בס"ד. ש"פ ראה, מבה"ח אלול, ה'תשי"ג

130

(הנחה בלתי מוגה)

ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה, את הברכה אשר תשמעו אל מצוות ה' אלקיכם אשר אנכי מצוה אתכם היום וגו'1. וצריך להבין אומרו אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה, הרי ברכה וקללה שנזכרו כאן הם האמורות בהר גריזים והר עיבל (כפירוש רש"י), שניתנו לאחרי זמן, בעבר הירדן מערבה (כמ"ש בהמשך הכתובים2), וא"כ מהו אומרו אשר אנכי נותן לפניכם היום, כאשר משה נמצא בעבר הירדן מזרחה, הרי הברכה והקללה אינם דבר הניתן מיד ליד, שנאמר שהוצרך משה לתת עתה (היום) כדי שיוכלו להנתן אח"כ בהר גריזים והר עיבל. ועוד צריך להבין שלאחרי אומרו אשר תשמעו אל מצוות ה' אלקיכם, מוסיף הכתוב לציין את המצוות באמרו אשר אנכי מצוה אתכם, הרי כבר שמעו כמה וכמה מצוות, ולמה הוצרך לציין את המצוות ולומר אשר אנכי מצוה אתכם גו'. ועוד צריך להבין אומרו (אשר אנכי מצוה אתכם) היום, הרי כתוב זה נאמר בשנת הארבעים, לאחרי ששמעו עשה"ד מפי הגבורה וכל המצוות מפי משה במשך ארבעים שנה, וא"כ מהו אומרו היום. גם צריך להבין3 אומרו את הברכה אשר תשמעו, שפשטות הדברים הוא את הברכה על מנת אשר תשמעו (כפירוש רש"י), וא"כ הי' צ"ל את הברכה אם תשמעו, כמו שמסיים והקללה אם לא תשמעו, ומהו אומרו אשר תשמעו. ואין לומר שהטעם למ"ש אשר תשמעו ולא אם תשמעו, בלשון תנאי, הוא, מפני שברור הדבר שסוכ"ס ישמעו כל ישראל אל המצוות, שהרי מצינו כמה פסוקים שבהם נאמר לשון אם, כמו אם בחוקותי תלכו4, היום אם בקולו תשמעו5, דעם היות שברור הדבר שיהי' בחוקותי תלכו ובקולי תשמעו, שהרי סוכ"ס לא ידח ממנו נדח6, מ"מ, כיון שמ"ש בחוקותי תלכו הוא תנאי למש"נ בהמשך הענין שם, נאמר הדבר בלשון תנאי, אם בחוקותי תלכו, ועד"ז בכתוב זה, שעם היות


1) פרשתנו יא, כו-כז.

2) שם, כט.

3) ראה אוה"ת פרשתנו ע' תרסח (משל"ה שעד, ב). רד"ה ראה אנכי תרכ"ז, תרל"ג, תרע"ח ועטר"ת (סה"מ תרכ"ז ע' שצד. תרל"ג ח"ב ע' תמא ואילך. תרע"ח ע' שצו. עטר"ת ע' תרט).

4) בחוקותי כו, ג.

5) תהלים צה, ז.

6) שמואל ב יד, יד.