פרק כג. עזר מהרבי

בחצר בית הכנסת היה גדר אחרי הבית כנסת, והיתה פנה מכוסה מכל הצדדים. בצהרים נכנסתי בהפינה הזו ונתיישבתי לבדי, אין אף אחד מהאנשים רואה אותי. ככה ישבתי בהחבא תחת הבית כנסת "מארינא רושציע", והתחלתי להתבונן במצבי:

מה לי לעשות, אני רעב ואין לי פרוטה, ומדוכא בנסיונות רעים ומרים, אין מקום שאוכל להיות שם יום שלם, כל לינת לילה זה ענין נסי.

מט"ו שבט תרצ"ג כשנפטר אאמו"ר ר' אפרים שמואל ז"ל, נשארה אמי מורתי  אלמנה עם שלוש בנות ואחי ואותי. אחי יוסף, ואחותי שרה יהודית למדו בחרקוב להיות רופא ואחות. האח והאחיות לא הבינו אותי כלל וכלל, ותבעו: מדוע אני לא מתחיל לעבוד או ללמוד ולגמור בטכניקום, ואח"כ ג"כ לעזור להמשפחה. כמו"כ מתקרב הזמן שצריך להתייצב לצבא, וכתבו לי; שאם לומדים כמו סטודנט הולכים לצבא רק תשעה חדשים, אבל ככה צריכים ללכת לצבא לשלוש שנים.

ישבתי והתבוננתי היטב; מה אעשה, אני לא אחזיק מעמד, ואהיה ח"ו כמו כמה מחברי שהיו הרבה יותר טובים ממני ביראת שמים ובאומץ.

בישבי ומתבונן על מצבי, עלה על דעתי ונזכרתי מההתוועדויות ושיחות קודש; שכשמתבוננים באהבת החסיד אל הרבי, בזה מעוררים באותו זמן אהבת הרבי אל החסיד, ומושיעו ומצילו.

התרגשתי מאד מההתבוננות הזו, והחלטתי לשבת ולכתוב אל הרבי ממצבי ומצב משפחתי. מיום ליום נעשה יותר קשה ההתכתבות עם הרבי, אבל הוצאתי את מחשבתי אל הפועל וכתבתי המכתב.

להפתעתי קבלתי בזמן הזה (קיץ תרצ"ד) תשובה. וזהו הלשון לפי זכרוני בערך:

הנני שולח לו שלשה שקלים, וארבעה בשביל אמו שתחי'. ויכתוב מתי יגמרו אחיו ואחיותו לימודם, והשי"ת יחזק דעתם.

אין כבר לתאר גודל שמחתי, והעידוד שלי מהמכתב. אז היה חושך כזה, אשר תכופות מאד הוצרכו לעידוד.

הג' שקלים שהזכיר הרבי היו דולארים. איך מגיעים לרוסיא דולארים, שהיה אז אסור בתכלית האיסור? אלא שהממשלה לא העבירה את הדולארים לנמענים, כ"א לעצמה:

הממשלה הוצרכה מאד לדולרים, ורצתה שאנשים יהיו מעונינים לבקש מקרוביהם בחו"ל דולרים; נפתחו אז חנויות שנקראו בשם "טורגסיןLXXIX". בחנויות האלו היה כל דבר שישנו במציאות, דברים שלא ראו אותם ברוסיה הסובייטית, מכל מאכל אשר יאכל, אפילו תפוזים מיפו, כל מיני דגים, ומלוחים, אורז, סוכר, קמח. המחיר היה מאד בזול, בעד כמה סענט יכלו לקנות דברים טובים.

כאשר נתקבלו דולרים על שם איש, הוא לא קיבל את הדולרים עצמם, כי אם תלושים עבור חנויות ה"טורגסין". היו שם תלושי סענטין, ועשרות, ודולר. אם היה המחיר פחות מדולר, נתנו עודף ג"כ עם תלושים כאלו.

בשלושת הדולרים שקבלתי קניתי כל מיני דברים שאינם בנמצא בהעיירה של משפחתינו (כמו אורז וכדומה), ושלחתי חבילות לשם. ואמי מורתי שלחה לי דברים, כמו מזונות שהיא בעצמה אפתה, ועוד מיני דברי מאכל, והיה מזה עזר לי ולמשפחתי. למשך זמן לא קטן.

אח"כ היה עוד הפעם קשיים, וכתבתי עוד הפעם, באותו קיץ צ"ד, מכתב אל הרבי. קיבלתי מענה וז"ל בערך:

השי"ת יעזרהו בהמצטרך לו בגו"ר.


LXXIX) ראה תולדות חב"ד ברוסיה הסובייטית פרק לד.