בס"ד. שיחת ש"פ עקב, כ"ף מנחם-אב ה'תשי"ג.

104

בלתי מוגה

א. איתא בספר מגיד מישרים1 – שכולל הענינים שלמד המגיד, המלאך, עם הבית-יוסף – שהמלאך אמר להבית-יוסף שבזכות תורתו ועבודתו יזכה לאיתוקדא על קידוש השם. ולאחרי שעבר משך זמן ועדיין לא זכה לכך, הצטער הבית-יוסף ושאל את המלאך מדוע לא זכה עדיין לכך, והשיב לו המלאך, שזהו עונש על שהיו אצלו ענינים כאלה שלפי ערכו וגודל מעלתו לא היו צריכים להיות.

ומסיפור זה מובן גודל מעלת המסירת נפש – שזהו"ע נעלה יותר מתלמוד תורה והוראה לרבים:

הבית-יוסף – נוסף לכך שהי' זקן ויושב בישיבה בזמנו, הרי על ידי חיבור השלחן-ערוך נעשה מורה הוראה לכל בני ישראל גם לדורות הבאים, שעל פיו מורים הלכה בכל תפוצות ישראל עד סוף כל הדורות.

והיינו, שאצל הבית-יוסף היתה גם המעלה של הוראת הלכה, שזהו"ע נעלה יותר מתלמוד תורה סתם, פלפולא דאורייתא – דאע"פ שגם פלפולא דאורייתא הוא באופן ש"אלו ואלו דברי אלקים חיים"2, הרי זה בדרגא כזו שגם בשרשה ושרש שרשה למעלה ביותר יש בה ענין של התחלקות, שזהו שם אלקים, לשון רבים3; משא"כ "הלכה" היא משם הוי' – כמארז"ל4 "והוי' עמו5 שהלכה כמותו" – שלמעלה לא רק משם אלקים סתם, אלא גם מ"אלקים חיים"6. וטעם הדבר – לפי ש"הלכה" היא הנקודה הפנימית בחיי היום-יום שעל ידה נשלמת הכוונה שנתאווה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים7, דירה לו ית', לעצמותו8, שלמעלה מהתחלקות.


1) ר"פ בראשית (סד"ה הלא לך למנדע). ר"פ תצוה. פ' אמור (ד"ה אח"כ פי' לי). פ' ברכה (ד"ה אור ליום א'). ובכ"מ.

2) עירובין יג, ב. וש"נ.

3) ראה פרש"י וירא כ, יג. וישלח לה, ז.

4) סנהדרין צג, ב.

5) שמואל-א טז, יח.

6) ראה סה"מ מלוקט ח"א ע' שלא. וש"נ.

7) ראה תנחומא בחוקותי ג. נשא טז. במדב"ר פי"ג, ו. תניא רפל"ו. ובכ"מ.

8) ראה סה"מ מלוקט ח"ב ע' רמא, ובהנסמן שם בהערה 32.