בס"ד. יום ב' דראש השנה, ה'תש"כ

3

(הנחה בלתי מוגה)

שמע ישראל הוי' אלקינו הוי' אחד1, ואיתא בגמרא2 לענין פסוקי מלכיות דראש השנה, שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, מלכות, דברי ר' יוסי, ר' יהודה אומר אינה מלכות, ואנן קיי"ל לפסק הלכה כר' יוסי3, שהפסוק שמע ישראל הוא בכלל יו"ד פסוקי מלכיות, וכמ"ש בנוסח דמוסף ר"ה בסיום ברכת מלכיות, ובתורתך כתוב לאמר שמע ישראל הוי' אלקינו הוי' אחד. ומבואר בהמשך וככה4 הטעם הפנימי בפלוגתא זו, דהנה ידוע ששמע ישראל הוא בחי' יחודא עילאה5, והרי ענין המלכות הוא להיות מקור להתהוות עולמות בי"ע, שעם היותם בבחי' יש מ"מ יהי' בהם ביטול, וביטול זה הוא בחי' יחו"ת, כי, יחו"ע הוא באצילות6, שאיהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד7, עולם האחדות, משא"כ בבי"ע הוא יחו"ת6, ולכן סברת ר' יהודה היא ששמע ישראל אינה מלכות, לפי שענינו הוא יחו"ע. אמנם דעת ר' יוסי, וכן הוא פסק ההלכה, ששמע ישראל הוא מלכות, ומבואר שם ג' טעמים לדבר. טעם א', לפי שהמלכות כמו שהיא באצילות עכ"פ ה"ה בכלל כל הע"ס שהם בחי' יחו"ע. דהנה, בבחי' המלכות יש ב' ענינים, הא', כמו שהמלכות נעשית כתר לבריאה8, והב', כמו שהמלכות היא באצילות, ועיקר המלכות היא כמו שהיא באצילות, וכמו שהיא באצילות הרי גם המלכות היא בבחי' יחו"ע, וכמ"ש9 אנכי שלומי אמוני ישראל, ולכן הנה גם פסוק שמע ישראל שהוא בחי' יחו"ע נמנה בכלל פסוקי מלכיות. וממשיך שם, ויש להוסיף עוד בטעם דר' יוסי [והיינו לפי שהטעם הנ"ל אינו מספיק עדיין, שהרי הכוונה בענין המלכות כאן אינה כמו שהיא באצילות, אלא כמו שנמשכה בבי"ע, וכמ"ש10 מלוך


1) ואתחנן ו, ד.

2) ר"ה לב, ב.

3) טור או"ח סתקצ"א.

4) תרל"ז – סוף פרק פ.

5) זהר ח"א יח, ב. תניא שעהיוה"א בתחילתו. פ"ז. ובכ"מ.

6) ראה סהמ"צ להצ"צ שרש מצות התפלה פי"ט. פכ"ב-כג. ד"ה כל המאריך באחד תרע"ח (סה"מ תרע"ח ס"ע שפג ואילך). ובכ"מ.

7) תיקוני זהר בהקדמה (ג, ב).

8) ראה עץ חיים שער ג (שער סדר אצילות למהרח"ו) פ"ב. שער ו (שער עקודים) פ"ב. שער מב (שער דרושי אבי"ע) פ"א. ועוד.

9) שמואל-ב כ, יט.

10) בתפלת מוסף דר"ה (בפסוקי מלכיות). וראה סידור האריז"ל במקומו.