בס"ד. שיחת ש"פ ראה, מבה"ח אלול, ה'תשי"ז.

224

בלתי מוגה

א. בלקוטי תורה1 ד"ה אני לדודי ודודי לי ר"ת אלול, מבואר, ש"באלול הוא זמן התגלות י"ג מדות הרחמים", ואעפ"כ, "הן ימות החול, ואינם יו"ט כמו שבתות ויום טוב . . ובודאי יש הפרש גדול בין יוהכ"פ ובין אלול".

ומבאר: "אך הנה יובן ע"פ משל למלך שקודם בואו לעיר יוצאין . . לקראתו ומקבלין פניו בשדה, ואז רשאין כל מי שרוצה לצאת להקביל פניו, והוא מקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם", והיינו, שכאשר המלך נמצא ב"היכל מלכותו", אזי "אין נכנסים כי אם ברשות, ואף גם זאת המובחרים שבעם ויחידי סגולה", ויש צורך בכו"כ הכנות, משא"כ בהיותו בשדה, רשאים ויכולים כולם לגשת אל המלך ולהגיש לו בקשותיהם כו'.

ודוגמתו בנמשל – שחודש אלול מותר ב"עובדין דחול" השייכים ל"שדה", והיינו, שלא נמצאים ב"בית" – "כתפארת אדם לשבת בית"2, וגם לא נמצאים ב"עיר" – "עיר אלקינו"3, דקאי על אותיות התורה והתפלה שנקראים "אבנים" שמהם נעשים "בתים" ומריבוי ה"בתים" נעשית "עיר"4, אלא נמצאים ב"שדה" – "עשו גו' איש שדה"5, ששם עוסקים ב"עובדין דחול", ובאופן שלא נרגש בזה הענין ד"בכל דרכיך דעהו"6, (שהרי כאשר העסק בעובדין דחול הוא מתוך הרגש ד"בכל דרכיך דעהו", אזי עושים מה"עובדין דחול" – "עיר", וגם "בית"), שלכן נמצאים ב"שדה", במעמד ומצב של "איש שדה".

ואע"פ שנמצאים "בשדה" – בא המלך שם, שזהו תוכן הענין דהארת י"ג מדות הרחמים. ואעפ"כ "הן ימות החול, ואינם יו"ט כמו שבתות ויום טוב" – שהרי נמצאים בשדה, ב"עובדין דחול".

ב. בסיום המשל הנ"ל מוסיף רבינו הזקן: "ובלכתו העירה הם הולכים אחריו".


1) פרשתנו לב, א ואילך.

2) ישעי' מד, יג.

3) תהלים מח, ב.

4) ראה יהל אור עה"פ (ע' קעט ואילך).

5) תולדות כה, כז. וראה אוה"ת עה"פ (קמב, ב ואילך).

6) משלי ג, ו. וראה רמב"ם הל' דעות ספ"ג.