ספריית חב"ד ליובאוויטש

פרק יב

שנת תרע"ז

ר"ה בסלאוויאנסק - חה"ס ברוסטוב - התוועדות שמח"ת - החזרה לטשערניגוב - הרד"צ חן - בנו הרמ"מ חן - פתיחת מחלקה בחרסון - הנסיעה לחה"פ לבית - הנסיעה עם האח לליובאוויטש - קופת בחורים - השריפה בליובאוויטש - נסיעה נוספת לטשערניגוב

על ר"ה נסעתי אל כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נבג"מ, שהי' בקיץ תרע"ו במקום המרפא (ממרחצאות מי הים) סלאוויאנסק, ונשאר שם עד אחר ר"ה (ק).

כמדומה שהיתה אז פקודה מאת כ"ק אדמו"ר הריי"צ נבג"מ (שהי' אז מנהל הישיבה) ששום אחד מהתמימים לא יבוא על ר"ה. ואעפי"כ באו כמעט כל התלמידים מהאולם מליובאוויטש על ר"ה. ואח"כ נתנו להם כרטיסי מסע חזרה, אבל הכריזו צו ששום אחד לא יהין לנסוע על חה"ס לראסטאוו. ואעפי"כ נסענו אחדים מהתלמידים לראסטאוו.

סלאוויאנסק הוא מקום המרפא ממרחצאות מי הים, שבאים לשם לימי הקיץ, ולפי מצב הגליל ההוא, בתקופת ר"ה כבר עבר הקיץ והחל זמן הסתיו, ונשארו הרבה בתים פנוים, והי' לנו התלמידים (שלא הי' לנו במה לשלם לשכור דירה ללון) מקומות בבתים הפנוים ללון.

אינני זוכר כעת הציור של הבית של כ"ק אדמו"ר שדר שם, וגם את מקום התפלה, ורק זאת אני זוכר, שבאו אורחים הרבה. בלילה הראשונה של ר"ה הי' מספיק אוכל עבור כל האורחים והתלמידים [את האכסניא הכין הקצב מבאריסאוו, שכחתי שמו, אך זכורני שהת' ליב גארעליק מבויד הי' חתנו], ועל שאר סעודות יום א' וב' דר"ה הי' רק עבור אורחים היותר חשובים, ואנו התלמידים הי' לנו לחם שחור ישן עם טיי.

דירת כ"ק אדמו"ר נבג"מ היתה במעונות הקיץ רחוק מהעיר; ואף שבעיר היתה מקוה, אך המהלך הי' רב, וחפצו לעשות מקוה בשכונתינו.

הגביר ר' צבי גורארי' הי"ד קנה בית קטן ובנו שם מקוה, ובליל זכור ברית השתדלו למלאותה מים, והניחו חתיכות קרח, והתעסקו בזה עד השעה השני' אחר חצות לילה, ושפכו מים קרים וחמין. אך לפי הנראה עוד לא התייבש היטב הצעמענט, או שלא הי' עב כ"כ, ונתבקעו הכתלים.

כ"ק אדמו"ר נבג"מ הוכרח ללכת ביום ר"ה בבוקר למקוה שבעיר, מהלך רב. אנחנו הלכנו לים; אף שהאויר לא הי' חם ומי הים הם מלוחים. הלכנו שם גם בעשי"ת.

לחג הסכות נסענו לרוסטוב כנ"ל. מאתרוגי קלבריא הי' מספר מצומצם, אינני זוכר כמה היו.

זאת היתה הפעם הראשונה שנפגשנו עם התלמידים של נאווארדאק, ההולכים בשיטת ר' יוסף יוזל הבעל מוסר המפורסם, כי התאחסננו אצל ר' מרדכי גערצולין, נכון יותר אצל אמו מרת חנה, שהיתה אשה צנועה ובעלת עובדין טבין, ושם התאכסנו גם תלמידי נאווארדאק, שגם ר' מרדכי הי' נחשב לתלמידם, ואמו היתה מקרבת אותם.

התווכחנו אתם, הם הביעו שההתעוררות שלהם בתפלה הוא רק ע"י אמירת התיבות כמה פעמים ובקול, וזה מעורר הכוונה ופועל הטבת מדותיהם כו'.

האכסניא היתה אז בבאלשאי פראספעקט 5 (, אבל על חג הסכות לא הי' ביכלתינו להסתדר על האכסניא, פשוט מחסרון אמצעים. גם לא הי' ביכולת לעשות שם סוכה. והסתדרנו בניעזניע בולווארינע 12, מקום הבית שקנו עבור התלמידים ילידי רוסטוב שלמדו בליובאוויטש (שכתבתי כבר אודותם), וכעת ניתוספו עליהם עוד תלמידים, סידרו עבורם בית מיוחד ללימוד כל היום, והר"מ ראזענבלום הי' המלמד שלהם.

בנינו שם סוכה וקנינו דגים ואווזות, ומרת חנה, אמו של ר' מרדכי הכינה ובישלה המאכלים עבורינו, כעשרים אורחים, אברכים ובחורים.

היות שזה הי' באמצע המלחמה הודיעו שבל יבואו להתפלל לבית רבנו - רק אורחים ולא בחורים, והיינו באים רק לשמוע דא"ח.

על שמח"ת באנו והי' הקפות למטה בבית המדרש, ורקדו על סופי הרגלים (די דיבעצקעס).

הגבאי המכריז הי' הר"ר אלחנן דוב מאראזוב, הכרזת פסוקי אתה הראת ומכירתם (כרגיל בליובאוויטש) הי' בחשאי, ואחר ההקפות הכריז שכל אחד ילך לביתו, ושהיום לא תהי' שום התוועדות.

אנו (שבעה בחורים) נשארנו לחזור המאמר שאמר אדמו"ר נבג"מ בלילה של שמח"ת (איני זוכר את כולם, רק את הר"י פייגין, זלמן דוד מיכלין ע"ה מעיר מגלין (הנק' אמלין)).

באמצע החזרה שמענו שבדיוטא העליונה מתרחש משהו, מזיזים שלחנות והדלת נפתחת לפרקים קרובים ומוליכים כסאות.

בינתיים נכנס הערל וכיבה את העלעקטריק בדיוטא התחתונה, ואנחנו המשכנו לחזור המאמר (כמובן בחשאי) אחורי המדרגות המוליכות לדיוטא העליונה.

כשגמרנו לחזור את המאמר עלינו למעלה, והנה כ"ק אדמו"ר נבג"מ יושב במסבה עם אנ"ש, לערך שלשה מנינים.

בתחלה ראתה אותנו הרבנית שטערנא שרה נ"ע ושאלה אותנו איך נכנסנו (כי השער הי' סגור), האם טפסנו על הגדר? וזה הי' אז סכנה ממש, כי הי' אז מצב מלחמתי (ווייענא פאלאזעניא), שעל דבר כזה היו יכולים גם להרוג בירי' על אתר.

אמרנו לה שח"ו לחשוב כן, רק שחזרנו את המאמר למטה.

היא קבלה אותנו בנעימות. פתחנו הדלת וראה אותנו כ"ק אדמו"ר הרש"ב נבג"מ. א"א לתאר במלין אותה הקורת רוח ועונג שהשתפכה על פני כ"ק אדמו"ר נבג"מ, וציוה תיכף להביא עבורינו שלחן, כי לא הי' מקום אצל השלחן של האורחים. הפסיק וחיכה עד אשר כל אחד מאתנו קדש ונטל ידיו וברך המוציא.

כל אחד מאתנו אמר לו לחיים. דבר כזה לא הי' אז בגדר, שתלמיד יאמר לחיים לאדמו"ר. גם הרבה מהאורחים לא היו אומרים לחיים לאדמו"ר, שזה הי' נחשב להעזה, ובפרט בחורים; אבל גודל שמחתו של כ"ק אדמו"ר נבג"מ פרצה כל הגדרים.

אחרי אשר אמר כאו"א מאתנו לחיים המשיך הפארבריינגען. מהענינים שאני זוכר מה שדיבר אז כ"ק אדמו"ר נבג"מ:

רע, אז מען ווייס פון דעם איז א סימן אז מען האט צו דעם א שייכות, איז במחשבה (אולי הכוונה, שעצם הידיעה שיודעים מזה הלא נתפסת הידיעה מאיזה הארה מהנפש), וממילא צריכים לברר זה.

זייענדיק אין ליובאוויטש האב איך זיך ניט פארגעשטעלט אזא רע ווי דא איז, ממילא ווען מצד אין סוף קען זיין רע, רעדט מען דאך ניט ווי עס איז ידוע אין דעם ענין פון ז' ארצות -

[אביו זקנו של אדמו"ר שליט"א, ר' ברוך שניאור שניאורסאהן ז"ל, התחיל למנותם: ארץ ארקא תבל; ואמר אדמו"ר נבג"מ]

כן, אבער וואס מיר ווייסן איז, אז זייענדיק אין ליובאוויטש האב איך ניט משער געווען אז עס קאן זיין אזא רע. געזינטער איז רע אז מ'ווייס פון אים ניט, געשמאקער איז אז מען ווייס און מען איז דאס מברר. וויבאלד אז מען ווייס פון דעם רע, איז א הוראה אז מען דארף דאס מברר זיין, און דערמיט וועט זיין א סוף.

חשבנו אז שהכוונה שאז תהי' הגאולה, אך לפה"נ דבריו רמזו להסתלקות שהיתה בשנת תר"פ.

הי' אז בתנועה של קירוב. הלך ריקוד באמצע הסעודה עם ר' ישראל לעווין מנעוויל.

אמר: משה (ראזנבלום) איז א נשמה, מיכאל (דווארקין) איז א מלאך (הם היו בעת ההתוועדות.

לערך בשעה שלוש וחצי אחר חצות לילה הלך ריקוד עם כל המשתתפים והלך לחדרו.

אחר חה"ס נסעתי חזרה לעיר טשערניגוב.

פרק מעניין מאד, והרבה פעל עלי היותי בטשערניגוב אצל הרב ר' דוד צבי (הרד"צ) חן ז"ל. זכיתי להסתופף בצל מיוחד מזקני החסידים המפורסמים בדורינו אז. הוא הי' איש נלבב בעל מדות טובות מצויינות, מופשט מהעולם, עובד ומשכיל ומגדולי ההוראה וחכם (קא).

הרב ר' דוד צבי (הרד"צ) חן מטשערניגוב

ישבנו שם חמשה בחורים, אני, סענדער יודאסין, משה יוסף גאטליב, זעליג אראנאוו מקאחאנוב, ברוך פוטערמאן ועוד אחד, איני זוכר מי.

בחרנו מקום ללמוד בגליל לעסקאוויטש, במורד העיר (כמו קאנארסי בברוקלין), בבית הכנסת של הבעלי-עגלות, כי הם היו מתפללים בהשכמה והי' הביהמד"ר פנוי ללימוד בשעות הבוקר.

הרד"צ התאונן, שאיך הוא יכול לאסוף אצל הבע"ב עבור החזקתינו, בשעה שאנו לומדים במקום שאין מי שרואה אותנו.

הוא הי' חפץ מאד שנהי' אצלו, והיתה לו קורת רוח מזה (אצל בנו הגאון הרב מנחם מענדל זצ"ל הרב מניעזין הי' כ"ק אדמו"ר הרש"ב נבג"מ שולח תלמידים להשתלם להוראה).

היינו באים אצלו לפרקים קרובים, והי' אומר לפנינו לפעמים דא"ח.

בב' וה' הי' הולך לטבילה, והיינו הולכים עמו ללוותו, ואח"כ היינו הולכים עמו לבית הכנסת לשמוע קדושה וברכו וקרה"ת.

בכל פעם שהיתה עוברת מכונית הי' מביט ואומר: נפלאות הבורא, נוסעת עגלה במרוצה בלי סוסים.

סיפרו לנו השו"בים דשם, שלפני שלושים שנה, היינו לערך בשנות מ"ו-מ"ז, הי' אומר כן גם אודות אופניים (וועלאסיפערס, הנק' באיסיקעל): נפלאות הבורא, נוסע אדם על שני אופנים ואינו נופל.

טאבאק להריח הי' כורך לפעמים בשטר מעות של א' רו"כ או שלושה רו"כ, כפי מה שהי' נמצא בכיסו.

על מטבעות קטנות של נייר, שהוציאה הממשלה אז, לא הביט, כי היו עליהם צורות, רק נתן לנו להביט ולומר כמה הן.

דא"ח הי' אומר לפנינו - פעם לקו"ת או תניא, אבל הי' זמן שהיינו צריכים לחכות י"ב שעות או יותר ואח"כ הי' אומר שורות אחדים מהפרק תניא או מהמאמר, ואח"כ הי' אומר ביאור כשעה או יותר, ואח"כ הי' מסיים: גייט לערנען יעצט.

וכן הי' כשבאתי בשנת תרע"ז מרוסטוב, ושאל אם הבאנו המאמרים, ונתתי לו, ואמר שנבוא למחר ויאמר לפנינו המאמר, ובאנו ואמר לפנינו הקדמה מהתוכן של המאמרים לערך יותר משעה, ואח"כ אמר: גייט לערנען דעם מאמר.

פעם ישבנו בביתו והיו שם גם השוחטים, ובתוך הדברים התחיל אחד מהמסובים לדבר על אחד. פנינו לראות, והנה הרד"צ צדד פניו וסתם אזניו.

פעם סבבנו המדובר אודות ר' חיים אליעזר ביחאווסקי (שהי' אז מחלוקת ע"ד צדקת רמב"ן בין ליובאוויטש - קאפוסט-באברויסק, והוא הי' מעורב בזה, ודיבר במכתביו קשות נגד אדמו"ר הרש"ב נבג"מ), ואמר: ער איז א אדם.

הוא ראה שאנו מתפלאים, ואמר: איי! (כאומר, הלא איני מבין מעשהו בדבר הנ"ל), נו! טרף נתן ליראיו, טירוף נתן ליראיו.

קבלת שבת הי' מתפלל מנין בביתו. הוא בעצמו התפלל לפני התיבה, אבל לא הי' יכול להגביל את עצמו, ובהתלהבות גדולה הי' מתפלל, פניו למזרח למערב לצפון ולדרום. אחר קבלת שבת הי' המנין ממשיך להתפלל ערבית והוא הי' נכנס לחדרו, והי' בא לשמוע ברכו אחר מזמור לדוד, ואח"כ בשעה מאוחרת בלילה (בחורף בשעה 10 בלילה) הי' מתפלל וסועד סעודת שבת.

בכל פעם בעת אמירת דא"ח שהי' אומר בזמן רעד"ר הי' מדבר באמצע בעניני עבודת ה' והי' בוכה, וכן לפרקים בעת אמירת המפטיר.

פעם נכנסתי אליו באמצע היום וראיתי אשה אחת קשת לב באה לפניו ונתנה לו צעטל וקיבל ממנה.

טרם החורף קנו עבורי בגד חורף תפור בלתי חדש, ושאלתי את הרד"צ ז"ל אם עלי לבדוק משעטנז, ואמר לי שאין צריך, כי ראשית הלא מדאורייתא צ"ל שוע טווי ונוז, ושנית אין אנו בקיאים להכיר, וע"כ אין צריכים לקרוע הבגד לבודקו (בנסיעתי לרוסטוב גנבו אותו ממני).

הרבנית היתה פאראליזירט בצדה האחת ולא יכלה לדבר, רק ברהמ"ז וברכות ואמן היתה אומרת בלשון זך וברור.

פעם ראיתיו דערשלאגן מאד (קב). לבי בכה מצער. מעולם לא ראיתיו כ"כ דערשלאגן. אף פעם לא הי' ניכר עליו איזה נפילת רוח ממצבו הגשמי. לפה"נ הי' הסיבה לזה שלא הי' לו מקום כראוי, לא הי' מי שידאג עבורו, פשוט בעלת הבית, ולא היו בגדיו נקיות כראוי.

פעם קיבל טלגרם מבנו הגאון הרמ"מ זצ"ל חן (קג), אשר כ"ק אדמו"ר הרש"ב מבקש אותו לנסוע לפטרבורג להפגש עמו שם בדבר עניני הכלל, ואמר לנו שנשלח טלגרם שיסע במסילת הברזל במחלקה 2 (צווייטע קלאס).

אח"כ אמר לנו, אולי אין בדעתו לנסוע, ואם אכתוב לו כך אזי יסע מחמת כיבוד אב, לכן תכתבו לו, שאם הוא נוסע שיסע במחלקה 2.

אח"כ שאל מתי תתקבל הטלגרם? בלילה? אולי יעוררוהו משנתו? ע"כ תשלחו את הטלגרם באופן שלא תתקבל בזמן השינה (כ"כ גדלה אהבתו לבנו הנעלה הנ"ל).

לרגלי כובד המלחמה הי' חשש שיקחו גם בילעטן אדומים (עד בני חמשים שנה) לעבודת הצבא, ואבי מורי ז"ל חשש עבור עצמו. נסעתי לניעזין אצל הרה"ג הרה"ח ר' מנחם מענדל חן ז"ל להוודע, אולי יהי' באפשרותו להשיג פטור מהמלחמה על סמך שאבי הוא שו"ב. שהיתי שם יום אחד אצל האדם הגדול והקדוש הנ"ל.

לערך בשעה האחת עשרה לילה הלכתי לישון, והוא ישב ללמוד. בזמן קצר נרדמתי ולא ידעתי עד כמה ישב, אבל אופן הלימוד בהתחלתו נחקק ברעיוני: התחיל מהמשנה, רש"י, גמרא ותוספות, און ער האט אפגעטייטשט יעדן ווארט כמו שלומדים עם נער קטן.

הייתי בטשערניגוב עד קרוב לי"ט כסלו תרע"ז, שאז קבלתי מכתב מהרש"ז ז"ל האוולין בשם כ"ק אדמו"ר נבג"מ: היות שמתייסדת ישיבת תו"ת בעיר חרסון ע"כ אסע לשם (קד).

כמו"כ כתב גם לחברי מר שמואל קדיש ברטנובסקי (הנק' שמואל ראמענער), זעליג אראנאוו, סענדער יודאסין ומשה [יוסף] גאטליב.

לפי מצב ההווה במשמעת התלמידים, עומדת לפני התמונה ההיא, שלא עלה שום רעיון או מחשבה כי אם תיכף לקחתי חפצי ונסעתי.

בדרך נסיעתי במסלת הברזל הייתי צריך להחליף למסלה אחרת בתחנת זמעיינקא. זה הי' אחרי השעה העשירית בוקר ועוד לא התפללתי. על התחנה הי' סאון אנשים נוסעים ואנשי חיל, כי היא היתה תחנה מרכזית. חפשתי מקום להתפלל באיזו פינה או חדר צדדי, והנה לנגד עיני החסיד ר' בן ציון רסקין מגזאטצק. פניתי אליו לייעצני איך למצוא מקום מוצנע להתפלל, ואמר לי: מפני מי יש להתפעל, עמוד להתפלל פה, אל תבוש מהם.

כל פעם שאני מעלה על זכרוני אותו המאורע מכיר אני יותר ויותר את מעלת האיש החסידי הזה. מאורעות כאלו הם הדרכות יסודיות בחיי החסידים.

באתי לחערסאן, ושם היו כבר מספר תלמידים צעירים. הר"מ הי' ה"ר צבי גאטליב מקאוונא (אשר למדתי אצלו בשנת תרס"ט בליובאוויטש, וגם אז הי' זה הפעם השני' שקבלוהו לר"מ בתו"ת). משפיע בדא"ח לא הי' אז.

הישיבה (קה) התנהלה ע"י בעלי בתים שהיו מסורים בכל לב לטובתה של הישיבה:

ר' ישראל טשערטאק (גבאי ביהכנ"ס שלמדנו שם, סמוך לחוף הנהר דניעפער), האחים בעזפאלאוו ר' זלמן ור' דובער ניסן (בני הרה"ג הרה"ח ר' יעקב מרדכי ז"ל רב דפולטבה, שהיו שם בחערסאן מנכבדי הבעלי עסקים), ר' נטע האנזבורג (דודם, אחי אמם), ר' ארי' ליב ננס וזוגתו, האחים פלאטקין, ר' אברהם יעקב שקליאר ע"ה (קו) (שהי' אח"כ פה) ור' משה שו"ב חאריטאנאוו. הראשונים התפללו בביהכנ"ס שלמדנו שם. כל הצטרכותינו הספיקו לנו ביד רחבה.

בשלהי החורף ההוא, בעת למדי בחערסון, נעשית המהפכה ברוסיא והורידו את המלך ניקאלאי השני ממלכותו ונעשית הממשלה הזמנית.

תקופת הזמן ההוא כתובה ע"י סופרים שונים, בזמן ההוא החלו להתארגן מפלגות שונות תחת דגל התורה והמסורה. גם כ"ק אדמו"ר הרש"ב נבג"מ יצא אז בג' מכתבים: הא' לברך את הממשלה הזמנית בהצלחה, ב' מכתב התעוררות להשתתף בקניית מניות בההלוואה המדינית שהוציאה הממשלה, ג' קול קורא לאנ"ש ולכל החרדים להתארגן ולהשתתף בבחירות של כנסיות ציבוריות וחזוק היהדות אחרי שניתן חופש ליהודים ככל אזרחי המדינה.

זכורני פתגם אחד במכתבו: אחינו היראים מצויינים בהתרשלות.

לפני חג הפסח נפטרה אמו של חברי שמואל קדיש ברטנובסקי. נסעתי עמו עד ניקאליוב ללוותו בדרכו, ואני חזרתי לחערסון, אח"כ נסעתי גם אני לביתי על חג הפסח.

ר' שמואל קדיש ברטנובסקי

אחר חג הפסח נסעתי לליובאוויטש, ולקחתי עמי את אחי שלמה צבי יחי' ללמוד שם. מסילת הברזל היתה אז שלא בסדר ונסענו עד מוהילוב, ומשם באני' (פאראחאד) עד ארשא (שם ראיתי את התמים הלל ליברוב [ראיתיו גם אח"כ, אבל זה הי' כבר בשנים שאחר חתונתו], ומשם בעגלה דרך שצערבינא (הייתי אז בביתו של ר' מיכל משצערבינע, בנו של זלמן, חסיד מפורסם).

כשבאתי לליובאוויטש (קז), ירידתה של גאון ליובאוויטש עשתה עלי רושם מר. בית הרב חרבה. ר' זלמן פראדקין נכנס לפעמים בבית האוכל של הבחורים וניכר שסובל רעב, פרוסת לחם או איזה תבשיל הוא לוקח בשתי ידיו. התלמידים הצעירים מהשיעור מחלקים להם א' ליטרא לחם בשעה 12 בחצות היום, וסובלים רעב.

התעוררתי אז לחזק את חברת קופת בחורים, שמטרתה היתה לתמוך את התלמידים שאין הישיבה נותנת להם די סיפוקם (קח).

קראתי לאסיפה מהתלמידים הקשישים שהיו אז ויסדנו שנית את החברה.

שלחנו מכתבים לתמימים הנשואים שדרו בעיירות שונות שישתדלו כל אחד כפי יכלתו לסייע, ות"ל הצלחנו וסידרנו תמיכה לתלמידים עד כמה שעלה בידינו.

לסיבת הרעוואלוציע והמלחמה נעשה היוקר והתחילו לצמצם בהוצאה של הישיבה. חלות לשבת התחילו לאפות קטנות ומקמח פשוט של חטים. גם בבשר התחילו לצמצם. גם התחילו לתת לחם במשקל, לערך שני ליט לחם לתלמיד ליום (כעת בפה כבד לנו לצייר זאת, איך זה יכול אדם אחד לאכול ב' ליט ליום), ועוד היו תלמידים שהי' חסר להם המשקל הנ"ל.

בקיץ תרע"ז פרצה שריפה בליובאוויטש. זה הי' בבוקר, ואני הייתי אז במקוה. גם הי' אז במקוה הרה"ח ר' אברהם דוד פויזנער מקלימאוויטש (קט).

כששמענו בפעמון שיש שריפה, יצאנו מהמקוה במהירות וראינו שהעשן הולך וגדל. נראה הי' לנו שזהו מהבתים של אברהם ליאדיער והלאה (ובאמת הי' בשורת הבתים שכנגדן), ואשר האש הולכת לדרום (ובאמת הלך לצפון), וא"כ יש סכנת השריפה גם לדירתו של הרא"ד פויזנער, שהיתה בשכונת מורד העיר, סמוך למקוה.

ע"כ התחיל לבקש אותי בבקשה היוצאת מקירות הלב, אשר לא ראיתי עליו מעולם (להיותו בלתי בעל התפעלות ניכרת), באמרו: ישראל, קום העלף מיר ראטעווען מיין ש"ס (הי' אצלו ש"ס דפוס ווילנא). הצלנו את הספרים על המישור שנעשה אז מהנחל, שהובישוהו ע"י שהמשיכו את מימיו למקום אחר.

אח"כ הלכתי לישיבה, ונוכחתי לדעת אשר השריפה היא לצד השני (לצפון), ואשר היא אצל מקום דירתי, בביתו של ר' מיכאל קצנלנבויגן.

רצתי לדירתי וראיתי שהשריפה כבר התחילה לאכול את הגג של בתינו ולא הי' בגדר להציל יותר, ואחי שלמה צבי שומר את תיבת הכרים והכסתות שלנו. ראיתי שכמה בחורים באו לעזור לנו (בשעה שאני הייתי בבית הרא"ד כנ"ל), זה התחיל להציל את המנורה (היינג לאמפ) ולא הי' יכול להסירו, וזה חפץ להוציא שופלאד מהקאמאד (מגירה מהארון) ולא יכל, ואת הספרים לא הצילו.

אצלי היו ספרים וכתבים, ובבית הסמוך עמדו שני קלאזעטס מלאים ספרים של הר"ר אלחנן דוב מאראזוב, והכל נשרף.

בשלהי קיץ תרע"ז הייתי שנית בטשערניגוב (איני זוכר בדיוק אם זה הי' בסוף שנת תרע"ז או בתחלת שנת תרע"ח). כי עוד הפעם קראו את האנשים, גם אלה שהשתחררו לגמרי (הנק' ווייסע בילעטן). השתחררתי שנית מהצבא ע"י הצנורות הראשונים.

אז היו ההכנות לאסיפה המדינית של כל היהודים, כמדומני בעיר חרקוב, לבחור ועד בחירי ישראל ולתקן כל עניני הדת והחנוך, במלות אחרות להשתמש בחופש שניתן ליהודים להיות ככל אזרחי המדינה.

גם כ"ק אדמו"ר הרש"ב נבג"מ השתדל ועורר את היהודים החרדים להשתתף בבחירות ולשלוח צירים למען שלא יקחו החפשים תחת ידם ההנהלה של הקהלות, והיו נוסעים ממפלגות שונות לבקר בעיירות להטיף לטובת מפלגות שונות.

הי' אז בטשערניגוב רב אחד שבא לטובת מפלגה דתית (שנקראה כמדומני נצח ישראל או כדומה לזה), והרד"צ ז"ל השתתף בעצמו באסיפה.

האסיפה היתה במקום מרכזי בפומבי, והתאסף עם רב, אך בין הנאומים הרגיש הרד"צ ז"ל שאין זה כפי הרצוי במפלגה דתית, או בתנועה חרדית בלתי מפלגתית. הוא עשה בחכמה (למרות היותו בד"כ מופשט מעניני העולם) וביטל את האסיפה ולא בחרו צירים למפלגה הנ"ל.

אמנם לבסוף לא התקיימה האסיפה הכללית, כי בינתיים הפילו את הממשלת קרנסקי, והבאלשעוויקים בטלו את כל החברות והמפלגות הדתיות.


(ק)) את המובא לקמן מספר המחבר גם ב"די אידישע היים" (גליון 35, אביב תשכ"ח, בחלק האנגלי עמ' 15).

(קא)) עוד כתב המחבר אודותיו ב"די אידישע היים" (גליון 19 אדר תשכ"ד עמ' ט-יא) על פי הספר "למנחמי".

(קב)) אינני זוכר בבירור אם הי' זה בפעם הראשונה שהייתי בטשערניגוב או בפעם השני', בשלהי תרע"ז. אך קרוב לודאי שזהו בפעם הראשונה, כי בראותי אותו האב איך זיך דערפרייט, מפני שלא ראיתיו זה זמן רב; וזה הי' בפעם הראשונה, כשנסעתי מליובאוויטש באמצע חורף תער"ו קודם חה"פ ובאתי לטשערניגוב קודם אלול.

(קג)) את הבא לקמן מספר המחבר גם ב"די אידישע היים" (גליון 59, ניסן תשל"ד, בחלק האנגלי עמ' 10).

(קד)) על המחלקה הזאת ראה תולדות חב"ד ברוסיה הסובייטית פרק נז.

(קה)) את המובא לקמן מספר המחבר גם ב"די אידישע היים" (גליון 36, קיץ תשכ"ח, בחלק האנגלי עמ' 18).

(קו)) בארכיון המחבר יש מכתב שכתב לו בשנת תרצ"ט מתל-אביב:

האתה זה הרב ישראל זוראביצער ששמך הולך מרוסיה עד ארץ הברית ומאמעריקע עד ארץ ישראל, אשריך ישראל כמוך ירבה בישראל! גם אני שש ושמח שהגדי שגדל אצלי במחני חערסון נעשה איש גדול...

בטח גם כ' שמע אודותי כי ישבתי 6 חדשים בבית האסורים בעיר פעטערבורג, עכשיו לענינגראד, ומבית האסורים לסיביר על שלוש שנים, הכל בשביל האדמו"ר שליט"א, כי למדתי תורה ברבים בבית הכנסת צ"צ לענינגראד, פרק תניא אין יעקב ומדרש גמרא וכו'.

כמעט שכחתי עליך, אמנם כאשר הזכיר אותי אבא שיחי' זכרתי שהיית עובד ה' מן הבחורים העובדים. אני זוכר שהייתם י"ב בחורים מובחרים.

(קז)) את המובא לקמן מספר המחבר גם ב"די אידישע היים" (גליון 36, קיץ תשכ"ח, בחלק האנגלי עמ' 18).

(קח)) חברת קופת בחורים נוסדה ע"י התלמידים וממנה היו נותנים לתלמידים עד אשר הגיעו להכנס לביהמד"ר או לנסוע למחלקות של שצעדרין וכדומה (שאז היו נותנים להם מהישיבה די סיפוקם), וכן לתלמידים שהיו באים להתקבל לתו"ת, תלמידים קשישים מישיבות אחרות, והיו חפצים לתהות על קנקנם גם בהנהגתם, ולא נתנו להם הצטרכותם מהישיבה, גם הם קיבלו תמיכתם מקופת בחורים, וכן תלמידים מפולין.

מקורי ההכנסות בעיקרם היו מהאורחים שבאו לליובאוויטש, שכ"א הי' תורם כפי נדבת לבו. גם הי' מכתב כ"ק אדמו"ר הרש"ב נבג"מ ונדבתו ח"י רו"כ לטובת המוסד.

[ראה בזה לקוטי סיפורים (פרלוב) עמ' רלד ועמ' שלג. וראה גם אגרות קודש אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע ח"ב אגרת תד: המאה רו"כ שנתקבל מפ"ב תחלק באופן הזה ... עשרה לקופת בחורים].

(קט)) ראוי הוא האיש המורם מעם הזה, ממצוייני התמימים, להעלותו על זכרוני ולרשום קטעים אחדים אודתיו.

בודאי ישנם עוד מהתמימים אשר בחיים חיותם, השי"ת יאריך ימיהם, אשר זכו ג"כ להיות בצלו, ולו כ"א הי' רושם את אשר ראה, הי' נבנה איזה ציור כללי במדה ידועה מהאיש הזה. וכן בכל ענין ואיש.

ר' אברהם דוד פויזנער מקלימאוויטש (בנו של השו"ב מקלימאוויטש, גיסו של ר' אלחנן דוב מאראזוב, זיווג ראשון של אד"ם היתה אחותו), הי' מהתמימים הראשונים, הוא הי' נכנס בלא בר להיכל קדשו של אדמו"ר הרש"ב נ"ע, לברר דברים במאמר וענינים בעבודה. כפי ששמעתי הי' כ"ק אדמו"ר הרש"ב נבג"מ מקרבו מאד. הי' בעל כשרונות נעלים ומצוין במדות זכות (איידעלע) ויר"ש ועובד.

סיפר הר"י גורדון שו"ב אשר כ"ק אדמו"ר הרש"ב נבג"מ שלח אותו לעיירה אחת להיות שם שו"ב, עפ"י בקשת אנשי העיר לשלוח להם שו"ב. הוא לא שהה שם זמן רב. אח"כ אירע שבא איש אחד מעיר הנ"ל אל כ"ק אדמו"ר הרש"ב נבג"מ על יחידות, שאלו כ"ק אדמו"ר נבג"מ: מה שלום השו"ב רא"ד בעירכם, והלה ענהו: הוא כבר הלך מאתנו, הוא ירא מהבהמה.

פני אדמו"ר נעשו רציניים, ואמר: אם הוא ירא מהבע"ח אינני יודע, אבל מהשי"ת האט ער אודאי מורא.

היר"ש שלו היתה ניכרת על כל צעד. כשהי' רואה אצל מישהו זוג תפילין חדשים מהודרים, הי' בא אליו בלאט ומבקש ממנו התפילין לקרות בהם ק"ש. ככה הי' מניח בכל יום כמה זוגות תפילין דרש"י.

כשהי' נוטל ידיו לאכילה הי' נוטל בצלוחית (א קווארט), ואח"כ בכוס (א גלאז), ועוד איזה כלי, וכלי בתוך כלי, והכל מחשש פן כו'. כה גדלה יר"ש שלו בכל פרט.

תשובותיו בדא"ח (הייתי מדבר אתו לפעמים בהבנת הענין) היו בדרך אפשר, הפשטה'דיקע ווערטער. הבין היטב א ווארט חסידות און איידעל.

בבואי לליובאוויטש הי' בא בתור אורח, והי' שוהה בליובאוויטש זמן חדשים אחדים, אך אח"כ התיישב בליובאוויטש, ובערך בשנת תרע"ג בסופה נתקבל למשפיע בתו"ת.

אף שהי' נחבא אל הכלים ולא הי' מרים קולו, והולך בצידי ביהמד"ר, אבל בעת ההתוועדות הי' מדבר געשמאק והי' מדבר לפי מצב השומעים הפרטים, ז.א. שהכיר את כל אחד מהתלמידים היטב, תוכו ותוך תוכו.

פעם ישבנו במסיבת התוועדות בביתו וסיפר איך שבימי הצ"צ הי' זמן שהצ"צ התעורר לסדר שיקומו בהשכמה ללימוד דא"ח ושיזדרזו בהכנות כדי שיוכלו לסיים התפלה בהקדם קודם חצות היום; אך הדבר לא נמשך זמן רב.

מובן שמצבו הגשמי לא הי' במה להתפאר. פעם בהתוועדות הגביה מאד את מעלת העניות, ואודות פרנסת ביתו וב"ב אמר: עס איז דאך א מצוה.

פעם שאלתיו מאין הוא מתפרנס (זה הי' בקיץ תרע"ז, כאשר מספר התלמידים באולם הגדול נתמעט, והישיבה לא היה ביכלתה להחזיק אותו), וענה לי: מפאוועסטקעס (זוהי מלה ברוסית על מודעה, שכמעט כל המעות שהיו מתקבלים ברוסיא, בפרט בעיירות הקטנות, הי' נשלח ע"י הבית דואר, וכשהגיע המשלוח היו צריכים להודיע למישהו, או לקרוא למישהו, והיו שולחים לו מודעה, שנקראה בלשון רוסיא "פאוועסטקע"). וכוונתו היתה לומר אשר אנ"ש יודעיו ומכיריו היו שולחים לו תמיכה.

בימי הקיץ הי' יכול להתחיל להתוועד בשעה 7 (בליובאוויטש לא היתה הגבלה להתוועדות דוקא בזמן החסידות וכו'), כדי שיוכל לגמור או להתחיל סעודתו אחרי תפלת שחרית.

(ק)) את המובא לקמן מספר המחבר גם ב"די אידישע היים" (גליון 35, אביב תשכ"ח, בחלק האנגלי עמ' 15).

(קא)) עוד כתב המחבר אודותיו ב"די אידישע היים" (גליון 19 אדר תשכ"ד עמ' ט-יא) על פי הספר "למנחמי".

(קב)) אינני זוכר בבירור אם הי' זה בפעם הראשונה שהייתי בטשערניגוב או בפעם השני', בשלהי תרע"ז. אך קרוב לודאי שזהו בפעם הראשונה, כי בראותי אותו האב איך זיך דערפרייט, מפני שלא ראיתיו זה זמן רב; וזה הי' בפעם הראשונה, כשנסעתי מליובאוויטש באמצע חורף תער"ו קודם חה"פ ובאתי לטשערניגוב קודם אלול.

(קג)) את הבא לקמן מספר המחבר גם ב"די אידישע היים" (גליון 59, ניסן תשל"ד, בחלק האנגלי עמ' 10).

(קד)) על המחלקה הזאת ראה תולדות חב"ד ברוסיה הסובייטית פרק נז.

(קה)) את המובא לקמן מספר המחבר גם ב"די אידישע היים" (גליון 36, קיץ תשכ"ח, בחלק האנגלי עמ' 18).

(קו)) בארכיון המחבר יש מכתב שכתב לו בשנת תרצ"ט מתל-אביב:

האתה זה הרב ישראל זוראביצער ששמך הולך מרוסיה עד ארץ הברית ומאמעריקע עד ארץ ישראל, אשריך ישראל כמוך ירבה בישראל! גם אני שש ושמח שהגדי שגדל אצלי במחני חערסון נעשה איש גדול...

בטח גם כ' שמע אודותי כי ישבתי 6 חדשים בבית האסורים בעיר פעטערבורג, עכשיו לענינגראד, ומבית האסורים לסיביר על שלוש שנים, הכל בשביל האדמו"ר שליט"א, כי למדתי תורה ברבים בבית הכנסת צ"צ לענינגראד, פרק תניא אין יעקב ומדרש גמרא וכו'.

כמעט שכחתי עליך, אמנם כאשר הזכיר אותי אבא שיחי' זכרתי שהיית עובד ה' מן הבחורים העובדים. אני זוכר שהייתם י"ב בחורים מובחרים.

(קז)) את המובא לקמן מספר המחבר גם ב"די אידישע היים" (גליון 36, קיץ תשכ"ח, בחלק האנגלי עמ' 18).

(קח)) חברת קופת בחורים נוסדה ע"י התלמידים וממנה היו נותנים לתלמידים עד אשר הגיעו להכנס לביהמד"ר או לנסוע למחלקות של שצעדרין וכדומה (שאז היו נותנים להם מהישיבה די סיפוקם), וכן לתלמידים שהיו באים להתקבל לתו"ת, תלמידים קשישים מישיבות אחרות, והיו חפצים לתהות על קנקנם גם בהנהגתם, ולא נתנו להם הצטרכותם מהישיבה, גם הם קיבלו תמיכתם מקופת בחורים, וכן תלמידים מפולין.

מקורי ההכנסות בעיקרם היו מהאורחים שבאו לליובאוויטש, שכ"א הי' תורם כפי נדבת לבו. גם הי' מכתב כ"ק אדמו"ר הרש"ב נבג"מ ונדבתו ח"י רו"כ לטובת המוסד.

[ראה בזה לקוטי סיפורים (פרלוב) עמ' רלד ועמ' שלג. וראה גם אגרות קודש אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע ח"ב אגרת תד: המאה רו"כ שנתקבל מפ"ב תחלק באופן הזה ... עשרה לקופת בחורים].

(קט)) ראוי הוא האיש המורם מעם הזה, ממצוייני התמימים, להעלותו על זכרוני ולרשום קטעים אחדים אודתיו.

בודאי ישנם עוד מהתמימים אשר בחיים חיותם, השי"ת יאריך ימיהם, אשר זכו ג"כ להיות בצלו, ולו כ"א הי' רושם את אשר ראה, הי' נבנה איזה ציור כללי במדה ידועה מהאיש הזה. וכן בכל ענין ואיש.

ר' אברהם דוד פויזנער מקלימאוויטש (בנו של השו"ב מקלימאוויטש, גיסו של ר' אלחנן דוב מאראזוב, זיווג ראשון של אד"ם היתה אחותו), הי' מהתמימים הראשונים, הוא הי' נכנס בלא בר להיכל קדשו של אדמו"ר הרש"ב נ"ע, לברר דברים במאמר וענינים בעבודה. כפי ששמעתי הי' כ"ק אדמו"ר הרש"ב נבג"מ מקרבו מאד. הי' בעל כשרונות נעלים ומצוין במדות זכות (איידעלע) ויר"ש ועובד.

סיפר הר"י גורדון שו"ב אשר כ"ק אדמו"ר הרש"ב נבג"מ שלח אותו לעיירה אחת להיות שם שו"ב, עפ"י בקשת אנשי העיר לשלוח להם שו"ב. הוא לא שהה שם זמן רב. אח"כ אירע שבא איש אחד מעיר הנ"ל אל כ"ק אדמו"ר הרש"ב נבג"מ על יחידות, שאלו כ"ק אדמו"ר נבג"מ: מה שלום השו"ב רא"ד בעירכם, והלה ענהו: הוא כבר הלך מאתנו, הוא ירא מהבהמה.

פני אדמו"ר נעשו רציניים, ואמר: אם הוא ירא מהבע"ח אינני יודע, אבל מהשי"ת האט ער אודאי מורא.

היר"ש שלו היתה ניכרת על כל צעד. כשהי' רואה אצל מישהו זוג תפילין חדשים מהודרים, הי' בא אליו בלאט ומבקש ממנו התפילין לקרות בהם ק"ש. ככה הי' מניח בכל יום כמה זוגות תפילין דרש"י.

כשהי' נוטל ידיו לאכילה הי' נוטל בצלוחית (א קווארט), ואח"כ בכוס (א גלאז), ועוד איזה כלי, וכלי בתוך כלי, והכל מחשש פן כו'. כה גדלה יר"ש שלו בכל פרט.

תשובותיו בדא"ח (הייתי מדבר אתו לפעמים בהבנת הענין) היו בדרך אפשר, הפשטה'דיקע ווערטער. הבין היטב א ווארט חסידות און איידעל.

בבואי לליובאוויטש הי' בא בתור אורח, והי' שוהה בליובאוויטש זמן חדשים אחדים, אך אח"כ התיישב בליובאוויטש, ובערך בשנת תרע"ג בסופה נתקבל למשפיע בתו"ת.

אף שהי' נחבא אל הכלים ולא הי' מרים קולו, והולך בצידי ביהמד"ר, אבל בעת ההתוועדות הי' מדבר געשמאק והי' מדבר לפי מצב השומעים הפרטים, ז.א. שהכיר את כל אחד מהתלמידים היטב, תוכו ותוך תוכו.

פעם ישבנו במסיבת התוועדות בביתו וסיפר איך שבימי הצ"צ הי' זמן שהצ"צ התעורר לסדר שיקומו בהשכמה ללימוד דא"ח ושיזדרזו בהכנות כדי שיוכלו לסיים התפלה בהקדם קודם חצות היום; אך הדבר לא נמשך זמן רב.

מובן שמצבו הגשמי לא הי' במה להתפאר. פעם בהתוועדות הגביה מאד את מעלת העניות, ואודות פרנסת ביתו וב"ב אמר: עס איז דאך א מצוה.

פעם שאלתיו מאין הוא מתפרנס (זה הי' בקיץ תרע"ז, כאשר מספר התלמידים באולם הגדול נתמעט, והישיבה לא היה ביכלתה להחזיק אותו), וענה לי: מפאוועסטקעס (זוהי מלה ברוסית על מודעה, שכמעט כל המעות שהיו מתקבלים ברוסיא, בפרט בעיירות הקטנות, הי' נשלח ע"י הבית דואר, וכשהגיע המשלוח היו צריכים להודיע למישהו, או לקרוא למישהו, והיו שולחים לו מודעה, שנקראה בלשון רוסיא "פאוועסטקע"). וכוונתו היתה לומר אשר אנ"ש יודעיו ומכיריו היו שולחים לו תמיכה.

בימי הקיץ הי' יכול להתחיל להתוועד בשעה 7 (בליובאוויטש לא היתה הגבלה להתוועדות דוקא בזמן החסידות וכו'), כדי שיוכל לגמור או להתחיל סעודתו אחרי תפלת שחרית.