בס"ד. שיחת ש"פ תבוא, ח"י אלול ה'תשי"ג.

155

בלתי מוגה

א. ידוע פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר1 – בשם חסידים הזקנים – בפירוש "ח"י אלול": ח"י אלול הוא היום שנותן (מכניס) חיות באלול.

והנה, כללות העבודה דחודש אלול היא עבודת התשובה, וזוהי ההכנה לעשרת ימי תשובה עליהם נאמר2 "דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב".

– ובאמת, הרי הענין ד"בהמצאו" ו"בהיותו קרוב" ישנו גם בחודש אלול, ועוד יותר מאשר בעשי"ת, כמובן מדברי אדמו"ר הזקן3 בביאור ענינו של חודש אלול "ע"פ משל למלך שקודם בואו לעיר יוצאין אנשי העיר לקראתו ומקבלין פניו בשדה, ואז רשאין כל מי שרוצה לצאת להקביל פניו וכו'", משא"כ בהיותו בהיכל מלכותו כו', והיינו, שאף שבחודש אלול הרי זה כמו שהמלך נמצא בשדה, בהעלם כו', מ"מ, דוקא אז יכולים כולם לגשת אליו. –

וכיון שתשובה (כללות העבודה דחודש אלול) היא מצוה כללית דכללות התורה וכללות המצוות – נמצא, שח"י אלול נותן חיות בכללות התורה וכללות המצוות.

ב. ע"פ האמור שתשובה היא מצוה כללית, יש לבאר4 מה שהקשו על הרמב"ם שלא מנה מצות התשובה במנין המצוות [שהרי הרמב"ם5 מונה רק פרטי הענינים דוידוי וקרבן, שכאשר האדם שב בתשובה צריך להתוודות ולהביא קרבן, אבל אינו מונה מצות התשובה עצמה במנין המצוות] – דלכאורה אינו מובן: תשובה היא עיקר גדול, ולמה אינה נמנית במנין המצוות?

ויש להוסיף בזה:

בנוגע למצות האמנת אלקות, שעז"נ6 "אנכי הוי' אלקיך" – יש


1) שיחת ח"י אלול תש"ה בתחלתה (סה"ש תש"ה ע' 122).

2) ישעי' נה, ו. וראה ר"ה יח, א. וש"נ.

3) לקו"ת ראה לב, ב.

4) ראה בארוכה לקו"ש חל"ח ע' 18 ואילך. וש"נ.

5) בסהמ"צ שלו מ"ע מג.

6) יתרו כ, ב.