פרק ד. ההגירה לליפאוויץ

כך נמשך עד אחר הפורים (שנת תר"פ). אז הודיעו לנו שצריכים לברוח מהעיירה. כי הולכים מחנות רוצחים, וגם הרוצחים מהכפרים נבער בקרבם אש הרציחה. כל אנשי העיירה אספו את נכסיהם, שכרו עגלות והתחילו לברוח. גם אבי ז"ל שכר עגלה ביחד עם מכירינו, ולקחו את משפחתינו עם עוד כמה משפחות, והתחלנו לנסוע.

כל הדרך היתה מלאה רפש וטיט, ופעמים רבות הוצרכנו לרדת מהעגלה ועזרנו לדחוף העגלה מהטיט. כך נסענו כמה ימים עד שבאנו בעהי"ת לעיר ליפאוויץ כמה ימים לפני הפסח.

בנסעינו מזיווטוב, העמסנו כמה שיכולנו מחפצינו על העגלה, והעגלון הביא אותנו לביתו שבכפר על הדרך לעיר ליפאוויץ, ולנו אצלו. ובבקר המשכנו. ובאנו ממש לפני פסח אל עיר ליפאוויץ. ב"ה ות"ל, כל משפחתינו שש נפש.

כשהגענו לליפאוויץ, הביאו אותנו הרב והשו"בים אל בית יהודי מליפאוויץ בשם ר' משה ליטוואק, איש זקן מנכבדי העיר אשר היתה לו דירה גדולה. והביאו לנו מצות בשביל המשפחה. וכך עשה אבא את הסדרים ואת כל חג הפסח.

בליל פסח, אחרי הדלקת הנרות, הלכה אמא אתנו להראות לנו את בית הכנסת  ובית המדרש. זאת היתה הפעם הראשונה שראינו איך נראה ביהכ"נ בעיירות הגדולות יותר; כי ליפאוויץ היתה גדולה בהרבה מזיוויטוב.

אחרי חג הפסח מצאנו לשכור איזה דירה. אבי ז"ל התחיל להתפלל באחד מבתי המדרש, ששם התפלל הרב ר' שלמה שטרנברג והשו"ב ר' לוי, והם אנשים נכבדים וטובי לבב.

בקיץ תר"פ היתה מלחמה גדולה בין הפולנים לבולשביקים. בליפאוויץ בא גדוד של הפולנים, והם לא רצחו (כי הם ברחו לליפאוויץ מהבולשביקים מקיוב ומהמחוזות), רק בקשו קמח, או לחם אפוי, או לקחת חייל הביתה לתת לו ארוחה. הם הביאו לנו קמח לאפות להם לחם, וגם חייל פולני הביאו אלינו הביתה לתת לו ארוחה.

אחרי זמן גבר הצבא הסוביטי ולקחו את הפולנים בשבי, והשאר ברחו, ומאז שקטה עירינו ממלחמות.

אחרי זה היה מקרה שבאו חיל פרשים בולשביקים מלובשים היטב עם גאליפע (מיני מכנסים רחבים כאלו) רכובים על סוסים דוהרים, וג"כ שדדו. ואח"כ אמרו שאלו פלוגה מהגענעראל באדיאנא (שנתקו עצמם ממפקדתו), אבל זה היה מאורע חד פעמי. ואפשר שענשו אותם אח"כ.

בסוף קיץ תר"פ נחלשו אבי ע"ה ואמי ונפלו למשכב במחלת הטיף, ה' ישמרנו, וכל משפחתינו נפלו למשכב, רק אני לבדי נשארתי בבריאות, ואני הייתי אז כבן שמונה שנים, ולא יכלתי לעזור מאומה, והשי"ת רחם עלינו ובחדש תשרי שנת תרפ"א קמו ממשכבם ממחלתם. ביום הקדוש לא אכלו הורי, אע"פ שהיו חלושים מאד ממחלתם, והשי"ת היה בעזרינו ואחר הימים טובים נתרפאו כולם לגמרי.

אחרי שמחת תורה תרפ"א שכר אבי ז"ל דירה חדשה מאת אלמנת המלמד ר' גדליהו שמואל, כי היתה לה דירה בת שלשה חדרים עם חדר הבישול, והיתה גרה בחדר אחד ולנו השכירה שני חדרים, וחדר הבישול היה א' לשנינו. ואז קיבץ אבי ז"ל תלמידים הרבה ולמד עמהם כל היום מהתחלת חומש עד חומש עם פרש"י, וזה היה החדר היותר גדול בליפאוויץ. גם אמי עזרה לאבי ז"ל, כי היא למדה עם התלמידים לכתוב עברית וגם חשבון.