בס"ד. שש"פ, העת"ר

תתקלד

ויהי הענן והחשך ויאר את הלילה ולא קרב זה אל זה כו', ופרש"י הענן והחשך הי' למצרים ויאר לישראל, ומחלק את הפסוק דמ"ש ויהי הענן והחשך זהו למצרים ומ"ש ויאר את הלילה הוא עמוד האש שהאיר לישראל, והנה משמעות הפסוק אינו כן שהרי או' ויהי הענן והחשך ויאר משמע שהענן והחשך האירו את הלילה והעיקר קאי על החשך שהרי נא' ויאר לא ויאירו וקאי אדסמיך לי' דהיינו החשך, וצ"ל איך החשך מאיר הרי חשך הוא העדר האור והגילוי כו'. גם מהו"ע הענן דממ"ש ויהי הענן משמע שזהו התחדשות דבר, דלכאו' הענן הוא עמוד הענן שאו' קודם ויסע עמוד הענן מפניהם כו', אך ממ"ש ויהי הענן משמע שזהו התחדשות דבר שהי' בקי"ס ואין זה הענן הקודם וא"כ צ"ל מהו הענן ומהו החשך ושהחשך האיר כו'. גם צ"ל מ"ש ולא קרב זה אל זה כל הלילה דמשמע שע"י ויאר את הלילה עי"ז ולא קרב זא"ז וצ"ל מהו שייכות הענינים זא"ז, ולכאורה כשהי' אור הי' אפשר להיות הקירוב דאם הי' חשך ניחא שלא קרב זא"ז כי לא ראו זא"ז אבל כאשר הי' אור הי' אפ"ל הקירוב, ומהפסוק משמע דדוקא ע"י שהאיר

הלילה עי"ז ולא קרב זא"ז כו'. ולהבין כ"ז ילה"ק משנת"ל דבכדי שיהי' גילוי אוא"ס בעולם הוא ההתהפכא של הצמצום שלא יעלים ויסתיר כו', דלכאו' א"מ איך יכול להיות גילוי אוא"ס בעולם הרי כל ענין הצמצום הוא להעלים את האוא"ס שלא יאיר בגילוי ומה שנמשך אור בעולמו' הוא רק אור מצומצם וגם האור הזה מתצמצם ממדרי' למדרי' באופן שבעולם למטה אינו מאיר גילוי אור, ואיך אפשר שיהי' גילוי אוא"ס שזה היפך כל ענין הצמצום ואם יהי' גילוי אוא"ס הרי צריך שיתבטל ענין הצמצום לגמרי כו', ומצד עצמו' א"ס אין שום מניעה ועיכוב דגם שיש צמצום ומ"מ יכול להיות גילוי אוא"ס וגם כשמאיר האוא"ס בגילוי לא יתבטל הצמצום כו' (דבאופן כזה הי' במ"ת), אבל צ"ל איך הוא בהדרגה באופן דכפי שהוסדר העולם בס' והדרגה הרי מחמת הצמצום אא"ל גילוי אוא"ס ואם יהי' גילוי אוא"ס יתבטל הצמצום, והכוונה היא שיהי' גילוי אוא"ס ומ"מ המציאות תהי' בבחי' מציאות כו', אך זהו ע"י שמהפכין את הצמצום שלא יעלים ויסתיר ואז מאיר גילוי אוא"ס והוא בבחי' או"פ כו'.

והנה ענין היפוך הצמצום שלא יצמצם ויעלים הו"ע אתהפכא חשול"נ לפי שבחי' הצמצום דש' אלקי' המסתיר על ש' הוי' נק' חשך העליון כו' והיפך הצמצום שלא יסתיר הו"ע אתהפכא חשוכא לנהורא כו'. וצ"ל תחלה ענין חשך והעלם הצמצום, דהנה ממשנת"ל (ד"ה מצה זו) מובן דהעלם הצמצום הוא בב' ענינים הא' סילוק האוא"ס הבל"ג והב' צמצום והעלם האור שבא במדה וגבול כו', והנה סילוק האור הבל"ג הוא שע"י הצמצום נתעלם האוא"ס ונכלל במקורו כו', וענינו הוא שאינו נרגש אוא"ס במקום החלל כו', דבתחלה כאשר הי' אוא"ס ממלא מקום החלל הי' אוא"ס נרגש במקום החלל כו', והיינו דכאשר מאיר גילוי אוא"ס הרי ההרגש אלקו' בכלל הוא בפשיטות בנפש והרגש המציאות הוא בדרך התחדשו' כו', דכן צ"ל מצד הגילוי כאשר האלקו' נראה ונגלה הרי בפשיטות הוא ההרגש האלקי כו' והרגש המציאות אינו בפשיטות כ"א בדרך שמתחדש אצלו

תתקלה

דבר שיש ג"כ מציאות יש כו', והוא שתחלת תפיסת הנפש הוא ההכרה וההרגשה דאלקות כו', וכאשר תפיסת האלקות הוא בפשיטות ה"ז בבחי' שייכות רק לאלקות ואינו שייך לענין אחר כלל והיינו שאינו שייך הנחה אחרת כלל כו', וא"ז כמו תפיסת האלקו' בשכל והשגה שאינו תפיסא בפשיטו' כ"א בדרך התחדשות שהרי מקודם טרם שהשכיל את הענין וההשגה האלקי' הרי לא ידע מזה ונתחדש אצלו ע"י השכל כו', וע"כ יכול להיות גם הנחה אחרת מפני שבתחלה לא ידע את הענין כו', וע"ה שכאשר משיג את הענין ה"ז אצלו בהנחה טובה (וכידוע דבהשגה ההנחה היא בטוב עס לייגט זעך אפ דער ענין זייער גוט), מ"מ ההסתר הקודם נותן מקום שיכול להיות הנחה אחרת ג"כ, וגם שהרי ההשגה היא תפיסא שע"י הכלים שהן כלי המוחין ובפרט כאשר היא ע"י התרת הספקות דהיינו ע"י הסרת העלמו' והסתרים כו', דכ"ז הוא סבה שיכול להיות הנחה אחרת ג"כ, אבל כאשר תפיסת האלקו' הוא בפשיטות אז אין מקום להנחה אחרת ואינו שייך כלל להנחה אחרת כו' (וכן בענין הביטול הוא שהנבראים ממילא יהיו בטלים ולא שצריך לייגע א"ע לבא

לידי ביטול כ"א הביטול הוא בפשיטות בדרך ממילא כו'). וע"י הצמצום שנתעלם האור א"ס הוא שאינו נרגש האוא"ס (ע"ה שהאוא"ס ממלא מקום החלל גם לאחה"צ כו' ה"ה בהעלם ובבחי' סילוק לגבי הנבראי' כו'), ובפשיטות נתפס ענין המציאות והישות והרגש האלקי הוא בדרך התחדשות (והיינו ההרגש כללי דאלקו' וכמו באברהם דבן ג' שנה הכיר את בוראו שא"ז עדיין ידיעה פרטי' באלקו' כ"א הכרה כללי' כו', וכמו תינוק המכיר את אביו שאינו יודע מפני מה הוא אביו מפני שהולידו רק הכרה כללי' שהוא אביו כו' והיא ידיעה והכרה עצמי' כו' וכמ"ש במ"א, ובודאי גם באאע"ה הי' הכרה עצמי' באלקות ומ"מ הי' הכרה כללי' עדיין ובאה אחר ההסתר כו', שהרי מתחלה תפס ג"כ מציאות העולם ואח"כ נתחדש אצלו הכרה זו וכדאי' במד"ר ר"פ לך משל לאדם שהי' עובר ממקום למקום וראה בירה א' דולקת אמר תאמר שהבירה הזאת היא בלא מנהיג הציץ עליו בעל הבירה ואמר אני הוא בעל הבירה, כך הי' אברהם אבינו אומר תאמר שהעולם הזה הוא בלא מנהיג הציץ עליו הקב"ה וא"ל אני הוא בעל העולם כו'), וזהו ע"י הצמצום

שנתעלם האוא"ס ואינו נרגש בנבראים רק המציאות הוא שנתפס ונרגש, ואם הי' מאיר גילוי אוא"ס הי' נתפס בפשיטות בחי' אוא"ס ב"ה כו'. והדוגמא לזה כמו בקי"ס דכתי' זה אלי ואנוהו ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל כו', והיינו שגם המדרי' היותר תחתונות שבנש"י ראו גילוי אוא"ס ממש כו', וכמארז"ל כמה נתחבט משה רבן של כל הנביאים ובקש הראיני נא כו' וא"ל וראית את אחורי כו', ויורדי הים כאו"א מראה באצבע זה אלי כו', ובודאי שבהשגת אלקו' הי' מע' ומדרי' משה גדול מאד באין ערוך לגבי כללו' ישראל, ובשעת קי"ס ראו הכל גילוי אוא"ס שא"ז בהשגה רק בבחי' ראי' ממש מצד הגילוי דאוא"ס, וכמ"ש ויולך הוי' את הים ברוח קדים עזה שהי' גילוי מבחי' א"ס קדמונו ש"ע כו' דמשו"ז כולם ראו והכירו כו' (ובמד"ר שמות פ"א הם הכירוהו תחלה כו', י"ל מפני שראו אותו מתוך חשך הצמצום והכירוהו שהוא הוא ממש אשר בהעלם במקום החלל כו'), וכן הי' בבהמ"ק שהי' מאיר שם גילוי אלקו' כו' דע"ה שהעולם הי' במציאות והי' נתפס הישות והמציאות (ומ"מ גם בעולם הי' בזה"ב גילוי אלקות כו'), אבל בבהמ"ק הי' נתפס בפשיטות בחי' האלקות וכמ"ש

תתקלו

שלש פעמים בשנה יראה וכשם שבא ליראות כך בא לראות כו' שהי' שם הכרה והרגשת אוא"ס ב"ה בבחי' ראי' ממש כו', דבבהמ"ק הי' התפיסה דאלקות בפשיטות ומי שהי' בביהמ"ק הי' בו הרגש האלקות ולא הרגש עצמו כלל, דלהיות שבביהמ"ק הי' גילוי אוא"ס וכמ"ש אכן יש הוי' במקום הזה שהי' שם גילוי ש' הוי' ממש וכמשנת"ל (ד"ה מצה זו), הי' כמו עולם אחר והי' שם הרגש האלקו' בכאו"א בדרך פשיטות ולא הי' הרגש המציאות כו'. וביותר מזה יהי' לעתיד שיהי' גילוי אוא"ס ממש ויהי' נראה ונגלה לכל וכמו ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר כו', וכמו"כ בגילוי הנבואה שיהי' לעתיד בכאו"א וכמ"ש ואשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם וגם על העבדי' והשפחות אשפוך את רוחי כו', ולא כמו גילוי הנבואה בנביאים שיש בזה כמה תנאים שיהי' ראוי לגילוי הנבואה וכמו אין השכינה שורה אלא על חכם גבור ועשיר כו', ואחר כ"ז הי' גילוי הנבואה כדבר פלא שלמע' מהטבע עד שהי' הנביא בהפשטות גופו הגשמי לגמרי כו', מפני שהי' כמו גילוי שלמע' מהטבע שהטבע לא יוכל לקבל זאת וע"כ הי' צ"ל

הפשטת הגשמי וביטול החושים וכמו ויפשט את בגדיו וכמו ואראה ואפול על פני כו', משא"כ לעתיד יהי' הנבואה כמו דבר טבעי שיהי' גם בילדים וילדות כו', שזהו מצד גילוי אור אלקי הנעלם דהיינו בחי' עצמו' אוא"ס הנעלם והנסתר שיאיר בגילוי ממש כו'.

דהנה בגילוי או"פ בהכרח שיהי' בזה חילוקי מדרי' כו', וכמו שכלי שאינו טבעי והיינו דבשכלי א"א שיהי' כולם שוין דדבר המוטבע הוא שוה בכולם אבל המושכלי אינו שוה בכולם כו', וגם השכלי בא בהתחדשות (היינו ע"י הכנה ויגיעה כו') משא"כ הוא שבא בדרך ממילא כו', ולעתיד שיהי' גילוי הנבואה בכאו"א גם במדרי' הפחותות ה"ז כדבר טבעי כו', שאא"ל זאת מהאו"פ כ"א מגילוי בחי' עצמות אוא"ס הנעלם כו'. והנה הנבואה בעצם הוא בחי' גילוי או"פ, אך ידוע דלעתיד יהי' חבור האו"מ והאו"פ והיינו שהאו"מ יאיר דרך הפנימי והגילוי יהי' מהאו"מ שיאיר בגילוי ממש כו' וכמ"ש במ"א, וכן יהי' בידיעת והשגת סודות התורה שיהי' בכאו"א וכמ"ש ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים שיהי' בכולם בהשוואה כו', כי כולם ידעו אותי מקטנם ועד גדולם כו' ולא ילמדו איש את רעהו כו', וכידוע בענין הלימוד דמלך המשיח שילמד דעת את העם שלא יהי' בדרך אולפנא ולימוד כ"א שיראה את מהות אלקו' וכולם יראו וידעו אותו כו', ולא יהי' הדבר לענין נפלא כ"א כמו דבר טבעי ממש כו'

(דכמו שעכשיו תפיסת היש והמציאות הוא דבר טבעי כמו"כ יהי' לעתיד תפיסת האלקו' כדבר טבעי כו'), ולא כמו התגלות סודות התו' עכשיו ליחידי סגולה כמו הרשב"י וחבריו שזהו ביחידי סגולה, והי' דבר פלא שסודות התו' נק' נפלאות וההתגלות הוא כמו התגלות דבר הנפלא כו', וכמו נס נפלא שנעשה בהיפך הטבע שנק' נפלאות וכמ"ש נגד כל עמך אעשה נפלאות כו', שמפליא מאוד לב הרואים שמתפעל כל רואה בחידוש גדול ונורא כזה, וכמו"כ סודות התורה נק' נפלאות וכמו פליאות חכ' נפלאות מתורתך כו', והתגלות הסוד הוא כמו גילוי דבר הנפלא כו', וכמו הרשב"י ע"ה שהי' נפלא מאד הן בעבודתו בהביטול שלו דבחד קטירא אתקטרנא כו', והן בידיעה והשגה שלו בנפלאות התו' ובמופתים שלו שהי' מלומד בנסים והי' לפלא גם בדורו כו', אבל לעתיד לא יהי' זה בדרך נפלא כלל וסודות התורה לא יקראו כלל בשם סוד ולא בש' נפלאות כו',

תתקלז

כי זה יהי' הגילוי דלעתיד ויתגלה בחי' העצמי ממש ויהי' נראה ונגלה לכל שכולם ידעו אותי כו'. ומעין זה הוא בצדיקים גדולים שמופשטים מחומרי' גופם בתכלית ה"ה רואין בעין ובראי' חושי' ממש לכח הפועל האלקי הפועל כל פעולה כו', והיינו שאינם רואים גשמי' וישות העולם כ"א האין האלקי המהווה אותו כו', ובפרט בהאבות שהטעימן מעין העוה"ב שהי' אצלם גילוי אלקו' ממש עד שכל עניניהם הגשמי' היו אלקו' ממש כו'. ומעין ודוגמא דלעתיד הי' קודם חטא אדה"ר בעה"ד שהי' בג"ע בגילוי אלקו' ממש (והגשם לא הי' נרגש כלל כנודע), וגם מיד לאחר החטא כתי' וישמעו קול ה' אלקי' מתהלך בגן כו' שהי' קול ה' מדבר עם האדם בג"ע וגם עם קין כו', וגם הבהמות וחיות לא היו בבחי' גשם נפרד כ"כ וכמו בהמות בהררי אלף, ושור שהקריב אדה"ר דקרן א' הי' לו במצחו, וכ' הרשב"א שזה מורה על היחוד היפוך הפירוד כו', וכמו בהפרות שנשאו את הארון דכתי' וישרנה הפרות כו', דכ"ז הוא שהי' מאיר גילוי אלקו' בלי שום צמצום והעלם עד שנראה ונגלה לכל גם לבע"ח כו', וכן בבחי' הביטול בתכלית

בבחי' העדר המציאות לגמרי וכמו ר"מ שאמרו עליו לית דין בר אינש כו', וכמו הנשמות שנבקע עליהם הפרגוד וכמו שהן למע' ירדו למטה שלא ע"י הצמצום כו' שהן בבחי' ביטול בתכלית כו'. ובכ"ז הוא עכשיו להיפך לגמרי שאין האלקו' נראה ונגלה כלל וכל גילוי אור הוא דבר חידוש נפלא ומה שנתפס בפשיטות ובדרך ממילא הוא הישות והמציאות של העולם כו', ואע"פ שיש גם עתה בחי' הראי' מקרוב כמו ראי' דחכ' שבנה"א כו', דבכאו"א לפי מעלת נשמתו למע' יש בו חוש זה דראיית עין השכל וביכולתו לבא לידי ראי' אמיתי' באלקו' כו', לפי שהנשמה נק' נר ה' ושרשה מבחי' החכ' דה' בחכ' כו', והוא בחי' כח מ"ה דחכ' כו' שעז"א איזה חכם הרואה שרואה את הנולד כו', וכמו בראי' דחכ' שרואים מקרוב דבר העתיד להיות כו' כמו"כ הוא בראי' רוחני' שרואין את הנולד מאין ליש כו', הנה כ"ז עכשיו בא ע"י עבודה ויגיעה גדולה כו', וכידוע דדוקא לאחר השגה אמיתי' באלקו' ואחר ההכרה כשמקשר א"ע ביותר בגוף נקודת ההשגה אז יכול להיות ההתאמתות דראי' דעין השכל כו', וגם צריכים הזדככות גדולה בכדי

שיהי' הנחה זו (דער לייג) דהתאמת כו', וע"ה זה יש בנפש הנה בכדי שיהי' בהתגלות צ"ל הזדככות החומרי' ואז ע"י היגיעה בהשגה כנ"ל יכול להיות ההנחה דהתאמתות כו' (וגם בחי' הראי' שנותנים מלמעלה וכמו ראיית רשב"י וחבריו ה"ז ע"י היגיעה ועבודה והכנה גדולה בנפשם כו'), וכ"ז הוא בבחי' התחדשות בעולם וכדבר נפלא כו', וכללות הראי' היא רק בבחי' המציאות דאלקו' לא בבחי' מהות הא"ס ממש (דגם השגת הנשמות בג"ע הוא רק בבחי' זיו השכינה כו', וכן גם הגילוי דאצי' שהוא בבחי' ראיית המהות ה"ז בחי' מהות הזיו לבד כו'), וע"כ אין לכ"ז ערוך לבחי' ראיית המהות שיהי' לעתיד דוראו כל בשר בראיית העין ממש במהוע"צ א"ס כו' ויהי' בכאו"א מישראל כו', והיינו מפני שיתגלה בחי' עצמו' א"ס ב"ה ע"כ יהי' ראיית המהות ממש בכאו"א כו', משא"כ עכשיו הוא רק ביחידי סגולה ובא ע"י יגיעה והכנה גדולה כו'. וכ"ז הוא ע"י צמצום הראשון שהוא בחי' סילוק האור דא"ס ב"ה שלא יהי' נראה ונגלה ולא יהי' נרגש במקום החלל רק המציאות הוא שנרגש והתגלות האלקות הוא בבחי' התחדשות וכדבר פלא כו', ובד"כ הגילוי הוא מבחי' האו"פ כו' כי עצמו' אוא"ס אינו מאיר עתה בגילוי בעולם כו'.

תתקלח

וענין הב' בהצמצום הוא בהאור שלצורך העולמות שיהי' רק הארה לבד, וכידוע שקוה"צ כשהי' אוא"ס ממלא מקום החלל לא הי' ניכר עדיין האור שלצורך העולמות והי' גילוי בחי' פנימי' ועצמו' אוא"ס במקום החלל כו', וע"י הצמצום נבדל בחי' האור שלפ"ע העולמות שהוא בחי' הארה לבד כו', וגם שבזה ירד האור ממעלתו העצמי כו', וכידוע דבחי' חיצוני' האור כשהי' מעורב וכלול בבחי' פנימי' האור הי' במדרי' עליונה יותר ובזה שנתגלה ונבדל בפ"ע ירד ממעלתו כו', וזהו בחי' אור הקו בכלל שהוא רק הארה חיצוני' דאוא"ס דכללות האור הוא בחי' המציאות לבד דאוא"ס לא בחי' מהות ממש כו', וכמ"ש הפרד"ס דענין המציאות למטה אינו אפי' זיו מהעצמות משא"כ ענין המציאות למע' הוא זיו מהעצמות כו', אבל הוא בחי' זיו בלבד כו', וכמו אור וזיו השמש הרי א"ז עצמות מאור השמש רק זיוו ואין אנו יודעים עצמו' מאור השמש איך הוא (שגם כאשר יוציא הקב"ה חמה מנרתקה יהי' האור באופן אחר לגמרי כנודע וכ"ש עצמו' מאור השמש כו'), רק אנו יודעים את הזיו בלבד כו', וכמו"כ כללו'

גילוי הקו הוא רק בחי' הזיו בלבד כו', ועם היותו בחי' גילוי מן העצם ה"ה רק מציאות העצם כו', וע"כ מה שנודע בעולמו' מאוא"ס ב"ה אפי' בעולמו' היותר עליוני' הוא רק בחי' המציאות דאוא"ס ב"ה כו' (והנה האור שבבחי' א"ס הוא ג"כ רק הארה והוא בחי' מציאות לבד דכל הארה היא רק מציאות כו', אך יש בזה הפרש גדול וכמשנת"ל ד"ה ועשית ח"ש דהאור שבבחי' א"ס הוא מה שהעצמות מגלה אור שלפי אופן העצם, משא"כ אור הקו הוא מה שמגלה אור לא לפי אופן העצם כ"א לפי אופן העולמות שזהו בחי' חיצוני' האור שנמצא ע"י הצמצום היינו מה שנמצא האור שאינו לפי אופן העצמות רק לפי אופן העולמות כו', ונת' שם דהגילוי האור דא"ס הוא להיות בחי' אין ממש, וגילוי האור של העולמות הגם שגם בזה הוא הכוונה להיות בחי' אין מ"מ א"ז בבחי' אין ממש כמו מצד בחי' האור דא"ס כו' וכמשי"ת בעזה"י). וזהו ענין א' שנעשה ע"י הצמצום שנבדל האור שלהאיר העולמות בפ"ע, דקודם שנבדל הי' גילוי בחי' פנימי' אוא"ס, וע"י הצמצום בחי' החיצוני' שהוא בחי' המציאות לבד (דבכללות העולמות הוא רק

גילוי בחי' המציאות דאוא"ס כו'), וגם האור הזה ירד ממעלתו ע"י שנבדל כו'. ועוד זאת שע"י הצמצום בא בבחי' התחלקות מעומ"ט ובהתחלקות ע"ס בכמה מדרי' שונות כו', דמעומ"ט יכול להיות גם במדרי' א' וכמו שבחכ' יש כמה מדרי' שהן בחי' מעומ"ט, אבל עיקר ענין מעומ"ט הוא בהתחלקות הע"ס דבינה למטה מחכ' ומדות למטה מהמוחין כו' וכמשנת"ל באורך, וזהו שע"י הצמצום בא האור בבחי' התחלקות ע"ס כו'. דלכאו' א"מ איך מהא"ס אחד הפשוט יהי' ריבוי ההתחלקות והן הע"ס כו', והנה הפרד"ס שע"ד פ"ד מבאר שההתחלקות היא מצד הכלים, ועד"מ אור השמש שהוא אור פשוט אין בו שום גוון מצ"ע וכשמאיר בחלונות רבים בכמה מיני זכוכיות לבנים אדומים ירוקים יתראה לעין הרואה בגוונים אלו לבן אדום ירוק, והרי אין השינוי נקנה בהאור עצמו וה"ה פשוט כמו שהוא רק שנראה כן לעין הרואה כו', וכ"ה במים שהן בגוון פשוט מצ"ע וכשמתמלאים בכלים ה"ה נראים בגוון הכלי אם ירוקה או אדומה והרי אין השינוי נקנה בהמים עצמן שהן פשוטים בעצם כו', וכ"ה למע' בבחי' האור המתלבש בכלים שנראה לגבי הנבראי' כפי גוון הכלי, והיינו דכשמתלבש בכלי

תתקלט

החסד ה"ה פועל פעולת החסד וכה"ג בכל הספי' כו', אבל האור מצ"ע הוא פשוט כו'.

אך באמת א"ז מספיק עדיין דזה שייך למטה שהכלים המה דבר בפ"ע מן מה שבתוכם ואין הכלי הוראה על מה שבתוכה וגם לא שייכות כלל למה שבתוכה כו', וגם יתכן לומר שהגוון הוא במקרה במה שבתוך הכלי ובא בו רק מצד הכלי כו', וכמו אור השמש או המים שאין בהם גוון כלל רק מצד שהן פשוטים ה"ה נראים בכל גוון שיהי' ואין הגוון בהם עצמן כלל רק בא בהם במקרה מצד הכלי כו', דכ"ז לא יתכן לומר למע' שהרי למע' האורות והכלים אינם ענינים נבדלים לגמרי ח"ו. וע"ה שזה אין וזה יש מ"מ יש להם שייכות זל"ז (דגם בבחי' האין והיש שלהם הרי האור הוא מאין ליש והכלי הוא מיש לאין בכדי שיתאחדו כו' וכמשנת"ל), והאור המתלבש בכלי החסד יש לו עכ"פ שייכות אל החסד כו' (דגם להשטה שהאורות הן פשוטים ואור החסד הוא רק שמאציל מציאות החסד שזהו הכלי כו', מ"מ צ"ל שיש לו שייכות אל החסד להיות מאציל אותו כו', וכמו בענין אצי' בכלל מאוא"ס המאציל שזהו בחי' הכתר הרי מחלקים ב' מדרי' בכתר ומה שהוא ראש ומקור לנאצלי' הרי יש לזה שייכות אל הנאצלים כו' כידוע ומבו'

בכ"מ דבחי' תחתונה שבמאציל מובדל בערך מהנאצלים, אבל מה שהוא ראש ומקור לנאצלי' יש לזה שייכות אל הנאצלים והע"ס הנאצלי' נמצאים כלולים בשרשם ומקורם כו', רק שהן שם בבחי' רצון דהיינו הרצון בחכ' והרצון בבינה כו' וכמשנת"ל (ד"ה כי תשא), וכידוע בענין מאה שנה שזהו באריך שהספי' שם במספר מאה דעתיק הוא בחי' חד ולא בחושבן כו', הגם שבאמת גם בעתי' נמצאי' הע"ס מ"מ ה"ז שם בבחי' חד ממש כו', אבל באריך הן במספר מאה כו', הרי שהמדרי' שהיא מקור לנאצלי' הוא בבחי' שייכות אל הנאצלי' והנאצלים נמצאים כלולים שם כו', וא"כ גם באור החסד שמאציל ספי' החסד הרי יש לו שייכות אל החסד כו', וע"כ כשנאצלה כלי החסד והאור מתלבש בתוכה ה"ה בבחי' חסד כו'). וגם הרי מהתעבות האור נעשה הכלי כו' (וזהו להשטה שגם באורות יש ע"ס כו'), וע"כ הכלי היא גוון האור היינו שהיא מורה על האור כו', והיינו שהאור הוא בחי' חסד רק שהוא בבחי' פשיטות לגבי הכלי והכלי מתאר אותו במדרי' החסד כו'. וגם א"א לשלול לגמרי ענין החסד או החכ' וכה"ג מן האור ושזה בהאור רק ע"י

הכלים, וכמו אור השמש והמים שבהם לא יש הגוון כלל ובא בהם רק במקרה ע"י הכלים, וכמו"כ נא' גם בהאור שאין בו בחי' החכ' והחסד ובא בהאור רק ע"י הכלים, א"כ הרי יודע בידיעה שחוץ לעצמו ח"ו ומתחסד בחסד שחוץ לעצמו ח"ו כו', וכמו שהקשה הפרד"ס קושי' זו להרמ"ר שם פ"ג, דשיטת הרמ"ר הוא דהספי' הן הכלים דהאור הוא פשוט לגמרי וחו"ג הוא הכלים שהן כמו כלי האומן שכל כלי פועלת פעולה מיוחדת והאומן א' הוא ופועל בכל כלי כפי אופן הכלי ההיא כו', וכמו"כ שהאור הוא פשוט ופועל ע"י הכלים כפי אופן הכלי כו', והקשה לו הפרד"ס שא"כ ה"ה יודע בידיעה שחוץ לעצמו כו', הרי גם לפ"ד שהגוון בהאור הוא רק ע"י הכלי יקשה לו ג"כ קושי' זו, והפרד"ס נר' שמסתפק לעצמו בתי' קושי' זו בזה שלדעתו הכלים אינם דברים נבדלים מן העצמו' ככלי האומן כו', והיינו שאינם בבחי' ברי' כ"א זהו ג"כ מה שנאצלו וא"כ אינם חוץ לעצמותו ח"ו דמאחר שהכלים הם ג"כ נאצלי' ה"ה אלקו', וע"כ גם אם הידיעה בהאור הוא ע"י הכלי הרי הכלי היא ג"כ אלקו' ובאלקו' גופא אינו שייך לומר חוץ לעצמותו כו',

תתקמ

אבל לפ"ז יקשה לו איך נתהוו הכלים מן העצמות שזהו התהוות הריבוי מהאחד הפשוט כו' (ועמ"ש במ"א בדעת הפרד"ס בענין עצמו' וכלים בד"ה אור זרוע לצדיק). אך באמת לית פירכא מעיקרא כלל איך יהי' הריבוי וההתחלקות מן העצמות דהעצמות גופא מכריח ענין הריבוי וההתחלקות, דענין העצמות הוא שלא יתואר ולא יוגדר בשום דבר והיינו שהוא בבחי' פשיטות בתכלית כו', והפשיטות האמיתי מכריח גם ענין הריבוי וההתחלקות כו', והוא מ"ש העה"ק דהא"ס הוא שלימות בלי שום חסרון וע"כ יש בו גם כח הגבול, שא"ת שיש לו כח בבע"ג ואין לו כח בגבול אתה מחסר שלימותו אלא כשם שיש לו כח בבלתי גבול כן יש לו כח בגבול כו', וכ"ה בענין הריבוי וההתחלקות וכמ"ש הרה"ג מהר"ל מפראג ז"ל בהקדמתו לס' גבורות ה' דהעצמות להיותו פשוט אמיתי ואינו מוגדר בשום גדר יכול להסתעף ממנו גם הריבוי וההתחלקות שא"ת שאינו יכול להסתעף ממנו הריבוי וההתחלקות הרי נתת לו הגבול וההגדרה ואינו פשוט אמיתי, אלא מצד הפשיטות האמיתי בהכרח שיכולתו בכל כו' והו"ע כל יכול כו', וכמ"ש בדרוש יו"ט של ר"ה

רס"ו דאמיתי' ענין א"ס הוא הבל"ג האמיתי והיינו אמיתי' השלילה מכל דבר וכמו שלילת החיוב ושלילת השלילה שלילת הגבול ושלילת הבל"ג וממילא הוא הכל כו', ובכללות הוא בחי' כח הבל"ג וכח הגבול דכח הבל"ג הוא כח האחדות וכח הגבול הוא כח הריבוי דפשיטות העצמות מכריח ב' הענינים שנושא את שניהם כו', ובעצמות האחדות והריבוי שזהו הבל"ג והגבול אינם הפכים מפני שהכל הוא עצמו' כו', דהנה בגילוים הרי כח הבל"ג אינו כח הגבול כלל וכן כח הגבול אינו כלל כח הבל"ג, ולכן הבל"ג אינו יכול לקבל את הגבול והגבול אינו יכול לקבל את הבל"ג, אבל בעצמו' הרי שניהם הם עצמו', ורק אנו תופסים את העצמו' יותר בענין הבל"ג, אבל באמת גם הגבול הוא עצמו' או ששניהם אינם עצמו', דעצמו' אינו גבול ואינו בל"ג דשני הענינים האלו שייך רק בגילוים ובעצמות הוא בחי' היכולת שביכולתו להאיר וביכולתו שלא להאיר כו' וכמ"ש בדרוש הנ"ל באורך, ובגילוים זהו בחי' כח הבל"ג וכח הגבול כו', דקוה"צ הי' התגלות מבחי' כח הבל"ג שבא"ס (היינו שהגילוי הזה הי' בהתגברות כו') וע"י הצמצום נתגלה בחי' כח הגבול שבא"ס כו' וכמשנת"ל.

וע"י הצמצום בא האור בבחי' התחלקות כו', להיות דהצמצום הוא שנתעלם האור ונשאר מקו"פ כו' והמשכת האור אח"כ בא בדרך דילוג הצמצום והיינו שלא בהדרגה כו', וכמו עד"מ המדלג וקופץ ממקום למקום שהוא נעתק ממקום למקום שלא בהדרגה בהילוך מעט מעט על הארץ אלא הוא כפורח באויר כו', וכמו"כ הוא למע' שנמשך האור דרך דילוג הצמצום שלא בהדרגה ועי"ז הוא בא בבחי' התחלקות כו', והיינו שא"ז רק שהצמצום מגביל את האור (שהי' אפשר לו' שזהו כמו חוץ לעצמותו כו', ובאמת מאחר שהצמצום שהוא כח הגבול ה"ז ג"כ עצמו' כנ"ל א"כ גם אם נא' שההגבלה היא מהצמצום א"ז חוץ לעצמותו מאחר שזה ג"כ אלקו' כו') כ"א שהאור עצמו בא בהתחלקות כו', והיינו גם להשטה שהאורות פשוטים והיינו שהן המשכה מבחי' האוא"ס הבל"ג, הנה ע"י שהאור בא בדרך דילוג הצמצום שלא בהדרגה ה"ה בא בבחי' התחלקות כו', וגם לפמשנ"ת בדרוש זה שהאו"פ גם כמו שהוא קוה"צ הוא בבחי' מדה וגבול והו"ע הע"ס הגנוזות במאצילן כו' וכמשנת"ל באורך, ומ"מ א"ז בחי' כח הגבול שבא"ס שהרי

תתקמא

זהו מהאוא"ס הבל"ג (והוא בחי' מין כנף כו') רק שזהו מה שהאוא"ס הבל"ג שיער בעצמו להיות אור בבחי' מדה וגבול כו', והשערה זאת היא בחי' כח הגבול שבא"ס כמו שהוא קוה"צ כו', ונתגלה המדידה וההגבלה ע"י הצמצום כו', וכמשנת"ל דבאור הקו באים הע"ס הגנוזות בספי' פרטי' בבחי' נקודות כו'. ועז"נ קול דודי הנה זה בא מדלג כו' מקפץ כו', ועד"מ מי שהוא הולך כדרכו גופו עומד על הארץ ממש ואף בשעה שהוא הולך ומגבי' רגלו א' אבל רגלו שני עומד על הארץ, ואף מי שהוא רץ במרוצה הוא מגבי' רגלו במהירות גדול אבל מ"מ רגל א' ימין או שמאל עומד על הארץ ורגלו השני באויר (והדוגמא למעלה דמה שעומד על הארץ הו"ע והארץ הדום רגלי והיינו התלבשות האלקות בעולמות גם במדרי' התחתונים שזהו בחינת ומדרי' התחתונה שבאלקות כו', ובאופן עליון יותר הוא התלבשות אור האלקי במצות מעשיות שזהו ע"י שהאדם משפיל א"ע בבחי' שמאל דוחה מי אנכי לעלות למע' בבחי' קירוב כו' רק להיות למטה ולקבל עליו עומ"ש כו', דמדה כנגד מדה האוא"ס משפיל א"ע כבי' במצות מעשי' בעשי' למטה כו'

וכמ"ש בלק"ת בסופו בד"ה השמים כסאי, וענין ההילוך הוא המשכת האור בדרך ס' השתל' והוא עד"מ בהילוך שמגבי' רגלו א' ומעמיד רגל א' על הארץ דכ"ה ס' ההמשכה מעו"ע דחיצוני' שבעליון נעשה פנימי' התחתון כו', וזה כמשל שרגל א' על הארץ כו', ובכדי שיומשך בחי' החיצוני' שבעליון צ"ל צמצום והעלם בחי' הפנימי' כו', וזהו משל הגבהת רגל א' כו', וכן בעבודה הוא האהוי"ר שע"פ טו"ד שבאים מהתבוננות שבמוח ונמשך אור המוחין בהמדות כו', והוא לאחר שנתעלם הפנימי' נמשך מחיצוני' המוחין במדות כו', ועי"ז הוא ההמשכה למע' האור שבס' והדרגה כו', וענין המרוצה הוא בהאור שלמע' מהשתל' שבא שלא בס' והדרגה כו' וכמ"ש בלק"ת ד"ה והנה פרח מטה אהרן, ובעבודה הו"ע רעו"ד שזהו מצד רצון העצמי שבנפש שלמע' מטו"ד ועי"ז מעוררים וממשיכים בחי' אוא"ס שלמע' מהשתל' כו' וכמשנת"ל, ומ"מ גם בזה שייך שמגבי' רגלו הא' ומעמיד א' מפני שגם בזה יש סדר (וכמ"ש הרה"ג מהר"ל מפראג ז"ל שגם בנסים היוצאים מדרכי הטבע יש בהם סדר כו') דהמשכת האור הסוכ"ע הוא ג"כ בבחי' מטולמ"ט שהוא

בחי' רצו"ש כו', ולפעמים מתגלה בבחי' החסד ולפעמים בבחי' הגבו' וכמו ובמורא גדול זה גילוי שכינה כו', וכן בעבודה לפעמים הוא בבחי' ימין מקרבת ביותר בבחי' אה"ר כו' ופעמים בבחי' יראה וביטול ביותר כו', ועמש"ל ד"ה בקר ויודע ה' איך שברצון בחי' חו"ג אינם בהתחלקות כו', וכ"ז הוא בהמשכות שאחה"צ כו'). אבל הדילוג הוא שמגביה כל גופו ושתי רגליו מארץ והוא באויר ומדלג ממקומו שהוא דרך אויר ואח"כ עומד ונתגלה בארץ וקודם שעומד על הארץ הגבי' עצמו ונעשה חלל ומקו"פ בינו לארץ, וכמו"כ הוא בהמשכת אוא"ס ב"ה בעולמות דרך דילוג הצמצום הוא שנתעלם האוא"ס לגמרי ונשאר מקו"פ ואח"כ נמשך האור שלא בהדרגה ועי"ז הוא בא במדה וגבול בבחי' התחלקות כו', ומה שע"י ההמשכה שלא בהדרגה נעשה התחלקות בהאור י"ל כמשנת"ל (ד"ה ויחן ישראל) בענין הכאת האו"מ באו"פ שזהו כמו עד"מ שני בעלי שכליים כשא' מקשה לחברו על סברתו ה"ה נופל עי"ז מסברתו ומ"מ אינו נופל לגמרי מסברתו כי סברתו היא סברה וה"ה מוצא סברה במה לתרץ סברתו, רק להיות שבאה ע"י סתירה ה"ה סברה קטנה בערך הסברה הקודמת מפני שסבתה

תתקמב

היא הסתירה שסתר חברו את הסברה הקודמת ומתפרר מזה סברה קטנה לתרץ וליישב סברתו כו', ונת' זה לענין התהוות הכלים ע"י הכאת האו"מ באו"פ שעי"ז מתפרדים ניצוצות כו' יעו"ש, וי"ל כמו"כ בהאור שע"י שבא בדרך דילוג הצמצום שזהו דבר הנגדי אל האור ה"ה נופל ממדריגתו ובא לידי התחלקות עי"ז כו'. והענין הוא דהנה בע"ח הקשה מפני מה הי' הצמצום בבחי' סילוק האור לגמרי ולא נשאר הקו מתחלה ותי' שאם הי' נשאר הקו לא הי' אפ"ל התהוות העולמות מן האור כו', ואחר שנתהוו יכולים לקבל את האור כו', וי"ל דכמו"כ הוא בהאור גופא דאם הי' נשאר אור הקו (היינו מה ששיער אוא"ס להאיר בבחי' מדה וגבול כו') לא הי' האור בבחי' מדה ובבחי' התחלקות כו' כ"א הי' כמו שהוא לפה"צ כו', וכאשר נתעלם האור לגמרי ונמשך אח"כ דרך דילוג הצמצום ה"ה בא ע"י הצמצום במדה ובמשקל באופן המשכתו להיות בו מעומ"ט ובא בבחי' התחלקות כו', וזהו שהצמצום פועל בהאור להיות בבחי' התחלקות ובבחי' מעלה ומטה כו'.

ועפ"ז יובן מ"ש ויהי הענן והחשך ויאר כו', דהנה כתי' ויבדל אלקים בין האור ובין החשך דמשמע דקודם ההבדלה הי' האור והחשך בערבובי' וממילא לא הי' האור פועל פעולתו כו', וההבדלה היא שנבדל האור בפ"ע ואז ה"ה פועל פעולתו להאיר כו', דעיקר ההבדלה הוא בשביל האור בכדי שיאיר כו', וה"ז כענין יהי רקיע ויהי מבדיל בין מים למים דקודם ההבדלה היו מ"ת כלולי' במ"ע ואח"כ נבדלו כו', וענין ההבדלה הוא שיצאו ונתגלו המ"ת במדרי' בפ"ע כו' וכמשנת"ל (ד"ה ויקחו לי תרומה) דהרקיע המבדיל שאיב מלעילא ויהיב לתתא כו', וכמו"כ ההבדלה בין אור וחשך שנבדל האור להיות במדרי' בפ"ע ועי"ז הוא מאיר כו', וכמו שבההבדלה בין מים למים הרי המ"ע נשארו למע' מהרקיע והמ"ת ירדו למטה מהרקיע כו', כמו"כ הוא בהאור וחשך שהאור הוא למטה מהמסך המבדיל והחשך הוא למע' כו', והענין הוא דהחשך אין זה חשך המסתיר כ"א הוא בחי' ישת חשך סתרו כו', והוא בחי' העלם הא"ס שלמע' מבחי' גילוי כו', וההבדלה זהו בחי' צמצום הראשון כו', דקוה"צ הי' האור השייך אל העולמות

כלול בהאוא"ס הבל"ג ולא הי' אפ"ל השתל' כלל כו', וע"י הצמצום הוא שנבדל בחי' חיצוני' האור השייך אל העולמות במדרי' בפ"ע והי' פעל פעולתו להיות התהוות העולמות וההשתל' כו', והנה בקי"ס הרי בטלו כל הצמצומים והבדלות והי' גילוי בחי' עצמות אוא"ס כו', ולכן ראתה שפחה כו', מפני שבחי' עצמות אוא"ס האיר בגילוי ע"כ הכל ראו גילוי אוא"ס כו' וכנ"ל. וזהו ויהי כו' והחשך ויאר כו' שהחשך שהוא בחי' העלם הא"ס האיר בגילוי ממש כו', ובאמת הי' הגילוי בחי' הפנימי' דאוא"ס ב"ה שז"ע קי"ס וידוע דים בשרשו הראשון הוא בחי' האוא"ס שלפה"צ והוא בחי' ההעלם של הגילוי כו' כמ"ש במ"א, והי' קריעת הים בחי' העלם הנ"ל והי' הגילוי דבחינת עצמות אוא"ס ב"ה כו', אמנם בקי"ס הי' ג"כ הבדלה בין ישראל למצרים כו', אך הבדלה זו הי' מצד העצמות דכאשר האיר בחי' עצמות אוא"ס הרי שם דוקא נש"י וכידוע בענין אני הוא ולא אחר כו', ומשו"ז הי' ההבדלה להיות נגוף למצרים ורפוא לישראל כו', וז"ע הענן שהוא בחי' ההבדלה שהבדיל בין ישראל למצרים כו', וההבדלה הי' מבחי' עצמות

תתקמג

א"ס ב"ה, וז"ש ויהי הענן שזהו התחדשות דא"ז הענן המבדיל שהוא בחי' הצמצום דמשו"ז יש מקום גם למצרים כו', אך כאשר נתבטל הצמצום והי' התגלות בחי' עצמות א"ס עי"ז דוקא הי' ההבדלה כו', וע"כ או' ויהי הענן שזהו התחדשות ע"י גילוי בחי' העצמות כו', ומ"ש ויאר קאי על החשך שבחי' העלם הא"ס האיר בגילוי ומשו"ז הי' ההבדלה כו', ונמצא דשניהם אמת שהי' חשך למצרים ואור לישראל והו"ע נגוף ורפוא כו' והסבה לזה הוא משום החשך האיר כו'. וזהו ג"כ ענין ולא קרב זה אל זה כו' דמשום שהחשך האיר לכן לא קרב זא"ז דאני הוא ולא אחר ואין להם שם שום מקום כלל ולכן עי"ז דוקא ולא קרב זא"ז כו'. ויהי הענן והחשך ויאר את הלילה וקאי אדסמיך והוא החשך שזהו בחי' ההעלם דא"ס שהאיר בגילוי כו', ועי"ז הי' ההבדלה בין ישראל למצרים שז"ע הענן כו', ומשו"ז ולא קרב זה אל זה שהי' נגוף למצרים ורפוא לישראל כו'.











©ספריית אגודת חב"ד, תשס"ו מנהל הספריה: הרב שלום דובער לוין עורך האתר: הרב יצחק רויטמן