בס"ד. שיחת ש"פ בשלח, ט"ו בשבט ה'תש"כ.

354

בלתי מוגה

א. דובר לעיל (בהמאמר1) אודות הסעיף העשירי במאמר של בעל ההילולא2 שמתחיל "וזהו ועשו3 לי מקדש ושכנתי בתוכם", ומבאר בקיצור את תוכן המשך כללות המאמר, ומסיים "וזהו באתי לגני וכו'".

והנה, ע"פ מארז"ל4 "ליכא מידי דלא רמיזא באורייתא", מובן, שכל מה שנתבאר בתושבע"פ בנוגע להמשכה שע"י המקדש, הרי זה כלול בפסוק זה, ובפסוק זה גופא בהתחלת הפסוק, "באתי לגני"5 – "לגנוני, למקום שהי' עיקרי בתחלה (קודם החטא), דעיקר שכינה בתחתונים היתה"6.

ויתירה מזה, שענין זה כלול בתיבה הראשונה – "באתי": אע"פ שגם בתחילה היתה עיקר שכינה בתחתונים, מ"מ, נאמר הלשון "באתי" שמורה על המשכה חדשה – כי, נוסף לכך שלאחרי סילוק השכינה ע"י החטאים נחשבת המשכת השכינה לענין של חידוש, הרי זו המשכה חדשה ממש, שלא היתה אפילו קודם החטא.

וזוהי תכלית הכוונה דכללות ענין ההשתלשלות ובריאת העולמות, ועד לחטא עה"ד – שע"י העבודה יומשך אור נעלה יותר שלא הי' מקודם.

ובלשון הקבלה7 – שבתחלה הי' אוא"ס ממלא את כל מקום החלל, אמנם, דוקא לאחרי הצמצום, הנה, ע"י כללות ענין העבודה ממשיכים אור נעלה יותר שלא הי' אפילו קודם הצמצום, ואור זה נמשך ע"י הקו, דעם היות שהמשכת הקו עתה היא באופן שנוגע ודבוק רק בראשיתו, הנה לעתיד לבוא יהי' דבוק גם בתחתיתו, ומצד זה לא יהיו אז ההגבלות דלמעלה ומטה, ועי"ז תהי' ההמשכה מבחי' שלמעלה יותר מהאור שהי' ממלא את מקום החלל8.


1) ד"ה באתי לגני דיו"ד שבט פ"ב ואילך (לעיל ע' 285 ואילך).

2) בהמשך באתי לגני ה'שי"ת (סה"מ ה'שי"ת ע' 124 ואילך).

3) תרומה כה, ח.

4) ראה תענית ט, א ובפרש"י. תוס' ישנים יומא לח, א. זח"ג רכא, א. זו"ח קה, א.

5) שה"ש ה, א.

6) שהש"ר עה"פ (רפ"ה). רד"ה באתי לגני ה'שי"ת (סה"מ ה'שי"ת ע' 111).

7) ראה ע"ח שער א (עגולים ויושר) ענף ב.

8) ראה סה"מ תרנ"ט ס"ע קי ואילך. ועוד.