פרק ז. הנסיעה לישיבה בקיוב

אחרי זה היתה גאולה זמנית לאחי, ואח"כ גאולה אמיתית בשבילי:

בקיץ תרפ"ו נתקבל מכתב לאחי מחבירו ר' מרדכי שטרנברג, כי נמצא ישיבה בקיעב רק בשביל בחורים גדולים ומבוגרים, ומקבלים רק מגיל 18, ושהוא לומד שם, ומזמין את אחי לבוא לשם. זו היתה הצעה נפלאה, ותיכף נסע אחי ללמוד בהישיבה. הראש ישיבה היה הרב מורגנשטרן. והישיבה היתה תחת הנהלתו של הרב הראשי מקיעוו, הרב חיים מאטאסאוו ז"ל.

כשבא לקיעב, הנה בפודאל, רחוב חוראוואיא, גר חבירו של אבא מימי נערותו, חסיד באיאן בשם ר' שלמה טעלינגאטער, והתקרב אליו.

בתחלה קבלו ההורים מכתבים המניחים את הדעת והיינו מאושרים. אבל כנראה שמהיעבסעקציה שלחו מרגל להישיבה. בא לשם פתאום בחור עם זקן, הישיבה היתה ליטאית, ולכן יכלו לשלוח לשם בחור כזה. הוא היה קומסומולץ, וגידל את זקנו כדי להכנס לישיבה ולקלקל את הבחורים.

בחורף תרפ"ז הייתי לבד בבית [כי הישיבה בקיעב היתה רק בשביל בחורים מגיל 18 ולמעלה, ואני עוד הייתי צעיר] וזה היה לי בעוזרי שאשאר יהודי שומר תומ"צ. הרבה פעמים נשארתי לבד בבית הכנסת, כי היה חור בהדלת ונכנסתי בעדה, למרות שפחדתי להיות לבד בבית הכנסת. מצאתי שם דפים ישנים של תהלים, ואמרתי תהלים,  ובקשתי תחנונים מהשי"ת שאשאר יהודי.

הצטרפתי לבחור אחר, והלכנו בחורף לכפר הנקרא קאמינקה, להבתים של הכפרים, וקנינו "קלאטשע" היוצאת מחלאפקה (כותנה). לקחנו שני שקים, אני לקחתי שק והוא לקח שק, והלכנו רגלי. זה היה כמה קילומטר מהעיר, ובהעיר היה המחיר חמש קאפיקעס לקילא, ואנחנו קנינו בזול יותר, וככה הרווחנו קצת כסף. ואני הרווחתי גם מזה שהייתי עסוק קצת.

אח"כ הי' שם אחד ר' רובינפיין, מחותנו של הרב הארנשטיין, והי' לו רחיים בשותפות (או שהוא היה המנהל), ובקשתיו שיקנה אצלי בשביל לקנח המכונות. הרחיים שלו היה באמצע הדרך, וכשהתקרבנו למקום הזה אמרתי לבחור שהלך אתי: למה לנו ללכת לעיר, או שאתה תקנה הכל או שאני אקנה הכל באותו מחיר שנקבל בעיר. הוא מכר לי והבאתי הכל אל הרחיים וקנו אצלי.

בזמן ההוא בא בחור אחד עם משפחה שבאה מהשבי מגרמניה, והביא ספר עם פירוש על התורה בשפה הגרמנית, ונתן לי. בלילות החרפיים כשאבא הלך להבתים בהבוץ ובחושך ללמד נערים, ובהחלון הכה הגשם הסתווי, ואמא והאחיות ישנו, ישבתי לבד בבית, וקראתי בשפה הגרמנית את החומש. ככה ביליתי את החורף.

על פסח תרפ"ז בא אחי מהישיבה ואמר שיותר לא יסע להישיבה, מה שגרם לנו צערVI. אבל פתאום סיפר, כי בקיעב יש ישיבה קטנה בשביל נערים צעירים [בעבור הבשורה המשמחת היקרה הזו הנני מכיר לו טובה. והשי"ת ישלם לו כל טוב אמיתי באיזה אופן שהוא נמצא (כי נאבד בזמן המלחמה)]. ואחי התחיל עוד הפעם לסחור מה שמצא.

אחרי פסח, בקיץ תרפ"ז, תיכף הכנתי עצמי לנסוע לקיעוו. גם אחי עזר לי על הכרטיס כשנסעתי.

תחנת הרכבת היתה רחוקה מליפאוויץ, והיו צריכים לנסוע הרבה זמן עם עגלון בעגלה. כשבאנו עם העגלון חכינו הרבה זמן עד שתבוא הרכבת, כי היא באה בלילה מאוחר מאד. אני עוד לא ראיתי בחיי לא רכבת ולא טראמוואי, וכשבאה הרכבת, נראה הפרוז'קטור מרחוק כמו שני עינים, וכל זה היה חידוש אצלי.

כשנכנסתי להרכבת, פתאום הגיע גם המשכיל הליפאוויצי המתווכח, הנזכר לעיל. נבהלתי קצת לראות אותו, אבל מה יכלתי לעשות. תיכף ניגש אלי כשהרכבת התחילה לנסוע, ושאל אצלי: לאן הנך נוסע. עניתי לו בסתמיות, להפטר ממנו. אבל הוא נטפל אלי והתחיל להתווכח אתי אודות הדת, וניסה להוכיח לי - בפני הנוסעים - שלא צריכים להיות כ"כ דתי. ועשה צחוק ממני. אני בלמתי את פי, ולא עניתי מאומה, רק בקשתי מהשי"ת - במחשבתי - שלא יכנסו דבריו למוחי. והוא אמר אל הקהל: "אי אפשר לעשות אתו שום דבר, הוא אפילו לא מקשיב מה שמדברים אתו". כך נסענו כל הלילה.

בבוקר כשבאנו לתחנת הרכבת בקיעב, אמרו לי על איזה טראמוויי לנסוע. כשבאתי לפאדול - תחנה אחרונה מהטראמוויי, שאלתי: איפה רחוב חאראוואיא מספר 12. כשמצאתי את הכתובת של ר' טעלינגאטער ונכנסתי אל הבית, כבר לא היה שם ר' שלמה, כי הוא כבר נסע לארץ הקודש, ונשארה שם איזה אשה, ובנו ובתו.

באותו זמן שנכנסתי, נכנס בחור מהישיבה לאכול אצלם את יומו, והבחור הזה לקח אותי והביאני אל הישיבה של מורגנשטרן. שם אמרו לי שלא מקבלים רק מגיל 18, ואני הייתי אז בן 14. בטח הם פחדו להחזיק יותר צעירים מגיל 18 שנה, כי בן 18 נחשב לעצמאי בדעות, אבל יותר צעיר היתה סכנה לחנך אותו. וב"ה ות"ל הכל היתה לטובתי ולהצלתי.

לבסוף נודע לי מהישיבה קטנה שמנהל בפועל ר' יעקב דער בעקער (האופה) שיחי', ובעקיפין ניהל את הישיבה הרב ר' בנימין גורדצקי שיחי'VII, שהיה הרב החב"די בבית הכנסת החב"די ברחוב שציקאוויצקי. נתקבלתי להישיבה, ת"ל וב"ה, ונצלתי בגשמיות וברוחניות.

בהישיבה סיפרו לי שאחי לן אצל ר' רבינוביץ הגר ברחוב זשיטני מספר 5. לקחתי את החפצים שלי והלכתי לבית ר' רבינוביץ, ושם קיבלוני ללינה. אשתו היתה אצלו השניה, ולא היה להם בנים ממנה. באתי אל הישיבה, וחילקו לי ימים, כל יום אצל אחר. ר' שמעון שטילרמאןVIII עזר לי בלימודים.

בהישיבה סיפרו לי כי להישיבה הליטאית בא אחד בשם יעקב וקוראים לו יאשע והוא קומסומוליץ, ומהקומסומול שלחו אותו להישיבה, בשביל להסית את בחורי הישיבה נגד הדת. הוא זרק גמרא על הארץ, ודרך עליה. אבל הישיבה קטנה שלנו היתה באופן אחר לגמרי, מנהליה היו מוכנים למסור את נפשם כדי להרביץ תורה, והחינוך היה לפי ערך די טוב.

הר"מ שלנו הי' ר' יעקב קאנאטאפער. הוא למד אתנו פרק המפקיד, וחברי עזרו לי, כי לא ידעתי ללמוד כל כך, ולא הורגלתי בלימוד כל היום בשיעור מסודר, וע"י העזר הצלחתי בלימודי די טוב. הייתי מבוגר בשנים; הייתי כבר בן 14 שנה, ועוד מעט ימלאו לי 15 שנה, ובהכתה היה עוד נערים שהיו לפני הבר מצוה.

אכלתי ימים, ולארוחת ערב נתנו לי אתי אוכל, ואחרים נתנו לי כסף לקנות. התחלתי לקבץ הכספים מהארוחות, ולסוף הזמן הלך אתי המגיד שיעור שלי, וקנה לי מכספי חולצה עם מכנסיים חדשים  עבור יום טוב.

בקיץ בעת לימודי, הלכתי כמה פעמים לבית כנסת חב"ד ברחוב שציקאוויצקה. רב בית הכנסת היה הרב ר' בנימין גורודצקי שיחי', וראיתי איך שמראה תמונה להבעלי בתים, ואמר שמצוה לראותה. זאת היתה התמונה של אדמו"ר הריי"צ נ"ע. אני לא ידעתי עוד אז כל הענין, אבל כנראה שהיה אחרי י"ב תמוז. אחרי שהרבי יצא מבית הסוהר.

פעם הלכתי ברחוב, וראיתי שהולך אדם, ונראה עליו פנים קדושים וצדקות, הסתכלתי עליו, ואח"כ נודע לי שזה היה החסיד ר' יצחק מתמידIX. ופעם הייתי בבית כנסת "מאקארוב", והיה שם עם רב וקהל גדול, ובראש השולחן ישב איזה זקן וזה היה ר' וועלוועל מרחמוסטריבקהX. חמיו של הרבי מוויז'ניץ הזקןXI (זקנו של הרבי מוויז'ניץ).

בהימים שלי שאכלתי אצל הבעלי בתים, אכלתי ביום שישי אצל הרבנית מהארניסטייפעל (אלמנתו של האדמו"ר מהארניסטייפעלXII). בשבת אכלתי אצל הגבאי של בית הכנסת של הארנוסטייפעל, ר' דובינסקי - דודו של הרה"ח ר' משה דובינסקי שי'. פעם בא אליו ר' משה דובינסקי ולא אכל אצלו סעודת שבת, והיה זה מוזר אצלם, וגם אצלי. עכשיו אני מבין שמסתמא היה זה הידור, אבל אז לא הבנתי פשר הדברים. בשבת התפללתי בבית הכנסת מהארנאסטייפעל, עם בעל הבית שלי ביחד.

בקיץ הזה תרפ"ז עליתי הרבה ב"ה בלימוד הגמרא, ע"י שעזרו לי החברים מהכתה, והיתה לי מחשבה לבקש מהמגיד שיעור שיעביר אותי להכתה הגבוהה.

על חודש תשרי, חופש החג, נסעתי הביתה. הרב ליוי השו"ב בחן אותי, וסיפר לאבא שעליתי בלימודים והצלחתי. אחרי החגים חזרתי לקיוב להישיבה.

בחורף תרפ"ח חזרתי לקיוב, והתחלתי ללמוד. והתחלתי להוציא לפועל את מחשבתי ורצוני, כמו שכתבתי לעיל. בקשתי מהמגיד שיעור שלי (ר' יעקב מקאנאטופ) להעבירני אל הכתה הגבוה, וענה לי שזה דבר קשה במאד, ואף שהוא בעצמו חושב על זה שהיה ראוי לעשות ככה, מ"מ הוא מפחד מהתלמידים מב' הכתות; ראשית שלא יקנאו בי תלמידי הכתה הקטנה מדוע העבירוני ממנה, וגם תלמידי הכתה הגבוהה לא ירצו שאכנס אליהם. הוא אמר לי שינסה באיזה אופן שהוא, אם אסכים לזה, ושמסתמא אני אצטרך לסבול בשביל זה. הסכמתי על הכל. לבסוף העביר אותי להכתה הגבוהה וסבלתי, אבל הכל היה כדאי, כי עי"ז באתי לתומכי תמימים לויטעפסק. וב"ה ות"ל נשארתי יהודי שומר תומ"צ. אז התחלתי להרגיש הפירוש "אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה".

הזמנים התחלפו, ופחד התחיל לרחף באויר על שמירת הדת, בפרט על הלימוד עם תלמידים. התחלנו ללמוד במחתרת ובהחבא. כל הכתה שלנו היה רק כמה תלמידים, אינני יודע הסיבה, כי לא הורגלתי עדיין בהכתה הזו. פעם למדנו בבית כנסת גדולה, זה היה באמצע החורף. ישבנו ארבעתינו, והר"מ אמר לפנינו השיעור, והקור היה נורא, האצבעות של הרגליים שלי כאבו כמו אש, ופחדנו ללכת למקום אחר. ופעם למדנו בביתו של ר' זלמן לוין מקורסקXIII, בחדר קטן. אצל ר' זלמן לוין ישבנו על המטה, וכך אמרו את השיעור בדוחק גדול, מפני הפחד. מני אז התחיל לחזור אתי ר' זלמן לוין את השיעור, היה לו ראש טוב, והוא בעל כשרון, וזה עזר לי מאד בלימודי, כי אני עדיין לא יכלתי להכין את הגמרא לבד, והוא למד אתי, והצלחתי ב"ה, והרגשתי קצת מנוחה.


VI) במכתב שכותבת האם מרת לאה בילא, אל כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע באדר"ח תמוז תרצ"ד:

בני יוסף יחיה נתגדל בלימוד תורה וביראת שמים, עד כי נבאו עליו שהוא יהיה גדול בישראל. עד שמונה עשרה שנה למד אצל הרבה מורים גמרא ופוסקים, ואח"כ נסע לקיעוו ולמד בהישיבה אצל מארגענשטערען שנה תמימה. ובבואו על חג הפסח הביתה החליט להיות בכלל, ולא יועילו כל בקשתינו. גם רבו מו"ה ר' מאיר כתב לו מכתב שצר לו עליו.

VII) ראה ספרו "זכרון"  עמ' 22-23.

VIII) קיוב תרע"ו - סידני תשמ"ה. למוד בתו"ת בוויטבסק קורסק ועוד, משנת תרפ"ט עד תרצ"ז (כפי שיוזכר לקמן). בשנת תש"ז יצא מרוסיה. משנת תשי"א באוסטרליה.

IX) רבי יצחק הלוי הורביץ הי"ד (ברעזנעוואטע לערך תר"נ - ריגא תש"ב). מפורסם בקדושתו ופרישותו. בשנת תרצ"ג יצא מרוסיה לריגא, ומאז שד"ר של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע לארה"ב ולארצות אירופה. ניספה עקה"ש בי' כסלו תש"ב בריגא.

X) רבי זאב ואלף ברבי יוחנן מרחמיסטריווקא. בסוף ימיו עלה לירושלים, ובה נסתלק בכ' ניסן תרצ"ז.

XI) רבי חיים מאיר האגר, ברבי ישראל מוויז'ניץ.

XII) כנראה - רבי משולם זושא טברסקי, נכד רבי מרדכי דוב מהורניסטייפעל. בשנותיו האחרונות אדמו"ר בקיוב. נפטר ב' שבט תר"פ.

XIII) ר' יקותיאל זלמן ע"ה. קיוב תרע"ה - נ.י. תשמ"ז. בשנת תשל"ב עלה מרוסיה לארה"ק, ומשנת תשד"מ בנ.י.