בס"ד. חלק משיחת ש"פ בהר-בחוקותי, מבה"ח סיון ה'תשכ"א

312

.

א. אנו1 עומדים לקרוא תיכף בפרשת במדבר, שבפרשה זו מדובר אודות האופן של מנין בנ"י, שבמנין זה היו הכל שוים, מהגדול שבגדולים עד הפשוט שבפשוטים. הגדול שבגדולים לא נמנה יותר מאחד, והפשוט שבפשוטים לא פחות מאחד2.

וענין זה הי' גם הכנה למתן-תורה, וכמאמר רז"ל3 שאילו היו ששים ריבוא פחות אחד, לא היתה ניתנת התורה ח"ו אפילו למשה רבינו.

וענין זה קשור עם פשיטות הנשמה, שבזה הכל שוים. וכמאמר הבעש"ט4, אדמו"ר הזקן וכל רבותינו נשיאינו עד כ"ק מו"ח אדמו"ר5, שכולם אמרו שפשיטות העצמות מתקשרת עם הפשיטות של יהודי, שבזה הכל שוים.

ב. אמנם, אף שכולם נימנו בשוה, מ"מ, נכללו במנין זה רק "מבן עשרים"6. זהו בנוגע לכל ישראל. אבל בנוגע שבט לוי, הי' המנין "מבן חודש"7, שגם תינוק מבן חודש נמנה בשוה עם הגדול שבגדולים, ולפי הדעה שגם אהרן נכלל במנין (משה לא נכלל במנין, אבל בנוגע לאהרן ישנם ב' דיעות8) – הרי תינוק מבן חודש הי' שוה במנין כמו אהרן.

ענינו של שבט לוי הוא, כמבואר בכתוב9, שענינם הוא לשרת את הוי'. וכך איתא ברמב"ם10, שכל מי שנדב לבו לשרת את הוי' הרי הוא כשבט לוי. ובמילא, אצל אותם מישראל שמתמסרים לשרת את השי"ת – שפירוש "לשרת את השי"ת" הוא כאמור לעיל (בשיחות שלפנ"ז11),

313

לא רק בשעת התורה והתפלה, אלא "בכל דרכיך דעהו"12 – אין בהם חילוקים, וגם תינוק מבן חודש שוה במנין כמו גדול שבגדולים.

ולכן, התלמידים שמחנכים אותם על טהרת הקודש, שמחנכים אותם שתהי' אצלם העבודה ד"בכל דרכיך דעהו" – הרי הם כמו משבט לוי, שאין בו שום התחלקות, כנ"ל, החל מבן חודש.

ג. על שבט לוי נאמר13 "נתונים נתונים המה לי מתוך בני ישראל", שבט לוי הוא שליח ופועל עבור כל ישראל. ומ"ש14 "הבדיל ה' את שבט הלוי" – אין הפירוש שהם מובדלים ואינם שייכים לכל ישראל, אלא שעבודה זו, באופן של "הבדיל", עושים הם ופועלים אותה בכל ישראל. וכמו כן בנוגע לתלמידים – שהם פועלים בכל בנ"י העדר ההתחלקות, מצד גילוי פשיטות הנשמה, שבכולם בשוה.

ד. ובנוגע למתן-תורה בפרט, הרי אמרו15 "בנינו ערבים בעדנו", שהם – הבנים – הביאו את הגילוי דמתן-תורה לכל ישראל.

וזהו גם מהטעמים שרבותינו נשיאינו השקיעו השתדלות גדולה ביותר בחינוך הכשר על טהרת הקודש16, שילמדו עם ילדים "קמץ אל"ף אָ" דוקא, להסביר את קדושת האותיות וקדושת הנקודות17, כיון שחינוך הבנים נוגע לכלל ישראל.

וזוהי ההוראה לכל אחד מאתנו, שכאשר מתקרבים ימי מתן-תורה,

– החל משבת מברכים שאז מתחילה כבר ההכנה לזה, ובפרט מראש-חודש סיון, כמ"ש18 "ביום הזה באו מדבר סיני", ואיתא בגמרא19 הזה הזה גזירה שוה, שהי' זה בראש-חודש, ובפרט שלושת ימי הגבלה, וביחוד בחג השבועות –

יש לעורר את התלמיד שבעצמו, וגם "ושננתם לבניך אלו התלמידים"20 כפשוטו, לעורר ולגלות את פשיטות הנשמה שבהם, וזה

314

פועל גם גילוי פשיטות הנשמה בכל ישראל כנ"ל, שבזה אין התחלקות כנ"ל.

וזוהי הכנה למתן-תורה, שבמתן-תורה נאמר21 "ויחן" לשון יחיד, שכולם עמדו יחד לתכלית אחת וכוונה אחת, לקבל "תורה אחת" מ"הוי' אחד".

ועי"ז נזכה – כלשון ברכת כ"ק מו"ח אדמו"ר – לקבלת התורה בשמחה ובפנימיות.

**********


1) הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א (באידית), ונדפס בלקו"ש ח"ב ע' 558 ואילך. במהדורא זו ניתספו עוד איזה ציוני מ"מ ע"י המו"ל.

2) ראה גם שיחת ש"פ במדבר, מבה"ח וער"ח סיון תשי"ט ס"ה (תו"מ חכ"ה ע' 312). וש"נ.

3) מכילתא יתרו יט, יא. יל"ש שם (רמז רפ). דב"ר פ"ז, ח.

4) ראה כש"ט (הוצאת תשנ"ט) בהוספות סקנ"ה ואילך. וש"נ.

5) ראה סה"ש תש"ו ע' 3. וש"נ.

6) במדבר א, ג.

7) שם ג, טז.

8) ראה שם, לט ובפרש"י (מבכורות ד, סע"א). במדב"ר פ"ג, יג. ובמפרשים לפרש"י ובמדב"ר שם. וראה גם לקו"ש חי"ג ע' 9 בהערות ושוה"ג.

9) עקב יו"ד, ח. פ' שופטים יח, ה. ועוד.

10) סוף הלכות שמיטה ויובל.

11) לע"ע לא הגיעו לידינו (המו"ל).

12) משלי ג, ו. וראה רמב"ם הל' דעות ספ"ג.

13) בהעלותך ח, טז.

14) עקב שם.

15) ראה תנחומא ויגש ב. שהש"ר פ"א, ד (א).

16) ראה גם תו"מ חכ"ח ע' 62.

17) ראה פרדס ריש שער כח: המפורסם בכל חכמי ישראל קבלה מפה אל פה מעזרא הסופר והוא קיבל מפה אל פה עד משה רבנו ע"ה מסיני מפי הגבורה שהנקודות למיניהם הם כו' עיי"ש. וראה גם תו"מ חט"ז ע' 142. וש"נ.

18) יתרו יט, א.

19) שבת פו, ב ובפרש"י (ד"ה כתיב).

20) ספרי ופרש"י ואתחנן ו, ז.

21) יתרו יט, ב ובפרש"י (ממכילתא שם).