בס"ד. ר"ד בעת קבלת פנים* – יו"ד אלול, ה'תשי"א.

293

בלתי מוגה

א. ידוע1 ש"מנהג ישראל תורה היא".

ומהטעמים לזה – לפי שבנ"י הם בניו של הקב"ה, כמ"ש2 "בנים אתם לה' אלקיכם", ובנים דומים לאב (ולאם, ובנדו"ד – כנסת ישראל), הרי הנהגתם של בנ"י דומה להנהגת הקב"ה, וכיון שהנהגת הקב"ה מתבטאת בתורתו, לכן, "מנהג ישראל תורה היא".

ומזה מובן שפרטי הענינים ד"מנהג ישראל תורה היא" בנוגע לנישואין, הם בהתאם לתוכן ענין הנישואין אצל הקב"ה וכנס"י, כדלקמן3.

ב. מנהג ישראל שלוקחים את החתן ואת הכלה אל החופה, ותחת החופה סובבת הכלה את החתן, והחתן נותן לה טבעת ומקדשה בטבעת זו.

[ולהעיר, שמעיקר הדין אין צורך לקדש בטבעת דוקא, ובגמרא ובהלכה לא מצינו קידושין בטבעת דוקא, כי אם, בכסף ובשוה כסף4, אבל, כבר נהגו ישראל לקדש בטבעת5, ומקור הדברים הוא בתיקוני זהר6, שקידושין הם בטבעת דוקא שהיא כעין מ"ם סתומה6].

והענין בזה:

בנוגע לענין הנישואין נאמר ש"קשה לזווגם כקריעת ים סוף"7, ולכן, כדי לפעול זאת, יש צורך בהמשכה מבחי' נעלית ביותר, בחינת המקיף דוקא8.

294

וכיון שבענין הנישואין (שתכליתם היחוד וההולדה כו') ישנם ג' שותפים, "ג' שותפים הן באדם, הקב"ה ואביו ואמו"9 – צריך להיות ג' מקיפים: המקיף דהכלה, המקיף דהחתן, והמקיף דהקב"ה.

ועפ"ז יש לבאר תוכן המנהג הנ"ל:

הכלה סובבת את החתן – הו"ע המקיף שנותנת הכלה10, שזוהי ההתמסרות שלה מצד בחי' המקיף לבנות בית בישראל על יסודי התומ"צ;

החתן נותן טבעת (עגולה) לכלה – הו"ע המקיף שנותן החתן11, שזוהי ההתמסרות שלו מצד בחי' המקיף לבנות בית בישראל על יסודי התומ"צ;

ובתור נתינת-כח להחתן והכלה שיוכלו להתמסר מצד בחי' המקיף שלהם לבנות בית בישראל על יסודי התומ"צ – מוליכים את החתן והכלה אל החופה – שהו"ע המקיף שנותן הקב"ה, בחי' מקיף העליון שלמעלה מסדר השתלשלות12, ועי"ז יהי' ביתם בנין עדי עד13, על יסודי התומ"צ, ותומשך להם הצלחה מופלגה גם בגשמיות.

ג. ועד"ז בנוגע לענין הנישואין דהקב"ה וכנס"י – ששייך במיוחד לחודש אלול [שבו מתקיימת, בהשגחה פרטית, חתונה זו], להיותו חודש ההכנה לר"ה, שבו נעשה ענין הנסירה לצורך בנין המלכות, כמ"ש14 "ויפל ה' אלקים תרדמה על האדם גו' ויבן גו' את הצלע וגו'", שעי"ז יוכל להיות הענין דזיווג זו"ן למעלה15 (ע"ד ובדוגמת ענין הנישואין למטה).

ובהקדמה – שבענין הנישואין דהקב"ה וכנס"י ישנם ב' אופנים16: (א) סדר העבודה דחודש ניסן – "דודי לי ואני לו"17 – מלמעלה

295

למטה, שתחילה נעשה הגילוי מלמעלה, "דודי לי", ובמשך הזמן נעשה בדרך ממילא גם "אני לדודי"; (ב) סדר העבודה דחודש אלול – "אני לדודי ודודי לי"18, ר"ת אלול19 – מלמטה למעלה, היינו, שההתחלה היא ע"י עבודת האדם דוקא, "אני לדודי".

ובנוגע לעניננו – ענין הנישואין שבחודש אלול, "אני לדודי ודודי לי":

העבודה ד"אני לדודי" (עבודת האדם) היא ע"ד הדין בקידושין שצ"ל "מדעתה" דוקא, היינו ש"מסכמת לקידושי האיש . . מבטלת דעתה ורצונה ומשוי נפשה אצל הבעל כדבר של הפקר"20 – שזהו הביטול וההתמסרות ("די איבערגעגעבנקייט") להקב"ה שמצד בחינת המקיפים שבנפש (חי' ויחידה21), שלמעלה מכחות הפנימיים (נר"נ), ע"ד המקיף שנותנת הכלה.

וכדי שתוכל להיות ההתמסרות להקב"ה שמצד בחינת המקיף שבנפש ("אני לדודי"), יש צורך בנתינת-כח מצד בחי' המקיף שלמעלה – שזהו"ע התגלות י"ג מדות הרחמים שמאירים בחודש אלול22, ע"ד המקיף דהחופה שנותן כח לההתמסרות דהחתן והכלה מצד בחי' המקיפים שלהם.

ד. ויש להוסיף, שהעבודה דחודש אלול – "אני לדודי ודודי לי" – היא מצד עצם הנשמה שלמעלה גם מבחי' היחידה:

"אני לדודי ודודי לי" – ראשי תיבות "אלול", וסופי תיבות ד' יודי"ן<91>. וכיון ש"אלול" הוא בראשי תיבות, והד' יודי"ן אינם אלא בסופי תיבות, מובן, ש"אלול" הוא למעלה מהד' יודי"ן – ע"ד המבואר בתו"א23 בענין "מי יעלה לנו השמימה"24, ר"ת "מילה", וס"ת הוי"ה25, ש"מילה היא למעלה משם הוי"ה, עד שהיא בר"ת ושם הוי"ה הוא בס"ת".

296

והנה, ד' יודי"ן הם בשם ע"ב26 [שהרי רק בשם ע"ב, שם הוי' במילוי יודי"ן, יש ד' יודי"ן, משא"כ בשאר השמות ס"ג ב"ן מ"ה, שאין בהם ד' יודי"ן], וענינו בנפש האדם בחי' היחידה, כמבואר בדרוש משכיל לאיתן האזרחי27, ש"איתן הוא עצם הנשמה . . דהנה נשמה שנתת בי טהורה, בראתה, יצרתה, נפחתה . . במדרש28 חשיב ה' מדריגות: נר"נ, חי', יחידה, ובזהר29 כוללם בד' מדרגות: נר"נ, ונשמה לנשמה, נגד ד' אותיות שם הוי'. ואיתן הוא התוקף דנשמה הבא בגילוי בהכח דמס"נ, ואיתן הוא יושן בלתי מחודש, והוא שם ע"ב שאינו מחודש" (משא"כ שאר השמות הם מחודשים).

וכיון ש"אלול" הוא למעלה מד' יודי"ן (ס"ת אלול), ובמילא, ה"ה למעלה משם ע"ב (כי ד' יודי"ן הם בשם ע"ב), עכצ"ל, שהעבודה דאלול היא למעלה גם מבחי' היחידה ("איתן", שם ע"ב).

וההסברה בזה – דלכאורה, בחי' היחידה היא הכי נעלית, "איתן", שם ע"ב שאינו מחודש, ומה שייך למעלה מזה? – ע"פ הידוע30 שגם בחי' היחידה אינה אלא שם בלבד לעצם הנשמה, כמודגש בהלשון28 "חמשה שמות נקראו לה, נפש רוח נשמה חי' יחידה", שגם "יחידה" היא א' מה"חמשה שמות שנקראו לה", לעצם הנשמה, שעצם הנשמה היא למעלה גם מבחי' היחידה.

וזהו החידוש בעבודת חודש אלול (שהוא למעלה מד' יודי"ן, שם ע"ב, בחי' היחידה) לגבי העבודה דכל השנה כולה – שבכל השנה כולה יכולה להיות העבודה בהחמשה שמות (עד לבחי' היחידה) בלבד, מבלי לידע מה נעשה עם עצם הנשמה, כפי שמצינו אפילו אצל רבי יוחנן בן זכאי שבכה ואמר "איני יודע באיזו דרך מוליכים אותי"31, כי, גם כאשר העבודה בכחות הגלויים היא בשלימות, אי-אפשר לידע מה נעשה עם עצם הנשמה32; משא"כ בחודש אלול יכולה להיות העבודה גם מצד עצם הנשמה (שלמעלה אפילו מבחי' היחידה), וזהו"ע "אני לדודי".

ה. עפ"ז י"ל שכן הוא גם בנוגע לענין הנישואין למטה – שההתמסרות דהחתן והכלה לבנות בית בישראל על יסודי התומ"צ, היא, מצד עצם הנשמה שלמעלה גם מבחי' היחידה.

297

לכאורה יכולים לשאול: כיצד יכולה להיות העבודה מצד עצם הנשמה – הרי אפילו ריב"ז לא הי' יודע ("איני יודע") מה נעשה עם עצם הנשמה?!

והמענה לזה – שענין זה נעשה ע"י ההתקשרות אל הרבי, נשיא הדור, כ"ק מו"ח אדמו"ר:

הרבי – עליו נאמר33 "אנכי עומד בין ה' וביניכם" – הוא (לא ממוצע המפסיק, אלא) ממוצע המחבר34.

– א' החסידים כותב לי במכתב אודות הרבי, שהוא (הרבי) והקב"ה כולא חד.

וכיון שע"י ההתקשרות אל הרבי מתקשר עם העצמות – אזי "יודע" הוא היכן נמצא העצם35.

ומזה מובן שכאשר עומדים לבנות בית בישראל על יסודי התומ"צ (ובהוספה אצל חסידים:) כפי שהם מוארים במאור שבתורה זוהי תורת החסידות36 – צריכים להתקשר אל הרבי עם כל העצם, ועי"ז נעשית המשכת המקיף מבחינה שלמעלה מהגבלות לגמרי, ובמילא, נמשכת גם למטה בגשמיות, להתברך בכל המצטרך, ועוד יותר מכמו שמתברכים בעצמם ("נאָכמער ווי מ'ווינטשט זיך אַליין").

**********

298

ב"ה.

פרשת הימים דח"י אלול וג' דסליחות נתבארה בהקדמה לקונטרס ח"י אלול ה'שי"ת1 ע"פ מה שמצאתי בכתבי כ"ק מו"ח אדמו"ר. כן העתקתי שם מכתבים אלו ג"כ אודות ענין עבודת הימים מן ח"י אלול ואילך.

בנוגע לפעולת יום ח"י אלול עצמו בעבודה – אמר2 כ"ק מו"ח אדמו"ר בשם חסידים הזקנים, אשר ח"י אלול הוא היום אשר הכניס ומכניס גם עתה חיות באלול.

***

והנה חודש אלול הוא חודש החשבון על שנה העברה, וחודש ההכנה לשנה הבאה.

ויש לומר אשר לכן נרמזו בשמו של חודש זה עקרי סוגי עבודת האדם, אשר בהם צריכים להיות החרטה והתיקון על העבר והקבלה טובה על להבא.

וכמאמר רז"ל: אלול – ר"ת אנה לידו ושמתי לך3, ענין ערי מקלט. ובעבודת האדם זהו קו התורה, כי דברי תורה קולטין הן4.

אלול – ר"ת: אני לדודי ודודי לי5, קו העבודה היא התפלה6, ובפרט בימינו אלו שאין לנו אלא עבודה שבלב זו תפלה7, התופל8 ומחבר את ישראל לאביהם שבשמים.

299

אלול – ר"ת: איש לרעהו ומתנות לאביונים9, קו דגמילות חסדים.

ובתור הקדמה ויסוד לכל קוין אלו

אלול – ר"ת: (ומל ה' אלקיך) את לבבך ואת לבב (זרעך)10ענין התשובה.

***

והנה הי' כמה דרכים איך להכניס חיות בעבודת האדם לקונו. אבל בדורותינו אלו האחרונים דעקבתא דמשיחא, אשר נתרבו ההעלמות וההסתרים וימש בעולם חשך כפל ומכופל

זאת היא דרך הרבים והיחיד, דרך סלולה על ידי רבותינו נשיאינו הק', להגיע לחיים אמיתיים בעבודת הוי' והוא ע"י העסק בפנימיות התורה, נשמתא דאורייתא11, בכלל, ותורת החסידות בפרט

– אשר יום ח"י אלול הוא יום הולדת את מייסד תורת החסידות הכללית – כ"ק הבעש"ט, ויום הולדת את מייסד תורת חסידות חב"ד – כ"ק רבינו הזקן,

שגילוים אלו חוזרים ומתעוררים בכל שנה ושנה ביום זה12

וע"י לימוד תורתם והליכה בדרכי החסידות אשר הורו לכל בני ישראל מכניסים נשמה וחיות בכל סוגי העבודה, מכניסים ח"י בא'ל'ו'ל': בתשובה, בתורה, בעבודה, בגמילות חסדים.

ועל ידי כל זה מביאים גם כן את הגאולה, וכנרמז ג"כ בר"ת אלול וכמאמר רז"ל:

אלול – ר"ת: להוי' ויאמרו לאמר אשירה, כי אז יצאו כל ניצוצין מהגלות13,

ע"י משיח צדקנו במהרה בימינו, אמן.

מ. שניאורסאהן

י"ג אלול, תיש"א

ברוקלין נ.י.


*) של החתן הת' שלום דובער גולדשמיד.

1) ראה תוד"ה נפסל – מנחות כ, ב. שו"ע אדה"ז או"ח סו"ס קפ. סתל"ב סי"א. סתצ"ד סט"ז.

2) פ' ראה יד, א.

3) בהבא לקמן – ראה גם מכתב כ"ה מנחם-אב שנה זו (אג"ק חכ"א ע' קלב).

4) ריש מס' קידושין. רמב"ם הל' אישות רפ"ג. טושו"ע אה"ע ר"ס כז.

5) ראה רמ"א (אה"ע שם): "וכן נוהגין לקדש בטבעת".

6) ראה שם: "ויש להם טעם בתיקוני הזהר" (ריש ת"ה. ת"י). וראה שו"ת צ"צ יו"ד סו"ס רכג: "ומה שנהגו עכשיו לקדש בטבעת הוא רק עפ"י קבלה, בסוד מ"ם סתומה דלמרבה המשרה" (וראה גם "יין מלכות" (קה"ת תשמ"ח) ח"א סי' נו).

7) ראה גם תו"מ ח"ב ס"ע 252. וש"נ.

<7> ) סוטה ב, א. וש"נ.

8) ראה לקו"ש ח"כ ע' 100. וש"נ.

9) קידושין ל, סע"ב. וש"נ.

10) להעיר מלקו"ת שה"ש מז, ד: "טעם למנהג שנהגו שמתחילה החתן פורס סודר על הכלה הנקרא דעקטוך שזהו כעין חופה של הכלה בפ"ע".

11) ראה אוה"ת ברכה ע' א'תתמה: "טבעת קידושין שהוא דבר עגול . . מורה על היות ההמשכה מבחי' סוכ"ע שהוא בחי' מקיף" (וראה שם בהמשך הענין – ההפרש בין המקיף דטבעת להמקיף דחופה).

12) ראה לקו"ת שם, ב: "החתן והכלה הם ב' הפכים . . ע"ז יש בחי' חופה שלמעלה משניהם שהוא מקיף עליהם מבחי' סוכ"ע, וע"י הארת המקיף שלמעלה משניהם יכולים להתחבר יחד".

13) ראה לקו"ת פקודי ד, ד ואילך. ובכ"מ.

14) בראשית ב, כא-כב.

15) ראה שער הכוונות ענין ר"ה. פע"ח שער ר"ה. ועוד.

16) ראה סה"ש תש"ג ע' 177. לקו"ש חי"ט ע' 158 ואילך. חכ"ט ע' 162 ואילך.

17) שה"ש ב, טז.

18) שם ו, ג.

19) אבודרהם סדר תפלת ר"ה (בשם הדרשנים). ב"ח או"ח סתקפ"א (ד"ה והעבירו).

20) ר"ן נדרים ל, א.

21) ראה אוה"ת שה"ש עה"פ (ח"ב) ע' תקמג-ד: "ענין אני לדודי פי' בזהר באד"ז

דרפ"ח ע"א שזהו ענין בחד קטירא אתקטרנא בי' בקוב"ה . . אחת שאלתי, יחידה".

22) ראה לקו"ת ראה לב, סע"א ואילך. ובכ"מ.

23) ס"פ לך לך (יג, סע"ב ואילך).

24) נצבים ל, יב.

25) תקו"ז תכ"ב (סה, ב. סו, א). ת"ע (קלא, רע"א).

26) לקו"ת שעה"פ וסה"ל להאריז"ל בלק כג, יו"ד.

27) נעתק בקונטרס לימוד החסידות פ"ג (אג"ק אדמו"ר מהוריי"צ ח"ג ע' שלה). וראה גם סה"מ תשי"א ע' 327.

28) ב"ר פי"ד, ט. דב"ר פ"ב, לז.

29) ח"א עט, ב.

30) סה"מ תרצ"ו ס"ע 56. וש"נ.

31) ברכות כח, ב.

32) סה"מ שם ס"ע 55. וש"נ.

33) ואתחנן ה, ה.

34) ראה סה"ש תורת שלום ע' 158. תו"מ ח"א ע' 25.

35) להעיר מסה"ש שם ע' 171. וראה לקו"ש ח"ג בסופו (ס"ע ז1016 ואילך).

36) ראה לקו"ש שם, שע"י סתים דאורייתא אפשר לתקן גם את העצם.

1) קונטרס פא [סה"מ תש"י ע' 270 ואילך. תורת מנחם – התוועדויות ה'שי"ת ע' 186 ואילך].

2) שיחת ח"י אלול תש"ה (ליקוט כה [לקו"ד ח"ג תעג, ב]. הנדפס לח"י אלול תש"ו [סה"ש תש"ה ע' 122]).

3) פרי עץ חיים שער ר"ה פ"א. שער הפסוקים שמות כא, יג. ראה ג"כ שיחת ש"פ עקב ס"ד ואילך (לעיל ע' 285 ואילך).

4) מכות י, א.

5) פע"ח שם. שער הפסוקים שה"ש ו, ג.

6) ראה ספר המצות להרמב"ם מ"ע ה'. ובכ"מ.

7) תענית ב, א.

8) ראה רש"י בראשית ל, ח, ובאור התורה שם.

נדפסה בסה"מ תשי"א ע' 318 ובלקו"ש חי"ד ע' 348. אגרות-קודש כ"ק אדמו"ר שליט"א ח"ד אגרת א'קצא.

9) בס' ערוגת הבושם בשם ס' אמרכל.

10) בעל הטורים דברים ל, ו.

11) זוהר ח"ג קנב, א.

12) בארוכה עד"ז ראה ס' לב דוד – להחיד"א – פכ"ט ע"פ מש"כ הרמ"ז בס' תקון שובבים. וגם בגשמיות הדברים – הענינים מתעוררים לתקופת השנה. וכמובא בדא"ח הראי' ממשנה ספ"ג דגטין: בודקין את היין . . ובהוצאת סמדר וכו'.

13) פע"ח שם.