בס"ד. שיחת* ש"פ שלח, מבה"ח תמוז ה'תשי"ג.

11

בלתי מוגה

א. כ"ק אדמו"ר שליט"א צוה לנגן ואמר מאמר ד"ה ויהיו בני ישראל במדבר גו' מקושש עצים.

***

ב. זמן זה שבין תפלת מוסף לתפלת מנחה, שייך לשתי פרשיות – פרשת שלח שקראו בשחרית, ופרשת קורח שקוראים בעת תפלת מנחה.

שתי פרשיות אלו – עם היותן נפרדות, הרי, נוסף לכך ש"דורשין סמוכין"1 (ע"פ רוב), מצינו להדיא במדרש2 שפרשת קורח שייכת לפרשת שלח שסיומה במצות ציצית:

"ויקח קורח3, מה כתיב למעלה מן הענין, דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם ועשו להם ציצית4. קפץ קורח ואמר למשה טלית שכולה תכלת מהו שתהא פטורה מן הציצית, א"ל חייבת בציצית, א"ל קורח טלית שכולה תכלת אין פוטרת עצמה ארבע חוטין פוטרות אותה".

כלומר: הסיבה לכך ש"ויקח קורח", כפי שתרגם אונקלוס "ואתפלג קורח", שהבדיל את עצמו ממשה רבינו לחלוק עליו – למרות שהי' בשעת מתן תורה, וידע ש"משה קיבל תורה מסיני ומסרה כו"5 לכל ישראל, ומה גם שקורח עצמו הי' גדול בידיעת התורה, שלכן הי' ביכולתו למשוך אתו "מאתיים וחמשים ראשי סנהדראות"6 (לא סתם חברי סנהדרין, אלא ראשי סנהדרין) – היא מחלוקתו על משה רבינו בענין מצות ציצית, שהי' סבור שטלית שכולה תכלת פטורה מן הציצית.

ג. וביאור הענין:

קורח לא חלק על עצם מצות ציצית. גם הוא הסכים שסתם


*) על רשימת ההנחה שבארכיון ספריית אגודת חסידי חב"ד – תיקן כ"ק אדמו"ר שליט"א איזה תיקונים בכתי"ק (המו"ל).

1) ראה ברכות כא, ב. וש"נ.

2) תנחומא קורח ב. במדב"ר פי"ח, ג.

3) פרשתנו טו, לח.

4) ר"פ קורח.

5) אבות רפ"א.

6) פרש"י עה"פ.