ספריית חב"ד ליובאוויטש

פרק כט

שנת תרצ"א

ועד להתיישבות אדמו"ר באמריקה - התוועדות שמח"ת תרצ"א - לימוד דא"ח בחבורות - אחי תמימים

טרם נסיעת כ"ק אדמו"ר מארה"ב, בקיץ תר"צ, התחילה התעוררות בין אנ"ש אשר כ"ק אדמו"ר יבוא להתיישב בארה"ב (שלג).

בחרו ועד מיוחד לזה. מר מ"מ (מאקס) האלברייך (אחיו וחתנו של ר' חיים האלברייך) נבחר ליו"ר הועד. והר"ר ניסן טלושקין הי' מהמתעסקים במרץ בזה, ועוד בעלי-בתים, ואספו מעות לצורך זה.

אמנם כעבור משך זמן, במכתב שכתב בח"י מ"ח תרצ"א (שלד), הודיע כ"ק אדמו"ר שאין בדעתו לנסוע להתיישב בקביעות בארה"ב.

[בעת היותי בביקורי בפעם השני' אצל כ"ק אדמו"ר באלול תרצ"ט, דיבר אתי ע"ד לבוא להתיישב בארה"ב, ואמר לי: דיברו עמי ע"ד לבוא להתיישב בארה"ב וגם השתדלו בזה, נאר איך האב ניט געהאלטן דערביי, דער אופן פון מייט קומען איז געווען ווי א עסקן ציבורי, איך האב א חוש און הצלחה אין דעם, נאר דאס איז ניט מיין ענין, מיין ענין איז חסידים און חסידות.

אי"ה עוד אכתוב בפרטיות מה שדיבר עמי אז בדבר ההגירה לארה"ב].

* * *

משמח"ת תרצ"א ישנה השיחה הנדפסה (שלה), מה שדיבר כ"ק אדמו"ר דברים חריפים לההמון שנתאספו, שהיו ביניהם מהחפשים.

אח"כ כתב לי הר"י פייגין הי"ד, במכתב מכ"ו תשרי (שלו), שביום ו' כ"ה תשרי נכנס לכ"ק אדמו"ר, שנודע שהמ"פרץ קלוב דריגא" באו בכוונה לעשות פרעות, עד שאפי' הכינו עצמם לפעולות לא טובות. בעת המסיבה כיבו את החשמל והדליקו תיכף, ובאמת חפצו לחתוך את חוט החשמל.

בתחלה לא רצה לספר זאת לכ"ק אדמו"ר, ואח"כ מצא לנחוץ שאדמו"ר ידע מזה. כשסיפר זאת לאדמו"ר אמר אדמו"ר: אט איצט איז מיר רעכט, איך האב בעת מעשה ניט פארשטאנען וואס האט מען מיך מכריח געווען אויף צו זאגן דאס ...

במכתב מן כסלו תרצ"א כתב לי הר"י פייגין הי"ד, בין הדברים שבמאמר י"ט כסלו תרצ"א אמר אדמו"ר שלנש"י נמשכת ההשפעה משם הוי' דרך מעביר הטבע.

* * *

בעת ביקורו של אדמו"ר עורר ועודד ע"ד לימוד דא"ח בביהכנ"ס ובחבורות וכתב אז את מכתב ההתעוררות ע"ד קביעת יום ג' בערב ללימוד דא"ח (שלז).

מאז הייתי לומד שיעור תניא (שלח), ולפעמים בשיחות מהלקוטי דבורים בכל יום, כל פעם בביהכנ"ס אחר, פעם בשבוע בביהכנ"ס אנשי אזאריץ (שלט), זעמבין (שמ), נחלת ישראל וכו'. פעמים רבות למדנו בביהכנ"ס ביהמד"ר הגדול דאיסט ניו יארק, ששם התפללו האחים גורדון

[כי בשכונה ההיא גר הריי"צ גורדון. הוא דר אצל ר' חנוך העניך זיטנער, חותנו של מר עבערט, אבי התלמידים יצחק וארי' ליב עבערט. ור' יוחנן דר ברחוב ניופארט 423]

והצטרפו עוד אנשים. אחד מהם אני זוכר ר' שמואל לאסקער ע"ה (אביו של ר' אלימלך לאסקער, חותן הרי"י העכט, ושל חותן ר' ארי' ליב זיסמן נ"י.

בביהכנ"ס שלי הייתי לומד עין יעקב בין מנחה למעריב, ובשאר בתי הכנסת הייתי לומד תיכף אחר מעריב. לכן מיד אחר שמיעת ברכו בביהכנ"ס שלי הייתי הולך במרוצה ללמוד בשאר בתי הכנסת, טרם שיגמרו את תפלת הערבית.

בליל ג' היתה הקביעות ללימוד לקו"ת או מאמרים קונטרסים.

השתתפו בזה אנ"ש בני תורה, האחים יוחנן וריי"צ גורדון, ר' שמואל היין ע"ה, ר' אברהם חיים בלאך, ר' משה סלאווקין וכו'.

הלימוד הזה הי' בשעה 9 בלילה.

* * *

אכתוב ע"ד פיתוח לימוד דא"ח עם התלמידים דהישיבות דפה - ויסוד אחי תמימים (שמא).

כשהתחלתי לסדר התוועדויות י"ט כסלו, י"ב תמוז שמח"ת וכו' בביתי, היו באים אנ"ש וחסידישע בעלי בתים. ההתוועדות היתה באופן חסידי, לא כיבדו בנאומים, רק פשוט א חסידישער פארבריינגען.

התחילו להתקרב גם בחורים, כמו הרב נתנאל קאונט נ"י והנכבד מוהר"ר יהושע ווילהלם נ"י, אשר היו אז עדיין בחורים.

עם הר"ר מאיר נ"י גרינבערג התחלתי ללמוד שיעור תניא פעם בשבוע.

מרת חנה בודניק (שמב), דרה בתחלה בפילדלפיה (שמג), וכשקבעה דירתה בעיר ברוקלין היתה מהיוצאות ונכנסות בביתי. כשנודע לה אודות לימודי דא"ח עם מאיר נ"י גרינברג, ביקשה שאתן רשות שגם נכדה הר"ר נתן אלי' נ"י גערצולין יבוא ללמוד בקביעות זאת, וניתוסף גם הוא (שמד).


(שלג)) ראה בזה תולדות חב"ד בארה"ב פרק כא.

(שלד)) נדפס באגרות קודש אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע ח"ב אגרות תצד-ז.

(שלה)) בלקוטי דיבורים ח"ד תשג, ב. וכאן הכוונה למש"ש תשיא, א:

איך בין מודיע אייב דא געפינען זיך אזעלכע וואס לייגין ח"ו ניט קיין תפילין און היטן ניט קיין טהרת המשפחה, זאלן זיי ניט זיין בא מיינע הקפות.

(שלו)) וז"ל במכתבו:

אמר אם ישנו בכאן אלו נשים או אנשים (כי נתקבץ עולם גדול שלא הי' שייכים כלל לכללות הענין כמו שאזכיר לקמן) שאינם שומרים טהרת המשפחה, ואין מניחים תפילין, לא יהיו בעת ההקפות שלי. אדם הראשון אחר החטא גורש מהג"ע, כי אויר ג"ע אינו יכול לקבל החוטא, וכמו"כ בעת ההקפות שלי לא יהי' אם לא שיקבלו על עצמם על להבא, אז אבקשם להיות פה ולרקוד אתנו יחד. ולא הלכו. ועמד על רגליו ואמר בקול, אתפשטותא דמשה בכל דרא, משה הי' אוהב ישראל יקר אצלו גם גופו של כל אחד מישראל וע"כ הנני מודיע שכל מי שאינה שומרת טהרת המשפחה ואינו מניח תפילין וגם אינו מקבל על עצמו איני ערב לו שישלים שנתו, וכפל הדבר כמה פעמים ואמר שע"כ מבקש שיצאו, ויצאו הרבה.

(אגב אורחא אכתוב לך דבר פלאי, שאח"כ באסרו חג נודע לנו ממקום ברור אשר מקלוב פרץ שבפה, שהם מקו השמאל לגמרי, פשוט קאמוניסטין, באו בהכנה לבלבל ההקפות, והי' מוכן אצלם מי שיחתוך העליעקטרא ואם יעמדו נגדם הי' מוכן אצלם אלים ר"ל, וכשאמר דברים אלו אמר הגדול שבהם להשאר שילכו והלכו, והוא פלאי בכח עליון שפעל על הרשעים הללו.

ביום ו' נכנסתי אצלו וספרתי לו הענין הנ"ל, אף כי כבד הי' להמשיך עליו מרה שחורות, בכ"ז מצאתי לנכון אשר צריך שידע זאת, ואמר אט איצט איז מיר רעכט, איך האב בעת מעשה ניט פארשטאנען וואס האט מען מיך מכריח גיווען אוף זאגין דאס).

(שלז)) נדפס באגרות קודש אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע ח"ב אגרת תנח.

(שלח)) את הבא לקמן מספר המחבר גם ב"די אידישע היים" (גליון 58, חורף תשל"ד, בחלק האנגלי עמ' 16),

(שלט)) ב"די אידישע היים" שם מוסיף לתאר את העיר אזאריץ פלך מינסק, שבשעה שלמד בליובאוויטש גרו שם שני אחים שו"בים, ר' ישראל ור' צבי הירש פינסקי, כל הבנים שלהם למדו בישיבה בליובאוויטש. יהודי אזאריץ היו אנשים טובים ובעלי מלאכה. רבים מהם היו נגרים, ואת ביהכנ"ס אנשי אזאריץ בבראנזוויל בנו במו ידיהם.

(שמ)) ב"די אידישע היים" שם מוסיף לתאר את העיר זעמבין, גם היא בפלך מינסק אבל באיזור אחר, בסמיכות לבאריסאוו. ומזכיר שם את הרבנים ר' אברהמ'קע זעמבינער וחתנו ר' מנחם מענדל הילביץ, ואת חתניו ר' שילם קוראטין ור' אברהם ברוך פעווזנער. ואת מחלקת הישיבה בניהול והשפעת ר' שמואל גרונם, תלמידו של ר' אברהמ'קע, ואת המשפיע ר' משה זעמבינער שהי' חוזר את המאמרים לפני האורחים שהיו באים לליובאוויטש. ומוסיף:

שמעתי שבי"ט כסלו, כאשר רבינו הזקן יצא לחירות, פיארו בזעמבין את השלחנות בכל הבתים במפות לבנות ונרות דולקות.

(שמא)) ראה בזה תולדות חב"ד בארה"ב פרק כט.

(שמב)) היא היתה אמה של ר' מרדכי נ"י גערצולין, ונישאה בזיווג שני למר בודניק, שהי' אבי אשתו של ר' מרדכי.

כבר סיפרתי אודותיו, שהי' מתלמידי ישיבות נאוואראדאק, משיטת המוסר של ר' יוזל, ואשר נפגשתי עמם בראסטוב (וגם בהומיל, בעת נסעם מרוסיא דרך פולין לקרוביהם בפילדלפיה).

[את האמור לקמן מספר המחבר גם ב"די אידישע היים" גליון 62, חורף תשל"ה, עמ' 18].

(שמג)) שם היתה קבוצת אנשים יר"ש יוצאים מן הכלל, שהי' להם ביהכנ"ס לעצמם והתנהגו בזהירות יתירה בקיום המצוות.

[וב"די אידישע היים" שם מוסיף, שבעת הביקור של הרבי בפילדלפיה בשנת תר"צ, פעל הרבה לעודד את החברה הזאת].

מהמשפחות הידועות לי שאני זוכר היו משפחות באגרי, אקערמאן ודריבין, שהם מרוסיא מגליל פולטבא (הנני כותב בפרטיות, שזהו כמטרה לעצמה לכתוב לזכרון את משפחות אנ"ש):

משפחת באגרי הם מהשו"ב ר' זאב באגרי מזלינקא, ואח"כ שו"ב בעיר פרילוק. הי' מנכבדי חסידי אדמו"ר הצמח צדק נבג"מ (ר' שמואל היין ע"ה הי' מכיר אותו), הי' חוזר דא"ח ברבים והי' לבוש בגדי משי בש"ק ויו"ט.

בנו ר' שלום ברוך ע"ה למד בתות"ל והי' חתן מר דריבין מעיר פולטבא (אינני יודע אם הי' רב או איזה עסק, אבל הי' אשכנזי מתנגד. כל המשפחה הם יר"ש).

ר' שלום ברוך נפטר צעיר לימים והניח אחריו שלוש בנות ובן אחד. הבת הבכירה נישאה לאחד מתלמידי ישיבת קמניץ הרב מארקוס. השני' נישאה לר' יהושע ווילהלם, השלישית נישאת לר' אלימלך טרעס נ"י. הבן זאב באגרי הוא בעל עסק, נשא אשה אמריקנית, אבל חרדה, וכל יו"ח הם יר"ש. המשפחה נתרבתה ת"ל בבנים ובני בנים.

עם משפחת דריבין נודעתי כאשר ר' יחיאל שרגא ע"ה תרשיש השתדך לבתו הצעירה עם בנם של ר' קלונימוס קלמן דריבין מפילדלפיה. החתונה היתה בביתי בברוקלין. החופה היתה בחצרי תחת כיפת השמים, כמובן.

ר' קלונימוס קלמן דריבין הנ"ל שאל אצל כ"ק אדמו"ר בעת ביקורו הראשון בארה"ב, אם יש תשעה אנשים וישנו אחד ממזרחי, האם מותר לצרפו לעשרה.

אחרי פטירת שלום ברוך הנ"ל נישאה אשתו (אמו של זאב באגרי) אחד ממשפחת אקערמאן, איש פשוט, וילדה ממנו בן ששמו יודא אקערמאן, הוא מחסידי סטאלין, והוא מנהל ור"מ בישיבה של חסידי סטאלין הנמצאת בבארא פארק.

בביאת המהגרים אחרי מלחמת העולם הראשונה התחיל להתפתח רוח היהדות בניו יארק, ואילו בעיר פילדלפיה לא הגיע הרושם הראוי. כל מוסד וקבוצה אם אינו מתפתח הוא פוחת והולך, ולכן נתמעטו אז חברי הקיבוץ ההוא בפילדלפיה, ורובם העתיקו דירתם לניו יארק.

(שמד)) וב"די אידישע היים" (גליון 60, קיץ תשל"ד, בחלק האנגלי עמ' 14) מוסיף לספר:

לערך שנה אחרי ביקור הרבי, התחלתי לתת שיעור תניא את התלמידים חברי צעירי אגודת ישראל, שהיו נפגשים בישיבת חיים ברלין בברונזוויל.

הרבי שמח מאד מהעובדה, וכתב לי [אגרות קודש ח"ב אגרת תקכט]:

קראתי את מכתבו ... אשר בו כותב שלומד תניא לפני צעירי אגודת ישראל, ונהניתי מכללות הענין הן מצד המשפיע והן מצד המקבלים ... ובטח מניח כחות לאגדם ולהרחיב חוג השומעים...

התלמיד מרדכי אלטיין

(שלג)) ראה בזה תולדות חב"ד בארה"ב פרק כא.

(שלד)) נדפס באגרות קודש אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע ח"ב אגרות תצד-ז.

(שלה)) בלקוטי דיבורים ח"ד תשג, ב. וכאן הכוונה למש"ש תשיא, א:

איך בין מודיע אייב דא געפינען זיך אזעלכע וואס לייגין ח"ו ניט קיין תפילין און היטן ניט קיין טהרת המשפחה, זאלן זיי ניט זיין בא מיינע הקפות.

(שלו)) וז"ל במכתבו:

אמר אם ישנו בכאן אלו נשים או אנשים (כי נתקבץ עולם גדול שלא הי' שייכים כלל לכללות הענין כמו שאזכיר לקמן) שאינם שומרים טהרת המשפחה, ואין מניחים תפילין, לא יהיו בעת ההקפות שלי. אדם הראשון אחר החטא גורש מהג"ע, כי אויר ג"ע אינו יכול לקבל החוטא, וכמו"כ בעת ההקפות שלי לא יהי' אם לא שיקבלו על עצמם על להבא, אז אבקשם להיות פה ולרקוד אתנו יחד. ולא הלכו. ועמד על רגליו ואמר בקול, אתפשטותא דמשה בכל דרא, משה הי' אוהב ישראל יקר אצלו גם גופו של כל אחד מישראל וע"כ הנני מודיע שכל מי שאינה שומרת טהרת המשפחה ואינו מניח תפילין וגם אינו מקבל על עצמו איני ערב לו שישלים שנתו, וכפל הדבר כמה פעמים ואמר שע"כ מבקש שיצאו, ויצאו הרבה.

(אגב אורחא אכתוב לך דבר פלאי, שאח"כ באסרו חג נודע לנו ממקום ברור אשר מקלוב פרץ שבפה, שהם מקו השמאל לגמרי, פשוט קאמוניסטין, באו בהכנה לבלבל ההקפות, והי' מוכן אצלם מי שיחתוך העליעקטרא ואם יעמדו נגדם הי' מוכן אצלם אלים ר"ל, וכשאמר דברים אלו אמר הגדול שבהם להשאר שילכו והלכו, והוא פלאי בכח עליון שפעל על הרשעים הללו.

ביום ו' נכנסתי אצלו וספרתי לו הענין הנ"ל, אף כי כבד הי' להמשיך עליו מרה שחורות, בכ"ז מצאתי לנכון אשר צריך שידע זאת, ואמר אט איצט איז מיר רעכט, איך האב בעת מעשה ניט פארשטאנען וואס האט מען מיך מכריח גיווען אוף זאגין דאס).

(שלז)) נדפס באגרות קודש אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע ח"ב אגרת תנח.

(שלח)) את הבא לקמן מספר המחבר גם ב"די אידישע היים" (גליון 58, חורף תשל"ד, בחלק האנגלי עמ' 16),

(שלט)) ב"די אידישע היים" שם מוסיף לתאר את העיר אזאריץ פלך מינסק, שבשעה שלמד בליובאוויטש גרו שם שני אחים שו"בים, ר' ישראל ור' צבי הירש פינסקי, כל הבנים שלהם למדו בישיבה בליובאוויטש. יהודי אזאריץ היו אנשים טובים ובעלי מלאכה. רבים מהם היו נגרים, ואת ביהכנ"ס אנשי אזאריץ בבראנזוויל בנו במו ידיהם.

(שמ)) ב"די אידישע היים" שם מוסיף לתאר את העיר זעמבין, גם היא בפלך מינסק אבל באיזור אחר, בסמיכות לבאריסאוו. ומזכיר שם את הרבנים ר' אברהמ'קע זעמבינער וחתנו ר' מנחם מענדל הילביץ, ואת חתניו ר' שילם קוראטין ור' אברהם ברוך פעווזנער. ואת מחלקת הישיבה בניהול והשפעת ר' שמואל גרונם, תלמידו של ר' אברהמ'קע, ואת המשפיע ר' משה זעמבינער שהי' חוזר את המאמרים לפני האורחים שהיו באים לליובאוויטש. ומוסיף:

שמעתי שבי"ט כסלו, כאשר רבינו הזקן יצא לחירות, פיארו בזעמבין את השלחנות בכל הבתים במפות לבנות ונרות דולקות.

(שמא)) ראה בזה תולדות חב"ד בארה"ב פרק כט.

(שמב)) היא היתה אמה של ר' מרדכי נ"י גערצולין, ונישאה בזיווג שני למר בודניק, שהי' אבי אשתו של ר' מרדכי.

כבר סיפרתי אודותיו, שהי' מתלמידי ישיבות נאוואראדאק, משיטת המוסר של ר' יוזל, ואשר נפגשתי עמם בראסטוב (וגם בהומיל, בעת נסעם מרוסיא דרך פולין לקרוביהם בפילדלפיה).

[את האמור לקמן מספר המחבר גם ב"די אידישע היים" גליון 62, חורף תשל"ה, עמ' 18].

(שמג)) שם היתה קבוצת אנשים יר"ש יוצאים מן הכלל, שהי' להם ביהכנ"ס לעצמם והתנהגו בזהירות יתירה בקיום המצוות.

[וב"די אידישע היים" שם מוסיף, שבעת הביקור של הרבי בפילדלפיה בשנת תר"צ, פעל הרבה לעודד את החברה הזאת].

מהמשפחות הידועות לי שאני זוכר היו משפחות באגרי, אקערמאן ודריבין, שהם מרוסיא מגליל פולטבא (הנני כותב בפרטיות, שזהו כמטרה לעצמה לכתוב לזכרון את משפחות אנ"ש):

משפחת באגרי הם מהשו"ב ר' זאב באגרי מזלינקא, ואח"כ שו"ב בעיר פרילוק. הי' מנכבדי חסידי אדמו"ר הצמח צדק נבג"מ (ר' שמואל היין ע"ה הי' מכיר אותו), הי' חוזר דא"ח ברבים והי' לבוש בגדי משי בש"ק ויו"ט.

בנו ר' שלום ברוך ע"ה למד בתות"ל והי' חתן מר דריבין מעיר פולטבא (אינני יודע אם הי' רב או איזה עסק, אבל הי' אשכנזי מתנגד. כל המשפחה הם יר"ש).

ר' שלום ברוך נפטר צעיר לימים והניח אחריו שלוש בנות ובן אחד. הבת הבכירה נישאה לאחד מתלמידי ישיבת קמניץ הרב מארקוס. השני' נישאה לר' יהושע ווילהלם, השלישית נישאת לר' אלימלך טרעס נ"י. הבן זאב באגרי הוא בעל עסק, נשא אשה אמריקנית, אבל חרדה, וכל יו"ח הם יר"ש. המשפחה נתרבתה ת"ל בבנים ובני בנים.

עם משפחת דריבין נודעתי כאשר ר' יחיאל שרגא ע"ה תרשיש השתדך לבתו הצעירה עם בנם של ר' קלונימוס קלמן דריבין מפילדלפיה. החתונה היתה בביתי בברוקלין. החופה היתה בחצרי תחת כיפת השמים, כמובן.

ר' קלונימוס קלמן דריבין הנ"ל שאל אצל כ"ק אדמו"ר בעת ביקורו הראשון בארה"ב, אם יש תשעה אנשים וישנו אחד ממזרחי, האם מותר לצרפו לעשרה.

אחרי פטירת שלום ברוך הנ"ל נישאה אשתו (אמו של זאב באגרי) אחד ממשפחת אקערמאן, איש פשוט, וילדה ממנו בן ששמו יודא אקערמאן, הוא מחסידי סטאלין, והוא מנהל ור"מ בישיבה של חסידי סטאלין הנמצאת בבארא פארק.

בביאת המהגרים אחרי מלחמת העולם הראשונה התחיל להתפתח רוח היהדות בניו יארק, ואילו בעיר פילדלפיה לא הגיע הרושם הראוי. כל מוסד וקבוצה אם אינו מתפתח הוא פוחת והולך, ולכן נתמעטו אז חברי הקיבוץ ההוא בפילדלפיה, ורובם העתיקו דירתם לניו יארק.

(שמד)) וב"די אידישע היים" (גליון 60, קיץ תשל"ד, בחלק האנגלי עמ' 14) מוסיף לספר:

לערך שנה אחרי ביקור הרבי, התחלתי לתת שיעור תניא את התלמידים חברי צעירי אגודת ישראל, שהיו נפגשים בישיבת חיים ברלין בברונזוויל.

הרבי שמח מאד מהעובדה, וכתב לי [אגרות קודש ח"ב אגרת תקכט]:

קראתי את מכתבו ... אשר בו כותב שלומד תניא לפני צעירי אגודת ישראל, ונהניתי מכללות הענין הן מצד המשפיע והן מצד המקבלים ... ובטח מניח כחות לאגדם ולהרחיב חוג השומעים...

התלמיד מרדכי אלטיין