בס"ד. שיחת ליל שמחת תורה (קודם הקפות), ה'תש"כ.

78

בלתי מוגה

א. בשיחה של חג הסוכות לפני עשר שנים1 סיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר אודות תורה ששמע רבינו הזקן מהמגיד ממעזריטש ששמע ממורנו הבעש"ט:

בפסוק2 "שמע ישראל הוי' אלקינו הוי' אחד" ישנם שתי אותיות רברבין (שהם מחולקות מכל שאר האותיות), עי"ן ודל"ת, שיש להם שני צירופים: "עד" ו"דע", והפירוש בזה, ש"עד" קאי על פנימיות הנשמה, ובבחי' "עד" (פנימיות הנשמה) צריך להיות "דע".

וכיון שתורה זו נאמרה במשך ג' דורות, ע"י הבעש"ט, המגיד ורבינו הזקן – הרי זה באופן של "חזקה", שיש בה תוקף שלא תשתנה לעולם.

ב. ובהקדמה:

אף שכל התורה ועניני' הם נצחיים שלא ישתנו לעולם, מ"מ, יש בזה חילוקי דרגות.

לכל לראש – ישנם מצוות שהם קשורים עם זמנים מיוחדים, והיינו, שעם היותם חלק ממצוות התורה שהם נצחיים, מ"מ קשורים הם עם זמן מיוחד, וכמו הענין דשמע"צ ושמח"ת, שאף שיש בהם גילויים נעלים ביותר, והם בכל שנה ושנה, מ"מ, ענינם אינו אלא במשך מ"ח שעות אלו.

ונוסף לזה, הנה גם בהמצוות והענינים שאין הזמן גרמא, ישנם ענינים הקשורים עם ענינים וכחות פרטיים של האדם, וכמו ענין ברכת הנהנין או ברכת המצוות, הקשורים עם הנאות פרטיות ומצוות פרטיות דוקא, וגם בהאדם מגיעים הם רק בהכחות הפרטיים, כחות אלו שעמהם צריך לקיים מצוה זו.

אבל ישנם ענינים שאינם קשורים עם ענינים או כחות פרטיים, והם בכל זמן ובכל מקום.


1) שיחת יום א' דחג הסוכות תש"י (סה"ש תש"י ס"ע 366 ואילך).

2) ואתחנן ו, ד.