ספריית חב"ד ליובאוויטש

פרק כח

שנת תר"צ

התפלות בימים נוראים - הדירה בקראון הייטס - אתרוגי קלבריה - בניית הסוכה - התוועדות שמח"ת - הסרת הזקן בארה"ב - יסוד סניפי אגו"ח - הנסיעות לעיירות - משפחות שהתקרבו - צאתכם לשלום

הגיעה שאלת מקום להתפלל בימים נוראים.

השכונה של יהודים בכלל ושל נוסח האר"י בפרט היתה בבראנזוויל, שבה היו לערך עשרה בתי כנסת נוסח האר"י.

לא הי' מקום לשער שיבואו אנשים רבים אל התפלות עם כ"ק אדמו"ר (שז), ולכן לא הי' מתקבל הרעיון לעשות מקום להתפלל בדירת אדמו"ר.

בחרנו א"כ בביהמד"ר אנשי ליובאוויטש 195 וואטקינס סט. שהוא בנין גדול, ובו יתפלל כ"ק אדמו"ר בימים נוראים (שח).

עלתה השאלה ע"ד מקום מגוריו של אדמו"ר בר"ה. ברחוב סטאן 332 פנת גלענמאר דר ד"ר אקין (שט), הרופא של החברה שלנו אנשי באברויסק דבראנזוויל.

מר אהרן סימינאווסקי הי' ממנהיגי החברה שלנו, והוא ממשפחה חסידית (שי), והוא הי' איש בעל מרץ ועסקן. הוא הי' ממונה על עניני הרפואה וביקור חולים בחברה שלנו, הוא הלך אצל הרופא הנ"ל והשיג אצלו את כל ביתו עבור אדמו"ר ומלוויו, והוא הרופא שכר עבורו מקום במלון.

ר' אהרן סימינאווסקי (סימענאף)

בבית זה הי' אדמו"ר עם מנין או יותר לסעודות החג, וגם לנו שם מלווי כ"ק אדמו"ר (שיא).

עבור כ"ק אדמו"ר הכינו מטה חדשה עם כל כלי השכיבה, אבל הוא לא שכב כלל במטה במשך ב' הימים דר"ה.

בליל ר"ה התפלל כדרך אדמו"רי ליובאוויטש באריכות גדולה ובבכיות עצומות כמה שעות. לעמוד כמה שעות בבכיות נוראות כאלו א"א לשכוח.

[מר ש"ז רובין (שיב) התפלל בימים נוראים בביהכנ"ס אנשי ליובאוויטש, וכשדברתי עמו עשרים שנה אחרי כן אמר לי: לעולם לא אשכח את תפלת ליל ר"ה, הבכיות העצומות, הלא כתלי ביהכנ"ס בכו עמו].

בימי ר"ה אמר דא"ח בביהכנ"ס. הי' עם רב כמובן, וקולו הי' נשמע בכל הביהכנ"ס הגדול, כדרכו בקודש בהיותו בבריאות השלימה לאמר דא"ח בקול רם.

[גם אביו כ"ק אדמו"ר הרש"ב נבג"מ כשהי' אומר דא"ח באולם הגדול בליובאוויטש היו שומעים את המאמר גם בחצר].

לתשליך לא הלך בר"ה (שיג), כי גם ללכת למקוה (שהיתה ברחוב קריסטאפער בין בלייק עוו. ודומאנט) מדדו את הצעדים כמה הן מן דירת הרופא (332 סטאן עוו. פנת גלענמאר), ז.א. חמשה בלוקים וחצי לא גדולים, ולא יכלו להחליט אם יהי' אפשר לכ"ק אדמו"ר ללכת רגלי למקוה וחזרה.

במוצאי ר"ה, טרם עזב כ"ק אדמו"ר את דירת הרופא, אמר תודה וברכה למארחים, הרופא וב"ב וגם אביו של הרופא התברך מהרבי. אחד מהמארחים (אינני זוכר אם הרופא או זוגתו) לא היו אז בבית וחכה אדמו"ר זמן ארוך לומר תודה וברכה עבור האכסניא.

לתשליך נסע אדמו"ר בימי עשי"ת, עם המכונית של ר' אברהם הכהן העלדערמאן.

עם ביאת כ"ק אדמו"ר לארה"ב, בא ואמר: רבי איך בין פסח דער בעל עגלה (מהמפורסמים בין עגלוני ליובאוויטש, בפשטותו ועביותו), ווען דער רבי דארף א מאשין וועל איך אלע מאל זיין דא (שיד).

ביוהכ"פ הי' כ"ק אדמו"ר כל המעל"ע בביהכנ"ס.

טרם בואו לארה"ב הזמין כ"ק אדמו"ר אצל סוחר אתרוגי קלבריה (שטו), מר קרעה מגענאווא איטליה, עשרה אתרוגים ועשרה לולבים (מאתו ומאת אביו קנו אתרוגים גם ברוסיא, גם כ"ק אדמו"ר הרש"ב נ"ע).

הם נתקבלו על הכתובת שלי (שטז), ויחד עמם התקבלו גם עבורי שלושים אתרוגים (עשרה אתרוגים בקופסה, שלושה קופסאות עבורי ואחד עבור כ"ק אדמו"ר, וחבילה של לולבים), שהייתי עוסק במכירתם.

שכונת קראון הייטס, אשר בה שכרו את דירת כ"ק אדמו"ר, היתה שכונה מודרנית ולא היתה בה שום מקוה בעת ההיא (שיז), והיו באים (בחול ובשבת ויו"ט) למקוה שברחוב קריסטאפער, והיו סרים לביתי לשתות כוס חמין ומזונות.

כשבאו אלי וראו את האתרוגים שלי, שהיו יפים מאד, סיפרו זה לכ"ק אדמו"ר. אמרתי שאם אמת שהאתרוג שלי יפה יותר משל כ"ק אדמו"ר מובן ופשוט שאביא את האתרוג שלי לכ"ק אדמו"ר.

בין כסא לעשור קרא לי הר"י פייגין הי"ד ואמר שכ"ק אדמו"ר ביקש שאביא את האתרוג היותר יפה שאצלי עמי. הבאתיו והוא הי' באמת יפה ומהודר בגידול ובמראה ובנקיון יוצא מן הכלל.

כשראה כ"ק אדמו"ר את האתרוג שלי אמר: דאס איז דאך גאר ניט קיין גלות אתרוג! פון וואנען האסטו די אתרוגים!

אמרתי: מר קרעה שלח אלי שלושה ארגזים שבכ"א עשרה אתרוגים, וארגז אחד עבור כ"ק אדמו"ר.

ואמר לי: גם האתרוגים שלי יפים, אבער ווי קומט עס צו דיינעם.

אמר לרי"פ להביא את האתרוג שלו, ואמר שוב כנ"ל: גם האתרוגים שלי יפים, אבער ווי קומט עס צו דיינעם.

רמז לרי"פ לצאת, ושאלני כמה צריך הוא לשלם עבור האתרוג. אמרתי שאני מבקש מאת כ"ק אדמו"ר לזכני לברך על האתרוג שאני נותן במתנה לכ"ק אדמו"ר, והוספתי: רבי דאס איז משלכם אן קיין קלער.

ואמר: אבער דו וואלסט דאך אים געקענט פארקויפען דיינע בעלי-בתים!

ואמרתי: איך האב פאר די בעלי-בתים גענוג, עס בלייבט נאך איבער.

אמר עוד: דו וואלסט דאך געקענט ביי א בעל-הבית נעמען פאר אים א גוטן פרייז!

ואמרתי: יש לי עבור הבע"ב ג"כ אתרוגים יפים.

וצוה להרי"פ להביא הכובע שלו, וברך אותי.

אח"כ שאלני אם יש פה לולבים הגדלים באמריקה, כי הלולבים שהתקבלו עבורו מתחלת חודש אלול זיינען שיים געוועזן ניט לעבעדיק.

ואמרתי שגדלים בקאליפורניה ובאריזאנא לולבים יפים.

ואמר שאביא עבורו לולב, א מיטעלסטן (היינו שהשדרה תהי' באמצע, לא מן הצד קצת), אן שלעסער (ישנם לולבים כאלו שהעלים אינם דבוקים ממש במקום שהם יוצאים מן השדרה וזה הי' במדינתינו מיט שלעסער), ניט קיין דינער, א גלייכער, ניט קיין קנעפלאך (מה שיש מהדרים בזה, ודעת אדמו"ר הזקן להחמיר בזה מפני חשש שדרה עקומה), און אויף דער אנדער זייט זאל זיין די מאך (היינו הסיב הגדל מעבר השני של הלולב).

הדסים לקח אצל הר"א סימפסון נ"י.

אח"כ שאלני שחפץ לקצוץ את העוקץ של האתרוג, כי הי' גדול ועקום. ביקשו את השו"ב ר' אברהם גורדון ע"ה (שהי' דר בשכונה הנ"ל) ובא עם סכין של שחיטה של עופות שלו.

כ"ק אדמו"ר חשש וחשב איך להחזיק את האתרוג, שלא יעקר ח"ו העוקץ בעת החיתוך, וביקש הר"א ז"ל את האתרוג, הניח את העוקץ על קצה השלחן ודחק בידו את הסכין על העוקץ ונחתך כראוי.

כמו"כ קצץ את הלולב, שהי' גדול אבל יפה עד מאד.

בתי הבכירה חי' שרה תחי' היתה אז כבת תשע שנים. בהיותה ברוסיא נפחדה פעם (כי היתה שריפה ברחוב) והתחילה לפזול בעינה אחת. בקשתי מאת כ"ק אדמו"ר להכנס עמה לברכה. נכנסנו ביום א' דחוהמ"ס בין השמשות, ואמר לה כ"ק אדמו"ר: קוק מיר אין די אויגן.

התרגשתי מאד, ואמרתי בהתרגשות: קוק דעם רבי'ן אין די אויגן.

ואמר כ"ק אדמו"ר אלי: זי קוקט, זעט דאך גלייך!

ות"ל זעט זי גלייך.

כשהוצרכו לעשות סוכה עבור כ"ק אדמו"ר, ספרתי על כך לפני הבע"ב שלי, והתנדבו האחים ר' צבי הירש ע"ה והלל דווארקין ע"ה מטשעטשערסק, ויוסף הונקים (שיח) ע"ה, שהיו נגרים. הם לקחו את החומר הדרוש לבנין ובנו סוכה אחת עבור גדולה עבור הקהל, ועוד סוכה על גבי גג הקומה הראשונה, שיש יציאה אליה מהקומה השניה.

יש לציין את גודל השתדלותם. אט די געשמאקייט פון די אנשים פשוטים שכל דבר יהי' יפה. זכורני איך שיוסף הונקים ע"ה מדד ותיקן שכ"ק אדמו"ר לא יצטרך להגביה את רגלו יותר מדאי, כדי להכנס מחדרו לסוכה.

ר' אברהם פלאטקין (שיט) ע"ה (חותנו של ר' נחום חדש ושל ר' ליב גרליק) בא ג"כ לעזור בבניית הסוכה. שאלוהו, הלא אינך נגר, והשיב: וועל איך דערלאנגען צום האנט. הוצרכו למסמרים (נעגל) והלך הוא לקנות, מכיסו כמובן, והביא אתו גם שק גדול מלא פירות עבור הפועלים. שאלוהו מה זה בשק, ואמר זה נתנו לו צוגאב למסמרים שקנה.

במשך חג הסכות הי' כ"ק אדמו"ר בביתו.

בשמח"ת האט מען געפראוועט הקפות עד עלות השחר, ואח"כ סעדו את סעודת יו"ט. וכן ביום שמח"ת ישבו לסעודת היום קרוב לשקיעת החמה [אינני זוכר בדיוק, אולי התפללו ערבית קודם הסעודה].

כאשר ישב כ"ק אדמו"ר אל השלחן (וכמדומה שכבר התחיל לומר את השיחה הידועה של אימתי קאתי מר), בא הראבאי סטיפען ווייז עם עוד אחדים, לבקר את כ"ק אדמו"ר. אדמו"ר עלה למעונו לדבר עמו איזה זמן (שכ).

כאשר התחיל כ"ק אדמו"ר לאמר השיחה של אימתי קאתי מר (שכא), נוכחו כמה עתונאים יהודים והתחילו לרשום את דברי אדמו"ר. אמנם הם לא הורגלו בענינים כאלה, נושא דבורים תוכניים כאלה, והתמים המזכיר (שכב) ר' חיים נ"י ליברמן עמד אחורי כ"ק אדמו"ר והחזיק הנייר על הכותב וכתב בעפרון. יש אצלי בכתב ידו של ר' חיים מה שהעתיק אח"כ בדיו על נייר טוב את כל השיחה [השיחה נדפסה במהדורא בתרא בשנת תרצ"ז בשלושה קונטרסים].

השיחה בכת"י הרח"ל

מוגהת בכתי"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע

במשך ההתוועדות הורה לאחדים שיאמרו לחיים. כשראה אחד שלמד בילדותו בליובאוויטש אמר לו לאמר לחיים, ופנה אלי בחשאי ואמר: א קאליקער אבער א אייגענער.

* * *

בתחלת חודש מ"ח נעשה הר"ר מאיר גרינברג נ"י בר מצוה (שכג), ועוררתי את אביו ר' יהושע פאלק שיכנס להיכל קודש אדמו"ר לקבל ברכתו, וכן עשה.

ר' מאיר גרינברג

אביו הנ"ל, ואחיו ר' יקותיאל ור' יוסף ובעל אחותו ר' אברהם צבי גערשמאן, היו כולם שומרי תומ"צ ויודעי ספר, כמסופר לעיל. אך כרגיל אז בארה"ב, ששום אדם לא הלך בזקן, רק היו כאלו שהלכו בחתימת זקן.

רק יחידים יוצאים מן הכלל היו שלא הסירו את זקנם, כמו ר' יואל דינין ע"ה (עוד אכתוב אודותיו) ואפשר עוד יחידים.

האח ר' יקותיאל הנ"ל, שלימד השיעור משניות בביהכנ"ס שלי הי' לו מה שנקרא "קמץ בארד" קטן.

לפני שנכנס ר' יהושע פאלק ליחידות, הנה כרגיל אז הסיר את שערות זקנו בסם, כפי שהי' עושה בכל עש"ק ויו"ט, ולפעמים גם בימי החול, אשר מחליקים ומושחים את העור שיהי' חלק ומזהיר.

למחרת, כאשר נכנסתי להיכל קדשו אמר לי: הי' אצלי אתמול אחד מהבע"ב שלך בלא זקן.

אמרתי שהוא איש זהיר במצוות, ובודאי הסיר הזקן ע"י סם.

ואמר לי: אבל הלא הוא מתפלל בביהכנ"ס שאתה רב בו, ואיך זה שבביהכנ"ס שלך יהי' איש בלא זקן?

אמרתי: וואס קען איך העלפן?

ואמר: איך ווייס וואס קאנסטו העלפן? אבער דער ביסן ברויט דארף דאך דיר ניט איינגיין אז ביי דיר אין שול גייט א איד אן א בארד!

נשבר לרסיסים יצאתי מחדר כ"ק אדמו"ר, ומה לי לעשות. ספרתי הדברים לפני הבע"ב והתחלתי לדבר על לבם.

הרבה מהבע"ב היו באמת היימישע ערליכע תמימות'דיקע אידן, ומ"מ הלכו בלא זקן.

ר' יוסף הונקים ע"ה (אשר זכרתיו לעל שהי' מבוני הסוכה של כ"ק אדמו"ר) סיפר שפעם אחת בנסעו בטראמוויי, וערל אחד הדליק את זקנו בגפרור (א שוועבעלע) (שכד). אמת - אמר לי ר' יוסף - איך האב דערלאנגט א פאטש (הוא הי' גבור אז) און עס האט פון אים געגאסן בלוט. אבל אני באתי לביתי והסרתי את זקני.

הוא הי' איש פשוט והסיר את זקנו פשוט בתער. הוא שאל אותי אז: מדוע הולכים הרבנים בלא זקן (שכה)?

אמרתי לו: הלא הם מסירים את הזקן בסם ולא בתער.

ואמר לי: איך קען ניט דרייען מיט דעם גראבן פינגער, מעג מען אראפנעמען, והראי' די רבנים טוען דאך אזוי, טאר מען ניט איז פארוואס טוען דאס די רבנים.

ת"ל ע"י ריבוי דברים פעל זה עליהם, וכמה מהם חדלו מלהסיר את זקנם במשך הזמן.

* * *

בודאי ישנם רשימות מכ"ק אדמו"ר אודות הביקור של שנת תר"צ, אבל אני רושם כאן פרטים ופתגמים פנינים יקרים.

במשך ביקורו בארה"ב ביקר בכמה עיירות, ובכל מקום בואו באו אלפים ויותר מעשרת אלפים לקבל את פניו על התחנה. הוא פעל הרבה על יהודים וקהלות להתקרב ולתחזק ביהדות.

י"ט כסלו הי' בפילדלפיה (שכו). אח"כ נסע לבאלטימור. בחג הפסח הי' בשיקגו (שכז). בחג השבועות הי' בבראנקס.

הוא התפלל בביהכנ"ס של המקוה, 172 איסט, ואמר שם דא"ח.

גם אמר דא"ח בימי החול, ביום ג' פר' תולדות, בביהכנ"ס צמח צדק 125 מאר סט. בברוקלין, שם כיהן הרב רממ"ל לוקשין. ביהכנ"ס הי' מלא מפה אל פה, וגם בעזרת נשים, וכמה מאות אנשים לא יכלו להכנס לביהכנ"ס ועמדו ברחוב. שיערו אז שהיו לערך חמשת אלפים איש כ"י. כל הרבנים דהשכונה באו, וגם משכונות אחרות (שכח).

חשבו שכ"ק אדמו"ר יגש תחלה למזרח ביהכנ"ס ויפגש עם הרבנים ומנהיגי ביהכנ"ס שחיכו שם, אבל בקושי רב פלסו פקידי המשטרה (פאליס) דרך לכ"ק אדמו"ר עד הבימה. הוא עלה על הבימה וישב על הכסא ואמר דא"ח בקול קודש חוצב להבות אש שנשמע בכל ביהכנ"ס וחוצה לו (הרם-קול עוד לא התפתח אז).

גם הי' בביהכנ"ס צמח צדק נוסח האר"י 184 הענרי סט. ובביהכנ"ס של הרב פרעדמעסקי בבראנקס.

פעמים אחדות אמר דא"ח בדירתו 184 ברוקלין עוו. בזמן סעודה שלישית, ופעמים אחדים אמר בדירתו דא"ח ביום ג' בשבוע.

בשעה שהי' אומר דא"ח היו באים גם מוויליאמסבורג. ידידינו ר' טובי' ז"ל בעלקין הי' בא עם מספר תלמידיו (שכט) (אחד מהם הוא ר' אליעזר, שהי' סגי נהור והי' בקי בש"ס בע"פ).

* * *

כשהיו נוסעים לביקור באיזה עיר הי' הר"י פייגין הי"ד מודיע לי זמן ביאתם חזרה לניו יארק, כדי להכין משהו עבור כ"ק אדמו"ר. אמנם כ"ק אדמו"ר הי' מתענה בכל עיר ביום בואו.

אמר לי הר"ר ניסן טלושקין נ"י, שכ"ק אדמו"ר אמר לו: כבוד דארף מען אויסדארן. כ"ק אדמו"ר האט פארלארן א סאך וואג.

פעם כשבאו מבאסטאן, הבאתי עוגות שאפתה זוגתי תחי' וחלב ישראל (אשר לא הי' אז בנקל כ"כ למצוא, ובפרט פרישע, והיינו נוסעים ל"פארם" סביבות ניו יארק ומביאים חלב), וגם הבאתי פאפיראסען אלד-גאלד שהורגל בהם (בתחלה הייתי מביא לו סיגארעטן עם מונשטעקן, שעשו עבורו בחנות אחת ביחוד, צום ארדער).

למחרת נכנסתי לכ"ק אדמו"ר, והר"י פייגין התאונן אשר כ"ק אדמו"ר איננו אוכל ואין מי שיאמר כו'. הרהבתי עוז בנפשי ואמרתי לכ"ק אדמו"ר: מיר האבן גרויס עגמ"נ וואס דער רבי עסט ניט. דעם רבי'נס געזונט איז בא אונז זייער טייער.

ואמר לי כ"ק אדמו"ר: מיר פעלט דער עסן אזוי ... נאר נעכטן אז דו האסט געבראכט די מזונות און דין בעל הבית'טע האט געבאקט, האב איך גענומען א קיכעלע מיט מילך.

הוספתי לבקש מאת כ"ק אדמו"ר שלא יענה את עצמו באכילה, היות שפה אין מבני הבית שישימו עין על הענינים הגשמיים המוכרחים.

* * *

עורר הרבה ע"ד ארגון וסידור אגודת חסידי חב"ד.

כ"ק אדמו"ר קרא אליו את ראשי עסקני חב"ד בעת ההיא. התאספו ודנו איזה פעמים בהיכל קודש אדמו"ר ובהשתתפותו, ועיבדו את התקנון של אגודת חסידי חב"ד.

אחד מאנ"ש שאל בעת הדיונים אם אחד שלא מאנ"ש יחפוץ להיות חבר באגודה אם לקבלו, וענה כ"ק אדמו"ר בצחוק קל: מדוע לא. בין ההחלטות הוחלט לייסד סניפי האגודה בשכונות שונות דניו יארק רבתי וביתר העיירות. חלקו את העיר לשכונות, ובכל שכונה עשו גבאים והרשימו חברים ועשו תקנות, וכ"ק אדמו"ר כתב ברכה בכתי"ק בראש הפנקס של כל סניף.

תצלום כתי"ק בשנים מהפנקסים

בראש הפנקס נרשם בכת"י סופר: בבקשה מאת כל ידידינו אנ"ש שי' הדרים בשכונה הזאת להכתב בספר החברים ולהשתדל בעזרתו ית' לקיים ככל האמור בהתקנות, אשר בזה יעשו נחת רוח לנשמת אבותיהם ואבות אבותיהם נ"ע, ויזכו להתקשר באילנא דחיי הוד כ"ק אבותינו רבותינו הקדושים זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע.

ואח"ז הוסיף בכתי"ק: ובגלל הדבר הזה יברך השי"ת אותם, ביתם, וזרעם, וזרע זרעם יחי' בכל מילי דמיטב מנפש ועד בשר.

והנני ידידם עוז הדורש שלומם טובם והצלחתם בגו"ר המברכם (חתי"ק)

כ"ק אדמו"ר שאלני את מי להציע למנהל האגודה בתור מזכיר, והצעתי את ר' שמואל היין (של) ע"ה, וכפי המצב אז הסתגל במקצת לזה.

במשך זמן שבתו בארה"ב התעסק בחוגים מתקדמים ובמקצועות חומריים (מאטעריאליסטישע) והי' רחוק מרוח חסידי, ולא הי' מתאים לתת את הדחיפה האפשרית לעבודת אגודת חסידי חב"ד, אבל הוא עצמו התקרב מאוד עי"ז.

[בעת היותי אצל כ"ק אדמו"ר נבג"מ בשנת תרצ"ז, מסרתי לו את הפדיונות וצעטלין (213 במספר) ופרישת שלום מענינים כלליים ומיחידים. כאשר מסרתי לו אודות ר' שמואל היין, שזקנו מגודל (לא כמו שהי' בעת היות כ"ק אדמו"ר בארה"ב בשנת תר"צ) ויושב ולומד ש"ס ודא"ח, אמר לי כ"ק אדמו"ר בזה לשון קדשו:

איך ווייס, איך האב אים גענומען, איין מאל זאגענדיק חסידות האב איך אויף אים א קוק געטאן און איך האב אים גענומען.

הוא נפטר בשיבה טובה בהיות כ"ק אדמו"ר נבג"מ בארה"ב בבואו להתיישב בימי מלחמת העולם השניה].

בין המשפחות שהתקרבו ליהדות ע"י ביאת כ"ק אדמו"ר לארה"ב בפעם הראשונה היתה גם משפחת ר' מיכאל פעדער ע"ה. הוא הי' מעיר נעויל פלך וויטעבסק. הי' דר בפילדלפיה אח"כ התיישב בעיר מוריסטאון. הי' ש"ב של הרב התמים שלום ע"ה שניידרמן.

בתחלה הי' מרוחק לגמרי מיהדות. בביקור כ"ק אדמו"ר בפילדלפיה (שם הי' גם בי"ט כסלו) נתקרבה המשפחה כולה. הכשירו את ביתו בשמירת כשרות בשר וחלב.

גם בנם הענרי התחיל להניח תפילין והתלמד קצת תפלה וברהמ"ז, ועבד זמן קצר בלשכת המשרד של ביקור כ"ק אדמו"ר בארה"ב.

הוא נסע למקומות שביקר כ"ק אדמו"ר בסמיכות לפילדלפיה, בבאלטימור ובניו יארק.

בניו יארק הי' בש"ק י' שבט, בעת שכ"ק אדמו"ר התפלל לפני התיבה ביום היאצ"ט של הרבנית הצדקנית מרת רבקה ז"ל אשת אדמו"ר מהר"ש (שנפטרה ביום ועש"ק י' שבט תרע"ד). ונסע לכל הש"ק מביתו כדי להקל על עצמו את הנסיון של שמירת שבת.

באותו יום י' שבט, ועוד כמה פעמים, ראיתיו עומד ומתפלל מתוך הסידור, לא רחוק ממעמד כ"ק אדמו"ר נבג"מ, און גיסט מיט הייסע טרערן.

גם אח"כ, אף שמצבו הרוחני התרופף קצת, אבל נשארו מקושרים לכ"ק אדמו"ר ולליובאוויטש. גם אחרי פטירתו נשארה המשפחה בקירוב.

עוד הרבה אנשים ומשפחות נתקרבו בעת ביקור כ"ק אדמו"ר נבג"מ בפעם הראשונה בארה"ב, כמו משפחת מילער-פייגין. מרת מילער היתה עשירה מופלגת, ילידת אמריקה, לא יכלה לדבר רק אנגלית, אבל שמרה תומ"צ לפי ערך ידיעתה והשגתה, ונתנה צדקה ותמכה מוסדות תורה ביד רחבה. גם לכ"ק אדמו"ר נבג"מ תרמה עשרת אלפים דולר, שהוא סכום גדול, ובפרט לפני ל"ה שנה.

בעלה מר פייגין הי' ממשפחת פייגין מעיר סאסניצע פלך טשערניגאוו.

מר מייטין מנאווגאראד סיווערסק הי' תלמיד ר' משה ע"ה ראזנבלום, גם הוא גר בפילדלפיה (שלא).

אפשר אכתוב חוברת מיוחדת אודות אנ"ש דארה"ב, ושם אזכיר יחידים מאלה שנתקרבו ע"י ביקור כ"ק אדמו"ר נבג"מ אז (שלב).

בד"כ בכל מקום שביקר כ"ק אדמו"ר נבג"מ נתנו לו כבוד מלכים והי' עושה רושם עז על כל הבאים לראותו ולבקרו, אך מנהיגי הדזשאינט לא חפצו שיתקשר עם עשירי ארה"ב, כי הכירו שהשפעתו היא מופלגה. ועשו תעמולות שונות להחליש את ההשפעה ולקרר את העשירים שלא להשתתף ולא לתמוך את המגבית שעשה כ"ק אדמו"ר עבור יהודי רוסיא.

אבל למרות כל אלה עורר ועודד כ"ק אדמו"ר נבג"מ את רוח היהדות בארה"ב, והרבה הרבה משפחות נתקרבו ליהדות.

* * *

כ"ק אדמו"ר נסע מארה"ב ביום כ"א תמוז תר"צ.

על הש"ק טרם נסיעתו נתאספו כל התלמידים התמימים והתאכסנו במלון (הוטעל) שהתאכסן בו כ"ק אדמו"ר, וכ"ק אדמו"ר הבטיח לשבת בהתוועדות עם התמימים שיחיו.

שיערנו שאחר התפלה ישב כ"ק אדמו"ר להתוועדות, ואחר גמר התפלה ישבנו באחד החדרים, עשינו קידוש וחשבנו שבקרוב יקראו אותנו לחדר כ"ק אדמו"ר להתוועדות. אמנם כ"ק אדמו"ר האריך בתפלתו עד השעה החמישית אחר הצהרים, ואח"כ התפללו תפלת המנחה.

כשנכנסנו להתוועדות דיבר כ"ק אדמו"ר דברי תוכחה חדים, יותר משעה וחצי. ממש לא הי' לנו מקום לחתור ולהכנס אליו מפני בושת הפנים.

אל החוף באו עם רב ללוותו, מלאכות מכמה קהלות ועיירות. כ"ק אדמו"ר נאם לפני הנאספים ברכת הפרידה ודברי עידוד.

- אני לא זכיתי לשמוע את כל הדברים, מפני שהי' עגמ"נ, שבעת שנכנסו לאני' הי' דוחק גדול ולא מצאו על אתר את הארגז שבו היו מונחים הפספורטים של הרש"ג וכרטיסי המסע. חיפשו הרבה עד אשר מצאו. האני' (שמה הי': ברעמען) היתה גדולה, ופשוט לא היו יכולים למצוא איש את רעהו בנקל כ"כ.


(שז)) שמעתי שאצל אדמו"ר הזקן הי' פעם על ר"ה בליאזנא ת' מנינים, וזה הי' סיפור של יוצא מהכלל.

בליובאוויטש בזמני בשנים תרס"ט-תרע"ה היו באים לערך מאלף עד אלף וחמש מאות איש. זה הי' בעת שהכל הי' על מכונו וחסידי חב"ד היו במאות עיירות גדולות וקטנות בפלכי רוסיא הלבנה - מוהילוב, וויטבסק, וגם במינסק, ווילנא, ובפלכי אוקראינא - טשערניגוב, חרסון, יקטרינוסלב ופולטבה. היו באים יחידים מכל עיר ומקום-מושב.

חסידים אלו רובם ככולם לא נסעו לאמריקה, מצד התנגדות אדמו"רי חב"ד לזה.

(שח)) ב"די אידישע היים" שם כותב, שאחרי אשר הרב צבי דאכאוויטש, בא עם כמה מועד ביהכנ"ס אל הרבי וביקשוהו שיבא להתפלל בר"ה בביהכנ"ס שלהם, נתן הרבי את הסכמתו.

וביומן הנסיעה רושם כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע בי"ג אלול:

באה דעליגאציע מביהכ"נ אנשי ליובאוויטש בראנזוויל אשר יש להם כי"ב מאות חברים כ"י, לבקש אשר אתפלל אצלם בר"ה הבע"ל, באמרם כי הם הראשונים, ובהשכונה ההיא י"ב בתי כנסיות של חרדים.

(שט)) ב"די אידישע היים" שם מספר, שד"ר אקין הי' מראגאטשאוו פלך מוהילוב, וכשבא לארה"ב הי' מלמד בתלמוד תורה, ובלילה הי' הולך ללמוד רפואה באוניברסיטה, במשך 12 שנים.

(שי)) אביו זקנו הי' הרב לוי יצחק סימינאווסקי, מהיושבים אצל הרה"ג הרה"ח הרה"צ ר' הלל מפאריטש. הוא הדפיס את הספר אמרי נועם של מאמרי הר"ה זצ"ל, וגם ספר נתיבי רש"י, ליישב קושיות התוס' על רש"י באיזהו מקומן וסיפורים.

(שיא)) ב"די אידישע היים" שם מספר שבערב ר"ה בבוקר קיבל הרבי פדיונות. תקיעת שופר בר"ה ע"י הרמ"ד ריבקין. כשהי' הולך לבית לסעודות נעמדו כולם ברחוב להביט עליו, ומר סימינאווסקי הי' הולך לפניו לפנות עבורו את הדרך. המאמרים היו אודות עבודת ה', ואח"כ אמר הרבי אודות זה:

נו, עס דארף אזוי זיין, וועגן מלכות דאין סוף דארף מען טראכטן, און ריידן דארף מען אזוי.

(שיב)) הוא הי' בנו של הרממ"ל רובין, שהי' רב בביהכנ"ס אנשי ליובאוויטש, ושחל"ח עוד טרם בואי לארה"ב. הוא הי' מהיושבים בקאפוסט אצל המגן אבות, וכפי ששמעתי הי' איש פנימי ויר"ש ונוח לבריות.

נפטר בדמי ימיו והשאיר אלמנה ושמונה ילדים קטנים יתומים.

את הרבנית הכרתי. היא היתה אשה חכמה וחנכה את ילידי' עד כמה שיכלה להחזיקם ביהדות. פעם אמרה לפני: מה אומר לכם, כשאני קמה בש"ק ורואה את כל ילידי שוכבים על מטותיהם, אני נותנת שבח והודי' להשי"ת על שאינם הולכים לעבוד ביום השבת, מבלי התחשב עם פרטי הנהגותיהם.

(שיג)) וביומן הנסיעה רושם כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע במוצאי ר"ה:

נוסעים אנחנו אל חוף הים, כי לילך אל נהר לתשליך לא הי' אפשר מפני ריחוק המקום, וחפצתי לראות מים חיים במוצאי ר"ה, ולתשליך ניסע ביום ה' בשלש עשרה מדות.

וביום ו' תשרי:

5-6 הנני נוסע אל חוף הים. תשליך.

(שיד)) האיש הזה נולד בקאליסק, ובהיותו נער קטן כבן שש לערך הי' יתום ולמד בליובאוויטש בחדר של ר' יעקבל אליעזר [סקאבלא] (טרם התייסדות הישיבה קטנה של תות"ל), והי' אוכל ימים, ושני ימים בשבוע אכל אצל הרבנית הצדקנית הזקנה מרת רבקה נ"ע (אשת אדמו"ר מהר"ש נבג"מ).

ובסבות מסבות שונות בא לארה"ב, ולא היו לו מהלכים בין יהודים שומרי תורה.

כשבא כ"ק אדמו"ר לכאן התקרב עד שנעשה לשומר שבת ושומר תורה ומתפלל בצבור בכל יום ובקביעות השעורי לימוד. ער האט זיך געהאלטן בסביבה והי' משתתף בהחזקת מוסדות ליובאוויטש, ובפרט הישיבה קטנה דנוארק. הי' בא להתוועדויות כ"ק אדמו"ר נבג"מ, וגם יבדל לחיים לכ"ק אדמו"ר הרמ"מ שליט"א.

(שטו)) את המובא לקמן מספר המחבר גם ב"די אידישע היים" (גליון 57, תשרי תשל"ד, בחלק האנגלי עמ' 10).

(שטז)) בד"כ כל המכתבים של כ"ק אדמו"ר התקבלו על שמי. גם בקונטרס ב' ניסן, במכתב המצורף, נדפסה הכתובת שלי:

Rabbi J. Schneerson, 494 Stone ave.

[בס' המאמרים קונטרסים ח"א פח, ב: כל המכתבים בענין זה יושלחו אלי לשמי ע"פ הכתובת האמורה למטה; אלא שבהוצאות החדשות נשמטה הכתובת].

היו מתקבלים על שמי עשרות מכתבים מרוסיא, כי השולחים היו יראים לכתוב את שם אדמו"ר על הכתובת. בתחלה לא ידעתי מזה, ופתחתי איזה מכתבים ומסרתים פתוחים. אח"כ סידר כ"ק אדמו"ר שהמכתבים שאיני יודע ברור שהם עבורי לא אפתחם בעצמי, כ"א אמסרם לכ"ק אדמו"ר, ואחר שיפתחם יחזיר לי המכתבים המופנים אלי.

(שיז)) אחדים מאנ"ש גרו בשכונה ההיא. ואחד מהם אמר לנו שכשנבוא להתפלל אצל כ"ק אדמו"ר בחה"ס לא ניקח עמנו את האתרוגים, כי לא נאה ללכת בקראון הייטס ברחוב עם לולב ואתרוג ביד.

(שיח)) הוא יליד עיר מאלאסטאווקא פלך מוהילוב, וסיפר שבילדותו נשאר יתום מאביו, ואמו היתה עני', ולא הי' לה במה לקנות נעלים לרגליו. בקיץ הי' הולך יחף ובחורף היתה אמו כורכת רגליו בשמיכה או באיזה בגד חם והיתה נושאת אותו על כתפי' לחדר ללמוד.

אח"כ בא לארה"ב והי' שומר שבת. בתחלה שלח את ילדיו ללמוד בישיבת חיים ברלין, אבל אח"כ לא הי' לו במה לשלם שכר לימוד.

תנאי החיים ורוח החנוך היו אז באופן שהי' מוזר לחשוב ברצינות ובתקוה שיהי' אפשר להעמיד את הילדים של הדור הבא להיות שייך ליהדות. רוב הילדים היו לומדים אצל מלמדים מהלכים, היינו שלא הלכו לאיזשהו חדר או ת"ת כ"א המלמד הי' בא לביתו ולומד עם הילדים משך חמשה עשר רגעים עד חצי שעה ליום.

פשטותו של ר' יוסף הנ"ל היתה באופן שלא היתה בידו היכולת להחזיק את בניו שישארו בהנהגה יהודית.

עוד יסופר לקמן אודות הזקן שלו.

(שיט)) הבא לקמן מספר המחבר גם ב"די אידישע היים" (גליון 54, חורף תשל"ג, בחלק האנגלי עמ' 21).

(שכ)) הי' פה אחד מאנ"ש ר' שמעון ע"ה אלפער (א חסיד'ישער איד, ער האט געהאט געשמאק פארקארבטע ענינים. הוא הי' שו"ב בבית המטבחיים של ניו יארק בוטשערס, ששם עבדו האחים גורדון, שהוא הי' דודם). בנו של ר' שמעון הי' תלמידו של הראביי סטיפען ווייז הנ"ל, וסיפר לאביו, שבאסרו חג, כאשר בא הראביי סטיפען ווייז לבית תלמודו, אמר לתלמידיו: כדאי שתלכו לראות את החכם של היהודים.

(שכא)) את הבא לקמן מספר המחבר גם ב"די אידישע היים" (גליון 58, חורף תשל"ד, בחלק האנגלי עמ' 14).

(שכב)) כ"ק אדמו"ר כתב אלי פעם במכתב: מכתבי זה הנני כותב ע"י איש סודי מר חיים ליבערמאן שי'.

[אגרות קודש אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע ח"ד אגרת א'לט]

באמת הלשון איש סודי הוא תרגום ללה"ק של המלה סעקראטאר בלע"ז, כי סיקרעט הוא סוד בלה"ק. אמנם הלשון המורגל בתרגום המלה סעקראטאר הוא מזכיר, וכוונתו של אדמו"ר היתה אז להדגיש את התרגום המלולי, לתאר את הערכתו של ר' חיים שי'.

(שכג)) הוא הי' תלמידי הראשון. בעת שקבלתי את משרת הרבנות בביהכנ"ס אנשי באברויסק הי' אביו ממתפללי וחברי ביהכנ"ס, והוא התפלל אחורי מקומי בביהכנ"ס, לצד ימין של ארון הקודש, במזרח ביהכנ"ס. הבחור מאיר הי' אז בן ט' שנה.

בטבעי לקרב ילדים והראתי לו קירוב. שאלתי אותו שאלות לפי הבנתו וידיעתו. עוררתי אותו על איזה דברים, כמו לאמר ששה זכירות בכל יום, לאמר נוסח התפלה עד הודו והדומה.

דיברתי כמה פעמים עם אביו ר' יהושע פאלק נ"י שישלח אותו ללמוד בישיבה, אבל הוא סרב באמרו: הוא ילד חלש, נחכה עד שיכנס לגיל מצוות. אח"כ דחה עד שיגמור את העלעמענטרי (בית ספר יסודי).

בחורף תר"צ (פברואר 1930) נרשם בישיבת תורה ודעת, ואחרי הבחינות אמרו שהוא שייך למחלקת התחלת גמרא. בא אביו אלי בתביעות, מדוע משימים אותו במחלקה נמוכה. ואמרתי לו שהלא הוא אשם בזה, שלא שלח אותו לישיבה מקודם.

עד אז למד את הדפים הראשונים של מס' ביצה אצל ר' בלטופסקי, שהי' בא לביתם ללמוד עמו ועם אחיו יצחק נ"י, ועדיין לא הי' יכול לקרוא היטב את לשון הגמ', ובפרט רש"י.

לגודל רצוני שילמוד בישיבה הסכמתי ללמוד עמו במשך זמן שעה וחצי ליום, למען עזור לו שלזמן הבא (קודם ר"ה תרצ"א) יוכל להכנס למחלקה הגבוהה. למדתי עמו איזה חדשים ות"ל במשך הירחים האחדים העמדתיו ללמוד בעצמו א שטיקל גמרא ולהבין א לייכטן תוספות, ונתקבל למחלקה הגבוהה של הישיבה (כמדומני אצל הרב שפירא, שהי' אז ר"מ בתורה ודעת).

אח"כ אמרתי לו שברצוני שיתחיל להתקרב לדא"ח, ודיברתו עמו פעמים אחדים אודות שיטת חסידות חב"ד וסיפורים מאדמו"רי וחסידי חב"ד, עד אשר התחלתי ללמוד עמו פעם בשבוע שיעור בתניא.

[את האמור לעיל מספר המחבר גם ב"די אידישע היים" גליון 60, קיץ תשל"ד, עמ' 15].

(שכד)) אז היתה השנאת ישראל גם כאן. אכתוב כמה דוגמאות:

ר' זלמן יצחק פויזנר (אביו של ר' שלום נ"י פויזנר הנמצא כעת בפיטסבורג), הי' פה טבח (בוטשער), ואח"כ חזר לרוסיא (שם נהרג כמסופר לעיל, הי"ד). כשחזר לרוסיא סיפר לי שבהיותו באמריקה והלך בזקן היו נערים גדולים זורקים בו אבנים וכדורי שלג. כן סיפרו לי גם ר' שמואל היין ע"ה.

ור' שלמה הילעוויץ ע"ה סיפר לי

[הוא הי' נכד הרה"ח ר' מרדכי, שהי' רב בקאמין, מחסידי אדמו"ר הצמח צדק. והי' שאר בשרו של ר' מנחם מענדל ע"ה הילעוויץ רב בזעמבין, שהוא חתנו של הרה"ג הרה"ח המפורסם ר' אברהם'קע זעמבינער, ממשפחת ר' זוסי' מקורעניץ והרה"ח המפורסם רש"ז מקורעניץ מחסידי אדמו"ר הזקן והאמצעי.

הוא הי' מידידיי והי' בא לביתי תמיד (עם ר' גבריאל הקצב ע"ה, שהזכרתי פעם אחת, ועוד יבוא בזכרונותי) אף שהי' ממתפללי ביהכנ"ס אנשי ליובאוויטש].

שבתחלת בואו הי' מוכר שחת וש"ש למאכל הסוסים. אז לא היו עדיין מכוניות משא, והוביל זה בסוסים. המשא היתה כבדה והכה את הסוסים בשוט. פעם עברה אשה אינה יהודית אחת מחברת צער בעלי חיים, וגערה בו, בטענה מדוע הוא מכה הסוסים. והוא השיב לה: הצער של הבעלי חיים נגע ללבך, ואת אשר הנערים וגדולים זורקים בי אבנים, זאת לא איכפת לך?

גם סיפר לי שאח"כ העשיר והי' נכנס לבנק לרגלי מסחרו. פעם אמרו לו פקידי הבנק שהכירו אותו: היהודים הם ערומים, הם אינם רוצים לעבוד ועוסקים במסחר ומתעשרים.

והוא השיב להם, אתם גרמתם לי זאת, כאשר באתי הנה, היו כל בתי החרושת בידי אינם יהודים. חפצתי לעבוד אצלם וכשנודע להם שאני יהודי והולך בזקן לא קיבלוני. הוכרחתי לקחת איזה דבר לפרנסתי ולפרנסת ביתי, ועבדתי שעות ארוכות ביום בהולכת פושקארט למכור בננות. עד אשר לאט לאט הצליח השי"ת בידי והעשרתי.

(שכה)) אכתוב פה ב' פתגמים מכ"ק אדמו"ר הריי"צ נבג"מ בדבר הזקן (לבד מה שנדפס בשיחות שונות אודות הזקן, מהשיחות שבאו בדפוס אחרי ביאת כ"ק אדמו"ר לארה"ב בפרוץ מלחמת העולם השניה):

א) לערך בשנת תש"ב נכנסתי עם הר"ר מנחם מענדל נ"י פלדמן אל כ"ק אדמו"ר, ואמר לו כ"ק אדמו"ר: איך וויל אז דו זאלסט זיין א רב.

אמר הרמ"מ: זעענדיק ווי עס זעט אויס דער רב און די רבנות אין די ערטער וואס איך האב באזוכט (לפני כן שלח כ"ק אדמו"ר את הרמ"מ הנ"ל לבקר באיזה עיירות קטנות) וויל זיך ניט זיין קיין רב.

והשיב לו כ"ק אדמו"ר: דערפאר וויל איך אז דו זאלסט זיין א רב (והביע בטון חריף ע"ד הגועל נפש לראות את מראה הראבייס), וויילע דו פארשטייסט אזוי וויל איך אז דו זאלסט זיין א רב. איך מיין ניט אז דיין פרנסה זאל זיין פון רבנות, פרנסה וואס השי"ת וועט דיר צושיקן פון וואס נאר, איך וויל אז דו זאלסט זיין א רב.

וסיפר אז, שפעם נסע עם רכבת מהירה בין-לאומית מרוסיה להתראות עם כ"ק אביו אדמו"ר מהרש"ב שהי' אז בוויסבאדען (ע"ד הנסיעה ישנם ענינים שכ"ק אדמו"ר סיפר איזה מאורעות, וגם אני שמעתי מפה קדשו בזה).

על אחת התחנות הגדולות, שהרכבת עמדה שם כעשרה מינוטין, יצאתי מהרכבת וטיילתי על יד מסלת הברזל. פגש אותי איש אחד ואמר לי: מיר איז אינטערעסאנט צו וויסן ווער איר זייט.

והשבתי לו: און מיר איז ניט אינטערעסאנט איר זאלט וויסן ווער איך בין.

שאלני האיש: מה מעשיך?

והשבתי לו: איך בין א מלמד (ואמר לנו כ"ק אדמו"ר: אני הייתי אז מנהל דתות"ל).

ושאל האיש: א מלמד פארט מיט דעם מעזשדונאראדנעם עקספרעס פאיעזד (רכבת מהירה בין לאומית)?

והשבתי לו: הלא אינכם שואלים מאין היא פרנסתי, פרנסתי היא ממה שהשי"ת מזמין לי פרנסה; וואס בין איך? איך בין א מלמד.

ואז פנה להרב (הבחור) מ"מ נ"י פלדמן ואמר: פרנסה איז פון וואס דער אויבערשטער וועט צושיקן, נאר דו זאלסט זיין א רב.

ב) בח"י אלול תש"ב סיפר כ"ק אדמו"ר נבג"מ שקיבל מכתב מא' בשאלה, איך זה יתכן שרבנים ילכו מגולחי זקן. והשבתי לו, אז זיי טוען דאס, האבן זיי מסתמא א היתר, קיין חוטאים זיינען זיי ניט, אבער מחטיאים את הרבים זיינען זיי, ווייל א איד זעהט אז דער רב גייט אן א בארד נעמט ער אראפ די בארד בתער און איז עובר אויף כמה לאוין, זיינען זיי מחטיאי הרבים, זיי האבן געדארפט טראגן אויפ'ן נאז א בייטעל מיט דעם פוידער (סם), ווי עס שטייט אין יו"ד סי' פ"ז אנטקעגן חלב שקדים בבשר, זאל אין דעם חלב שקדים ארומשווימען עטליכע שקדים, להודיע שאין זה חלב סתם.

(שכו)) ב"די אידישע היים" (גליון 59, ניסן תשל"ד, בחלק האנגלי עמ' 7) מוסיף על כך:

ביום שלפניו, בי"ח כסלו, חל היארצייט של זקנו האדמו"ר מוהריי"צ מאוורוטש באדמו"ר הצמח צדק. הרבי התוועד אז עם כמה יחידי סגולה, אחדים מהם באו במיוחד לצורך זה מנ.י. ואני בתוכם.

בארכיון המחבר יש מכתב שכתב אליו המזכיר הר"י פייגין, הי"ד, כמה ימים קודם:

סעודת י"ט כסלו תהי' במוצש"ק אי"ה, אך להיות כי מסבת רבוי הבאים מציורים שונים לא יהי' באפשרי שיהי' א חסידישער פארבריינגען א ליובאוויטשער, ע"כ בקשנו את כ"ק שיהי' ליחידי סגולה ביחד בליל י"ח כסלו, אור ליום ו', וקבלנו את הסכמתו על זה. וע"כ מצאתי לנכון להודיעכם מזה.

(שכז)) ב"די אידישע היים" (גליון 59, ניסן תשל"ד, בחלק האנגלי עמ' 8) מוסיף, שהי' שם במשך שני חדשים, ונסע משם לביקור קצר למילוואקי.

בהיותו שם התקשר אליו ר' משה גילמן מוואלין, שהי' עשיר ופיקח, והציע את דירתו לרבי במשך ימי הפסח.

כשהייתי אצל הרבי בוינה בשנת תרצ"ז אמר לי: יש לי חבר טוב בשיקגו.

(שכח)) וביומן הנסיעה רושם כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע ביום א' כ"ח מ"ח:

1/27 הנני נוסע לביהכ"נ צמח צדק ליובאוויטש דברוקלין. מתאסף קהל בערך 2000 איש וממעל 1500 נש' והנני אומר דא"ח אני חומה ושדי כמגדלות.

(שכט)) ר' טובי' הי' מלמד בעיר וויעטקא ובעיר הומיל. הי' נוסע לאדמו"ר הרש"ב מרעציצע (בן הצעיר של אדמו"ר מהרי"ל מקאפוסט) ולמד דא"ח אצל ר' מרדכי יואל ע"ה דוכמן בהומיל.

כשבא לאמריקה נעשה מגהץ, פרעסער [פעם באה אלי בתו של האדמו"ר מרעציצע, מרת רחל מאגאזאניק (היא היתה גלמודה, נתפרדה מבעלה וסובלת רעב) וביקשה שאכתוב לאמריקה, אולי אוכל למצוא את ר' טובי' בעלקין המלמד, האומנם יוכל להחריש ולא לענות כשבתו של האדמו"ר סובלת רעב מחוסרת לחם, כן טענה. כתבתי מכתב לאבי ז"ל, וענה לי שעל י"ט כסלו הי' אצלם איש אחד, א פרעסער, ר' טובי' בעלקין, אולי כוונתה עליו].

הוא גר בוויליאמסבורג והי' נמנה על ביהכנ"ס צמח צדק 125 מאר סט.

טרם בוא הרממ"ל לוקשין לכהן שם כרב, כיהן שם הרב פאזין [פעם אחת אמר ר' טובי' להרב פאזין: מיר איז גוט! שאל אותו: וואס איז דיר גוט טובי'? והשיב: אט מיר זאגט מען, טובי' זיי ניט קיין וכו', נו, בין איך ניט, אבער אייך זאגט דאס דאך קיינער ניט]

הי' לו גם קביעות ללימוד דא"ח עם אנ"ש וחסידי וואלין בדעקאלב עוו. שטיבל (כן היתה נקראת). הי' לומד עם השומעים דא"ח מאמרי וספרי הרה"ג הרה"ח הרה"צ ר' יצחק אייזיק מהומיל זצללה"ה. היו לומדים בש"ק בחורף משעה הראשונה אחר חצות לילה עד שעה 9 בוקר, שמונה שעות רצופות. ער איז געווען א געשמאקער חסידישער איד.

[את האמור לעיל מספר המחבר גם ב"די אידישע היים" גליון 53, תשרי תשל"ג, עמ' 10 (ראה גם גליון 57 עמ' 10), ובגליון 59, ניסן תשל"ד, בחלק האנגלי עמ' 6, מוסיף על כך:

אחרי הוראת כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע להרבות שיעורי תניא בבתי כנסיות, הי' הוא אומר שיעור תניא בביהכנ"ס רחוב וואטקינס בבראנזוויל. לפעמים כשהי' בא לבראנזוויל הי' נכנס לביתי. גם הייתי משוחח אתו לפעמים בטלפון. עונג הי' לי לשוחח עם חסיד שכזה. היינו נפגשים בכל התוועדות חסידית, ובאחת מהתוועדויות אלו לימד אותנו את הניגון הידוע עתה: עסן עסט זיך טרינקען טרינקט זיך, דער חסרון איז וואס עס לערנט זיך ניט.

ר' טובי' החליט לבלות את ימי זקנתו בארה"ק, וארגן מסיבת צאתכם לשלום בט"ו בשבט תרצ"א. בעת המסיבה ערך ר' טובי' סיום על כל הש"ס.

הזמנה שכתב ר' טובי' בעלקין אל המחבר

להזמינו לסיום הש"ס

היתה זאת התוועדות חסידית במלוא מובן המלה, אבל סוכ"ס הי' באמריקה, והיו גם נאומים בסדר מסודר.

כשהגיע תורי לדבר התעכבתי על תורת ר' אברהם המלאך, שהובאה משמו ע"י רבנו הצמח צדק (נדפס ב"התמים" חוב' ג' עמ' ז, וראה מגדל עז עמ' שצ) מה שיש ללמוד ממלחמת שבע השנים שבין מלך פרוסיה עם שאר המלכים. כי סדר הרגיל במלחמה שכל מחנה נלחם עם המחנה שכנגדו, אבל מלך פרוסיה סבב עם כל המחנות שלו את מחנה האויב ועי"ז ניצח. כך גם במלחמת היצר, ששיטת החסידות היא להתעלות ולהקיף את יצר הרע ולנצחו.

וכך - אמרתי - הוא בנוגע לר' טובי', שהרי ידוע מה שפעל רבנו הזקן אודות חיזוק ישוב הארץ, ובפרט תמיכתו בתלמידי המגיד ממעזריטש שעלו לארה"ק, ועד שזכינו בזה לאגה"ק שמדברים אודות תמיכת ארה"ק. וכעת יש סוג אחר של העולים לארה"ק, אמנם ר' טובי' עולה לארה"ק בהתאם לעקרונות שבדברי רבנו הזקן, ובאור זה משתתפים אנו בשמחתו, ומתפללים עבורו שיזכה להנות משנים ארוכות בארה"ק.

בארכיון המחבר יש מכתב שכתב לו מירושלים, בט"ו אייר תרצ"ג:

מכירים כמעט לא פגשתי בכל העיר, זולת שני אנשים ידידים אמתים, האחר הוא הישיש ר' יעקב הענקין מסנאווסק, איש מצויין למדן מופלג וחסיד. בהיותי בהאמי' היינו כשני אחים ממש, והשני הוא הרה"ח ר' זלמן האוולין. הראשון הוא בקצה האחד והשני בקצה השני מהעיר, ולבד זה הם רחוקים מעט בדיעותיהם, האחד הוא מקושר לבאברויסק והשני לליבאוויץ, זה חוזר רק חסידות באברויסק והשני דרושי ליובאוויץ].

(של)) הי' אחיין של הרה"ג ר' הירשל נטע ז"ל גנעסין מפאטשעפ, שכבר כתבתי אודותיו, והי' ש"ב (קאזין, שוועסטער קינד) להאחים ממשפחת פריידין (הרה"ח התמים ר' שמואל שהי' רב בפליסא; הרה"ח ר' מנחם מענדל שנפטר בארה"ב, הרה"ח ר' צבי והרה"ח ר' ארי' ליב פריידין מווילנא).

מכתבו של ר' שמואל היין אל המחבר

בהיותו אברך הי' דר בעיר וויעטקע, והי' בידידות עם ר' טובי' ע"ה בעלקין שגם הוא דר שם. ר' טובי' הי' מלמד ור' שמואל הי' בעל עסק, והיו געשמאקע חסיד'ישע אידן,

הוא הי' בן תורה. כשבא לארה"ב הי' דר בשכונת בראנזוויל, בעל כשרונות נעלים בעל מרץ וחוש בתעמולה ועוסק בצרכי צבור.

הי' כאן מארגן ומנהל ויו"ר האיכרים היהודים דארה"ב (פעדעריישאן אוו דזשואיש פארמערס אוו אמריקה). ונתקרב זמן קצר טרם בוא כ"ק אדמו"ר לארה"ב בפעם הראשונה, ע"י הרממ"ל לוקשין ע"ה.

הוא הי' ממתפללי ביהכנ"ס נחלת ישראל ברחוב טשעסטער 167, וסיפר לי, שכמה שנים לפני בואו לארה"ב עדיין לא הי' בבראנזוויל ביהכנ"ס נוסח האר"י, והתפלל בר"ה בביהכנ"ס של אשכנזים, וראה שאחד מהמתפללים אמר קדיש יתום ואמר ויצמח פורקני'.

ר' שמואל הי' א לעבעדיקער איד, וניגש אליו ואמר: אין א מקום קדוש זאגן ויצמח פורקני'?

לפי המצב של המהרגים החדשים אז, שהיו גלמודים ונדכאים, נפגע מכך והתחיל להתנצל לפניו. אז גילה לפניו ר' שמואל שגם הוא מתפלל בנוסח האר"י. נפל האיש הנ"ל על צוואריו ויבך, ואז החליטו ליסד מנין נוסח האר"י בבראנזוויל (איני זוכר כעת אם יסדו אז את ביהכנ"ס נחלת ישראל הנ"ל, או ביהכנ"ס אנשי ליובאוויטש 195 וואטקינס סט.).

[את האמור לעיל מספר המחבר גם ב"די אידישע היים" (גליון 54, חורף תשל"ג, בחלק האגנלי עמ' 19)].

עוד סיפר לי, שהרממ"ל לוקשין ע"ה לקח אותו במלאכות שהלכו להעו"ד המפורסם מראשי עסקני הכלל היהודים המתקדמים מר לואיס מארשל, ליום מלאת לו שבעים שנה,

[כי הוא הי' ממנהלי הדזשאינט, אשר כ"ק אדמו"ר פנה אליהם במכתב קול קורא לבוא לעזר ליהודי רוסיא המתיישבים בתור איכרים בגליל קרים ואוקריינא (שהממשלה הסובייטית עוררה ועודדה את הרעיון הזה), לבנות שם מוסדות הדת.

אני עוד לא הייתי אז בארה"ב, אך הרב רממ"ל לוקשין אמר לי, שמנהלי הדזשאינט התרשמו עד מאוד מדברי כ"ק אדמו"ר נבג"מ בשמעם קריאת המכתב, עד בכי' ממש].

(שלא)) ב"די אידישע היים (גליון 59, ניסן תשל"ד, בחלק האנגלי עמ' 7) מוסיף, שכאשר בא בפעם הראשונה אל אדמו"ר, בתוך משלחת מיוחדת שבאה מפילדלפיה, אמר לו הרבי, שהוא שמע אודותיו מאת הרב שלום שניידרמאן, רב בפילדלפיה.

אחרי הביקור התקרבה המשפחה לליובאוויטש. אחרי בוא הרבי לנ.י. בקביעות בשנת ת"ש, היו באים בקביעות.

פעם בשנת תש"ו נסעתי לפילדלפיה לשמחה במשפחתם, והתוועדנו שם באופן יוצא מהכלל, שהיתה לה השפעה חזקה על הצעירים.

(שלב)) ב"די אידישע היים" (גליון 58, חורף תשל"ד, בחלק האנגלי עמ' 13) מוסיף, שאצל רבים עורר הביקור של הרבי זכרונות ימי קדם, והיו מספרים את זכרונותיהם. ביניהם הי' ר' צבי סאלאף ע"ה, שסיפר אז שהוא נזכר כשהי' ילד צעיר, רגיל הי' ללכת בש"ק בצהרים אחר הסעודה, להקשיב לתפלתו של ר' שלמה ר' הלל'ס (מתלמידי ר' הלל מפאריטש).

זקן אחד בשם ר' שלמה גלידער סיפר שזוכר איך שאסרו את ר' הלל מפאריטש (כפי שיסופר להלן בקשר לכובע ופיאות, ואודות החייט שנקבר לידו בחרסון). והי' תענוג לשמוע איך שמספר זאת בגוף ראשון, הוא עדיין זכר את החייט ואת שמו.

זכרונות כאלו היתה להן השפעה רבה על מהלך המחשבה והנהגת המהגרים - חסידי הנוסח.

ובגליון 59 (ניסן תשל"ד, עמ' 9) מספר:

פעם באה אל הרבי קבוצת מלומדים, ואמרו לו, שאף שהם קיבלו איזשהו חינוך יהודי, אבל אינם מאמינים שהיהדות היא הדרך המתאימה עבורם; אמנם דואגים עתה על בניהם שמאבדים הקשר ליהדות, כי האורטודוקסי' היא מדאי יבשה, דרך הקונסרבטיבים היא רק צרמוני' ודרך הרפורמים אין בה כל תוכן.

הרבי השיב להם: איני מתעניין לדעת את אורחות חייכם בתורה ומצוות, אבל תעשו קביעות ללימוד חסידות ותראו אז מה שאתם מחסירים, ותהיו כפי שצריך.

בין חברי הקבוצה הזאת היו: ד"ר סוסניץ (אביו הי' חסיד מתפלל בביהכנ"ס נוסח האר"י בבראנקס), ידע ללמוד תלמוד וקבלה ותירגם ספר בקבלה מצרפתית לאנגלית. ד"ר אויערבאך (אביו ר' הירש אויערבאך מריגא הי' בא לרבי רש"ב נבג"מ לליובאוויטש). ד"ר נעוולסון. ד"ר פרידלענדער. ד"ר דניאלסון. מר בלאך (ספרן המחלקה העברית של הספריה בנ.י.). ד"ר אלכסנדר קאווען.

אחד מחברי אגודת חסידי חב"ד הי' ר' משה ברמן (גיסו של ר' מנחם מענדל חן). אחרי תר"צ קיבל עליו את משרת יו"ר אגודת חסידי חב"ד. סיפרתי לו אודות הנ"ל, והזמין אותם לפגישה עם הנהלת אגודת חסידי חב"ד. אח"כ הזמין אותם ר' חיים זלמן קרעמער (נשיא אגודת חסידי חב"ד) להתוועדות בביתו (זה הי' בקיץ, ובני ביתו הי' במחנה נופש בראקאווייס). הם הביאו אתם לוח עשר הספירות באנגלית, ותרגום לאנגלית משיחת שמח"ת תר"ץ. בהתוועדות היתה אוירה חסידית אמיתית.

אח"כ הזמינו אותי לומר לפניהם שיעור בחסידות. שמחתי להזמנה, וכשבאתי ראיתי שיושבים גלויי ראש. אמרתי שלא אוכל להתחיל ללמוד אתם עד שילבישו כיפה.

הם אמרו שהבינו מהרבי בעת היחידות שלהם, שלא יתחילו לקיים תומ"צ עד שיבינו את תוכנה. אמרתי שאני איני יכול ללמוד אתם בכזה אופן. אז אמר מר אלכסנדר קאווען שהצדק אתי, כי הם הזמינו אותי ללמוד אתם, ואיני מחויב לוותר על עקרונותי. הם שמעו בקולו ובילינו כמה שעות בשיחה, והשתלדתי להכניס הרבה תוכן, כמה שהי' אפשר במצב ההוא.

החלטנו להפגש פעם נוספת, ובפעם ההיא כבר ישבו כולם עם כיפות. לאט לאט התקרבו לחב"ד, ואף התחילו לקיים קצת תורה ומצוות.

פעם בא אלי מר אלכסנדר קאווען ומבשר לי בשמחה: יש לי בשבילך חדשות נעימות, אשר ד"ר י. סוסניץ התחיל לשמור כשרות.

בעת ביקורי אצל הרבי בקיץ תרצ"ז אמר לי הרבי להסביר להם שמעולם לא התכוון לומר שאינם צריכים לקיים תורה ומצוות עד אשר ירגישו שהם מוכנים לזה. בחזרתי הסברתי זאת להם בארוכה.

הבאתי אז מכתב ממר אלכסנדר קאווען לרבי, וקבלתי מכתב תשובה עבורו. אח"כ קיבל עוד מכתבים מהרבי [ראה אגרות קודש אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע ח"ד אגרות תתקסה; תתקסט]. כשהרבי בא להשתכן כאן בשנת ת"ש, הוא עסק הרבה בפעילות ליובאוויטש.

גם את בניו קירב ליהדות, ואת נכדתו הכניס לגן יהודי מסורתי במנהטן [הוספה בגליון 60 עמ' 14].

(שז)) שמעתי שאצל אדמו"ר הזקן הי' פעם על ר"ה בליאזנא ת' מנינים, וזה הי' סיפור של יוצא מהכלל.

בליובאוויטש בזמני בשנים תרס"ט-תרע"ה היו באים לערך מאלף עד אלף וחמש מאות איש. זה הי' בעת שהכל הי' על מכונו וחסידי חב"ד היו במאות עיירות גדולות וקטנות בפלכי רוסיא הלבנה - מוהילוב, וויטבסק, וגם במינסק, ווילנא, ובפלכי אוקראינא - טשערניגוב, חרסון, יקטרינוסלב ופולטבה. היו באים יחידים מכל עיר ומקום-מושב.

חסידים אלו רובם ככולם לא נסעו לאמריקה, מצד התנגדות אדמו"רי חב"ד לזה.

(שח)) ב"די אידישע היים" שם כותב, שאחרי אשר הרב צבי דאכאוויטש, בא עם כמה מועד ביהכנ"ס אל הרבי וביקשוהו שיבא להתפלל בר"ה בביהכנ"ס שלהם, נתן הרבי את הסכמתו.

וביומן הנסיעה רושם כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע בי"ג אלול:

באה דעליגאציע מביהכ"נ אנשי ליובאוויטש בראנזוויל אשר יש להם כי"ב מאות חברים כ"י, לבקש אשר אתפלל אצלם בר"ה הבע"ל, באמרם כי הם הראשונים, ובהשכונה ההיא י"ב בתי כנסיות של חרדים.

(שט)) ב"די אידישע היים" שם מספר, שד"ר אקין הי' מראגאטשאוו פלך מוהילוב, וכשבא לארה"ב הי' מלמד בתלמוד תורה, ובלילה הי' הולך ללמוד רפואה באוניברסיטה, במשך 12 שנים.

(שי)) אביו זקנו הי' הרב לוי יצחק סימינאווסקי, מהיושבים אצל הרה"ג הרה"ח הרה"צ ר' הלל מפאריטש. הוא הדפיס את הספר אמרי נועם של מאמרי הר"ה זצ"ל, וגם ספר נתיבי רש"י, ליישב קושיות התוס' על רש"י באיזהו מקומן וסיפורים.

(שיא)) ב"די אידישע היים" שם מספר שבערב ר"ה בבוקר קיבל הרבי פדיונות. תקיעת שופר בר"ה ע"י הרמ"ד ריבקין. כשהי' הולך לבית לסעודות נעמדו כולם ברחוב להביט עליו, ומר סימינאווסקי הי' הולך לפניו לפנות עבורו את הדרך. המאמרים היו אודות עבודת ה', ואח"כ אמר הרבי אודות זה:

נו, עס דארף אזוי זיין, וועגן מלכות דאין סוף דארף מען טראכטן, און ריידן דארף מען אזוי.

(שיב)) הוא הי' בנו של הרממ"ל רובין, שהי' רב בביהכנ"ס אנשי ליובאוויטש, ושחל"ח עוד טרם בואי לארה"ב. הוא הי' מהיושבים בקאפוסט אצל המגן אבות, וכפי ששמעתי הי' איש פנימי ויר"ש ונוח לבריות.

נפטר בדמי ימיו והשאיר אלמנה ושמונה ילדים קטנים יתומים.

את הרבנית הכרתי. היא היתה אשה חכמה וחנכה את ילידי' עד כמה שיכלה להחזיקם ביהדות. פעם אמרה לפני: מה אומר לכם, כשאני קמה בש"ק ורואה את כל ילידי שוכבים על מטותיהם, אני נותנת שבח והודי' להשי"ת על שאינם הולכים לעבוד ביום השבת, מבלי התחשב עם פרטי הנהגותיהם.

(שיג)) וביומן הנסיעה רושם כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע במוצאי ר"ה:

נוסעים אנחנו אל חוף הים, כי לילך אל נהר לתשליך לא הי' אפשר מפני ריחוק המקום, וחפצתי לראות מים חיים במוצאי ר"ה, ולתשליך ניסע ביום ה' בשלש עשרה מדות.

וביום ו' תשרי:

5-6 הנני נוסע אל חוף הים. תשליך.

(שיד)) האיש הזה נולד בקאליסק, ובהיותו נער קטן כבן שש לערך הי' יתום ולמד בליובאוויטש בחדר של ר' יעקבל אליעזר [סקאבלא] (טרם התייסדות הישיבה קטנה של תות"ל), והי' אוכל ימים, ושני ימים בשבוע אכל אצל הרבנית הצדקנית הזקנה מרת רבקה נ"ע (אשת אדמו"ר מהר"ש נבג"מ).

ובסבות מסבות שונות בא לארה"ב, ולא היו לו מהלכים בין יהודים שומרי תורה.

כשבא כ"ק אדמו"ר לכאן התקרב עד שנעשה לשומר שבת ושומר תורה ומתפלל בצבור בכל יום ובקביעות השעורי לימוד. ער האט זיך געהאלטן בסביבה והי' משתתף בהחזקת מוסדות ליובאוויטש, ובפרט הישיבה קטנה דנוארק. הי' בא להתוועדויות כ"ק אדמו"ר נבג"מ, וגם יבדל לחיים לכ"ק אדמו"ר הרמ"מ שליט"א.

(שטו)) את המובא לקמן מספר המחבר גם ב"די אידישע היים" (גליון 57, תשרי תשל"ד, בחלק האנגלי עמ' 10).

(שטז)) בד"כ כל המכתבים של כ"ק אדמו"ר התקבלו על שמי. גם בקונטרס ב' ניסן, במכתב המצורף, נדפסה הכתובת שלי:

Rabbi J. Schneerson, 494 Stone ave.

[בס' המאמרים קונטרסים ח"א פח, ב: כל המכתבים בענין זה יושלחו אלי לשמי ע"פ הכתובת האמורה למטה; אלא שבהוצאות החדשות נשמטה הכתובת].

היו מתקבלים על שמי עשרות מכתבים מרוסיא, כי השולחים היו יראים לכתוב את שם אדמו"ר על הכתובת. בתחלה לא ידעתי מזה, ופתחתי איזה מכתבים ומסרתים פתוחים. אח"כ סידר כ"ק אדמו"ר שהמכתבים שאיני יודע ברור שהם עבורי לא אפתחם בעצמי, כ"א אמסרם לכ"ק אדמו"ר, ואחר שיפתחם יחזיר לי המכתבים המופנים אלי.

(שיז)) אחדים מאנ"ש גרו בשכונה ההיא. ואחד מהם אמר לנו שכשנבוא להתפלל אצל כ"ק אדמו"ר בחה"ס לא ניקח עמנו את האתרוגים, כי לא נאה ללכת בקראון הייטס ברחוב עם לולב ואתרוג ביד.

(שיח)) הוא יליד עיר מאלאסטאווקא פלך מוהילוב, וסיפר שבילדותו נשאר יתום מאביו, ואמו היתה עני', ולא הי' לה במה לקנות נעלים לרגליו. בקיץ הי' הולך יחף ובחורף היתה אמו כורכת רגליו בשמיכה או באיזה בגד חם והיתה נושאת אותו על כתפי' לחדר ללמוד.

אח"כ בא לארה"ב והי' שומר שבת. בתחלה שלח את ילדיו ללמוד בישיבת חיים ברלין, אבל אח"כ לא הי' לו במה לשלם שכר לימוד.

תנאי החיים ורוח החנוך היו אז באופן שהי' מוזר לחשוב ברצינות ובתקוה שיהי' אפשר להעמיד את הילדים של הדור הבא להיות שייך ליהדות. רוב הילדים היו לומדים אצל מלמדים מהלכים, היינו שלא הלכו לאיזשהו חדר או ת"ת כ"א המלמד הי' בא לביתו ולומד עם הילדים משך חמשה עשר רגעים עד חצי שעה ליום.

פשטותו של ר' יוסף הנ"ל היתה באופן שלא היתה בידו היכולת להחזיק את בניו שישארו בהנהגה יהודית.

עוד יסופר לקמן אודות הזקן שלו.

(שיט)) הבא לקמן מספר המחבר גם ב"די אידישע היים" (גליון 54, חורף תשל"ג, בחלק האנגלי עמ' 21).

(שכ)) הי' פה אחד מאנ"ש ר' שמעון ע"ה אלפער (א חסיד'ישער איד, ער האט געהאט געשמאק פארקארבטע ענינים. הוא הי' שו"ב בבית המטבחיים של ניו יארק בוטשערס, ששם עבדו האחים גורדון, שהוא הי' דודם). בנו של ר' שמעון הי' תלמידו של הראביי סטיפען ווייז הנ"ל, וסיפר לאביו, שבאסרו חג, כאשר בא הראביי סטיפען ווייז לבית תלמודו, אמר לתלמידיו: כדאי שתלכו לראות את החכם של היהודים.

(שכא)) את הבא לקמן מספר המחבר גם ב"די אידישע היים" (גליון 58, חורף תשל"ד, בחלק האנגלי עמ' 14).

(שכב)) כ"ק אדמו"ר כתב אלי פעם במכתב: מכתבי זה הנני כותב ע"י איש סודי מר חיים ליבערמאן שי'.

[אגרות קודש אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע ח"ד אגרת א'לט]

באמת הלשון איש סודי הוא תרגום ללה"ק של המלה סעקראטאר בלע"ז, כי סיקרעט הוא סוד בלה"ק. אמנם הלשון המורגל בתרגום המלה סעקראטאר הוא מזכיר, וכוונתו של אדמו"ר היתה אז להדגיש את התרגום המלולי, לתאר את הערכתו של ר' חיים שי'.

(שכג)) הוא הי' תלמידי הראשון. בעת שקבלתי את משרת הרבנות בביהכנ"ס אנשי באברויסק הי' אביו ממתפללי וחברי ביהכנ"ס, והוא התפלל אחורי מקומי בביהכנ"ס, לצד ימין של ארון הקודש, במזרח ביהכנ"ס. הבחור מאיר הי' אז בן ט' שנה.

בטבעי לקרב ילדים והראתי לו קירוב. שאלתי אותו שאלות לפי הבנתו וידיעתו. עוררתי אותו על איזה דברים, כמו לאמר ששה זכירות בכל יום, לאמר נוסח התפלה עד הודו והדומה.

דיברתי כמה פעמים עם אביו ר' יהושע פאלק נ"י שישלח אותו ללמוד בישיבה, אבל הוא סרב באמרו: הוא ילד חלש, נחכה עד שיכנס לגיל מצוות. אח"כ דחה עד שיגמור את העלעמענטרי (בית ספר יסודי).

בחורף תר"צ (פברואר 1930) נרשם בישיבת תורה ודעת, ואחרי הבחינות אמרו שהוא שייך למחלקת התחלת גמרא. בא אביו אלי בתביעות, מדוע משימים אותו במחלקה נמוכה. ואמרתי לו שהלא הוא אשם בזה, שלא שלח אותו לישיבה מקודם.

עד אז למד את הדפים הראשונים של מס' ביצה אצל ר' בלטופסקי, שהי' בא לביתם ללמוד עמו ועם אחיו יצחק נ"י, ועדיין לא הי' יכול לקרוא היטב את לשון הגמ', ובפרט רש"י.

לגודל רצוני שילמוד בישיבה הסכמתי ללמוד עמו במשך זמן שעה וחצי ליום, למען עזור לו שלזמן הבא (קודם ר"ה תרצ"א) יוכל להכנס למחלקה הגבוהה. למדתי עמו איזה חדשים ות"ל במשך הירחים האחדים העמדתיו ללמוד בעצמו א שטיקל גמרא ולהבין א לייכטן תוספות, ונתקבל למחלקה הגבוהה של הישיבה (כמדומני אצל הרב שפירא, שהי' אז ר"מ בתורה ודעת).

אח"כ אמרתי לו שברצוני שיתחיל להתקרב לדא"ח, ודיברתו עמו פעמים אחדים אודות שיטת חסידות חב"ד וסיפורים מאדמו"רי וחסידי חב"ד, עד אשר התחלתי ללמוד עמו פעם בשבוע שיעור בתניא.

[את האמור לעיל מספר המחבר גם ב"די אידישע היים" גליון 60, קיץ תשל"ד, עמ' 15].

(שכד)) אז היתה השנאת ישראל גם כאן. אכתוב כמה דוגמאות:

ר' זלמן יצחק פויזנר (אביו של ר' שלום נ"י פויזנר הנמצא כעת בפיטסבורג), הי' פה טבח (בוטשער), ואח"כ חזר לרוסיא (שם נהרג כמסופר לעיל, הי"ד). כשחזר לרוסיא סיפר לי שבהיותו באמריקה והלך בזקן היו נערים גדולים זורקים בו אבנים וכדורי שלג. כן סיפרו לי גם ר' שמואל היין ע"ה.

ור' שלמה הילעוויץ ע"ה סיפר לי

[הוא הי' נכד הרה"ח ר' מרדכי, שהי' רב בקאמין, מחסידי אדמו"ר הצמח צדק. והי' שאר בשרו של ר' מנחם מענדל ע"ה הילעוויץ רב בזעמבין, שהוא חתנו של הרה"ג הרה"ח המפורסם ר' אברהם'קע זעמבינער, ממשפחת ר' זוסי' מקורעניץ והרה"ח המפורסם רש"ז מקורעניץ מחסידי אדמו"ר הזקן והאמצעי.

הוא הי' מידידיי והי' בא לביתי תמיד (עם ר' גבריאל הקצב ע"ה, שהזכרתי פעם אחת, ועוד יבוא בזכרונותי) אף שהי' ממתפללי ביהכנ"ס אנשי ליובאוויטש].

שבתחלת בואו הי' מוכר שחת וש"ש למאכל הסוסים. אז לא היו עדיין מכוניות משא, והוביל זה בסוסים. המשא היתה כבדה והכה את הסוסים בשוט. פעם עברה אשה אינה יהודית אחת מחברת צער בעלי חיים, וגערה בו, בטענה מדוע הוא מכה הסוסים. והוא השיב לה: הצער של הבעלי חיים נגע ללבך, ואת אשר הנערים וגדולים זורקים בי אבנים, זאת לא איכפת לך?

גם סיפר לי שאח"כ העשיר והי' נכנס לבנק לרגלי מסחרו. פעם אמרו לו פקידי הבנק שהכירו אותו: היהודים הם ערומים, הם אינם רוצים לעבוד ועוסקים במסחר ומתעשרים.

והוא השיב להם, אתם גרמתם לי זאת, כאשר באתי הנה, היו כל בתי החרושת בידי אינם יהודים. חפצתי לעבוד אצלם וכשנודע להם שאני יהודי והולך בזקן לא קיבלוני. הוכרחתי לקחת איזה דבר לפרנסתי ולפרנסת ביתי, ועבדתי שעות ארוכות ביום בהולכת פושקארט למכור בננות. עד אשר לאט לאט הצליח השי"ת בידי והעשרתי.

(שכה)) אכתוב פה ב' פתגמים מכ"ק אדמו"ר הריי"צ נבג"מ בדבר הזקן (לבד מה שנדפס בשיחות שונות אודות הזקן, מהשיחות שבאו בדפוס אחרי ביאת כ"ק אדמו"ר לארה"ב בפרוץ מלחמת העולם השניה):

א) לערך בשנת תש"ב נכנסתי עם הר"ר מנחם מענדל נ"י פלדמן אל כ"ק אדמו"ר, ואמר לו כ"ק אדמו"ר: איך וויל אז דו זאלסט זיין א רב.

אמר הרמ"מ: זעענדיק ווי עס זעט אויס דער רב און די רבנות אין די ערטער וואס איך האב באזוכט (לפני כן שלח כ"ק אדמו"ר את הרמ"מ הנ"ל לבקר באיזה עיירות קטנות) וויל זיך ניט זיין קיין רב.

והשיב לו כ"ק אדמו"ר: דערפאר וויל איך אז דו זאלסט זיין א רב (והביע בטון חריף ע"ד הגועל נפש לראות את מראה הראבייס), וויילע דו פארשטייסט אזוי וויל איך אז דו זאלסט זיין א רב. איך מיין ניט אז דיין פרנסה זאל זיין פון רבנות, פרנסה וואס השי"ת וועט דיר צושיקן פון וואס נאר, איך וויל אז דו זאלסט זיין א רב.

וסיפר אז, שפעם נסע עם רכבת מהירה בין-לאומית מרוסיה להתראות עם כ"ק אביו אדמו"ר מהרש"ב שהי' אז בוויסבאדען (ע"ד הנסיעה ישנם ענינים שכ"ק אדמו"ר סיפר איזה מאורעות, וגם אני שמעתי מפה קדשו בזה).

על אחת התחנות הגדולות, שהרכבת עמדה שם כעשרה מינוטין, יצאתי מהרכבת וטיילתי על יד מסלת הברזל. פגש אותי איש אחד ואמר לי: מיר איז אינטערעסאנט צו וויסן ווער איר זייט.

והשבתי לו: און מיר איז ניט אינטערעסאנט איר זאלט וויסן ווער איך בין.

שאלני האיש: מה מעשיך?

והשבתי לו: איך בין א מלמד (ואמר לנו כ"ק אדמו"ר: אני הייתי אז מנהל דתות"ל).

ושאל האיש: א מלמד פארט מיט דעם מעזשדונאראדנעם עקספרעס פאיעזד (רכבת מהירה בין לאומית)?

והשבתי לו: הלא אינכם שואלים מאין היא פרנסתי, פרנסתי היא ממה שהשי"ת מזמין לי פרנסה; וואס בין איך? איך בין א מלמד.

ואז פנה להרב (הבחור) מ"מ נ"י פלדמן ואמר: פרנסה איז פון וואס דער אויבערשטער וועט צושיקן, נאר דו זאלסט זיין א רב.

ב) בח"י אלול תש"ב סיפר כ"ק אדמו"ר נבג"מ שקיבל מכתב מא' בשאלה, איך זה יתכן שרבנים ילכו מגולחי זקן. והשבתי לו, אז זיי טוען דאס, האבן זיי מסתמא א היתר, קיין חוטאים זיינען זיי ניט, אבער מחטיאים את הרבים זיינען זיי, ווייל א איד זעהט אז דער רב גייט אן א בארד נעמט ער אראפ די בארד בתער און איז עובר אויף כמה לאוין, זיינען זיי מחטיאי הרבים, זיי האבן געדארפט טראגן אויפ'ן נאז א בייטעל מיט דעם פוידער (סם), ווי עס שטייט אין יו"ד סי' פ"ז אנטקעגן חלב שקדים בבשר, זאל אין דעם חלב שקדים ארומשווימען עטליכע שקדים, להודיע שאין זה חלב סתם.

(שכו)) ב"די אידישע היים" (גליון 59, ניסן תשל"ד, בחלק האנגלי עמ' 7) מוסיף על כך:

ביום שלפניו, בי"ח כסלו, חל היארצייט של זקנו האדמו"ר מוהריי"צ מאוורוטש באדמו"ר הצמח צדק. הרבי התוועד אז עם כמה יחידי סגולה, אחדים מהם באו במיוחד לצורך זה מנ.י. ואני בתוכם.

בארכיון המחבר יש מכתב שכתב אליו המזכיר הר"י פייגין, הי"ד, כמה ימים קודם:

סעודת י"ט כסלו תהי' במוצש"ק אי"ה, אך להיות כי מסבת רבוי הבאים מציורים שונים לא יהי' באפשרי שיהי' א חסידישער פארבריינגען א ליובאוויטשער, ע"כ בקשנו את כ"ק שיהי' ליחידי סגולה ביחד בליל י"ח כסלו, אור ליום ו', וקבלנו את הסכמתו על זה. וע"כ מצאתי לנכון להודיעכם מזה.

(שכז)) ב"די אידישע היים" (גליון 59, ניסן תשל"ד, בחלק האנגלי עמ' 8) מוסיף, שהי' שם במשך שני חדשים, ונסע משם לביקור קצר למילוואקי.

בהיותו שם התקשר אליו ר' משה גילמן מוואלין, שהי' עשיר ופיקח, והציע את דירתו לרבי במשך ימי הפסח.

כשהייתי אצל הרבי בוינה בשנת תרצ"ז אמר לי: יש לי חבר טוב בשיקגו.

(שכח)) וביומן הנסיעה רושם כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע ביום א' כ"ח מ"ח:

1/27 הנני נוסע לביהכ"נ צמח צדק ליובאוויטש דברוקלין. מתאסף קהל בערך 2000 איש וממעל 1500 נש' והנני אומר דא"ח אני חומה ושדי כמגדלות.

(שכט)) ר' טובי' הי' מלמד בעיר וויעטקא ובעיר הומיל. הי' נוסע לאדמו"ר הרש"ב מרעציצע (בן הצעיר של אדמו"ר מהרי"ל מקאפוסט) ולמד דא"ח אצל ר' מרדכי יואל ע"ה דוכמן בהומיל.

כשבא לאמריקה נעשה מגהץ, פרעסער [פעם באה אלי בתו של האדמו"ר מרעציצע, מרת רחל מאגאזאניק (היא היתה גלמודה, נתפרדה מבעלה וסובלת רעב) וביקשה שאכתוב לאמריקה, אולי אוכל למצוא את ר' טובי' בעלקין המלמד, האומנם יוכל להחריש ולא לענות כשבתו של האדמו"ר סובלת רעב מחוסרת לחם, כן טענה. כתבתי מכתב לאבי ז"ל, וענה לי שעל י"ט כסלו הי' אצלם איש אחד, א פרעסער, ר' טובי' בעלקין, אולי כוונתה עליו].

הוא גר בוויליאמסבורג והי' נמנה על ביהכנ"ס צמח צדק 125 מאר סט.

טרם בוא הרממ"ל לוקשין לכהן שם כרב, כיהן שם הרב פאזין [פעם אחת אמר ר' טובי' להרב פאזין: מיר איז גוט! שאל אותו: וואס איז דיר גוט טובי'? והשיב: אט מיר זאגט מען, טובי' זיי ניט קיין וכו', נו, בין איך ניט, אבער אייך זאגט דאס דאך קיינער ניט]

הי' לו גם קביעות ללימוד דא"ח עם אנ"ש וחסידי וואלין בדעקאלב עוו. שטיבל (כן היתה נקראת). הי' לומד עם השומעים דא"ח מאמרי וספרי הרה"ג הרה"ח הרה"צ ר' יצחק אייזיק מהומיל זצללה"ה. היו לומדים בש"ק בחורף משעה הראשונה אחר חצות לילה עד שעה 9 בוקר, שמונה שעות רצופות. ער איז געווען א געשמאקער חסידישער איד.

[את האמור לעיל מספר המחבר גם ב"די אידישע היים" גליון 53, תשרי תשל"ג, עמ' 10 (ראה גם גליון 57 עמ' 10), ובגליון 59, ניסן תשל"ד, בחלק האנגלי עמ' 6, מוסיף על כך:

אחרי הוראת כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע להרבות שיעורי תניא בבתי כנסיות, הי' הוא אומר שיעור תניא בביהכנ"ס רחוב וואטקינס בבראנזוויל. לפעמים כשהי' בא לבראנזוויל הי' נכנס לביתי. גם הייתי משוחח אתו לפעמים בטלפון. עונג הי' לי לשוחח עם חסיד שכזה. היינו נפגשים בכל התוועדות חסידית, ובאחת מהתוועדויות אלו לימד אותנו את הניגון הידוע עתה: עסן עסט זיך טרינקען טרינקט זיך, דער חסרון איז וואס עס לערנט זיך ניט.

ר' טובי' החליט לבלות את ימי זקנתו בארה"ק, וארגן מסיבת צאתכם לשלום בט"ו בשבט תרצ"א. בעת המסיבה ערך ר' טובי' סיום על כל הש"ס.

הזמנה שכתב ר' טובי' בעלקין אל המחבר

להזמינו לסיום הש"ס

היתה זאת התוועדות חסידית במלוא מובן המלה, אבל סוכ"ס הי' באמריקה, והיו גם נאומים בסדר מסודר.

כשהגיע תורי לדבר התעכבתי על תורת ר' אברהם המלאך, שהובאה משמו ע"י רבנו הצמח צדק (נדפס ב"התמים" חוב' ג' עמ' ז, וראה מגדל עז עמ' שצ) מה שיש ללמוד ממלחמת שבע השנים שבין מלך פרוסיה עם שאר המלכים. כי סדר הרגיל במלחמה שכל מחנה נלחם עם המחנה שכנגדו, אבל מלך פרוסיה סבב עם כל המחנות שלו את מחנה האויב ועי"ז ניצח. כך גם במלחמת היצר, ששיטת החסידות היא להתעלות ולהקיף את יצר הרע ולנצחו.

וכך - אמרתי - הוא בנוגע לר' טובי', שהרי ידוע מה שפעל רבנו הזקן אודות חיזוק ישוב הארץ, ובפרט תמיכתו בתלמידי המגיד ממעזריטש שעלו לארה"ק, ועד שזכינו בזה לאגה"ק שמדברים אודות תמיכת ארה"ק. וכעת יש סוג אחר של העולים לארה"ק, אמנם ר' טובי' עולה לארה"ק בהתאם לעקרונות שבדברי רבנו הזקן, ובאור זה משתתפים אנו בשמחתו, ומתפללים עבורו שיזכה להנות משנים ארוכות בארה"ק.

בארכיון המחבר יש מכתב שכתב לו מירושלים, בט"ו אייר תרצ"ג:

מכירים כמעט לא פגשתי בכל העיר, זולת שני אנשים ידידים אמתים, האחר הוא הישיש ר' יעקב הענקין מסנאווסק, איש מצויין למדן מופלג וחסיד. בהיותי בהאמי' היינו כשני אחים ממש, והשני הוא הרה"ח ר' זלמן האוולין. הראשון הוא בקצה האחד והשני בקצה השני מהעיר, ולבד זה הם רחוקים מעט בדיעותיהם, האחד הוא מקושר לבאברויסק והשני לליבאוויץ, זה חוזר רק חסידות באברויסק והשני דרושי ליובאוויץ].

(של)) הי' אחיין של הרה"ג ר' הירשל נטע ז"ל גנעסין מפאטשעפ, שכבר כתבתי אודותיו, והי' ש"ב (קאזין, שוועסטער קינד) להאחים ממשפחת פריידין (הרה"ח התמים ר' שמואל שהי' רב בפליסא; הרה"ח ר' מנחם מענדל שנפטר בארה"ב, הרה"ח ר' צבי והרה"ח ר' ארי' ליב פריידין מווילנא).

מכתבו של ר' שמואל היין אל המחבר

בהיותו אברך הי' דר בעיר וויעטקע, והי' בידידות עם ר' טובי' ע"ה בעלקין שגם הוא דר שם. ר' טובי' הי' מלמד ור' שמואל הי' בעל עסק, והיו געשמאקע חסיד'ישע אידן,

הוא הי' בן תורה. כשבא לארה"ב הי' דר בשכונת בראנזוויל, בעל כשרונות נעלים בעל מרץ וחוש בתעמולה ועוסק בצרכי צבור.

הי' כאן מארגן ומנהל ויו"ר האיכרים היהודים דארה"ב (פעדעריישאן אוו דזשואיש פארמערס אוו אמריקה). ונתקרב זמן קצר טרם בוא כ"ק אדמו"ר לארה"ב בפעם הראשונה, ע"י הרממ"ל לוקשין ע"ה.

הוא הי' ממתפללי ביהכנ"ס נחלת ישראל ברחוב טשעסטער 167, וסיפר לי, שכמה שנים לפני בואו לארה"ב עדיין לא הי' בבראנזוויל ביהכנ"ס נוסח האר"י, והתפלל בר"ה בביהכנ"ס של אשכנזים, וראה שאחד מהמתפללים אמר קדיש יתום ואמר ויצמח פורקני'.

ר' שמואל הי' א לעבעדיקער איד, וניגש אליו ואמר: אין א מקום קדוש זאגן ויצמח פורקני'?

לפי המצב של המהרגים החדשים אז, שהיו גלמודים ונדכאים, נפגע מכך והתחיל להתנצל לפניו. אז גילה לפניו ר' שמואל שגם הוא מתפלל בנוסח האר"י. נפל האיש הנ"ל על צוואריו ויבך, ואז החליטו ליסד מנין נוסח האר"י בבראנזוויל (איני זוכר כעת אם יסדו אז את ביהכנ"ס נחלת ישראל הנ"ל, או ביהכנ"ס אנשי ליובאוויטש 195 וואטקינס סט.).

[את האמור לעיל מספר המחבר גם ב"די אידישע היים" (גליון 54, חורף תשל"ג, בחלק האגנלי עמ' 19)].

עוד סיפר לי, שהרממ"ל לוקשין ע"ה לקח אותו במלאכות שהלכו להעו"ד המפורסם מראשי עסקני הכלל היהודים המתקדמים מר לואיס מארשל, ליום מלאת לו שבעים שנה,

[כי הוא הי' ממנהלי הדזשאינט, אשר כ"ק אדמו"ר פנה אליהם במכתב קול קורא לבוא לעזר ליהודי רוסיא המתיישבים בתור איכרים בגליל קרים ואוקריינא (שהממשלה הסובייטית עוררה ועודדה את הרעיון הזה), לבנות שם מוסדות הדת.

אני עוד לא הייתי אז בארה"ב, אך הרב רממ"ל לוקשין אמר לי, שמנהלי הדזשאינט התרשמו עד מאוד מדברי כ"ק אדמו"ר נבג"מ בשמעם קריאת המכתב, עד בכי' ממש].

(שלא)) ב"די אידישע היים (גליון 59, ניסן תשל"ד, בחלק האנגלי עמ' 7) מוסיף, שכאשר בא בפעם הראשונה אל אדמו"ר, בתוך משלחת מיוחדת שבאה מפילדלפיה, אמר לו הרבי, שהוא שמע אודותיו מאת הרב שלום שניידרמאן, רב בפילדלפיה.

אחרי הביקור התקרבה המשפחה לליובאוויטש. אחרי בוא הרבי לנ.י. בקביעות בשנת ת"ש, היו באים בקביעות.

פעם בשנת תש"ו נסעתי לפילדלפיה לשמחה במשפחתם, והתוועדנו שם באופן יוצא מהכלל, שהיתה לה השפעה חזקה על הצעירים.

(שלב)) ב"די אידישע היים" (גליון 58, חורף תשל"ד, בחלק האנגלי עמ' 13) מוסיף, שאצל רבים עורר הביקור של הרבי זכרונות ימי קדם, והיו מספרים את זכרונותיהם. ביניהם הי' ר' צבי סאלאף ע"ה, שסיפר אז שהוא נזכר כשהי' ילד צעיר, רגיל הי' ללכת בש"ק בצהרים אחר הסעודה, להקשיב לתפלתו של ר' שלמה ר' הלל'ס (מתלמידי ר' הלל מפאריטש).

זקן אחד בשם ר' שלמה גלידער סיפר שזוכר איך שאסרו את ר' הלל מפאריטש (כפי שיסופר להלן בקשר לכובע ופיאות, ואודות החייט שנקבר לידו בחרסון). והי' תענוג לשמוע איך שמספר זאת בגוף ראשון, הוא עדיין זכר את החייט ואת שמו.

זכרונות כאלו היתה להן השפעה רבה על מהלך המחשבה והנהגת המהגרים - חסידי הנוסח.

ובגליון 59 (ניסן תשל"ד, עמ' 9) מספר:

פעם באה אל הרבי קבוצת מלומדים, ואמרו לו, שאף שהם קיבלו איזשהו חינוך יהודי, אבל אינם מאמינים שהיהדות היא הדרך המתאימה עבורם; אמנם דואגים עתה על בניהם שמאבדים הקשר ליהדות, כי האורטודוקסי' היא מדאי יבשה, דרך הקונסרבטיבים היא רק צרמוני' ודרך הרפורמים אין בה כל תוכן.

הרבי השיב להם: איני מתעניין לדעת את אורחות חייכם בתורה ומצוות, אבל תעשו קביעות ללימוד חסידות ותראו אז מה שאתם מחסירים, ותהיו כפי שצריך.

בין חברי הקבוצה הזאת היו: ד"ר סוסניץ (אביו הי' חסיד מתפלל בביהכנ"ס נוסח האר"י בבראנקס), ידע ללמוד תלמוד וקבלה ותירגם ספר בקבלה מצרפתית לאנגלית. ד"ר אויערבאך (אביו ר' הירש אויערבאך מריגא הי' בא לרבי רש"ב נבג"מ לליובאוויטש). ד"ר נעוולסון. ד"ר פרידלענדער. ד"ר דניאלסון. מר בלאך (ספרן המחלקה העברית של הספריה בנ.י.). ד"ר אלכסנדר קאווען.

אחד מחברי אגודת חסידי חב"ד הי' ר' משה ברמן (גיסו של ר' מנחם מענדל חן). אחרי תר"צ קיבל עליו את משרת יו"ר אגודת חסידי חב"ד. סיפרתי לו אודות הנ"ל, והזמין אותם לפגישה עם הנהלת אגודת חסידי חב"ד. אח"כ הזמין אותם ר' חיים זלמן קרעמער (נשיא אגודת חסידי חב"ד) להתוועדות בביתו (זה הי' בקיץ, ובני ביתו הי' במחנה נופש בראקאווייס). הם הביאו אתם לוח עשר הספירות באנגלית, ותרגום לאנגלית משיחת שמח"ת תר"ץ. בהתוועדות היתה אוירה חסידית אמיתית.

אח"כ הזמינו אותי לומר לפניהם שיעור בחסידות. שמחתי להזמנה, וכשבאתי ראיתי שיושבים גלויי ראש. אמרתי שלא אוכל להתחיל ללמוד אתם עד שילבישו כיפה.

הם אמרו שהבינו מהרבי בעת היחידות שלהם, שלא יתחילו לקיים תומ"צ עד שיבינו את תוכנה. אמרתי שאני איני יכול ללמוד אתם בכזה אופן. אז אמר מר אלכסנדר קאווען שהצדק אתי, כי הם הזמינו אותי ללמוד אתם, ואיני מחויב לוותר על עקרונותי. הם שמעו בקולו ובילינו כמה שעות בשיחה, והשתלדתי להכניס הרבה תוכן, כמה שהי' אפשר במצב ההוא.

החלטנו להפגש פעם נוספת, ובפעם ההיא כבר ישבו כולם עם כיפות. לאט לאט התקרבו לחב"ד, ואף התחילו לקיים קצת תורה ומצוות.

פעם בא אלי מר אלכסנדר קאווען ומבשר לי בשמחה: יש לי בשבילך חדשות נעימות, אשר ד"ר י. סוסניץ התחיל לשמור כשרות.

בעת ביקורי אצל הרבי בקיץ תרצ"ז אמר לי הרבי להסביר להם שמעולם לא התכוון לומר שאינם צריכים לקיים תורה ומצוות עד אשר ירגישו שהם מוכנים לזה. בחזרתי הסברתי זאת להם בארוכה.

הבאתי אז מכתב ממר אלכסנדר קאווען לרבי, וקבלתי מכתב תשובה עבורו. אח"כ קיבל עוד מכתבים מהרבי [ראה אגרות קודש אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע ח"ד אגרות תתקסה; תתקסט]. כשהרבי בא להשתכן כאן בשנת ת"ש, הוא עסק הרבה בפעילות ליובאוויטש.

גם את בניו קירב ליהדות, ואת נכדתו הכניס לגן יהודי מסורתי במנהטן [הוספה בגליון 60 עמ' 14].