פרק כד. הסתדרות אנ"ש בפרברי מוסקבה

בינתיים הציע לי הרה"ח ר' נחום לאבקובסקי דירה שאוכל ללון בה:

זו היתה דירה שהיתה שייכת לחסיד אחד זקן וזוגתו, שהיו לפנים מהעשירים במוסקבה, והיה לו בית גדול, ועכשיו כשבאו הקומוניסטים ולקחו את הבתים, הנה מכיון שבניהם ובנותיהם וחתניהם וכלותיהם הם פקידים גבוהים בהממשלה, וגם עבדו ב"קרעמיל", והיו במסיבות עם סטאלין ימ"ש, נתנו להם את הבית לחלקם.

הם כולם הלכו לעבודה, והילדים היו בבית ספר, והזקן והזקנה נמצאים בבית עד שהם חוזרים מעבודתם. עכשיו בקיץ רוצים שהזקנים יסעו לנאות דשא, וכדי שהבית לא ישאר ריק, אני אהיה בבית כל היום, וגם בלילה אלון שם, עד שהזקנים יחזרו מהנאות דשא.

אני קיבלתי את ההצעה וישבתי שם ולמדתי.

פעם קרה מקרה, שבשבת רצתה בתו, שהיתה החשובה במשפחה, לבדוק אם אני נמצא בבית, וצלצלה הביתה בטלפון, ולא עניתי. היא צלצלה בלי הרף, ובערב חזרה הביתה ושאלה מדוע לא עניתי.

ככה המשכתי עד י"ב תמוז תרצ"ד, שאז נתמלאה שנה מאז באתי למאלאחובקא בפעם הראשונה, בקיץ תרצ"ג, ואז, בי"ב תמוז תרצ"ד חזרתי ממוסקבה ל"מאלאחובקא", והיתה שם התוועדות. התחלתי עוד הפעם להשאר ללון בבית הכנסת במאלאחובקא וללמוד שם.

בזמן ההוא, שהגזרות נתרבו בכל המדינה; התחילו לבא עוד ועוד משפחות ובחורים מאנ"ש, וגם התחילו לשכור עוד בתים במושבות, על יד "מוסקבה", בתוך התחום, ובחוץ מהמאה קילומטר. ונעשו עוד מקומות של אנ"ש, כמו מאזייסק ועוד.

ממאסקווא למאלאחובקא נסעו מתחנת הרכבת "ריאזיאן" לכיוון סיביר, ואילו הם היו לכיוון קיוב ורוסיה הלבנה, ועוד מקומות שהיו  לכיוון תחנות רכבת אחרות של "מוסקבה".

מזמן לזמן נעשה יותר ויותר קשה להגיש ניירות בקשה להיתר יציאה, עד שלבסוף העבירה הממשלה בגלוי את המשרד למוסד נקווד. אני הגשתי עוד פעם בקשה להיתר יציאה, וקבלתי עוד הפעם סירוב.

סיפרו שאחד שאל מהרבי אם להשתדל אודות היתר יציאה, וקיבל תשובה: "לאLXXX". ונכתב טעם ע"ז "כיון שכבר סבלת שם חבלי משיח, למה אתה צריך לבוא הנה לקבל עוד הפעם חבלי משיח".

על חודש תשרי תרצ"ה, נתרבו אנ"ש ובחורי התלמידים, ושכרו עוד מקום מיוחד לתפלה בימים נוראים בשביל אנ"ש. בבית הכנסת התפללו בעלי בתים בד"כ, כי גם סתם משפחות דתיות נתרבו ממקומות מפוזרים מרוסיא. במאלאחובקע ובבית התפילה החדש, התפללו רק אנ"ש ובחורי הישיבה. זה היה ממש כמו בליובאויטש, תפלת זקני אנ"ש וצעירי אנ"ש והבחורים בעלי עבודה. בחג הסוכות ובשמחת תורה התוועדו באופן יוצא מהכלל.

אחרי ש"ת תרצ"ה היתה התוועדות של פעילי אנ"ש, וסדרו שכל אחד מהמשפיעים ילמוד חסידות עם כמה בחורים. גורלי נפל שאני ושלמה מטוסוב נלמד אצל הוה"ח ר' ניסן נעמינאוו. הוא בא כמעט כל יום מאילינקה, ולמד אתנו המשך רס"ד. כמו"כ שכרו בשביל כמה בחורים חדרים אצל אנ"ש ללון. אני ומר אברהם קיובמאן ע"ה שכרנו הדירה אצל הרה"ג הרה"ח ר' זלמן אלפערט הנק' זלמן קורניצער ז"ל. ככה למדנו והתפללנו בבית כנסת.

פעם נכנס אלינו לבית כנסת ר' נתן ברונשטיין וסיפר לנו, שבהיותו ילד הביאו אותו ל"ליובאוויטש" ולמד שם שנה. בקיץ הימים שם ארוכים מאד, ואחרי שגמרו את סדר הלימודים והתפללו מנחה עדיין נשאר הרבה זמן עד מעריב. בזמן הזה שבין מנחה למעריב הם ישבו בחצר, שרו ניגונים חסידיים. אז חשב לעצמו, מי יודע עוד כמה זמן אזכה לתענוג כזה. הסיפור הזה נכנס ללבי, וחשבתי אז ג"כ ככה.

ככה נמשך החורף תרצ"ה ב"ה בהצלחה בלימוד נגלה וחסידות ותפלה והתוועדויות.

אחדים מאנ"ש קיבלו היתרי יציאה ונסעו, וכתבו מכתבים.

בכללות הליטאים והמון העם קיבלו הרבה יותר היתרי יציאה מאשר אנ"ש. ומאנ"ש קיבלו רק אחדים.

פעם לפנות ערב בא אלינו (לבית הכנסת) הבחור הת' בערל גורעוויץ, וסיפר שפגש בתחנת הרכבת את ר' זלמן משה, והרז"מ אמר לו: לך תביא אלי את הבחורים אל ביתי ונתוועד; ב"ה אני בא ממוסקווה, וקבלתי היתר יציאה לנסוע לאה"ק ת"ו.

תיכף הלכתי לביתו עם שלמה מטוסוב, ובערל גורעוויץ, והרביעי איני זוכר, או מאיר זרחי, או אברהם קיובמאן, הנק' אברהמל וויעטקער. ההתוועדות היתה נפלאה, והרז"מ בעת ששתה הרבה משקה, נתן לכל אחד ואחד מאתנו הבטחה בתקיעת כף אשר נזכה לקבל רשיונות ולצאת מרוסיא.

למדנו והתפללנו. ר' מאיר זרחי הכהן התפלל בעבודת התפילה בחוזק יד. והרה"ח הרב אלחנן מרוזוב אמר עליו: מאיר לוקח אלקות מיטן קולאק (=עם האגרוף). הוא באמת התפלל עם יד קמוצה, בחוזק. ועוד בחורים התעסקו בעבודת התפילה.

בפורים תרצ"ה היתה התוועדות בביתו של הרה"ג הרה"ח ר' זלמן קורניצער. הרה"ח ר' אלחנן מרוזוב התוועד, והרה"ח ר' יונה כהן השתתף, הוא היה מנגן נפלא עם לב בוער, ושתה הרבה משקה. ר' יונה ניגן ור' אלחנן דיבר. ההתוועדות היה מוחין ולב, ובעומק.

באמצע ההתוועדות שאל אותי ר' אלחנן: חסיד של מי אתה? התביישתי, ובפרט שאני יודע את עצמי, ולפני קהל קדוש כזה, ושתקתי. אז הוא שאל את שלמה מטוסוב: חסיד של מי אתה? ושלמה ענה: של הרבי. שאל אותו ר' אלחנן: ראית אותו (את הרבי)? ושלמה ענה: לא. ואמר הרא"מ: הנה זה כוחו של הרבי, שאף מי שלא ראה אותו הוא חסיד שלו עד מסנ"פ.

ושר הרא"מ: אבינו מלכנו וכו'. והסביר הרא"מ: אבינו מלכנו זהו רבי, ואתה זה עצמות, ואין לנו מלך אלא אתה, שכמו שאדמו"ר הזקן הוא עצמות כן הרבי הוא עצמות. ויתירה מזו; חסידיו של אדמו"ר הזקן היו אלו שראו אותו, אבל אצל אדמו"ר שליט"א היו חסידיו גם כאלו שלא ראו אותו. וזהו ויהי אומן את הדסה, הדסה זה מסנ"פ, ואומן לשון אומנות ורגילות, הרבי מאמן ומרגיל את חסידיו עם כח המסנ"פ. ככה התוועדו באופן נפלא.


LXXX) ראה אג"ק חי"א אגרות ד'יז. ד'כו. ד'עג. ד'צ. ד'קד. ד'קיג. ד'קכז. ד'קמ.