פרק ראשון

צור מחצבתי

סב הסבא ר' ישעי' - אבי הסבא ר' יעקב ליב ובניו - הסבא ר' אברהם שלמה ומשרת השו"ב שלו בפאריטש ובזוראוויץ - האבא ר' יעקב ליב - הסבא (מצד האמא) ר' אברהם נחום מאלקאוו - נסיעת הדודים לאמריקה

נולדתי בג' כסלו תרנ"ו בעיר זוראוויץ, לאבי מורי ר' יעקב ליב, בנו של ר' אברהם שלמה בנו של ר' יעקב ליב בנו של ר' ישעי'.

הם היו ארבעה דורות של שו"בים בעירינו זוראוויץ.

הראשון הי' ר' ישעי', שנקרא בשם זה מפני שמתייחסים אנו להשל"ה (אחות אבי זקני הי' לה כתב יוחסין שהיא היתה דור תשיעי לשל"ה הקדוש).

בנו ר' יעקב ליב הי' שו"ב בזוראוויץ בזמנו של רבנו הצמח צדק. הוא נפטר צעיר לימים והשאיר בביתו בנים ובנות קטנים וגדולים.

שני הבנים הגדולים היו, האחד הוא זקני ר' אברהם שלמה, אשר נשא את זקנתי מרת ברכה ע"ה והי' לשו"ב בעיר פאריטש (מקום רבנותו של ר' הלל נבג"מ), והשני הוא ר' טובי' שהי' שו"ב בעיר באברויסק, והי' ממקושרי אדמו"ר הרש"ז מקאפוסט, בעל ה"מגן אבות".

הסבא ר' אברהם שלמה שו"ב והסבתא מרת ברכה

מבין בניו הקטנים היו ר' ליפמן ור' מנחם מענדל דובער.

כ"ק אדמו"ר הצמח צדק, אשר זקני ר' אברהם שלמה הי' ממקושריו, רצה שישאר זקני שו"ב בעיר פאריטש.

אמנם אחרי פטירת אביו הנ"ל, ונשארה משפחה גדולה בנים ובנות קטנים יתומים ויתומות, התחילו לדרוש ממנו שיבוא למלאות מקום אביו להיות שו"ב בעיר זוראוויץ.

הוא חפץ להשאר בפאריטש כרצון כ"ק אדמו"ר הצמח צדק נבג"מ, אך משפחתו העתירו עליו דברים.

כראותם שלא יפעלו אצלו לבוא למלאות משרת השו"ב, התחילו לתבוע ממנו שיבוא לפחות לראות מה נעשה בבית, לסדר היתומים ולתת עצה איך לסדר.

הוא סרב גם בזה, כי ידע את מזגו הטוב שלא יוכל לעמוד נגדם כשיבוא וידרשו ממנו שישאר שם, אך לא הי' יכול עוד לעמוד בנסיון שלא ליסע לראותם, כי חזקו עליו דבריהם. בסוף הכריחוהו להשאר בזוראוויץ לשו"ב.

[כל ימיו הצטערו (הוא ואמי זקנתי מרת ברכה ע"ה) על אשר לא יכלו לעמוד בנסיון. בעיר זוראוויץ היו מחלוקות רבים בין החסידים למתנגדים, וסבלו מזה הרבה. גם היו מאורעות לא טובות ר"ל במשפחה, וכמה פעמים אמרה אמי זקנתי: מען האט ניט געפאלגט דעם רבי'ן].

כאשר גדלו הבנים ר' ליפמן ור' מנחם מענדל דובער נסעו לארה"ב ונהיו כאן לשו"בים. זה הי' לפני כששים שנה לערך, שאז הי' זה דבר נדיר לנסוע לארה"ב, ולכן לא חפץ אבי זקני ר' אברהם שלמה לבוא עמהם בחליפות מכתבים, על עשותם דבר כזה.

זקני ר' אברהם שלמה הי' אצל אדמו"ר ה"צמח צדק" ואח"כ מחסידי אדמו"ר מהר"ש נבג"מ, וגם הי' איזה פעמים אצל אדמו"ר הרש"ב נבג"מ.

הוא נפטר בכ"ה אלול תרס"א, ונשארו זקנתי מרת ברכה ושלושת בניו, אבי ר' יעקב ליב, ר' ישראל ישעי', והאח הצעיר ר' יוסף הלל.

אבי מורי ז"ל נולד לערך בשנת תר"ל, וכשהגיע לפרקו נשא את אמי מורתי ע"ה [מרת פרידא מלכה], בתו של זקני ר' אברהם נחום ע"ה מאלקאוו.

זקני הי' ישובניק אמיד בכפר קאנאווע הסמוכה לזוראוויץ, והחזיק רחים של מים וגם בית חרושת לעיבוד צמר (זוכר אני את המכונות של עץ שהיו שם, ולפי מה שיש עתה רואה אני את התוכן הפרימיטיבי של בית החרושת הנזכר), נגד ביתם היתה בריכת מים (אזערא) לצידת דגים, ולבד זה הי' סרסור אצל אדוני הכפרים ובעלי אחוזות (הנקראים פריצים) למכירת אחוזות, יערים ותבואות. היו אצלו זמנים שונים, אבל ברוב הזמן הי' איש אמיד.

המנהג הי' אז שהיהודים שדרו בכפרים הנקראים ישוב'ניקעס היו משתדלים לקחת חתנים בני תורה תלמידי ישיבה עבור בנותיהם.

אבי מורי ז"ל ניסה עצמו בעניני עסק שונים ולא הצליח. גם דודי ר' ישראל ישעי' ז"ל שלח ידו במסחר ולא הצליח (הוא הי' חתן אצל איש אמיד בישוב הסמוך לעיירות טשאוואט וקריצעוו).

אחרי פטירת אביהם ר' אברהם שלמה ע"ה נשארו אבי מורי ואחיו הצעיר ר' יוסף הלל ע"ה שו"בים בעיר זוראוויץ.

הכנסת השחיטה לא הספיקה לשתי ההוצאות, ולכן היתה בבית אמי זקנתי אכסניא לאורחים, וגם הי' אבי מורי ע"ה מתעסק קצת במסחר ביום השוק, שהי' בעירינו ד' פעמים בשנה. הי' קונה עורות וקיבות של הבע"ח הנשחטים. גם הי' שוכר גנים של תפוחים ושאר פירות, בשותפות עם עוד אנשים.

האבא ר' יעקב ליב, האמא מרת פרידא מלכה, הסבתא מרת ברכה, האחים והאחיות - מלבד המחבר, שהי' באותה שעה בישיבה בליובאוויטש, ומלבד אחיו חיים שמעון שנסע לערך באותה תקופה לארה"ב. התמונה צולמה, כנראה, בעיירה זוראוויץ בשנת תרע"ג - לפני נסיעת האחות סאשא הינדא לארה"ב, שיסופר על כך לקמן פרק ח. בשורה האחורית עומד הבן-דוד האלקין

זקני (אבי אמי) ר' אברהם נחום מאלקאוו נפטר בכ"ט תמוז תרס"ה, והשאיר אחריו את זקנתי מרת רחל דוואשא ע"ה, חמשה בנים ובת אחת, היא אמי מורתי ע"ה.

אינני יודע הפרטים, אבל זמן קצר אח"כ התחילו יו"ח לסדר את חלוקת הירושה. זקני כלל בצוואתו את אבי מורי ז"ל בין יורשיו.

בביתו שבעיר קאנאווע נשאר לגור בנם ר' בנימין ע"ה, הוא אף נשאר לנהל שם את עסק בית הרחים וכו'.

גם בעירינו זוראוויץ השאיר עזבון שתי בתים, באחד מהם דרו בנם דודי ר' חיים ליב ע"ה מאלקאוו וב"ב וגם הורי ע"ה, ובשני דר בנם דודי ר' מאיר ברוך ע"ה מאלקאוו וב"ב (א).

גם השאיר עזבון בעירינו גן סמוך לבתים שבו כמאה אילנות עושים פירות, וגם שדה ירקות וב' חנויות, שהשכירום כשנה או פחות אחרי פטירתו.

זוכר אני שישבו בוררים משך זמן עד אשר ביררו את החלוקה.

אמי זקנתי מרת רחל דוואשא (ב) לא יכלה להשאר לדור בקאנאווע, ונשאר ביתה עבור בנה הצעיר דודי בנימין ע"ה, והיא באה לזוראוויץ וקיבלה את בית הורי ע"ה, והתפרנסה מהעזבון הנזכר שהי' להם בעירינו זוראוויץ.

כשהוכרחו הורי לפנות את הדירה שישב בה, התחיל לדבר עם אמי זקנתי מרת ברכה ע"ה שיעבור לגור בביתם.

אחרי פטירת זקני (אבי אבי) ר' אברהם שלמה נשארה לגור בביתו אלמנתו זקנתי מרת ברכה ע"ה ובנה ר' יוסף הלל ע"ה, שלא הי' נשוי עדיין באותה שעה.

אבי מורי דיבר אתם אודות מה שעתה מוכרח הוא להכנס לדור אתם בבית הזה, אך הם לא חפצו להסכים ע"ז.

כמה פעמים הייתי הולך כנער קטן עם אבי מורי ע"ה לבית אבי זקני, והיו מדברים ומתווכחים ע"ז. זכורני פ"א במוצש"ק שהייתי שם עם אבי מורי ז"ל, ואחרי הדיבורים הנ"ל התעלף אבי ז"ל מרוב צער ועגמת נפש.

מגודל הדוחק, וגם כדי להנצל מעבודת הצבא (שהיו צריכים לשלם קנס שלוש מאות רו"כ עבור מי שנסע למדינה אחרת ולא התייצב לפני שרי הצבא), הנה כעבור משך זמן התחיל הרעיון אצל דודיי ר' ישראל ישעי' ור' יוסף הלל ע"ה אודות הנסיעה לארה"ב (ג).

הם באו בכתובים עם דודיהם, אחי אבי זקני ר' אברהם שלמה ע"ה, שנסעו לארה"ב עוד בחיי אבי זקני כנ"ל.

דודיי זקניי שבארה"ב שלחו להם כרטיס מסע ודברו על לבם וכתבו מכתבים בתיאור הצלחת האנשים הדרים בארה"ב, ואחרי חג השבועות תרס"ז נסעו דודיי הנ"ל לארה"ב.

זכורני שהלכנו במוצאי יו"ט או במוצש"ק אחרי חג השבועות, ללוותם חוץ לעיר.


(א)) הוא הי' דודם של האחים ר' פרץ והר"ר גרשון ור' יוסף חן נ"י, כי זוגתו דודתי מרת סלאווע תחי' היא אחות אמם.

[בארכיון המחבר יש מכתב שכתב אליו ה"ר יוסף חן, אחרי שהתיישב בארה"ק:

אני יוסף ב"ר דוד חן מראגאטשאוו ... סלאווא מזוראוויטש ואמי הן שני אחיות, סלאווא היא עתה בא"י, מסתמא ידוע לו לכבודו הרמה א"נ. למדתי עם כבודו יחד בתו"ת בלובאוויטש. אני אח של גרשון חן רב דאלכסאנדרי'].

(ב)) היא נפטרה בי"ט כסלו תרע"ג.

אני הייתי על חג הפסח תרע"א בביתי (כדלקמן), ומאז עד חג הסכות תרד"ע לא הייתי בביתי.

טרם נסעי חזרה לישיבה אחרי חה"פ תרע"א נסעתי לבקרה, לקבל מאתה ברכת הפרידה. ובערב קודם הנסיעה באה עוד הפעם להתראות עמי. שאלו ממנה מדוע באה, הלא כבר בקרתי אותה וברכה אותי, ואמרה מי יודע אם אזכה עוד לראותו עוד הפעם.

ביתה בכפר קאנאווע הי' מפורסם בין כל עוברי אורח, תמיד היו בבית עניים המחזרים על הפתחים ויהודים המסבבים בכפרים, כנהוג אז שהרבה יהודים היו מתפרנסים מזה שהיו מובילים לכפר איזה דברים גאלאנטעריי והדומה וקונים מהערלים בצים, עופות, שערות חזיר, עגל והדומה; ובכל הסביבה ובעיירות הסמוכות היתה ביתה מפורסמת, עד שהיו עניים הולכים מביתם מזוראוויץ, כאילו הם הולכים לכפר לסחור וסרים לביתה, והשקיטו רעבונם בסעודה טובה, ועוד לקחו לביתם עבור ב"ב.

זהו רק מה שחפצתי לרשום איזה דברים אודות אמי זקנתי, להזכיר את מעשי' הטובים.

(ג)) כל זה נותן ציור מהלך רוחם של הנוסעים לארה"ב בזמן הנ"ל, שנסיעת דודיי הי' מהציור היפה של הנוסעים, שאף שידעו שנסיונות רבים וקשים יעמדו לנגדם בשמירת היהדות במדינה החדשה, ומי יודע אם יוכלו לעמוד בנסיון, אבל דוחק הפרנסה עמד לנגדם ולא יכלו לעמוד בנסיון שלא לנסוע.

[תיאור מפורט יותר על האמור כאן - לקמן פרקים כב-ג].

(א)) הוא הי' דודם של האחים ר' פרץ והר"ר גרשון ור' יוסף חן נ"י, כי זוגתו דודתי מרת סלאווע תחי' היא אחות אמם.

[בארכיון המחבר יש מכתב שכתב אליו ה"ר יוסף חן, אחרי שהתיישב בארה"ק:

אני יוסף ב"ר דוד חן מראגאטשאוו ... סלאווא מזוראוויטש ואמי הן שני אחיות, סלאווא היא עתה בא"י, מסתמא ידוע לו לכבודו הרמה א"נ. למדתי עם כבודו יחד בתו"ת בלובאוויטש. אני אח של גרשון חן רב דאלכסאנדרי'].

(ב)) היא נפטרה בי"ט כסלו תרע"ג.

אני הייתי על חג הפסח תרע"א בביתי (כדלקמן), ומאז עד חג הסכות תרד"ע לא הייתי בביתי.

טרם נסעי חזרה לישיבה אחרי חה"פ תרע"א נסעתי לבקרה, לקבל מאתה ברכת הפרידה. ובערב קודם הנסיעה באה עוד הפעם להתראות עמי. שאלו ממנה מדוע באה, הלא כבר בקרתי אותה וברכה אותי, ואמרה מי יודע אם אזכה עוד לראותו עוד הפעם.

ביתה בכפר קאנאווע הי' מפורסם בין כל עוברי אורח, תמיד היו בבית עניים המחזרים על הפתחים ויהודים המסבבים בכפרים, כנהוג אז שהרבה יהודים היו מתפרנסים מזה שהיו מובילים לכפר איזה דברים גאלאנטעריי והדומה וקונים מהערלים בצים, עופות, שערות חזיר, עגל והדומה; ובכל הסביבה ובעיירות הסמוכות היתה ביתה מפורסמת, עד שהיו עניים הולכים מביתם מזוראוויץ, כאילו הם הולכים לכפר לסחור וסרים לביתה, והשקיטו רעבונם בסעודה טובה, ועוד לקחו לביתם עבור ב"ב.

זהו רק מה שחפצתי לרשום איזה דברים אודות אמי זקנתי, להזכיר את מעשי' הטובים.

(ג)) כל זה נותן ציור מהלך רוחם של הנוסעים לארה"ב בזמן הנ"ל, שנסיעת דודיי הי' מהציור היפה של הנוסעים, שאף שידעו שנסיונות רבים וקשים יעמדו לנגדם בשמירת היהדות במדינה החדשה, ומי יודע אם יוכלו לעמוד בנסיון, אבל דוחק הפרנסה עמד לנגדם ולא יכלו לעמוד בנסיון שלא לנסוע.

[תיאור מפורט יותר על האמור כאן - לקמן פרקים כב-ג].