בס"ד. ש"פ בחוקותי, מבה"ח סיון, ה'תשי"א

107

(הנחה בלתי מוגה)

והתהלכתי1 בתוככם והייתי לכם לאלקים ואתם תהיו לי לעם גו' ואולך אתכם קוממיות2. וצריך להבין מהי גודל המעלה כ"כ בענין והתהלכתי בתוככם, שעז"נ3 אם בחוקותי תלכו גו' הנה אז דוקא והתהלכתי בתוככם, והרי כתיב4 אחרי הוי' אלקיכם תלכו, וכתיב5 ללכת בכל דרכיו ולדבקה בו, ואמרו רז"ל6 מה הוא חנון אף אתה חנון מה הוא רחום אף אתה רחום כו', וא"כ, ישנו תמיד ענין ההליכה בדרכיו של הקב"ה, ומהו החידוש בענין והתהלכתי בתוככם, שיהי' דוקא כאשר בחוקותי תלכו. גם צריך להבין מהו ענין ואולך אתכם קוממיות, שפירושו בקומה זקופה7, ובגמרא8 הובאו ב' דעות בזה, דעה א', כמדת היכל שהיא מאה אמה, ודיעה ב', כב' קומות דאדה"ר, דהיינו מאתיים אמה. וצריך להבין הענין והמעלה בזה9.

וביותר צריך להבין, שהרי מצינו מעלה יתירה ביעודים אלו, והתהלכתי בתוככם גו' ואולך אתכם קוממיות, לגבי שאר היעודים שנאמרו בפרשה זו, שכל שאר היעודים אינם תלויים בזמן מסויים, לעתיד לבוא דוקא, אלא יכולים להיות בכל זמן, והיינו, שבכל זמן שיהי' בחוקותי תלכו גו', אזי ונתתי גשמיכם בעתם, וכל שאר היעודים. וראי' לדבר, שמצינו במסכת תענית10, שבימי שמעון בן שטח היו חטים ככליות כמו שיהי' לעתיד לבוא11. אמנם, בענין חטים ככליות אפשר לומר שזהו רק מעין ודוגמא בלבד ממה שיהי' לעתיד לבוא. אך מצינו12 ג"כ בנוגע להיעוד ונתתי שלום בארץ גו' וחרב לא תעבור בארצכם13, שבגלל זה לא נתן

108

יאשיהו לפרעה לעבור למלחמה דרך ארץ ישראל, כיון שדרש מ"ש וחרב לא תעבור בארצכם, שאין הכוונה לחרב שאינה של שלום, שהרי כבר נאמר ונתתי שלום בארץ, אלא הכוונה היא אפילו חרב של שלום. וענין זה הי' בפשיטות אצלו עד כדי שלא נמלך בירמי' הנביא על זה. ואף שנענש על זה, הרי העונש לא הי' בגלל שלא פירש את הכתובים כראוי, אלא משום שלא הי' דורו דומה יפה בעיני המקום, אבל לולי זאת, הי' יעוד זה צריך להתקיים גם באותו זמן. ומזה מובן שהיעודים שבפרשה אינם תלויים בהזמן דלעתיד לבוא דוקא. אמנם בנוגע ליעודים דוהתהלכתי בתוככם גו' ואולך אתכם קוממיות, כתבו הרמב"ן14 ורבינו בחיי15, דע כי לא השיגו ישראל מעולם  (לא בזמן בית ראשון ולא בזמן בית שני) לברכות האלה בשלמותן, לא הרבים ולא היחידים מהם (היינו גם היחידים שהיו בשלימות), ויהיו רק בגאולה העתידה בזמן ביהמ"ק השלישי. ועפ"ז צריך להבין ביותר מהו גודל בענין והתהלכתי בתוככם גו' (לגבי ענין ההליכה שישנו תמיד) ואולך אתכם קוממיות (קומה זקופה, וב' קומות), שלכן יהי' ענין זה בשלימותו דוקא לעתיד, כשתבוא הגאולה השלימה במהרה בימינו.

וכללות הענין בזה16, דהנה דיוק הלשון והתהלכתי ולא והלכתי, מורה על ההרגל בהליכה, שחוזר והולך כו', שבזה נכללים ב' אופני ההליכה, הליכה מלמעלה למטה והליכה מלמטה למעלה, כפי ששניהם בבת אחת. וזהו גם הפירוש בענין ואולך אתכם קוממיות, לשון רבים, שהם ב' קומות, ושניהם באים בבת אחת.

ב) ולהבין המעלה דענין והתהלכתי, ב' ההליכות בבת אחת, יש להקדים תחילה החילוק שבין ב' אופני ההליכה, והיתרון שבכל אחד לגבי חבירו. והענין בזה, כידוע המשל בזה17 משני בני אדם, א' עומד למעלה בהר גבוה וא' עומד למטה בעמק, שהתחברותם יכולה להיות בשני אופנים, שהעליון ירד למטה, או שהתחתון יעלה למעלה. וההפרש ביניהם, דהנה, כאשר התחתון צריך לעלות למעלה, אזי יש בזה כמה תנאים18. הא', שצריך לידע כל הדרכים והנתיבות לעלות ההרה. הב',

109

שיהי' בעל כח חזק שיוכל לעלות ההרה. הג', שיהיו לו לבושים המתאימים, היינו, שלא רק שהלבושים לא ימנעו אותו מלעלות ההרה, אלא עוד יסייעו לו בעלייתו ההרה. וענינו בעבודת האדם, הנה כתיב19 מי יעלה בהר הוי' גו', ובשביל זה צ"ל כמה תנאים. הא', שידע את הדרכים לעלות ההרה, והיינו, שבדרך הוי' גופא שזהו"ע כללות ענין התורה והמצוות, צריך לידע הדרכים הנכונות, היינו, שלימוד התורה יהי' כדבעי, ועוד זאת, שיהי' לשמה ולא לשם איזה פניות כו'20. וזהו גם מ"ש בגמרא21 מאי דכתיב22 והי' אמונת עתך חוסן ישועות גו' אמונת זה סדר זרעים כו' ואפ"ה יראת ה' היא אוצרו22, שהעיקר הוא יראת ה', וכדאיתא בהמשך הגמרא שם, שבשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו נשאת ונתת באמונה קבעת עתים לתורה כו', ואפ"ה, אי יראת ה' אוצרו אין, אי לא לא. משל לאדם23 שאמר לשלוחו העלה לי כור חטין לעלי', הלך והעלה לו, א"ל עירבת בהן קב חומטין, א"ל לאו, א"ל מוטב אם לא העלית, דקב חומטין פירושו ארץ מליחה המשמרת את הפירות מלהתליע (כפירוש רש"י), דהיינו, שאין לו בזה טעם והבנה והשגה כו', שזהו"ע היראה וקבלת עול. ועאכו"כ שלא יהי' באופן שלומד ואינו מקיים מה שלומד (ועד"ז הלומד ע"מ לקנתר24), שעליו אמר הכתוב25 ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חוקי, ולא זכה נעשה לו היפך סם החיים26 ומרבה חיות בקליפה לפי שעה, כמ"ש אדמו"ר הזקן בהלכות תלמוד תורה27. וכן הוא גם בקיום המצוות, שצ"ל כדבעי דוקא, וכדאיתא בגמרא28 שיש המקיים מצות כיבוד אב ואם ויורש גיהנום כי מכבדם באופן שמבזה אותם, וכן הוא בקיום שאר המצוות שקיומם צ"ל כדבעי, וגם לשמה, ללא פניות כו'. ונוסף על ידיעת הדרכים, צריך לידע גם הנתיבות, דההפרש ביניהם הוא29, שדרך היא דרך סלולה לרבים, ואילו נתיב הוא שביל צר, והיינו, שהנתיבות לעלות להר הוי' הו"ע השגות אלקות, שעי"ז יבוא האדם בדרך ממילא לאהבה ויראה, ועי"ז יעלה בהר הוי'. וכל זה הוא מצד הנפש האלקית. אמנם כדי שיוכל להעלות עמו גם את הנפש הבהמית, הנה על זה דרוש התנאי הב' שיהי' בעל כח חזק, היינו,

110

שלא יהי' רובץ תחת משאו30, אלא אדרבה, שיקח עמו גם את הנה"ב. והתנאי הג' הוא שיהי' לבוש בלבושים המתאימים, והיינו, שלא זו בלבד שהלבושים לא יבלבלו31, אלא עוד זאת, שיסייעו לו בעלייתו. והענין בזה, דהנה, הלבושים הם אותיות המחשבה אותיות הדיבור והמעשה32, ויש בהם ב' ענינים, החיות וההרגש שבאותיות, וגוף האותיות. הנה תיקון החיות שבאותיות הוא ע"י העבודה דאהבה ויראה, שע"י ההתבוננות בהשגת אלקות הוא מוליד אהבה ויראה, שהם הגדפין שעל ידם פרחא לעילא33. אך תיקון האותיות עצמן הוא ע"י ענין הדמעות, כמ"ש34 חומת בת ציון הורידי כנחל דמעה, שענין הדמעות הוא מצד כיווץ המוח35, והיינו עי"ז שמתבונן איך שהי' נפרד מעצמות ומהות א"ס ב"ה [ואף שהי' זה לשעה קלה בלבד, מ"מ לא נוגע לו מה הי' לאחרי זה, כיון שבאותה שעה הי' יכול להיות מקושר עם עצומ"ה א"ס ב"ה והי' נפרד מהעצמות], אזי נעשה אצלו כיווץ הלב וכיווץ המוח (עס פאַרקלעמט אים די האַרץ און פאַרקוועטשט אים די קאָפּ), שמזה באים הדמעות, והיינו לפי שאינו יכול לבטא את הענין באותיות, ואין המוח יכול לסבול זאת כו'. ועי"ז נעשה תיקון גוף האותיות, היינו, ששובר את החומה דלעו"ז ובונה חומת בת ציון. ודוקא כשישנם ג' התנאים הנ"ל, שיש לו לבושים המתאימים, וכחו חזק, והוא יודע הדרכים ונתיבות, דוקא אז יכול לעלות להר הוי'.

וכן הוא גם בענין העלי' לגן עדן, שנקרא הר הוי'36, דכשם שההר כפשוטו הוא דומם אלא שעולה למעלה37, כך גם הענין דגן עדן הוא העלי' מלמטה למעלה, הנה כדי שתהי' העלי' מעולם הזה לגן עדן הרי זה ע"י נהר דינור דוקא, כיון שצריך לשכוח חיזו דהאי עלמא38. וכמו"כ גם העלי' מגעה"ת לגעה"ע היא ע"י נהר דינור, כדי לשכוח על חיזו דגעה"ת, כי גם חיזו דגעה"ת מבלבל לגעה"ע. וע"ד39 שמצינו בר'

111

זירא שצם מאה תעניתא כדי לשכוח תלמוד בבלי כשהי' צריך לעלות לארץ ישראל וללמוד תלמוד ירושלמי40, דכיון שתלמוד בבלי הוא באופן דבמחשכים הושיבני41, הרי זה מבלבל לתלמוד ירושלמי. ועד"ז בג"ע, שהעלי' מגעה"ת לגעה"ע היא ע"י נהר דינור כדי לשכוח חיזו דגעה"ת שמבלבל להגילוי דגעה"ע. ונוסף על הענין דנהר דינור, ישנו גם ענין העמוד שבין ג"ע התחתון והעליון, שע"י העמוד הרי הוא מתעצם עם המדריגה העליונה42. וענין זה הוא בכל ריבוי המדריגות שבגעה"ת וגעה"ע, כידוע43 שאף שנזכרו רק ב' דרגות בג"ע, הרי באמת יש בזה ריבוי מדריגות עד אין קץ, שזהו ענין ג' העליות שבכל יום בג' התפלות, כיון שישנם ריבוי מדריגות שבהם עולים מדרגא לדרגא, לאחרי הקדמת ביטול המדריגה הקודמת שעי"ז היא העלי' למדריגה היותר העליונה, עד אין קץ, כמאמר44 צדיקים אין להם מנוחה כו' שנאמר45 ילכו מחיל אל חיל. וכללות ענין העלי' בג"ע תלוי באופן העבודה למטה, דכפי אופן עבודת הנשמה בהיותה למטה כן הוא אופן עלייתה בגן עדן. דיש נשמות שזוכות לעלות רק לג"ע התחתון, ויש נשמות שעולות לג"ע העליון, וגם אותן הנשמות שזוכות לעלות לגעה"ע צריכות לעבור תחילה דרך ג"ע התחתון וכו'. וכל זה הוא בההילוך מלמטה למעלה, שתלוי באופן הכנת ועבודת התחתון.

ג) אמנם ענין ההילוך מלמעלה למטה הוא באופן שאינו דורש את התנאים הנ"ל. דהנה, העליון שנמצא למעלה, הרי הוא יודע את הדרכים והנתיבות. וכמו"כ הוא בעל כח חזק, והיינו, שמלבד זאת שבשביל הירידה מלמעלה למטה אין צריך כח רב, שהרי הצורך בכח הוא רק שיוכל להתצמצם ולירד, הנה עוד זאת, שכחו של העליון הוא חזק. וגם ענין הלבושים אינו נוגע בהירידה למטה, ולא רק שאין זה נוגע מצד העליון, אלא גם מצד התחתון, היינו, שלא נוגע גם לבושי התחתון. וכמו במתן תורה שהי' באופן של המשכה מלמעלה למטה, כמ"ש46 וירד הוי' על הר סיני, שלא הי' נוגע מצב התחתון. דהנה, ביציאת מצרים כתיב47 כי ברח העם, ומבואר בזה (בתניא48), דלכאורה תמוה למה היתה כזאת,

112

וכי אילו אמרו לפרעה לשלחם חפשי לעולם לא הי' מוכרח לשלחם, אלא מפני שהרע שבנפשות ישראל הי' עדיין בתקפו כו', ומצד הגוף ונה"ב הי' צ"ל ענין של בריחה. ואף שאח"כ היתה העבודה דספירת העומר, מ"מ, הרי הגילויים דמתן תורה הם שלא בערך כלל לגבי העבודה דספה"ע, ונמצא, שכללות הגילוי דמ"ת הי' בדרך מלמעלה למטה, שלא הי' נוגע מצב התחתון, והגילוי מלמעלה למטה פעל אצלם שפסקה זוהמתן49, כמו שהי' קודם החטא, וההמשכה למטה היתה באופן שהי' נשמע הדיבור אנכי הוי' אלקיך מכל ד' רוחות50. ועד"ז מצינו בענין תחיים המתים שיהי' באופן של המשכה מלמעלה למטה, שלכן אמרו רז"ל51 כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא (מלבד אלו שנימנו שם), והיינו, שהענין דתחיית המתים יהי' אצל כל בנ"י, ואין זה כמו בגן עדן שיש בו חילוקי מדריגות כנ"ל, אלא באופן שכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, שזהו לפי שענין תחיית המתים הוא באופן של ירידת העליון למטה, שלכן אינו נוגע מדריגת ומצב התחתון52.

ויובן זה53 ע"פ משל ממלך גדול שיושב בהיכל מלכותו בלבוש מלכות וכתר מלכות, וכל העם עומדים בחוץ, וכל בקשותיהם מגיעים אל הממונים או אל השרים, שהם מוסרים את הבקשות אל המלך, כיון שאי אפשר להם להכנס בעצמם אל המלך. וגם כשישנו מי שזוכה שנותנים לו להכנס, הרי יש הגבלות עד היכן הוא יכול להכנס, לחצר החיצונה או לחצר הפנימית או לחדר המלך עצמו. אך לפעמים המלך רוצה להתגלות אל העם, ואז הוא יוצא מהיכלו ועומד בשער ההיכל ומתגלה אל כל העם, היינו שהמלך עצמו כפי שהוא בטהרתו, בלבוש מלכות ובכתר מלכות, ברוב פאר והדר, מתגלה לכל. אבל באופן כזה נופל יראה ופחד על העם, שמתבטלים לגמרי, עד שלא שייך כלל שידברו עמו בעניניהם ויבקשו בקשותיהם. אך ישנו עוד אופן בהתגלות המלך, והוא כאשר המלך מתלבש בלבושים פשוטים, וגם מדבר עם העם בענינים פשוטים, שאז הוא בערך אליהם שיוכלו לדבר בעניניהם ולבקש בקשותיהם, והיינו, שאף שהעם יודעים שהוא הוא אותו המלך שלפני משך זמן הי' לבוש בלבושי מלכות

113

ובכתר מלכות, מ"מ, כיון שעתה מתלבש בלבושים פשוטים ומדבר אתם דברים פשוטים, הרי זה פועל אצלם שיוכלו לדבר אתו בעניניהם הפרטיים ויבקשו בקשותיהם. והנה, כאשר המלך מתגלה כפי שהוא לבוש בלבושים פשוטים, בזה דוקא מתגלית עצמותו ומהותו יותר מכמו בהיותו בלבושי מלכות וכתר מלכותו, שהרי הסיבה לכך שהמלך מתלבש בענינים הפשוטים היא לפי שרצונו שהעם ידברו עמו בעניניהם לפי ערכם, ועד כדי כך, שבשביל זה הוא מוותר על לבוש מלכות וכתר מלכות, היינו, שבזה דוקא הוא העצמיות שלו, ולכן גם התאחדות העם עם המלך היא עם עצמותו ומהותו של המלך. והדוגמא מזה יובן למעלה, שהגילוי דמ"ת הוא עד"מ התגלות המלך ברוב פאר והדר, שלכן פעל גילוי זה ביטול גמור, וכמאמר54 על כל דיבור ודיבור פרחה נשמתן והוצרך להחזירה להם בטל תחי' דוקא. אך ענין קיום המצוות בדברים גשמיים לאחרי מ"ת הוא בדוגמת התגלות המלך כפי שהוא מלובש בלבושים פשוטים, שזהו שהמצוות נתלבשו בדברים גשמיים, אבל דוקא בזה נמצא עצמותו ומהותו ית', וכמאמר לית מחשבה תפיסא בי' כלל55 כי אם כאשר תפיסא ומתלבשת בתורתו ומצוותי'56. והיינו, שבקיום התומ"צ נתפס עצומ"ה ממש, שאינו נתפס גם במחשבה הקדומה דא"ק. ולכן, ענין קיום התומ"צ בגשמיות דוקא הוא הכלי לתחיית המתים, שיהי' מצד עצמותו ית' דוקא.

ד) והנה בכל אחד משני אופני ההילוך הנ"ל, מלמטה למעלה ומלמעלה למטה, יש מעלה ויתרון שאין בזולתו. דהנה, בההילוך מלמטה למעלה יכול להלך רק לפי כחו, לפי ערך עבודתו בלבד, ובדרך כלל ההילוך הוא רק עד שורש הממלא. ובזה הוא היתרון בהילוך מלמעלה למטה, שאז נמשך העליון כמו שהוא, והו"ע גילוי הסובב. אך לאידך יש חסרון בירידת העליון למטה, שאינו בא בהתאחדות עם התחתון, כיון שאין זה מצד עבודתו של התחתון. ובזה הוא היתרון בהילוך מלמטה למעלה, שהתחתון קולט את העליון בפנימיות. ועפ"ז מובן העילוי בענין והתהלכתי בתוככם, שכולל ב' אופני ההילוך, שני סוגי הליכה, מלמעלה למטה ומלמטה למעלה, ששניהם נכללים בתיבה אחת ובענין אחד, שזהו ע"י גילוי בחי' שלמעלה משניהם.

וביאור הענין, דהנה בשני אופני ההילוך הנ"ל הרי מציאות התחתון תופסת מקום, והיינו, לא רק בעליית התחתון מלמטה למעלה,

114

העלאת הממלא בסובב, שהו"ע של העלאת מ"ן, שאז גם ההמשכה היא לפי ערך ההעלאה, היינו, שהתחתון הוא כלי להמשכה, אלא גם ההילוך מלמעלה למטה, המשכת הסובב בממלא, הנה אף שאין צריך לזה העלאת מ"ן, מ"מ צ"ל זיכוך המקבל. והיינו, דכיון ששורש המשכה זו הוא מבחינת גילוי האור כפי שהוא לעצמו57, הנה עם היותו האור כפי שהוא לעצמו ולמעלה משייכות לעולמות, מ"מ, מזה גופא שצריך לשלול בו השייכות לעולמות (שזהו שאומרים שענינו הוא גילוי האור כפי שהוא לעצמו), מובן, שיש לו איזו שייכות לעולמות אלא שהוא מושלל מהם, ולכן שייך לומר שהתחתון הוא כלי לאור זה בדרך שלילה עכ"פ, ומשום זה צ"ל בו ענין של זיכוך עכ"פ (אף שלא שייך בזה ענין של העלאת מ"ן). וזהו שמצינו שגם לעתיד לבוא, שאז יהי' הגילוי מלמעלה למטה, יהיו חילוקי מדריגות, כמ"ש58 למקטנם ועד גדולם, והיינו, שאף שהגילוי יהי' באופן דכמים לים מכסים59, מ"מ, יהיו חילוקי מדריגות דקטנם וגדולם, והיינו, לפי שגם באופן ההילוך מלמעלה למטה צ"ל זיכוך המטה. ועוד זאת, שגם באופן ההילוך מלמעלה למטה ישנם הגדרים דמעלה ומטה, והמעלה מתגלה בהמטה, והיינו לפי ששורש ההמשכה הוא מבחי' האור כפי שהוא לעצמו, דעם היותו כפי שהוא לעצמו, מ"מ, להיותו אור בלבד, יש לו שייכות להעולמות, ויש בו הגדרים דמעלה ומטה. אמנם ענין והתהלכתי בתיבה אחת, הוא באופן שאין בו התחלקות דמעלה ומטה, ששניהם שוים, והיינו לפי ששורש המשכה זו הוא מהעצמות, שהוא מקור האור, ויתירה מזה, שבאמת אין שייך לתארו גם כמקור האור, ומצדו הרי הכל שוה ממש. ומזה מובן שבשביל זה לא צריך להיות אפילו זיכוך המקבל, אלא יכול להתגלות לכל. וגילוי זה יהי' לעתיד לבוא בתחיית המתים דוקא, שאז תהי' ההתגלות לכולם בשוה, ועד שאפילו ביש הנברא יתגלה שמציאותו היא היש האמיתי, והיינו, שגם היש הנברא שהרגשתו היא שמציאותו מעצמותו, הרי זה גופא הוא לפי שהתהוותו היא מהעצמות שמציאותו מעצמותו60, ולעתיד יתגלה ביש הנברא שהוא עצמו הוא היש האמיתי.

וזהו גם מה שאומרים61 ד' השבחים דאין ערוך לך ואין זולתך אפס בלתך ומי דומה לך, אין ערוך לך אלקינו בעולם הזה, ואין זולתך

115

מלכינו לחיי העוה"ב, אפס בלתך גואלנו לימות המשיח, ואין דומה לך מושיענו לתחיית המתים. דהנה62, הפירוש דאין זולתך (לחיי העוה"ב) ואפס בלתך (לימות המשיח) הוא שאין מציאות זולתו ית', והיינו, שאף שיש איזו מציאות, מ"מ, הרי הוא בביטול, אם בביטול דאין (אין זולתך) או בביטול דאפס (אפס בלתך). משא"כ אין ערוך לך (בעולם הזה) ואין דומה לך (לתחיית המתים), הרי הפירוש בזה הוא שישנו זולת, אלא שהוא באופן דאין ערוך לך ואין דומה לך, והיינו, לפי שיש הנברא הוא עצמו הוא היש האמיתי, אלא שבזה גופא ישנם ב' אופנים שהם ב' קצוות מן הקצה אל הקצה. אין ערוך לך בעוה"ז, דאף שיש הנברא הוא עצמו היש האמיתי, מ"מ, בעוה"ז הרי זה בהעלם והסתר. אך ע"י העבודה בעוה"ז להסיר את כל ההעלמות והסתרים כו', אזי יהי' הגילוי דאין דומה לך כו' לתחיית המתים, שאז יתגלה בהיש הנברא שהוא עצמו הוא היש האמיתי.

ה) וזהו גם מ"ש ואולך אתכם קוממיות, ב' קומות של אדה"ר, שהו"ע קומה דאור ישר וקומה דאור חוזר, עבודת הנפש האלקית עם הנה"ב ועבודת הנה"ב מצד עצמה, ולעתיד לבוא יתאחדו שניהם בתיבה אחת, שהו"ע ההתכללות דמעלה ומטה כאחד, מצד גילוי העצמות. וכמשנת"ל שאפילו היחידים שהיו בשלימות לא השיגו מעלה זו, שהרי אפילו קומתו של אדה"ר קודם החטא היתה רק מאה אמה, ודוקא לעתיד יהי' מאתיים אמה, כב' קומות של אדה"ר, שהו"ע התכללות ויחוד ב' הענינים דמעלה ומטה, מצד גילוי העצמות.

**********


1) על גליון מאמר זה (שבספריית אגודת חסידי חב"ד) כתב כ"ק אדמו"ר שליט"א: "אמ"ב שהק"ש פ"ח" (אמרי בינה שער הק"ש פרק פח).

2) פרשתנו כו, יב-יג.

3) שם, ג.

4) ראה יג, ה.

5) עקב יא, כב.

6) ספרי עקב עה"פ. וראה רמב"ם הל' דעות פ"א ה"ה. סהמ"צ להרמב"ם מ"ע ח. שו"ע אדה"ז או"ח סקנ"ו ס"ג. וראה ג"כ מכילתא בשלח טו, ב. שבת קלג, ב.

7) פרש"י עה"פ.

8) ב"ב עה, א. סנהדרין ק, א.

9) בכל הבא לקמן – ראה ד"ה נשא תרע"ג (סה"מ תער"ב-תרע"ו ע' רנח ואילך).

10) כג, א.

11) ראה כתובות קיא, ב.

12) תענית כב, א ואילך.

13) פרשתנו שם, ו. תענית שם.

14) פרשתנו שם, יב.

15) בפתיחתו לפ' בחוקותי. שם כו, ט. יג.

16) בהבא לקמן – ראה גם (נוסף לאמרי בינה וד"ה נשא הנ"ל) ד"ה והתהלכתי בתוככם במאמרי אדה"ז: הנחות הר"פ ע' קנז. תקס"ט ע' קלא ואילך. מאמרי אדמו"ר האמצעי ויקרא ח"ב ע' תשפו ואילך. ע' תתעו ואילך. אוה"ת ויקרא ח"ב ע' תרמ. ע' תרנד. ע' תרעז. ע' תרפב. ועוד.

17) ראה גם לקו"ת ראה כו, א. כח, ב.

18) ראה גם המשך תער"ב ח"ב ע' תשעו ואילך. סה"מ תרח"ץ ע' קמט. ספר השיחות תרצ"ט ע' 316.

19) תהלים כד, ג.

20) ראה קונטרס עץ החיים פרק יב.

21) שבת לא, סע"א.

22) ישעי' לג, ו.

23) ראה גם לקו"ת ויקרא ו, א. שלח מו, ג ואילך. ובכ"מ.

24) ראה תוד"ה העושה – ברכות יז, א. וראה לקו"ש ח"כ ע' 50 ואילך.

25) תהלים נ, טז.

26) יומא עב, ב.

27) פ"ד ס"ג.

28) קידושין לא, סע"א. וש"נ.

29) ראה אוה"ת נ"ך ח"א ע' תקנד.

30) לשון הכתוב – משפטים כג, ה. וראה אג"ק אדמו"ר מהוריי"צ ח"ג ע' שכה. "היום יום" כח שבט.

31) ראה גם לקו"ת תצא לז, ריש ע"ג. סהמ"צ להצ"צ קז, ב.

32) ראה תניא פ"ד.

33) ראה תקו"ז ת"י (כה, ב). תניא פ"מ (נה, ב). ועוד.

34) איכה ב, יח. ראה שערי אורה ד"ה בכ"ה בכסלו פי"א-יב. סה"מ תרס"ה ע' רטז. המשך תרס"ו ע' רסו.

35) ראה תו"א וישלח כו, א.

36) ראה גם המשך תער"ב שם ע' תשעט. ובכ"מ.

37) ראה עטרת ראש שער ר"ה פכ"ד. מאמרי אדמו"ר האמצעי: דברים ח"ב ע' תרסד ואילך; דרושי חתונה ח"א ע' רי. ע' דש.

38) ראה זהר ח"א רא, א. ח"ב ריא, ב. רמז, א. תו"א יתרו סט, ג. מאמרי אדמו"ר האמצעי ויקרא ח"ב ע' תתכא ואילך.

39) ראה תו"א יתרו שם. המשך תרס"ו ע' יג. וראה גם ד"ה אלפיים שנה קדמה תורה לעולם (לקמן ע' 138 ואילך).

40) ב"מ פה, א.

41) איכה ג, ו. סנהדרין כד, א.

42) ראה מאמרי אדמו"ר האמצעי שם ע' תתכב. וראה תו"א יתרו שם. המשך תרס"ו ע' טו. המשך תער"ב שם ע' תשפ ואילך. סה"מ תרח"ץ ע' ריב. ובכ"מ.

43) ראה תו"א תצוה פא, ריש ע"ג.

44) ברכות ומו"ק בסופן.

45) תהלים פד, ח.

46) יתרו יט, כ.

47) בשלח יד, ה.

48) פל"א. וראה גם ד"ה וספרתם לכם פ"ב (לעיל ע' 65).

49) שבת קמו, רע"א. ועוד.

50) ראה שמו"ר פ"ה, ט. זח"ג רכט, ב (ברע"מ).

51) סנהדרין פי"א מ"א.

52) ראה אמרי בינה שם. וראה תו"א יתרו עג, ב. המשך תער"ב שם ע' תשעט ואילך. סה"מ תרח"ץ ע' ריב ואילך. ד"ה לה"ע תחיית המתים וד"ה אתה הראת תשמ"ו (תו"מ סה"מ אייר ע' רכא ואילך. סיון ע' שמה). ובכ"מ.

53) ד"ה נשא תרע"ג (סה"מ שם ע' רסג). וראה גם מאמרי אדה"ז תקס"ט שם ע' קמא. מאמרי אדמו"ר האמצעי שם ע' תתעח ואילך.

54) שבת פח, ב.

55) תקו"ז בהקדמה (יז, א).

56) תניא פ"ד-ה. ובכ"מ.

57) המשך תרס"ו ע' תקטו ואילך. ד"ה באתי לגני פ"א (תו"מ ח"ב ע' 193. תו"מ סה"מ שבט ע' רסד).

58) ירמי' לא, לג.

59) ישעי' יא, ט.

60) ראה ביאוה"ז לאדמו"ר האמצעי בשלח מג, ג. סה"מ עזר"ת ע' קנא. ד"ה באתי לגני שנה זו פ"ד (תו"מ ח"ב ע' 196 ואילך. תו"מ סה"מ שבט ע' רסו ואילך).

61) בתפלת שחרית דשבת.

62) ראה גם המשך תער"ב שם ע' תשפא. ד"ה אין ערוך תרנ"ב (סה"מ תרנ"ב ע' ו ואילך).