ספריית חב"ד ליובאוויטש

פרק יד

שנת תרע"ט

תשרי ברוסטוב - אתרוג מקלבריא - התוועדות שמח"ת - הצעת שידוכים והיחידות האחרונה - הנסיעה להתראות בהומיל - הדוחק בישיבה בקרעמענטשוג והמחלות - מהומות ופרעות - פתיחת מחלקה לתל' השיעורים בחאראל - ר' שמואל גורארי' ורא"מ מאדאיעווסקי - קריאה נוספת להתייצבות לצבא - קישורי התנאים

על ר"ה תרע"ט נסענו כל התלמידים לרוסטוב.

התפללו בשאלאש (בנין של נסרים אשר בנו בחצר כ"ק אדמו"ר נבג"מ, אשר קנה לעצמו ברחוב בראדסקי פערעאולאק 44 (). הש"צ הי' ר' יחיאל האלפרין.

בין יוהכ"פ לסכות היתה חתונתו של התמים ר' חיים כבש ע"ה מוויעטקע עם קרובתו של הרבנית מרת שטערנא שרה נ"ע (קלז). כ"ק אדמו"ר הרש"ב נבג"מ הי' המסדר קידושין. הוא עמד בפתח השאלאש והחופה היתה בחצר. בברכת אשר ברא כיבד את שר הצבא האשכנזי, יהודי שדר בבית כ"ק אדמו"ר נבג"מ. הוא הי' חרדי. נשא חתימת זקן הנקרא קמץ. בעת הברכות החזיק כ"ק אדמו"ר נבג"מ את ידיו הקדושות בפישוט האצבעות למעלה מגבות עיניו.

הבחורים אכלו אצל ר' מרדכי גערצולין הנ"ל, ברחוב סטארא פאטשטאווע 122.

בשנה הזאת הובא אתרוג אחד מקלבריא (קלח) (את האתרוג הביא ר' דובער גאנזבורג מאדעס, ששלח הגביר ר' שמואל גורארי' ע"ה אל כ"ק אדמו"ר נבג"מ), ובערב סכות הביט על האתרוג בערך ב' שעות, ובא לידי החלטה שהוא מקלבריא.

כ"ק אדמו"ר נבג"מ נתן לכל אנ"ש לברך על האתרוג הזה, אבל לשום אחד לא הרשה לנענע את האתרוג, גם בשעת הברכה, וגם לא לבנו הריי"צ נבג"מ.

הוא הי' יושב בעצמו בסוכתו משעה 6 בוקר עד שעה 10, והי' מעורר לדוגמא שבשעת הברכה יכולים להחזיק רק את הלולב ולהביט על האתרוג ואח"כ לקחת את האתרוג בידו על רגע. הי' שואל אם הידים יבשות. ביקש שישתדלו שלא יצטרך לישב בסוכה בכל בוקר ד' שעות קודם התפלה, אבל לא הי' אפשר להגביל זאת.

הלל הי' מתפלל בעצמו לפני התיבה, קולו הי' נעים וחזק, והי' תענוג לשמוע אותו.

בליל שמח"ת הזמין כ"ק אדמו"ר הריי"צ נבג"מ את אביו אדמו"ר הרש"ב נבג"מ על קידוש שקודם ההקפות לביתו. כ"ק אדמו"ר הרש"ב דר בדירה העליונה ובנו אדמו"ר הריי"צ נבג"מ גר בדירה שתחתיה.

כ"ק אדמו"ר אמר שביאת המשיח תהי' ע"י הגבירים, כרשום בשיחה (תורת שלום עמ' 235).

כשדיבר אודות תומכי תמימים אמר: איך ווייס טיף אין הארצען אז איך האב גימאכט תו"ת, מלמעלה האט מען מיר געגעבן די דיעה אויף צו מאכן תומכי תמימים, איך בין ניט קיין וכו', איך וועל ניט נתפעל ווערן פון חיצוניות איך בין א שכלי.

כשדיבר אודות השייכות למלכות בית דוד, עמד אז כ"ק אדמו"ר הריי"צ נבג"מ בגובה בקרן הבית לצד ימינו של כ"ק אדמו"ר נבג"מ. פנה אליו אדמו"ר ואמר לו: יי"צ הער דאס איז דיר נוגע! ותיכף התייצב אצל אדמו"ר נבג"מ.

הקפות לא הלכו אז בלילה.

מרוב הדוחק נשבר השלחן שישב אצלו אדמו"ר, ונשאר כ"ק אדמו"ר לשבת על כסאו בלא שולחן. אח"כ הביאו שלחן קטן מהקודם, ועד אשר הביאוהו נשבר. החזקנו את הדף העליון של השלחן בידינו.

כ"ק אדמו"ר הרש"ב הלך ריקוד עם הנאספים. זה הי' בדרך יוצא מהכלל, כי מעולם לא הלך ריקוד רק עם בנו, ולפעמים הי' נספח אחד מהמקורבים ביותר, כמו כשהי' מישהו מהמשפחה אורח, או פעם ר' פסח קופער מטאגאנראג.

אחר חג הסכות נכנסתי ליחידות. אז הציעו לפני שני שידוכים, ואחד מהם הוא השידוך שלי שהציע לי גיסי ר' אהרן אליעזר צייטלין ז"ל את אחות זוגתו. הוא דיבר אתי בזה באלול תרע"ח, בהיותינו בהומיל, בדרך נסיעתינו לקרעמענטשוג.

ר' אהרן אליעזר צייטלין - גיסו של המחבר

דיברתי עם כ"ק אדמו"ר אודות ב' ההצעות. סיפרתי על ההצעה הא' שהבטיח לי חמשה שנים להיות סמוך על שולחנו, ואודות הצעת השידוך שלי כתבתי שיש חשש מה שיש איזה מאורעות במשפחה, אברהם (קלט) נפטר צעיר לימים ל"ע, צבי אזימאוו (קמ) נפטר ולניסן (קמא) לא הי' זחו"ק.

והתחיל לומר אודות השידוך הראשון: אז ער זאגט צו קעסט וועט ער געבן. (אח"כ התחיל לדבר ע"ד זווגי, ואמר:) פאר הירשל האבן זיי דאך צו אונז טענות און זיי זיינען דאך גערעכט, איי ניסן, נו ניטא וואס צו חושש זיין, און מען טוט דאך דאס ווייל דאס איז איין אידישער שידוך, ניטא וואס צו חושש זיין, מיט דעם אויבערשטענס הילף ניטא וואס צו חושש זיין. (אח"כ אמר אודות השידוך הראשון:) ער איז דאך ביי זיי (הוא הי' תחת ממשלת האדומים, והומיל היתה בממשלת האטאמאן תחת האשכנזים). דער אויבערשטער זאל דיר היטין פון אלצדינג.

[אלו הן הדברים אשר זכיתי לשמוע מכ"ק אדמו"ר הרש"ב נבג"מ בפעם האחרון אשר הייתי אצלו בהיכל קדשו. שלושה פעמים כפל התיבות: ניטא וואס צו חושש זיין. והדברים האחרונים: השי"ת ישמרך מהכל].

חפצתי לנסוע מיד להתראות עם זוג' בהומיל, אך נדחתה הנסיעה עד אחרי י"ט כסלו.

* * *

בחורף תרע"ט כבר הורגש הדוחק בתו"ת. הי' מאורע שלא הספיק לכמה מהתלמידים הסך שתי ליטרות לחם שנתנו להם וביקשו יותר ור' אליעזר קפלן לא חפץ לתת, והתנהגו נגדו שלא כראוי.

אני מצאתי חן בעיניו ואמרתי לו למה זה יגרום עגמ"נ וחיכוכים בעד עשרה ליטרות לחם ליום, והוא שמע לדברי.

שוב הי' מקרה שלא רצה לתת סעודה, ובקשתיו, ואמר שלולי בקשתי לא הי' פונה לבקשת התלמידים.

על י"ט כסלו ביקש הר"ש קוראטין ועוד אחדים מאנ"ש לנסוע לרוסטוב, אך לא יכלו להשיג כרטיס, הילוך הרכבות לא הי' בסדר, וחזרו העירה.

בהתוועדות י"ט כסלו הי' גם הרב ר' שאול דוב זיסלין נ"י וחזר מאמר בד"ח דבש וחלב תחת לשונך, וממש דבש וחלב זב מפיו.

אחרי י"ט כסלו נסעתי להומיל על ההתראות, ובאו גם הורי, וגיסי וחברי ר' אהרן אליעזר ע"ה צייטלין חפץ מאד לקרב הדבר והשתדל בזה, אך אמנם בפעם הזאת לא נגמר השידוך הזה. הורי חזרו לביתם, ואני התמהמתי עוד בהומיל, ובסוף חזרתי לקרעמענטשוג.

עברתי דרך ראמען וסרתי לחברי ר' שמואל קדיש נ"י ברטנובסקי, שהי' כבר נשוי, ובהיותי שם הציע לי נכבדות, אך אני לא חפצתי לראות שום נערה בלי שאילת כ"ק אדמו"ר נבג"מ, ובאתי לקרעמענטשוג.

בינתיים התחילו הרוסים האדומים לכבוש את המדינה חזרה מהאשכנזים (כי גם באשכנז התחילה רעוואלוציע והמצב השתנה).

המצב במדינה הורע. התארגנו מחנות נגד האדומים. בראשם היו עומדים איזה מהמושלים הקודמים וגנרל מהצבא ומאסף סביבו אנ"ח, והיו כובשים גליל אחד. ולמען תת קורת רוח לאנשי החיל, נתנו להם רשות לעשות ביהודים כרצונם.

אף שלא נתפשט עוד בעולם ענין הרציחה המונית כ"כ, אך בפרעות הנ"ל בשנות תרע"ט תר"פ וכו' נהרגו באוקריינא לערך כשלוש מאות אלף יהודים.

בעיר קרעמענטשוג נכנסו פעם גדודי פיעטליורא, היו שם כשבוע, עשו חיפושים בבתים והיו איזה קרבנות. אנחנו הסתתרנו במרתפים. אמנם במשך הזמן התגברו האדומים וגרשו אותם מן העיר.

פעם באו במצור מחנה המאחנאווצעס (הוא הי' ביעקאטרינאסלאוו והרג את הרה"ח ר' מנחם מענדל ז"ל בנו של הרש"נ ש"ס מבאברויסק), ועמדנו כל היום בבית של הישיבה הקטנה שהיתה נגד מערכות הקרב וראינו איך שהמחנה בא מקראווקאוו מעבר לנהר מעל הגשר, ואצלם הי' מרכבה הנק' בראניראווינער במחסה נגד חיצי האויב, ומן העיר קרעמענטשוג לחמו נגדו עם תותחים (קאנאנען) ומשך שעות עברו עד שעלה ביד האדומים לדחפן ולעבור הגשר לקראווקאוו.

אבל הפרעות והפחדים משינוי הממשלות הביאו רפיון רוח בין המנהלים, וגם הקשר עם כ"ק אדמו"ר נבג"מ רפה ונעשה מצב מר.

די ומספיק המאורע אשר עד היום אינני יכול להעלותו על זכרוני: תלמיד אחד מעיר רעציצע, שם משפחתו פלישער, נחלה ולקחוהו לבית החולים (היו אז מחלות שונות ולא הי' מי שיתעסק בהם כראוי והוכרחו למוסרם לבית החולים) והוא נפטר שם. הם לא הודיעו לישיבה, וכאשר עברו איזה ימים ובאו לשאול בשלומו אמרו שנפטר זה איזה ימים ומונח במארג. הלכו לשם ומצאו שעכברים אכלו חצי פניו.

בחורף זה דשנת תרע"ט הי' הר"ר יצחק ז"ל הורביץ המתמיד חולה גדול. הוא הי' נמצא בין כותלי הישיבה, והי' צריך למאכלים טובים לחזק את בריאותו. כבד הי' הדבר לפעול עליו, הן בכלל לתת לבו לענינים גשמיים כאלו והן בדקדוקים שלו בהדורי הכשרות. ת"ל הי' לו אימון בי והי' נשמע אלי, הן בדבר ענין שמירת בריאותו והן בעניני ההידורים בכשרות.

על הטוב יזכר שמו של הגביר החסיד ר' צבי ז"ל גורארי', שנתן לישיבה בית גדול שבו הי' מקום לתלמידי האולם לישון לאכול ללמוד ולהתפלל, וגם עבורו הי' חדר אחד שהי' בא בכל יום בבוקר או בערב או פעמיים ביום ללמוד דא"ח, קביעות שיעורים שלו, והתעניין בכל לבו בישיבה ביתרון.

התלמידים הצעירים למדו בבית קריצעווסקי, שם היתה רבה העזובה. באתי לשם לראות מהנעשה והלב הי' נשבר, וכבד הי' להטיב המצב.

* * *

אחר חה"פ תרע"ט הוחלט בהנהלת תות"ל בקרעמענטשוג לשלוח מחלקה מהתלמידים של השיעורים לעיר חאראל (קמב), ונסעתי לשם לראות על אתר איך לסדרם ולהתדבר עם הרבנים ואנ"ש דשם אודות סידורם. סרתי לבית ידידנו הרה"ג הרה"ח ר' שמואל גורארי' (קמג) (הוא הי' הדיין, והרה"ג הרה"ח ר' משה מאדאיעווסקי הי' הרב דמתא).

* * *

אמנם גם בשעה קשה זו המשיכו הלימודים באולם בתוקף. הר"ש קוראטין דר בישיבה, והי' תובע על שמירת הזמן. בש"ק מאריך בתפלה והי' גומר את תפלתו בשעה השלישית, ותיכף הי' נכנס לאולם לסדר למודי הדא"ח, והי' אוכל סעודת שבת אחר תפלת מנחה בזמן רעדכ"ר (קמד).

* * *

בינתיים קראו עוד הפעם להתייצבות, גם אלו שהיו להם כבר כרטיס לבן, כלומר שהם חפשים לגמרי. נסע עבורי הת' הרה"ח ר' שניאור זלמן שניאורסאהן, שגם אצלו היו ניירות כאלו סטאציע, והביא לי עוד הפעם תעודת חופש.

* * *

בתחלת הקיץ באה אחות זוגתי מרת חוה ע"ה ובעלה לקרעמענטשוג, לשדלני שאסע עוד הפעם להתראות ולגמור השידוך.

הנסיעה כבר היתה קשה, שהיו צריכים רשיון מיוחד לנסיעה, והיו צריכים לעמוד יום שלם או יותר בתור להשיג כרטיס. השתדלו והעמידו מי שיחכה בתור ויקנה בשבילי כרטיס, ובכובד רב נסעתי להתראות עוד הפעם. זה הי' לערך אחר חג השבועות.

המצב בישיבה נהי' יותר ויותר קשה, וכל הענינים גרמו נפילת הרוח, ונסעתי מתו"ת לביתי.

בדרכי לביתי נעצרתי אצל המיועד להיות גיסי ר' אהרן אליעזר ע"ה צייטלין, התראיתי עוד הפעם, ונסעתי לביתי.

אח"כ בא חותני ר' יהושע העשל לוין ע"ה לביתי בזוראוויץ, על ש"ק י"ד תמוז, וביום א' אור ליום ב' ט"ז תמוז נעשו קישורי התנאים (הכלה לא נוכחה בתנאים, היא היתה בהומיל). הוא הביא נדוני' סך עשרה אלפים רו"כ, אך המטבע כבר הי' זול אז.


(קלז)) בארכיון המחבר יש מכתב שכתב לו ר' חיים כבש, ביום ה' בהעלותך, ובו כותב בין השאר:

זוגתי תחי' היא בת ר' יצחק מווילייקא ז"ל נכד ר' שלמה חיים מקוידנאוו ז"ל וגיסו של ר' אהרן מקוידנאוו ז"ל. וזוגתי תחי' היתה כמה פעמים אצל האדמו"ר מסטאלין ז"ל והראה לה התקרבות מאד, וגם חפץ שתהי' חתונתינו אצלו בסטאלין.

מכתבו של ר' חיים כבש אל המחבר

ומ"ש שהיא קרובתו של הרבנית מרת שטרנא שרה נ"ע, כי בן דודה (הרב שלמה חיים באדמו"ר רבי אהרן מקוידנוב) נשא את בת אחי' של הרבנית שטרנא שרה נ"ע (מרת חי' מוסיא בת האדמו"ר נחום דובער מאוורוטש).

(קלח)) את המובא לקמן מספר המחבר גם ב"די אידישע היים" (גליון 57, תשרי תשל"ד, בחלק האנגלי עמ' 9).

(קלט)) לוין, מניקוליוב, אחי המדוברת.

כשנפטר השאיר בת קטנה, וחברו התמים ר' פנחס מינץ לקח אותה לאימוץ אליו לקאוונא (ראה לקמן פכ"א, בנסיעת המחבר דרך קאוונא).

בארכיון המחבר יש מכתב שכתב אל זוגתו של המחבר, בשעה שהבת נסעה אליהם לארה"ב:

אייער ברודער, איר פאטער, אברהם ע"ה, האב איך גיזעהען דעם ערשטן מאל אין 1904טן יאר אין האמליע, אין גרויס ליובאוויצער שול אין חב"ד'ניצע דאוונענדיק, און ער האט אויף מיר געמאכט זייער א גוטן איינדרוק. 1905טן יאר האב איך עם געטראפן אין ליובאוויץ, און דארט האבן מיר זיך שוין געקענט, ד.ה. מיר האבין זיך גערעכנט אלס ברידער צווישן זיך. נאך דעם גרויסן אומגליק וואס מיט עם האט גיטראפן, אין גענויע 2 יאר ארום, ווען איך בין געווען בערייט צו הייראטן מיט מיין פרוי, האב איך איר געשריבן אז סימקע רעכנט זיך באי מיר ווי א ברודערס א קינד. קומענדיק אין קאוונע האט זי זיך באי מיר גירעכנט ווי א אייגענע קינד.

אח"כ נישאה לאחיו של המחבר, ר' אברהם דזייקאבסאן.

(קמ)) מקלימוביץ, בעל אחות המדוברת.

(קמא)) פרומקין מקאפיצקעוויץ, בעל אחות המדוברת.

(קמב)) על המחלקה הזאת ראה תולדות חב"ד ברוסיה הסובייטית פרק נט.

(קמג)) בלילה אור ליום ו' עש"ק התפלל בארוכה ואח"כ האריך בקשעהמ"ט, ולא פשט את כל בגדיו, רק הנעלים והבגד העליון (סערטוק) און האט זיך געלייגט על הספה בלי כר, און האט ארויף געווארפן אויף זיך א קאלדרע.

בעש"ק בוקר קרא אותי הצדה ובקש אותי שאומר לו, היות שאחד מבני משפחתו נשא אשה זה לא מכבר מעיר יעקאטרינאסלאוו, ואמרו לו שהיא לבושה פיאה נכרית, אך הוא איננו יכול להכיר, ע"כ מבקש ממני שאומר לו האמת.

לא יכלתי לאמר לו שאיננה לבושה פארוק, כי לא חפצתי לגרום לאיש קדוש כזה עגמ"נ ללא תועלת, ואמרתי לו שגם אני אינני מכיר, והיא לבושה סקארף, ראשה כסוי.

הרבה סיפרו אנ"ש על גודל העמקתו בדא"ח און זיין אויסגעטאנקייט פון וועלט.

הרב ר' משה מאדאיעווסקי הי' פקח ונהג את נשיאותו ברמה. בקרתי אותו בביתו, הוא דר בדירה מרווחת, א רבנישע הויז.

(קמד)) זה פעל מאד על בריאותו, וזאת היתה עפ"י טבע הסיבה לפטירתו. אחזתו מה שנקרא פערעוואראט קישיק (התהפכות הדקין) ונפטר ביסורים קשים בתחלת אלול תרע"ט.

(קלז)) בארכיון המחבר יש מכתב שכתב לו ר' חיים כבש, ביום ה' בהעלותך, ובו כותב בין השאר:

זוגתי תחי' היא בת ר' יצחק מווילייקא ז"ל נכד ר' שלמה חיים מקוידנאוו ז"ל וגיסו של ר' אהרן מקוידנאוו ז"ל. וזוגתי תחי' היתה כמה פעמים אצל האדמו"ר מסטאלין ז"ל והראה לה התקרבות מאד, וגם חפץ שתהי' חתונתינו אצלו בסטאלין.

מכתבו של ר' חיים כבש אל המחבר

ומ"ש שהיא קרובתו של הרבנית מרת שטרנא שרה נ"ע, כי בן דודה (הרב שלמה חיים באדמו"ר רבי אהרן מקוידנוב) נשא את בת אחי' של הרבנית שטרנא שרה נ"ע (מרת חי' מוסיא בת האדמו"ר נחום דובער מאוורוטש).

(קלח)) את המובא לקמן מספר המחבר גם ב"די אידישע היים" (גליון 57, תשרי תשל"ד, בחלק האנגלי עמ' 9).

(קלט)) לוין, מניקוליוב, אחי המדוברת.

כשנפטר השאיר בת קטנה, וחברו התמים ר' פנחס מינץ לקח אותה לאימוץ אליו לקאוונא (ראה לקמן פכ"א, בנסיעת המחבר דרך קאוונא).

בארכיון המחבר יש מכתב שכתב אל זוגתו של המחבר, בשעה שהבת נסעה אליהם לארה"ב:

אייער ברודער, איר פאטער, אברהם ע"ה, האב איך גיזעהען דעם ערשטן מאל אין 1904טן יאר אין האמליע, אין גרויס ליובאוויצער שול אין חב"ד'ניצע דאוונענדיק, און ער האט אויף מיר געמאכט זייער א גוטן איינדרוק. 1905טן יאר האב איך עם געטראפן אין ליובאוויץ, און דארט האבן מיר זיך שוין געקענט, ד.ה. מיר האבין זיך גערעכנט אלס ברידער צווישן זיך. נאך דעם גרויסן אומגליק וואס מיט עם האט גיטראפן, אין גענויע 2 יאר ארום, ווען איך בין געווען בערייט צו הייראטן מיט מיין פרוי, האב איך איר געשריבן אז סימקע רעכנט זיך באי מיר ווי א ברודערס א קינד. קומענדיק אין קאוונע האט זי זיך באי מיר גירעכנט ווי א אייגענע קינד.

אח"כ נישאה לאחיו של המחבר, ר' אברהם דזייקאבסאן.

(קמ)) מקלימוביץ, בעל אחות המדוברת.

(קמא)) פרומקין מקאפיצקעוויץ, בעל אחות המדוברת.

(קמב)) על המחלקה הזאת ראה תולדות חב"ד ברוסיה הסובייטית פרק נט.

(קמג)) בלילה אור ליום ו' עש"ק התפלל בארוכה ואח"כ האריך בקשעהמ"ט, ולא פשט את כל בגדיו, רק הנעלים והבגד העליון (סערטוק) און האט זיך געלייגט על הספה בלי כר, און האט ארויף געווארפן אויף זיך א קאלדרע.

בעש"ק בוקר קרא אותי הצדה ובקש אותי שאומר לו, היות שאחד מבני משפחתו נשא אשה זה לא מכבר מעיר יעקאטרינאסלאוו, ואמרו לו שהיא לבושה פיאה נכרית, אך הוא איננו יכול להכיר, ע"כ מבקש ממני שאומר לו האמת.

לא יכלתי לאמר לו שאיננה לבושה פארוק, כי לא חפצתי לגרום לאיש קדוש כזה עגמ"נ ללא תועלת, ואמרתי לו שגם אני אינני מכיר, והיא לבושה סקארף, ראשה כסוי.

הרבה סיפרו אנ"ש על גודל העמקתו בדא"ח און זיין אויסגעטאנקייט פון וועלט.

הרב ר' משה מאדאיעווסקי הי' פקח ונהג את נשיאותו ברמה. בקרתי אותו בביתו, הוא דר בדירה מרווחת, א רבנישע הויז.

(קמד)) זה פעל מאד על בריאותו, וזאת היתה עפ"י טבע הסיבה לפטירתו. אחזתו מה שנקרא פערעוואראט קישיק (התהפכות הדקין) ונפטר ביסורים קשים בתחלת אלול תרע"ט.