בס"ד. ש"פ בשלח, י"ג שבט, ה'תשי"א*

217

היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך1, ומביא בזה כ"ק מו"ח אדמו"ר (במאמרו2 המשך למאמר דהסתלקות) ב' פירושים דלכאורה הם הפכים. פי' א'3 דגנים היינו4 עוה"ז ויושבת בגנים קאי על כנסת ישראל הנפוצה בגולה רועה בגנים של אחרים, מ"מ כשיושבת בבתי כנסיות ובתי מדרשות, הנה חברים שהם מלאכי השרת, שנקראים חברים מפני שאין בהם לא קנאה לא שנאה ולא תחרות, מקשיבים לקולך. ופי' הב'5 הוא דגנים קאי על ג"ע6. ואף שיש בזה כמה מדריגות לאין קץ אך בכללות נחלקים לב' מדרי' ג"ע התחתון וג"ע העליון7, וחברים מקשיבים היינו הנשמות שבג"ע שנק' חברים כמו שמבאר במאמר המוסגר8 דלפעמים נשמהא) מנשמה נאצלת כו'. ויש לומר הדיוק בזה, דמשמיענו אשר שייכות הנשמות זל"ז אין זה סתם שייכות אלא נשמה מנשמה נאצלת, ופי' ענין אצי' נת"ל (בד"ה באתי לגני9) שהוא גילוי

218

ההעלם, היינו שהוא דבר אחד, הוא הוא אותו הדבר עצמו אלא שירד ונתגלה מהעלמו. וכמו כחות הנעלמים שאח"כ ירדו ונתגלו מהעלמם, דלכן אי אפשר לומר שהכוונה בהבריאה הוא בשביל עולם האצילות, דמאחר שהוא גילוי ההעלם זהו ירידה, אלא התכלית הוא עוה"ז התחתון. וכמו"כ הוא בשייכות הנשמות הנ"ל שהוא ענין אצי' וגילוי ההעלם.

ב) ולהבין שייכות ב' הפירושים, הנה מקודם לזה מבאר בהמאמר10 אשר כשהנשמה יורדת למטה ומתלבשת בגוף, הנה אף שהגוף הוא מעלים ומסתיר, מ"מ ע"י עבודה מסיר ההעלם והסתר, ואדרבה ע"י ירידה והתלבשות זו הוא מתחזק ביתרון כח. והנה דיוק הלשון ואדרבה, הוא כמו שמבאר כ"ק רבינו הזקן (אגה"ק סכ"ה11) דברי כ"ק הבעש"ט12 בענין הכעס, כגון שעומד לנגדו ערלב) ומדבר ומבלבלו, הנה לא זו בלבד שאינו מתפעל ממנו, ומתפלל כמו שלא הי' מבלבל הערל, אלא עוד יותר שפועל בו חיזוק ותוספות כח כשמתבונן ענין גלות השכינה שנתלבשה בבחי' גלות בתוך דבור זה המבלבל. נמצא שע"י בלבול זה מתעורר האדם יותר. וכן מבאר ג"כ כ"ק אדמו"ר האמצעי (בתורה אור13 הענין הוא בקצרה אבל בתורת חיים פרשה זו14 נת' באריכות) בענין ויהי בשלח פרעה את העם15, דהכוונה בזה הוא דלא זו בלבד שלא העלים והסתיר קליפת פרעה, אדרבה עוד סייע, וכמ"ש16 ופרעה הקריב ואיתא במדרש17 הקריב את לבן של ישראל לאביהם שבשמים, ועוד זאת שגם פרעה את העם פרעה איז מיטגעגאַנגען מיט דעם עם, היינו שגם ניצוצים שנפלו שמה עלו אתם. וזהו ג"כ דיוק הלשון ואדרבה, היינו לא רק שהגוף אינו מעלים ומסתיר על הנשמה והיא נשארת במצבה כמו שאין העלם והסתר, אלא אדרבה שע"י ההעלם מתחלה, האדם מתחזק ביתרון כח. וזהו עיקר הכוונה בבריאת העולמות

219

אתכפיא ואתהפכא דהשטות דלעו"ז און דעם קאָך פון נה"ב און עניני עולם – לקדושה. ואף שמבואר בכ"מ דעשיית המצוות הוא כדי להוסיף אורות באצי', הנה כבר נת' לעיל18 דהעצמי שבזה הוא בעוה"ז. וכמ"ש כ"ק אדמו"ר הצ"צ וכ"ק אדמו"ר מוהר"ש19 שהאורות כמו שהם באצי' הם כמונחים בקופסא, ולא זו בלבד שעיקר הגילוי, עיקר שכינה, הוא בעוה"ז, וכמשנת"ל20 מכ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע בארוכה פי' ענין עיקר שכינה, הנה עוד יותר מזה, מבאר כ"ק רבינו הזקן21 וכ"ה מכ"ק הרב המגיד22, בפי' מרז"ל23 דע מה למעלה ממך, דע אשר מה למעלה, כל הענינים שלמעלה, ממך ובך הדבר תלוי.

ג) וזהו ענין דהיושבת בגנים, הנשמות היושבות בג"ע התחתון ובג"ע העליון, באים להקשיב קולם דנש"י למטה. דהכוונה בזה הוא דגם הנשמותג) כמו שהם למעלה קודם ירידתן בגוף, וגם אותן הנשמות שכבר היו בגוף, שיש בהם המעלה שמצד עבודת הגוף, כי בזמן היותן בגוף הנה ימים יוצרוד) ולו אחד בהם24, שהמשיכו האחד בהם והשלימו כל עבודתם דעל שם זה נקראים ישראל צבאות הוי'25 (כמבואר במאמר כ"ק מו"ח אדמו"ר הנ"ל<8>), דצבא יש בו ג' פירושים: א' לשון חיל, היינו קבלת עול. ב' זמן קבוע היינו שבזמן הקבוע להם משלימים כל עבודתם. ג' לשון צביון דפירושו יופי, לא רק רצון כ"א יופי, הבא מפנימיות הכתר וגורם תענוגה) שעש"ז נקראים צבאות הוי'. ובכ"ז הנה גם הם באים להקשיב לקולם של הנשמות המלובשים בגופים, ואפילו אם עבודתם אינה עדיין בשלימות, לא בפי' הא' דצבא חיל שענינו קבלת עול, לא

220

בפי' הב' דצבא זמן יומין שלימין ולא חסריןו), ולא בפי' הג' דצבא יופי, וכמו שמסיים בהמאמר<8> דכאשר לומדים תורה ואינו מזכיר תנאים באופן לימוד התורה, ומקיימים את המצוות, ואינו מזכיר תנאים באופן קיום המצוות, נתהפך מקשר ושקר, שקר העולם, לקרש, עצי שטים עומדים26 ומחברים אור א"ס ב"ה עם העולם, אתהפכא מן הקצה אל הקצה, דהנה אחד מצירופי קרש הוא קשר. קשר דקדושה דענינו התקשרות. משא"כ בלעו"ז הרי לא תאמרון קשר לכל אשר יאמר העם הזה קשרז), כי ענינם פירוד והתחלקות. אבל התקשרות דקדושה, הרי כולם נקראו חברים, חברים מקשיבים. שהנשמות כמו שהם למעלה, וגם הנשמות שכבר היו בגוף שיש בהם מעלת העבודה שמצד הגוף כי השלימו בעלמא דין כל עבודתם, בכל הג' פירושים של צבא הנ"ל, כולם באים להקשיב ולקבל קולם של הנשמות המלובשים בגופים ואף שעדיין לא השלימו עבודתם, כי אף שהם נפוצים בגולה ורועים בגנים של אחרים, בכ"ז רייסט מען זיך אָפּ פון וועלט און מען נעמט מיט דעם גוף ונה"ב ובאים בבתי כנסיות ובתי מדרשות וקורין את השמע ועוסקין בתורה, שזהו"ע מסירת נפש ממשח), און דאָס פאַרמאָגטמען נאָר אין עוה"ז, ולכן הנה חברים, גם הנשמות שבג"עט) מקשיבים לקולם, וגם הקב"ה אומר אני ופמליא שלי באים לשמוע בקולך. וזהו ימים יוצרו ולא, ולא כתיב ולו קריי) שבעבודתם עבודת הנשמה בגוף, אין גוף און מיטן גוף, ממשיכים מלמעלה מן ההשתלשלות בלמטה מן ההשתלשלות, אחד בהם, שיהי' הוי' אחד ושמו אחד27.

**********


א) בהתפלה אנא אדון העולמים (מענה לשון ע' 10): נשמה מנשמה נאצלת וכענף באילן דבוקה וכגדיל בשלשלת חבוקה – וי"ל ג' הלשונות, כי היחוד בהשתטחות צ"ל נר"ן בנר"ן (מ"ח מסכת היחודים. עייג"כ מאמרי השתטחות לר"ה מפּאַריטש), וזהו נשמה, וכענף באילן (צומח, מדות, רוח), וכגדיל בשלשלת (דומם, מל', נפש).

– ג' הלשונות נאצלת דבוקה חבוקה, אולי יל"פ: דשייכות הנר"נ זל"ז אפשרית – מלמעלמ"ט: בדרך אצילות – גילוי ההעלם בלבד. דבקות – מהות אחד בפנימיות, וכענף באילן. חיבוק – התקשרות בדרך מקיף (עיין חילוק דדביקות והתקשרות בד"ה והי' עקב תער"ג [המשך תער"ב ח"א ע' שנו ואילך]). – ויש לקשר זה ג"כ עם חילוקי דתפלה, תורה אתדבקות רוחא ברוחא, מצוות – וימינו תחבקני.

*) המאמר הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א והואיל להוסיף בו הערות ומראי מקומות. בהוצאה זו ניתוספו ע"י המו"ל מראי מקומות לפסוקים מחז"ל וכו' (בהערות הממוספרות).

1) שה"ש ח, יג.

2) ד"ה היושבת בגנים ה'שי"ת (סה"מ ה'שי"ת ע' 119).

3) סה"מ ה'שי"ת שם.

4) שהש"ר ופרש"י עה"פ.

5) סה"מ ה'שי"ת שם ס"ע 124 ואילך.

6) זהר ח"א עז, ב. צב, א. ח"ב מו, א (ובמקדש מלך שם). ח"ג יג, א. ריג, א. ד"ה היושבת בגנים באוה"ת שה"ש ח"ב ע' תשסה-ו. ע' תשעט. ועוד.

7) ראה תו"א תצוה פא, ריש ע"ג. ובכ"מ.

8) פרק י (סה"מ ה'שי"ת שם ע' 125).

9) פ"ד (לעיל ע' 196) ואילך.

ב) כ"ה הגירסא האמיתית בתניא ספכ"ח, אלא שמפני הצענזור כתבו עו"ג. וא"כ בודאי גם באגה"ק צ"ל כך.

10) פרק ט (סה"מ ה'שי"ת שם ע' 124).

11) קמא, א.

12) צוואת הריב"ש סימן קכ.

13) בשלח סא, א ואילך. שם, ג.

14) בשלח קסט, ב ואילך. שם קעד, א. וראה אוה"ת בשלח ע' שסג ואילך.

15) ר"פ בשלח.

16) בשלח יד, י.

17) שמו"ר פכ"א, ה. תנחומא בשלח ח. וראה פרקי דר"א פמ"ב. זח"ב מז, ב.

ג) ראה לקו"ת שה"ש סד"ה צאינה וראינה [כב, ב].

ד) ראה לקו"ת שם. וס"פ שלח. ד"ה טוב לי וד"ה בידך אפקיד (בס' המאמרים – אידיש [ע' 82. ע' 102]).

ה) ראה תו"ח ויצא ד"ה ורחל היתה פי"א [לג, א ואילך]. לקו"ת ואתחנן ביאור וידעת ספ"ג [ה, ג ואילך]. ד"ה והחכמה תעוז תרס"ג [סה"מ תרס"ג ע' קז ואילך].

18) ד"ה באתי לגני פ"ה (לעיל ע' 197). וש"נ.

19) ראה בהנסמן שם הערה 26.

20) ד"ה באתי לגני פ"א (לעיל ע' 192).

21) אגרות-קודש אדמו"ר מוהריי"צ ח"ג ע' שג. "היום יום" יג אייר.

22) לקוטי אמרים להה"מ סקצ"ח.

23) אבות פ"ב מ"א.

24) תהלים קלט, טז.

25) בא יב, מא.

ו) זח"א רכד, א. ועייג"כ תו"א פ' חיי שרה ד"ה יפה שעה אחת [טז, א].

ז) ישעי' ח, יב. ועיין סנהדרין כו, א.

ח) ראה תניא ספמ"א.

ט) שייכות ב' הפי' בחברים: מלאכים, נשמות שבג"ע – מובנת ע"פ הידוע שבכדי שיעלו אותיות התורה והתפלה צ"ל הזדככותם ע"י המלאכים דגפיף להון ומנשק להון (ראה זח"א כג, ב. זח"ב רא, ב. תו"א ד"ה נ"ח כו' מזוזה מימין [מב, ב]. רד"ה צאינה וראינה ה'תש"ח – קונטרס נח [סה"מ תש"ח ע' 202]). ובשכר זה גם המלאכים מקשיבים (נתבאר בתורת שלום ס"ע פה ואילך).

י) ראה תו"א ר"פ לך לך.

26) תרומה כו, טו.

27) זכרי' יד, ט. וראה פסחים נ, א.