ספריית חב"ד ליובאוויטש

פרק כו

שנת תרפ"ח

התחלת מסחר אתרוגי קלבריא בארה"ב - הרש"ז האוולין והרדמ"ד ריבקין באים לארה"ב - אגודת חסידי חב"ד ויסוד לשכה מיוחדת עבור ישיבת תורת אמת - מעמד בית חיינו - הרמד"ר וישיבת תורה ודעת - הדפסת המאמר היום הרת עולם

בתחלת שנת תרפ"ח התחלתי לעסוק במסחור אתרוגי קלבריא. ומעשה שהי' כך הי' (רסה):

אחר ר"ה תרפ"ז הלכתי עם הר"א סימפסאן נ"י לקנות אתרוגי א"י עבור אנשי ביהכנ"ס. אח"כ אמרתי לו בוא נלך כעת לקנות אתרוגי קלבריא עבורינו, ואמר לי שאין פה אתרוגי קלבריא, ובאתרוגים אלו שקנינו נקיים גם אני וגם אתה את מצוות ד' מינים.

הצטערתי מאוד מזה, כי דואר אויר לא הי' אז עדיין, ולא היתה אפשרות להשיג אתרוג מקלבריא לפני חג הסכות, אך הבטחתי לו, שאי"ה על חה"ס תרפ"ח אתן גם לך אתרוג קלבריא.

אחר חה"ש תרפ"ז שלחתי מכתב לתות"ל בווארשא ולהר"י פייגין הי"ד בריגא (רסו), בבקשה שישלחו עבורי עשרה אתרוגים מקלבריא. קבלתי אותם בזמנם (רסז). ששה אתרוגים לקחו: הר"א סימפסון, אני, הרא"א אקסלרוד, הר"ש שניידרמן, הרש"א קזרנובסקי ור' טובי' בעלקין. וארבע נשארו אצלי, שלא היו עליהם בעלנים, כי האתרוגים אינם יפים (רסח), והם בלי פיטמאות, ועוד יש עליהם כמו גומא במקום שצ"ל הפטמא.

[בשנת תרפ"ט כבר הזמנתי עשרים אתרוגי קלבריא (רסט), כדי לשלוח אותם בקופסאות קרטון יחידים (אבל אחדים מהם התקבלו בחוהמ"ס). ומני אז הייתי עוסק בזה כל השנים.

בשנים הראשונות לא היו האתרוגים יפים (רע), ואח"כ התחיל מר קרעה לשלוח לי אתרוגים יפים (רעא).

זהו פרק קטן מעסק אתרוגי קלבריא, אשר ת"ל זכיתי להיות הראשון להביא את אתרוגי קלבריא לחצי כדור התחתון].

* * *

בסוף חודש אייר תרפ"ח באו לארה"ב (רעב) הרה"ח ר' שלמה זלמן האוולין ע"ה, מנהל ומשפיע בישיבת תורת אמת, ויבדל לחיים הרה"ג התמים מוה"ר משה דובער ריבקין נ"י, ר"מ ומשגיח על נגלה בישיבה.

המשפיע ר' שלמה זלמן הבלין

[בדרכם לארה"ב סרו לריגא להיות אצל כ"ק אדמו"ר נבג"מ].

מטרת ביאתם הי' לטובת ישיבת תורת אמת בארה"ק, כדי לייסד עבורה מעמד קבוע בארה"ב, עם משרד מיוחד.

כי בשנים הראשונות, עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה וגם אח"כ, היתה ישיבת תורת אמת המוסד החב"די היחידי (מלבד כולל חב"ד) שעמד בקשר עם אנ"ש ועם תומכי התורה בארה"ב; ומליובאוויטש לא היו משתדלים לקבל תמיכה מאמריקה.

היו יחידים ששלחו מארה"ב תמיכה מזמן לזמן (וכפי הנראה עלה הרעיון אצל כ"ק אדמו"ר הרש"ב נבג"מ אודות ההתעניינות ביהודי ארה"ב, אך עדיין לא בא לפועל באופן מסודר אקטואלי), אבל ניכר שלא היתה תעמולה יתירה מליובאוויטש להשגת תמיכה מאמריקה.

ואילו הרז"ה התייצב בקישור עם אנ"ש בפרט, ועם יהודים תומכי תורה בכלל, והשיג כמה מאנ"ש שהשתדלו עבור ישיבת תורת אמת עם כל אופני התעמולה, בשילוח תעודות גבאות למתעסקים ותעודות חבר למתנדבים שונים וזכיות של אמירת קדיש לאחר מאה ועשרים וכו'.

אמנם אחרי פרוץ הרבולוציה הבולשביקית ברוסיא, ואחרי אשר נתייסדה אגודת חסידי חב"ד בארה"ב התחילו לפרסם את עבודת כ"ק אדמו"ר הריי"צ נבג"מ בדבר חיזוק הדת ברוסיא בהרחב היותר האפשרית (שזהו הצלת נפשות ממש מטמיון), ובתנאים של מסירות נפש וסכנת נפשות (כאשר הוכח אח"כ מהמאסר שלו בשנת תרפ"ז).

וכן התחילו לפרסם את הישיבה תות"ל שנתייסדה בווארשא, ומשנה לשנה נתפרסמה האגודה באמריקה יותר ויותר.

הנה כתוצאה מהמצב הנ"ל התחיל מצב תמיכת ישיבת תורת אמת להתמעט בארה"ב. ולמטרה זו בא הרש"ז האוולין לארה"ב, לפתוח לשכה מיוחדת עבור ישיבת תורת אמת, שלא תחת הנהלת אגודת חסידי חב"ד.

הרממ"ל לוקשין, שהי' עסקן ציבורי בטבעו, הנה בעת יסוד אגודת חסידי חב"ד בארה"ב, כלכל את הדבר, שכל מוסדות חב"ד יהיו תחת הנהלת אגודת חסידי חב"ד (ולכן הוא התלונן לפני כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נבג"מ נגד התייסדות אגודת התמימים בארה"ב).

האחים קרעמער לא היו שייכים לעניני הכלל ולעבודה ציבורית. זה הי' בתחלת השתתפותם בעיניני ליובאוויטש, ולפי"ע הזמן היו צעירים לימים עדיין, ובכלל לא הי' להם שייכות כמעט לעסקנות ציבורית (לבד אחיהם הצעיר העו"ד מר יקותיאל נ"י קרעמער). גם כל המקצוע של השתתפות בעלי בתים בענינים של החזקת תורה באופן מסודר וקבוע לא הי' מפותח עדיין.

אמנם האחים קרעמער העריצו מאד את הרממ"ל לוקשין ע"ה, וקיבלו את דבריו בזה. גם עצם דבר הנהלת האגודה באופן כזה נתקבל אצלם. ולכן לא הי' לרוחם פתיחת לשכה נפרדת עבור הישיבה תורת אמת.

אנחנו התמימים היינו גרים (הנק' גרינע) באמריקה, ולא הי' לנו מושג ברור בדבר משרד של מוסדות, ובכלל לא היינו שייכים לפוליטיקה דפה ולאופני אסיפת מעות בארה"ב.

כאשר התקבלה אצלינו הידיעה מביאתם הלכנו לקבל פניהם אל האניה.

האניה הגיע לחוף הים בעיר האבאקען, ומשם נסענו ע"י האדסאן טיובס וכדומה באמצעי נסיעה כלליים. לא השגחנו, וגם הבע"ב לא השגיחו, לקחת טקסי מיוחדת.

[לפי החוש המצומצם של הבע"ב הביטו על הרבנים והר"מ וכלי הקודש בכלל ווי אויף בטלנישע אידן. לא התייחסו בהדרת הכבוד כראוי, כפי שהוצב המצב במדינה במשך הזמן].

בלכתינו רגלי מהחוף אל התחנה של מסלת הברזל, לנסוע לניו יארק, התחיל ר' חיים זלמן קרעמער (חז"ק) היו"ר של אגודת חסידי חב"ד, לבאר לפני האורחים, שהם צריכים לנסוע בתחלה לשיקגו, כי פה ישנה כבר אגודת חסידי חב"ד הכוללת בתכנית את מטרת התמיכה לכל מוסדות ליובאוויטש, היינו תות"ל בווארשא, מעמד ותורת אמת בארה"ק, וממילא אם תצא ישיבת תורת אמת במגבית מיוחדת בניו יארק, זה יזיק ליתר המוסדות.

והיות שבשיקגו עוד לא התארגנה האגודה, ע"כ יסע לשם בתחלה. בעיר שיקגו היו אז רק ארבעה בתי כנסת נוסח אר"י, אבל מרובים באוכלוסיה ומאורגנים ובעלי דיעה בעיר, ועמדו במדה ידועה כמחלקה נפרדת מאגודת חסידי חב"ד הכללית.

הדיבור הזה כמובן לא מצא חן בעיני הרז"ה ע"ה, כי מטרת בואו הי' להעמיד את הישיבה כמוסד בפ"ע, שלא תחת הנהלת אגודת חסידי חב"ד, ומה זה מתערבת האגודה לאן יסע בתחלה. וענה בשפה רפה, שעוד נראה.

הבאתי את האורחים לביתי, והיו אצלי משך איזה שבועות. קירוב הדעת בינינו הי' לבד מה שאהבת התמימם כאחים ממש היה ניכרת ובולטת (אשר לדאבונינו נחסר הענין כמעט לגמרי עתה).

הרז"ה ע"ה הי' בטבע א הארציגער א ליבליכער איד ודעתו מעורבת עם הבריות. הוא נתחנך אצל החסיד הידוע ר' הענדל קאציליער [קוגל].

נוסף ע"ז הלא הי' מעוניין בעזרת התמימים שיעזרו לו להכירו בין אנ"ש ובכלל בין יהודי תומכי תורה, והתמימים עשו זאת בכל לב.

במשך שבתי בבראנזוויל יותר מב' שנים היתה לי הכירות עם מתפללי בתי כנסת נוסח האר"י שבשכונתינו הנ"ל (שנחשבה אז לירושלים דאמריקה).

חג השבועות חל באותה שנה בימים ועש"ק ובש"ק. סדרתי קידוש (א טשאלנט) בביתי ביום הש"ק, והזמנתי את מתפללי ביהכנ"ס שלי ומנינים אחדים מאנ"ש תושבי שכונת בראנזוויל.

הרז"ה שהי' איש נלבב נוח ואהוב על הבריות, א ווארימער הארציגער חסידישער איד, משך את לבם של הנאספים ונעשו מגביות עבור ישיבת תורת אמת באיזה בתי כנסת בבראנזוויל.

בחג השבועות (שחל בשנה ההיא ביום ו' עש"ק) עשו מגבית בבית הכנסת אנשי ליובאוויטש שברחוב וואטקינס מס' 195, שכהן שם בתור רב הר"ר צבי הירש ע"ה דאכאוויטש. אח"כ היתה שם סעודה והתוועדות, א בע"ב'ישע אבער א געשמאקע, עס האט זיך אפגעפרישט ביי אידן זכרונות פון דער אלטער היים.

הי' בפה התמים ר' אבנר שיפרין ז"ל מפאריטש, שהי' כאן שו"ב. הוא למד בהאראדישץ אצל הרז"ה ז"ל. דירתו היתה במנהטן, אבל רוב הזמן הי' בדירתו של הרז"ה.

גם תלמידים שלמדו בתות"ל ונתרחקו במקצת נתקרבו ע"י הרז"ה, שהי' אהוב על הבריות ושמו הי' ידוע לתמימים.

גם היו לו הרבה מודעים מעיר זעמבין, כי הרז"ה הי' חתן בעיר זעמבין.

הרז"ה ע"ה לא שם לב לדברי היו"ר של אגודת חסידי חב"ד לנסוע לשיקגו, והתחיל לסדר מגביות ופגישות עם יחידים בניו יארק וסביבותי'.

בינתיים התחילו במשא ומתן בדבר האפשריות לעבוד ביחד. אף שהרז"ה לא הי' מעונין בזה, אבל הסכים לדון בזה, לו ימצאו אופן שיסכימו לרצונו ביסוד לשכה מיוחדת, ורק במשך שהותו כאן יעבדו בעבודה משותפת.

היו כמה אסיפות, בהשתתפות כמה בע"ב שהיו מעוניינים הן לטובת אגו"ח והן לטובת ישיבת תורת אמת, ובילו כל פעם כמה זמן. פעם אחת ישבו בביתי כל הלילה עד הבוקר. בבוקר הלך ר' גבריאל דווארקין ע"ה הקצב לפתוח המקולין של בשר שלו (שהיתה נגד ביתי) וראה שבביתי יושבים נעורים, עס איז ליכטיג וכמה אנשים יושבים, והתפלא ע"ז.

באמצע הלילה לערך הי' נדמה כי כבר באו לידי הבנה, שברו כלי חרס לאות הסכם התנאים, אך לבסוף לא יצא מזה מאומה, כאשר כתבתי לעיל, שהיו ביניהם שתי השקפות הפכיות בזה:

אגודת חסידי חב"ד שאפה להחזיק את הכל באגודה אחת, וישיבת תורת אמת (הרז"ה) חפצה לעמוד ברשות עצמה מכמה טעמים, ואחד מהם הוא כי ההכנסה של הישיבה היתה מוגבלת ומתמעטת, וכשתעמוד בפ"ע יתמכו אותה ותתרבה תמיכתה, כי טבע יהודי אמריקה שנותנים לכל מוסד, ואם יתאגדו איזה מוסדות לא יוסיפו עי"ז בתמיכתם, בכל אופן לא לפי ערך מה שנותנים אם כל מוסד פונה אליהם ביחוד.

אחרי עבור איזה שבועות שכרו האורחים דירה מיוחדת ברחוב בלייק 428 (לא רחוק מביתי 494 סטאן עוו), ומשם התחיל הרז"ה לארגן לשכה עבור ישיבת תורת אמת.

וכך ניתוספה עוד פינה שהיו אנ"ש נכנסים לשם לעורר זכרונות מימי קדם ולשבת במסיבת אנ"ש חמה ונעימה.

שוב הלך הרשז"ה ושכר לשכה מיוחדת במזרח העיר (איסט סייד) ברחוב הענרי, וסיכם עם ר' מרדכי שי' גרונר (מהתלמידים הראשונים של ישיבת תורת אמת בתקופה שלפני מלחמת העולם הראשונה) שינהל את הלשכה, בנוסח מוסדות ארה"ק, שיש להם לשכה בארה"ב אשר הם מתרכזים ביחוד על מגביות, ששולחים מכתבים בחדשי תשרי וניסן, והתחיל לאסוף כתובות וכו' (רעג).

הרשז"ה ע"ה עצמו נסע על המדינה, ובכל עיר ועיר מצא ידידים ותומכים וקירב הרבה אנשים. בכל מקום ועיר שבא וביקר הרז"ה ע"ה האט אויפגעלעבט און אנגעווארעמט אחדים מהתמימים שלמדו בליובאוויטש ונתקרבו, וביאתו פעלה עליהם התקרבות.

מכתבו של הרז"ה אל המחבר

* * *

עוד ענין הי' שדנו בו בעת האסיפות באותה שעה הוא ענין המעמד, וכדאי לתאר המצב באריכות מעט:

יש תח"י מכתב (רעד) מהרב הצדיק ר' אהרן מסטראשעליע נ"ע, מתלמידי אדמו"ר הזקן, אריכות גדולה ע"ד ענין ושם "מעמד" בעניינו הרוחני (רעה).

ובסוף כותב בנוגע לפועל, שישימו לב לדברי השד"ר ויעזרו לו בכל האפשרי, ומתאר הוא את גודל ההוצאה שאין זה כהוצאה של משפחה מיוחדת כ"א כמה ענינים פרטיים וכלליים תלוי בזה, ודורש שאם אין מקיימים מארז"ל גדלהו משל אחיו עכ"פ ראוי להיות שלא למעט פרנסת ביתו כו'.

בכלל נשיאי ליובאוויטש לא לקחו חלק אקטיבי בזה. שמעתי שבחיי הרבנית הצדקנית מרת רבקה נ"ע, אשת אדמו"ר מהר"ש נבג"מ, היתה היא הנושאת ונותנת בענין המעמד עם השד"רים, והשד"רים לא היו שביעי רצון מזה (רעו).

וכן בזמן כ"ק אדמו"ר הרש"ב נבג"מ היו יחידים מאנ"ש גוטע פריינד שהיו מעשים ועושים בענין המעמד בהוצאת אדמו"ר נבג"מ (איני חפץ להזכיר שמות פרטיים, פן אחסיר את מישהו), והיו יחידים שלפניהם ספרו את המצב, כי מצאו אמון בם, מען האט אין זיי גיזעהן גוט פריינדשאפט, והיו מאנ"ש שנתנו מעמד שיין און ביתרון (רעז).

אבל בנסיעת כ"ק אדמו"ר נבג"מ מרוסיא בתחלת חורף תרפ"ח, הנה אנ"ש שנשארו ברוסיא תחת המשטר הקומוניסטי חיו בתנאים מאד קשים.

אנ"ש שבפולין ויתר המדינות מועט הי' מספרם; כמה מהם עזבו את מקומותיהם בעת מלחמה העולם הראשונה ונשארו ברוסיא במשך זמן המלחמה ורק אח"כ חזרו למקומותיהם. במשך חמש עשרה השנים שעברו בינתיים (מתחלת המלחמה בשנת תרע"ד ועד ביאת כ"ק אדמו"ר נבג"מ לפולין בשנת תרפ"ח) איז מען געוועזן אפגעריסן, לא הי' באפשרי אפילו להתדבר במכתב כראוי ובפרט להתראות.

כמה מערי פלכי ווילנא וליטא ולטבי', שהיו תחת ממשלות מיוחדות, נפלו לאט לאט תחת השפעת העולמ'שע.

במדינת אמריקה, אשר הנוסעים לשם ממדינותינו מאנ"ש מועטים היו. רוב הנוסעים היו מה שנקרא בלשון אדמו"ר הריי"צ נבג"מ "חסידי הנוסח".

ובד"כ הנסיעה פעלה במדה ידועה נפילה בערכם, ונוסף עי"ז טרדת הפרנסה במדינה נכריה ובנסיונות גדולים ורבים.

ולכן הי' ענין המעמד שוואך, ומכ"ש שזה לא הספיק כדי לשאת את אחריות המעמד.

אנחנו התמימים היינו כאן רק אחדים וצעירים וגרים (לא הכרנו הרבה יהודים והם לא הכירו אותנו), שלא הגענו (מיר זיינען ניט געוועזן דערוואקסן להרגיש כראוי את האחריות שההשגחה העליונה הטילה עליהם לזכותם בדבר ענין המעמד והשפעתם היתה דלה וחלושה.

גם הדבר לא הי' תלוי בנו, תבענו אבל השפעתינו היתה חלושה.

ולכן כאשר כ"ק אדמו"ר הריי"צ נבג"מ בא ללטבי' (ריגא) הי' ענין המעמד במצב לא טוב. במכתבים שכתב אלי המזכיר הר"י הי"ד פייגין, תיאר את המצב שהי' באופן מר מאוד והוכיח אותנו (רעח).

כבר לפני זה, בהיותם ברוסיא, בשנים תרפ"ו-ז כתב הר"ר אלחנן דוב מרוזוב (הראד"ם) ע"ד המעמד והדוחק השורר בבית חיינו, ושמצב אנ"ש רע מאוד אשר בדוחק יכולים לספק אחוז קטן מההוצאה (רעט). ומכאן היו שולחים (ע"י השתדלות) לערך שלוש מאות דולרים לחודש עבור מעמד.

יש אצלי כי"ק אדמו"ר הריי"צ נבג"מ משנת תרפ"ו להחסיד ר' דוד שיפרין ע"ה ע"ד ענין המעמד, לסדר שליחות שד"רים מהתמימים יחי', ומאריך בדבריו הקדושים ע"ד התועלת הרוחני שיהי' מזה, וכותב שהלא זהו העיקר (רפ).

[ישנם תח"י עוד מכתבים אחדים בכתי"ק אדמו"ר הריי"צ נבג"מ בענין זה, אשר אם יעזור השי"ת לסדר הדברים אעתיקם אי"ה (רפא)].

בשנים אלו התחילו לבוא ולהתיישב בארה"ב גם מאנ"ש מרוסיא, שבאו לכאן לא רק למען הטבת מצבם הגשמי, כי אם מחמת התגברות הקומוניסטים, או כפי שקראו להם אז הבאלשעוויקים, שהתחילו לרדוף את הדת, ופה בארה"ב מצאו את האפשרות להתנהג בדרך התורה.

אז הותחל המצב של גזע אנ"ש שבארה"ב לשוב לטוב באופן של חוזר וניעור, אמנם ההטבה היתה בתחלה רק בהשתדלות להתקרב ליהדות ולהתעניין בעניני ליובאוויטש לאט לאט, ולא בענין המעמד, שלא היו מוכנים לא ברגש ולא בפועל לנשוא ולהרגיש את האחריות בדבר המעמד שהטילה עליהם ההשגחה.

בבית רבינו התחיל להיות נרגש מזמן לזמן יותר ויותר הדוחק בההוצאה. ישנם מכתבים מכ"ק אדמ"ר הריי"צ נבג"מ שכותב בעצמו אודות ענין המעמד בקצרה וברמז. עיקר הכתיבה בזה היתה מאת המזכיר הר"ר יחזקאל פייגין, הי"ד (רפב).

ובתחלת קיץ תרפ"ח כתב לי הר"י ע"ה פייגין, שהיות והרשז"ה ע"ה והרמד"ר שי' נסעו מארה"ק לארה"ב דרך ריגא, התדברו אתם ע"ד ענין המעמד, שהם יעוררו וישתדלו בזה.

ולכן בעת שהיתה ההתעסקות בדבר היחס בין ישיבת תורת אמת ואגודת חסידי חב"ד דארה"ב, דנו גם אודות ענין המעמד, ויסדו ועד מיוחד תחת הנהלת הרמד"ר ע"ד ענין המעמד.

אחת ממטרות נסיעת הרמד"ר לארה"ב, להיות הזדמנות ואפשרות עבורו להסתדר בארה"ב.

לנסיעות לטובת הישיבה תורת אמת לא היתה נחוצה השתתפותו של הרמד"ר, כי בלא"ה הלא יהי' נצרך מישהו מארה"ב לנסוע עמהם לעיירות ולעזור להם.

כיון שמצב מעמד בית חיינו לא הועמד כראוי, ופשוט כ"ק אדמו"ר הריי"צ נבג"מ סבל דוחק בהוצאותיו, כאשר כתבו אלינו לא פעם, לכן באנו לידי החלטה ליסד מחלקה מיוחדת תחת הנהלת אגודת חסידי חב"ד שתתעסק בענין המעמד, והעמידו את הרמד"ר בתור יו"ר, שהוא יתעסק בהעמדת המעמד על בסיס חזק.

מכתב ר' משה דובער ריבקין אל המחבר

בחרו בתמים ר' אלחנן ע"ה פאגלמן כחבר הועד. שלחו מכתב התעוררות לאנ"ש ע"ד המעמד. ומאז הוחל להתחזק הרעיון שענין המעמד הוא ענין חשוב ועיקרי בפ"ע, לא רק כחלק מהכנסות והוצאות של אגודת חסידי חב"ד; עד כמה שהי' אפשר לבאר זאת לפני אנ"ש.

פעם באמצע חורף תרפ"ט, שלח לנו הר"י פייגין מברק, שמוכרחים לשלוח סכום הגון על מעמד (רפג).

התאספנו אז אנ"ש אצל הרמד"ר, השתתפו אז כ-12 תמימים וכ"א התנדב לא פחות ממאה דולרים, מלבד שנים שהתנדבו כ"א חמשים דולר. התמים ר' גרשון סימפסון נתן 150 דולר. אני הוכרחתי לקחת הלוואה (בדעתי הי' לשלם ההלוואה בתשלומין של 20 דולר לשבוע, אך השי"ת עזרני שבמשך זמן קצר הזמין לי השי"ת האפשרות לסלק הגמ"ח).

אחד מהתמימים שהשתתף באסיפה תבע בחוזק שכ"א יתן לפחות מאה דולרים, והרעיש בקול, ומובן שהוא בעצמו נותן תמיד ביד נדיבה ומן הראשונים. היות שעלי הוטל לאסוף את המעות לשלחם, הגיע הדבר לידי כך שהתרעם עלי על אשר אני תובע ממנו ולפועל לא נתן מאומה און איז געבליבן ברוגז.

הדבר הזה הוא רק לדוגמה, עד כמה הי' המצב של התמימים בדוחק אז.

אח"כ פנינו לכללות אגודת חסידי חב"ד, וגם מאגודת חסידי חב"ד נשלח סכום מסויים לפי ערך הזמן ההוא.

* * *

כיון שהרמד"ר הוא בטבעו איש הספר ורחוק מחוש עסקנות ציבורית, אויסגערעכנט תמיד בעניניו ופעולותיו, מובן שלא הצליח במשרתו זאת ולא עשה פרי כראוי.

אף שהמצב לא הועמד אז על מצב הראוי והדרוש (רפד), אבל צעד אחר צעד האט זיך געבויט חב"ד אין אמריקא וגם האט זיך דערהערט ענין המעמד בלבות אנ"ש יותר ויותר.

אמנם הרמד"ר הועמד אז במצב בלתי ברור ובמבוכה, וכה נמשך עד אחר חה"ס תרפ"ט, שאז בא הר"ר ישעי' בינוש תרשיש (רפה) וסיפר לי, שבישיבת תורה ודעת דרוש מנהל רוחני, כי הרב ר' שרגא פייווש ע"ה מענדלאוויץ (שהוא הי' מייסדי ומנהל הישיבה תורה ודעת) התפטר מלהיות מנהל הרוחני של הישיבה.

תיארתי את הרמד"ר ללמדן ובעל נסיון בהנהלת ישיבה (רפו), וגם בקשתי ע"י השתדלות את הרב ניסן נ"י טלושקין, והוא השתדל ג"כ עבורו.

הרבנים ר' משה דובער ריבקין ור' ניסן טלושקין

ובאמת לא הי' אז מסוגל כמוהו בנמצא בארה"ב, והישיבה עמדה על סף ההתפתחות, ונתקבל לשם בתור מנהל רוחני של ישיבת תורה ודעת (רפז).

* * *

בחודש אלול תרפ"ח נתקבל מאת כ"ק אדמו"ר הריי"צ נבג"מ המאמר היום הרת עולם באידיש, להדפיסו ולהפיצו בארה"ב.

החסיד מיקירי תמימי דעה דאנ"ש ממצוייני אישי החסד ותומכי ליובאוויטש ביד רחבה בדרך יוצא מן הכלל, השוחט ר' מנחם מענדל קונין, התנדב להדפיס את המאמר על חשבונו.

הופעה זו עשתה רושם חזק לעורר את רוח ליובאוויטש וההרגשה שגם פה מתנוצצת חזרה לתחי' רגשי קודש ליובאוויטש בלבות אנ"ש.


(רסה)) את המובא לקמן מספר המחבר גם ב"די אידישע היים" (גליון 57, תשרי תשל"ד, בחלק האנגלי עמ' 10).

(רסו)) בארכיון המחבר נמצא מכתב שכתב לו הר"ר יצחק דובאוו מריגא, בה' אלול תרפ"ז:

להודיעך לבלי לסמוך על אתרוגי גיענעווע מפה, כי גם אנחנו איננו משיגים ממינם, ומברכים אנו על אתרוגי א"י.

(רסז)) בארכיון המחבר נמצא מכתב הנהלת ישיבת תומכי תמימים ווארשא (הרש"פ זלמנוב והרמ"ל רוטשטיין) מז' אלול תרפ"ז:

דבר האתרוגים כבר מלאנו בקשתו ויושלח לכ' 10 אתרוגים ישר מגענף שאצל קאלאבריא, ובאלו הימים נודיעו גם בט"ג כי כבר נשלחו (ומובן שתקדים מכתבינו זה), ומה מחירם עוד טרם נדע, עדי נקבל מכתב מפורט מה שעלה גם השילוח.

(רסח)) אחרי אשר התחלתי לנסוע בעצמי לקצירת אתרוגים, משנת תשט"ו ואילך, הוברר לי הדבר, מדוע היו אתרוגי קלבריא כ"כ בלתי יפים, ממש הרוגים ובעוקצים ארוכים;

כי מר קרעה לא הי' נוסע בעצמו לקצירת האתרוגים בתחלה, רק הי' קונה בסיטונאות מהפרדסים. הוא הי' כותב מכתב לאיכר (פרדסן) שישלחו לו סכום כזה וכזה של אתרוגים מגליל קלבריא (בדרום איטליה בסופו, סמוך למדינת סיציליה שהיא ארץ שמנה וטובה כמו איטליה).

כאשר האיכר הי' מקבל את המכתב ממר קרעה, הי' הולך לפרדס ובוצר את סכום האתרוגים הדרוש והי' מניח עוקצים ארוכים, אורז אותם ושולח.

האתרוגים הגדלים שם אינם נטיעות שנטעו אותם לשם מצוה, כי אם הוא אחד מהמיני פירות הגדלים שם בריבוי מופלג, עשרות עשרות מלין דגליל ההוא מלאים מפרדסי אתרוגים (וגדלים שם כל מיני פירות, רמונים, תאנים, זיתים ועוד).

עיקר השימוש באתרוגים אלו איננו לאכילה כמות שהן, כי אם מטגנים אותם, אוכלים אותם מלוחים וגם מבשלים אותם, ולכן לא נוגע להם השלימות והיופי, ובפרט היופי של העור העליון.

הרבה אתרוגים גדלים על כל אילן, ויש אתרוגים שהם גדולים בכמות, ישנם כאלה שהם עולים במשקלם לד' או ה' ליטראות. לכן משפילים האיכרים את הענפים עד אשר מתפשטים לרוחב (לא לגובה) ועושים סמוכות לכל ענף (כי מענף קטן יכולים לצמוח כמה אתרוגים) וכן עושים סמוכות לאתרוג פרטי, היינו שסומכו על מחיצה העשויה מקנים מונחים לרוחב (כמחיצה המבוארת במס' עירובין גבי שיירא ששבתה בבקעה בדף ט"ז ע"ב שמקיפין את המקום בג' חבלים). קנים אלו עומדים בהיקף ג' רוחות.

וכיון שלא נוגע להם היופי של האתרוג לכן אין מתחשבים ומניחים את האתרוג להסמך על המחיצה, ולפעמים תוחבים את האתרוג על אחד הקוצים הגדלים על אילני האתרוג, ולכן אין אתרוגי קלבריא יפים.

עד היום אין האיכרים יכולים להבין מדוע אנו מדקדקים כ"כ ביופי העור ומה אנו עושים עם האתרוגים. עכשיו בלכתי בעצמי, יכול להיות שמעשרה אילנות, ולפעמים גם מפרדס של עשרות אילנות, לא אמצא אפילו אתרוג אחד. הולך אני יום שלם עם ארבעה איכרים א"י להבדיל, ומאסף איזה עשרות אתרוגים, ולפעמים עשרים או פחות, אחרי יום שלם של עשר שעות עבודה.

מכתב המחבר אודות שריפת אתרוגי קלבריה שנשלחו אליו

(רסט)) בארכיון המחבר יש מכתב אליו ממר קרעה, מקיץ תרפ"ח, ובו דנים על משלוח 50 אתרוגים במחיר 1.50$ לאתרוג. אמנם במכתב הנהלת ישיבת תומכי תמימים בווארשא אליו מיום ו' אלול תרפ"ח:

בדבר האתרוגים שלחנו מכתב לה' קרעה בגענוא, שישלחו ישר למחנכם עשרים אתרוגים כבקשתם, על נ"נ [נאכנאמע, גוביינא], ואם לא יחפצו באופן זה, אז נשלח הכסף מהכא...

נ. ב. כעת נתקבל מכתב ממוכר האתרוגים ה' פראטעל קרעה, כי ניאות לשלוח לכם האתרוגים על נ"נ, וכן למדינת רוסי', ויעלה בזה לבד מחיר האתרוגים שהוא 20 ליט כל אתרוג, עד הוצ' משלוח נ"נ.

(רע)) פעם באו אלי שנים מתלמידי ר' טובי' בעלקין הנ"ל כדי לקנות אתרוגי קלבריא [א' מהם הוא ר' יעקב מירסקי ע"ה, יר"ש מצויין ובן תורה, הי' פלאמבירער בבית המטבחים שעבדו בו האחים ר' אברהם, ריי"צ ויוחנן גורדון], בידעם שאנו מדקדקים לברך רק על אתרוגי קלבריא. אמנם האתרוגים שנשארו אצלי לא היו מהודרים, הם היו הרוגים ממש.

ישבו אצלי משך זמן ובחרו שני אתרוגים שלפי דעתם היו בחשיבות קצת לגבי הגרועים מהם, ושאלו אותי אם הם כשרים לברך עליהם. אמרתי להם שכעת אני סוחר אתרוגים ואינני יכול להורות להם על האתרוגים שלי אם הם כשרים. שלחתי אותם להרב משה חיים רבינוביץ, הרב דביהמד"ר עץ חיים (שהי' בשדרת סטאון, וגם הוא גר ברחוב הנ"ל נגד דירתי).

כשבאו אצלו אמר להם שהם כשרים לברך עליהם, אבל למה להם לקחת אתרוגים הללו, הלא במזרח מורד העיר (איסט סייד) אויף קאנאל סט. און אויף עסעקס סט. קען מען דאך קריגן שיינע אתרוגים.

בלילה ההוא לא לקחו את האתרוגים, אבל למחר באו וקנו אותם.

(רעא)) מר קרעה סיפר לי אח"כ (כשהייתי לוקח ממנו כבר כב' או ג' מאות אתרוגים, והי' שולח לי אתרוגים יפים), שאחרי מלחמת העולם הראשונה כשהחלה הממשלה הבאלשעוויקית נפסק קנין האתרוגים הגדול של חסידי חב"ד ברוסיא. ובראותו שאני מפתח את מסחר אתרוגי קלבריא באמריקה, ושאני משלם דולר בעד כל אתרוג, התחיל לנסוע בעצמו לקלבריא ולבחור אתרוגים יפים ולשלוח אלי.

(רעב)) את המובא לקמן מספר המחבר גם ב"די אידישע היים" (גליון 54, קיץ תשל"ב, בחלק האנגלי עמ' 13).

(רעג)) ב"די אידישע היים" (גליון 59, ניסן תשל"ד, בחלק האנגלי עמ' 9) מוסיף, שבבאלטימור הי' ר' דוד פאטאשניק גבאי הישיבה תורת אמת, והשי"ת שילם לו ברוב נחת מבניו ונכדיו, שלוקחים חלק נכבד בחיי התורה בארה"ב.

(רעד)) שלשת מכתביו בנידון זה נדפסו בס' מגדל עז ע' שכו-שלג. הראשון שבהם הוא זה הנזכר כאן.

(רעה)) כתוב שם שהועתק מפנקס מעות טליתים דעיר פלעשצעניץ, אשר לפה"נ היו יראים אז מטעם הממשלה לכתוב בפירוש "מעמד" (אולי כשאסדר זה במכונת כתיבה אעתיק את המכתב).

העתק המכתב ע"י המחבר במחברת שלו

(רעו)) את המובא לקמן מספר המחבר גם ב"די אידישע היים" (גליון 56, קיץ תשל"ג, בחלק האנגלי עמ' 20).

(רעז)) ב"די אידישע היים" שם מוסיף, שאלו שהיו באים לשאלת עצה או לבקשת ברכה, לא היו לוקחים מהם מעמד. גם אם היו נותנים איזה סכום, הי' זה נשלח לאיזושהי קופת צדקה.

(רעח)) באחד מהמכתבים (כו מ"ח תרצ"ה), מתאר לו את המצב הקשה, שצריך לנסוע לרופאים ואין מהיכן לקחת ההוצאות, ומוסיף:

ראיתי מאד אצל כ"ק בזה שבירת הרוח, מהעזיבה בכלל ואס איז ניטא קיין מתענינים. אמרתי לו לחזקו, איך האף אז נאך דעם בריף ואס איר האט געענטפערט ישראל'ן האף איך אז ער ועט זיך נעמען אביסל צוא דער ארבעט, האט ער א זאג געטאן מיט א שמייכל, ישראל צוא פועל, ישראל איז דאך מוחין. ולא הבנתי דבריו למה, ואמר יעקב איז י' עקב עבודה ופועל אבל ישראל הוא בחי' מוחין. ואמרתי, עד הנה אם הי' איזה פועל מהתמימים בארה"ב ראינו זה מישראל ביותר מכולם, ואולי שמו ישראל ועבודתו הוא בחי' יעקב.

עכ"פ מען מוז עפעס צום פועל מיט וייניקער חקירות.

(רעט)) אחדים ממכתבים אלו נדפסו בתולדות חב"ד ברוסיה הסובייטית עמ' עד.

(רפ)) נדפסה באגרות-קודש אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע ח"א אגרת רפו (בדר"ח אייר תרפ"ו), ובה נאמר בנידון זה:

בטח קבלו גם הצעטיל קטן שהי' מונח בהמכתב ההוא בדבר מצבו הפרטי. חושב הנני כי ראוי לתת לב מיוחדה לענין זה בעוד מועד, והוא לסדר משולחים קבועים, אשר שתים טובות בזה, כי כאשר יסעו מהאברכים התמימים יחיו, לא אפונה כי יפיחו רוח חיים באנ"ש שי' הרעבים ותאבים להקשיב מלה חי', א לעבעדיקן וארט. וגם אם לא יביא תועלת כספי, אבל הלא העיקר הוא הפנימיות והחיות רוחני.

תצלום המכתב כתי"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע

ובג' כסלו תרפ"ז מוסיף באותו נושא המזכיר מוהר"ר אלחנן מרוזוב אל הר"ד שיפרין:

ע"ד ענין המעמד הי' צריך לעשות בהשתדלות גדולה, אם אפשר בפ"ע הי' מהטוב, ואם א"א לקרוא שם בפ"ע, צריך להיות משותף ענין המעמד עם ענין המוסדות דפה, אבל צריך לעשות בזה בלי התרשלות, כי ההוצאה גדולה, הן של כ"ק אדמו"ר שליט"א והן של המוסדות הקדושים בכמה מקומות, כי ת"ל המוסדות נתרבו בכפלי כפלים, מספר הלומדים עולה קרוב לשלש מאות, ובמקום אחד מובן שאי אפשר להחזיקם, והמה מחולקים בארבעה מקומות לארבעה מדריגות גבוה מעל גבוה.

והנה בדבר התמיכה הזאת צריך לעשות באיזה אופן שאפשר שיהי' תמיכה ממשית בכל חדש ... צריך להדפיס בעתון וע"י קול קורא שמקבשים לכל הרוצה להשתתף בתמיכת האדמו"ר שליט"א ומוסדותיו יצ"ו, וגם לשלוח משולחים בזה.

(רפא)) ראה מה שנלקט בזה בס' ספריית ליובאוויטש עמ' קכז-קלא. וראה גם אגרות אדמו"ר אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע במפתח הכללי שבסוף חי"ב ערך מעמד.

תצלום מכתבים אחדים בענין זה, מאת כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע ומאת המזכיר הר"י פייגין - אל המחבר, נדפסו לקמן עמ' רכט ואילך.

(רפב)) ראה בזה אגרות קודש אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע ח"ב אגרות שעד-ה.

(רפג)) בקשר להכנות לנסיעות כ"ק אדמו"ר לארה"ק וארה"ב, כדלקמן.

(רפד)) זכורני אשר בתחלת שנת תרצ"ט הייתי עם הר"ר שמואל לויטין (הרש"ל) לביקור אצל הד"ר יוסף ראזין אודות יהודי רוסיא, והתחיל הוא לדבר עמנו אודות מעמד, ואמר לנו הלא עליכם להתבייש נגד יהודי רוסיא, אשר למרות מצבם הגשמי האיום והרוחני המר הם שולחים על ידי אלפים דולרים ממש על מעמד, ומה עושים אתם יהודי אמריקה, הלא בושה היא שאני אצטרך להוכיח אתכם ע"ז.

זה הי' אחרי אשר עבר כבר משך 15 שנה מעת התייסדות אגודת חסידי חב"ד בארה"ב, וניתוספו כמה תלמידים פה. וזה הי' אחרי אשר במשך זמן זה היו כאן כמה פעמים הרש"ז ז"ל האוולין, אחרי אשר הר"ר יצחק המתמיד (הורביץ) הי"ד שהה כאן יותר משתי שנים ביחוד ע"ד מעמד, וגם הר"מ חפץ הי"ד הי' כאן לצורך זה. ומזה מובן המצב בשנת תרפ"ח.

(רפה)) הוא הי' מתלמידי תורה ודעת, גם למד קודם בישיבת ניו הייווען, אשר הרב לעווענבערג (שהי' קנאי לפי המצב ששרר אז בארה"ב ובעל מרץ וחלק לשון) יסד ישיבה בעיר ניו הייווען עבור בחורים שחפצו להקדיש כל זמנם ללימודי קודש.

[למען הביא בכל הזדמנות האפשרית למזכרת את אנ"ש דמדינת אמריקה, אזכיר בקצרה את המשפחה הזאת].

הוריו היו מאנ"ש. אביו ר' יחיאל שרגא הלוי תרשיש ז"ל הי' יליד או שייך לעיר בראסלאוו, ואמו היתה מעיר האראדישץ הנק' מיקולינא הסמוכה לליובאוויטש (ששם היתה מחלקת תות"ל איזה שנים עד שנת תרע"א לערך, תחת הנהלת הרשז"ה ע"ה).

מכתבו של ר' ישעי' בייניש תרשיש אל המחבר

הוא הי' איש יר"ש מתמיד בלימודו, הדריך ביתו בחנוך של יר"ש. השתדך עם משפחות שומרי תורה ונכדיו כולם שומרי תורה ובני תורה ויר"ש. הוא הי' מבאי ביתי, עם עוד איזה צעירים. הוא השתתף בסניף צעירי אגודת ישראל שבבראנזוויל.

(רפו)) הי' איזה שנים משגיח במחלקות דתות"ל תחת הרב ר' יחזקאל ע"ה הימלשטיין, שהי' המשגיח הראשי של המחלקות.

[ראה בזה גם לקוטי סיפורים (פרלוב) מע' רנג. רשימות דברים (חטריק) ח"ב עמ' רסז].

[תואר משגיח בתות"ל בליובאוויטש הי' זה מה שפה נק' מנהל, היינו לא רק על שמירת הזמן כי אם גם האחריות של התלמידים לסדרם במחלקות הראויות ולבחנם ולדאוג למצבם הגשמי והרוחני].

ואח"כ הי' המשגיח בישיבת תורת אמת, ולפי הנשמע הרים את המצב הרוחני של הישיבה. שם בתורת אמת היתה אחריותו על חלק הנגלה, כי שם למדו בחורים מבוגרים אשר הי' עבורם משפיע בדא"ח והמנהל הראשי הרשז"ה ע"ה.

(רפז)) אחרי עבור איזה שנים חזר רש"פ מענדלאוויץ ולקח את משרת ההנהלה לעצמו, ורצה שהוא עצמו תהי' לו השפעה על התלמידים.

אף שהצליח הרמד"ר בהרמת מצב הלימוד בישיבה וכן ההתמדה בלימודים, אבל לא השפיע על התלמידים ביר"ש כראוי להיות, ואף שהרמד"ר הי' מומחה להדרכה כנ"ל לא שיער לפועל עד כמה עלול תלמיד ישיבה בארה"ב ללכת בדרך לא טובה מצד שפלות אמריקה, שאין זה נחשב לחטא כלל. ואף שבד"כ ידע היטב את כללות המצב, השקיף על אמריקה במבט של יאוש.

הרשפ"מ ע"ה הי' יר"ש והשפיע על התלמידים השפעה של יר"ש, וישיבת תורה ודעת במצב של אמריקה בעת ההיא היתה הישיבה היפה ביותר בארה"ב בהנהגה של יר"ש, והוא טעם שההדרכה של יר"ש ירדה במשך זמן זה, ולכן הציע לרמד"ר את משרת ר"מ בישיבה ולקח את משרת ההנהלה לעצמו.

הי' בזה ד"ת לפני הרב ניסן טלושקין והרב נחום ביק נ"י, ועפ"י הצעתם הסכים הרמד"ר ונשאר בתור ר"מ עד היום.

(רסה)) את המובא לקמן מספר המחבר גם ב"די אידישע היים" (גליון 57, תשרי תשל"ד, בחלק האנגלי עמ' 10).

(רסו)) בארכיון המחבר נמצא מכתב שכתב לו הר"ר יצחק דובאוו מריגא, בה' אלול תרפ"ז:

להודיעך לבלי לסמוך על אתרוגי גיענעווע מפה, כי גם אנחנו איננו משיגים ממינם, ומברכים אנו על אתרוגי א"י.

(רסז)) בארכיון המחבר נמצא מכתב הנהלת ישיבת תומכי תמימים ווארשא (הרש"פ זלמנוב והרמ"ל רוטשטיין) מז' אלול תרפ"ז:

דבר האתרוגים כבר מלאנו בקשתו ויושלח לכ' 10 אתרוגים ישר מגענף שאצל קאלאבריא, ובאלו הימים נודיעו גם בט"ג כי כבר נשלחו (ומובן שתקדים מכתבינו זה), ומה מחירם עוד טרם נדע, עדי נקבל מכתב מפורט מה שעלה גם השילוח.

(רסח)) אחרי אשר התחלתי לנסוע בעצמי לקצירת אתרוגים, משנת תשט"ו ואילך, הוברר לי הדבר, מדוע היו אתרוגי קלבריא כ"כ בלתי יפים, ממש הרוגים ובעוקצים ארוכים;

כי מר קרעה לא הי' נוסע בעצמו לקצירת האתרוגים בתחלה, רק הי' קונה בסיטונאות מהפרדסים. הוא הי' כותב מכתב לאיכר (פרדסן) שישלחו לו סכום כזה וכזה של אתרוגים מגליל קלבריא (בדרום איטליה בסופו, סמוך למדינת סיציליה שהיא ארץ שמנה וטובה כמו איטליה).

כאשר האיכר הי' מקבל את המכתב ממר קרעה, הי' הולך לפרדס ובוצר את סכום האתרוגים הדרוש והי' מניח עוקצים ארוכים, אורז אותם ושולח.

האתרוגים הגדלים שם אינם נטיעות שנטעו אותם לשם מצוה, כי אם הוא אחד מהמיני פירות הגדלים שם בריבוי מופלג, עשרות עשרות מלין דגליל ההוא מלאים מפרדסי אתרוגים (וגדלים שם כל מיני פירות, רמונים, תאנים, זיתים ועוד).

עיקר השימוש באתרוגים אלו איננו לאכילה כמות שהן, כי אם מטגנים אותם, אוכלים אותם מלוחים וגם מבשלים אותם, ולכן לא נוגע להם השלימות והיופי, ובפרט היופי של העור העליון.

הרבה אתרוגים גדלים על כל אילן, ויש אתרוגים שהם גדולים בכמות, ישנם כאלה שהם עולים במשקלם לד' או ה' ליטראות. לכן משפילים האיכרים את הענפים עד אשר מתפשטים לרוחב (לא לגובה) ועושים סמוכות לכל ענף (כי מענף קטן יכולים לצמוח כמה אתרוגים) וכן עושים סמוכות לאתרוג פרטי, היינו שסומכו על מחיצה העשויה מקנים מונחים לרוחב (כמחיצה המבוארת במס' עירובין גבי שיירא ששבתה בבקעה בדף ט"ז ע"ב שמקיפין את המקום בג' חבלים). קנים אלו עומדים בהיקף ג' רוחות.

וכיון שלא נוגע להם היופי של האתרוג לכן אין מתחשבים ומניחים את האתרוג להסמך על המחיצה, ולפעמים תוחבים את האתרוג על אחד הקוצים הגדלים על אילני האתרוג, ולכן אין אתרוגי קלבריא יפים.

עד היום אין האיכרים יכולים להבין מדוע אנו מדקדקים כ"כ ביופי העור ומה אנו עושים עם האתרוגים. עכשיו בלכתי בעצמי, יכול להיות שמעשרה אילנות, ולפעמים גם מפרדס של עשרות אילנות, לא אמצא אפילו אתרוג אחד. הולך אני יום שלם עם ארבעה איכרים א"י להבדיל, ומאסף איזה עשרות אתרוגים, ולפעמים עשרים או פחות, אחרי יום שלם של עשר שעות עבודה.

מכתב המחבר אודות שריפת אתרוגי קלבריה שנשלחו אליו

(רסט)) בארכיון המחבר יש מכתב אליו ממר קרעה, מקיץ תרפ"ח, ובו דנים על משלוח 50 אתרוגים במחיר 1.50$ לאתרוג. אמנם במכתב הנהלת ישיבת תומכי תמימים בווארשא אליו מיום ו' אלול תרפ"ח:

בדבר האתרוגים שלחנו מכתב לה' קרעה בגענוא, שישלחו ישר למחנכם עשרים אתרוגים כבקשתם, על נ"נ [נאכנאמע, גוביינא], ואם לא יחפצו באופן זה, אז נשלח הכסף מהכא...

נ. ב. כעת נתקבל מכתב ממוכר האתרוגים ה' פראטעל קרעה, כי ניאות לשלוח לכם האתרוגים על נ"נ, וכן למדינת רוסי', ויעלה בזה לבד מחיר האתרוגים שהוא 20 ליט כל אתרוג, עד הוצ' משלוח נ"נ.

(רע)) פעם באו אלי שנים מתלמידי ר' טובי' בעלקין הנ"ל כדי לקנות אתרוגי קלבריא [א' מהם הוא ר' יעקב מירסקי ע"ה, יר"ש מצויין ובן תורה, הי' פלאמבירער בבית המטבחים שעבדו בו האחים ר' אברהם, ריי"צ ויוחנן גורדון], בידעם שאנו מדקדקים לברך רק על אתרוגי קלבריא. אמנם האתרוגים שנשארו אצלי לא היו מהודרים, הם היו הרוגים ממש.

ישבו אצלי משך זמן ובחרו שני אתרוגים שלפי דעתם היו בחשיבות קצת לגבי הגרועים מהם, ושאלו אותי אם הם כשרים לברך עליהם. אמרתי להם שכעת אני סוחר אתרוגים ואינני יכול להורות להם על האתרוגים שלי אם הם כשרים. שלחתי אותם להרב משה חיים רבינוביץ, הרב דביהמד"ר עץ חיים (שהי' בשדרת סטאון, וגם הוא גר ברחוב הנ"ל נגד דירתי).

כשבאו אצלו אמר להם שהם כשרים לברך עליהם, אבל למה להם לקחת אתרוגים הללו, הלא במזרח מורד העיר (איסט סייד) אויף קאנאל סט. און אויף עסעקס סט. קען מען דאך קריגן שיינע אתרוגים.

בלילה ההוא לא לקחו את האתרוגים, אבל למחר באו וקנו אותם.

(רעא)) מר קרעה סיפר לי אח"כ (כשהייתי לוקח ממנו כבר כב' או ג' מאות אתרוגים, והי' שולח לי אתרוגים יפים), שאחרי מלחמת העולם הראשונה כשהחלה הממשלה הבאלשעוויקית נפסק קנין האתרוגים הגדול של חסידי חב"ד ברוסיא. ובראותו שאני מפתח את מסחר אתרוגי קלבריא באמריקה, ושאני משלם דולר בעד כל אתרוג, התחיל לנסוע בעצמו לקלבריא ולבחור אתרוגים יפים ולשלוח אלי.

(רעב)) את המובא לקמן מספר המחבר גם ב"די אידישע היים" (גליון 54, קיץ תשל"ב, בחלק האנגלי עמ' 13).

(רעג)) ב"די אידישע היים" (גליון 59, ניסן תשל"ד, בחלק האנגלי עמ' 9) מוסיף, שבבאלטימור הי' ר' דוד פאטאשניק גבאי הישיבה תורת אמת, והשי"ת שילם לו ברוב נחת מבניו ונכדיו, שלוקחים חלק נכבד בחיי התורה בארה"ב.

(רעד)) שלשת מכתביו בנידון זה נדפסו בס' מגדל עז ע' שכו-שלג. הראשון שבהם הוא זה הנזכר כאן.

(רעה)) כתוב שם שהועתק מפנקס מעות טליתים דעיר פלעשצעניץ, אשר לפה"נ היו יראים אז מטעם הממשלה לכתוב בפירוש "מעמד" (אולי כשאסדר זה במכונת כתיבה אעתיק את המכתב).

העתק המכתב ע"י המחבר במחברת שלו

(רעו)) את המובא לקמן מספר המחבר גם ב"די אידישע היים" (גליון 56, קיץ תשל"ג, בחלק האנגלי עמ' 20).

(רעז)) ב"די אידישע היים" שם מוסיף, שאלו שהיו באים לשאלת עצה או לבקשת ברכה, לא היו לוקחים מהם מעמד. גם אם היו נותנים איזה סכום, הי' זה נשלח לאיזושהי קופת צדקה.

(רעח)) באחד מהמכתבים (כו מ"ח תרצ"ה), מתאר לו את המצב הקשה, שצריך לנסוע לרופאים ואין מהיכן לקחת ההוצאות, ומוסיף:

ראיתי מאד אצל כ"ק בזה שבירת הרוח, מהעזיבה בכלל ואס איז ניטא קיין מתענינים. אמרתי לו לחזקו, איך האף אז נאך דעם בריף ואס איר האט געענטפערט ישראל'ן האף איך אז ער ועט זיך נעמען אביסל צוא דער ארבעט, האט ער א זאג געטאן מיט א שמייכל, ישראל צוא פועל, ישראל איז דאך מוחין. ולא הבנתי דבריו למה, ואמר יעקב איז י' עקב עבודה ופועל אבל ישראל הוא בחי' מוחין. ואמרתי, עד הנה אם הי' איזה פועל מהתמימים בארה"ב ראינו זה מישראל ביותר מכולם, ואולי שמו ישראל ועבודתו הוא בחי' יעקב.

עכ"פ מען מוז עפעס צום פועל מיט וייניקער חקירות.

(רעט)) אחדים ממכתבים אלו נדפסו בתולדות חב"ד ברוסיה הסובייטית עמ' עד.

(רפ)) נדפסה באגרות-קודש אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע ח"א אגרת רפו (בדר"ח אייר תרפ"ו), ובה נאמר בנידון זה:

בטח קבלו גם הצעטיל קטן שהי' מונח בהמכתב ההוא בדבר מצבו הפרטי. חושב הנני כי ראוי לתת לב מיוחדה לענין זה בעוד מועד, והוא לסדר משולחים קבועים, אשר שתים טובות בזה, כי כאשר יסעו מהאברכים התמימים יחיו, לא אפונה כי יפיחו רוח חיים באנ"ש שי' הרעבים ותאבים להקשיב מלה חי', א לעבעדיקן וארט. וגם אם לא יביא תועלת כספי, אבל הלא העיקר הוא הפנימיות והחיות רוחני.

תצלום המכתב כתי"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע

ובג' כסלו תרפ"ז מוסיף באותו נושא המזכיר מוהר"ר אלחנן מרוזוב אל הר"ד שיפרין:

ע"ד ענין המעמד הי' צריך לעשות בהשתדלות גדולה, אם אפשר בפ"ע הי' מהטוב, ואם א"א לקרוא שם בפ"ע, צריך להיות משותף ענין המעמד עם ענין המוסדות דפה, אבל צריך לעשות בזה בלי התרשלות, כי ההוצאה גדולה, הן של כ"ק אדמו"ר שליט"א והן של המוסדות הקדושים בכמה מקומות, כי ת"ל המוסדות נתרבו בכפלי כפלים, מספר הלומדים עולה קרוב לשלש מאות, ובמקום אחד מובן שאי אפשר להחזיקם, והמה מחולקים בארבעה מקומות לארבעה מדריגות גבוה מעל גבוה.

והנה בדבר התמיכה הזאת צריך לעשות באיזה אופן שאפשר שיהי' תמיכה ממשית בכל חדש ... צריך להדפיס בעתון וע"י קול קורא שמקבשים לכל הרוצה להשתתף בתמיכת האדמו"ר שליט"א ומוסדותיו יצ"ו, וגם לשלוח משולחים בזה.

(רפא)) ראה מה שנלקט בזה בס' ספריית ליובאוויטש עמ' קכז-קלא. וראה גם אגרות אדמו"ר אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע במפתח הכללי שבסוף חי"ב ערך מעמד.

תצלום מכתבים אחדים בענין זה, מאת כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע ומאת המזכיר הר"י פייגין - אל המחבר, נדפסו לקמן עמ' רכט ואילך.

(רפב)) ראה בזה אגרות קודש אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע ח"ב אגרות שעד-ה.

(רפג)) בקשר להכנות לנסיעות כ"ק אדמו"ר לארה"ק וארה"ב, כדלקמן.

(רפד)) זכורני אשר בתחלת שנת תרצ"ט הייתי עם הר"ר שמואל לויטין (הרש"ל) לביקור אצל הד"ר יוסף ראזין אודות יהודי רוסיא, והתחיל הוא לדבר עמנו אודות מעמד, ואמר לנו הלא עליכם להתבייש נגד יהודי רוסיא, אשר למרות מצבם הגשמי האיום והרוחני המר הם שולחים על ידי אלפים דולרים ממש על מעמד, ומה עושים אתם יהודי אמריקה, הלא בושה היא שאני אצטרך להוכיח אתכם ע"ז.

זה הי' אחרי אשר עבר כבר משך 15 שנה מעת התייסדות אגודת חסידי חב"ד בארה"ב, וניתוספו כמה תלמידים פה. וזה הי' אחרי אשר במשך זמן זה היו כאן כמה פעמים הרש"ז ז"ל האוולין, אחרי אשר הר"ר יצחק המתמיד (הורביץ) הי"ד שהה כאן יותר משתי שנים ביחוד ע"ד מעמד, וגם הר"מ חפץ הי"ד הי' כאן לצורך זה. ומזה מובן המצב בשנת תרפ"ח.

(רפה)) הוא הי' מתלמידי תורה ודעת, גם למד קודם בישיבת ניו הייווען, אשר הרב לעווענבערג (שהי' קנאי לפי המצב ששרר אז בארה"ב ובעל מרץ וחלק לשון) יסד ישיבה בעיר ניו הייווען עבור בחורים שחפצו להקדיש כל זמנם ללימודי קודש.

[למען הביא בכל הזדמנות האפשרית למזכרת את אנ"ש דמדינת אמריקה, אזכיר בקצרה את המשפחה הזאת].

הוריו היו מאנ"ש. אביו ר' יחיאל שרגא הלוי תרשיש ז"ל הי' יליד או שייך לעיר בראסלאוו, ואמו היתה מעיר האראדישץ הנק' מיקולינא הסמוכה לליובאוויטש (ששם היתה מחלקת תות"ל איזה שנים עד שנת תרע"א לערך, תחת הנהלת הרשז"ה ע"ה).

מכתבו של ר' ישעי' בייניש תרשיש אל המחבר

הוא הי' איש יר"ש מתמיד בלימודו, הדריך ביתו בחנוך של יר"ש. השתדך עם משפחות שומרי תורה ונכדיו כולם שומרי תורה ובני תורה ויר"ש. הוא הי' מבאי ביתי, עם עוד איזה צעירים. הוא השתתף בסניף צעירי אגודת ישראל שבבראנזוויל.

(רפו)) הי' איזה שנים משגיח במחלקות דתות"ל תחת הרב ר' יחזקאל ע"ה הימלשטיין, שהי' המשגיח הראשי של המחלקות.

[ראה בזה גם לקוטי סיפורים (פרלוב) מע' רנג. רשימות דברים (חטריק) ח"ב עמ' רסז].

[תואר משגיח בתות"ל בליובאוויטש הי' זה מה שפה נק' מנהל, היינו לא רק על שמירת הזמן כי אם גם האחריות של התלמידים לסדרם במחלקות הראויות ולבחנם ולדאוג למצבם הגשמי והרוחני].

ואח"כ הי' המשגיח בישיבת תורת אמת, ולפי הנשמע הרים את המצב הרוחני של הישיבה. שם בתורת אמת היתה אחריותו על חלק הנגלה, כי שם למדו בחורים מבוגרים אשר הי' עבורם משפיע בדא"ח והמנהל הראשי הרשז"ה ע"ה.

(רפז)) אחרי עבור איזה שנים חזר רש"פ מענדלאוויץ ולקח את משרת ההנהלה לעצמו, ורצה שהוא עצמו תהי' לו השפעה על התלמידים.

אף שהצליח הרמד"ר בהרמת מצב הלימוד בישיבה וכן ההתמדה בלימודים, אבל לא השפיע על התלמידים ביר"ש כראוי להיות, ואף שהרמד"ר הי' מומחה להדרכה כנ"ל לא שיער לפועל עד כמה עלול תלמיד ישיבה בארה"ב ללכת בדרך לא טובה מצד שפלות אמריקה, שאין זה נחשב לחטא כלל. ואף שבד"כ ידע היטב את כללות המצב, השקיף על אמריקה במבט של יאוש.

הרשפ"מ ע"ה הי' יר"ש והשפיע על התלמידים השפעה של יר"ש, וישיבת תורה ודעת במצב של אמריקה בעת ההיא היתה הישיבה היפה ביותר בארה"ב בהנהגה של יר"ש, והוא טעם שההדרכה של יר"ש ירדה במשך זמן זה, ולכן הציע לרמד"ר את משרת ר"מ בישיבה ולקח את משרת ההנהלה לעצמו.

הי' בזה ד"ת לפני הרב ניסן טלושקין והרב נחום ביק נ"י, ועפ"י הצעתם הסכים הרמד"ר ונשאר בתור ר"מ עד היום.