בס"ד. שיחת ש"פ ויקהל-פקודי, פ' החודש, מבה"ח ניסן, ה'תש"כ.

487

בלתי מוגה

א. אודות אחד בניסן – שמתברך ביום הש"ק זה, שבת מברכים חודש ניסן – איתא במשנה1: "באחד בניסן ראש השנה למלכים (למלכי ישראל2) ולרגלים"3 ("רגל שבו ראש השנה לרגלים"4).

ומבואר בגמרא1: "למלכים למאי הלכתא . . לשטרות . . מלך שעמד בעשרים ותשעה באדר, כיון שהגיע אחד בניסן עלתה לו שנה" (ומעתה מונין לו שנה שני'); ולרגלים, "נפקא מינה לנודר למיקם עלי' בבל תאחר, ורבי שמעון היא, דתניא אחד הנודר . . כיון שעברו עליו ג' רגלים עובר בבל תאחר, ר"ש אומר ג' רגלים כסדרן וחג המצות תחילה"4.

וכיון שאין הלכה כר"ש5, אלא "כיון שעברו עליו ג' רגלים (ללא נפק"מ באיזה סדר) עובר בבל תאחר", נמצא, שדברי המשנה "באחד בניסן ראש השנה . . לרגלים" אינם אליבא דהלכתא.

אמנם, כיון שסתם ר"ש הוא רבי שמעון בן יוחאי6, שהוא המקור דפנימיות התורה, יש לומר, שע"פ פנימיות התורה הנה "באחד בניסן ראש השנה לרגלים" אליבא דכו"ע.

ב. ויובן בהקדים הענין דר"ה:

ידוע הדיוק למה נקרא בשם "ראש השנה", ולא תחלת השנה, ומבואר בזה7, שר"ה הוא בדוגמת ה"ראש" שבאדם, שהוא לא רק האבר היותר מובחר מכל האברים, אלא הוא גם השרש ומקור שממנו נמשך החיות לכל האברים, ולא זו בלבד שהחיות של כל האברים כלול תחילה בראש, אלא גם לאחרי שנמשך החיות מהראש לכל האברים, קשורים כל האברים עם הראש, שהוא המנהיג את כל האברים. וזהו גם ענינו של


1) ר"ה בתחילתה.

2) שם ג, א.

3) ראה גם שיחת ש"פ ויק"פ, פ' החודש, מבה"ח ניסן תשי"ג בתחלתה (תו"מ ח"ח ע' 60 ואילך).

4) שם ד, א.

5) פיהמ"ש להרמב"ם שם. וראה הל' מעשה הקרבנות פי"ד הי"ג.

6) פרש"י שבועות ב, ב (ד"ה משמו). רמב"ם בהקדמתו לפיהמ"ש (ד"ה הפרק הששי). סדה"ד ע' רשב"י. וש"נ. ועוד.

7) ראה לקו"ת דרושי ר"ה נח, א ואילך. עט"ר שער ר"ה בתחלתו. ובכ"מ.