פרק כו. ההתייצבות לצבא

בזמן ההוא התקרב הזמן שהוצרכתי להתייצב לצבא וזה היה סכנה ממש. אחד מאנ"ש נלקח לצבא, ולא רצה לאכול את המאכלים של טריפה; עשו עליו משפט שהוא שונא הממשלה ורוצה להחריב את הצבא האדום ולכן אינו אוכל ו"נעלם".

אני הייתי שבור ורצוץ, כי הייתי צריך להתייצב ביעגאראווסק. אז כבר באו הרבה מאנ"ש והתיישבו שם, ואמרו שגוי אמר ששאלו עלי מהבולשת.

ע"י שברון הלב שלי נעשו אלי הזיות ודמיונות, וכתבתי זה להרבי. גם כתבתי מכתב מה לי לעשות אודות הגיוס, והזכרתי האפשרות שאלביש משקפיים ואומר שאיני יכול לראות טוב.

פחדתי מזה מאד ולא ידעתי מה לעשות. הושבתי שלשה מגדולי התמימים, הרה"ח ר' ניסן נמנוב, הרה"ח ר' יעקב מאסקאליק ועוד אחד, ושאלתי אותם מה לי לעשות. זה האחרון אמר שזוהי סכנה גדולה לנסות לרמות בענינים כאלו, ואילו ר' ניסן ור' יעקב הנ"ל אמרו שאם אקבל תשובה חיובית מהרבי אעשה זאת מבלי לחשוש.

כדי להכין עצמי, להתרגל בלבישת משקפים לפני שאני הולך להתייצב, הלכתי למרפאה המרכזית סימאשקא. כשהם בחנו אותי רימיתי אותם, ונתנו לי משקפי קריאה לאיש זקן.

פעם אחד פגש אותי הרה"ח ר' יעקב מאסקאליק, ושאלני אם כתבתי מכתבים להרבי, ואמרתי: כן. ר' יעקב לקח נייר, ושם היה כתוב רשימה של הרבה תשובות לאנ"ש (זה היה פתק מחתרתי), ואמר לי: יש בשבילך שתי תשובות:

א) עצה להזיות ודמיונות, הוא לשעבד המחשבה, במחשבת תורה, או ענין שכלי, ולא להיות בבדידות, והשי"ת יהי' בעזרו.

ב) ילביש משקפים, והשי"ת יעזרהו בגו"ר.

הלבשתי משקפיים, והייתי לבוש מעיל גשם, והייתי גבה קומה, והוצרכתי להיות אצל אנ"ש ביעגאראווסק, ומסרו שמחפשים בחור גבה קומה, מלובש במעיל גשם ומשקפיים [אח"כ סיפר לי ר' שלמה שי' מטוסוב, שנאסר באותה שעה ונשלח לגלות, שבעת חקירותיו שאלו אצלו אודותיי].

זמן ההתייצבות היתה בי"א תשרי תרצ"ו. בימים נוראים ובסוכות תרצ"ו עשו בבית של א' מאנ"ש, מנין של אנ"ש, והתפללו.

ביום ההתייצבות נכנסתי, ובדקוני כל מיני רופאים. אח"כ נכנסתי לרופא עיניים, מלובש בהמשקפיים. פחדתי מאד לפני שפתחתי את הדלת, כי אם יתפסו אותי זה משפט חמור, אבל נזכרתי שהרבי כתב לי, והתחזקתי. אמרתי את הפסוקים של הרבי "יגמור בעדי גו' יוציאם גו'", ונכנסתי.

כשנכנסתי, הרופא הראה לי לוח קיר עם אותיות שונות ושאל אותי על האותיות של השורות הראשונות (הגדולות). לפי המשקפיים שלי הוצרכתי לא לראות אפילו השורה הראשונה, אבל אני ראיתי אפילו שורה האחרונה.

כששאל אותי אמרתי לו את כל האותיות עד אות ז' ברוסית ועל אות ז' אמרתי לו ח (שהיא דומה קצת ברוסית לאות ז'). הרופא אמר לי: מה?

שם עמד שולחן עם הרבה זוגות משקפים, והניח ידו על המשקפיים, ורצה לבחון אותי עם המשקפיים ההם, וזה יכל להיות סכנה ממש (כי מיד יתפסו שאני משקר). פתאום אמר לי: הרי יש לך משקפיים, תלבוש המשקפיים שלך. הראה לי השורה הראשונה עוד הפעם, ואמרתי לו אותו הדבר כל האותיות עד אות ז', ועל אות ז' אמרתי עוד הפעם ח. הרופא אמר: מה, גם עם המשקפיים? ועניתי לו, שאצלי הם משקפי קריאה כמו המשקפיים של זקן. הרופא רשם, ושלח אותי.

אח"כ כשחילקו פנקסי הצבא, עשו צחוק ממני, ואמרו שאני לא כשר לגמרי לצבא, ופטרוני אפילו מהשנה הראשונה.

עוד שנים מאנ"ש התייצבו באותו יום, וגם הם הציגו עצמם כחולים. וברוסיה היה החוק, שזמן ההתייצבות הוא שנה אחת לפני שהולכים לפועל לצבא. כשרואים שמישהו חולה, נותנים לו פנקס פטור, אבל במשך השנה צריך הוא להתייצב מזמן לזמן לבדיקה אם כבר הבריא, ואם רואים בתום השנה שהוא חולה ממש אזי מקבל פטור לגמרי. ואלו השנים קיבלו כזה פנקס שצריכים להתייצב לבדיקה מזמן לזמן במשך השנה, אמנם אני קבלתי פנקס פטור לגמרי.

רציתי לעזוב מיד את יעגאראווסק ולברוח, לפי שהודיעו לי שמחפשים אותי מנקווד. אבל הסתכלתי בפנקס, ונוכחתי שהפנקס היה בלי חותמות הצבא, והיה חסר ארבע חותמות.

למחרת באתי אל המפקד של הצבא, ושמתי את האצבעות על יד כל דף שצריך חותמת, ונכנסתי אל המפקדה, ונגשתי אל המפקד הראשי, ודברתי חצי אידיש חצי רוסית, בבטלנות גדולה. המפקד אמר להמזכירים: מה הוא רוצה? והסתכלו בי והראיתי המקום של החותמת, וסימנתי בידי לדפוק החותמת. המפקד אמר להמזכיר תן לו חותמת, וחתם עם החותמת. באותו רגע דפדפתי עם האצבעות את המקום השני, וחתם. דפדפתי מקום שלישי, המפקד הסתכל עלי, ונוכח שאני לא בטלן כל כך, ולבי נמס מפחד, אבל הפקיד חתם. אני יצאתי קצת לאט. ותיכף ברחתי לחדר מגורי.

על הושענה רבה ושמח"ת נסעתי לבית כנסת של מארינה רושצה, שם נמצאתי ימי השמחה בלילה בסוכה. הרה"ח ר' דוב קובעליאקער (לברטוב) שתה משקה, וסיפר שכבר קראו אותו לנקווד ומי יודע אם לא יקחו אותו.

בליל הקפות היה בבית הכנסת הרה"ג הרה"ח בעל מוח חריף הרב מענדל לייב יעקבסאהן (ממשפחת אנ"ש, היה הגזבר של הכספים), הוא עמד בפנה, ולא הסתכל עלינו, אבל לקח משקה, ופתאום התחיל לרקוד אתנו.

ביום שמיני עצרת פחדנו להתוועד באיזה בית, כי הרבה מאנ"ש ישבו בבוטערקה (=בבית סהר). הלכנו לאיזה ליטאי, איש טוב ובעל חסד, ואצלו התוועדנו. ביתו היה ממש ליד בית הסהר (הבוטערקה). הרב מלך קאפלאן היה אתנו, שתינו משקה ודברנו על כך שהנה ממש לידינו יושבים אחינו בבית הסוהר. היתה התוועדות לבבית.