ספריית חב"ד ליובאוויטש

פרק כב

שנת תרפ"ו

החקירה במשרד ההגירה - הפגישה עם הדוד ועם נציגי ביהכנ"ס - סגירת ביהכנ"ס - חיפוש משרה - רבנות ביהכ"נ אנשי באברויסק - השיעורים ומתפללי ביהכנ"ס - בעל תוקע

בלילה הראשונה לבואינו לארה"ב הביאו משורר אחד ששר לפנינו איזה שירים. מובן שלא הבנתי מה ששר ולא הייתי באולם, אף שהם ניסו להכריח את כולם להיות נוכח שם.

בתנו רחל דוואשא היתה אז בת שנה וחצי, והתחילה לחוש בראשה, ולמחרת יציאתינו מעליס איילענד חלתה במחלת מאזלען, ורק בחסדי השי"ת לא הרגישו זאת הממונים בעליס איילענד.

למחר בבוקר הביאו אותנו לדרישה, ואחרי אשר כמה רופאים בדקו את כל אחד מאתנו, התחילו לחקור אותי מי הם הדורשים אותי, ואמרתי שאיני מכירם. שאלוני אם יספיק לי השכירות על ההוצאה, והשבתי להם שמן הסתם תהי' הכנסה צדדית שיש לרבנים. ושאלוני אם הנני מסדר קידושין והראיתי צחוק קל על שפתי, שאל החוקר (ע"י המתורגמן) מה אני אני מצחק, והשבתי כי אין זה בגדר שאלה. שאלני כמה מעות יש לי, והשבתי שיש לי דולר אחד. שאלני והיכן אקח לשכור דירה וכלי בית, ואמרתי שמן הסתם ידאגו הבע"ב ויכינו על זה עבורי.

מנהלי ביהכנ"ס היו: מר בנדזשיין - נשיא, מר סיגעל (רב) - מזכיר, ודודי יוסף הלל ע"ה. הם באו לקבל את פני, וגם אותם שאלו איזה שאלות וענו כראוי. שאלו גם אותם מאין אוכל לסדר דירה וכלי בית בעת שאין אצלי בכיסי רק דולר, והם השיבו שהם ידאגו ויסדרו את כל זה (רג).

כשראה אותי דודי יוסף הלל נתמלאו רחמיו ורגשי לבבו ופנה לצד בדמעות.

ביום ה' בוקר יצאנו מעליס איילענד ונסענו אל העיר.

לא לקחו טקסי, כי אם נסענו עם העלעווייטאר [רכבת עילית] של -3טע עוועניו.

בעברינו דרך חלק הוואל סטריט אמר לי דודי שזהו המקום היותר עשיר שבעולם.

בש"ק הלכנו להתפלל לבית הכנסת ששלחו עבורי את הניירות דרישה. ביהכנ"ס זה הי' בחנות ששכרה איזה קבוצה של אנשים. אמנם ביום א' הבא נסגר ביהכנ"ס הזה, וראינו בחוש שביהכנ"ס הזה נתייסד במיוחד כדי להביא אותי לארה"ב (אבל לא רק עבור זה, כי ידוע שבענין של השגחה פרטית הנה כל מאורע הוא במכוון, ולא בדרך אגב, אבל גמר בירוריו הי' ביאתי לארה"ב).

מצב הפרנסה בביתי לא הי' במה להתפאר. אחיי הצעירים אברהם יוסף וניסן הלכו לישיבה. אחי שלמה הי' מרויח קצת, וגם אחותי סאשא הינדא תחי עבדה. אמנם נוסף על דוחק הפרנסה, הנה חלק מההכנסה היו צריכים לשלם בה לדודיי עבור הוצאות הבאת הורי וב"ב לארה"ב.

אחותי הבכירה היתה כבר בת ל"ב, היא באה לארה"ב כעשר שנים לפני הורי [כמסופר לעיל], והמעות שקבצה במשך זמן זה הוציאה על הוצאת הבאתם לארה"ב.

אחותי הצעירה רבקה לאה ע"ה היתה חלושה בבריאותה, לבה הי' אנגעגריפן מפחדי מות של שודדים ורוצחים שהיו פעמיים בעיר זוראוויץ, וסבלה הרבה מהפחדים, עד שנגע ללבה.

וכעת נוספו ע"ז גם ההוצאות של ביאתי עם זוגתי ושני ילדים.

התוגה ששרתה בבית לא נתנה לשום אחד להרים את ראשו, האויר הי' מלא עצב ומרא שחורה.

התחילו לדבר אתי אודות בגדים חדשים. אמרו שפה אי אפשר להשיג בגדים ארוכים, כי את כל הבגדים קונים תפורים ומוכנים (לא כנהוג באירופה שקונים סחורה ונותנים לחייט לתפור אותם), ובבתי החרושת לא תופרים בגדים ארוכים.

המחבר והוריו (במרכז) וצאצאיהם

הלכו עמי לחנות של בגדים לקנות בגד ארוך ולא מצאו, וקנו בגד קצר. בבואי הביתה אמרתי שלא אלבש את הבגד הקצר. על שאלתם מה אעשה השבתי: הלא יש אצלי בגדים ארוכים, כשיקרעו אלה אראה מה לעשות, וכל זמן שיש לי בגדים ארוכים לא אלבוש בגדים קצרים. והוספתי, שאינני יכול להאמין שלא ימצאו חייטים התופרים בגדים ארוכים.

עבר שבוע אחד והתחילו לקחת אותי לחפש עבודה.

ניסו בבתי כנסת שונים ולא עלה בידם, כי לא הורגלתי בדרשות וכו'.

התחילו לחשוב אודות שחיטה. דודיי היו אז שו"בים ראשיים בשני בתי-מטבחיים גדולים, והשיבו שאינם יכולים להכניס אותי למקומם, שזהו כמו בזיון להם שיבוא אליהם בטלן כזה. והוסיפו באמרם לאבי מורי ז"ל: הלא אמרנו לכם שלא תביאו אותו הנה, מה יהי' כעת?

בינתיים התחיל אבי מורי ז"ל לדבר אתי שאכנס לביקור אל ר' אברהם דוב לוין ע"ה, הנקרא דער מלאך, והוא הי' הרב של ביהכנ"ס שלנו שהתפללו בו בני משפחתי.

אף שהי' ברור השקפתי שאינני חפץ לעמוד בד' אמותיו בגלל הפירוד שהי' ממנו לליובאוויטש, אך ורק למען היותו בביהכנ"ס הזה והי' לי האפשרות להכיר אותו נכנסתי אליו.

הוא דבר אלי בדרך כלל ובידידות ולא הזכיר כלל אודות יחסו לליובאוויטש בעת היותי אצלו. הוא הציע שאחזור מאמר דא"ח בביהכנ"ס שלו. חזרתי מאמר ואמר: דו חזר'סט גוט א מאמר.

בין המקומות שפניתי ע"ד משרה הי' לשכת אגודת חסידי חב"ד, שיסופר עליה לקמן.

פניתי למזכיר ר' דוד שפרין אודות חיפוש משרה, הוא חשב אז אפשר ביהכנ"ס זה או אחר, אך לפועל לא מצא אפשרות לסדרני.

בשבוע השני לבואי לארה"ב נסעתי אל הר"א נ"י סימפסון (שהי' נקרא בליובאוויטש בשם אלי' ייכיל, או אלי' באברויסקער). הוא דר אז בשכונת הארלעם והי' רב בביהכנ"ס צמח צדק בהארלעם, ודירתו הי' ברחוב 116 מערבה, מספר 137.

ר' אליהו סימפסון (ייכיל)

נסעתי אליו בלילה. תיארו לי בבית הורי ע"ה איך לנסוע לשם (רד). באתי אליו וישבתי אצלו כשעה, והוא ג"כ הוסיף שמצטער שאין מוצאים, וחשבו לבקש ולחפש, וכה עברו כששה שבועות ואין מראה מקום למשרה (רה).

עלה בדעתינו, היות שהרמ"ל לוקשין הי' רב בבראנזוויל בחמשה בתי כנסת (רו), וע"כ ננסה אולי יעלה להסתפח לא' מבתי הכנסת.

אז נזכר אבי מורי שבבית הכנסת אנשי באברויסק ישנם אחדים מבני עירינו זוראוויץ [אף שהחברה נקראת אנשי באברויסק, אבל רוב המכריע הי' מהעיירות הסמוכות].

נסענו אני ואבי מורי ז"ל לביהכנ"ס אנשי באברויסק ברחוב קריסטאפער מספר 228, ששם הי' אז הגבאי ר' זאב חייקין ע"ה (בזוראוויץ הי' סנדלר), וכששמע את תוכן ביאתינו (וכבר תיארתי מקודם את גודל חשיבות אבי מורי ז"ל בעירנו והשתדלותו לטובת הכלל והיחיד, וכן ידידותו ועצתו הנכונה לכל אחד) אמר שהוא מצדו יעשה את כל מה שביכלתו. אבל הוסיף ואמר, שהן אמת שיעשה וישתדל בזה, אבל נדמה לו אז איך בין צו שטיל; ואיך אתפרנס?!

כמו"כ היו שם האחים ר' יואל ור' יחזקאל דינין, ור' חיים יעקב אקאשיקין, ועוד אנשים מעירנו.

* * *

בית הכנסת של חברת אנשי באברויסק אשר בבראנזוויל הי' סניף של החברה הזאת שבעיר ניו יארק (רז); כי החברה של ביהכנ"ס נוסדה בתחלה בעיר נ.י. (רח) ואח"כ התחילו אחדים מהחברים להעתיק את מקומם מנ.י. לבראנזוויל ועשו שם מנין, ועפ"י חוקי החברה יכולים להתאסף שבעה חברים מהחברה במקום אחד ולייסד חברה שהיא סניף של החברה הראשית, וכל ההכנסות של הסניף הזה שייכים לחברה הראשית אשר בנ.י.

במשך הזמן נתרבה מספר החברים דבראנזוויל וקנו ביהכנ"ס (משא"כ בנ.י. שהם היו בביהכנ"ס שכור מחברה אחרת). אמנם כיון שלא היתה קופה נפרדת לחברה אשר בבראנזוויל, לכן לא הי' להם במה להחזיק רב.

הנהלת החברה אשר שבנ.י. לא היו חפצים לתת שכירות עבור רב. גם הי' שם אחד מהמשכילים אשר הוא הרגיש מעוט הדמות אם יתקבל רב לקהלה, וע"כ התנגד בכלל אל כל הענין של קבלת רב לביהכנ"ס, ואנשי החברה היו אנשים פשוטים ותמימים והביטו עליו כעל מנהיג והתחשבו בדעתו והשקפתו. וכ"ז הקשה על האפשריות שיקבלו אותי לרב בביהכנ"ס הזה.

בדיבורנו עם אנשי עירי זוראוויץ הם יעצו שנלך לדבר גם עם הרממ"ל לוקשין ע"ה (כי הוא הי' בתחלה הרב של ביהכנ"ס הזה, בנוסף למה שהחזיק את ביהכנ"ס אנשי זעמבין 217 ריווערדייל, וביהכנ"ס אנשי דאקשיץ 125 טשעסטער, וביהכנ"ס נחלת ישראל 167 טשעסטער), ונבקשו שידבר בזה עם ר' שניאור זלמן חאווקין ע"ה, שהוא הי' סגן יו"ר סניף בראנזוויל של החברה. רש"ז חאווקין הי' בן אחותו של ר' יחיאל קאמיסאר, הר"מ בליובאוויטש מעיר שצעדרין, והי' ג"כ א בעל הבית'ישער איד ובן תורה.

ר' זלמן חאווקין

הלכנו ודיברנו עם הרממ"ל לוקשין, ונתרצה וקרא לרש"ז חאווקין ודיבר אתו. ההשתדלות וההמלצה ותיאור האיש הי' כמים פושרין בהכרעה לצוננים; אך אעפי"כ בהשתדלות אנשי עירי לקחוני לבחינה. הייתי ב' שבועות על בחינה, ואז נתקבלתי אצלם בקביעות.

את השכירות שלי שילמו מתפללי ביהכנ"ס שלנו מכיסם ומחברה משניות, והחברה עצמה לא הכירה אותי לרבם ואחדים גם התנגדו לזה. אמנם אחרי אשר עבר זמן קצר נתנני השי"ת לחן בעיניהם והיו באים לכל יומא דפגרא לביתי או לביהכנ"ס, כמו י"ט כסלו פורים וכו'.

הרמ"מ לוקשין ז"ל אמר שהיות שהתקבלתי לרב שם ע"י השתדלותו, ע"כ עלי לדעת שהוא נשאר הראב"ד של ביהכנ"ס וממילא ההכנסות שייכות אליו וכו', וכאשר אחד ממיודעי ר' משה ז"ל סאקאלאוו ערך חתונה לבתו וזימן אותי למסדר קידושין התרעם עליו, באמרו שזה שייך אליו.

בביהכנ"ס הי' טרם בואי אחד משמש בקודש בשם רש"ז באלייטאווסקי, יליד עיר נעויל. בתחלת בואי חשש שיהי' לו איזה אי נעימות אשר עלול ורגיל להיות בין הרב והשמש; אבל ת"ל בזמן קצר נוכח לדעת שאין לו ממה לחשוש ונשארנו ידידים נאמנים גם אחרי עזבו את ביהכנ"ס.

שכרתי דירה סמוכה לביהכנ"ס, ברחוב קריסטאפער 204, נכנסתי אליה סמוך לחג הפסח. אח"כ החלפתי את דירתי למספר 276 קריסטאפער.

אבי מורי ז"ל הבין אשר קודם חג הפסח עלול להיות בקהלה שאלות בעופות (שאלות בבהמות גסות הם בד"כ בבית המטבחיים, אבל בעופות יכול להיות בקהלה, ובפרט בקהלה כבראנזוויל שהיתה נקראת אז ירושלים דאמריקה.

השאלה הראשונה שבאה היתה ע"ד בועות בדקין של עוף הנק' פאקין. אבי מורי ז"ל שהי' בקי בענין זה מהדקין של כבשים, שמצוי זה אצלם, עודד אותי בזה. ולכן הוסיף לבוא אלי בתכיפות איזה ימים, אולי יזדמן עוד איזה שאלות.

ביום ב' ניסן יום ההילולא של כ"ק אדמו"ר הרש"ב נבג"מ עשו התוועדות מאנ"ש, כפי הוראת בנו כ"ק אדמו"ר הריי"צ נבג"מ. מקום ההתוועדות היתה בביהכנ"ס צמח צדק 184 הענרי סט'.

היות שאני הייתי אורח לכן כבדו אותי לחזור דא"ח, וחזרתי את המאמר באתי לגני, אשר שלחו מרוסיא, שכ"ק אדמו"ר הריי"צ נבג"מ מסר אותו לשלחו לאנ"ש ללמדו ביום ההילולא דשנה זו תרפ"ו (רט).

בין הנאספים היו אנ"ש מבראנזוויל, ות"ל המאמר מצא חן בעיניהם והתחילו לשאול אי' הוא האברך הזה, ונודע להם שאני בבראנזוויל בביהכנ"ס אנשי באברויסק, והתחילו לבוא לביהכנ"ס שלי לזמן הסעודה שלישית.

* * *

בביהכנ"ס שלי היתה משפחה אחת של חייטים מהאדיץ, ר' יוסף ע"ה, ר' יקותיאל ור' יהושע פאלק נ"י (אביו של הר"ר מאיר גרינבערג נ"י).

הם ובעל אחותם ר' אברהם צבי גערשמאן, היו ערליכע אידן, יודעי ספר, משתתפים בשיעורי הלימוד בביהכנ"ס, אמת'ע שול אידן פון דער אלטער היים.

ר' יקותיאל הי' יודע ספר יותר מאחיו, והוא הי' לומד שיעור משניות עם מתפללי ביהכנ"ס אנשי באברויסק טרם בואי.

ר' יקותיאל גרינבערג

בתחלה הי' אומר השיעור ר' שרגא פייוויש נ"י וויילער, שהי' דר אז בבראנזוויל או אפשר במזרח ניו יארק (איסט סייד), אמנם אחרי אשר ר' שרגא פייוויש וויילער החליף דירתו לחלק העיר בראנקס, התחיל ר' יקותיאל לומד את השיעור משניות לפני השומעים. הי' לומד את המשנה עם פי' הרע"ב והי' לומד הפשט של המשנה עד כמה שידו מגעת.

היות שלא חפצתי להכנס בתחום של מי שהוא, על כן נשאר הוא בתור לומד משניות גם אחרי שהתקבלתי לרב.

אמנם כמדומני שאח"כ השתנה הסדר, היינו שבימות החול, כאשר ר' יקותיאל הי' טרוד במלאכתו, הייתי אני לומד את המשניות ובש"ק בוקר הי' הוא לומד.

[היות שהייתי פנוי בש"ק בוקר סדרתי בביתי לימוד דא"ח לקו"ת קודם התפלה, ולמדתי כסדר כל ספר ויקרא ופ' במדבר. היינו לומדים כשעה לערך. היו באים יותר מעשרה אנשים לשמוע].

לימוד המשניות ע"י הנ"ל נמשך איזה שנים. אח"כ בנו להם אנשי אזאריץ ביהכנ"ס ברחוב הפקינסאן, והיות אשר ר' יקותיאל הוא בן עירם, הי' הולך לשם להתפלל בש"ק, ואני התחלתי לומד את השיעור משניות בש"ק.

גם שיעור עין יעקב הי' נלמד ע"י ר' חיים באל, אמנם אחרי חג הפסח הוא מסר לי את הלימוד.

בשבועות הראשונות להיותי בביהכנ"ס הייתי אומר דרוש בש"ק מעל האצטבא שאצל העמוד, ואחרי חה"פ התחלתי ללמוד פרקי אבות עם מפרשים, ונהנו מאד מזה.

גם התחלתי ללמוד עמהם ש"ס אחר תפלת ערבית, ות"ל למדתי לפני השומעים הסדרים זרעים מועד ונשים. היו זמנים שהיו שומעים קרוב לשני מנינים, ושמעו ברצינות, ולא זזו משם עד שהבינו את מה שלמדו.

ביחוד הצטיינו בשמירת זמני הלימוד ובהתעניינות ביתרון, ר' שמעון ריבקין מראגאטשאוו, ר' יואל דינין מזוראוויץ ור' יהושע פאלק גרינבערג. הם עשו פעולה גדולה בלימוד, היו מביטים בתוס' או במהרש"א ומקשים קושייתם. בזמן שלמדנו מסכת עירובין היו זמנים שהלימוד הי' לוקח ב' או ג' שעות עד אשר השומעים הנ"ל הבינו היטב את הלימוד.

* * *

בין המהגרים הראשונים היו הרבה מפורקי עול וחפשים ועוברי עבירות וכו', שנסעו למקום שנראה להם מתאים להנהגה זו.

אבל חלק גדול של הנוסעים היו כאלה שנסעו מחמת דוחק הפרנסה שהי' ברוסיא, או שברחו מעבודת הצבא, ממשפטים שונים של הממשלה בעברם על חוק, מגזירות ורדיפות ופרעות (פאגראמען) וכדומה.

ואף שידעו שנסיונות רבים וקשים יעמדו לנגדם בשמירת היהדות במדינה החדשה, ומי יודע אם יוכלו לעמוד בנסיון, אבל דוחק הפרנסה והפרעות עמדו לנגדם ולא יכלו לעמוד בנסיון שלא לנסוע.

ואף שאלו האחרונים נשארו חזקים באמונתם ויהדותם, אבל נסיעתם היתה באופן שמוכנים לוותר על ענינים של דת במדה ידועה כל אחד לפי מצבו, כי ידעו שנוסעים למדינה כזו, והתייאשו מהאפשרות להתנהג בחיים דתיים באמריקה. ובאמת הנסיונות ותנאי החיים היו גדולים ונכבדים בכל מקצועות היהדות, שמירת שבת, תפלה בכלל, ובפרט תפלה בצבור ובזמנה, כשרות, חנוך הילדים וכו' (רי).

גם חשיבות הממון תפס מקום גדול בעיניהם, ולבד מה שזהו מעיקרי קשיי בני אדם "תאות הממון", הנה הלא זה החסרון הורגש אצלם עד מאוד בביתם, וזה הי' הגרם לנסיעתם.

[ורק בזמן האחרון, היינו אחרי מלחמת העולם הראשונה, ובפרט אחרי מהפכת הממשלה ברוסיא ונפילת המשטר בידי הקאמוניסטים, או כמו שהיו קוראים להם אז הבאלשעוויקים, אז החלו לנסוע גם מהיהדות החרדית לארה"ב.

ואף שגם אלו הבינו בדעתם והיו מוכנים לוותר במדה ידועה על אופן הנהגת חייהם, אבל לעומת המצב הקודם הנה תנאי החיים היו יותר מתאימים במקצת להיות היכולת להתנהג בדרך התורה, וגם כבר מצאו איזשהי יהדות מאורגנת, כמו בתי כנסת, תלמוד-תורה, חברות רבנים ומוסדות אשר המהגרים הקודמים בנו במסירות נפש ממש]

כללות המצב של בית הכנסת הזה, רובו ככולו הי' מן הציור של הגעשמאקע אנשים פשוטים, פון דער אלטער היים.

אכתוב ציור מאיזה בע"ב הנחרתים בזכרוני:

ר' יואל דינין הי' סנדלר בעירנו זוראוויץ. מצבו הי' דחוק, שלכן נסע לארה"ב בשביל פרנסה. את בניו נתן למלמד היותר טוב, כמו המלמד ר' לוי יצחק ע"ה, שלמדתי אצלו גמרא ב' שנים ומחצה. פרנסתו היתה דחוקה ביותר, הי' לו רק בית וגן של ירקות אצל הבית ופרה, וזוגתו מרת אסתר ע"ה היתה מגדלת עופות תרנגולות ואווזים והיתה מוכרת את השומן של האווזים והחמאה, כדי לשלם עבור שכר לימוד. אצל המלמד הזה היו צריכים לשלם א' רו"כ לשבוע, בה בשעה שהוצאת משפחה כזו היתה שלשה או ארבעה רו"כ לשבוע.

הבנים היו יראי אלקים. זכורני שהיו מספרים איך שהיו מעמידים מים אצל מטתם לנטילת ידים, והיו מעטפים את ראשם באלונטית (מגבת) כדי שלא לישון בלא כובע.

אחד מהבנים (שלמד יחד עם אחי) הוא הסופר המושלם מר שמעי' דינין.

גם פה בארה"ב התנהג ר' יואל הנ"ל ביר"ש, לא ויתר על שום דבר, הי' הולך לביהכנ"ס בוקר וערב והי' שומע השיעורים שלימדתי בבית הכנסת והצליח הרבה.

ר' שמעון רבקין הי' ממשפחה חסידית (ריא), אך נשאר יתום קטן, והתלמד אומנות החייט, ועבד אצל חייטים מאנ"ש, ואח"כ הי' בעיר יקטרינוסלב, ושמע דא"ח מהר"ר דוב זאב ע"ה קאזעווניקאוו.

גם פה התנהג ביר"ש ושמע את השיעורים אצלי, והי' מתמיד בלימוד, אף שלא הי' בעל כשרון אבל יגע הרבה.

חלק מאנשי ביהכנ"ס הי' "שול אידן", ככללות הציור של המהגרים מהעיירות הקטנות שלנו, תנועה של פארלארנקייט, גירות ודלות והתבטלות פאר אמריקה (כידוע בענין שלא אמרו בשכמל"ו). אבער די איינגעבאקענע אין הארצן "שול-איד", זה לא יכלו לעקור כל הרוחות שבעולם.

אזכיר כאן אחדים מהם:

ר' שמואל אליעזר נעלסאן, ברוסיא הי' נקרא קאצנעלסאן. הוא מנכדי הרה"ג הרח"ה הרה"צ ר' ברוך מרדכי מבאברויסק, מגדולי חסידי אדמו"ר הזקן (ראה אודותיו בארוכה בקונטרס ביקור שיקגו).

ר' שמואל אליעזר נעלסאן

הוא הי' איש אמיד, א בעל הבית'ישער שטעל, אבל בתחלה הי' מתנהג בקלות בעניני תומ"צ, הוא הי' המזכיר בביהכנ"ס שלי.

אחרי איזה זמן שהייתי בביהכנ"ס התקרב ר' שמואל אליעזר הנ"ל. ובעודדי אותו כתב מכתב אל כ"ק אדמו"ר אשר אז כבר נתקרב יותר ליהדות, וכתב לו כ"ק אדמו"ר נבג"מ: זרוק חוטרא באוירא אעיקרי' קאי.

עוד בטרם בואי לארה"ב ולכהן בתור רב בקהלתם הי' ר' שמואל אליעזר הנ"ל המשתדל שיחוגו את חג הי"ט כסלו (ריב) בעריכת סעודה כמנהג אמריקה במסעדה בבשר ודגים וכו', כי אמר ששמע בשם אביו זקנו מוהרב"מ מבאברויסק הנ"ל, אשר כ"ק אדמו"ר הזקן אמר, שמי שישתתף ויקח חלק בשמחתו יזכה לראות נחת מיוצאי חלציו.

[אח"כ, כשנה או שנתיים אחרי אשר נתקבלתי לרב בבראנזוויל, העבירו את חגיגתם לביהכנ"ס שלי, והשתתפו בו כל מתפללי הביהכנ"ס ואנ"ש דבראנזוויל, החגיגה היתה ברוב פאר אבל ברוח חסידי חם, בהתוועדות וחזרת דא"ח וחלוקת הש"ס, עד שעה מאוחרת בלילה, בהשתתפות כמאתיים איש ויותר רבנים ואורחים].

כשהתחלתי לדבר אתו ע"ד תמיכת מוסדות תות"ל בליובאוויטש ווארשא או אודות מעמד התנגד לזה, אך אח"כ הי' מהתומכים ברוח נדיבה.

ר' בן ציון וואלפסאהן, הפרעזידענט של ביהכנ"ס שלי, הי' ממיסדי החברה, והי' פרעזידענט במשך כמה שנים. אומנתו היתה צלם, פאטאגאפער פשוט. בא הנה נער קטן, גם הוא הי' מתנהג בתחלה בקלות בעניני תומ"צ, אבל הי' א שול-איד, ביהכנ"ס הי' חלק מחייו, שזקוקים לו כמו שצריך לחם לאכול (ריג).

ר' בנציון וואלפסאן

ועוד בע"ב, אשר מן הסתם יבואו לזכרון בהמשך כתבי, כי הבע"ב של ביהכנ"ס היו ידידיי באמת והחזיקו אותי בידידות.

* * *

לפני חודש אלול תרפ"ו נגשו אלי הבע"ב בקשה שאני אהי' הבעל תוקע אצלם. אמרתי להם שמעולם לא הייתי בעל תוקע, וכמעט שלא נסיתי לתקוע בשופר.

המה המשיכו להפציר בי, נסיתי לתקוע וראיתי שאין מושלל הדבר. קניתי שופר חדש, והייתי בעל תוקע טוב במשך עשרים וארבעה שנים (עד אשר עזבתי את ביהכנ"ס).


(רב)) כדאי להזכיר אותו לטוב, הוא הי' קאנדוקטאר על הטריין, על העלעווייטאר וסאבוויי [ברכבת העילית והתחתית], עוד לפני בואי לכאן, והמשיך בזה זה יותר מל"ג שנה שאני פה [משנת תרפ"ו עד שנת תשי"ט, בעת כתיבת הפרק שלפנינו], ועלה בידו להיות שומר שבת (כמובן ע"י השתדלות וחוזק אמונתו ומסירות נפשו על זה).

פרנסתו היתה מצומצמת, וכשהי' צריך לאבד יום עבודה עבור הנסיעה לעליס איילענד, בתור מזכיר ביהכנ"ס, אמר: הכי אקח מעות עבור זה, בעת שהשי"ת הזמין לידי מצוה כזו להביא איש ומשפחה לארה"ב?!

(רג)) בעליס איילענד נפגשנו עם אנשים שבאו באניות שונות, ונפגשתי עם חותנו של ר' יוסף פלייער משיקגו.

הוא הי' פיסח, בא מעיירה קטנה בשם סוליבע סביבות עיר מוהילוב, והיו לו ניירות דרישה מביהכ"נ בתור רב. באמת בא לחתנו הנ"ל, אך ורק מפני שלא הי' יכול להכנס באופן כזה נסע בתור רב. עמו באו בן ובת שנסעו בתור צעירים לפני גיל שמונה עשרה. שאלו אותו הפקידים: הכי הבן הוא בן שש עשרה והבת בת שבע עשרה, הרי הבן מגודל זקן ומתגלח וכו'.

מ"מ נתנו לו רשות לצאת מעליס איילענד, וראש הפקידים אמר שזהו רק מפני שהיום הוא ערב יום אידם, ע"כ אינו רוצה להרע לאיש ביום כזה.

(רד)) גם את הדרך חזרה לביתי הורה לי איך לנסוע; אך בתחנה זו עבר גם לאקאל (רכבת מאספת) שנסע עד רחוב 145, ואני הוצרכתי לנסוע עוד כעשרה תחנות ולכיוון אחר, והם לא עלה על דעתם שאטעה בזה. לפועל פגשתי אחד שיכל לדבר פולנית, ואני דברתי ברוסית, ואמר לי איך לחזור ולנסוע.

(רה)) בארכיון המחבר יש מכתב שכתב לו הר"ר אברהם אלי' אקסלרוד מבאלטימור באור ליום ה' פר' תשא תרפ"ו:

ברוך מתייך לשלם, ויהא רעוא שתצליח ותעשה חיל ותהי' לשם ולתפארת בארץ הזאת.

והנה ... מה שאתה שואל ממני אולי יודע אני מאיזו מקום בערי השדה (קאנטרי) עבורך.

הנה בודאי יודע אתה שאין אני רב הכולל, ומערי השדה אין פונים אלי כלל, וגם בבאלטימאר גופא אין עניני העיר נחתכים ע"פ.

אבל לפום ריהטא נראה בעיני שאין עליך להשתדל לבקש לך מקום מנוחה בקאנטרע, כי לבד ששם צריך לבד מלאכת השו"ב גם מלאכת החזנות ורבנות וגם מלמדות ואולי גם בדחנות, לבד זאת היורדים לקאנטרע עומדים בסכנה להעלות חלודה ורקב על נשמותיהם... וה' הטוב והמטיב לכל בכל יום ויום ייטיב עמך ויזמין לך פרנסה בריוח ובהיתר בניויארק.

(רו)) במשך שנה אחת הי' רב בבראנזוויל, ואח"כ (טרם בואי לארה"ב) התקבל על משרת הרבנות בביהכנ"ס צמח צדק בוויליאמסבורג, על 125 מאר סט.

(רז)) החברות שאורגנו באמריקה היתה מטרתן לאגד את תושבי העיירות ממקומות שבאו מעבר לים ולדאוג עבורם לתת סיפוק גשמי ורוחני.

ענין עקרי הי' עבורם בית הקברות לנעדרים ר"ל, אשר היותם "גרים" ורובם מעיירות הקטנות, ולא ניסו לצאת מביתם למדינה אחרת עם שפה זרה ועם תנאי החיים שונים, הי' זה עליהם לעול נורא אם אירע ח"ו למישהו מאורע לא טוב, ממש הי' אובד עצות.

אח"כ היו עוד תנאים תועלתיים, לשכור להם רופא, כל חבר הי' משלם דולר א' לשנה, ואח"כ הי' משלם לרופא של החברה חצי דולר עבור בקור, והשאר היתה משלמת החברה (מחיר רגיל של ביקור רופא הי' אז כ2-$). גם היו חברות שהיו משלמות לחולה איזה דולרים לשבוע - במשך כמה שבועות - שכר בטלה.

[בענין זה כתב המחבר גם ב"די אידישע היים" גליון 57, תשרי תשל"ד, בחלק האנגלי עמ' 7].

היו חברות שנוסדו רק למטרות הנ"ל, והיו כאלו שהי' להם גם ביהכנ"ס, והיו כאלו שביהכנ"ס הי' העיקר אצלם, והיו כאלה שביהכנ"ס הי' ענין מובדל מהחברה ורק שהחברה היתה מסייעת בזה. אופנים שונים היו בזה.

[בארכיון המחבר נמצאת סקירה מפורטת שכתב בין השנים תש"ג-ט, על בתי הכנסת שנוסדו אז ע"י החברות, הסקירה נדפסה (מבלי לדעת שם הכותבה) בס' תולדות חב"ד בארה"ב פרק כו].

(רח)) בתקנון החברה "קאנסטיטוציאן פון קאנגרעגיישאן אנשי באברויסק" (נ.י. תרפ"ח) כתוב שהחברה נוסדה בי"ז כסלו תר"ס. ועוד כתוב שם:

דיעזע חברה זאל דעם נאמען "קאנגרעגיישאן אנשי באברויסק" טראגען און האבען דעם הויפט אפפיס אין שטאדט ניו יארק, בארא אף מאנהעטטען, כל זמן עס זיינען פארא 10 מיטגליעדער פון חברה וואס פערלאנגען עס...

דער יסוד פון דיעזער חברה איז א רעליגיעזער-חסידישער, און דארום זאל די חברה האבען צו פערזארגען איהרע מעמבערס מיט בתי-מדרש (דארט וואו די מעמבערס פערלאנגען עס און עס איז דא א געניגענדע צאהל מעמבערס אנצוהאלטען א בית המדרש), דער נוסח אין די אלע בתי מדרשים זאל זיין נוסח האר"י.

אויסער בתי מדרש דארף די חברה בעזארגען איהרע מעמבער מיט קרקע נעכ'ן טויט ווי אויך אויסריכטונג, לויה, קראנקען בענעפיט, קעש און אינשורענס נאך דעם טויט משמורים, שטיצע אין דער נויט, און פאלגליך מוז דאס אייגענטהום פון דער חברה בעשטעהען פון בתי מדרש, ספרי תורות, ספרים, בית-עלמינס און קעש אין דיא ביינקס אויף דעם נאמען פון די חברה.

(רט)) את המובא כאן מספר המחבר גם ב"די אידישע היים" (גליון 62, חורף תשל"ה, בחלק האנגלי עמ' 24), ומוסיף, שבעת ההתוועדות אמר:

במאמר באתי לגני שחזרתי עתה מובא ממדרש רבה שיר שהשירים, אשר כל השביעין חביבין. כך גם בענינינו, אשר היום ביום ההילולא ב' ניסן תרפ"ו מתחלת השנה השביעית מההסתלקות של האדמו"ר, שהוא הי' הדור השביעי לחסידות, מתחיל מהבעש"ט.

(רי)) ב"די אידישע היים" (גליון 49, תשרי תשל"ב, בחלק האנגלי עמ' 16) מביא המחבר כמה דוגמאות מאנשים שהכיר:

א) מר ב. בא לארה"ב בשנים תר"מ-תרמ"ה, וחיפש עבודה. כשהודיע שלא יעבוד בשבת, אף אחד לא קיבל אותו לעבודה. החליט לא לספר על כך בתחלה, ועבד כל השבוע כחייט. ביום ששי אחה"צ ארז החבילות והלך, אמר לו בעה"ב: אם לא תעבוד בשבת לא תבוא ביום ראשון. חיפש עוד מקום עבודה, והדבר חזר על עצמו. סוכ"ס מצא מקום שהסכים להרשות לו לא לבוא בשבת לעבודה. כשרצה ללכת ביום ששי, אמר לו בעה"ב: כעת לא שבת רק יום ששי, ושוב פיטר אותו. ועוד כמה הרפתקאות עד אשר מצא מקום עבודה שהרשו לו לא לעבוד בשבת.

ב) מרת פ. באה לכאן בתחלת המאה, ועבודת בעלה לא הספיקה בשנים הקשות ההן. היא לא מצאה מקום עבודה שירשו לה לא לבוא בשבת, ולא הי' לה חלב בבית עבור התינוקת, ואפי' לא סוכר להמתיק את המים לתינוק. הבעל הי' שבור מאד מהמצב. פעם ראתה שקם בשבת מוקדם מהרגיל, וחששה, והלכה לראות במקום עבודתו, וראתה אותו עומד ומגהץ. נבהלה והתחילה לצעוק: זלמן! השם אתך! אתה עובד בשבת? בוא הביתה. שניהם התחילו לבכות. הוא חזר הביתה ולא עבד בשבת. כשבא אדמו"ר לביקור בארה"ב, היתה היא מבשלת בדירתי עבור האדמו"ר ופמליתו.

(ריא)) בחוברת "30 יעהריגער יובילעאום פון קאנגרעגיישאן אנשי באברויסק" (נ.י. תר"ץ) כתוב שנולד בראהטשוב.

(ריב)) את האמור כאן מספר המחבר גם ב"די אידישע היים" (גליון 62, חורף תשל"ה, בחלק האנגלי עמ' 19), ומוסיף:

בי"ט הראשון לבואי (תרפ"ז) אמרתי שאני איני הולך לסעודה במסעדה, רק הנני עורך התוועדות בביתי בלילה הראשונה של י"ט כסלו. באו כמה מנינים, לאו דוקא מביהכנ"ס שלי, והיתה התוועדות מאד נעימה.

(ריג)) בחוברת "30 יעהריגער יובילעאום פון קאנגרעגיישאן אנשי באברויסק" (נ.י. תר"ץ) כתוב:

א געבארענר א באברויסקער, איינער פון די גרינדער און דער ערשטער פרעזידענט פון דער קאנגרעגיישאן אנשי באברויסק ... ער איז אנגעקומען קיין אמעריקא מיט א יאהר פערציג צוריק, זייענדיג נאך א יונגער בחור'ל, דער שטראם פון ראדיקאליזם האט דאן פערפלייצט די איסט סייד, ווען יום-כיפור-באלס און גאט-לעסטעריי זיינען געווען פעררעכענט אלס הויפט סימן פון מאדערניזם און פראגרעס, האט זיך אבער בן-ציון וואלפסאן, זייענדיג אזוי יונג און דערצו ביי פרעפעסיע א פאטאגראפער (אן ארבייט וואס גיט ניט צו קיין געזונד דעם רעליגיעזען אידענטום), זיך ניט מתחבר געווען מיט "יענע" נאר ער איז געבליבען צווישען אונז, אינטערעסירט זיך מיט אלע אידישע אנגעלעגענהייטען, מיט אן אפענער האנד צו יעדער דבר שבצדקה, און שטענדיג פערבונדען מיט'ן ארטאדאקסישען יודענטום.

(רב)) כדאי להזכיר אותו לטוב, הוא הי' קאנדוקטאר על הטריין, על העלעווייטאר וסאבוויי [ברכבת העילית והתחתית], עוד לפני בואי לכאן, והמשיך בזה זה יותר מל"ג שנה שאני פה [משנת תרפ"ו עד שנת תשי"ט, בעת כתיבת הפרק שלפנינו], ועלה בידו להיות שומר שבת (כמובן ע"י השתדלות וחוזק אמונתו ומסירות נפשו על זה).

פרנסתו היתה מצומצמת, וכשהי' צריך לאבד יום עבודה עבור הנסיעה לעליס איילענד, בתור מזכיר ביהכנ"ס, אמר: הכי אקח מעות עבור זה, בעת שהשי"ת הזמין לידי מצוה כזו להביא איש ומשפחה לארה"ב?!

(רג)) בעליס איילענד נפגשנו עם אנשים שבאו באניות שונות, ונפגשתי עם חותנו של ר' יוסף פלייער משיקגו.

הוא הי' פיסח, בא מעיירה קטנה בשם סוליבע סביבות עיר מוהילוב, והיו לו ניירות דרישה מביהכ"נ בתור רב. באמת בא לחתנו הנ"ל, אך ורק מפני שלא הי' יכול להכנס באופן כזה נסע בתור רב. עמו באו בן ובת שנסעו בתור צעירים לפני גיל שמונה עשרה. שאלו אותו הפקידים: הכי הבן הוא בן שש עשרה והבת בת שבע עשרה, הרי הבן מגודל זקן ומתגלח וכו'.

מ"מ נתנו לו רשות לצאת מעליס איילענד, וראש הפקידים אמר שזהו רק מפני שהיום הוא ערב יום אידם, ע"כ אינו רוצה להרע לאיש ביום כזה.

(רד)) גם את הדרך חזרה לביתי הורה לי איך לנסוע; אך בתחנה זו עבר גם לאקאל (רכבת מאספת) שנסע עד רחוב 145, ואני הוצרכתי לנסוע עוד כעשרה תחנות ולכיוון אחר, והם לא עלה על דעתם שאטעה בזה. לפועל פגשתי אחד שיכל לדבר פולנית, ואני דברתי ברוסית, ואמר לי איך לחזור ולנסוע.

(רה)) בארכיון המחבר יש מכתב שכתב לו הר"ר אברהם אלי' אקסלרוד מבאלטימור באור ליום ה' פר' תשא תרפ"ו:

ברוך מתייך לשלם, ויהא רעוא שתצליח ותעשה חיל ותהי' לשם ולתפארת בארץ הזאת.

והנה ... מה שאתה שואל ממני אולי יודע אני מאיזו מקום בערי השדה (קאנטרי) עבורך.

הנה בודאי יודע אתה שאין אני רב הכולל, ומערי השדה אין פונים אלי כלל, וגם בבאלטימאר גופא אין עניני העיר נחתכים ע"פ.

אבל לפום ריהטא נראה בעיני שאין עליך להשתדל לבקש לך מקום מנוחה בקאנטרע, כי לבד ששם צריך לבד מלאכת השו"ב גם מלאכת החזנות ורבנות וגם מלמדות ואולי גם בדחנות, לבד זאת היורדים לקאנטרע עומדים בסכנה להעלות חלודה ורקב על נשמותיהם... וה' הטוב והמטיב לכל בכל יום ויום ייטיב עמך ויזמין לך פרנסה בריוח ובהיתר בניויארק.

(רו)) במשך שנה אחת הי' רב בבראנזוויל, ואח"כ (טרם בואי לארה"ב) התקבל על משרת הרבנות בביהכנ"ס צמח צדק בוויליאמסבורג, על 125 מאר סט.

(רז)) החברות שאורגנו באמריקה היתה מטרתן לאגד את תושבי העיירות ממקומות שבאו מעבר לים ולדאוג עבורם לתת סיפוק גשמי ורוחני.

ענין עקרי הי' עבורם בית הקברות לנעדרים ר"ל, אשר היותם "גרים" ורובם מעיירות הקטנות, ולא ניסו לצאת מביתם למדינה אחרת עם שפה זרה ועם תנאי החיים שונים, הי' זה עליהם לעול נורא אם אירע ח"ו למישהו מאורע לא טוב, ממש הי' אובד עצות.

אח"כ היו עוד תנאים תועלתיים, לשכור להם רופא, כל חבר הי' משלם דולר א' לשנה, ואח"כ הי' משלם לרופא של החברה חצי דולר עבור בקור, והשאר היתה משלמת החברה (מחיר רגיל של ביקור רופא הי' אז כ2-$). גם היו חברות שהיו משלמות לחולה איזה דולרים לשבוע - במשך כמה שבועות - שכר בטלה.

[בענין זה כתב המחבר גם ב"די אידישע היים" גליון 57, תשרי תשל"ד, בחלק האנגלי עמ' 7].

היו חברות שנוסדו רק למטרות הנ"ל, והיו כאלו שהי' להם גם ביהכנ"ס, והיו כאלו שביהכנ"ס הי' העיקר אצלם, והיו כאלה שביהכנ"ס הי' ענין מובדל מהחברה ורק שהחברה היתה מסייעת בזה. אופנים שונים היו בזה.

[בארכיון המחבר נמצאת סקירה מפורטת שכתב בין השנים תש"ג-ט, על בתי הכנסת שנוסדו אז ע"י החברות, הסקירה נדפסה (מבלי לדעת שם הכותבה) בס' תולדות חב"ד בארה"ב פרק כו].

(רח)) בתקנון החברה "קאנסטיטוציאן פון קאנגרעגיישאן אנשי באברויסק" (נ.י. תרפ"ח) כתוב שהחברה נוסדה בי"ז כסלו תר"ס. ועוד כתוב שם:

דיעזע חברה זאל דעם נאמען "קאנגרעגיישאן אנשי באברויסק" טראגען און האבען דעם הויפט אפפיס אין שטאדט ניו יארק, בארא אף מאנהעטטען, כל זמן עס זיינען פארא 10 מיטגליעדער פון חברה וואס פערלאנגען עס...

דער יסוד פון דיעזער חברה איז א רעליגיעזער-חסידישער, און דארום זאל די חברה האבען צו פערזארגען איהרע מעמבערס מיט בתי-מדרש (דארט וואו די מעמבערס פערלאנגען עס און עס איז דא א געניגענדע צאהל מעמבערס אנצוהאלטען א בית המדרש), דער נוסח אין די אלע בתי מדרשים זאל זיין נוסח האר"י.

אויסער בתי מדרש דארף די חברה בעזארגען איהרע מעמבער מיט קרקע נעכ'ן טויט ווי אויך אויסריכטונג, לויה, קראנקען בענעפיט, קעש און אינשורענס נאך דעם טויט משמורים, שטיצע אין דער נויט, און פאלגליך מוז דאס אייגענטהום פון דער חברה בעשטעהען פון בתי מדרש, ספרי תורות, ספרים, בית-עלמינס און קעש אין דיא ביינקס אויף דעם נאמען פון די חברה.

(רט)) את המובא כאן מספר המחבר גם ב"די אידישע היים" (גליון 62, חורף תשל"ה, בחלק האנגלי עמ' 24), ומוסיף, שבעת ההתוועדות אמר:

במאמר באתי לגני שחזרתי עתה מובא ממדרש רבה שיר שהשירים, אשר כל השביעין חביבין. כך גם בענינינו, אשר היום ביום ההילולא ב' ניסן תרפ"ו מתחלת השנה השביעית מההסתלקות של האדמו"ר, שהוא הי' הדור השביעי לחסידות, מתחיל מהבעש"ט.

(רי)) ב"די אידישע היים" (גליון 49, תשרי תשל"ב, בחלק האנגלי עמ' 16) מביא המחבר כמה דוגמאות מאנשים שהכיר:

א) מר ב. בא לארה"ב בשנים תר"מ-תרמ"ה, וחיפש עבודה. כשהודיע שלא יעבוד בשבת, אף אחד לא קיבל אותו לעבודה. החליט לא לספר על כך בתחלה, ועבד כל השבוע כחייט. ביום ששי אחה"צ ארז החבילות והלך, אמר לו בעה"ב: אם לא תעבוד בשבת לא תבוא ביום ראשון. חיפש עוד מקום עבודה, והדבר חזר על עצמו. סוכ"ס מצא מקום שהסכים להרשות לו לא לבוא בשבת לעבודה. כשרצה ללכת ביום ששי, אמר לו בעה"ב: כעת לא שבת רק יום ששי, ושוב פיטר אותו. ועוד כמה הרפתקאות עד אשר מצא מקום עבודה שהרשו לו לא לעבוד בשבת.

ב) מרת פ. באה לכאן בתחלת המאה, ועבודת בעלה לא הספיקה בשנים הקשות ההן. היא לא מצאה מקום עבודה שירשו לה לא לבוא בשבת, ולא הי' לה חלב בבית עבור התינוקת, ואפי' לא סוכר להמתיק את המים לתינוק. הבעל הי' שבור מאד מהמצב. פעם ראתה שקם בשבת מוקדם מהרגיל, וחששה, והלכה לראות במקום עבודתו, וראתה אותו עומד ומגהץ. נבהלה והתחילה לצעוק: זלמן! השם אתך! אתה עובד בשבת? בוא הביתה. שניהם התחילו לבכות. הוא חזר הביתה ולא עבד בשבת. כשבא אדמו"ר לביקור בארה"ב, היתה היא מבשלת בדירתי עבור האדמו"ר ופמליתו.

(ריא)) בחוברת "30 יעהריגער יובילעאום פון קאנגרעגיישאן אנשי באברויסק" (נ.י. תר"ץ) כתוב שנולד בראהטשוב.

(ריב)) את האמור כאן מספר המחבר גם ב"די אידישע היים" (גליון 62, חורף תשל"ה, בחלק האנגלי עמ' 19), ומוסיף:

בי"ט הראשון לבואי (תרפ"ז) אמרתי שאני איני הולך לסעודה במסעדה, רק הנני עורך התוועדות בביתי בלילה הראשונה של י"ט כסלו. באו כמה מנינים, לאו דוקא מביהכנ"ס שלי, והיתה התוועדות מאד נעימה.

(ריג)) בחוברת "30 יעהריגער יובילעאום פון קאנגרעגיישאן אנשי באברויסק" (נ.י. תר"ץ) כתוב:

א געבארענר א באברויסקער, איינער פון די גרינדער און דער ערשטער פרעזידענט פון דער קאנגרעגיישאן אנשי באברויסק ... ער איז אנגעקומען קיין אמעריקא מיט א יאהר פערציג צוריק, זייענדיג נאך א יונגער בחור'ל, דער שטראם פון ראדיקאליזם האט דאן פערפלייצט די איסט סייד, ווען יום-כיפור-באלס און גאט-לעסטעריי זיינען געווען פעררעכענט אלס הויפט סימן פון מאדערניזם און פראגרעס, האט זיך אבער בן-ציון וואלפסאן, זייענדיג אזוי יונג און דערצו ביי פרעפעסיע א פאטאגראפער (אן ארבייט וואס גיט ניט צו קיין געזונד דעם רעליגיעזען אידענטום), זיך ניט מתחבר געווען מיט "יענע" נאר ער איז געבליבען צווישען אונז, אינטערעסירט זיך מיט אלע אידישע אנגעלעגענהייטען, מיט אן אפענער האנד צו יעדער דבר שבצדקה, און שטענדיג פערבונדען מיט'ן ארטאדאקסישען יודענטום.