ספריית חב"ד ליובאוויטש

פרק טו

שנת תר"פ

הנסיעה להומיל - המהומות והרעב - החתונה - דאגת הפרנסה - פטירת החותן - הנסיעת לבית הורים בזוראוויץ - שודדים בדרך - הסתלקות אדנ"ע

משנת תרס"ט האב איך ניט פארפעלט קיין ר"ה מלהיות אצל אדמו"ר, אך כשהתקרב הזמן לנסוע על ר"ה לרוסטוב, הי' זמן חירום ולא הצלחתי לנסוע (קמה).

הגנרל דעניקין הלך וכבש את כל מדינת אוקראינא (עוד לא הי' ידוע אז מהרציחות ביהודים שעשו אנשי הצבא שלו), ועלה בדעתי לנסוע להומיל ולחכות עד אשר יכבוש את העיר ומשם אסע ישר לראסטאוו.

בבואי להומיל, אף שכבר עמד מרחק חמשה עשר וויארסט מהעיר, ושמעו את קול התותחים והיריות, אבל אז בא לגבול מר טראצקי, שהוא הי' שר המלחמה (וואיענער מיניסטער) ונאם בעיר הומיל לפני אנשי החיל, ועודד אותם בפקודה לבלי לסוג אחור עוד בשום אופן רק לנצח, והם התחילו להדוף את השונא הלאה הלאה.

גם התמים הר"ר ארי' ליב ז"ל שיינין בא אז, אך כמדומני שהוא נסע הלאה.

בבואי להומיל סרתי לבית חותני, אך התפלאו איך זה באתי לביתם, והכלה הלכה למקום אחר להיות שם. רק טרם נסיעתי חזרה לביתי באה והביאה לי מיני מזונות.

המצב בבית חותני הלך וירד. חותני חלה ברגליו (שהי' סובל מזה עוד בשנים הקודמות, אבל אז הי' נוסע למקומות מרפא, ובשעה זו לא הי' זה שייך), וכשגברה מחלתו לקח אותו גיסי מר פסח ע"ה לביתו לעיר בעליצא.

בעת התנאים קבעו את החתונה לי' כסלו. כשראה גיסי את המצב, התחיל לדחוק לזרז את זמן החתונה. החתונה היתה בעיר בעליצא הסמוכה להומיל בבית גיסי, ביום ח' דחנוכה שנת תר"פ. חותני לא הי' יכול לירד ממטתו (בכ"ח טבת שחל"ח).

המצב הי' דחוק והרעב התחיל להתגבר (הרעב הי' בעיקרו רעב של מהומה, כי לא הי' שום סדר בהובלת התבואה מגליל לגליל ולא הי' שום סדר בהממשלה) ולא היתה פרנסה.

על החתונה באה אמי מורתי ע"ה והביאה שלושה או ארבעה ליט בשר. דודי ר' דוד מלקאוו השיג שלושה ליט קמח חטים, ואפו איזה חלות קטנות, גם השיג גיסי ליט א' צוקער, וכה עשו את החתונה (קמו).

על ש"ק עשו שבע ברכות והשיגו איזה קמח למזונות ואיזה משקה, ובאו כעשרה או יותר מאנ"ש.

חזרתי מאמר מדרך מצותיך, אבל המצב בכל הקיפו דכאו את נפשי ולא יכולתי לחזור את המאמר. חזרתי איזה מינוטין והפסקתי. המסובים החליטו שאיני שייך לחזור דא"ח ברבים.

עבר שבוע ועוד שבוע והמצב הכלכלי הלך והחמיר, פנה אלי גיסי הנ"ל ואמר: הלא רואה הנך שהחמש שנים שהבטיח אבי להחזיקך על שולחנו אינו שייך כעת, והלא צריכים להרויח, נסה אולי למכור איזה סך מהמעות.

[היו לי מעות ניקאלאיעווסקי של זמן מלכות ניקאליי, ודומסקי שהוציאה הדומה, הממשלה הזמנית תיכף אחרי נפילת המלך. עבור מעות אלו נתנו יותר משווים במטבע של האדומים, כי כולם חשבו שממשלתם תימשך זמן קצר, ולכן השתדל כל אחד לתת רכושו בניירות שיהיו שווים יותר].

בתקופה ההיא היו פרנסות שונות. לסיבת הרעב היו מוליכים מהעיר לעיירות הקטנות איזה ליטרות מלח (שלא הי' נמצא בעיירות שם) או איזה ליט טאבאק היותר זול (מעיקרי העלין, נק' מאחארקע), ותמורתם היו מביאים מהעיירות קטנות קמח תפוחי אדמה ומיני זרעונים. עשיתי גם אני כן.

בבואי לבית הורי נשבר לבם מהמצב שלי, וגם אני הי' אצלי בבחי' שמע ישראל בלא ברוך שם (קמז), לא הורגלתי להיות ברעיוני שאצטרך להתעסק באיזה עסק בכלל.

כ"ק אדמו"ר הריי"צ נבג"מ הציע לי בשנת תרע"ט, אחר חג הסכות, שאסע אם איזה קרונות (וואגאנעס) של פאפיראסן, להשתדל אצל ממוני התחנות שלא יעכבום בדרך, ואמרתי לו שאינני חפץ להכנס בענין של מו"מ; וכעת פתאום עלי להתעסק תיכף אחר חתונתי במסחור, ואיזה מסחור - של פרוטות ובהצנע, כי הממשלה הענישה עבור זה, וממש הי' בזה סכנת נפשות.

נשארתי בביתי על איזה ימים, היינו שלא נסעתי חזרה אחר ש"ק, כמו שהיו כל הנוסעים עושים, שהיו נוסעים בכל שבוע והיו מרויחים מזה על ההוצאה, אך אני נשארתי עוד שבוע.

בינתיים נפטר חותני לבית עולמו, ואני נמצא בביתי נבוך אובד עצות. אבי משתדל לעודד אותי, אך פניו מפיקים ג"כ צער ואי אימון במוצא מהמצב.

נסעתי חזרה להומיל. גיסי מחזק אותי להחזיק עמדה במסחר הזה, אחרי שאין לע"ע עצה אחרת.

פעם אחת יצאנו מהעיר ביום ה' לערך, ובאמצע הלילה שבתו במלון איזה שעות, וכשבאנו לערך שלשה עשר או חמשה עשר וויארסט מזוראוויץ (מקום מגורי הורי ז"ל) הי' כחצי שעה טרם שקיעת החמה של ש"ק. אמרתי שאני לא אסע בש"ק.

לסור לעיירה הסמוכה הנק' דווינסק יראתי, כי שם עמדו אנ"ח.

הלכתי כל הט"ו מילין דרך גנות וכפרים, שלא יהי' תחום שבת ממקום למקום, ולמרות כל הפחדים באתי לערך בשעה העשירית בלילה לבית הורי. אין מלין בפי לתאר את פני אבי מורי ז"ל בראותו אותי, אך התגבר ע"ע ועודד אותי.

במשך איזה נסיעות עלה בידי להוודע שאין מוכרח שאוביל טאבאק או מלח, רק הייתי קונה כלי כסף או כלי זהב שהיו העשירים או הבע"ב מוכרים בעד לחם, והייתי קונה זה והייתי מוליך בכיסי את הסחורה שלי או באיזה שק קטן, וחזרה הייתי מוביל עורות עבודים.

* * *

עם כ"ק אדמו"ר לא הי' לי שום קשר בעת ההיא, ולא ידעתי מההסתלקות עד שלהי חודש ניסן, כדלקמן.

על חג הפסח נסענו להורי, כי שם הי' מצה שמורה מקמח חטים פשוטים טחונים בריחים של רוח ובשר ותפוחי אדמה. ואחר חג הפסח חזרנו, וכה נמשך העסק של פרנסה שלי.

פעם אחת נסעתי בקיץ עם זוגתי תחי' לבית הורי, ואני הייתי מוביל אתי כחמש עשרה מטבעות זהב וכפות ומזלגות כסף, וגם מעות ניקאלאיעסקי, שביקש אחד לקנות, כדי להרויח מזה.

נסענו בשיירה של כחמשה עגלות, וכשבאנו לעת ערך קרוב למלון, והיינו צריכים לעבור בדרך העוברת יער, יצאו כמה ערלים שודדים, העמידו את העגלות ושדדו את כל אשר מצאו. את הטבעות וכלי כסף לא מצאו, וחלק מבגדי זוגתי לקחו.

בינתיים הי' עוד פעם ביקור לעבודת הצבא, גם מאלה שהי' להם בילעט לבן, ובהשתדלות דודי יצאתי לחירות.

בעש"ק פר' שמיני תר"פ (קמח) נכנסתי לסנדלר אחד לתקן את מנעלי, פגשתי שם את ר' עקיבא טראכטנבערג (חתנו של הגביר ר' שמואל מיכל טריינין ע"ה, שנחבא בהומיל אצל דודו, אחיו של ר' שמואל מיכל), ושאל אותי: השמעת שכ"ק אדמו"ר הרש"ב נסתלק?

אמרתי לו: מאין שמעת זה? ואמר לי שזהו דבר ברור. תיכף הלכתי לביתי בבכיות. זוגתי תחי' שאלתני מה אירע? ולא יכולתי לדבר עמה.

באתי לקבלת שבת להמנין שלנו (התפללנו אצל האחים דוכמאן יחיו, במנינו של אביהם זקנם הרה"ח ר' מרדכי יואל ז"ל), ומובן שכולנו היינו שבורים ורצוצים ודמעות חונקים את כל אחד באין מלין. וכן הי' גם למחרת בש"ק בוקר, כשעליתי לתורה לפרשה ותקראנה אותי כאלה.

יחד אתנו הי' ר' אבנר שיפרין או לוין, ב"ג של ר' דובער באבראוו ע"ה. האברך הזה הי' גבן מלפניו ומאחריו. בבחרותו נסע לליובאוויטש לכ"ק אדמו"ר הרש"ב נבג"מ וכעת הי' נשוי אשה וגם בת היתה לו. כשמעו את הבשורה אמר: איך נוכל לחיות כעת בלא אדמו"ר. כל השבת לא מצא מנוחה, ובמוצש"ק שחל"ח.

בשבת הבאה הלכנו לתפלת המנחה לביהכנ"ס ליובאוויטש, והיו שם ר' שלמה תומרקין (חותנו ודודו של התמים ר' דובער חסקינד נ"י), ר' משה תומרקין, ר' שניאור זלמן תומרקין וגיסי ר' אהרן אליעזר ז"ל צייטלין. היינו במבוכה ונפילת הרוח, והזקנים הנ"ל עודדו אותנו ואמרו שיש לנו אדמו"ר ממלא מקומו, בנו הריי"צ, והחליטו לכתוב מכתב התקשרות מאנ"ש דעיר הומיל, והלכנו ריקוד בביהכנ"ס, על אשר לא עזבנו השי"ת.

הר"ר שניאור זלמן שניאורסאהן, בנו של האדמו"ר הרש"ב מרעציצע, הי' רב בהומיל, והיינו נכנסים אליו לפעמים לסעודה שלישית, שהי' חוזר דא"ח בביתו. בהוודעו מההסתלקות, התקרב אלינו ביותר והתחיל לדבר על לבנו להתקרב אליו, ואשר יש ברכה לאביו נ"ע מאדמו"ר הצמח צדק שהוא יצליח בהשפעתו על אברכים.


(קמה)) את המובא לקמן מספר המחבר גם ב"די אידישע היים" (גליון 40, סיון תשכ"ט, בחלק האנגלי עמ' 7).

(קמו)) בארכיון המחבר יש העתק מכתבו שכתב אל כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע בקיץ תרח"צ, לפני נישואי בתו מרת חי' שרה תחי' עם הר"ר שלמה זלמן העכט ע"ה:

בעת חתונתי לא זכיתי אז להיות אצל אדמו"ר נבג"מ, כי זה הי' בכסלו תר"ף בעת פרעות רבות ורעות ומלחמה ששררה אז במדינתינו, וממילא לא הי' לי אפי' הזכות הזה לשמוע ולקבל מזקני החסידים חנוך פרטי בהנהגה בזמן כזה וסדר העמדת החיים בעת כזאת.

(קמז)) כלומר מיד מהישיבה (שמע ישראל) אל העולם הגשמי, בלי הפרש זמן בינתיים (ברוך שם).

(קמח)) את המובא לקמן מספר המחבר גם ב"די אידישע היים" (גליון 40, סיון תשכ"ט, בחלק האנגלי עמ' 7), ומוסיף שם, שגם בישיבה בקרעמענטשוג לא נודע על ההסתלקות עד חוה"מ פסח.

(קמה)) את המובא לקמן מספר המחבר גם ב"די אידישע היים" (גליון 40, סיון תשכ"ט, בחלק האנגלי עמ' 7).

(קמו)) בארכיון המחבר יש העתק מכתבו שכתב אל כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע בקיץ תרח"צ, לפני נישואי בתו מרת חי' שרה תחי' עם הר"ר שלמה זלמן העכט ע"ה:

בעת חתונתי לא זכיתי אז להיות אצל אדמו"ר נבג"מ, כי זה הי' בכסלו תר"ף בעת פרעות רבות ורעות ומלחמה ששררה אז במדינתינו, וממילא לא הי' לי אפי' הזכות הזה לשמוע ולקבל מזקני החסידים חנוך פרטי בהנהגה בזמן כזה וסדר העמדת החיים בעת כזאת.

(קמז)) כלומר מיד מהישיבה (שמע ישראל) אל העולם הגשמי, בלי הפרש זמן בינתיים (ברוך שם).

(קמח)) את המובא לקמן מספר המחבר גם ב"די אידישע היים" (גליון 40, סיון תשכ"ט, בחלק האנגלי עמ' 7), ומוסיף שם, שגם בישיבה בקרעמענטשוג לא נודע על ההסתלקות עד חוה"מ פסח.