ספריית חב"ד ליובאוויטש

פרק כה

שנת תרפ"ז

מס"נ אדמו"ר ברוסיא - המאסר והגאולה - היציאה מרוסיא - השתדלות משלוח עזר מעות - תמימים שבאו לארה"ב בתקופה זו

אחרי שמח"ת תרפ"ז כתב לי ידידי הרה"ג הרה"ח ר' יחזקאל פייגין, הי"ד, אשר כ"ק אדמו"ר הריי"צ נבג"מ אמר לו בשמח"ת הנ"ל, ההבדל בין המסירות נפש של רבי עקיבא למסירות נפש של אאע"ה, רבי עקיבא האט געזוכט מס"נ מתי יבוא לידי כו', אאע"ה האט געזוכט מפרסם זיין די אמונה פון השי"ת אויף דער וועלט, טאמער דארף מען דערפאר זיצן אין בית האסורים אדער גיין אין קאלך-אויווען איז דאס ניט קיין אפהאלט, איז ער זיך מוסר נפש (רס).

מכתבו של הר"י פייגין

פרשת המסירות נפש והמאסר ידוע למדי מהאנשים שהיו באותו מעמד, מהעתונים ומהקונטרסים שנדפסו, ובפרט ארבעת הקונטרסים שהדפיס כ"ק אדמו"ר הרמ"מ שליט"א מהרשימות של כ"ק אדמו"ר הריי"צ נבג"מ בעצמו. אני ארשום רק מה שעבר פה בדבר המאסר (רסא).

הידיעה שכ"ק אדמו"ר נאסר ברוסיא התקבלה לכאן באיחור זמן. התאספנו לדון מה לעשות. קבלנו ידיעות שצריך השתדלות.

העו"ד מר קרעמער השתדל אז בוואשינגטון ע"י הסנטור בארא (שהי' מהאנשים המפורסמים ובעלי השפעה בחוגי הממשלה, והתחשבו עם דבריו גם במדינות שמעבר לים).

אפשר שריבוי הזמן גרם שנתעמעם אצלי הרושם שעשה אז המאסר בארה"ב, אבל לפי מה שנשאר בזכרוני, הנה ראשית, פה בארה"ב לא ידעו גודל הסכנה הכרוכה במאסר, כי לא שיערו, מען האט ניט געלעבט אין דעם לעבן אין פחד, רק מפי השמועה, וגם זה לא בפרטיות.

השנית, אמריקה איז בכלל ניט קיין מדינה פון תורה, און אנ"ש שבפה זיינען דאך געווען לאנג פון רוסלאנד, און ברובם ככולם חסידי הנוסח והגזע.

עס האט זיך ארויסגעטראגן אין השתדלות און אסיפת מעות לפי ערך הכחות של אנ"ש אז, כח מאורגן - זייער א שוואכער. מען האט געטאן, משתדל געווען, נאר דער געוואלד האט זיך ניט געהערט.

אברהם דוב לוין דער מלאך אמר שכל הדבר אינו אמת, מאחר שכותבים זה בעתונים, והלא כל מה שכותבים בעתונות הוא שקר.

אני הייתי רק שנה ומחצה במדינה, האב געקענט גאר ווייניק אויפטאן, און האב געוויינט, אבער ניט בערך כלל צו דעם רושם וואס אנ"ש און כלל ישראל אין רוסלאנד האבן איבערגעלעבט.

הידיעה של היציאה לחירות התקבלה באיחור זמן.

אח"כ התחילו לקבל ידיעות שהמצב עדיין מסוכן וצריכים להשתדל ע"ד היציאה מרוסיא.

יש אצלי מכתב מאחד מאנ"ש, אשר לפי הנראה כ"ק אדמו"ר הריי"צ ראה אותו והגיה איזה מלים במכתב (רסב), שנשלח ממאלאחאווקא. כתוב שם שהמצב מסוכן ומתחרטים על אשר לא עשו מה שחפצו לעשות היל"ת, ומוכרחים להעתיק משם לחוץ למדינה.

ההשתדלות של ר' מרדכי דובין זצ"ל ידועה: רוסיא היתה אז בראשית שנות ממשלת הסובייטים, בתקופה של שלום שבאה אחרי עבור שנות המלחמה של ממלכות אירופה נגדה והמלחמה האזרחית עם מדינות הקטנות שהיו תחלה תחת מלכות רוסיא כמו פולין, ליטא, לטבי' וכו'.

כל הממלכות עדיין לא הכירו אותם לממשלת רוסיא, ולנצחון גדול הי' אצלם ההכרה, או קישור מסחרי של איזו שהיא מדינה.

מלכות לטבי' שהיתה מלוכה דמוקרטית התנהלה כמו קונגרס בארה"ב, ולהצלחתינו אז היו המפלגות מחולקות אם לתת הכירות לרוסיא, עד אשר דיעות אחדות צריכים היו להכריע אם להכיר בהם או לא.

ר' מרדכי דובין ז"ל הי' נבחר מצד אגודת ישראל, ועוד ציר אחד הי' מאגודת ישראל, וגם היתה לו השפעה על איזה צירים בלתי יהודים.

בכח זה נסע לרוסיא והבטיח להם שאם יתנו רשות לכ"ק אדמו"ר נבג"מ לצאת מרוסיא יהי' על צד של אלה הרוצים להכיר את ממשלתם.

מכתב אחד מאנ"ש - והגיה בו איזה מלים

תיבות "ורק"; "שי'" שבין השטים - הן בכתי"ק

אח"כ כאשר הי' כ"ק אדמו"ר נבג"מ על האוהל ברוסטוב אמר שלא יסע רק אם יניחוהו להוציא את הכתבים והספרים עמו, ובא הר"מ דובין עוד הפעם ופעל גם זה.

את אשר עבר במשך חודש תשרי תרפ"ח בלנינגרד מספרים אנ"ש, ובטח נרשמו ע"י אנ"ש.

כ"ק אדמו"ר וב"ב יצאו מרוסיא תיכף אחר חג הסכות. בעש"ק פר' בראשית התאספנו בלשכת אגודת חסידי חב"ד (שכבר תארתי שהיתה בבית החרושת של האחים קרעמער ושעמד שם שלחן כתיבה (דעסק) ושלושה כסאות נגד השלחן, וכסא אחד מן הצד, בישר עם השלחן).

מריגא הודיעו לנו שנחוץ סכום גדול להעתקת כ"ק אדמו"ר נבג"מ וב"ב וכל אשר לו מרוסיא, והמצב מסוכן, אחרי אשר עלה להשיג רשיון יציאה, שלא יהי' עכוב ח"ו מצד מעות, כי מי יודע מה ילד יום אצלם.

שילוח המעות מפה הי' לריגא, ור' מרדכי דובין ע"ה הי' ממציא המעות למקום ועל ענין הדרוש.

התאספנו בעש"ק בראשית בלשכת אגודת חסידי חב"ד הנ"ל והחלטנו שמוכרחים לשלוח מיד ד' אלפים דולרים. מי החליט? אני והר"א סימפסון, והרמ"ל לוקשין הסכים עמנו, אבל לא הביע דעתו בחוזק.

אני אמרתי שא"א להיות אחרת, ואילו האחים שאלו בתמהון: סכום גדול כזה מאין יקחו זה? שיאספו בתחלה ואח"כ ישלחו, ובטח לא יהי' שם מניעה בעבור המעות. ואולי ילוו שם ואנחנו נשלם אח"כ. והלכו ללשכתם לרגלי מסחרם, ואנחנו נשארנו בלשכה נדהמים מה לעשות. תנועתם היתה שזה מופרך אצלם לגמרי ואינם חושבים עד"ז לעשות כן כלל.

התחלנו לבקש את הרב לוקשין שילך אליהם לבאר להם את רצינות הענין, ושמוכרחים לעשות כן, ודיבר עמהם ובאו שנית ללשכה והתחילו צו דינגען זיך, לשלוח אלף דולרים, והוסיפו עוד חמש מאות, ואני אמרתי חזק, שלא פחות מד' אלפים מוכרחים לשלוח.

היום הי' עש"ק בתחלת החורף, שהימים קצרים. הם הציעו שנניח את זה על יום ב' הבע"ל, שכעת היום קצר וצריכים לסגור את הבית חרושת.

עס האט מיך שטארק פארקוועטשט די הארץ, ואמרתי שלא אזוז מכאן עד שישלחו תיכף היום הארבעת אלפים דורלים, והבטחנו להם שנאסוף את הסכום.

בתחלה לא לקחו את דברי ברצינות, אבל הרב לוקשין הלך אליהם ללשכתם ואמר להם שידעו שאקיים את דבריי ולא אלך מהבית חרושת עד שישלחו את הסך ד' אלפים דולרים, ות"ל פעלנו עליהם ושלחו ארבע אלפים טלגרפיש לריגא לר' מרדכי דובין, וביום ב' היתה הידיעה שכ"ק אדמו"ר וב"ב באו לריגא.

ביחד עם כ"ק אדמו"ר הריי"צ נבג"מ בא גם הר"י פייגין הי"ד, מזכיר וגבאי של כ"ק אדמו"ר, ובא עמי בחליפות מכתבים תדירית. ישנם אצלי המכתבים, ומהם אפשר לדעת מאורעות פרטיים ממהלך הענינים היום יומיים, אך אינני יכול לתת זמן כעת לקרוא את כל המכתבים.

* * *

במשך השנים תרפ"ו-ח באו לארה"ב הר"ש ז"ל שניידערמאן, הררש"א קזרנובסקי נ"י והחזן ר' שמואל קנטרוף וב"ב.

הר"ש שניידערמאן התיישב בעיר פילדלפיה (רסג), והי' שם עד יום פטירתו בשנת תשט"ו.

הר"ש קנטרוף הי' חזן, ומובן שדר בעיירות שונות, אך לסוף ימיו דר בברוקלין.

ר' שמואל קנטרוף

בנו שמעון חיים למד משך זמן בתו"ת בווארשא, בא בתור בחור לפה ולא מצא סביבה הראוי', ולא יכל להסתדר, האט זיך געווארפן ממקצוע למקצוע.

פעם אחת נכנס לביתי, ובביתי היו נמצאים תמיד אנשים. הוא הי' אז בא-כח של מכירת כסויי שלחן (טייבל פעדס). הוא נכנס ואמר שהוא נחפז ללכת.

שאלתיו: לאן? ובמבט קירובי וידידי הוספתי לשאלו: למה אתה נחפז? מה הוא המטריד אותך? היש לך קביעות עתים לתורה? ובכלל הנתת חשבון לעצמך וואס טומעלסטו זיך?

הרגיש דברים אמתיים יוצאים מלב ידיד נאמן. הניח תיקו ופשט אדרתו, וישבנו משך זמן ושוחחנו בידידות.

אחרי ישיבה ממושכה שאלני: מה עלי לעשות? והשבתי לו: שאלה כזו צריכים לשאול מאדמו"ר שליט"א, כתוב לאדמו"ר שליט"א לריגא והוא יאמר לך פתרון למצבך.

והוא השיב לי: לכ"ק אדמו"ר שליט"א כתבו אתם, כי אתם מכירים אותי יותר משאני מכיר את עצמי.

כתבתי מכתב לכ"ק אדמו"ר ותשובת אדמו"ר היתה שיקבל משרת מורה בבית חנוך.

הוא השיג משרה והי' בסביבת אנ"ש. אח"כ הסתדר במשרה בעיר אלמיירא, עם עוד אברך אחד. אח"כ התיישב בעיר ספרינגפילד והי' שם מורה בת"ת. וזה כשמונה שנים שלא שמעתי ממנו.

הרב שלמה אהרן קזרנובסקי התיישב בעיר ראטשעסטער בתור רב. אמנם מצבו שם הי' דחוק ואי משביע רצון (רסד).

מכתבו של הרש"א קזרנובסקי אל המחבר

ר' שלמה אהרן קזרנובסקי

אח"כ חיפשו מי שיהי' מזכיר ומנהל אגודת חסידי חב"ד, הציעו לפניו המשרה וקבל המשרה.


(רס)) המכתב נכתב בט"ז אייר תרפ"ז, וחלקו הועתק ב"תולודות חב"ד ברוסיה הסובייטית" עמ' ק-קא. ומהנוגע לענינינו נאמר שם:

אטול רשות לעצמי לגלות לך דברים אחדים שנאמרו לי בהיכל קודש הקדשים בשמחת תורה דהאי שתא. לאחר אריכות השיחה אצל השולחן נכנס להיכלו, והכנסתי שנים מבני, כידוע לך שבש"ת הי' נכנסים לקבל ברכה הידוע על ענין שע"ז הי' ידך עקומה מעט [פטור מהצבא] ואחר שקבלו הברכה נשארתי לבדי עמו, ואמרתי שמבקש אני ברכה על כללות תו"ת שלא יהי' מניעות ועיכובים על לימוד התורה (שבקיץ סבלנו מעט באיזה מחלקות מזה), (וישב והי' ניכר אז על פניו וויא אין א העכערעין עולם) והשיב לי בזה"ל: חאציע וואס איז שייך אוף דעם א ברכה (מהמשך דבריו הי' מובן שהכוונה שהלא זהו נסיונות און מיא מאנט העכער כמו מסי"נ), נאר אברהם אבינו איז זיך ניט גיגיינגען מוסר נפש זיין דער מסירות נפש איז גיווען ממילא, זה הי' לשונו. ואמר הסבר ע"ז בעצמו, אך בזה אכתוב לך רק הענין ותורף לשונו הקדוש, והתחיל, רבי עקיבא איז זיך גיגיינגען מוסר נפש זיין, הי' מקהיל קהלות ברבים וויילע ער האט גידארפט מסירות נפש, ודיבר איזה אריכות, אבל אברהם אבינו איז גיווען דער מסירות נפש בדרך ממילא, וביאר זה שהיינו שענינו הי' לא למסור נפשו כ"א לגלות אלקות אויב דארף צוא ליב דעם גיין אין פייער דארפ'ן גיין, ואמר שכמו"כ בענינינו הוא לימוד התו' ברבים אויב מיא דארף מסי"נ איז מסי"נ, והי' זה מענה על בקשתי. ואח"כ אמר דאס שטייט ערגעץ ניט אין חסידות (זה ההפרש בין המסי"נ) דאס האט מיר דער טאטע גיזאגט נאך הסתלקות (ניכר הי' שזה הי' שאלה אודות אופן ההנהגה עם הגזירות), ואח"כ דיבר עוד דברים שלא ניתן הגלות. ואח"כ אמר היינטיקער יאהר דארף האבין א ברכה מיוחדה על חיים פרנסה ובריאות הגוף לנו ולכל ישראל. הזכרתי לך כ"ז להיות כי דברים שראו עיני ולא זר (כתבי ראו כי הייתי עומד אז במצב כזה שיכולתי לומר שרואה הנני עליו, ובאמת בעת שאמר דער טאטע האט גיזאגט האט ער פרייער גיזאגט, בהביטו על עצמו, דא איז דאך איצטער קיין בשר ניטא).

(רסא)) את הבא לקמן מספר המחבר גם ב"די אידישע היים" (גליון 52, קיץ תשל"ב, בחלק האנגלי עמ' 13). בהבא לקמן ראה תולדות חב"ד בארה"ב פרק ז.

(רסב)) נדפס בקובץ יגדיל תורה (נ.י.) חוב' נד סי' עג. ובתולדות חב"ד ברוסיה הסובייטית עמ' קה.

(רסג)) בארכיון המחבר נמצאים מכתביו שבהם מספר על אופן הסתדרותו. בכ"ה ניסן תרפ"ז כותב אודות אסיפת אגודת התמימים:

מי עוד כמוכם יודעים ומכירים את הערך היותר חשוב בעדנו שנבוא לאספה כדי לפתר את השאלות הרוחניות והחומריות אשר נתעוררו במשך חיינו פה בארצות הברית, ובפרט איך לגשם את מטרת אדמו"ר זצ"ל, אשר יחדיו חסינו תחת כנפיו הקדושות, ומטרת אדמו"ר שליט"א אשר הוא עומד על המשמר תמיד להראות לנו את הדרך הנכונה, רק עלינו לגבר חמשים ולהביא לידי פועל ולגשם את זה שהוא מראה לנו. לכן ראשית העבודה היא לנו להתאסף לאספה אחת...

בודאי יש גם בפילאדעלפיע כר נרחב בעד רעיון החסידות ובכלל בעד עבודתינו, אך מפני שגלמוד אני אין מי שיבא לי לעזר, ובפרט בעת שנמצא אני בתוך סביבה של אשכנזים, לכן קשה לי לבדי להחיל איזו עבודה. מחכה אני עד שיבא אחד מכם ויסדר את הדבר, ואז אני אקדיש את כחותי כדי להמשיך את העבודה גם הלאה.

אחרי גאולת כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע ממאסרו, כותב הוא שוב בי"ח תמוז:

קול אומר קרא מז"ט מז"ט מז"ט, ת"ל בעד הבשורה הנעימה אשר הביאה שמחה בלב כל מי אשר בשם ישראל יכונה ובפרט בלב אנ"ש וביחוד בלב חברינו התמימים, אלו אשר זכו בימי נעוריהם בעת אשר חסו תחת כנפיו של אדמו"ר זצ"ל לקבל גם מן האור אשר הוא האציל ממנו עליהם המקושרים אליו בלב ונפש ...

ידידי יקירי כבר חפצתי לגלות לפניך את מצבי החומרי איך שהורע כעת, אך זה שמנע אותי עד היום היא הטרדות הרבות והעבודה הרבה אשר היתה עמוסה עלינו קודם חפשיותו, כי לא יכלתי להרהיב עוז בנפשי להגיד, כי בתוך כל הטרדות הרבות גם ההתעניינות במצבי החומרי ימנה, לא הרשני לבלות את מחשבותיך ועתותיך, וגם מחשבותי ועתותי אשר היו נתונות ושקועות רק בדבר חפשיותו. אך עתה ת"ל אחרי חפשיותו אגלה לפניך ידיד וחבר יקר בקצרה ממצבי.

מצבי הורע הרבה כי ההכנסה מהרבנות שלי עד עתה היתה ג"כ מעטה מאד, ובפרט כעת בימי הקיץ אשר הרבה ממתפללי בית מדרשי עזבו את פילאדעלפיע ונסעו לאטלנטיק סיטי ... ובאמת אין לי עם מי לדבר אודות מצבי, מלבד שלא איש דברים אנכי ואין באופי לבא בדברים ולבקש עזרת תמיכה.

אמנם בד' מנ"א מבשר לו:

הנני להודיעך כי במצבי נראה שינוי לטובה, כי אנ"ש התחילו להתעניין במצבי והבטיחו לי לבוא בעזרתי בכל מה שיהי' באפשרם, ואפשר שבקרוב הימים אקבע את מקום דירתי אצל אנ"ש דסטרובערע מענשאן, כי כבר אחזו בכל האמצעים למצא בעדי את המקורים כדי שאמצא שמה את מחיית ביתי, ותקוותי חזקה שבקרוב אי"ה ישתנה אצלי לטוב, כבר אינני גלמוד אנכי, יש ששמים לב למצבי ומתעסקים בהטבת מצבי.

בקרתי באלו הימים כמעט כל בתי המדרש דאנ"ש וחזרתי אצלם דא"ח וכולם קבלו אותי בפנים יפות.

ובח' תשרי תרפ"ח:

מוכרח אני להודות קצת ולהגיד את האמת, כי האמת ניתן להאמר, כי הרבה והרבה פעלו הרפתקאות והתלאות אשר עברו עלי במשך הימים מיום הפרדי מתחת צל אדמו"ר זצ"ל עד העת הנוכחית, לעמם ולקרר הרבה מחום הרשפי אש אשר בערו בקרבי בימי נעורי בשבת תחכמוני...

מכתבו של ר' שלום שניידרמן אל המחבר

כעת אחרי אשר בעזהי"ת יש תקוה שיוטב מצבי החומרי, כי כבר נתקבלתי למנהל ומורה בהישיבה דסטרובערע מענשאן, חפצי להחל איזו עבודה ממשית. רק אינני יודע במה להחיל, כי עד עתה היתה העבודה בלתי מסודרת פה לגמרי.

לכן נותן אני ערך גדול להאספה אשר תהי' תיכף אחרי החג, כי תקותי חזקה כי אז תעלה בידינו לארגן את אנ"ש לאגודה אחת.

בג' אייר תרפ"ח מעתיק מכתב שקיבל מכ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, ובו כותב בין השאר:

במענה על מכתבו, הדברים אמתים המה, כי בעזרתו ית' אפשר הי' לפעול הרבה והרבה מאד, והי' מביא טובה כללית לכללות ישראל, לא מיבעי אנ"ש שי' כ"א גם בהכלל כולו, בהרמת קרן התורה והעבודה אשר עליה הנני מוסר ונותן כל אשר לי בגשם וברוח.

כל מה שעזרני השי"ת עד כה בעניני תורה, חלק גדול יש בזה אשר תלמידי התמימים שי' אשר במדינתינו שפעלו ועשו, ופועלים ועושים גם היום במסירות נפש בפו"מ.

עד כמה כאב לי המצב הזה אשר תלמידינו התמימים שי' אשר בארצות הברית בלתי נותנים לבם ודעתם אל הראוי להיות כפי שהי' ראוי להם למסור וליתן את עצמם לזה. אך אקוה להשי"ת כי בודאי יתאחדו בארגון הראוי, וכל הענינים יתעלו בעילוי הראוי.

יגיד נא ברכה בשמי לידידינו אנ"ש שי' אשר במחנם הט' ויבאר לי בפרטיות יותר מצב הישיבה והת"ת, הן בעניני לימוד, מהות התלמידים המנהלים וסדר הלימודים.

ומוסיף במכתבו:

אחי וחביבי, במה יכולים אנחנו להצטדק לפניו, הרי אין לכחש כי הצדק בדברי פרי עטו ואנחנו האשמים, עד היום לא מלאנו את החוב המוטל עלינו, ואני בפרט בודאי לא מלאתי את חובי. אך בוידוי דברים בלבד לא יכופר האשם.

החוב מוטל כעת על אחי התמימים אשר בנויארק להעמיד את שאלת הארגון עוד הפעם על סדר היום, איך לארגן בארגון הראוי את אחינו התמימים בארצות הברית.

(רסד)) בארכיון המחבר נמצא מכתבו שבו נרשם לאגודת התמימים, ובו מודיע שלמד בתומכי תמימים משנת תרע"א עד שנת תרע"ז. ואודות אגודת התמימים כותב שאינה צריכה להיות אגודה נפרדת כי אם סניף לאגודת חסידי חב"ד.

(רס)) המכתב נכתב בט"ז אייר תרפ"ז, וחלקו הועתק ב"תולודות חב"ד ברוסיה הסובייטית" עמ' ק-קא. ומהנוגע לענינינו נאמר שם:

אטול רשות לעצמי לגלות לך דברים אחדים שנאמרו לי בהיכל קודש הקדשים בשמחת תורה דהאי שתא. לאחר אריכות השיחה אצל השולחן נכנס להיכלו, והכנסתי שנים מבני, כידוע לך שבש"ת הי' נכנסים לקבל ברכה הידוע על ענין שע"ז הי' ידך עקומה מעט [פטור מהצבא] ואחר שקבלו הברכה נשארתי לבדי עמו, ואמרתי שמבקש אני ברכה על כללות תו"ת שלא יהי' מניעות ועיכובים על לימוד התורה (שבקיץ סבלנו מעט באיזה מחלקות מזה), (וישב והי' ניכר אז על פניו וויא אין א העכערעין עולם) והשיב לי בזה"ל: חאציע וואס איז שייך אוף דעם א ברכה (מהמשך דבריו הי' מובן שהכוונה שהלא זהו נסיונות און מיא מאנט העכער כמו מסי"נ), נאר אברהם אבינו איז זיך ניט גיגיינגען מוסר נפש זיין דער מסירות נפש איז גיווען ממילא, זה הי' לשונו. ואמר הסבר ע"ז בעצמו, אך בזה אכתוב לך רק הענין ותורף לשונו הקדוש, והתחיל, רבי עקיבא איז זיך גיגיינגען מוסר נפש זיין, הי' מקהיל קהלות ברבים וויילע ער האט גידארפט מסירות נפש, ודיבר איזה אריכות, אבל אברהם אבינו איז גיווען דער מסירות נפש בדרך ממילא, וביאר זה שהיינו שענינו הי' לא למסור נפשו כ"א לגלות אלקות אויב דארף צוא ליב דעם גיין אין פייער דארפ'ן גיין, ואמר שכמו"כ בענינינו הוא לימוד התו' ברבים אויב מיא דארף מסי"נ איז מסי"נ, והי' זה מענה על בקשתי. ואח"כ אמר דאס שטייט ערגעץ ניט אין חסידות (זה ההפרש בין המסי"נ) דאס האט מיר דער טאטע גיזאגט נאך הסתלקות (ניכר הי' שזה הי' שאלה אודות אופן ההנהגה עם הגזירות), ואח"כ דיבר עוד דברים שלא ניתן הגלות. ואח"כ אמר היינטיקער יאהר דארף האבין א ברכה מיוחדה על חיים פרנסה ובריאות הגוף לנו ולכל ישראל. הזכרתי לך כ"ז להיות כי דברים שראו עיני ולא זר (כתבי ראו כי הייתי עומד אז במצב כזה שיכולתי לומר שרואה הנני עליו, ובאמת בעת שאמר דער טאטע האט גיזאגט האט ער פרייער גיזאגט, בהביטו על עצמו, דא איז דאך איצטער קיין בשר ניטא).

(רסא)) את הבא לקמן מספר המחבר גם ב"די אידישע היים" (גליון 52, קיץ תשל"ב, בחלק האנגלי עמ' 13). בהבא לקמן ראה תולדות חב"ד בארה"ב פרק ז.

(רסב)) נדפס בקובץ יגדיל תורה (נ.י.) חוב' נד סי' עג. ובתולדות חב"ד ברוסיה הסובייטית עמ' קה.

(רסג)) בארכיון המחבר נמצאים מכתביו שבהם מספר על אופן הסתדרותו. בכ"ה ניסן תרפ"ז כותב אודות אסיפת אגודת התמימים:

מי עוד כמוכם יודעים ומכירים את הערך היותר חשוב בעדנו שנבוא לאספה כדי לפתר את השאלות הרוחניות והחומריות אשר נתעוררו במשך חיינו פה בארצות הברית, ובפרט איך לגשם את מטרת אדמו"ר זצ"ל, אשר יחדיו חסינו תחת כנפיו הקדושות, ומטרת אדמו"ר שליט"א אשר הוא עומד על המשמר תמיד להראות לנו את הדרך הנכונה, רק עלינו לגבר חמשים ולהביא לידי פועל ולגשם את זה שהוא מראה לנו. לכן ראשית העבודה היא לנו להתאסף לאספה אחת...

בודאי יש גם בפילאדעלפיע כר נרחב בעד רעיון החסידות ובכלל בעד עבודתינו, אך מפני שגלמוד אני אין מי שיבא לי לעזר, ובפרט בעת שנמצא אני בתוך סביבה של אשכנזים, לכן קשה לי לבדי להחיל איזו עבודה. מחכה אני עד שיבא אחד מכם ויסדר את הדבר, ואז אני אקדיש את כחותי כדי להמשיך את העבודה גם הלאה.

אחרי גאולת כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע ממאסרו, כותב הוא שוב בי"ח תמוז:

קול אומר קרא מז"ט מז"ט מז"ט, ת"ל בעד הבשורה הנעימה אשר הביאה שמחה בלב כל מי אשר בשם ישראל יכונה ובפרט בלב אנ"ש וביחוד בלב חברינו התמימים, אלו אשר זכו בימי נעוריהם בעת אשר חסו תחת כנפיו של אדמו"ר זצ"ל לקבל גם מן האור אשר הוא האציל ממנו עליהם המקושרים אליו בלב ונפש ...

ידידי יקירי כבר חפצתי לגלות לפניך את מצבי החומרי איך שהורע כעת, אך זה שמנע אותי עד היום היא הטרדות הרבות והעבודה הרבה אשר היתה עמוסה עלינו קודם חפשיותו, כי לא יכלתי להרהיב עוז בנפשי להגיד, כי בתוך כל הטרדות הרבות גם ההתעניינות במצבי החומרי ימנה, לא הרשני לבלות את מחשבותיך ועתותיך, וגם מחשבותי ועתותי אשר היו נתונות ושקועות רק בדבר חפשיותו. אך עתה ת"ל אחרי חפשיותו אגלה לפניך ידיד וחבר יקר בקצרה ממצבי.

מצבי הורע הרבה כי ההכנסה מהרבנות שלי עד עתה היתה ג"כ מעטה מאד, ובפרט כעת בימי הקיץ אשר הרבה ממתפללי בית מדרשי עזבו את פילאדעלפיע ונסעו לאטלנטיק סיטי ... ובאמת אין לי עם מי לדבר אודות מצבי, מלבד שלא איש דברים אנכי ואין באופי לבא בדברים ולבקש עזרת תמיכה.

אמנם בד' מנ"א מבשר לו:

הנני להודיעך כי במצבי נראה שינוי לטובה, כי אנ"ש התחילו להתעניין במצבי והבטיחו לי לבוא בעזרתי בכל מה שיהי' באפשרם, ואפשר שבקרוב הימים אקבע את מקום דירתי אצל אנ"ש דסטרובערע מענשאן, כי כבר אחזו בכל האמצעים למצא בעדי את המקורים כדי שאמצא שמה את מחיית ביתי, ותקוותי חזקה שבקרוב אי"ה ישתנה אצלי לטוב, כבר אינני גלמוד אנכי, יש ששמים לב למצבי ומתעסקים בהטבת מצבי.

בקרתי באלו הימים כמעט כל בתי המדרש דאנ"ש וחזרתי אצלם דא"ח וכולם קבלו אותי בפנים יפות.

ובח' תשרי תרפ"ח:

מוכרח אני להודות קצת ולהגיד את האמת, כי האמת ניתן להאמר, כי הרבה והרבה פעלו הרפתקאות והתלאות אשר עברו עלי במשך הימים מיום הפרדי מתחת צל אדמו"ר זצ"ל עד העת הנוכחית, לעמם ולקרר הרבה מחום הרשפי אש אשר בערו בקרבי בימי נעורי בשבת תחכמוני...

מכתבו של ר' שלום שניידרמן אל המחבר

כעת אחרי אשר בעזהי"ת יש תקוה שיוטב מצבי החומרי, כי כבר נתקבלתי למנהל ומורה בהישיבה דסטרובערע מענשאן, חפצי להחל איזו עבודה ממשית. רק אינני יודע במה להחיל, כי עד עתה היתה העבודה בלתי מסודרת פה לגמרי.

לכן נותן אני ערך גדול להאספה אשר תהי' תיכף אחרי החג, כי תקותי חזקה כי אז תעלה בידינו לארגן את אנ"ש לאגודה אחת.

בג' אייר תרפ"ח מעתיק מכתב שקיבל מכ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, ובו כותב בין השאר:

במענה על מכתבו, הדברים אמתים המה, כי בעזרתו ית' אפשר הי' לפעול הרבה והרבה מאד, והי' מביא טובה כללית לכללות ישראל, לא מיבעי אנ"ש שי' כ"א גם בהכלל כולו, בהרמת קרן התורה והעבודה אשר עליה הנני מוסר ונותן כל אשר לי בגשם וברוח.

כל מה שעזרני השי"ת עד כה בעניני תורה, חלק גדול יש בזה אשר תלמידי התמימים שי' אשר במדינתינו שפעלו ועשו, ופועלים ועושים גם היום במסירות נפש בפו"מ.

עד כמה כאב לי המצב הזה אשר תלמידינו התמימים שי' אשר בארצות הברית בלתי נותנים לבם ודעתם אל הראוי להיות כפי שהי' ראוי להם למסור וליתן את עצמם לזה. אך אקוה להשי"ת כי בודאי יתאחדו בארגון הראוי, וכל הענינים יתעלו בעילוי הראוי.

יגיד נא ברכה בשמי לידידינו אנ"ש שי' אשר במחנם הט' ויבאר לי בפרטיות יותר מצב הישיבה והת"ת, הן בעניני לימוד, מהות התלמידים המנהלים וסדר הלימודים.

ומוסיף במכתבו:

אחי וחביבי, במה יכולים אנחנו להצטדק לפניו, הרי אין לכחש כי הצדק בדברי פרי עטו ואנחנו האשמים, עד היום לא מלאנו את החוב המוטל עלינו, ואני בפרט בודאי לא מלאתי את חובי. אך בוידוי דברים בלבד לא יכופר האשם.

החוב מוטל כעת על אחי התמימים אשר בנויארק להעמיד את שאלת הארגון עוד הפעם על סדר היום, איך לארגן בארגון הראוי את אחינו התמימים בארצות הברית.

(רסד)) בארכיון המחבר נמצא מכתבו שבו נרשם לאגודת התמימים, ובו מודיע שלמד בתומכי תמימים משנת תרע"א עד שנת תרע"ז. ואודות אגודת התמימים כותב שאינה צריכה להיות אגודה נפרדת כי אם סניף לאגודת חסידי חב"ד.