנמסרו להם מפתחות של חי', גשמים ותחיית המתים [מפתחות כאלו ששנים מהם בבת-אחת אינם נמסרים לאחד4, ואעפ"כ ראינו שלצדיקים נמסרים גם מפתחות אלו בבת-אחתב], והם בעלי-בתים על הכל, הרי עאכו"כ שיכולים לבחור לעצמם את מקומם, להיות היכן שמוצאים לנכון שכך טוב יותר.

ב. ובנוגע לכ"ק מו"ח אדמו"ר – בודאי שגם עתה רצונו להיות כאן, יחד אתנו:

205

אצל כ"ק מו"ח אדמו"ר היו ג' הענינים דאהבת ה' אהבת התורה ואהבת ישראל (קשורים זב"ז, ועד ל)דבר אחד [וכידוע מאמר רבינו הזקן5 ש"ואהבת לרעך כמוך"6 הוא כלי (פירוש וביאור) ל"ואהבת את ה' אלקיך"7], שלכן, מבלי לעשות חשבונות, וויתר הרבי ("ער האָט פאַרבויגן") על הגשמיות שלו ואפילו על הרוחניות שלו בשביל אהבת ישראלג.

ומזה מובן שכן היא הנהגתו גם לאחר הסתלקותו [ע"ד מארז"ל8 "כיון שיצאו רוב שנותיו של אדם"ד בהנהגה טובה מובטח לו שכך יהי' גם לאחרי כן, ואם הדברים אמורים אצל כל אדם, כל-שכן אצל צדיק, חסידה, שכל ימיו מסר את נפשו, נפשו הטבעית ואפילו נפשו האלקית] – שאף שהענינים דלמטה מעלימים ומבלבלים להענין ד"נהנין מזיו השכינה"9, "זיו תורתן ועבודתן" ולמעלה מזה10, אעפ"כ, מוותר הרבי ורוצה גם עכשיו להיות למטה, יחד אתנוו.

וכיון שזהו רצונו של הרבי – בודאי יהי' יחד אתנו, וכמ"ש התוספות11 ש"כשהיא (הנשמה) רוצה היא יורדת"ז.

206

ג. המורם מזה בנוגע לפועל:

אף שנמצאים כבר לאחרי יום ההילולא הראשון,

– הנני נמנע לומר או לכתוב "יאָרצייט הראשון", כי, צריכים לקוות שעד לשנה הבאה יהי' כבר קיום היעוד12 "הקיצו ורננו שוכני עפר", והוא בתוכם, ובמילא לא יהי' עוד "יאָרצייט"ח, ולכן מדייק הנני "יום ההילולא הראשון", כי, עליות (שזהו"ע ההילולא) יהיו גם לאחרי כן –

וא"כ יכולה להיות ח"ו וח"ו חלישות בההתקשרות – צריכים לידע שאדרבא ואדרבא: ההתקשרות צריכה להתחזק עוד יותר, וכשם שעכשיו מתעלה הרבי בעילוי אחר עילוי, צריכים גם אנו להתאזר בכחות נוספיםט כדי שנוכל להילוות אליו.

ד. זוהי גם התשובה לשואלים בנוגע לאמירת קאַפּיטל ע"א (הקאַפּיטל דכ"ק מו"ח אדמו"ר המתאים למספר שנותיו13) – האם צריכים לאמרו גם לאחרי יו"ד שבט14, ועד מתי צריכים לאמרו? והתשובה לזה – שצריכים להמשיך לאמרו עד י"ב תמוזי.

ובהקדם השקו"ט האם גם לאחר ההסתלקות ישנו ענין של הוספה בזמן, ואם שייך אז ענין של גידול והתבגרות – שיש אומרים שזוהי פלוגתא בין הרמב"ם להראב"ד15.

207

ויש להביא שתי ראיות שענינים אלו שייכים גם לאחר ההסתלקות:

א) נהגו בכל תפוצות ישראל לערוך "יאָרצייט" בכל שנה ושנה. וכיון שענינו של "יאָרצייט" הוא, שבו נעשית עליית הנשמה, מוכח, שגם אצל הנשמה (לאחר ההסתלקות) שייך הוספה התלוי' בזמן.

ב) ישנה רשימה של כ"ק מו"ח אדמו"ר מכ"ף מר-חשון תש"ה16 – שבו מלאו שמונים וארבע שנים מיום הולדת אביו אדמו"ר (מהורש"ב) נ"עיא, וביום זה מסתיימת השייכות לקאַפּיטל פ"ד (כידוע במנהגי אמירת תהלים<13>) – ע"ד חזיון לילה, שבו אמר לו אביו שיאמרו דרוש על קאַפּיטל פ"ד. ומזה מובן גם בנדו"ד (כמדובר<14> שהרבי הבהיר מראש ("באַוואָרנט") כמה וכמה ענינים) – שבכתבו אודות יום הולדת אביו אדמו"ר נ"ע כו"כ שנים לאחרי הסתלקותו, פסק גם בנוגע לעצמו17, שגם עכשיו (לאחר ההסתלקות) ישנו אצלו הענין דיום הולדת, וגם עכשיו ישנם אצלו עליות בעילוי אחר עילוי, אשר, לאחר כל עלי' נמצא שהעבודה הקודמת היתה הכנה להמעמד ומצב שלאח"ז.

***

ה. בעניני השליחות של הרבי ישנם כמה סוגים:

ישנם כאלה שבגלוי היתה ההוראה אליהם בנוגע לגשמיות, היינו, שיעסקו בעניני עסק והדומה, אלא שהכוונה הפנימית היתה ענין של תורה ומצוה. וישנם כאלה שגם בגלוי היתה ההוראה אליהם בנוגע לרוחניות, היינו, שהרבי שלח אותם עבור ענין של חינוך, חיזוק התורה, הפצת היהדות, ועד ללמד לילדים אלף-בית.

208

כשם שבנוגע לאלה שההוראה אליהם היתה בענין של גשמיות, מובן, שאין זה אלא החיצוניות בלבד, והכוונה הפנימית היא ענין של תורה ומצוה [כשם שהכוונה העיקרית בכללות ענין העסק הוא בשביל מצות הצדקה, מעשר או חומש, או יותר מזה (ובפרט ע"פ המבואר באגה"ק18 אשר בזמן הזה עיקר העבודה היא צדקה), והחלק שנותנים לצדקה מעלה את הכל19] – כך בנוגע לאלה שבגלוי היתה ההוראה אליהם בענין רוחני, שגם הם צריכים לידע שזוהי הוראה חיצונית לגבי הכוונה הפנימית שבדבר.

וע"ד מאמר הזהר20 "דא מוחא לגו מוחא כו' האי קליפה להאי והאי להאי", היינו, שגם דבר שהוא פנימיות ומוחא לגבי דרגא תחתונה, אינו אלא חיצוניות וקליפה לגבי דרגא נעלית יותר.

ולכן, גם אלה שההוראה אליהם היתה בענין רוחני, צריכים להתבונן האם ענין זה הוא כבר תכלית המכוון, או שאין זה אלא החיצוניות והקליפה בלבד, וכשם שההוראה בענין של עסק היא החיצוניות בלבד ויש בה כוונה פנימית, כך גם ההוראה בענין של הפצת התורה, חיזוק היהדות והדומה, היא גם הוראה חיצונית לגבי הכוונה הפנימית שבדבריב (כדלקמן).

ו. כל אלה שהרבי שלח אותם לעסוק בהפצת היהדות בערי השדה,

– ולאו דוקא ערי השדה ממש, אלא, לאחר שיוצאים מהיכלו של הרבי, שבו קיבל ליחידות, בו התפלל ובו למד, הרי, כל מקום שבו נמצאים הו"ע של "שדה" לגבי היכלו של הרבי, כך שבהיציאה מעבר לאסקופה נמצאים כבר בשדה, כיון שחסר שם ה"תפארת21 אדם לשבת בית"יג

צריכים לידע שבכל עניני השליחות ישנה כוונה פנימית.

והכוונה הפנימית היא – להפיץ תורת החסידות, כדברי הרבי22 שאדמו"ר הזקן לא רצה לעשות את החסידים למפלגה, אלא תורת החסידות היא עבור כלל ישראל.

209

וזהו הענין דיפוצו מעינותיך חוצה, שזוהי ההכנהיד לביאת המשיח23.

ז. בכלל ישנם ארבע דרגות: חולין, מעשר, תרומה וקודש. ומצינו גם דרגא חמישית – "מי חטאת", שאפילו טהור לקודש אינו מספיק לחטאת24. וכמו כן יש גם בנפש חמש דרגות: נפש, רוח, נשמה, חי', יחידה25. ובהתאם לכך הי' הדיבור וההוראה של הרבי לכל אחד לפי אופנו ומדרגתו.

נפש – שייכת לענין של חטא, כמ"ש26 "נפש כי תחטא". ולכן, לאלה שבדרגת נפש היתה ההוראה בגלוי בענין של גשמיות. ולאלה שבדרגת רוח ונשמה, ועאכו"כ חי' יחידה, שהם דרגות נעלות יותר – ההוראה אליהם היתה בענינים נעלים יותר, כל אחד לפי מדרגתו.

אבל, צריכים לידע שכשם שהדרגא דנפש אינה אלא הכנה לגבי דרגא נעלית יותר, כך גם דרגת רוח ונשמה, ואפילו חי' יחידה, אינם אלא שם וכלי לעצם הנשמה, כדיוק הלשון25 "חמשה שמות נקראו לה", לעצם הנשמה, היינו, שגם יחידה (שנכללת בחמשה שמות) אינה אלא שם והכנה לעצם הנשמה27.

ובמילא מובן שבהדיבור לבחי' היחידה, חי' נשמה ורוח, או אפילו נפש – היתה הכוונה והרצון להגיע לעצם הנשמה.

ולכן מובן שכל אלה שהיתה להם שייכות אל הרבי, שיש להם עתה שייכות אל הרבי, ובמילא תהי' להם שייכות גם לאח"ז, כיון שכל דבר שבקדושה אף שמסתלק מניח שרשו במקומו28 – צריכים לידע שבכל ההוראות שקיבלו מהרבי ישנה כוונה פנימיתטו, והכוונה הפנימית היא – פנימיות התורה, יפוצו מעינותיך חוצה, כלומר, להפיץ את תורת

210

החסידות הכללית שנתגלתה ע"י הבעש"ט והבאים אחריו, ותורת חסידות חב"ד שנתגלתה ע"י אדמו"ר הזקן והבאים אחריו, עד לכ"ק מו"ח אדמו"ר ועד בכלל, שעי"ז מתמלאת ונשלמת הכוונה פנימית.

ח. וכשתושלם הכוונה פנימית יהי' "לכל בני ישראל . . אור במושבותם"29, ויקויים מ"ש בפרשתנו30 "ובני ישראל יוצאים ביד רמה",

– בהפרשיות שלפנ"ז מדובר אודות הגלות, ובפרשתנו הו"ע הגאולה –

ו"אז ישירטז משה"31 – "שר לא נאמר אלא ישיר מכאן לתחיית המתים מן התורה"32, היינו, שבקרוב ובעגלא דידן "ישיר משה – של דורנו – ובני ישראל", בוא"ו המחבר (לא וא"ו המפסיק) – ישיר לשון יחיד33,

ויקויים מ"ש34 "הוי' ימלוך לעולם ועד", וגם בלשון תרגום: "הוי' מלכותי' קאים לעלם ולעלמי עלמיא",

ובפשטות – שבמהרה בימינו נראה את הרבי בעיני בשר, והוא יוציאנו לגאולה האמיתית והשלימה – אמן.

***

ט. בבואו לאמריקא אמר הרבי: "אזלת לקרתא עבד כנימוסא"35. כאן באמריקא אוהבים לשמוע כרוז, הצהרה ("סטייטמענט"), דבר חידוש, ומה טוב – דבר המבהיל את הרעיון. אינני יודע אם יש צורך בסדר כזה, אבל – "אזלת לקרתא עבד כנימוסא":

שלשת האהבות, אהבת השם, אהבת התורה ואהבת ישראל, כולא חד36. אי אפשר לחלק ביניהם, כיון שכולא חד, כעצם אחד. – בתורת החסידות מובא מאמרו של הבעש"ט37 בשם ראשונים: העצם כשאתה תופס במקצתו אתה תופס בכולו. ובנדו"ד, כיון שג' האהבות הם עצם

211

אחד, מובן, שבכל א' מהם יש שלשתם, כי, כשאתה תופס במקצתו אתה תופס בכולו.

כשישנה אהבת ה', אבל אין אהבת התורה ואהבת ישראל, ה"ז הוראה שחסר גם באהבת ה'. לאידך גיסא, כשישנה אהבת ישראל, עם היותה מהמצוות שכליות שהשכל מחייבם, הרי, סוף סוף, מגיעים לאהבת התורה ואהבת השם. וכידוע38 הסיפור אודות הרבי הצמח-צדק, שע"י נתינת גמילות חסד ליהודי הגיע לענינים כאלה שלא הגיע אליהם ע"י תורה ועבודה.

"הצהרה" ("סטייטמענט") זו צריכים להכריז ולהודיע. כאשר רואים יהודי שיש לו אהבת ה' ואין לו אהבת התורה ואהבת ישראל, צריכים לומר לו, שעליו לדעת שאהבת ה' לבדה, ללא אהבת התורה וישראל, אין לה קיום. לאידך גיסא, כשרואים יהודי שיש לו רק אהבת ישראל, צריכים להשתדל להביאו לאהבת התורה ואהבת ה'. וכן צריכים להשתדל שפעולתו באהבת ישראל תתבטא לא רק בנתינת לחם לרעבים ומים לצמאים, אלא שמצד אהבת ישראל יקרב יהודים לאהבת התורה ואהבת ה'.

וכאשר יהיו שלשת האהבות יחדיו, יהי' זה "חוט המשולש" ש"לא ינתק"39.

ועי"ז תבוא גם הגאולה, שכן, כשם שהסיבה ל"גלינו מארצנו" בגלות האחרון היא בגלל ההיפך דאהבת ישראל40, כך ע"י אהבת ישראל תבוא הגאולה במהרה בימינו ממש.

***

י. (אחד שאל בענין שליחות שהעמיס עליו כ"ק אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, וענה כ"ק אדמו"ר שליט"א:)

כאשר כ"ק מו"ח אדמו"ר נעשה בן חמש עשרה שנה, לקחו אביו אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע למזכיר בעסקנות הכלל41. לאסיפת הרבנים מסויימת שהתקיימה אז (כמדומה בקובנה), שלח אדמו"ר נ"ע את כ"ק מו"ח אדמו"ר בתור נציג שלו42. כיון שהרבי הי' אז צעיר, בן חמש עשרה

212

שנה, שלח עמו אדמו"ר נ"ע את הרשב"ץ43. הרשב"ץ הי' יהודי פיקח מאד, אבל, אדמו"ר נ"ע ציווהו לאמר, שלמרות ששולח אותו עמו, עליו לדעת, שככל שימעט מלהתערב, עדיף יותר ("וועט זיין אַלץ גלייכער").

(וסיים כ"ק אדמו"ר שליט"א:) ואם אז כך, כל שכן עתה: לשם מה צריכים להתערב בעניניו של הרבי?! אין צורך לתת לו עצות ולא לומר דעות. צריכים לקיים ולמלא את רצונו, וככל שתתמעט ההתערבות עם "אייגענע פירושים", עדיף יותר.

***

יא. מאמר ד"ה באתי לגני – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א.

[טרם פתח את המאמר אמר: בהמאמר שנתן כ"ק מו"ח אדמו"ר ליום הסתלקותו מתחיל44: באתי לגני... (עד סוף סעיף ג'),

אח"כ הפסיק וצוה לנגן ניגון ה"בינוני", ואמר: כ"ק מו"ח אדמו"ר הי' מחבב ניגון זה. אח"כ צוה לנגן ניגון מכ"ק אדמו"ר נ"ע,

אח"כ המשיך המאמר: והנה אחרי שמבאר בהמאמר דעיקר שכינה בתחתונים היתה... (עד סוף סעיף ה'),

אח"כ הפסיק וצוה לנגן ניגון מכ"ק אדמו"ר מוהר"ש, ואח"כ ניגון מכ"ק אדמו"ר הצ"צ,

אח"כ המשיך המאמר: והנה בסיום המאמר מבאר... (עד גמירא),

אחרי אמירת המאמר ובהפסק חלק השיחה דלקמן, צוה לנגן ניגון מכ"ק אדמו"ר האמצעי וניגון כ"ק אדמו"ר הזקן (בן ד' הבבות) כדלהלן.

***

יב. אחרי המאמר אמר כ"ק אדמו"ר שליט"א]:

כעת הקשיבו יהודים!

בכלל בחב"ד היתה התביעה שתהי' עבודתו של כאו"א בעצמו, ולא להסתמך על הרביים.

זהו ההפרש45 בין שיטת פולין לשיטת חב"ד, ששיטת פולין היא "וצדיק באמונתו יחי'"46, אל תקרי יִחְי' (החי"ת בשבא) אלא יְחַיֶ' (החי"ת

213

בפתח), אבל אנו, חב"ד, צריכים לעבוד כולנו בעצמנו, ברמ"ח אברים ושס"ה גידים של הגוף, וברמ"ח אברים ושס"ה גידים של הנשמה.

"הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים"47. אינני מסלק את עצמי ("איך זאָג זיך ניט אָפּ") ח"ו מלסייע, לסייע כפי היכולת, אבל, כיון שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, הרי, אם לא תהי' העבודה לבד, מה יועיל זה שנותנים "כתבים", מנגנים ניגונים ואומרים לחיים.

הרבי הי' אומר לפעמים: "לייגט זיך ניט אַריין קיין פויגעלעך אין בוזעם"...

צריכים לבד להפוך את השטות דלעומת זה והרתיחה ("דער קאָך") של הנפש הבהמית – לקדושה48.

יג. בנוגע להמשכן – הי' יכול לעשות משה לבדו, ועד"ז בנוגע לבית המקדש – הי' יכול לעשות דוד לבדו, אלא שרצונם הי' לזכות את כל בנ"י.

וכמו כן כאשר כ"ק מו"ח אדמו"ר כתב את הספר תורה לקבלת פני משיח צדקנו, אמר, שאינו רוצה לעשות זאת לבדו, אלא רצונו בהשתתפותם של כל ישראל, כדי לזכות בדבר את כלל ישראל49.

ופשיטא שבעשיית הדירה לו ית' בתחתונים – צריכים להשתתף כולנו, וכל בנ"י. כל אחד צריך לעשות בעצמו, למלא את שליחותו. נשארו רק פכים קטנים, וכשיסיימו אותם, אזי יקויים היעוד50 "ועלו מושיעים וגו'", היינו, שג' קליפות הטמאות ידחו ויבטלו, וקליפת נוגה, כללות העולם, תתעלה לקדושה, ותושלם תכלית הבריאה – שתהי' דירה לו ית' בתחתונים51.

***

יד. (צוה לנגן אחד הניגונים מכ"ק אדמו"ר האמצעי, ואחרי הניגון אמר:)

דובר בי"ט כסלו52 שיסדרו חלוקת המשניות, שכל אחד יקח חמשה

214

פרקים ויסיימם עד יו"ד שבט, ובודאי סיימו כולם. וע"פ מנהג ישראל לומר דבר-מה בהסיום, אומר דברים אחדים ("וועל איך זאָגן אַ פּאָר ווערטער") בקיצור.

בהמשנה הקודמת למשנה האחרונה שנינו53: "חלות דבש מאימתי מיטמאות משום משקה, משיהרהר54, בית הלל אומרים משירסק".

כלומר: לדעת בית שמאי משתנה מעמדו ומצבו של דבר ("שטעלט זיך איבער אַ זאַך") במחשבה לבדה, ולדעת בית הלל יש צורך בפעולה.

והנה, אף ש"בית שמאי במקום בית הלל אינה משנה"55, הרי ידוע שלעתיד לבוא תהי' הלכה כבית שמאי56. וכיון שעכשיו הולכים כבר לקראת לעתיד לבוא ("איצטער גייט דאָך שוין צו לעתיד לבוא"), ערב שבת, ישנו כבר הענין ד"טועמי'"57, הטעימה מדעת בית שמאי – שבמחשבה לבדה נעבור כבר ("זאָל מען שוין איבערגעשטעלט ווערן") למעמד ומצב נעלה יותר.

ובנידון דידן:

בעמדנו במעמד עשרה מישראל, "אכל בי עשרה שכינתא שריא"58, ובפרט כשישנם כמה פעמים עשרה, ובפרט בבית הכנסת ובית המדרש (כידוע59 שיש מעלה בבית הכנסת לגבי בית המדרש ובבית המדרש לגבי בית הכנסת), וביתר שאת וביתר עוז בד' אמותיו של הרבי, בהמקום שבו חי כמה וכמה שנים, ובו התפלל ולמד – עומד כאו"א בהתעוררות שמהיום והלאה תהי' הנהגתו כדבעי למהוי, וכיון שהולכים לקראת לעתיד לבוא, אזי הלכה כבית שמאי שמחשבה לבדה מעבירה ("שטעלט איבער") למעמד ומצב אחר, ותהי' היציאה מן המיצר אל המרחב.

טו. בסיום המשניות: "לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום". וכמו שאומרים60 "ברכנו אבינו כולנו כאחד".

215

ע"י השלום מסירים כל ההעלמות, הסתרים והגבלות.

וכיון שמחשבה מועלת61, הרי, עי"ז שמחליטים שיהי' הכלי מחזיק ברכה זה השלום, אזי נעשית היציאה מהמעמד ומצב ד"ערבין" – כמ"ש בהתחלת המשניות "מאימתי קורין את שמע בערבין", שגם אז ("בערבין") צריך להיות הענין דק"ש, שתהי' ההכרה ש"הוי' אחד"62 – אלא שע"י השלום תהי' בקרוב ממש קריאת שמע "בשחר".

ואף שישנו גם הפירוש ד"שחר" מלשון שחרות63, ה"ז יתהפך להפירוש ד"שחר" מלשון בוקר ויום, ו"לילה כיום יאיר"64, שה"ערבין" גופא יאיר65.

וכל זה יהי' בביאת משיח צדקנו, שנזכה לכך בעגלא ובזמן קריב.

טז. (צוה לנגן ניגון של כ"ק אדמו"ר הזקן – בן ד' בבות – ואחרי הניגון אמר:)

כ"ק מו"ח אדמו"ר סיפר66, שכשדובר אודות קבלת עניני נשיאות מאביו כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע, ביקש, שיהי' זה בחסד וברחמים.

כמו כן אמר כ"ק מו"ח אדמו"ר67 – בדברו אודות ביאת המשיח – שבימיו יהי' הדבר הזה. ואין קושיא בדבר – כיון שמפורש בירושלמי68 (והובא גם בילקוט שמעוני69) שכאשר ההנהגה היא ביראה מלפניו תחת ממשלתו והנהגתו, אזי אפילו לאחרי עשרים שנה חשיב שנמצא כאן70.

מדוע התעכב הדבר?

– סיפר לי יהודי במכתבו, שבשנת תרפ"ג שאל את כ"ק מו"ח אדמו"ר ע"ד נסיעה לאיטלי', וכ"ק מו"ח אדמו"ר השיבו: לכל עת, ויעץ לו לנסוע ללמוד בתומכי תמימים. רק עכשיו הגיע לאיטלי', וכותב לי, שעכשיו הוא מבין את דבריו של הרבי שאמר לו לפני עשרים ושבע שנים!

216

אצלנו – לא ימשך הדבר שנים ח"ו, אלא יהי' במהירות.

צריכים רק להשלים את העבודה עם ה"פכים קטנים", צריכים לשנות את הרגילות וההנחות, ואז יהי' הענין ד"אסתלק יקרא דקוב"ה בכולהו עלמין"71, ותושלם הכוונה העליונה.

יז. (טרם צאתו אמר:)

"כי בשמחה תצאו ובשלום תובלון וגו'"72.

כשתהי' שמחה, שאז יהי' במילא שלום, שכל אלה שמקושרים אל הרבי יהיו באחדות – אזי (כהמשך הכתוב) גם "ההרים והגבעות", לא רק שלא יעכבו, אלא שיסייעו, "וכל עצי השדה", אילני סרק שאינם עושים פירות, יעשו פירות, כמארז"ל73 "עתידים אילני סרק שיעשו פירות"; אלא שכל זה הוא בתנאי שיהי' שלום, שכל השייכים אל הרבי יהיו באחדות.

ואז יעזור השי"ת להשלים את הכוונה שהרבי הטיל על כולנו ומסר לנו, שזהו תכלית הטוב האפשרי.

**********


*) הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א (באידית), ונדפס בהוספות ללקו"ש ח"ב ס"ע 494 ואילך. במהדורא זו ניתוספו עוד איזה ציוני מ"מ, וכמה פרטים שנרשמו ע"פ סרט-ההקלטה, ובאו בשוה"ג בציוני אותיות.

**) יום ההילולא הראשון דכ"ק אדמו"ר מהוריי"צ, ויום קבלת הנשיאות (באופן רשמי) ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א.

1) שבת קנב, סע"ב ואילך.

2) תענית כג, א. זח"ב טו, א.

3) שבת סג, א. וש"נ. זהר ח"א יו"ד, רע"א. ח"ב שם.

4) ראה סנהדרין בסופה: "יאמרו שתים ביד תלמיד ואחת ביד הרב".

א) וכל זה מודגש עוד יותר לאחר ההסתלקות – כמארז"ל (חולין ז, ב. וש"נ) "גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהן".

ב) ובנוגע לתירוץ הקושיא בזה – לא נוגע כאן הפלפול ע"פ נגלה*.

*) ענין זה נתבאר בארוכה בשיחת י"ב תמוז שנה זו סל"ה ואילך (תורת מנחם – התוועדויות ח"ג ע' 214 ואילך)המו"ל.

5) ראה סה"ש תרפ"ט ע' 56. וש"נ. אגרות-קודש אדמו"ר מוהריי"צ ח"ב ס"ע קלד ואילך. ח"ג ע' תכו. ח"ד ע' שלז (נעתק ב"היום יום" ו' תשרי).

6) קדושים יט, יח.

7) ואתחנן ו, ה.

8) יומא לח, סע"ב.

9) עיין רמב"ם הל' תשובה פ"ח ה"ב וה"ח. ולהעיר מלקו"ת צו טו, ג. תניא אגה"ק ס"ז. ועוד.

10) עיין זח"ב רי, ב. תניא פל"ט (נב, ב): זיו תורתן ועבודתן . . משא"כ באצילות כו'.

11) שבת קנג, רע"א.

ג) ובעומק יותר: כאשר מתחשבים לא רק עם טובת הענין דאהבת השם ואהבת התורה, אלא גם עם טובת הענין דאהבת ישראל, הרי, לא זו בלבד שאין הדברים בסתירה זל"ז, אלא אדרבה – ע"י "ואהבת לרעך כמוך" נעשה קשר עמוק יותר ("אַ טיפערער פאַרבונד") עם "ואהבת את ה' אלקיך".

ד) ועאכו"כ בנדו"ד – לאחר ההסתלקות – שעברו כל שנותיו באופן כזה.

ה) ובלשון רש"י (סוכה נג, רע"א) – "כל חסיד הוי חסיד מעיקרו".

ו) כלומר: אף שמצד טובתו של הרבי עצמו, הרי, בעלותו למעלה רואה את כל הענינים של הארת אלקות כמו שהם למעלה, ללא העלמות והסתרים, ובמילא לא כדאי לו (לכאורה) להתקשר עם אלה שנמצאים בעוה"ז הגשמי, כיון שלא יתכן שהקשר לעוה"ז הגשמי לא יבלבל בשעת מעשה (לרגע עכ"פ) להתענוג מזיו השכינה כו' – אעפ"כ, מוותר הוא על הטובה שלו לטובת כלל ישראל, מפני שמודגש אצלו בכל התוקף הענין ד"ואהבת לרעך כמוך".

ז) ולכן, ביחד עם כל העילויים שמתעלה הרבי למעלה מעלה, ועד לעילויים שאי-אפשר להגיע אליהם אפילו ע"י אמירת קדיש (ראה שיחת ט' טבת ס"ב (לעיל ע' 167)), מודגש אצלו בתוקף הקשר עמנו (מצד "ואהבת לרעך כמוך"), כך, שבעליותיו למעלה לוקח עמו את כל תלמידיו, חסידיו ומקושריו, ואפילו אלה

12) ישעי' כו, יט.

13) ראה אגרות-קודש אדמו"ר מוהריי"צ ח"א ע' לא. ח"י ע' נג. וש"נ.

14) ראה גם תורת מנחם – התוועדויות ח"א ע' 149.

15) ראה רמב"ם שם ה"ד, ובצפע"נ שם. לקו"ש ח"כ ע' 400. וש"נ.

שרק היתה להם איזו שייכות אליו, שבהיותם נשמות בגופים בעלמא דין יוכלו להתעלות מדרגא לדרגא בכל הענינים שמתעסקים בהם, ובכל הענינים שרצה שיתעסקו ויפעלו בהם.

ח) "דאַלאָי" יאָרצייטן... כבר יצאו י"ח ביאָרצייט הראשון, ומכאן ולהבא "וועט מען פּראַווען הילולא'ס".

ט) ובודאי שכולנו יחדיו וכל אחד מאתנו בפרט מקבל כחות נוספים מהרבי – שעכשיו ישנם גם אצלו כחות נוספים לגבי הכחות שהיו לו לפנ"ז – שיוכל לפעול בכל הענינים בנקל יותר מכמו שהי' לפנ"ז, ומתוך מיעוט ההעלמות וההסתרים מכמו שהי' לפנ"ז.

ובנוגע לפועל – כפי שהי' הרבי תובע בכל ענין עשי' בפועל – הנה, מהיום בלילה או ממחר בבוקר, צריכים לידע, שהשליחות שהטיל הרבי על כל אחד, בתקפה עומדת, כמקודם כן עתה, ואדרבה, בתוספת-כח ביתר שאת וביתר עוז, דכיון שניתנו כחות נוספים, ה"ז סימן שצריכים להוסיף ולפעול עוד יותר, וכשיוסיפו יותר, תהי' העבודה הבאה בנקל יותר, כיון שכבר התרגלו לכך והסירו ("מ'האָט דורכגעבראָכן") את ההעלמות וההסתרים שהיו בעבר.

י) יום הולדתו של הרבי, שאז תתמלא לו שנה נוספת ("דעמולט וועט דער רבי ווערן עלטער מיט נאָך אַ יאָר").

16) ז"ל הרשימה (הועתקה מגוכי"ק כ"ק מו"ח אדמו"ר): ב' כ' מר-חשון. היום הוא יום הולדת כ"ק אאמו"ר הרה"ק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע שנולד ביום ב' חיי שרה בעשרים לחודש מר-חשון בשנת תרכ"א בשעה תשיעית בוקר.

בחלומי ראיתי את הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק בבגדי שבת קודש ובפנים צוהלות במאד. ואמר, במעת לעת זה (כ' מר-חשון תש"ה) שנתמלאו שמונים וארבע שנים לאח"ז, לאחרי בוא כ"ק מו"ח אדמו"ר לאמריקא, אשר, אילו הי' אז כ"ק אדנ"ע נשמה בגוף בעלמא דין, הי' בשנת הפ"ד.

17) ראה גם סה"מ מלוקט ח"ו ס"ע קלג ובהערה 40 שם.

יא) כ"ק אדנ"ע הסתלק בהיותו רק בשנת הששים לחייו, ומאורע זה התרחש כו"כ שנים לירידת נשמתי בעולם התחתון הנה יהיו אצלי אורחים טובים, וכפי הסדר הנה כל אחד מכ"ק רבותינו ואבותינו הק' יאמר דרוש על פסוק דקאַפּיטל פד. – עכ"ל בנוגע לעניננו (וראה אגרות-קודש כ"ק אדמו"ר שליט"א ח"ה ע' טז ואילך. וש"נ).

18) ס"ט. שם ס"י. וראה גם אגה"ת ספ"ג.

19) ראה תניא סוף פל"ד.

20) ח"א כ, רע"א.

21) ישעי' מד, יג.

22) ראה סה"מ תשי"א ע' 136. לקו"ש ח"ט ע' 344. ועוד.

יב) והחילוק הוא – שאלה שההוראה אליהם היתה בענין רוחני, הפצת היהדות, זכו שהרבי בחר עבורם חלק כזה שגם החיצוניות והקליפה (שיכולה להיות ענין של חולין לגמרי, כמו אצל אלה שהרבי הורה להם לעסוק בעניני מסחר) תהי' ענין של קדושה, ותבע מהם שמהענינים של קדושה יעשו קדש קדשים.

יג) שהי' נרגש ("ס'האָט זיך געפילט") בהחדר פנימה.

23) אגה"ק דהבעש"ט – כתר שם טוב בתחלתו. ובכ"מ.

24) חגיגה יח, ב (במשנה).

25) ב"ר פי"ד, ט. דב"ר פ"ב, לז.

26) ויקרא ד, ב. ועוד.

27) ראה סה"מ תרצ"ו ס"ע 56. וש"נ.

28) שער הכוונות דרושי ויעבור דרוש א'. וראה תניא אגה"ק ביאור לסי' ז"ך.

יד) זוהי העבודה שצריכים אנו להעמיד ("צושטעלן") לביאת המשיח. – בנוגע להשייך ל"כולו כו'" או "כולו זכאי" (ראה סנהדרין צח, א), שבשביל זה צריכים לפעול ענין התשובה, עד ש"אתא לאתבא צדיקייא בתיובתא" (ראה זח"ג קנג, ב) – ענין זה יעשה מישהו אחר, אבל, מה שאנו צריכים לעשות לביאת המשיח, ה"ז הענין דיפוצו מעינותיך חוצה.

טו) וכאמור, "דא מוחא לגו מוחא כו'", ובהדרגא הכי עליונה ד"מוחא" ("אין דעם טיפסטן מוח") ישנה הנקודה הפנימית שנקראת "יחידה", בגלל שקשורה עם "יחיד", שנמסרת לנו ("עס גיט זיך אונדז איבער") בהפצת המעיינות חוצה.

29) בא יו"ד, כג.

30) בשלח יד, ח.

31) שם טו, א.

32) סנהדרין צא, סע"ב. מכילתא ופרש"י עה"פ.

33) עיין ג"כ שמו"ר פכ"ג, ט.

34) שם, יח.

35) ראה ב"ר פמ"ח, יד. וש"נ.

36) ראה סה"ש תש"ט ע' 291. וראה גם ספר הערכים – חב"ד ערך אהבת ישראל ס"ו (ע' תרכז ואילך). וש"נ.

37) ראה כתר שם טוב (הוצאת תשנ"ט) בהוספות סרכ"ז. וש"נ.

טז) עיקר ענינה של פרשה זו, שלכן נקראת השבת (שבה קורין פרשה זו) בשם "שבת שירה".

38) סה"מ תשי"א ע' 153 ואילך. וראה גם תורת מנחם – התוועדויות ח"א ע' 211 ואילך. וש"נ.

39) ע"פ קהלת ד, יב.

40) יומא ט, ב.

41) סה"ש תש"ה ע' 78. "שלשלת היחס ור"פ מתולדות בית רבינו" ב"היום יום" בתחלתו.

42) ראה "היום יום" שם.

43) ראה אודותיו – "התמים" ח"א ע' סז ואילך. וראה סה"ש קיץ ה'ש"ת ע' 91.

44) סה"מ תש"י ע' 111 ואילך.

45) ראה לקו"ד ח"א קמא, ב. סה"ש תש"ד ע' 133. ועוד.

46) חבקוק ב, ד. וראה מכות בסופה. תניא פל"ג.

47) ברכות לג, ב. וש"נ. הובא בפרש"י עה"ת עקב יו"ד, יב.

48) ראה במאמר פ"ו (לעיל ע' 199) ואילך.

49) ראה אגרות-קודש שלו ח"ו ע' רעח. וראה גם לקו"ש ח"ב ע' 589.

50) עובדי' בסופו. וראה פרש"י וישלח לג, יד.

51) ראה תניא פל"ו.

52) סט"ו (לעיל ע' 125).

53) ראה גם תורת מנחם – הדרנים על הרמב"ם וש"ס ס"ע שפא ואילך.

54) יש עוד גירסא "משיחרחר", אמנם גירסת י"א בפירוש ר' האי גאון ועוד הוא – משיהרהר.

55) ברכות לו, רע"ב. וש"נ.

56) ראה מדרש שמואל לאבות פ"ה מי"ט. מק"מ לזח"א יז, ב. הובא בלקו"ת קרח נד, רע"ג.

57) ראה לקו"ש ח"כ ריש ע' 173. וש"נ.

58) סנהדרין לט, א.

59) ראה אנציק' תלמודית ערך ביהכנ"ס וערך ביהמ"ד (כרך ג ע' קצו ואילך. רי ואילך). וש"נ.

60) בברכת "שים שלום" בתפלת העמידה. וראה תניא פל"ב.

61) סנהדרין כו, ב. וראה לקו"ד ח"א בתחלתו.

62) ואתחנן ו, ד. זכרי' יד, ט.

63) ראה אוה"ת במדבר ע' מד ואילך.

64) תהלים קלט, יב.

65) נתבאר בד"ה ויאמר גו' מחר חודש דש"פ אחרי, מבה"ח אייר (תורת מנחם – התוועדויות ח"ג ע' 56 ואילך).

66) ראה שיחת שמח"ת תרצ"ג (נעתקה באגרות-קודש כ"ק אדמו"ר שליט"א ח"ג ע' שנג. וראה "רשימות" חוברת קפ ע' 9 (נעתק ב"היום יום" כ חשון)).

67) שיחת י"ט כסלו תרפ"ז (סה"ש תרפ"ז ע' 122. ע' 126).

68) סוטה פ"א ה"ח.

69) ס' שופטים רמז עא.

70) ראה גם שיחת ש"פ חיי שרה בסופה (לעיל ע' 96).

71) זח"ב קכח, ב. תניא פכ"ז. לקו"ת ר"פ פקודי.

72) ישעי' נה, יב.

73) בסוף כתובות: אילני סרק שבארץ ישראל, אבל בתו"כ ר"פ בחוקותי משמע דכל אילני סרק יעשו פירות. ועייג"כ ב"ר פ"ה, ט (וראה תורת מנחם – הדרנים על הרמב"ם וש"ס ע' תמא ואילך).