בס"ד. ר"ד מדברי כ"ק אדמו"ר שליט"א בא' היחידויות

331

.

בלתי מוגה

כ"ק אדמו"ר שליט"א דיבר ע"ד הנחיצות בלימוד תורת החסידות באופן מסודר, ובפרט בנוגע לתלמידי הישיבה.

והוסיף, שביותר נוגע לימוד זה בימינו אלו, כי1: מלפנים הי' הסדר שעיקר ענין ה"חדר" והישיבה הי' הלימוד, כיון שההדרכה להנהגה ביראת-שמים הי' התלמיד מקבל בביתו, ואפילו ברחוב היתה אוירה של יראת-שמים; אבל עתה, שאי-אפשר לסמוך אפילו לא על הבית – מוטל החוב על הישיבה להשריש בהתלמיד גם הענין דיראת-שמים. והרי רואים במוחש שענין זה מקבלים בעיקר ע"י לימוד תורת החסידות.

ועוד זאת: בכמה מדינות יש חוק שחייבים ללמוד עם התלמיד גם לימודי-חול, שבהם יש גם דעות כוזבות וכפירה וכו', ולכן, נחוץ ביותר שגם עניני חקירה וכיו"ב יקבל התלמיד ע"פ תורה, על טהרת הקודש.

שאלה: האם לימוד זה לא יהי' בסתירה ללימוד נגלה דתורה?

מענה: הרי לימוד זה הוא בזמנים מיוחדים ביום, ואין זה סותר כלל ללימוד הנגלה.

ולא זו בלבד, אלא אדרבה: זהו הקיום ללימוד הנגלה – כדברי הגמרא2 "אי יראת ה' היא אוצרו, אין, אי לא, לא, משל לאדם שאמר לשלוחו העלה לי כור חיטין לעלי', הלך והעלה לו, א"ל, עירבת לי בהם קב חומטין (ארץ מלחה, ומשמרת את הפירות מהתליע), א"ל לאו, א"ל מוטב שלא העלית", ודוגמתו בנמשל, ש"כור חטין" קאי על לימוד נגלה דתורה, ו"קב חומטין" שמשמר את ה"כור חטין" קאי על לימוד תורת החסידות3, ונמצא, שללא לימוד החסידות, חסר (לא רק ה"קב חומטין", אלא) גם ה"כור חטין".

שאלה: למרות מאמר הגמרא הנ"ל, לא למדו תורת החסידות בדורות שלפנינו?

מענה: היו אמנם זמנים שלימוד פנימיות התורה הי' רק אצל יחידי סגולה, עד שבא האריז"ל ואמר ש"דוקא בדורות אלו האחרונים מותר

332

ומצוה לגלות זאת החכמה"4, והוא זה שעשה את הבקיעה ("דורך-ברעך") וה"פתח" הראשון בהתגלות פנימיות התורה, ואח"כ נתגלה בהרחבה יתירה בתורת החסידות ע"י הבעש"ט, ועוד יותר ע"י תלמידיו ותלמידי תלמידיו, שרצונם הי' שתורת החסידות תגיע לכאו"א מישראל.

ויש לבאר ענין זה ע"ד דברי אדמו"ר הזקן5 בנוגע לחיוב לימוד התורה בכל יום, שלכאורה מצינו בזה שני קצוות הפכיים:

מחד גיסא – אמרו רז"ל6 שכל מי שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק, עליו נאמר7 "הכרת תכרת וגו'"; ולאידך גיסא – יש מי שדי לו בפרק א' שחרית ופרק א' ערבית8.

והגע עצמך: פלוני למד פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית בלבד, ואומרים שקיים "לא9 ימוש גו' והגית בו יומם ולילה"; ופלוני למד כ"ג שעות ונ"ט רגעים, וביטל רק רגע א' שהי' יכול לעסוק בתורה ולא עסק, ואומרים עליו "כי7 דבר ה' בזה גו' הכרת תכרת גו'"?!

ומבאר אדמו"ר הזקן, שענין זה תלוי בשרש נשמתו כו', והיינו, שיש מי שמצד שרש נשמתו צריכה להיות עיקר עבודתו ב"הנהג בהם מנהג דרך ארץ"10, ובנוגע ללימוד התורה די לו בפרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית (אם מפני שכבר למד כל התורה בגלגול הקודם, ועתה צריך רק לתקן איזה ענין, או מצד איזה טעם אחר), ויש מי שעיקר ענינו הוא לימוד התורה, וזהו תכלית ירידת נשמתו ותכלית שלימותו, ולכן אם מבטל אפילו רגע א', אומרים עליו "כי דבר ה' בזה וגו'", כיון שפוגם בתכלית ירידתו ושלימותו וכו'.

וכן הוא בנדו"ד: קודם שנתגלה הבעש"ט, הי' יכול להיות תכלית שלימות לימוד התורה גם ללא לימוד תורת החסידות, אבל לאחרי שנולד ונתגלה הבעש"ט וגילה דרך חדש בעבודת ה', הרי נעשה זה חלק מהתורה, ולכן, כל אלו שנולדו לאחרי התגלות הבעש"ט, הרי שלימותם היא רק כאשר לומדים גם תורת החסידות.

[שאלה: האם ההתבוננות אינה מפריע לפירוש המילות בתפלה?

מענה: (א) יכולים לסדר זמן ההתבוננות באופן שלא יפריע. (ב) לאחרי הבנת הענינים ע"י ההתבוננות, תהי' לו הבנה יותר טובה בפירוש


1) ראה גם תו"מ חי"ג ע' 227 ואילך. וש"נ.

2) שבת לא, סע"א (ובפרש"י).

3) ראה לקו"ת ויקרא ו, א.

4) תניא אגה"ק סכ"ו (קמב, ב).

5) תו"א מג"א צח, ג.

6) סנהדרין צט, א.

7) שלח טו, לא.

8) מנחות צט, ב.

9) יהושע א, ח.

10) ברכות לה, ב.