ספריית חב"ד ליובאוויטש

פרק כד

הגירת התמימים מרוסיא לארה"ב

ההשתדלות להצלת התמימים מרוסיא לארה"ב - רשימת התמימים שבאו לארה"ב - אלו שיצאו מרוסיא ולא הגיעו לארה"ב - אלו שהשתדלו להצילם ולא הצליחו - אלו שעלו לארה"ק ואח"כ באו לארה"ב

בקשר עם החלטת האסיפה של התמימים בר"ה תרפ"ה, שספרתי עליה לעיל, שכל אחד מהתמימים שנוסע לחו"ל עליו להשתדל בדבר הגירת התמימים מרוסיא למדינתו, עסקו בזה באסיפות אגודת התמימים (רל).

אמנם לבד זאת, הנה ע"י קשר ידידותי עם חברי התמימים, הן בני גילי והן הקשישים וצעירים ממני, באו אלי בחליפות מכתבים ע"ד לבוא לעזרתם, מי בתמיכה ומי בהשתדלות הגירה.

חוזר שכתב המחבר אודות הצלת יהודי רוסיה

ת"ל השתדלתי כפי יכלתי, למרות שלא יכלתי למלאות בקשות כל אחד (רלא).

ארשום אחדים אשר השתדלתי עבורם בהשגת ניירות דרישה והשתדלתי אצל קרוביהם בדבר הוצאות הנסיעה.

בדרך כלל כל ההשתדלויות היו עד בוא כ"ק אדמו"ר נבג"מ לארה"ב בפעם הראשון, בשלהי תרפ"ט. אח"כ הי' הדבר קשה מאד, ולא עלתה בידי כ"כ.

אמנם כותב הנני את שמות התמימים שעלה בידי להוציאם מרוסיא בזמנים שונים, אף שלא הי' זה בזמן אחד:

מכתבו של ר' שאול דובער זיסלין אל המחבר

א) הר"ר שאול דוב נ"י זיסלין, עתה הוא רב בתל אביב. קבלתי ממנו מכתבים ומצטער על מצבו המר ומתאר את המצב המר ומבקש לשלוח לו ניירות דרישה.

נזכרתי שאמר לי בעת נסיעתינו יחד מרוסטוב שיש לו אח בארה"ב (רלב). בקשתי ממנו את הכתובת של אחיו, ובאתי עמו בכתובים (רלג).

תחלה השיב לי אחיו שאיננו יכול לעשות עבורו מאומה (רלד). הוא חפץ פעם לעזור לו להביא את בנו לארה"ב, אך אז לא חפץ אחיו הרש"ד יחי' להניח את בנו ליסע, שהי' ירא פן לא יהי' זהיר ביר"ש כ"כ, וכעת יש לי עוד חמשה אחים ואחיות ברוסיא, שצריך אני לעזור לכולם וכו'.

הוספתי עוד לכתוב לו ותארתי לפניו את מהותו של הרש"ד יחי', ושאלתי איך יכול הוא להשוות אותו ליתר אחיו.

סוף דבר ענה לי שיכול הוא לתת סך חמש מאות דולרים על ההוצאות, אבל ניירות איננו יכול להשיג (רלה). מובן שהשגתי אני את הניירות ושלחתים אליו.

חוזה ביהכנ"ס עבור ר' שאול דובער זיסלין

בינתיים בא כ"ק אדמו"ר הריי"צ נבג"מ בפעם הראשון לארה"ב, והי' לביקור גם בעיר סט. לואיס ונתנו לו סך שש מאות דולרים, היינו שהבטיח לתת ואח"כ שלח המעות על שמו ומסרתים ליד כ"ק אדמו"ר נבג"מ.

האפשרות להשיג רשיון יציאה מרוסיא נעשתה כבדה יותר, ועוד יראו להגיש בקשה פן יתחזקו הרדיפות והנגישות ודרישת דולרים, כדרכם של האדומים אז, וע"כ כאשר עבר משך זמן כתב לי הרשד"ז שמסיח את דעתו מלנסוע מרוסיא, ומבקש להחזיר את המעות לאחיו (רלו).

כתבתי זה אל כ"ק אדמו"ר נבג"מ, שגר אז בריגא, ושלחו לי שלוש מאות דולרים חזרה, כדי להחזירם לאחיו.

אדהכי והכי קבלתי עוד מכתב מהרשד"ז, שבדעתו לנסוע לארה"ק, ומבקש שאם עדיין לא החזרתי את המעות לאחיו שלא אחזיר לו כ"א אקנה עבורו כרטיסי מסע לארה"ק.

השגתי עבורו ניירות דרישה ע"י הר"ר זלמן האוולין (הרז"ה) ע"ה, ושלחתי את הסכום הנ"ל של שלושה מאות, והשלמתי עבור קניית הכרטיסים במעות שהשגתי מעזרת תורה ושאספתי עוד, ות"ל עלה בידי להביאו לארה"ק.

בבואו לארה"ק הי' המצב הכלכלי דחוק שם, וכתב לי במתק לשונו, שאף שת"ל ניצל מארץ הדמים, אבל עוד לא הגיע אל המנוחה, ואולי באפשרי להביאו עתה לארה"ב (רלז).

אף שידעתי את גודל התועלת שהי' לאנ"ש בבואו הנה, מ"מ הבנתי שבמשך זמן קצר יכירוהו בארה"ק ויסתדר בעזהי"ת. לעומת זאת, ניירות דרישה הי' בקושי מאד להשיג אז, וע"כ לא מלאתי את בקשתו בזה, וחושב אני שאיננו מתרעם עלי בזה.

ב) הר"ר משה אקסלראד שי' (רלח), כעת הוא רב ברמת גן.

ר' משה אקסלרוד

יש לו פה קרובים, אחי אביו ואחי ואחות אמו ואח חורג, היינו שבעל אמו הי' לו בן מאשתו הראשונה, ואח"כ נולד להם הת' ר' שלמה שימנוביץ.

כולם כאחד התעניינו הרבה לטובתו ושלחנו עבורו ניירות מביהכנ"ס בארה"ב וגם שלחו לו תמיכה, אך אח"כ נסע לארץ ישראל (רלט).

מכתבו של ר' יעקב ישראל זובער אל המחבר

ג) הר"ר ישראל זובער ע"ה (רמ).

ר' ישראל זובער

מכתבו של הר"י פייגין אודות ניירות עבור ר' ישראל זובער

שלחתי עבורו ניירות מביהכנ"ס נוסח האר"י דקוני איילענד (רמא).

הוא יצא מרוסיא אמנם מצד החומרות שדייקו בימים ההם לא עלה בידו לבוא לארה"ב אז, ונתקבל לשו"ב ורב בעיר שטאקהאלם, ביחד עם הת' הר"ר ישראל חסדן מהומיל.

ד) הר"ר יהודה עבער, הר"מ דתומכי תמימים (רמב).

הר"ר יהודה עבער

מכתבו של הר"י עבער אל המחבר

עם צאתו מרוסיה

יש לו פה אח וגם אחות, והם השתדלו ג"כ בתמיכה כספית, ויצא הוא ויו"ח מרוסיא לריגא, אמנם לארה"ב לא יכל לבוא (רמג), ולקחו כ"ק אדמו"ר הריי"צ נבג"מ לר"מ ומנהל בישיבת תות"ל באטוואצק (רמד).

ה) הת' ר' שמעון בלינער ע"ה (רמה) הי"ד, נכדו של ר' מיכאל בלינער המשפיע בתו"ת.

גם אותו עלה בידי להביאו עד ריגא, אבל לארה"ב לא יכל לבוא. הוא הי' מלמד בריגא ונהרג על קדה"ש בין כל הקדושים דעיר ריגא.

ו) ש"ב הת' ר' אברהם שלמה פאטשין (רמו) מבאברויסק, כעת הוא בארה"ק.

בשנות תרצ"ב-ג קבלתי מכתב ממנו (ומאחיו ר' יוסף) בבקשה להצילם מרוסיא (רמז).

אז הי' הזמן שנתנו ויזה עבור דולרים. דמי הפספורט והכרטיס עלו לערך 400 דולר.

השתדלתי אצל קרוביי, שהם גם קרוביו כמובן, וסכום גדול והגון השלמתי מכיסי, ות"ל עלה בידי להביאו לארץ ישראל.

בתחלה חפצתי להציל את אחיו יוסף ע"ה הנ"ל, שהי' בעל משפחה. אמנם הוא הבטיח לי שבבואו לארה"ק ישתדל להציל אותו עם כל המשפחה, והוא הי' בעל מום, סומא באחת מעיניו, והקדמתי להציל אותו (רמח).

כשהגיע לארה"ק כתב לי שמקבל הוא על עצמו באלה ובשבועה שישתדל עבור אחיו ר' יוסף הנ"ל, ועשה כן; אך לא הספיק, ובינתיים הסתבך בנסיעתו לארה"ב (רמט). ולפי מה ששמעתי נשלח ר' יוסף למערכות המלחמה ולא חזר משם.

* * *

עוד השתדלתי עבור אחדים מאנ"ש, אבל לא יכולתי להוציאם מארץ הדמים (רנ).

א) גיסי הר"ר אהרן אליעזר צייטלין ע"ה, שהי' שו"ב בקאמינקא טאראפעץ ועוד.

מכתב המחבר אודות השתדלות הצלתו

השתדלתי עבורו הן בהשגת ביהכנ"ס וגם שלחתי לו כרטיסים וגם מעות דולרים לשלם עבור פספורטים, אבל כל זה לא הועיל והרבה מעות הלכו לטמיון, ובעת היות כ"ק אדמו"ר הריי"צ נבג"מ בפעם הראשונה פה, בשנת תר"צ, כשהזכרתי את שמו וב"ב לפני כ"ק אדמו"ר הריי"צ נבג"מ (בדבר ביאתם לפה), אמר: השי"ת זאל העלפן בדרך למעלה מהטבע זיי זאלן קומען אין אמעריקא. הבנתי מדבריו שזהו דבר כבד מאד שיבוא. אבל השתדלתי בכל מיני השתדלות, ולא נחלשתי (רנא).

מכתבו של ר' אהרן אליעזר צייטלין

גיסו של המחבר

בשנת תרצ"ד-ה הי' שו"ב בעיר מאזייסק, ושם הי' מחזיק ביהכנ"ס בביתו ואסרוהו בלילה הראשונה דחה"ס [תרח"צ] ושלחוהו לסיביר. הוא הי' חלוש בבריאותו ונפטר שם במקום שילוחו.

עבור ב"ב שניצולו אחרי המלחמה, שלחתי ניירות. הם נמצאים בקנדה, ואכתוב אודותם בבואי לתקופה הנ"ל.

ב) הר"ר אלחנן דוב מרוזוב ע"ה, שלחתי לו עזר של מעות כדי לנסוע לארץ ישראל, אבל לא הצליח להשיג רשיון יציאה (רנב).

ג) ש"ב הר"ר ישעי' זוסי' (רנג) (בן דודי זקני ר' טובי' שהי' שו"ב בבאברויסק), גם לו שלחתי עזר כדי לנסוע לארה"ק, וגם הוא לא הצליח להשיג רשיון יציאה.

מכתבו של הר"ר ישעי' משולם זוסי' שובאוו

דער בוידער רב, אל המחבר

ד) התמים ר' מנחם מענדל גריבאוו מנעויל (רנד) (אחיו של ר' שלום יהודה גריבאוו, שהי' חתן ר' דובער בהר"ר משולם ז"ל רייך). הרבה עמל ויגיעה הנחתי בהשתדלות עבור ביאתו.

חותנו הי' גר פה והי' עני [הוא הי' מלמד בפאריץ, ואשתו הראשונה נפטרה ונשא אשה אחרת. מאשתו הראשונה נשארו לו שני בנים (ת"ח מפורסמים בארה"ק) ובת אחת, שהיא אשתו של רמ"מ הנ"ל].

אך הי' לו דוד ר' אלי' קפלן, יליד פאריטש, ובעת שהשתדלתי עבור הרמ"מ הנ"ל הוא הי' איש אמיד. גם היו לו אחיות עשירות. הם השתדלו בכל עוז, ובקושי עלה השגת ניירות דרישה, אך לא עלה בידינו להוציאו אפילו לריגא.

כפי הנראה נתפס בינתיים, ונפסק קשר המכתבים בינינו.

ה) הרב זאב פאדאקשיק מבאברויסק. הוא למד בתומכי תמימים בליובאוויטש בזמן אחד עמדי, ואח"כ הי' בעל עסק. הוא הי' חתנו של ר' יהודה מזלאבין, סוחר סוסים, הי' נוסע לימי השוק (ירידים) בעיירות שונות והי' בא גם לעיר זוראוויץ. אחרי נסעי מרוסיא שמעתי שהי' רב בעיר זוראוויץ (רנה).

היו לו כאן בנות גיסותיו, וגם הן חפצו לעזור במעות, אך לא עלה בידי לעשות עבורו ממשות.

כובד גדול הי' בהשגת ניירות דרישה מביהכנ"ס, כי יראו פן יבוא הרב ויותבע מהם שכירות. עד כדי כך הי' הכובד, אשר גם הביהכנ"ס שלי, שהייתי רב אצלם, עלה לי בכובד גדול להשיג ניירות דרישה עבור גיסי הנ"ל.

ו) הרה"ג הרלוי"צ זצ"ל שניאורסאהן (אביו של כ"ק אדמו"ר שליט"א). השתדלתי להשיג ניירות עבורו והוא שלח לי בהקדם שטרי קבלה על השכירות, וגם זה לא עלתה בידי. השתדלתי עבורו בכמה בתי כנסת.

אישור קבלת משכורת מביהכ"נ בכתי"ק כ"ק בנו אדמו"ר

שהכין את טופס הקבלה עבורו

ביותר עלתה ההתעסקות בכובד אחרי אשר ברוסיא התחזקו הגזירות של רדיפת הדת והמאסרים והעדר נתינת רשיונות יציאה, אשר מני אז התייאשו ויראו אפילו להגיש בקשה לצאת.

* * *

במקצוע ההגירה לארה"ב השתדלתי גם בדבר כמה תמימים שבאו מרוסיא לארה"ק, ואח"כ עזרתי להם לבוא מארה"ק לארה"ב:

א) התמים ר' אליהו נחום שי' שקליאר, נסע לארה"ק בתור בחור, נשא שם אשה, ורצה לבוא לארה"ב, שכאן הי' לו את אביו המנוח ר' לוי יצחק ז"ל ויבדל לחיים אחיו ר' מאיר שי' שקליאר.

השתדלתי להשפיע עליהם שיביאו אותו לארה"ב, ובתחלת שנת תר"ץ בא הנה עם זוגתו ובתו הבכירה מרת יהודית תחי'.

בהשתדלותי להשפיע על משפחתו שידרשו אותו הנה, הבטחתי להם שבעזהי"ת יסתדר פה בפרנסה.

הם חששו מאד, פן לא יוכל להסתדר בפרנסה (כי באותן השנים סבלו המהגרים הרבה עד שהסתדרו בפרנסה, ובפרט תלמיד ישיבה ובפרטי פרטיות תלמיד ישיבת ליובאוויטש, אשר הם אינם עלולים להשתנות לפי רוח הזמן ודרישת השעה המדומית), ועד אשר יסתדר בפרנסה תיפול החזקת המשפחה עליהם (שזה הי' מהלך רוחם של המהגרים הראשונים, שבתחלה היו באים יחידים מהמשפחה, ביחוד אלה שיכלו ללכת לעבוד ולהרויח, ובמשך הזמן כשהסתדרו בפרנסה ואספו איזה סכום, הביאו את ב"ב), האבן זיי זיך געשראקן מעול החזקת משפחה.

הוא בא בין כסה לעשור, ובין יוהכ"פ לסכות כבר בא אצלי אביו ז"ל לשאול מה יהי' ע"ד פרנסה.

בחוה"מ סכות באו ר' אנ"ש עם אביו ז"ל והתחלנו לחשוב ע"ד מקצועות שיוכל להסתדר בפרנסה. ואביו ז"ל העירני על מה שאמרתי שבעזהי"ת יסתדר בפרנסה.

ת"ל שאיזה ימים אחר חה"ס עלה בידי לסדרו בבית המטבחיים אשר דודי המנוח ר' ישעי' ז"ל דזייקאבסאן עמד שם בתור שו"ב ראשי.

הוא התקבל שם בתור שו"ב, ועמד במשרה הזאת כמה שנים, עד אשר נסגר בית המטבחיים.

ב) התמים הר"ר שלום שי' פויזנר (רנו).

לפני נסיעתו הוא השתדך עם מרת חי' תחי', אחות גיסי ר' אהרן אליעזר צייטלין ז"ל.

ר' שלום פויזנער ובני ביתו

הי' לו כאן את אביו זקנו ר' זוסיא פויזנר (רנז) ומשפחתו.

הר"ש פויזנר נסע בתחלה מרוסיא לארה"ק והתיישב בראשון לציון, אך לא הצליח להסתדר שם, והוא ביקש את קרוביו שיביאוהו לארה"ב (רנח).

מובן שעיקר הנותן על ההוצאות הי' דודו זקנו ד"ר פויזנר, אך אביו זקנו השתדל בכל, והמשפחה כולה עזרו בזה.

אחרי רוב השתדלות עלה בידינו להביאו לארה"ב.

מכתבו של ר' שלום פויזנער אל המחבר

כמו בדבר ר' אליהו נחום שקליאר, כן גם אצלו, הבטחתי לקרוביו שאין להם מה לדאוג ובעזהי"ת יסתדר בפרנסה.

הוא בא הנה עם זוגתו ושני בנים יצחק זלמן ויהודה ליב. הם שכרו להם דירה, אבל שאלת הפרנסה התחילה להעיק.

עזר השי"ת שהת' ר' נטע זובער (אחיו של הרב ישראל זובער ז"ל הנ"ל) רב דעיר ראזעל הוצרך לשו"ב, והודיע על כך בעתון מארגען זשורנאל.

תיכף דברתי עמו, והבטיח שאמנם לפנים ידבר עם הבאים אליו לבקש המשרה, אבל לפועל יחכה על ביאת הר"ש פויזנר. וכן הי', ותיכף נתקבל שם הר"ש לשו"ב (רנט).

ע"כ לע"ע ממה שאני זוכר שמות התמימים ואנ"ש שהשתדלתי בדבר ההגירה.


(רל)) ראה בזה תולדות חב"ד ברוסיה הסובייטית פרקים קב-קיב.

(רלא)) לדוגמה: אחיו של הת' הרה"ח ר' אלטער שימחוביץ ע"ה, מה"ר אהרן (?) שימחוביץ, כתב לי בקשה, היות שאני משתדל עבור כמה מהתמימים, לכן אולי אוכל לתת עבורו שתי שעות להתראות עם קרוביו בעיר גאל וועסטאן טעקסאס, ולדבר על לבם שיבואו לעזרתו.

(רלב)) ראה לעיל פרק יח.

(רלג)) בארכיון המחבר יש כמה מכתבים שכתב אליו במשך השנים תרפ"ט-תרצ"ד. ביום ג' שמיני תרפ"ט כותב:

עד אמצע שנת תרפ"ג הייתי רב בברעזין כידוע לכבודו, ובאמצע שנת תרפ"ג נתקבלתי בפה ארשא.

ומספר לו בארוכה המצב בארשא, איך שהממשלה סגרה את המקוה טהרה, ומנסים לבנות חדש ומבקש עזרה. ואינו מזכיר כלום אודות רצונו להגר לארה"ב. על כך קוראים אנו לראשונה במכתבו מכ"ד טבת תר"צ, בו מספר להר"ר אברהם אלי' אקסלרוד:

הנה זה כחודש ימים אשר קבלתי מכתב מאחי אהובי הר"ר ישראל זוראוויצער, כי יתחיל להשתדל להשיג עבורי זכיות שאוכל לנסוע, וביקש ממני שאכתוב לו איך שאני וביתי נכתבים בהדוקומטן, ויתחיל להשתדל בזה.

... אני השבתי לו תיכף ומיד על שאלתו ואני עומד ומצפה לישועת נפשותינו על ידו ... אני כתבתי לו את האדרעס של אחי חיים גרשון נ"י, ואם לא ישיג איזה עזרה ממנו ע"י מכתב צריכין להוציא הוצאות ולנסוע אליו ולדבר על לבו הרבה, כי הוא איש כזה שצריך להתעוררות והשתדלות.

ביום ג' משפטים תר"צ כותב אל המחבר:

אתמול קבלתי מכתב מאחי מסט' לואיס כי קבל ממך מכתב וגם השיב לך תיכף ... ואתה אחי תדע כי חוב גדול מוטל עליך שלא לעזוב את הדבר ולא תיתב אכרעך עד דמתרץ לי הסוגיא הקשה הזאת.

אחרי רוב מכתבים במשך השנה הבאה כותב לו ביום ד' שלח תרצ"א:

האשמה בזה הוא רק מה שהעביר המועד, ועתה אין עצה ואין תבונה וגו', ולא יועיל הון ביום עברה, ננעלו השערים ואין יוצא...

אני כתבתי מכתב לאחי יחי' כי יקבל בחזרה את מעותיו. נתתי לו תודה רבה על טוב לבבו אשר חפץ להטיב עמדי, אך לא זכיתי לקבל ממנו את הרוב טובה...

שוב עברה שנה ובר"ח סיון תרצ"ב כותב שוב:

עתה קבלתי מא"י וויזע, בהשתדלות שאר בשרינו ר' הענדל נ"י, עבורי ועבור אשתי ובתי תחי', והוא כותב לי כי כתב לו חתן דודינו שיחי' [הרש"ג חדב"נ] שהחזיר לאחי את חובו רק נשאר עדיין תחת ידו ק"ן ד', ולי נצרך על עסק זה שש מאות, כי שלש מאות צריכין על השלשה שיפס-קארטעס, וזה הסכום צריכין לשלוח דוקא לשם לא"י, כי השיפ"ק צריכין לקנות דוקא שם, ועוד צריכין כאן אצלינו לכל הפחות סכום שלוש מאות ד' עבור השלושה פאספארטין ... אם אחי יחזיר לדודינו [כ"ק אדמו"ר] שיחי' את מה שהלוה לו מקודם, אשר זה יהי' ליסוד, ואם יחסר מעט אז יוכלו לעזור לי הקרובים שלי הנ"ל [אנ"ש בארה"ב] ... ואין לי שום עצה אחרת בלתי אל כבודו עיני אשר באפשרו לעזרני בזה.

התכתבות והתעסקות זאת נמשכה כשנה וחצי, עד אשר בב' דחנוכה תרצ"ד כותב לו:

הנני לבשרו כי קבלתי משאר בשרינו ר' הענדל את השיפס"ק, ועל הפ"פ שילם סך שני מאות וארבעים ושבעה רובל זהב ועשרים קאפ' ... ועתה צריכין לרחמי שמים שיקובל הסך הזה לרצון לפניהם ויתנו את הפ"פ במהרה...

עתה באתי להכיר תודה רבה לכבודו על גודל חסדו עמדי ויתן השי"ת הצלחה שאוכל להשיג את מחוז חפצי במהרה בנקל בלי מניעות ועיכובים.

וזמן קצר אח"כ קיבל הניירות ונסע עם ב"ב צלחה לארה"ק.

(רלד)) את המובא לקמן מספר המחבר גם ב"די אידישע היים" (גליון 40, סיון תשכ"ט, בחלק האנגלי עמ' 10).

(רלה)) מכתבו השני הזה נמצא בארכיון המחבר, ואחרי ההתנצלות מסיים:

אין דיא גוטען צייטען ווען עטליכע הונדער טאלער האט קיין ווערדע גיהאט אונד איך האב גיוועלט ער זאל קומען אין אמעריקע, האב איך דאן אויסגיזעהען בא אים משוגע, אונד היינט, אין דיא ערגסטע צייטען זיינען זיי גיקומען צום שכל.

ליבער פריינד, דעם איינציגען ענטוואר וואס איך קען אייך געבען איז, אז איך וועל טאן דאס בעסטע וואס איך וועל קענען עם צוא העלפען מיט עטליכע הונדערט טאלער, פון 3 ביז 5, ווען ער וועט זיין פארטיג צום פארען; נאר ניט קיין סט' לואיס, אין סט' לואיס קיין שוהל קען איך פאר אים ניט קריגען.

(רלו)) בארכיון המחבר נמצא מכתב שכתב לו אחיו של הרשד"ז (בתאריך 2-22-31):

יעצט האב איך גיקראגען א לעטער פון מיין מוטער לעבען פון חארקאוו, דער לעטער איז זייער א פארשטעלטער, נור וויא איך פארשטיי פון איר שרייבען אז עס האט זיך גארניט אויסגילאזען פון זיין נסיעה אין אמעריקע ... אלזא ליבער פריינד איך האף אז איר וועט זיך נעמען דיא מיה צוא אינוועסטיגייטען וועגען דעם, אונד אויב עס איז אזיי וויא זיא שרייבט, האף איך אז איר וועט זעהען אז איך זאל קריגען דיא געלט צוא ריק פון רבי'ן יחי'.

(רלז)) המכתב נמצא בארכיון המחבר, ובו כותב בין השאר:

כ"ו תמוז תרצ"ד

...אנחנו כבר גרים (לא דרים) בארצינו הקדושה זה חודש וחצי ... הרבה יגיעות יגע והוזיל כחו וכספו וכסף יתר אוהבי, אשר מסרו עצמם ולבם ע"ז. אך לדאבוני אוכל לתת להם תודה מקרב לבי רק על החצי, מאשרינו אשר השגנו אותו בזה שיצאנו מארץ הדמים והכפירה, אבל על החצי השני, מאשרינו אשר צריכין אנחנו לבוא אליו אחרי הריבוי הרפתקאות דעדו עלינו, על זה עדיין לא באנו...

כאשר ירדנו מהספינה (אסרו חג ש"ש) תיכף נפגש לפנינו חיים קשים מאור, אשר לא ידענו ממנו גם שם.

(רלח)) הוא למד בתומכי תמימים בזמן אחד עמדי, אך הי' גדול בשנם ממני. אח"כ נתקבל לחתן אצל משפחת שפירא מעיר קאראלעוויץ, משפחה כבודה מבעלי בתים חשובים ונכבדים יר"ש (כבר כתבתי אודותם, ובטח יזדמן עוד לכתוב אודותם).

הי' רב באיזה עיירות, בעיר זלאבין הי' רב בעת היותי בהומיל אחר חתונתי, אח"כ הי' רב בעיר סוראז (אחרי פטירת ר' ליב שפירא, שאותו הושיב הצמח צדק לרב בהיותו בן שמונה עשרה).

[בשנת תרע"ג, בעת היותי עם אבי מורי ז"ל אצל כ"ק אדמו"ר הרש"ב נבג"מ בנאות דשא בזאאלשע (ע"ד מרעה עבור הפרות של הבע"ב דעיר זוראוויץ, כאשר כתבתי בזכרונותי הקודמים), ראיתי שם את הר"ר ליב שפירא ז"ל, הדרת הפנים שלו הי' ביתרון].

(רלט)) אודות השתדלות זאת ראה בארוכה בס' תולדות חב"ד ברוסיה הסובייטית פרק קז.

(רמ)) הוא יליד עיר שצעדרין, בנו של ר' מנחם מענדל ע"ה שהי' מלמד בעיר שצעדרין, בביהכנ"ס שנקרא אלקנה'ס שול, אשר בו היתה הישיבה בחדר שני.

הרי"ז הנ"ל למד בתו"ת ג"כ בזמן אחד עמדי, צעיר מעט ממני.

הוא הי' רב במדינת גרוזי', בין התמימים שהיו תחת הנהלת הר"ר שמואל לויטין, כמדומני שהוא הי' רב בעיר שאצחערי.

[ראה תולדות חב"ד ברוסיה הסובייטית פרק ד].

אחר מלחמת העולם השניה עלה בידו לבוא לארה"ב והתיישב בעיר בוסטון.

לקח חתנים עבור בנותיו, את הת' היקר הר"ר דוד איידלמן ואת הת' הר"ר מרדכי שארפשטיין.

יש לו פה שתי אחיות אשר השתדלו בעזרה כספית עבורו.

גם יש לו פה אח הר"ר נתן נטע זובער, רב בעיר ראזעל ניו דזשערסי. הרנ"ז נסע מתות"ל בהיותו צעיר לימים, ובא לארה"ב לערך בזמן אחד עם הורי ע"ה. הוא למד פה בישיבת ניוהייווען, בהנהלת הרב לעווינבערג ע"ה (בטח עוד יזדמן לדבר אודותיו). אח"כ נתמנה לרב בעיר ראזעל, אשר שם רוב אנשי העיר שצעדרין והסביבה.

(רמא)) אודות השתדלות זאת ראה בארוכה בס' תולדות חב"ד ברוסיה הסובייטית פרק קה.

(רמב)) מופלג ומצויין, מיחידי סגולה של תומכי תמימים, בכשרונות יוצאים מן הכלל.

זוגתו היא בת הר"ר מנחם מענדל שניאורסאהן (אחיו של הר"ר ברוך שניאור ז"ל, אביו זקנו של כ"ק אדמו"ר הרמ"מ שליט"א) שהי' רב בעיר רעפקא, ואחותו של הר"ר שניאור זלמן שניאורסאהן, רב בפאריז.

בעת שהתחילה מלחמת העולם השני' לקחו כ"ק אדמו"ר הריי"צ נבג"מ עמו בין המשפחות שהציל מפולין דרך ריגא; אמנם אחרי כל ההשתדלויות שהשתדלנו להביא אותו (ואת הר"ר יחזקאל פייגין) לארה"ב לא עלה בידינו, כאשר אכתוב אי"ה בפרשת הצלת רבינו וב"ב.

בעת אשר הרשע ימ"ש נכנס לריגא הי' הוא וב"ב בין הקרבנות שנהרגו על קדה"ש, הי"ד.

נשארו ממנו חדו"ת אשר כעת הוציאום לאור תלמידיו בתו"ת דאטוואצק הנמצאים פה (בספר שערי יהודה).

(רמג)) בארכיון המחבר יש כמה מכתבים שכתב אליו בנושא הזה במשך שנת תרפ"ט, ובחורף תר"ץ מבשר לו:

כעת אוכל להודיע שת"ל קבלתי רשום שהוחלט ליתן לי, אך בפועל מוכרח עוד להתעכב קצת, מחמת כי אין בסמלנסק (המקום אשר שם צריכי' לכתוב הרשיונו') ניירו' [...] ע"ז, וצריכי' לקוות להשי"ת שבקרוב אשיג אי"ה הרשיונו'.

ומקול"ע הנני מביע לו תודתי על כל מה שטרח עבורי, כי ממש עשה לי טובה הנוגע לי בכל חיי וחיי ב"ב בגו"ר כו'.

כשהגיע לריגא בחורף תר"ץ כתב אל המחבר:

כבר הודעתי לו ע"י מכ' זאקאזני' מביאתינו לשלום לפה, ומכל מה ששאלו ממני וממה שאמרתי אצל הקאנסול. אחשב שבטח מסר תומ"י זאת כ' להגבאי', בכדי שאח"כ לא יהי' שום מכשול ח"ו...

קבלתי מכ' מש"ב הרי"ף [הר"י פייגין] שי' בשם כ"ק א"ש שרוצה אשר אסע תומ"י לווארשא ולווילנא לבחון את כל הת' דישיבת תומכי תמימים הנמצאים שם, וכבר כתבו אודות זה לווארשא שישלחו לי לכאן וויזי' תלגרפית. וע"כ יתכן שלא אהי' בביתי, וע"כ ישלחם על אדרעס ב"ב.

גודל בקשתי להשיבני אם כבר הי' הדרישה וחקירה ומה ענו הגבאי' דשם, מן הכל בפרטיות.

וכעבור חצי שנה כותב לו שוב בעש"ק נחמו:

גודל בקשתי מכ' שי' שיתעניין עוה"פ בדבר השגת הוויזי' עבורי, כי זה יותר מג' חדשי' שהי' הדו"ח ועדיין אין שום דבר, ולזאת הוא בא' מב' הפני', או שרוצי' לעשות דו"ח עוה"פ אודו' זה, או שהניירו' הונחו באיזה מקום. ולזאת בכל אופן הי' נחוץ להשתדל שהביהכ"נ יגישו בקשה ויתבעו מדוע זה זמן רב שאין שום ידיעה אודות הוייזי' ... כי הנני זה קרוב לה' חדשי'...

ובמוצש"ק חוהמ"ס תרצ"א:

מכתבו לנכון קבלתי, ורב תודה עבור כל התעסקותו וטרחתו עבורי, יתן ה' אשר מכ"ז יהי' פועל טוב בקרוב ממש.

(רמד)) בשנת תרצ"א הי' ר"מ במחלקת ווילנא, ובתחלת שנת תרצ"ב לקחו כ"ק אדמו"ר לר"מ ומנהל בישיבה המרכזית בווארשא-אטוואצק.

על ההתעסקות בשנים הבאות להשיג עבורו ניירות הגירה לארה"ב יש בארכיון המחבר כמה מכתבים מאתו.

בכ"ז תשרי תרצ"ב כותב:

בטח ידוע לו אשר השנה העברה הייתי בווילנה בתור ר"מ בהישיבה תו"ת דשם, וכעת בדעת כ"ק שאשאר בתו"ת דווארשא בתור ר"מ ומשגיח על לימוד הנגלה, וגם כ"ק שליט"א בעצמו מסתמא יתיישב בקביעו' בפה בע"ה.

וע"ד שאלתי אם עוד לחשוב אודו' אה"ב, השיב לי, שלע"ע אין לי לחשוב בזה.

במשך השנים הבאות נשאר אזרח רוסי, אשר ממשלת פולין האריכה את שהותו בפולין באופן זמני בלבד. באדר"ח תמוז תרצ"ז כותב שוב באותו נושא:

זה לא כבר כלה זמן הויזי' שלי, ורציתי לידע מה יהי' בזה. והנה ת"ל כי חסדי ה' לו תמנו, והאריכו לי (ע"י השתדלן הקודם) עוד על משך ו' חדשים, אשר באמת הוא בדרך נס, כי הרוחות המנשבו' בפה, בהנוגע לשאלות היהודים, הם לא טובים ביותר, וכפי שמורים המאורעות האחרונות הנה המצב הולך ומתגרע מיום ליום ... ואם במצב כזה מאריכים ליהודי נתין רוסי' רשות הישיבה בפה, אשר אין שום חוק שמוכרחים להאריך, הוא ממש נס שלא בדרך הטבע. אולם להיות שכבר אמרו אין סומכין על הנס, וע"כ הנני מבקש בזה את כבודו שי' שישתדל להשיג מהישיבה הדרישה שהבטיחו ליתן, ולהביאה אתו כשיבא בע"ה לשלום הנה.

מכתבו של הר"י עבער אל המחבר

משנת חצר"ת

ביום ועש"ק שלח תצר"ח:

כב' שבועות מקודם, כאשר כלה הויזי' הפולנית שלי, והלך השתדלן שלי להאריכה, הנה מתחלה לא רצה בשו"א, ורצה ליתן על משך זמן י' ימים, אשר במשך הזמן הזה אעזוב את המדינה. אולם לאחר ריבוי טענות והפצרות, איך שכבר הנני מתעסק בדבר השגת ויזי' לאה"ב, ורק הקאנסול דורש ממני עוד איזה נייר, אשר בהכרח צריכי' ע"ז איזה שיהוי זמן, התרצה להאריך על זמן ג' חדשים. אולם התרה שיותר לא יתן - כי לפי דבריו - הראשים שלו תבעו מאתו מדוע הוא מחזיק זמן רב כזה אזרח רוסי' וכו'.

והנה לפי המצב השורר בפה בהנוגע לאחב"י הנה אין מופרך שום דבר, ויכול להיות שלאחר ג' חדשים לא יתן יותר בשו"א, ואיני יודע כלל מה שאעשה אז. וע"כ גודל בקשתי מכ' שי' אם עדיין לא השיג הקאנטראקט מכח איזה סבה שיהי', שיראה למעה"ש להשתדל להשיגו בהקדם היותר אפשרי.

בכ"ה תמוז תצר"ח:

בזה הנני להודיע אשר ת"ל קבלתי כל הניירות ששלח לי כת"ר שי', וכבר שלחתי אותם להקאנסולאט, ויתן השי"ת שיהי' בהצלחה. ובזה הנני להביע לכת"ר שי' גודל תודתי העמוקה עבור כל השתדלותו לטובתי הפרטית.

במכתב נוסף, בלי תאריך:

בהנוגע לעניני הפרטי, הנה קבלתי תשובת הקאנסול שעלי להגיש לו תעודה שהנני רב, ושהב' שנים האחרונים עבדתי עבודת כלי קודש, ואז יראה, ודורש אשר ב' התעודות יהיו מאושרים מטעם הממשלה. ואף שאי"ז דבר נקל, מ"מ כבר התחלתי להשתדל בזה, ותקותי לה' שבקרוב אשיגם, וכשיהי' לי איזה חדשות בזה אודיע לכ' שי'.

כך נמשך עד שלהי תרצ"ט, כאשר עלה הכורת על יהדות פולין.

הגר"י עבער הי"ד ניצל יחד עם כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע וב"ב מפולין לריגא, אמנם לא הצליח לנסוע משם לארה"ב, ושם נספה, הי"ד.

(רמה)) בתומכי תמימים בליובאוויטש הי' חברי ולמדנו בכתה אחת, אף שבשנים הי' גדול ממני כשתי שנים.

כבר כתבתי לעיל אודות זקנו המשפיע ר' מיכאל בלינער, ואודות נכדו שמעון מאריסאן שהי' כאן בארה"ב, שניהם נקראו שמעון על שם אביו של ר' מיכאל.

בארכיון המחבר נמצא מכתבו מעשי"ת תר"ץ, בו כותב אודות פרטי משפחתו (בקשר לסידור הניירות):

שמעון בן הלל בלינער, [בן] לה (שנת הולדי 18[9]4), זוג' חוה גאלדע בת ר' אברהם נחום, [בת] לח.

(רמו)) נכדו של דודי זקני ר' טובי' שהי' שו"ב בבאברויסק, ונקרא אברהם שלמה על שם אבי זקני שכתבתי אודותיו.

אמו היתה בתו של ר' טובי' הנ"ל. זוכר אני מעט איך שאמו היתה פעם אחת בביתינו אצל אבי מורי ז"ל אודות מצבה הלא טוב (איני זוכר עם בעלה חי עדיין אז).

בשנת תרפ"ב בעת שפתחנו את הישיבה בהומיל, ובאותו הזמן היתה ג"כ ישיבת נאוואראדאק בעירינו, למדו בישיבת נאוואראדאק הוא ואחיו יוסף פאטשין. השתדלתי לקרבם ואח"כ נסעו ללמוד בישיבת תות"ל.

(רמז)) בארכיון המחבר יש מהם מכתבים רבים אליו בענין זה. המכתב הראשון הוא מר' יוסף שכותב בב' מנ"א תרפ"ט:

יזכור נא ידידי שא"ב אשר בעת הפרדתו מאתי בנעוויל [באלול תרפ"ד, כמסופר לעיל פרק כ], שאל מאתי אם ארצה להעתיק א"ע אז ישתדלו עבורי ... מר עלי מאד אשר איני אוכל לגלות מצפוני לבבי במרירות עצומה, אבל בטוח אני על ידידי אשר יהי' מבין דבר מתוך דבר כו'. ע"כ יואיל נא כבודו להתדבר עם דודינו [כ"ק אדמו"ר] שי' ועם שאר קרובנו שי' גין זה, ולענות לי דבר זה.

אחיי אברבהם שלמה וגרשון בן-ציון נמצאים בלענינגראד, ולא כבר יצאו מתו"ת מהזאל, והקטנים מ"מ וישראל משה שי' גם כעת הנם עוסקים בתו"י, ואמי שתי' ואחותי שרה לאה נמצאים בבאברויסק...

ידידי היקר אין כוונתי כ"א להעתקה ולא לכוונה אחרת ח"ו.

במשך השנים הבאות התכתבו פעמים רבות בנושא, וכשעלתה האפשריות שהאח ר' אברהם שלמה יסע תחלה, כתב ר' יוסף בכ"ו אדר (כנראה תרצ"א):

האם יחסר לכם הבנת מצבי המר בגו"ר מכל מכ' הרבים אשר כתבתי לכבודו ... אסור לו לחשוב עבור אחי שי' קודם, רק עבורי לבד, ואח"כ או ביחד אם אפשר עבור ב"ב שי'.

אמנם במשך הזמן ראה בעצמו שיהי' קשה להשיג עבורו עם ב"ב תחלה, והוסכם שהאח ר' אברהם שלמה יסע תחלה בעצמו, ואז ישתדל הוא משם עבורם. ויחד עם זאת התחנן, אשר:

ביז ואנען אחי שי' ועט קומען אהין וער ווייס וען דאס ועט זיין.

לכן מבקש שיתחילו בינתיים לעשות ההכנות גם עבורו. וכך מוסיף לכתוב בכ"ג בעומר [תרצ"ג]:

אוכל לבשר אותם אשר המעות רפ"ג נתקבלו ת"ל, וגם הגיש בקשה על פאספארט, ורשיון התשובה טובה יהי' בעז"ה לזמן המיועד לו כ"ה לחודש מאי, ותיכף כאשר יקבל, מובן שאכ' לכבודם.

אך בעדי אם הי' באפשרי להתחיל להשתדל לכה"פ גין שפס"ק, וכשיבוא בעז"ה [ר' אברהם שלמה לארה"ק] יהי' לו הרבה השתדלות עבור מעות הפס"פ, שזה הרבה מזה, ובכדי שיתקרב יותר הדבר כו'.

(רמח)) בארכיון המחבר יש מכתבו שכתב ממוסקבא:

את מכתבכם הגיעני בשבוע העברה, וב"ה אשר לא הסיר חסדו, כי יש עוד גואלים בישראל ב"ה, כי זה רבות בשנים אשר נכספה וגם כלתה נפשי ולא היה לאל ידי להוציא מחשבתי, אבל רב תודות לאחי היקר יוסף שיחי', שהתעורר אתכם, ואתם משתדלים עבור זה.

ובמוצש"ק י"ב אלול [תרצ"ג] מבשר:

אוכל לבשר אותם אשר אחי שיחי' נסע ת"ל לא"ק, ויום ה' העבר ט' אלול ישב על הספינה, וזמן הנסיעה היא לערך י"א ימים... ועתה כתבו נא לאה"ק שיסייעו את אחי שי' בעבודה זו.

בצום גדלי' תרצ"ד כותב האח ר' אברהם שלמה את מכתבו הראשון מארה"ק:

ווי גרויס איז דער חסד וואס איר האט מיט מיר גיטאן דעם ענין פון פדיית שבויים ... שטיי איך אין דער שבועה מיטן תקיעת כף און איך וועל בעזהשי"ת לייגען דעם לעבין פאר יוסף'ן און מיט אלע מיגליכקייטן זעהן ארויס צו זאליווען עם מיט אלעמען פון דער ביטערער אינקוויזיציע ה' ירחם, לא אנוח ולא אשקוט.

(רמט)) בשנת תרצ"ה-ו עלה ברצונו לבוא לארה"ב, והשיג איזה מוסד שנתן לו תעודה בתור ב"כ והשיג רשיון כניסה ובה הנה לביקור זמני.

מכתבו של ר' יוסף פאטשין אל המחבר

כדי לקבל רשיון כניסה הוצרכו אז להשליש סכום של חמש מאות דולרים בתור ערבות שיסע האיש חזרה, או לקחת שטר ערבות (באנד) מאיזה חברה העושה זאת תמורת תשלום.

איני יודע הטעם, אבל הוא אמר לפקיד ההגירה בעליס איילענד שאני חייב לו סך חמש מאות דולרים (לפה"נ חשב שזה יורה שיש לו הסך הזה).

אני לא ידעתי מאומה ממה שאמר להם, וכשקבלתי הידיעה שהוא נמצא בעליס איילענד ושאלוני אם אני חייב לו מעות, השבתי שאינני חייב לו מעות, ולא ידעתי מה זה קשור לבואו לכאן.

אח"כ הבנתי שמן הסתם אמר כן. וכשבאתי לעליס איילענד ושאלוני שוב ועד ההגירה של הממשלה, אמרתי שאני אינני חייב לו שום מעות, אך יכול להיות שאמו יש לה תביעה כספית למשפחתינו.

בכל אופן השגתי עבורו חברה שנתנה הבאנד (ערבות) וקיבל רשיון לצאת מעליס איילענד.

במשך זמן היותו כאן השתדלתי שישאר כאן, אך הוא הורגל מילדותו ברוסיא להעלים את האמת מהממשלה הרשעה ולאמר להם שקרים, וחשב שגם כאן צריך לדבר כן, ולבסוף נתפס באמרו דברים סותרים, עד שפעם אחת נתפס ועכבוהו בעליס איילענד לשלחו חזרה לארה"ק. הלכתי להשתדל עבורו ולא עלה בידי לעכבו פה ושולח חזרה לארה"ק. ולע"ע אין לו רשות להכנס עוד הפעם לארה"ב.

ת"ל הסתדר שם ויש לו ת"ל משפחה.

(רנ)) בארכיון המחבר יש המון מכתבים מאנ"ש ברוסיה המבקשים אותו לעזור להם לצאת מרוסיה, וכמה שהשתדל הי' מוגבל באפשרויות. היו כאלו שהתלוננו עליו, שכאילו מתעצל לעזור להם, והוא שפך את לבו בזה את המזכיר הר"י פייגין, הי"ד. במכתב מיום י' כסלו תרצ"א משיב לו ע"ז:

ע"ד שכותב מהתרעומות ... צריך לדונו לכף זכות מחמת מצבו. ומה שהנך כותב שהכל קובלים עליך לפני כ"ק, ולא מליצים, לא אבינך אל מה ירמזון מליך, ממה למדת זאת, יודע אני אשר בכל עת המדובר אודות הקאנטראקטין מהבתי כנסיות תמיד הנני מדגיש אשר כמעט כל הקאנטראקטין נעשו על ידך ... שהנך משתדל תמיד כפי האפשרי, ובכלל למותר להאריך הרבה בזה.

(רנא)) אודות השתדלות זאת ראה בארוכה בס' תולדות חב"ד ברוסיה הסובייטית פרק קט.

(רנב)) אודות השתדלות זאת ראה בארוכה בס' תולדות חב"ד ברוסיה הסובייטית פרק קיב. וראה גם "די אידישע היים" גליון 39, ניסן תשכ"ט, בחלק האנגלי עמ' 12.

(רנג)) שובאוו, רבה של בוידע, חותנם של הרמ"ד לאקשין, הר"ש אבלסקי והר"א פלדמן.

בארכיון המחבר יש כמה מכתבים שכתב אליו בזה, רובם חסרי תאריך. באחד מהם כותב:

אבקשה לשמוע ולהאזין לדברי ולעשות את חפצי כי בהן חיי רוחי. הנה כל מחשבותי ועומק לבבי ושכלי להוציא את בני ביתי מכאן לארצנו הקדושה להיות יהודים כדת. ואם כבד הדבר בפעם אחת הוחלט בדעתי לנסוע לבדי. ובקשתי ממך לעורר את לבב קרובי שיעזרו בזה ולשלוח לי שיפסקארטא.

במכתב אחר כותב:

הן לפי דבריך במכתב אשר כתבת לי, מונח לצרכי כמאה שקלים, סכום שיפקארטא, ואוכל ליסע לבדי בארצנו הקדושה, הגם כי לטובת הענין להעתיק משפחתי מכאן לארצנו הקדושה, מוטב בהפלגה יותר שאסע לפחות עם אשתי, שאהי' פנוי לעסוק בענין ההעתקה. אך אם אינו באפשרי אסע לבדי, ואקוה לד' כי תמצא ידי לעשות עבור משפחתי.

במכתב נוסף:

את מכתבך קבלתי ושמח לבבי כי ת"ל לבך ער לעשות צדק ולהצילנו מטיט היון ומרשת ההתבוללות, ועשה תעשה גם תוכל, כי רצון חזק ישבר כל המניעות, גם לכסף יהי' מוצא. ולדעתי חתני מרדכי דוב [לאקשין] לו משפט הקדימה והוא איש מצוין בתורה מוסמך בעל לשון יודע אומנות ובנקל לו בע"ה למצוא מעמד, ולהוציא אח"כ אותי ואת אשתי ובתי הבתולה חי' מנוחה [פלדמן].

ובעוד מכתב:

קבלתי מכתבך ושבעה נפשי רוב עונג בקראי אותו כי ת"ל קרובה ישועתי לבוא שאוכל להעתיק מושבי לארצינו הקדושה.

אמנם כאשר התקרב המועד התחילו מתערמים קשיים ומניעות ועיכובים. ואז מתחיל להתלונן במכתביו:

נא ידידי ש"ב התחלת במצוה הגדולה הזו גמור להשיג עבורי וויזות, אשר מקחם הוא כסף מעט, נא ש"ב עשית הרבה עבור בן אחותי אברהם שלמה [פאטשין] ועבורי אתה עושה בעצלות, כי זה כארבע שנים אשר אני מבקש רחמים ממך שאוכל להעתיק משפחתי לארצנו הקדושה. ובני חתני שמרי' [אבלסקי], זלמן טובי' ומשנהו שלום דוב הם נערים בעלי כשרונות מופלאים ופה יורד לטמיון. בקשתי ממך, כאשר השגת עבורי את הכסף הלז, עשה שירי מצוה להשיג וויזות, כי זה דבר נקל במעט כסף.

(רנד)) אודותיו ב"תולדות חב"ד ברוסיה הסובייטית עמ' רלח-מ.

בארכיון המחבר יש כמה מכתבים שכתב בשנים תרצ"א-ד (וחותם בהם: "מנחם מענדל חתן ר' בן ציון חדש", או "אח שלום יודא"). במכתבים הראשונים מדבר אודות הניירות והעזרה להעתקה, ובאחרונים מתייאש מזה, ובהתגבר הגזירות והרעב, מתאר את מצבו הכללי ומבקש עזרה למלחמת קיום. בצום גדלי' תרצ"א כותב:

אחזור עוד הפעם בבקשה כפולה לענות במוקדם האפשרי ולהיות בטובו להודיע בפרטיות אם כבר נגמר הדבר, כי כ' כתב במכ' גלוי אשר בעוד שבועיים יגמר הדבר, אשר ע"כ מפיל אנכי תחנתי להודיעני אם נגמר הדבר, היינו אם גמר עם בהכנ"ס, ואם לקח כל הזכיות מאתם הנדרשים לזה.

במכתב נוסף מא' משפטים [תרצ"א?] מתאר ברמז את המשפט שעליו, שגירשוהו מביתו ושעומדים לשלחו לגלות:

חשכות גדולה עומד בראש לבני יעקב להיות שעירי' המשתלח (והפרט [כלומר, הוא עצמו] עוד יותר להיות נידון בפ"ז דסנהדרין [ארבע מיתות] ר"ל עבור מעשי' דר"ח בן תרדיון [שהי' יושב ועוסק בתורה ומקהיל ברבים; ראה תולדות חב"ד שם]). מהדירה כבר נידון להיות בריחוק מקום עם ב"ב הקטנים בקור...

ראשית לדבר עם עטרת ראשינו הן מענין ראיית פא"פ [קבלת רשיון יציאה מרוסיה] והן מענין האמצעים אשר נדרש לזה, אשר לא יספיקו לי.

ובעוד מכתב (חסר תאריך) כותב:

קבלתי מכ' שהוויזע ת"ל נגמרה ונחסר לזה ממוצעים, אשר ע"כ ילך כת"ר לבני דודתי אייזינשטאט, עם ר' יצחק [כנראה הורביץ, המתמיד], ועוד למי שידוע לו, או לה"ר דיקשטיין [ראובן], והוא גם הוא ילך עם כת"ר ויאסף ממון אצל מי שיודע כת"ר, כי נחסר לי ממוצעים לשיפס קארטעס (כי יש לי בערך כמעט על שני שיפס קארטעס, ועדיין חסר הרבה) ... וידבר עם חותני ר' בן ציון חדש, ויתיישב אתו גין בני אייזינשטיין ושאר קרוביי, שיבואו לעזרתי.

ובאחת מהן (ז' אלול, בלי פירוט השנה) כותב אודות חותנו:

והנה אם כי מקדם הי' לי איזה עזרה ע"י קרובי חותני, אבל לא מכבר קבלתי מאתו מכתב ... ובטענתו כי הוא זקן וחולה, וגם הוא חי מקצבה וקבלה שמקבל מקרוביו, וכי יש לו עוד אשה ובנים (כי זוגתי היא מאשתו הראשונה אשר נפטרה לערך ככ"ב שנים, והוא אינו מכיר אותי, וע"כ גמר בדעתו שיותר לא ישלח לי ... מסר נפשו א"ע ברוב טרחה ומעות שלוה מאחרים (הוא זקן וחולה) על ההעתקה עבורינו, אבל הוא אינו יכול לשער כי המניעה מההעתקה היא לא מאתנו.

אודות מאסרו הנ"ל כותב גם הר"י עבער אל המחבר, בעש"ק נחמו תר"ץ:

ידידינו רמ"מ גריבאוו שי' תפסו אותו בעת לימודו ובקרוב צריך להיות הדו"ח שלו. אך ת"ל שעד הדו"ח הניחו אותו לחפשי ולקחו ממנו רק חת"י שלא יסע מהעיר עד הדו"ח. ועצת אבינו הי' שלא יברח רק יבוא להדו"ח. והי' ראוי מאד להשתדל עבורו אצל קרוביו, שעכ"פ יהי' איזה דבר לפועל, כי מובן אשר מצבו שם הוא מאוים בתכלית.

(רנה)) בארכיון המחבר יש מכתב שכתב לו ביום ג' בא תרפ"ז מטשאריי, בתחלתו חותמת "זאב במו"ה אהרן דוב פאדאקשיק רב פה זוראוויץ פלך מאהיליאוו", ומוסיף בכת"י "כעת פה טשאריי". ובהמשך המכתב מספר:

אגיד לך ידידי מהחדשות הנעשו אתי, שנתקבלתי מזוראוויץ לטשאריי, קהלה חשובה תודה לאל, ומספיקים על מחייתי, ואקוה שפה יהי' אי"ה טוב יותר מזוראוויץ.

על החג של י"ט כסלו הייתי בלענינגראד אצל אדמו"ר שליט"א והי' שם כמו מאה אנשים, 25 רבנים, ושמחנו בשמחת החג עד שעה 4 בלילה הא' וכן הב' ... אמר בי"ט כסלו להרבנים בזה"ל, רבנים וועט איר אויף טאן בא אייך אין דיא שטעטלאך איז גוט און אייב ניט זאגט זיך אפ פן דיא רבנות.

וממשיך לספר על המצב בעיר ועל הקשיים בבניית מקוה.

במשך השנתיים הבאות הוחמר מצב הרבנים ברוסיה, וביום א' אמור תרפ"ט כותב לו לראשונה אודות האפשריות לעזוב את רוסיה:

מכתבו של ר' זאב פאדאקשיק אל המחבר

הנה בדרך כלל ידוע לכת"ר את מצב הרבנים כעת ברוסיא, שמלבד דוחק מצבם גם בהגשמי, שמתמוטטים מיום ליום, כידוע שכל מקורי המחיות של הרבנים בימים שעברו כעת ספו וגם כלו כמעט לגמרי, ובעת האחרונה התחילו למנוע שחיטת הבשר כשר, וכפי שהוסכם גם בעירנו על האסיפה שהי' למנוע כו' (ונוסף לזה לסתור את המקוה. גם ליקח את הבתי מדרשים לצורכם)...

והנה זה לא כבר בא לאמעריקא א' מתושבי עירנו בשם ר' זלמן גורעוויטש ... ובחפצו ליקח אותי לאמעריקא לרב עבור ביהמ"ד שלו, הנק' כמדומה ביהמ"ד דצאסניק [נוארק נ.דז.].

אך משום שהביהמ"ד שלהם נבנה זה לא כבר אין בכחם להרים סכום כזה. לזאת איני יודע מה לעשות, אם אפשר לנכון הדבר שאסע מקודם יחידי, וכמו שקבלתי זה לא כבר מכתב מגיסי הנמצא ג"כ בניויארק ברוקלין...

נא ונא ידידי לדבר עם ר' זלמן גורעוויטש מעירנו, שהאיש הוא נכבד עד למאד, גם לקרוא את גיסי מר יעקב רובין, והעיקר היא אשתו מרת חיענע תחי', שהיא עוסקת בזה, ולמצא עצה נכונה איך לעשות.

וכעבור שנה לערך כותב לו שוב:

כעת העיכוב הוא רק בדבר השיפס קארטעס, שחוק חקקו כעת שאין מתחילין בעשיית הפעסער מבלי לקיחת השיפס קארטעס באמעריקא דוקא עבור הנוסע. ולזאת בקשתי מאתך ידידי, ע"ד שאחז"ל כל המקיים נפש אחת כו'.

(רנו)) אודות אביו ר' יצחק זלמן, ראה לעיל פרק יט.

(רנז)) הוא הי' מהיהודים שמעיירות הקטנות דרוסיא, עס ביינקט זיך נאך דעם טיפ איד.

הוא הי' מעיר בעליניץ סמוך למוהילוב שעל נהר דניעפער.

הי' לו כאן אח, שהי' סנדלר בביתו ופה המציא איזשהו יתרון באופן עשיית נעלים, שהיו קוראים להם "דר. פויזנער'ס שיך", ומזה התעשר, כמובן.

כל בני המשפחה הם בעלי מזג טוב, וכן הי' אביו הי"ד.

(רנח)) בארכיון המחבר יש מכתב שכתב אליו בד' פר' תבוא תרפ"ו, ובו כותב בין השאר (ההתחלה חסרה):

כותב לי [כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע] שאסע לאמריקא ולבוא אתכם ועם אלי' ייכיל בכתובים שתשתדלו עבור ויזע אודותי, והוא ג"כ יכתוב לכם מזה. ובכן נא להשתדל בזה בכל האפשר. ורשום בזה ג"כ הכתובת של אבי זקני יחי' ובבקשה להכנס אצלו לפרוס בשלומו וגם אולי יוכל גם הוא להיות לעזר בזה.

עבודתי בפה לא מעונינה כ"כ, עבודה פשוטה, באת ובמכוש, והעיקר עוד שגם זה חסר, כל הקיץ כמעט לא עבדתי.

אלי' נחום שקליאר וחיים דוב ליערמאן (דעם בתים מאכערס) ג"כ פה. אך הם נמצאים בירושלים, וגם הם לא שבעי רצון. חיים דוב רוצה לנסוע, אך רק יהי' היכולת, ללונדון, ואלי' נחום לאמריקא.

בינתיים נולד לו בן, ובי"ג אד"ר תרפ"ז כותב לו:

אבקשו להודעיני מהשתדלותם אודות הויזע, ומה נעשה ובשביל מי, היינו אם רק בשבילי או גם בשביל זוג' ועכשיו גם בשביל בני שי'. ובכלל כמה אפשר להתמשך הדבר.

א"ז כתב לי שהי' אצלכם, אך לא כותב לי כלום מהנוגע להויזע.

מכ"ק א"ש [אדמו"ר שליט"א] קבלתי עוד מכתב לנסוע לאמריקא, ואף כי כתבתי לו כי כבר הנני מרויח גם פה על חיי בדוחק, וממלאכת שמים, בכל זאת השיב לי לנסוע לאמריקא.

ובכ"ג אייר תרפ"ז:

קבלתי מכתב מא"ז יחי', שדורשים מאתו אלף דולרין ערבון, שלא אתבע מהם החזקה עד אתחיל להרויח, ובכן אתם על המקום בטח תדעו יותר טוב איך להשתוות אתם בזה.

הדבר נמשך עוד זמן רב, ובאור ליום ו' תצוה תרפ"ט מספר לו על כל הקשיים, וכותב לו:

אתמול הייתי בירושלים והגשתי הניירות להקנסול לשלחם לאמריקא ... בר"ה העבר ה' הרב ר' אלטער שימחוביץ אצל כ"ק א"ש ורצה לכפול השאלה אודותי נידון הנסיעה לאמריקא, ולא רצה כ"ק להשיב לו כלום, כי כבר השיב לי. ובמכתבו אלי כתב לי בזה הלשון: כבר הודעתיך שטוב ויפה לפניך הנסיעה לאמריקא, ובטח תצליח שם בגו"ר.

(רנט)) אבל השידוך הזה לא הי' מתאים.

גם הי' ביניהם חלוקי דיעות בעניני ממונות, שהרנ"ז התנה עם הרש"פ, שהרש"פ יתן איזה אחוז מהמעות שחיטה שלוקח בעד כל עוף להרב (כתנאי המקום וכפי שעשו השו"בים הקודמים), והרש"פ בתחלה עשה כן, אך אח"כ פתח בית מטבחיים של עופות, ממילא נתרבה סכום העופות, ואין זה בגדר של קבלת מעות דמי שחיטה. הי' ד"ת ביניהם ונסעתי אני והרב ר' משה בנימין טאמאשאוו לדון לפנינו ופשרנו ביניהם; אמנם היחסים הופרעו ע"י הנ"ל.

[כידוע הסיפור בדרך צחות, שנשמה אחת בירידתה למטה לעוה"ז, פגעה בנשמה העולה מעוה"ז לעולם העליון לאחר כלות המאה ועשרים שנה. שאלה אותה הנשמה היורדת: מה טיבו של העולם שאת באה ממנו, והשיבה לה: אין לשער גודל הטוב שבעולם התחתון, אשר בעד איזה פרוטות מקיימים מצות ציצית או מזוזה וכו', אבל יש שם צעצוע אחד עגול הנק' "געלט" וזה מעביר את האדם על דעת קונו. אמרה בליבה הנשמה היורדת לעוה"ז, אם בשביל צעצוע זה מה זה נחשב, והלכה בשמחה.

בבואה אח"כ מעולם התחתון לאחר כלות המאה ועשרים שנה שלה, פגשה שוב את הנשמה הראשונה, ששאלה ממנה: איך היה בעולם התחתון? וענתה לה בהתמרמרות: מה זאת שאמרת לי שיש איזה צעצוע, הרי זהו געלט! (בדגש חזק)].

גם לא הי' עסק בית המטבחים בהצלחה (אף שהוסיף במכירת דגים) והתחילו לבקש אחר משרה אחרת.

עוד מאורע גרם לבקשת מקום אחר:

אחרי עבור איזה זמן, שנתיים או יותר, לדירתם בראזעל, התחיל בנם הבכור זלמן נ"י ללכת לגן ילדים עממי שבבית הספר העממי (פאבליק סקול). ראזעל היתה אז עיירה לא גדולה, וכן גם עיר לונדון הסמוכה, והמורים והמורות אינם יהודים, וגם התלמידים היו רובם ככולם אינם יהודים.

כשהגיע זמן לפני אידיהן סדרו הצגה בבית הספר מאותו האיש. כל הילדים השתתפו בהצגה, וגם הילד זלמן יחי' כמובן. כשסיפרה לי אמו מהמאורע נזדעזעתי ולא יכלתי להשיב רוחי אלי (הייתי אז במטתי מהצטננות). אח"כ בא בעלה הרש"פ אלי ודיברנו בזה, ותיכף ארגן ישיבה קטנה בעיר עליזאבעטה הסמוכה לראזעל (או יותר נכון, שהעיירות הקטנות ראזעל ולונדון סמוכין לעליזאבעטה).

הרעיון של הכרחיות ישיבות קטנות בעיירות עוד לא הכה שרשים אז, ובקושי גדול אסף שמונה ילדים, מהם שני בניו יחיו, וחלק גדול מהוצאות הישיבה נטל עליו (מזה נתפתחה אח"כ הישיבה העומדת עתה בהנהלתו של הרב טייץ נ"י).

גם הדבר הזה הוסיף דאגה, וראה צורך דחוף להעתיק דירתו לעיר גדולה שיש בה מוסדות חינוך לילדים.

בינתיים פנו אלי אנשי ביהכ"נ בני ראובן דעיר שיקגו (אשר בטח בהמשך הענינים ידובר עליהם לא פעם) אשר דרוש להם משמש בקודש, ואמרו אשר היות שהבעלי בתים דשם הם מחשובי אנ"ש ובעלי יכולת בגשמיות ויש להם דיעה חזקה בעיר, ממילא חפצים הם באיש מסוגל, שיהי' ניכר שאנשי בני ראובן יודעים במי לבחור במשרה צבורית אצלם.

הצעתי לפניהם את הרש"פ ומובן שמצא חן בעיניהם והעתיק דירתו לשיקגו.

המשך ענייניו עוד יבוא להלן אי"ה.

(רל)) ראה בזה תולדות חב"ד ברוסיה הסובייטית פרקים קב-קיב.

(רלא)) לדוגמה: אחיו של הת' הרה"ח ר' אלטער שימחוביץ ע"ה, מה"ר אהרן (?) שימחוביץ, כתב לי בקשה, היות שאני משתדל עבור כמה מהתמימים, לכן אולי אוכל לתת עבורו שתי שעות להתראות עם קרוביו בעיר גאל וועסטאן טעקסאס, ולדבר על לבם שיבואו לעזרתו.

(רלב)) ראה לעיל פרק יח.

(רלג)) בארכיון המחבר יש כמה מכתבים שכתב אליו במשך השנים תרפ"ט-תרצ"ד. ביום ג' שמיני תרפ"ט כותב:

עד אמצע שנת תרפ"ג הייתי רב בברעזין כידוע לכבודו, ובאמצע שנת תרפ"ג נתקבלתי בפה ארשא.

ומספר לו בארוכה המצב בארשא, איך שהממשלה סגרה את המקוה טהרה, ומנסים לבנות חדש ומבקש עזרה. ואינו מזכיר כלום אודות רצונו להגר לארה"ב. על כך קוראים אנו לראשונה במכתבו מכ"ד טבת תר"צ, בו מספר להר"ר אברהם אלי' אקסלרוד:

הנה זה כחודש ימים אשר קבלתי מכתב מאחי אהובי הר"ר ישראל זוראוויצער, כי יתחיל להשתדל להשיג עבורי זכיות שאוכל לנסוע, וביקש ממני שאכתוב לו איך שאני וביתי נכתבים בהדוקומטן, ויתחיל להשתדל בזה.

... אני השבתי לו תיכף ומיד על שאלתו ואני עומד ומצפה לישועת נפשותינו על ידו ... אני כתבתי לו את האדרעס של אחי חיים גרשון נ"י, ואם לא ישיג איזה עזרה ממנו ע"י מכתב צריכין להוציא הוצאות ולנסוע אליו ולדבר על לבו הרבה, כי הוא איש כזה שצריך להתעוררות והשתדלות.

ביום ג' משפטים תר"צ כותב אל המחבר:

אתמול קבלתי מכתב מאחי מסט' לואיס כי קבל ממך מכתב וגם השיב לך תיכף ... ואתה אחי תדע כי חוב גדול מוטל עליך שלא לעזוב את הדבר ולא תיתב אכרעך עד דמתרץ לי הסוגיא הקשה הזאת.

אחרי רוב מכתבים במשך השנה הבאה כותב לו ביום ד' שלח תרצ"א:

האשמה בזה הוא רק מה שהעביר המועד, ועתה אין עצה ואין תבונה וגו', ולא יועיל הון ביום עברה, ננעלו השערים ואין יוצא...

אני כתבתי מכתב לאחי יחי' כי יקבל בחזרה את מעותיו. נתתי לו תודה רבה על טוב לבבו אשר חפץ להטיב עמדי, אך לא זכיתי לקבל ממנו את הרוב טובה...

שוב עברה שנה ובר"ח סיון תרצ"ב כותב שוב:

עתה קבלתי מא"י וויזע, בהשתדלות שאר בשרינו ר' הענדל נ"י, עבורי ועבור אשתי ובתי תחי', והוא כותב לי כי כתב לו חתן דודינו שיחי' [הרש"ג חדב"נ] שהחזיר לאחי את חובו רק נשאר עדיין תחת ידו ק"ן ד', ולי נצרך על עסק זה שש מאות, כי שלש מאות צריכין על השלשה שיפס-קארטעס, וזה הסכום צריכין לשלוח דוקא לשם לא"י, כי השיפ"ק צריכין לקנות דוקא שם, ועוד צריכין כאן אצלינו לכל הפחות סכום שלוש מאות ד' עבור השלושה פאספארטין ... אם אחי יחזיר לדודינו [כ"ק אדמו"ר] שיחי' את מה שהלוה לו מקודם, אשר זה יהי' ליסוד, ואם יחסר מעט אז יוכלו לעזור לי הקרובים שלי הנ"ל [אנ"ש בארה"ב] ... ואין לי שום עצה אחרת בלתי אל כבודו עיני אשר באפשרו לעזרני בזה.

התכתבות והתעסקות זאת נמשכה כשנה וחצי, עד אשר בב' דחנוכה תרצ"ד כותב לו:

הנני לבשרו כי קבלתי משאר בשרינו ר' הענדל את השיפס"ק, ועל הפ"פ שילם סך שני מאות וארבעים ושבעה רובל זהב ועשרים קאפ' ... ועתה צריכין לרחמי שמים שיקובל הסך הזה לרצון לפניהם ויתנו את הפ"פ במהרה...

עתה באתי להכיר תודה רבה לכבודו על גודל חסדו עמדי ויתן השי"ת הצלחה שאוכל להשיג את מחוז חפצי במהרה בנקל בלי מניעות ועיכובים.

וזמן קצר אח"כ קיבל הניירות ונסע עם ב"ב צלחה לארה"ק.

(רלד)) את המובא לקמן מספר המחבר גם ב"די אידישע היים" (גליון 40, סיון תשכ"ט, בחלק האנגלי עמ' 10).

(רלה)) מכתבו השני הזה נמצא בארכיון המחבר, ואחרי ההתנצלות מסיים:

אין דיא גוטען צייטען ווען עטליכע הונדער טאלער האט קיין ווערדע גיהאט אונד איך האב גיוועלט ער זאל קומען אין אמעריקע, האב איך דאן אויסגיזעהען בא אים משוגע, אונד היינט, אין דיא ערגסטע צייטען זיינען זיי גיקומען צום שכל.

ליבער פריינד, דעם איינציגען ענטוואר וואס איך קען אייך געבען איז, אז איך וועל טאן דאס בעסטע וואס איך וועל קענען עם צוא העלפען מיט עטליכע הונדערט טאלער, פון 3 ביז 5, ווען ער וועט זיין פארטיג צום פארען; נאר ניט קיין סט' לואיס, אין סט' לואיס קיין שוהל קען איך פאר אים ניט קריגען.

(רלו)) בארכיון המחבר נמצא מכתב שכתב לו אחיו של הרשד"ז (בתאריך 2-22-31):

יעצט האב איך גיקראגען א לעטער פון מיין מוטער לעבען פון חארקאוו, דער לעטער איז זייער א פארשטעלטער, נור וויא איך פארשטיי פון איר שרייבען אז עס האט זיך גארניט אויסגילאזען פון זיין נסיעה אין אמעריקע ... אלזא ליבער פריינד איך האף אז איר וועט זיך נעמען דיא מיה צוא אינוועסטיגייטען וועגען דעם, אונד אויב עס איז אזיי וויא זיא שרייבט, האף איך אז איר וועט זעהען אז איך זאל קריגען דיא געלט צוא ריק פון רבי'ן יחי'.

(רלז)) המכתב נמצא בארכיון המחבר, ובו כותב בין השאר:

כ"ו תמוז תרצ"ד

...אנחנו כבר גרים (לא דרים) בארצינו הקדושה זה חודש וחצי ... הרבה יגיעות יגע והוזיל כחו וכספו וכסף יתר אוהבי, אשר מסרו עצמם ולבם ע"ז. אך לדאבוני אוכל לתת להם תודה מקרב לבי רק על החצי, מאשרינו אשר השגנו אותו בזה שיצאנו מארץ הדמים והכפירה, אבל על החצי השני, מאשרינו אשר צריכין אנחנו לבוא אליו אחרי הריבוי הרפתקאות דעדו עלינו, על זה עדיין לא באנו...

כאשר ירדנו מהספינה (אסרו חג ש"ש) תיכף נפגש לפנינו חיים קשים מאור, אשר לא ידענו ממנו גם שם.

(רלח)) הוא למד בתומכי תמימים בזמן אחד עמדי, אך הי' גדול בשנם ממני. אח"כ נתקבל לחתן אצל משפחת שפירא מעיר קאראלעוויץ, משפחה כבודה מבעלי בתים חשובים ונכבדים יר"ש (כבר כתבתי אודותם, ובטח יזדמן עוד לכתוב אודותם).

הי' רב באיזה עיירות, בעיר זלאבין הי' רב בעת היותי בהומיל אחר חתונתי, אח"כ הי' רב בעיר סוראז (אחרי פטירת ר' ליב שפירא, שאותו הושיב הצמח צדק לרב בהיותו בן שמונה עשרה).

[בשנת תרע"ג, בעת היותי עם אבי מורי ז"ל אצל כ"ק אדמו"ר הרש"ב נבג"מ בנאות דשא בזאאלשע (ע"ד מרעה עבור הפרות של הבע"ב דעיר זוראוויץ, כאשר כתבתי בזכרונותי הקודמים), ראיתי שם את הר"ר ליב שפירא ז"ל, הדרת הפנים שלו הי' ביתרון].

(רלט)) אודות השתדלות זאת ראה בארוכה בס' תולדות חב"ד ברוסיה הסובייטית פרק קז.

(רמ)) הוא יליד עיר שצעדרין, בנו של ר' מנחם מענדל ע"ה שהי' מלמד בעיר שצעדרין, בביהכנ"ס שנקרא אלקנה'ס שול, אשר בו היתה הישיבה בחדר שני.

הרי"ז הנ"ל למד בתו"ת ג"כ בזמן אחד עמדי, צעיר מעט ממני.

הוא הי' רב במדינת גרוזי', בין התמימים שהיו תחת הנהלת הר"ר שמואל לויטין, כמדומני שהוא הי' רב בעיר שאצחערי.

[ראה תולדות חב"ד ברוסיה הסובייטית פרק ד].

אחר מלחמת העולם השניה עלה בידו לבוא לארה"ב והתיישב בעיר בוסטון.

לקח חתנים עבור בנותיו, את הת' היקר הר"ר דוד איידלמן ואת הת' הר"ר מרדכי שארפשטיין.

יש לו פה שתי אחיות אשר השתדלו בעזרה כספית עבורו.

גם יש לו פה אח הר"ר נתן נטע זובער, רב בעיר ראזעל ניו דזשערסי. הרנ"ז נסע מתות"ל בהיותו צעיר לימים, ובא לארה"ב לערך בזמן אחד עם הורי ע"ה. הוא למד פה בישיבת ניוהייווען, בהנהלת הרב לעווינבערג ע"ה (בטח עוד יזדמן לדבר אודותיו). אח"כ נתמנה לרב בעיר ראזעל, אשר שם רוב אנשי העיר שצעדרין והסביבה.

(רמא)) אודות השתדלות זאת ראה בארוכה בס' תולדות חב"ד ברוסיה הסובייטית פרק קה.

(רמב)) מופלג ומצויין, מיחידי סגולה של תומכי תמימים, בכשרונות יוצאים מן הכלל.

זוגתו היא בת הר"ר מנחם מענדל שניאורסאהן (אחיו של הר"ר ברוך שניאור ז"ל, אביו זקנו של כ"ק אדמו"ר הרמ"מ שליט"א) שהי' רב בעיר רעפקא, ואחותו של הר"ר שניאור זלמן שניאורסאהן, רב בפאריז.

בעת שהתחילה מלחמת העולם השני' לקחו כ"ק אדמו"ר הריי"צ נבג"מ עמו בין המשפחות שהציל מפולין דרך ריגא; אמנם אחרי כל ההשתדלויות שהשתדלנו להביא אותו (ואת הר"ר יחזקאל פייגין) לארה"ב לא עלה בידינו, כאשר אכתוב אי"ה בפרשת הצלת רבינו וב"ב.

בעת אשר הרשע ימ"ש נכנס לריגא הי' הוא וב"ב בין הקרבנות שנהרגו על קדה"ש, הי"ד.

נשארו ממנו חדו"ת אשר כעת הוציאום לאור תלמידיו בתו"ת דאטוואצק הנמצאים פה (בספר שערי יהודה).

(רמג)) בארכיון המחבר יש כמה מכתבים שכתב אליו בנושא הזה במשך שנת תרפ"ט, ובחורף תר"ץ מבשר לו:

כעת אוכל להודיע שת"ל קבלתי רשום שהוחלט ליתן לי, אך בפועל מוכרח עוד להתעכב קצת, מחמת כי אין בסמלנסק (המקום אשר שם צריכי' לכתוב הרשיונו') ניירו' [...] ע"ז, וצריכי' לקוות להשי"ת שבקרוב אשיג אי"ה הרשיונו'.

ומקול"ע הנני מביע לו תודתי על כל מה שטרח עבורי, כי ממש עשה לי טובה הנוגע לי בכל חיי וחיי ב"ב בגו"ר כו'.

כשהגיע לריגא בחורף תר"ץ כתב אל המחבר:

כבר הודעתי לו ע"י מכ' זאקאזני' מביאתינו לשלום לפה, ומכל מה ששאלו ממני וממה שאמרתי אצל הקאנסול. אחשב שבטח מסר תומ"י זאת כ' להגבאי', בכדי שאח"כ לא יהי' שום מכשול ח"ו...

קבלתי מכ' מש"ב הרי"ף [הר"י פייגין] שי' בשם כ"ק א"ש שרוצה אשר אסע תומ"י לווארשא ולווילנא לבחון את כל הת' דישיבת תומכי תמימים הנמצאים שם, וכבר כתבו אודות זה לווארשא שישלחו לי לכאן וויזי' תלגרפית. וע"כ יתכן שלא אהי' בביתי, וע"כ ישלחם על אדרעס ב"ב.

גודל בקשתי להשיבני אם כבר הי' הדרישה וחקירה ומה ענו הגבאי' דשם, מן הכל בפרטיות.

וכעבור חצי שנה כותב לו שוב בעש"ק נחמו:

גודל בקשתי מכ' שי' שיתעניין עוה"פ בדבר השגת הוויזי' עבורי, כי זה יותר מג' חדשי' שהי' הדו"ח ועדיין אין שום דבר, ולזאת הוא בא' מב' הפני', או שרוצי' לעשות דו"ח עוה"פ אודו' זה, או שהניירו' הונחו באיזה מקום. ולזאת בכל אופן הי' נחוץ להשתדל שהביהכ"נ יגישו בקשה ויתבעו מדוע זה זמן רב שאין שום ידיעה אודות הוייזי' ... כי הנני זה קרוב לה' חדשי'...

ובמוצש"ק חוהמ"ס תרצ"א:

מכתבו לנכון קבלתי, ורב תודה עבור כל התעסקותו וטרחתו עבורי, יתן ה' אשר מכ"ז יהי' פועל טוב בקרוב ממש.

(רמד)) בשנת תרצ"א הי' ר"מ במחלקת ווילנא, ובתחלת שנת תרצ"ב לקחו כ"ק אדמו"ר לר"מ ומנהל בישיבה המרכזית בווארשא-אטוואצק.

על ההתעסקות בשנים הבאות להשיג עבורו ניירות הגירה לארה"ב יש בארכיון המחבר כמה מכתבים מאתו.

בכ"ז תשרי תרצ"ב כותב:

בטח ידוע לו אשר השנה העברה הייתי בווילנה בתור ר"מ בהישיבה תו"ת דשם, וכעת בדעת כ"ק שאשאר בתו"ת דווארשא בתור ר"מ ומשגיח על לימוד הנגלה, וגם כ"ק שליט"א בעצמו מסתמא יתיישב בקביעו' בפה בע"ה.

וע"ד שאלתי אם עוד לחשוב אודו' אה"ב, השיב לי, שלע"ע אין לי לחשוב בזה.

במשך השנים הבאות נשאר אזרח רוסי, אשר ממשלת פולין האריכה את שהותו בפולין באופן זמני בלבד. באדר"ח תמוז תרצ"ז כותב שוב באותו נושא:

זה לא כבר כלה זמן הויזי' שלי, ורציתי לידע מה יהי' בזה. והנה ת"ל כי חסדי ה' לו תמנו, והאריכו לי (ע"י השתדלן הקודם) עוד על משך ו' חדשים, אשר באמת הוא בדרך נס, כי הרוחות המנשבו' בפה, בהנוגע לשאלות היהודים, הם לא טובים ביותר, וכפי שמורים המאורעות האחרונות הנה המצב הולך ומתגרע מיום ליום ... ואם במצב כזה מאריכים ליהודי נתין רוסי' רשות הישיבה בפה, אשר אין שום חוק שמוכרחים להאריך, הוא ממש נס שלא בדרך הטבע. אולם להיות שכבר אמרו אין סומכין על הנס, וע"כ הנני מבקש בזה את כבודו שי' שישתדל להשיג מהישיבה הדרישה שהבטיחו ליתן, ולהביאה אתו כשיבא בע"ה לשלום הנה.

מכתבו של הר"י עבער אל המחבר

משנת חצר"ת

ביום ועש"ק שלח תצר"ח:

כב' שבועות מקודם, כאשר כלה הויזי' הפולנית שלי, והלך השתדלן שלי להאריכה, הנה מתחלה לא רצה בשו"א, ורצה ליתן על משך זמן י' ימים, אשר במשך הזמן הזה אעזוב את המדינה. אולם לאחר ריבוי טענות והפצרות, איך שכבר הנני מתעסק בדבר השגת ויזי' לאה"ב, ורק הקאנסול דורש ממני עוד איזה נייר, אשר בהכרח צריכי' ע"ז איזה שיהוי זמן, התרצה להאריך על זמן ג' חדשים. אולם התרה שיותר לא יתן - כי לפי דבריו - הראשים שלו תבעו מאתו מדוע הוא מחזיק זמן רב כזה אזרח רוסי' וכו'.

והנה לפי המצב השורר בפה בהנוגע לאחב"י הנה אין מופרך שום דבר, ויכול להיות שלאחר ג' חדשים לא יתן יותר בשו"א, ואיני יודע כלל מה שאעשה אז. וע"כ גודל בקשתי מכ' שי' אם עדיין לא השיג הקאנטראקט מכח איזה סבה שיהי', שיראה למעה"ש להשתדל להשיגו בהקדם היותר אפשרי.

בכ"ה תמוז תצר"ח:

בזה הנני להודיע אשר ת"ל קבלתי כל הניירות ששלח לי כת"ר שי', וכבר שלחתי אותם להקאנסולאט, ויתן השי"ת שיהי' בהצלחה. ובזה הנני להביע לכת"ר שי' גודל תודתי העמוקה עבור כל השתדלותו לטובתי הפרטית.

במכתב נוסף, בלי תאריך:

בהנוגע לעניני הפרטי, הנה קבלתי תשובת הקאנסול שעלי להגיש לו תעודה שהנני רב, ושהב' שנים האחרונים עבדתי עבודת כלי קודש, ואז יראה, ודורש אשר ב' התעודות יהיו מאושרים מטעם הממשלה. ואף שאי"ז דבר נקל, מ"מ כבר התחלתי להשתדל בזה, ותקותי לה' שבקרוב אשיגם, וכשיהי' לי איזה חדשות בזה אודיע לכ' שי'.

כך נמשך עד שלהי תרצ"ט, כאשר עלה הכורת על יהדות פולין.

הגר"י עבער הי"ד ניצל יחד עם כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע וב"ב מפולין לריגא, אמנם לא הצליח לנסוע משם לארה"ב, ושם נספה, הי"ד.

(רמה)) בתומכי תמימים בליובאוויטש הי' חברי ולמדנו בכתה אחת, אף שבשנים הי' גדול ממני כשתי שנים.

כבר כתבתי לעיל אודות זקנו המשפיע ר' מיכאל בלינער, ואודות נכדו שמעון מאריסאן שהי' כאן בארה"ב, שניהם נקראו שמעון על שם אביו של ר' מיכאל.

בארכיון המחבר נמצא מכתבו מעשי"ת תר"ץ, בו כותב אודות פרטי משפחתו (בקשר לסידור הניירות):

שמעון בן הלל בלינער, [בן] לה (שנת הולדי 18[9]4), זוג' חוה גאלדע בת ר' אברהם נחום, [בת] לח.

(רמו)) נכדו של דודי זקני ר' טובי' שהי' שו"ב בבאברויסק, ונקרא אברהם שלמה על שם אבי זקני שכתבתי אודותיו.

אמו היתה בתו של ר' טובי' הנ"ל. זוכר אני מעט איך שאמו היתה פעם אחת בביתינו אצל אבי מורי ז"ל אודות מצבה הלא טוב (איני זוכר עם בעלה חי עדיין אז).

בשנת תרפ"ב בעת שפתחנו את הישיבה בהומיל, ובאותו הזמן היתה ג"כ ישיבת נאוואראדאק בעירינו, למדו בישיבת נאוואראדאק הוא ואחיו יוסף פאטשין. השתדלתי לקרבם ואח"כ נסעו ללמוד בישיבת תות"ל.

(רמז)) בארכיון המחבר יש מהם מכתבים רבים אליו בענין זה. המכתב הראשון הוא מר' יוסף שכותב בב' מנ"א תרפ"ט:

יזכור נא ידידי שא"ב אשר בעת הפרדתו מאתי בנעוויל [באלול תרפ"ד, כמסופר לעיל פרק כ], שאל מאתי אם ארצה להעתיק א"ע אז ישתדלו עבורי ... מר עלי מאד אשר איני אוכל לגלות מצפוני לבבי במרירות עצומה, אבל בטוח אני על ידידי אשר יהי' מבין דבר מתוך דבר כו'. ע"כ יואיל נא כבודו להתדבר עם דודינו [כ"ק אדמו"ר] שי' ועם שאר קרובנו שי' גין זה, ולענות לי דבר זה.

אחיי אברבהם שלמה וגרשון בן-ציון נמצאים בלענינגראד, ולא כבר יצאו מתו"ת מהזאל, והקטנים מ"מ וישראל משה שי' גם כעת הנם עוסקים בתו"י, ואמי שתי' ואחותי שרה לאה נמצאים בבאברויסק...

ידידי היקר אין כוונתי כ"א להעתקה ולא לכוונה אחרת ח"ו.

במשך השנים הבאות התכתבו פעמים רבות בנושא, וכשעלתה האפשריות שהאח ר' אברהם שלמה יסע תחלה, כתב ר' יוסף בכ"ו אדר (כנראה תרצ"א):

האם יחסר לכם הבנת מצבי המר בגו"ר מכל מכ' הרבים אשר כתבתי לכבודו ... אסור לו לחשוב עבור אחי שי' קודם, רק עבורי לבד, ואח"כ או ביחד אם אפשר עבור ב"ב שי'.

אמנם במשך הזמן ראה בעצמו שיהי' קשה להשיג עבורו עם ב"ב תחלה, והוסכם שהאח ר' אברהם שלמה יסע תחלה בעצמו, ואז ישתדל הוא משם עבורם. ויחד עם זאת התחנן, אשר:

ביז ואנען אחי שי' ועט קומען אהין וער ווייס וען דאס ועט זיין.

לכן מבקש שיתחילו בינתיים לעשות ההכנות גם עבורו. וכך מוסיף לכתוב בכ"ג בעומר [תרצ"ג]:

אוכל לבשר אותם אשר המעות רפ"ג נתקבלו ת"ל, וגם הגיש בקשה על פאספארט, ורשיון התשובה טובה יהי' בעז"ה לזמן המיועד לו כ"ה לחודש מאי, ותיכף כאשר יקבל, מובן שאכ' לכבודם.

אך בעדי אם הי' באפשרי להתחיל להשתדל לכה"פ גין שפס"ק, וכשיבוא בעז"ה [ר' אברהם שלמה לארה"ק] יהי' לו הרבה השתדלות עבור מעות הפס"פ, שזה הרבה מזה, ובכדי שיתקרב יותר הדבר כו'.

(רמח)) בארכיון המחבר יש מכתבו שכתב ממוסקבא:

את מכתבכם הגיעני בשבוע העברה, וב"ה אשר לא הסיר חסדו, כי יש עוד גואלים בישראל ב"ה, כי זה רבות בשנים אשר נכספה וגם כלתה נפשי ולא היה לאל ידי להוציא מחשבתי, אבל רב תודות לאחי היקר יוסף שיחי', שהתעורר אתכם, ואתם משתדלים עבור זה.

ובמוצש"ק י"ב אלול [תרצ"ג] מבשר:

אוכל לבשר אותם אשר אחי שיחי' נסע ת"ל לא"ק, ויום ה' העבר ט' אלול ישב על הספינה, וזמן הנסיעה היא לערך י"א ימים... ועתה כתבו נא לאה"ק שיסייעו את אחי שי' בעבודה זו.

בצום גדלי' תרצ"ד כותב האח ר' אברהם שלמה את מכתבו הראשון מארה"ק:

ווי גרויס איז דער חסד וואס איר האט מיט מיר גיטאן דעם ענין פון פדיית שבויים ... שטיי איך אין דער שבועה מיטן תקיעת כף און איך וועל בעזהשי"ת לייגען דעם לעבין פאר יוסף'ן און מיט אלע מיגליכקייטן זעהן ארויס צו זאליווען עם מיט אלעמען פון דער ביטערער אינקוויזיציע ה' ירחם, לא אנוח ולא אשקוט.

(רמט)) בשנת תרצ"ה-ו עלה ברצונו לבוא לארה"ב, והשיג איזה מוסד שנתן לו תעודה בתור ב"כ והשיג רשיון כניסה ובה הנה לביקור זמני.

מכתבו של ר' יוסף פאטשין אל המחבר

כדי לקבל רשיון כניסה הוצרכו אז להשליש סכום של חמש מאות דולרים בתור ערבות שיסע האיש חזרה, או לקחת שטר ערבות (באנד) מאיזה חברה העושה זאת תמורת תשלום.

איני יודע הטעם, אבל הוא אמר לפקיד ההגירה בעליס איילענד שאני חייב לו סך חמש מאות דולרים (לפה"נ חשב שזה יורה שיש לו הסך הזה).

אני לא ידעתי מאומה ממה שאמר להם, וכשקבלתי הידיעה שהוא נמצא בעליס איילענד ושאלוני אם אני חייב לו מעות, השבתי שאינני חייב לו מעות, ולא ידעתי מה זה קשור לבואו לכאן.

אח"כ הבנתי שמן הסתם אמר כן. וכשבאתי לעליס איילענד ושאלוני שוב ועד ההגירה של הממשלה, אמרתי שאני אינני חייב לו שום מעות, אך יכול להיות שאמו יש לה תביעה כספית למשפחתינו.

בכל אופן השגתי עבורו חברה שנתנה הבאנד (ערבות) וקיבל רשיון לצאת מעליס איילענד.

במשך זמן היותו כאן השתדלתי שישאר כאן, אך הוא הורגל מילדותו ברוסיא להעלים את האמת מהממשלה הרשעה ולאמר להם שקרים, וחשב שגם כאן צריך לדבר כן, ולבסוף נתפס באמרו דברים סותרים, עד שפעם אחת נתפס ועכבוהו בעליס איילענד לשלחו חזרה לארה"ק. הלכתי להשתדל עבורו ולא עלה בידי לעכבו פה ושולח חזרה לארה"ק. ולע"ע אין לו רשות להכנס עוד הפעם לארה"ב.

ת"ל הסתדר שם ויש לו ת"ל משפחה.

(רנ)) בארכיון המחבר יש המון מכתבים מאנ"ש ברוסיה המבקשים אותו לעזור להם לצאת מרוסיה, וכמה שהשתדל הי' מוגבל באפשרויות. היו כאלו שהתלוננו עליו, שכאילו מתעצל לעזור להם, והוא שפך את לבו בזה את המזכיר הר"י פייגין, הי"ד. במכתב מיום י' כסלו תרצ"א משיב לו ע"ז:

ע"ד שכותב מהתרעומות ... צריך לדונו לכף זכות מחמת מצבו. ומה שהנך כותב שהכל קובלים עליך לפני כ"ק, ולא מליצים, לא אבינך אל מה ירמזון מליך, ממה למדת זאת, יודע אני אשר בכל עת המדובר אודות הקאנטראקטין מהבתי כנסיות תמיד הנני מדגיש אשר כמעט כל הקאנטראקטין נעשו על ידך ... שהנך משתדל תמיד כפי האפשרי, ובכלל למותר להאריך הרבה בזה.

(רנא)) אודות השתדלות זאת ראה בארוכה בס' תולדות חב"ד ברוסיה הסובייטית פרק קט.

(רנב)) אודות השתדלות זאת ראה בארוכה בס' תולדות חב"ד ברוסיה הסובייטית פרק קיב. וראה גם "די אידישע היים" גליון 39, ניסן תשכ"ט, בחלק האנגלי עמ' 12.

(רנג)) שובאוו, רבה של בוידע, חותנם של הרמ"ד לאקשין, הר"ש אבלסקי והר"א פלדמן.

בארכיון המחבר יש כמה מכתבים שכתב אליו בזה, רובם חסרי תאריך. באחד מהם כותב:

אבקשה לשמוע ולהאזין לדברי ולעשות את חפצי כי בהן חיי רוחי. הנה כל מחשבותי ועומק לבבי ושכלי להוציא את בני ביתי מכאן לארצנו הקדושה להיות יהודים כדת. ואם כבד הדבר בפעם אחת הוחלט בדעתי לנסוע לבדי. ובקשתי ממך לעורר את לבב קרובי שיעזרו בזה ולשלוח לי שיפסקארטא.

במכתב אחר כותב:

הן לפי דבריך במכתב אשר כתבת לי, מונח לצרכי כמאה שקלים, סכום שיפקארטא, ואוכל ליסע לבדי בארצנו הקדושה, הגם כי לטובת הענין להעתיק משפחתי מכאן לארצנו הקדושה, מוטב בהפלגה יותר שאסע לפחות עם אשתי, שאהי' פנוי לעסוק בענין ההעתקה. אך אם אינו באפשרי אסע לבדי, ואקוה לד' כי תמצא ידי לעשות עבור משפחתי.

במכתב נוסף:

את מכתבך קבלתי ושמח לבבי כי ת"ל לבך ער לעשות צדק ולהצילנו מטיט היון ומרשת ההתבוללות, ועשה תעשה גם תוכל, כי רצון חזק ישבר כל המניעות, גם לכסף יהי' מוצא. ולדעתי חתני מרדכי דוב [לאקשין] לו משפט הקדימה והוא איש מצוין בתורה מוסמך בעל לשון יודע אומנות ובנקל לו בע"ה למצוא מעמד, ולהוציא אח"כ אותי ואת אשתי ובתי הבתולה חי' מנוחה [פלדמן].

ובעוד מכתב:

קבלתי מכתבך ושבעה נפשי רוב עונג בקראי אותו כי ת"ל קרובה ישועתי לבוא שאוכל להעתיק מושבי לארצינו הקדושה.

אמנם כאשר התקרב המועד התחילו מתערמים קשיים ומניעות ועיכובים. ואז מתחיל להתלונן במכתביו:

נא ידידי ש"ב התחלת במצוה הגדולה הזו גמור להשיג עבורי וויזות, אשר מקחם הוא כסף מעט, נא ש"ב עשית הרבה עבור בן אחותי אברהם שלמה [פאטשין] ועבורי אתה עושה בעצלות, כי זה כארבע שנים אשר אני מבקש רחמים ממך שאוכל להעתיק משפחתי לארצנו הקדושה. ובני חתני שמרי' [אבלסקי], זלמן טובי' ומשנהו שלום דוב הם נערים בעלי כשרונות מופלאים ופה יורד לטמיון. בקשתי ממך, כאשר השגת עבורי את הכסף הלז, עשה שירי מצוה להשיג וויזות, כי זה דבר נקל במעט כסף.

(רנד)) אודותיו ב"תולדות חב"ד ברוסיה הסובייטית עמ' רלח-מ.

בארכיון המחבר יש כמה מכתבים שכתב בשנים תרצ"א-ד (וחותם בהם: "מנחם מענדל חתן ר' בן ציון חדש", או "אח שלום יודא"). במכתבים הראשונים מדבר אודות הניירות והעזרה להעתקה, ובאחרונים מתייאש מזה, ובהתגבר הגזירות והרעב, מתאר את מצבו הכללי ומבקש עזרה למלחמת קיום. בצום גדלי' תרצ"א כותב:

אחזור עוד הפעם בבקשה כפולה לענות במוקדם האפשרי ולהיות בטובו להודיע בפרטיות אם כבר נגמר הדבר, כי כ' כתב במכ' גלוי אשר בעוד שבועיים יגמר הדבר, אשר ע"כ מפיל אנכי תחנתי להודיעני אם נגמר הדבר, היינו אם גמר עם בהכנ"ס, ואם לקח כל הזכיות מאתם הנדרשים לזה.

במכתב נוסף מא' משפטים [תרצ"א?] מתאר ברמז את המשפט שעליו, שגירשוהו מביתו ושעומדים לשלחו לגלות:

חשכות גדולה עומד בראש לבני יעקב להיות שעירי' המשתלח (והפרט [כלומר, הוא עצמו] עוד יותר להיות נידון בפ"ז דסנהדרין [ארבע מיתות] ר"ל עבור מעשי' דר"ח בן תרדיון [שהי' יושב ועוסק בתורה ומקהיל ברבים; ראה תולדות חב"ד שם]). מהדירה כבר נידון להיות בריחוק מקום עם ב"ב הקטנים בקור...

ראשית לדבר עם עטרת ראשינו הן מענין ראיית פא"פ [קבלת רשיון יציאה מרוסיה] והן מענין האמצעים אשר נדרש לזה, אשר לא יספיקו לי.

ובעוד מכתב (חסר תאריך) כותב:

קבלתי מכ' שהוויזע ת"ל נגמרה ונחסר לזה ממוצעים, אשר ע"כ ילך כת"ר לבני דודתי אייזינשטאט, עם ר' יצחק [כנראה הורביץ, המתמיד], ועוד למי שידוע לו, או לה"ר דיקשטיין [ראובן], והוא גם הוא ילך עם כת"ר ויאסף ממון אצל מי שיודע כת"ר, כי נחסר לי ממוצעים לשיפס קארטעס (כי יש לי בערך כמעט על שני שיפס קארטעס, ועדיין חסר הרבה) ... וידבר עם חותני ר' בן ציון חדש, ויתיישב אתו גין בני אייזינשטיין ושאר קרוביי, שיבואו לעזרתי.

ובאחת מהן (ז' אלול, בלי פירוט השנה) כותב אודות חותנו:

והנה אם כי מקדם הי' לי איזה עזרה ע"י קרובי חותני, אבל לא מכבר קבלתי מאתו מכתב ... ובטענתו כי הוא זקן וחולה, וגם הוא חי מקצבה וקבלה שמקבל מקרוביו, וכי יש לו עוד אשה ובנים (כי זוגתי היא מאשתו הראשונה אשר נפטרה לערך ככ"ב שנים, והוא אינו מכיר אותי, וע"כ גמר בדעתו שיותר לא ישלח לי ... מסר נפשו א"ע ברוב טרחה ומעות שלוה מאחרים (הוא זקן וחולה) על ההעתקה עבורינו, אבל הוא אינו יכול לשער כי המניעה מההעתקה היא לא מאתנו.

אודות מאסרו הנ"ל כותב גם הר"י עבער אל המחבר, בעש"ק נחמו תר"ץ:

ידידינו רמ"מ גריבאוו שי' תפסו אותו בעת לימודו ובקרוב צריך להיות הדו"ח שלו. אך ת"ל שעד הדו"ח הניחו אותו לחפשי ולקחו ממנו רק חת"י שלא יסע מהעיר עד הדו"ח. ועצת אבינו הי' שלא יברח רק יבוא להדו"ח. והי' ראוי מאד להשתדל עבורו אצל קרוביו, שעכ"פ יהי' איזה דבר לפועל, כי מובן אשר מצבו שם הוא מאוים בתכלית.

(רנה)) בארכיון המחבר יש מכתב שכתב לו ביום ג' בא תרפ"ז מטשאריי, בתחלתו חותמת "זאב במו"ה אהרן דוב פאדאקשיק רב פה זוראוויץ פלך מאהיליאוו", ומוסיף בכת"י "כעת פה טשאריי". ובהמשך המכתב מספר:

אגיד לך ידידי מהחדשות הנעשו אתי, שנתקבלתי מזוראוויץ לטשאריי, קהלה חשובה תודה לאל, ומספיקים על מחייתי, ואקוה שפה יהי' אי"ה טוב יותר מזוראוויץ.

על החג של י"ט כסלו הייתי בלענינגראד אצל אדמו"ר שליט"א והי' שם כמו מאה אנשים, 25 רבנים, ושמחנו בשמחת החג עד שעה 4 בלילה הא' וכן הב' ... אמר בי"ט כסלו להרבנים בזה"ל, רבנים וועט איר אויף טאן בא אייך אין דיא שטעטלאך איז גוט און אייב ניט זאגט זיך אפ פן דיא רבנות.

וממשיך לספר על המצב בעיר ועל הקשיים בבניית מקוה.

במשך השנתיים הבאות הוחמר מצב הרבנים ברוסיה, וביום א' אמור תרפ"ט כותב לו לראשונה אודות האפשריות לעזוב את רוסיה:

מכתבו של ר' זאב פאדאקשיק אל המחבר

הנה בדרך כלל ידוע לכת"ר את מצב הרבנים כעת ברוסיא, שמלבד דוחק מצבם גם בהגשמי, שמתמוטטים מיום ליום, כידוע שכל מקורי המחיות של הרבנים בימים שעברו כעת ספו וגם כלו כמעט לגמרי, ובעת האחרונה התחילו למנוע שחיטת הבשר כשר, וכפי שהוסכם גם בעירנו על האסיפה שהי' למנוע כו' (ונוסף לזה לסתור את המקוה. גם ליקח את הבתי מדרשים לצורכם)...

והנה זה לא כבר בא לאמעריקא א' מתושבי עירנו בשם ר' זלמן גורעוויטש ... ובחפצו ליקח אותי לאמעריקא לרב עבור ביהמ"ד שלו, הנק' כמדומה ביהמ"ד דצאסניק [נוארק נ.דז.].

אך משום שהביהמ"ד שלהם נבנה זה לא כבר אין בכחם להרים סכום כזה. לזאת איני יודע מה לעשות, אם אפשר לנכון הדבר שאסע מקודם יחידי, וכמו שקבלתי זה לא כבר מכתב מגיסי הנמצא ג"כ בניויארק ברוקלין...

נא ונא ידידי לדבר עם ר' זלמן גורעוויטש מעירנו, שהאיש הוא נכבד עד למאד, גם לקרוא את גיסי מר יעקב רובין, והעיקר היא אשתו מרת חיענע תחי', שהיא עוסקת בזה, ולמצא עצה נכונה איך לעשות.

וכעבור שנה לערך כותב לו שוב:

כעת העיכוב הוא רק בדבר השיפס קארטעס, שחוק חקקו כעת שאין מתחילין בעשיית הפעסער מבלי לקיחת השיפס קארטעס באמעריקא דוקא עבור הנוסע. ולזאת בקשתי מאתך ידידי, ע"ד שאחז"ל כל המקיים נפש אחת כו'.

(רנו)) אודות אביו ר' יצחק זלמן, ראה לעיל פרק יט.

(רנז)) הוא הי' מהיהודים שמעיירות הקטנות דרוסיא, עס ביינקט זיך נאך דעם טיפ איד.

הוא הי' מעיר בעליניץ סמוך למוהילוב שעל נהר דניעפער.

הי' לו כאן אח, שהי' סנדלר בביתו ופה המציא איזשהו יתרון באופן עשיית נעלים, שהיו קוראים להם "דר. פויזנער'ס שיך", ומזה התעשר, כמובן.

כל בני המשפחה הם בעלי מזג טוב, וכן הי' אביו הי"ד.

(רנח)) בארכיון המחבר יש מכתב שכתב אליו בד' פר' תבוא תרפ"ו, ובו כותב בין השאר (ההתחלה חסרה):

כותב לי [כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע] שאסע לאמריקא ולבוא אתכם ועם אלי' ייכיל בכתובים שתשתדלו עבור ויזע אודותי, והוא ג"כ יכתוב לכם מזה. ובכן נא להשתדל בזה בכל האפשר. ורשום בזה ג"כ הכתובת של אבי זקני יחי' ובבקשה להכנס אצלו לפרוס בשלומו וגם אולי יוכל גם הוא להיות לעזר בזה.

עבודתי בפה לא מעונינה כ"כ, עבודה פשוטה, באת ובמכוש, והעיקר עוד שגם זה חסר, כל הקיץ כמעט לא עבדתי.

אלי' נחום שקליאר וחיים דוב ליערמאן (דעם בתים מאכערס) ג"כ פה. אך הם נמצאים בירושלים, וגם הם לא שבעי רצון. חיים דוב רוצה לנסוע, אך רק יהי' היכולת, ללונדון, ואלי' נחום לאמריקא.

בינתיים נולד לו בן, ובי"ג אד"ר תרפ"ז כותב לו:

אבקשו להודעיני מהשתדלותם אודות הויזע, ומה נעשה ובשביל מי, היינו אם רק בשבילי או גם בשביל זוג' ועכשיו גם בשביל בני שי'. ובכלל כמה אפשר להתמשך הדבר.

א"ז כתב לי שהי' אצלכם, אך לא כותב לי כלום מהנוגע להויזע.

מכ"ק א"ש [אדמו"ר שליט"א] קבלתי עוד מכתב לנסוע לאמריקא, ואף כי כתבתי לו כי כבר הנני מרויח גם פה על חיי בדוחק, וממלאכת שמים, בכל זאת השיב לי לנסוע לאמריקא.

ובכ"ג אייר תרפ"ז:

קבלתי מכתב מא"ז יחי', שדורשים מאתו אלף דולרין ערבון, שלא אתבע מהם החזקה עד אתחיל להרויח, ובכן אתם על המקום בטח תדעו יותר טוב איך להשתוות אתם בזה.

הדבר נמשך עוד זמן רב, ובאור ליום ו' תצוה תרפ"ט מספר לו על כל הקשיים, וכותב לו:

אתמול הייתי בירושלים והגשתי הניירות להקנסול לשלחם לאמריקא ... בר"ה העבר ה' הרב ר' אלטער שימחוביץ אצל כ"ק א"ש ורצה לכפול השאלה אודותי נידון הנסיעה לאמריקא, ולא רצה כ"ק להשיב לו כלום, כי כבר השיב לי. ובמכתבו אלי כתב לי בזה הלשון: כבר הודעתיך שטוב ויפה לפניך הנסיעה לאמריקא, ובטח תצליח שם בגו"ר.

(רנט)) אבל השידוך הזה לא הי' מתאים.

גם הי' ביניהם חלוקי דיעות בעניני ממונות, שהרנ"ז התנה עם הרש"פ, שהרש"פ יתן איזה אחוז מהמעות שחיטה שלוקח בעד כל עוף להרב (כתנאי המקום וכפי שעשו השו"בים הקודמים), והרש"פ בתחלה עשה כן, אך אח"כ פתח בית מטבחיים של עופות, ממילא נתרבה סכום העופות, ואין זה בגדר של קבלת מעות דמי שחיטה. הי' ד"ת ביניהם ונסעתי אני והרב ר' משה בנימין טאמאשאוו לדון לפנינו ופשרנו ביניהם; אמנם היחסים הופרעו ע"י הנ"ל.

[כידוע הסיפור בדרך צחות, שנשמה אחת בירידתה למטה לעוה"ז, פגעה בנשמה העולה מעוה"ז לעולם העליון לאחר כלות המאה ועשרים שנה. שאלה אותה הנשמה היורדת: מה טיבו של העולם שאת באה ממנו, והשיבה לה: אין לשער גודל הטוב שבעולם התחתון, אשר בעד איזה פרוטות מקיימים מצות ציצית או מזוזה וכו', אבל יש שם צעצוע אחד עגול הנק' "געלט" וזה מעביר את האדם על דעת קונו. אמרה בליבה הנשמה היורדת לעוה"ז, אם בשביל צעצוע זה מה זה נחשב, והלכה בשמחה.

בבואה אח"כ מעולם התחתון לאחר כלות המאה ועשרים שנה שלה, פגשה שוב את הנשמה הראשונה, ששאלה ממנה: איך היה בעולם התחתון? וענתה לה בהתמרמרות: מה זאת שאמרת לי שיש איזה צעצוע, הרי זהו געלט! (בדגש חזק)].

גם לא הי' עסק בית המטבחים בהצלחה (אף שהוסיף במכירת דגים) והתחילו לבקש אחר משרה אחרת.

עוד מאורע גרם לבקשת מקום אחר:

אחרי עבור איזה זמן, שנתיים או יותר, לדירתם בראזעל, התחיל בנם הבכור זלמן נ"י ללכת לגן ילדים עממי שבבית הספר העממי (פאבליק סקול). ראזעל היתה אז עיירה לא גדולה, וכן גם עיר לונדון הסמוכה, והמורים והמורות אינם יהודים, וגם התלמידים היו רובם ככולם אינם יהודים.

כשהגיע זמן לפני אידיהן סדרו הצגה בבית הספר מאותו האיש. כל הילדים השתתפו בהצגה, וגם הילד זלמן יחי' כמובן. כשסיפרה לי אמו מהמאורע נזדעזעתי ולא יכלתי להשיב רוחי אלי (הייתי אז במטתי מהצטננות). אח"כ בא בעלה הרש"פ אלי ודיברנו בזה, ותיכף ארגן ישיבה קטנה בעיר עליזאבעטה הסמוכה לראזעל (או יותר נכון, שהעיירות הקטנות ראזעל ולונדון סמוכין לעליזאבעטה).

הרעיון של הכרחיות ישיבות קטנות בעיירות עוד לא הכה שרשים אז, ובקושי גדול אסף שמונה ילדים, מהם שני בניו יחיו, וחלק גדול מהוצאות הישיבה נטל עליו (מזה נתפתחה אח"כ הישיבה העומדת עתה בהנהלתו של הרב טייץ נ"י).

גם הדבר הזה הוסיף דאגה, וראה צורך דחוף להעתיק דירתו לעיר גדולה שיש בה מוסדות חינוך לילדים.

בינתיים פנו אלי אנשי ביהכ"נ בני ראובן דעיר שיקגו (אשר בטח בהמשך הענינים ידובר עליהם לא פעם) אשר דרוש להם משמש בקודש, ואמרו אשר היות שהבעלי בתים דשם הם מחשובי אנ"ש ובעלי יכולת בגשמיות ויש להם דיעה חזקה בעיר, ממילא חפצים הם באיש מסוגל, שיהי' ניכר שאנשי בני ראובן יודעים במי לבחור במשרה צבורית אצלם.

הצעתי לפניהם את הרש"פ ומובן שמצא חן בעיניהם והעתיק דירתו לשיקגו.

המשך ענייניו עוד יבוא להלן אי"ה.