פרק לג. היציאה מרוסיה

אחרי המלחמה נשמע שיצא חוק, שפליטי פולין יכולים לחזור לפוליןLXXXIX; ואם מתקשרים ומתחתנים עם פליט מפולין, אז כל המשפחה יכולה לנסוע מפה לפולין. וכיון שהיינו - אני ומיכאל - עם ניירות מפולין כמו אזרחי פולין, התחלנו לחשוב על זה ולהתעניין, והתחלנו ללמוד קצת את השפה הפולנית.

פעם קראנו מכתב שקיבל אחד מקרובו, וכפי המובן מהמכתב שדעת הרבי שאם יכולים לצאת מפולין הלאה למחוז הכיבוש האמריקאי מגרמניה אז כדאי לצאת מרוסיה דרך פולין, אבל להשאר בפולין לא כדאי. ולא ידענו אם יכולים להמשיך מפולין הלאה.

הגשנו בקשות ל"אוביר", אף שגם על זה היה פחד. הכננו את הניירות בשביל היתר יציאה מרוסיה.

כשרציתי להגיש בקשה לעזוב את המדינה הוצרכתי לרשום גם את זוגתי על שמי החדש הפולני - נפתלי באט, כדי שגם היא תוכל לקבל רשיון לעזוב את רוסיה יחד אתי.

היה לה תעודת זהות שרשום עליו ששם משפחתה הראשון הוא גורקאוו, ואשר אחרי נישואיה שם משפחתה הוא לוין, ואיך אוכל א"כ לרשמה כאשתי?

מה עשינו, תלשנו כמה דפים מהפספורט שלה, כולל הדף הזה שרשום עליו ששם משפחתה היה גורקאוו (היה בזה סיכון גדול, כי הדפים בפספורט היו ממוספרים), והציגה עצמה כאילו שם משפחתה מלידה הוא לוין, ועתה התחתנה עם נפתלי באט.

ת"ל שהפקידה לא שמה לב לחסרון הדפים, והחתימה בחותמת שלה שגברת לוין התחתנה עם באט. בניירות אלו הלכה זוגתי ע"ה ל"אוביר" (מחלקת ההגירה של ה"נ.ק.וו.ד.") וקבלה שם רשיון יציאה מרוסיה יחד אתי.

הוכרחנו להגיש הבקשות תיכף ובמהירות, כי אח"כ יעבור הזמן של קבלת בקשות כאלו ונאחר את ההזדמנות ח"ו. החלטנו להעמיד את עצמינו בסכנה בשביל זה, ואם נקבל היתרי יציאה אז נווכח ונתוודע ונראה - אם עד אז יתבררו הענינים - אם יכולים לצאת מפולין. כי לא רצינו לבזבז את הזמן.

לבסוף שמענו שנתקבלו מכתבים מאנשים שבאו מפה לפולין, ויצאו למקומות הכיבוש בגרמני'. והתחלנו לחכות לתשובות מ"אוביר".

באמצע החורף תש"ו, כשהגשנו הבקשות, הלכתי אל גיסיי הרה"ח ר' יעקב גורקאוו, והרה"ח ר' אשר ססונקין, והצעתי להם שגם הם יגישו לרשיון, כשם שאני הגשתי, כי גם אצלם היו תעודות פולין, והייתי כמצחק בעיניהם.

במשך החורף - אחרי שהגשנו הבקשות -  היה מקרה כזה: פתאום באמצע הלילה דפקו בהדלת, וכשפתחתי, נכנסו הקווארטקום ועוד איזה אנשים (תארנו בעצמנו שאלו הם נקוודיסטים) והתחילו לשאול שאלות. הקווארטקום רק ליוה אותם, והם שאלו השאלות. אח"כ שאל אחד מהם: אם אנחנו הגשנו בקשה להיתר יציאה מרוסיה? ענינו על השאלות, אבל נחרדנו מאד, והסתכלנו -אני וזוגתי- זה על זה, כי חשבנו שכבר נגמר העסק, ומסתמא יקחו אותי וישלחו לסיביר ח"ו (כי המלחמה כבר נגמרה; בעת המלחמה שלחו ח"ו על העמדות הקידמיות במלחמה, אבל עכשיו זה חזרה לסיביר ח"ו).

הם שאלו ושאלו, והלכו להם, אבל הפחד נשאר עלינו; בפרט אחרי שהרבה מאנ"ש הפחידו אותנו עוד מקודם, ויעצו לנו שח"ו לא נהין להגיש בקשה, ואף אחרי הגשת הבקשה יעצו לנו לבטל הבקשה, והיה כאלו שבטלו בקשותיהם מטעמים שלהם. אבל אני אמרתי; שאפילו אם יהיה חשש יותר מ99 אחוז שישלחו אותנו לסיביר וספק של אפילו פחות מאחוז אחד שאולי כן נצליח ונתראה עם הרבי, הנני מוכן על כל דבר. מ"מ בפועל פחדנו.

פתאום באו אלי הרבה ידידים, והפחידו אותי ואיימו שזו סכנה גדולה מה שאני הולך לעשות, והרבה יועצים נעשו לי. אבל אנו התחזקנו בעקשנות גדולה.

פעם בחורף הזה תש"ו בשבת חנוכה; היתה התוועדות בביתי, בהשתתפות הרה"ח הרה"ג הרב נחום ששונקין, הרה"ח ר' דוב חן ועוד מגדולי החסידים, ומובן וגם פשוט שגם ובעיקר חברי ר' מיכאל טייטלבוים היה שם (ההתוועדות היה בחדרי הקטן, וכולם שתו משקה) ואמרו למיכאל: איך אתה והוא הולכים לעשות דבר כזה בעצמכם (להחליט לנסוע).

ר' מיכאל היה שתוי ובגילופין, הוא לקח הרבה משקה, והכריז ואמר: אתם ב"ה טוב לכם בגשמיות ומתוק לכם ברוחניות, אתם רוצים להיות פה, תעשו מה שאתם רוצים. אני וישראל, קשה לנו בגשמיות ומר לנו ברוחניות, נשתדל ונעשה כל אשר ביכלתינו, והשי"ת יצליח לנו בעזרתו ית'.

ב"ה ות"ל בשעה טובה ומוצלחת קבלנו היתר יציאה מ"אוביר", ועלינו היה לנסוע בה"עשאלון" מס' ג'.

הסדר היה שבתחלה היתה תלויה ברחובות סאמארקאנד רשימת שמות האנשים שמקבלים היתר יציאה ובאיזה עשאלון צריכים לנסוע. אז צריך כל אחד ללכת בעצמו לנקווד, בסניף של ה"אוביר" בעיר החדשה, וכשקוראים שמו - הוא צריך לגשת לחלון ולחתום בעצמו על קבלת ההיתר יציאה.

כשהוצרכתי לקבל ההיתר יציאה מ"אוביר" ולחתום על קבלת ההיתר; הנה אף שפחדתי ללכת, אבל לא היתה לי ברירה והלכתי. עד שהגעתי לשם כבר עמדו שם הרבה יהודים מפולין, ופחדתי אפילו לעמוד שם. עמדתי קרוב לחלון ופחדתי, ורעדתי מפחד. פתאום קראו את שמי, פחדתי לגשת. אנשים קירבו אותי כששמעו שזה שמי, ופחדתי להתקרב ממש אל החלון, עד שמישהו מהאנשים שבפנים הבחין בפחד שלי, הוא הוציא בעצמו את הנייר מהחלון, והגיש לידי את הנייר שאחתום, ותיכף נתן לי את ההיתר יציאה בידי (כך עשה האיש הזה שמבפנים לעוד אנשים מרוסיה כמוני שפחדו לגשת לקבל)XC.

אח"כ היתה הרשימה של השמות, באיזה עשאלון צריכים לנסוע ומתי יוצא. עלינו היה לנסוע בהעשאלון מס' ג', בשלישי לחודש יוני, ד' סיון יום ב' לסדר נשא.

*                  *                  *

באותו זמן למדתי כמה שעות ביום עם תלמידים - ילדים קטנים (ביניהם היו: ר' מרדכי בלינר, הרה"ח מיכאל משולבין ועוד) בבית הרה"ח ר' שמואל יוסף.

פעם אחד, כשיצאתי מהמקום שלמדתי אתם ללכת הביתה, ראיתי בפינות הרחוב אנשים מוזרים כמו אנשי נקווד. אח"כ סיפרו לי; שיש להם בידיהם מכונות פוטו - צילום קטנטונת כמו קופסת גפרורים, ומצלמים את מי שחושדים בו. מובן שנפל עלי פחד, וראיתי שהם כבר התחילו להכין עצמם לפי הפקודה ממוסקווה על הגזירות שלאחרי המלחמה; אבל חכינו וקוינו אל השי"ת שירחם עלינו.

חכינו בכליון עינים על יום היציאה מרוסיה. החלטנו לנסוע בהעשאלון ביחד עם הרבה יהודים פליטי פולין, ולא לבד ברכבות ובתחנות. הכננו את עצמינו להנסיעה, והכננו המזוודות והשקים עם הסמרטוטים שהיה לנו. ובלב פועם ומתרגש חכינו להנסיעה; אף שהרבה הטילו ספיקות אם זו נסיעה לחו"ל או ח"ו לסיביר.

לפני נסיעתי בא אל ביתי איש המסירת נפש הרה"ח הרה"ת ר' יונה כהן הי"ד, ואמר לי: נו! אתם נוסעים. שמע, השי"ת יעזור לכם בהדרוש לכם; תזכור אותי. ואמר: "אני רוצה להתנשק אתך", והתנשק. ואמר: תצליח, ותזכרני. זה היה כמים קרים על נפש עייפה וצמאה.


LXXXIX) בהבא לקמן השווה תולדות חב"ד ברוסיה הסובייטית פרק קטו.

XC) באותה שעה לא ידעתי ולא הבנתי מי הוא זה, ומה נעשה פה, אח"כ כשהגענו לפאקינג נודע לי מי הוא:

פעם בשבתינו בפאקינג, נכנס לישיבה איש צעיר בלי זקן, אדם מ"עמך", והסתכל בנו, אנו הסתכלנו עליו, ולא ידענו מי הוא. פתאום התחיל להגיד לנו: עכשיו אתם לא צריכים אותי ולא מכירים אותי, אבל בסאמארקאנד כשהוצרכתם לקבל רשיון יציאה, הרגשתם אותי. וסיפר לנו סיפור כזה:

ליהודי פולין הצעירים ברוסיה, שבאו מהמחנות, היתה להם איחוד או מפלגה בשם "ז.פ.פ." שהיתה מאושרת ברוסיה בעת המלחמה לפני יציאתם מרוסיה וחזרתם לפולין. הם החליטו שטוב לעזור ליהודים שיצטרפו להם ושיבואו אתם לפולין; אבל ידעו שיפחדו לעשות ניירות ולקבלן. באו נציגיהם למשרד "אוביר" של הנקווד, ואמרו להם: בשבילכם זה יהיה טרחה גדולה לעשות הניירות, וקשה לכם לקרוא הניירות בפולנית, אתם לא יכולים לקרוא בפולנית אנו מז.פ.פ. ניתן לכם אנשים, ויעזרו לכם. והרשו לנו. ובאמת עבדנו קשה, וסדרנו בראשונה את אלו הניירות שהתחתנו עם פולנים. אז ישבנו מבפנים, וכשבאת לקבלם, נתתי לכם הכל מוכן מהחלון, כדי שבמהירות תקבלו הניירות.

שמחנו אתו, והודינו לו על כל הטובה. וב"ה ות"ל בעד הנסים האלו.