בס"ד. שיחת* ש"פ שלח, מבה"ח תמוז, ה'תשי"א.

174

בלתי מוגה

א. התוועדות זו היא ההתוועדות הראשונה לאחרי מתן-תורה, שלאח"ז ניתנו גם לוחות האחרונות, לאחרי המאורעות שהיו בינתיים, כולל גם חטא המרגלים (שבפרשתנו), וכידוע שלולי חטא המרגלים היתה הכניסה לארץ ע"י משה באופן של גאולה שלימה, אבל בגלל חטא המרגלים היתה הכניסה לארץ ע"י יהושע1, ולא היתה גאולה שלימה.

וצריך להבין ענין המרגלים, כדלקמן.

***

ב. מאמר ד"ה שלח לך אנשים גו'.

***

ג. דובר לעיל (בהמאמר2) ששילוח המרגלים ע"י משה היא הנתינת-כח דמשה רבינו שתוכל להיות הכניסה לארץ, כי, הארץ מצד עצמה היא "ארץ אוכלת יושבי'"3, ולכן יש צורך בנתינת-כח מיוחדת ממשה רבינו שהכניסה לארץ תהי' באופן המתאים4.

ויש להוסיף שענין זה נוגע גם לימינו אלה:

ובהקדמה – שאף שכבר היתה הכניסה לארץ בעבר, הרי, לאחרי החורבן והגלות נמצאים במעמד ומצב שלפני הכניסה לארץ באופן של קביעות ונצחיות, בגאולה העתידה.

וכיון שכן, צריכים לידע שאי אפשר לעלות לארץ ישראל ללא הנתינת-כח של משה רבינו שבדורנו, כ"ק מו"ח אדמו"ר, כיון שהארץ מצד עצמה היא "ארץ אוכלת יושבי'"5.

175

– יכולים לעשות "חשבונות" אודות גודל המעלה של עלי' לארץ ישראל, עד כדי כך ש"כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן עולם הבא"6, ועאכו"כ אם הוא גם "מדבר בלשון הקודש"7, בודאי גדלה מעלתו ביותר ("עס איז גאָר ניט שייכות צו זאָגן"...). אבל, צריך לידע שהמעמד ומצב כיום הוא באופן שזוהי "ארץ אוכלת יושבי'", ובמילא, אין לעלות לשם ללא הנתינת-כח של כ"ק מו"ח אדמו"ר, משה רבינו שבדורנו.

אלה שכ"ק מו"ח אדמו"ר שלח אותם לארץ ישראל – יש להם הנתינת-כח ממשה רבינו שבדורנו שכניסתם לארץ תהי' באופן המתאים.

ד. ישנם כאלה שחושבים שאין צורך לשאול אצל הרבי כל דבר.

יש לו – טוען הוא – את ה"שולחן-ערוך", ויש לו גם מוח בקדקדו ("ער האָט אַ גוטע קאָפּ, קיין עין-הרע זאָל ניט שאַטן"...), ובמילא, יכול הוא בעצמו – ברוך השם – לברר ("דורכטאָן") כל ענין לאשורו, ואינו צריך לשאול אצל הרבי.

– על כגון-דא אמר פעם כ"ק מו"ח אדמו"ר8 הביטוי "סאַם סאַפּאָזשניק" (הוא עצמו סנדלר):

ישנו סיפור אודות גוי שנכנס יהודי לביתו וראה שם... תפילין, והחליט מיד לקנותם ממנו, כששאל את הגוי – בהתרגשות – מניין המה לך? השיב לו הגוי – שלא ידע אם כוונתו של היהודי לקנותם, או שעיקר כוונתו לברר מנין גנבם – "יאַ סאַם סאַפּאָזשניק", כלומר, אני בעצמי סנדלר, ותפרתים בעצמי!...

מובן מאליו – סיים כ"ק מו"ח אדמו"ר – איך שייך גוי לעשיית תפילין!

ודוגמתו בהנמשל – זה שחושב שגם הוא יכול לברר כל דבר בעצמו, ואינו צריך לשאול אצל הרבי9.

**********

176

ב"ה.

במכתבו1 לחגיגת יב-יג תמוז הראשונה – בשנת תרפ"ח – ביאר כ"ק מו"ח אדמו"ר ענין גאולה זו, אשר "לא אותי בלבד גאל הקב"ה בי"ב תמוז כי אם גם את כל מחבבי תורתנו הק', שומרי מצוה, וגם את אשר בשם ישראל יכונה".

אשר בזה נכללו כל סוגי בני ובנות ישראל: אלו שיש בהם תורה ומצות, אלו שיש בהם תורה או מצות, אלו שאין בהם לא תורה ולא מצות ורק אשר בשם ישראל יכונה.

וכידוע אשר כינוי הוא דבר ושם המעלים ומכסה על ענינו של הנקרא בכינוי זה, עד שאפשר שאינו שמו העצמי, גם לא קיצור שמו, גם לא פירוש שמו, גם אפילו לא בלשון שנקרא שמו, גם לא כינויו מצד עצמו אלא שנקרא כך רק על שם משפחתו2,

ובכל זה גם הם עכ"פ יכונו בשם ישראל3, כי, בלשון מכתב הנ"ל "כל איש ישראל (מבלי התחשב עם מצבו הפרטי בשמירת וקיום המצות) לבו תמים עם ד' ותורתו",

ולכל סוגים אלו נמשכה גאולה ביום זה בשנה ההיא (שנת תרפ"ז), וחוזרת ומתעוררת המשכה זו בכל שנה ושנה בזמן זה.

177

גאולה פירושה – יציאה מן המיצר המדידה וההגבלה של הענינים החומריים והגשמיים ושל הגוף ונפש הבהמית,

אך עלינו להכון להיות כלי לקבלת המשכה זו, לקלוט אותה בפנימיות, ובמילא – להביאה בפועל, במחשבה דבור ומעשה, בימים יבואו אחרי חג גאולה זה,

ואז גאולה תהי' לנו, לכלל בני ישראל, גאולה השלימה והאמתית, במהרה בימינו אמן.

מנחם שניאורסאהן

מוצש"ק ג' תמוז, ה'תיש"א

ברוקלין, נ.י.


*) ראה מכתב ד' תמוז שנה זו (אג"ק ח"ד ע' שנט): "עס האָט זיך גירעדט אין ש"ק פ' שלח, וועגען דעם חטא פון די מרגלים וכו'". – תוכן הדברים שם, אינו מופיע ברשימת השיחה שלפנינו, ואולי לפנינו רשימה חלקית בלבד, או שבהמכתב נתבאר בהרחבה תוכן ונקודה מהמאמר (המו"ל).

1) כ"ק אדמו"ר שליט"א בכה כשדיבר בענין זה.

2) לעיל ע' 169 ואילך.

3) פרשתנו יג, לב.

4) ברשימה אחרת, שנזכר גם הענין הקושי שבכניסה לארץ, שלהיותה פלטרין של מלך, הרי אפילו מחשבה של איסור קל נחשבת כמו חטא חמור בחו"ל (ראה תשב"ץ (קטן) בסופו אות תקנט).

5) כנראה, בגלל היחס השלילי של הנהגת המדינה אל העולים שרצונם לנהל אורח חיים בדרך התומ"צ, ובפרט בנוגע לחינוך הנוער (וראה בארוכה שיחת ל"ג בעומר סכ"א ואילך (לעיל ע' 86 ואילך)). – המו"ל.

6) כתובות קיא, א. רמב"ם הל' מלכים פ"ה הי"א.

7) ירושלמי שבת פ"א סה"ג.

8) ראה סה"ש תרח"ץ ע' 264.

9) ברשימה אחרת, שסיפר גם אודות מתנגד שלא הי' חושש לומר חידוש שאינו מתאים לדברי הראשונים, באמרו: מהי אשמתי שנולדתי כך וכך שנים לאחרי הרשב"א?!. . . (וראה גם תו"מ ח"ב ע' 129 הערה 104).

1) נדפס בקונטרס יב תמוז תש"ח (קונטרס נט ע' כז [סה"מ תש"ח ע' 263]).

2) פרטים הנ"ל בענין כנוי וענין השם בכלל – ראה ויקרא רבה פ"ל, יב. תקוני זהר דף טו, א. מאורי אור כ' כד. טוש"ע חלק אה"ע סקכ"ט סט"ז, ונ"כ. קב נקי כלל לח. שדי חמד אסיפת דינים מע' גט ס"ז. מאמר יט כסלו ה'שי"ת (קונטרס עג [סה"מ תש"י ע' 96]) פ"ב.

3) מעלת שם ישראל ראה מדרז"ל ע"פ וישלח לב, כט. זח"א קע"ד, א. זח"ב קכו, ב. זח"ג רי, ב. תו"א מקץ לו, ג. שם ר"פ שמות. לקו"ת שלח נ, ב. שם תבוא מב, ג. ובכ"מ.

נדפסה בסה"מ תשי"א ע' 287 ובלקו"ש ח"ח ע' 330. אגרות-קודש כ"ק אדמו"ר שליט"א ח"ד אגרת א'עד.

והיא הקדמה לקונטרס יב-יג תמוז ה'תשי"א הכולל מאמר ורשימה. ובלשונו של כ"ק אדמו"ר שליט"א: "המאמר הוא של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע משנת תרצ"ג".

ובהערה שם: "במק"א כותב כ"ק מו"ח אדמו"ר אודות מאמר זה "יב-יג תמוז. למדינתנו" – פירושו ששלחו למדינתנו, היינו לרוסיא ללמוד אותו בימי יב-יג תמוז. וזהו הטעמה נוספת לתוכן המאמר, שהוא בענין מסירת נפש, נסיונות, אופן בירורם וכו'". עכ"ל.

וראה לקמן ע' 188 (ס"ה).