בס"ד. שיחת יום שמחת תורה, ה'תש"כ.

100

בלתי מוגה

א. ידוע פתגם רבותינו נשיאינו1 שענינו של שמיני-עצרת הוא אותו הענין כמו ראש-השנה, אלא, שר"ה הוא בקו המרירות, ושמע"צ הוא בקו השמחה.

ואע"פ שהמרירות דר"ה יש בה גם תנועה של שמחה2, וכדאיתא בטור3 ש"לובשים לבנים ומתעטפים לבנים . . לפי שיודעים שהקב"ה יעשה להם נס", ליתן כתיבה וחתימה טובה על כל השנה, וכמו"כ איתא הלשון ש"בטוחים בו ית' כו'"4, והרי מעלת הבטחון היא גדולה יותר ממעלת האמונה, וכידוע5 ש"כל הבוטח מאמין אך לא כל המאמין בוטח" – הרי כל זה הוא רק ענין של בטחון, ולא ענין של שמחה.

והחילוק הוא – שבענין הבטחון הנה לעת-עתה אין בידו מאומה, אלא הוא רק בוטח כו', ואילו ענין השמחה הוא לפי שכבר קיבל את הדבר בפועל.

וזהו גם החילוק בין ר"ה לשמע"צ:

בר"ה – ההמשכה היא למעלה עדיין, ועוד לא נמשכה למטה, כך, שלמטה אין עדיין גילוי אור, אלא, שהוא מאמין שבודאי ישנה ההמשכה למעלה, ובוטח שגם תומשך למטה, אבל עדיין אין הענין אצלו בפנימיות, כי אם בבחי' מקיף – שזהו כללות ענין האמונה שהיא בבחי' מקיף, כידוע6, אלא שענין הבטחון הוא מדריגה נעלית יותר באמונה גופא, אבל עדיין הרי זה בבחי' מקיף.

משא"כ בשמע"צ – ישנו ענין השמחה בגלל שההמשכה היא כבר בגילוי, כי, לאחרי כל העבודה במשך ג' השבועות שבין ר"ה לשמע"צ, כבר נמשך האור למטה באופן של מהירות, ללא העיכובים דסדר


1) ראה ד"ה ביום השמע"צ תרצ"ה פכ"ו (סה"מ קונטרסים ח"ב שלט, א). – נעתק ב"היום יום" כב תשרי, שמע"צ. וראה גם שיחת ליל שמח"ת תשח"י סי"ב (תו"מ חכ"א ע' 93). וש"נ.

2) ראה לקו"ת נצבים מז, א ואילך.

3) או"ח סו"ס תקפא.

4) ט"ז לאו"ח שם סק"ה (בשם הטור).

5) ספר האמונה והבטחון להרמב"ן בתחלתו – "כתבי רמב"ן" (הוצאת שעוועל – ירושלים תשכ"ד) כרך ב' ע' שנג.

6) ראה לקו"ת ר"פ נצבים. ובכ"מ.