פרק טו. הנסיעה למוסקבה

במוסקבה היה אז המרכז הגדול של אנשי חב"ד, כי רבים מאנ"ש החליטו להשתדל אודות היתר יציאה מרוסיה, ובמוסקבה - בתור עיר הבירה - היתה איזה תקוה שיקבלו היתר יציאהLXIV. היו רושמים את עצמם במקומות המרוחקות ממוסקבה יותר ממאה קילומטר; כי היתה אז פספורטיזציה - שהיה צריך להיות השתדלות גדולה לקבל אישור להיות רשום במוסקבה עד מאה קילומטר, ואפילו אלו שגרו במוסקבה הרבה שנים, לא כולם קיבלו אישור רישום; אבל רחוק ממוסקבה יותר ממאה קילומטר היה מותר לגור, והיו יכולים להרשם שם, ולהגיש בקשה להיתר יציאה מרוסיא. ומי שפעל ע"י השתדלות להרשם במוסקבה עצמה או בפרברי מוסקבה - כמו מאלאחאווקא - הגיש את הבקשה להיתר יציאה יותר בנקל.

הייתי בחור גבוה ולא היה לי זקן, כי הזקן התחיל לצמוח אצלי מאוחר. היינו זקוקים לכסף, והבחורים היותר מבוגרים החליטו לשלוח אותי למוסקבה בשביל להשיג מאנ"ש כסף בשביל הישיבה.

בכדי לנסוע מקיוב למוסקבה הוצרכו אז להצטייד עם "קאמאנדיראווקא" (רשיון נסיעה כדי לקבל סחורה בשביל בית חרושת), ועשו לי רשיון כזה; אבל גם להשיג כרטיס נסיעה לא היה בקלות.

השיגו כרטיס של רכבת "מקסים גורקי" (ככה קראו לרכבת שמקושרים קרונות נסיעה יחד עם קרונות משא, וזמן הנסיעה מתארכת פי שניים או יותר), שנעצר לאו דווקא על התחנות, אלא גם באמצע השדות. לבסוף כשהתקרבנו לדרך מוסקבה נתעכבה הרכבת באמצע השדות על יד בקעת עשבים, וקהל גדול ירד מהרכבת וקטפו עשבים ואכלו בתיאבון. אני חשבתי שזהו איזה מין עשב מיוחד שיש לו טעם מיוחד. ירדתי ג"כ מן הרכבת וקטפתי עשבים וטעמתי וראיתי שהם עשבים פשוטים, רק מפני הרעב הם אוכלים אותם בתיאבון.

בכל הדרך בדקו את רשיונות הנסיעה, והרבה אנשים הורידו באמצע הדרך, כי הרשיונות שלהם לא היו בסדר. אותי בדקו ג"כ, וכיון שה"קאמאנדיראווקא" שלי היתה בתכלית ההידור, באתי ב"ה למוסקבה.

כשבאתי למוסקבה יצאתי מיד לרחוב, וראיתי בפינה עומדים ומוכרים לחם וחתיכות לחם ולא ביוקר. אשה אחת נגשה עם לחם טוב, ואמרה: קנה, זה לחם טוב שקבלתי בשק"מ (חנות של הנקווד), וקניתי שלא ביוקר.

הגעתי למוסקבה בסוף חודש סיון, ובליל ראש חודש תמוז נסעתי עם חברי ר' דובער גורעוויץ (הנמצא כעת בפאריז) לאילינקע, אל הרה"ח ר' זלמן משה [היצחקי], להתוועד. לשם בא מחארקאוו הרה"ח הרה"ת ר' יעקב גורקאוו (שנעשה אח"כ גיסי). הרה"ח רז"מ התוועד בשמחה כ"כ גדולה, לכבוד ההכנה לי"ב תמוז. כי אמר שמראש חודש צריכים כבר להתחיל בשמחה גדולה.

בתחלת תמוז פגשתי את אחד מהבחורים שהכרתי מהישיבות מכבר, ואמר לי: סע למאלאחאווקה, שם יש הלילה התוועדות גדולה של אנ"ש אצל הרה"ח ר' זלמן בוטמאן - כי נולדה לו בת (אשתו של הרה"ח ר' יואל כהן שיחי'). נסעתי למאלאחאווקה, ובאתי לבית הרז"ב.

כשנכנסתי, ישבו שם זקני אנ"ש והתמימים שיחיו. כשראו אותי, קיבלו אותי בקבלת פנים חמה, נעמדו ונתנו לי שלום עליכם רחב. נפלאתי והשתוממתי על המראה, כי את רובם ראיתי זה הפעם הראשונה, ולא הכרתי אותם. אבל כמה מחבריי מהישיבה (מבני אנ"ש דמוסקבה) אמרו לי, כי שמעו שהרה"ח ר' אברהם מאיארער שהכיר אותי מכבר והבין מטרת בואי שיבח אותי בפניהם בשביל הצלחת השליחות.

היתה התוועדות יוצאת מהכלל. היו שם החסיד המפורסם ר' זלמן משה ז"ל, ר' שמואל לעוויטין, ר' שמואל אבא דוליצקי, ורבים מצעירי אנ"ש, והתוועדו כל הלילה.

נשארתי ללון בלילות בבית כנסת של מאלאחאווקא - שהיה צריף עץ. הגבאי היה מר קליאט, מהבעלי הבתים שבעיר.

בי"ב תמוז חג הגאולה היתה התוועדות גדולה של אנ"ש והתמימים, שתו משקה לרוב. אז נתקבל לכבוד החג מכ"ק אדמו"ר הריי"צ, המאמר ד"ה נתת ליראיך נס להתנוססLXV, וגם מכתב כי"ק המתחיל: אל אלקים ה' צבאות אשר ברא יצר ועשה את הטבע וכו'LXVI. בהמאמר מבואר אותו הענין הנכתב בהמכתב. למדו את המאמר, קראו את המכתב, ושתו משקה. נתתי שבח להשי"ת שזכיתי לזה.

היה גם מכתב מהרה"ח הרה"ג ר' יהודה עבער, ובמכתבו כותב (כך קרא הרה"ח הרב שמואל לויטין): אשר בדעת כ"ק אדמו"ר להעתיק מושבו מריגא לווארשא וצריכים לזה סך אלף וחמש מאות דולאר. ברצון כ"ק אדמו"ר שהוצאות ההעתקה יהיה מאנ"ש דפה. כנראה שקיימו הרצון (אני לא הייתי כ"כ בהענינים, וזה היה דרכם לעשות בצנעה).

בכל יום ובפרט בשבתות היה תענוג נפלא לשמוע עבודת התפלה של אנ"ש בפרט של זקני אנ"ש. ר' זלמן משה עבד כמו אריה ממש, כששמעו תפלתו החריד את הנפשות הבהמיות אפילו של הזולת. תפלתו של הרב שמואל לויטיןLXVII היה ממש כמו שסופרים יהלומים. תפלתו של הרה"ח ר' פנחס שרייבער הנקרא "ר' פיניע ראקשיקער" היה מוחין עריבים ומתוקים. ונגינתם של הצעירים הרה"ח הת' ר' יצחק גולדיןLXVIII וחבורתו היה יוצא מהכלל.

כשחזרתי לקיוב (הנסיעה חזרה לא היתה כ"כ קשה, ועברה בלי בדיקות) התחלתי להכנס חזרה במסלול הלימודים. למדנו אז מסכת חולין. ככה למדנו כל הקיץ.

בחודש תשרי תרצ"ד, בפרט בחג הסוכות, בא אלינו מזיטאמיר הקרובה לקיוב הרה"ח הרה"ת ר' מרדכי לייזער לאפאטאווסקי (גיסו של הרה"ח הרב ר' יונה כהן, ושל הרה"ח ר' אלי' חיים רויטבלאט), והתוועד אתנו באופן של מסירת נפש. הוא סיפר סיפורים מליובאוויטש, ג"כ מאופן עבודה כזו - מסירת נפש יוצא מן הכלל.


LXIV) ראה בזה תולדות חב"ד ברוסיה הסובייטית פרק קג, עמ' שנא.

LXV) נדפס בסה"מ תשי"א ע' 289.

LXVI) אג"ק שלו ח"ב אגרת תרלב.

LXVII) פאהאר תרמ"ד - נ.י. תשל"ד. למד בתו"ת בליובאוויטש. רב בראקשיק (תרס"ו-עה) וקירסאנוב (תרע"ה-ו). שליח רבוה"ק לגרוזיא (תרע"ו-פה). מנהל ביהמ"ד לרבנים בנעויל  (תרפ"ה-ט). בתרפ"ט נאסר ונשלח לגלות. בשנת תרצ"ז יצא מרוסיה והתקבל שוב לרב בראקשיק. מתרצ"ט שד"ר בארה"ב. מת"ש משפיע בתו"ת בנ.י.

LXVIII) רוגוטשוב תר"ס - נ.י. תש"ל. למד בתו"ת בליובאוויטש, שצעדרין, קרעמענטשוג ורוסטוב - משנת תרד"ע עד שנת תרפ"ב. בחורף תרפ"א שימש כסגן מנהל תו"ת ברוסטוב. בשנת תש"ו יצא מרוסיה. בשנים תש"ז-ח ניהל את העזרה לפליטי אנ"ש מרוסיה בפולין. לערך משנת תשי"ד מנהל ביה"ס בית רבקה בנ.י.