ספריית חב"ד ליובאוויטש

פרק לה

שנת תרצ"ז

הנסיעה לאירופה לכ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נבג"מ - נסיעת הרד"מ רבינוביץ לארה"ק וחזרתו לארה"ב

בקיץ תרצ"ז נסעתי לאירופה לכ"ק אדמו"ר הריי"צ נבג"מ, למקום שבתו במקום מנוחה ומרפא בפערכטעלסדארף סמוך לוויען באוסטריה (שנט).

תמונת המחבר בפספורט של שנת תרצ"ז

יצאתי מארצה"ב כ"ח תמוז באניית קווין-מערי.

גם בקרתי את הישיבה באטוואצק.

ברכת פרידה ביציאתו לאירופה - המחבר עומד במרכז

בטח ארשום מה שאירע בנסיעתי זאת בפרטיות, עד כמה שאזכור, כמו שאמר לי אדמו"ר הריי"צ נבג"מ טרם עזבי את וויען: דו זאלסט פארשרייבן אלץ וואס דו האסט געהערט און געזעהן אין דער נסיעה.

ובטח אכתוב אודות זה אי"ה בפרק בפ"ע (שס).

בעת נסיעתי לכ"ק אדמו"ר היו כמעט כל התלמידים על החוף ללוות אותי.

הבאתי עמדי רשימה מהתלמידים הקבועים הלומדים דא"ח, והבאתי פדיונות מכל אחד (שסא).

[כ"ק אדמו"ר אמר לי שהיו 213 פדיונות]

כ"ק אדמו"ר התעניין מאד אודותם. סיפרתי לאדמו"ר שישנם תלמידים המאריכים מעט בתפלתם.

שאלני: מיט וואס?

ואמרתי לאדמו"ר אודות המאמרים שהם לומדים איזה פעמים בשבוע, ר"ה רנ"ט, ועתה שמע כו' תרצ"ד ועוד.

אח"כ בהמשך הענינים שאלתי מאת כ"ק אדמו"ר איזה מאמרים ללמוד עמהם, והשיב לי: וואס דו וועסט מיט זיי לערנען, דער עיקר איז דאך דער משבצות, דער ושבצת (שסב).

* * *

הרב דוד מאיר (הרד"מ) רבינוביץ נסע לארה"ק בשנת תרצ"ו, ולא הסתדר שם ובשלהי קיץ תרצ"ז חזר לארה"ב.

הר"ר דוד מאיר (הרד"מ) רבינוביץ

אחות תמימים בריגא עם המשפיעים הרא"ח אלטהויז והר"מ חפץ

בשורה העליונה (מימין לשמאל): שושנה כץ; שרה גורביץ; זילבר; שרה חפץ; חי' גאר; לאה עלישבערג; מאשע פייגין; גיטל גאר; מינא סקאבלא; פעסי פיזאוו. בשורה השניה: אסתר סקאבלא; חנה גורביץ; רחל גוטקין; רבקה קראמניקאוו; מליע מרצינקובסקי; מרים שפירא; העניע גאדין; ביילע חפץ; רבקה לעמפערט; דבורה זשיטלובסקי.

בשורה השלישית: רבקה גורביץ; אסתר אשעראוו; פייגע מגידסון; חנה יאפין; חי' מיכלסון; ביילע גאדין.

אחות תמימים בריגא, עם הרבנית מרת שטערנא שרה נ"ע

צאתכם לשלום מהישיבה באטוואצק

משני צדדיו עומדים ראשי הישיבה והמשפיעים הר"י עבער הר"ב פרידמן והר"ד מקורעניץ, מאחוריו - חלק מהתלמידים

בהמשך הענינים שדיבר עמי אז כ"ק אדמו"ר הריי"צ נבג"מ אמר לי בזה"ל:

דער זיידע (אדמו"ר מהר"ש נבג"מ) פלעגט הייסן, דער טאטע (אדמו"ר הרש"ב נבג"מ) פלעגט זאגן און איך זאג ווי עס קומט אויס, אבער מען דארף פאלגען.

דו זעסט דאך, רד"מ רבינוביץ האט געוואלט פארען אין ארץ ישראל, בא מיר איז ניט אויסגעקומען, נו? ער האט געזאגט ער וויל פארען, נו פארט. זעסט דאך ער פארט דאך צוריק.

בנסיעתי חזרה מביקורי אצל אדמו"ר הריי"צ נבג"מ בוויען, שיצאתי מוויען ביום ב' אלול תרצ"ז ובאתי לפאריז ביום ג' ג' אלול, סרתי לידידי הרב ר' שניאור זלמן שניאורסאהן, והוא סיפר לי שהרד"מ הי' בפאריז וחכה להתראות עמי, לקבל פ"ש וידיעות מכ"ק אדמו"ר הריי"צ נבג"מ, אך הוכרח לנסוע למארסעיי לנסוע באני' שלו ההולכת ביום ג' לארה"ב.

האני' שלי יצאה מהאווער ביום ד', ובאתי לניו יארק ביום ג' יו"ד אלול, או בי"א אלול (שסג).

כשהגעתי בקשתי מהמזכיר של אגודת חסידי חב"ד, שהי' אז מר אשר הערשמאן יחי', לחפש בעתונות אולי תבוא בימים אלו האני' של החברה דאלאר ליין, שעמם נסע הרד"מ, למען סדר קאמיטע לפגשו על האני' כראוי לכבוד אחד מיקירי זקני רבני חב"ד בארה"ב.

הוא חפש בכל יום עד ש"ק בעתונים ולא נכנסה אני' מהחברה הנ"ל, והחלטנו שמן הסתם נכנסה האני' לחוף אחר, ואפשר בבאסטאן.

מכתבו של הרד"מ רבינוביץ אל המחבר

ביום ד' ח"י אלול קבלתי טעלעפאן מהרד"מ ז"ל, שבא היום מארה"ק, ומבקש שיבואו אנ"ש אליו להאטעל בראדוויי סענטראל להתוועדות.

כשבאנו אליו סיפר לנו שבהיותו בפאריז קיבל מכתב מכ"ק אדמו"ר הריי"צ נבג"מ (שסד), ובתוך הדברים כותב לו:

באיזה יום שיבואו לחוף אמעריקא יהי' להצלחה בגשמיות וברוחניות, ויום השמונה עשר לחדש הוא יום הולדת מורנו הבעש"ט נ"ע אשר אצל הוד כ"ק אבותינו רבותינו הק' זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע הי' יום זה יום הילולא פנימי בסוד אתכסיא ובו ביום היו אומרים דא"ח בהצנע רק לפני בניהם ביחידות, וגמירא מילתא - ע"פ ספור מקובל מהוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע - אשר ביו ביום - ח"י אלול - אומר כ"ק אבינו הבעש"ט נ"ע דברי תורה ברבים לפני תלמידיו ותלמידי תלמידיו וכל המקושרים אליהם.

ומספר לנו הרד"מ, שבאמת הי' עליו לבוא לארה"ב לפני שבוע, אך המלחים מהספינה יצאו לשבות (סטרייק בלע"ז), וישב כשבוע בחוף, וזה עתה היום בא לארה"ב, ומבין הוא אל מה רמז אדמו"ר במכתבו אליו, וע"כ חפץ הוא להיות בהתוועדות עם אנ"ש ביום זה, לקיים דברי כ"ק אדמו"ר במכתבו אליו (שסה).

בבואי חזרה נתחזקו כל הקביעות בלימוד דא"ח והתוועדויות ונתרבו התלמידים (שסו).

כפה"נ התחיל אז הרעיון של שימת לב לגישה מסודרה ומעובדה ע"ד אמריקה (שסז), כדרכם של אדמו"רי ליובאוויטש בכלל, ואדמו"ר הריי"צ נבג"מ בפרט, לעבד תכנית מסודרה לכל ענין, ובפרט לענין כללי שכזה.

ומזה היו התוצאות הטובות שבא אח"כ להנה, אשר ממש למחי' לנו ולהם ולהצלת היהדות בכל מרחבי תבל, א"א להעלות על הרעיון - איך הי' המצב לולא הי' בא ח"ו והיל"ת ההצלה של אדמו"ר נבג"מ וביתו מתוך ההפכה והמבול של אש כו'.


(שנט)) בארכיון המחבר יש מכתב שכתב לו הר"ר יצחק המתמיד הורביץ, אחרי חזרתו מארה"ב בי"ט סיון תרצ"ו:

הי' נחוץ לתקן עוד תקנה אשר בכל שנה יסעו שנים מאמעריקא לכ"ק אדמו"ר שליט"א, הי' בזה דבר גדול.

כן לפי דעתי הגיע העת אשר כת"ר יבא ג"כ לאדמו"ר שליט"א. זה יותר מעשרה שנים שלא הי' אצל אדמו"ר, כי מה שראה את אדמו"ר שליט"א בהיותו באמעריקא זה אינו נחשב לכלום, צוא א רבי'ן דארף מען פארין, ובפרט מה שראה אותו בהיותו באמעריקא זה אינו אפי' כמו המשל של מלך בשדה כו' הנאמר בלקו"ת ... מה יהי' הסוף מזה, צוא א רבי'ן פארט מען ניט און וויא איז מען אין אמעריקא. אמת הדבר כפי שאני יודע מצב פרנסתו, השי"ת ירחיב גבולו, הנה נחשב אצלו למס"נ, אבל הנסיעה לרבי צ"ל במס"נ, ואז תקוה לאל שיפעול אצלו פעולה לטוב.

(שס)) תיאור מפורט יותר מהנסיעה כתב המחבר ב"די אידישע היים" (גליון 41 תשרי תש"ל, וגליון 45 תשרי תשל"א), ושם מספר גם:

במשך 30 שנות נשיאות כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נבג"מ זכיתי לקבל הוראות וענינים רבים (בהכנסי ליחידות וע"י מכתבים), שהם עבורי עמודי אור ומורה דרך לכל החיים. אמנם הביקור הזה אצל הרבי הי' באופן אחר לגמרי.

במשך הביקור הזה הייתי, בלי גוזמה, עשרות שעות בחדר היחידות, שבהן דובר על נושאים רבים כלליים ופרטיים, ומלבד אוצר ההוראות הבלתי נדלה שזכיתי לו, הנה הקירוב הגדול מהרבי, קורת הרוח מיוחדת שהראה הרבי, אין מלים בפי לתארם.

טרם עזבי את וויען אמר לי לרשום את כל אשר אני ראיתי ושמעתי, אבל כשלקחתי את העט ביד, לא הצלחתי להתרכז ולכתוב, וגם כעת, עשרות שנים אח"כ, כשאני מתיישב לכתוב, חוזרת אלי אותה השראה עילאית של אותם הימים, המקשה עלי את הכתיבה.

* * *

תמיד היה לי דחף פנימי בראשי ולבי, האומר לי שצריך לנסוע לרבי. בסביבות חג הפסח תרצ"ז התחלתי לגלות לאנ"ש על רצוני זה.

הייתי אז מנהל "אגודת חסידי חב"ד" ללא תשלום, ולכן החליטו שאגו"ח תשתתף בהוצאות הנסיעה.

התחלתי להכין עצמי לנסיעה. הודעתי לאנ"ש שאפשר למסור על ידי מכתבים לרבי, בקשות עצה ברכה וכיו"ב.

[ב"חב"ד בולעטין" (תמוז תרצ"ז, עמ' ז) נדפסה הודעה:

הרב ישראל דזשייקאבסאן, דער מנהל פון אגודת חסידי חב"ד בארצות הברית וקנדה, פארט אי"ה דעם 25טען תמוז צום רבי'ן שליט"א, און ער וועט אויך זיין אין די ישיבות אין פוילען. ער וועט אי"ה איבערגעבען דעם רבי'ן שליט"א אן אויספירליכען באריכט וועגען דער אלגעמיינעם טעטיגקייט פון אגודת חב"ד און די חב"ד באוועגעונג דא אין לאנד.

יעדער איינער וועלכער וויל איבעגעבען א בקשה אדער פדיון צום רבי'ן שליט"א קען דאס טאהן. מען קען טרעפען הרב דזשייקאבסאן...

ובארכיון המחבר יש מכתב שכתב לו הר"ר אברהם אלי' אקסלרוד בעש"ק פנחס תרצ"ז:

הנה אע"פ שבכל ר"ח אלול לערך אני שולח פ"נ לכ"ק א"ש, מ"מ כאשר אתה נוסע עכשיו לכ"ק א"ש, נתיישבתי שצריך לשלוח ע"י פ"נ].

אנ"ש אירגנו מסיבת צאתכם לשלום, הבאתי אתי למסיבה דפי כתיבה, שעליהם כתבו המשתתפים את שמותיהם ובקשותיהם. אח"כ נסעתי לכמה עיירות, לפגוש שם את אנשי שלומינו ולהביא פרישת שלום חי' לרבי מהם, אשר כל אחד מהם יקר לרבי כבבת עינו.

במשך כל ההכנות והפגישות עם אנ"ש היתה לי הרגשה מיוחדת, יהודי ארה"ב מתקשרים חזרה עם הרבי. ולבי נפעם בקרבי בראותי אשר זיכני השי"ת למלאות את תשוקתי לנסוע מאמריקה לרבי.

ביום ד' כ"ח תמוז תרצ"ז יצאתי באנית "קווין מערי", באחת מנסיעותיה הראשונות לצרפת. הים הי' רגוע, ונחתי מעט משאון ההכנות לנסיעה; אמנם רגשותי לא רצו להרגע. עיינתי בספריו של ר' צדוק הכהן מלובלין, שבהם רעיונות עמוקים עם השפעה מיוחדת על מצבי בשעה ההיא.

בפריז התיישבתי על רכבת הנוסעת לוינה, אוסטריה. הרכבת נסעה דרך שווייץ, שבה עלה אברך מקראקא, שמסר לי ד"ש מקהלת חב"ד בקראקא, שיש לה מנין מיוחד, ובראשה עמד ר' זליגסון הלומד חסידות עם הקהל.

גם הוא נסע לוינה, שם התאכסן במלון קונטינענטל, הוא יעץ לי שגם אני אתאכסן בו, וכן עשיתי.

בתחלה נתנו לי חדר לא כ"כ מיוחד; כנראה שלפי מראה פני החליטו שלמרות הפספורט האמריקאי, אינני אישיות חשובה מדאי. אמנם כאשר ירדתי למשרד המלון וטלפנתי לרבי להודיע שהגעתי, הודיעו לי מיד שיש להם חדר טוב יותר עבורי.

הרבי נמצא אז במקום מרפא בפערכטעלסדארף, כ-40 דקות נסיעה ממרכז העיר וינה, שם הי' חדר מיוחד גם למזכיר ר' חיים ליברמן נ"י, והוא הודיעני בטלפון לאיזה שעה אבוא להתראות עם הרבי.

הרבי הי' מקבל אותי בשלוש מועדים קבועים ביום: 10:50 לפנה"צ; 2:30 אחה"צ; לערך 7 בערב. ז.א. פעם אחת ביום, באחד משלושת המועדים הנזכרים, לפעמים פעמיים ביום, ופעמים אחדות שלוש פעמים ביום (אצל הרבי הי' כל דבר מסודר).

משפחת הרבי, הישיבה התלמידים המשפיעים וראשי הישיבה היו אז באטוואצק, ליד ווארשא פולין. אחרי היותי 8 ימים בוינה נסעתי לאטוואצק, כדלקמן, ולפני נסיעתי אמר לי הרבי:

היינטיקע וואך האב איך אוועקגעגעבן אויף דיר 33 שטונדן: 23 שטונדן ביסטו ביי מיר געשטאנען אין חדר, און 10 שעה האט ביי מיר געדויערט צו געבן די ענטפערס און צו מסדר זיין וואס צו ריידן מיט דיר.

213 צעטלען האסטו געבראכט. איך האב זיי געציילט (נאך יעדן צעטל האב איך אפגעלייגט א שוועבעלע).

לערך 8 שטונדן האט געדויערט צו אפנעמען די גרוסן פון אמעריקע, און עס האט זיך ביי מיר אפגעפרישט דער גאנצער ציור פון דעם באזוך אין אמעריקע מיט 8 יאר צוריק. פאר די 8 יאר איז דער ציור געווארן אביסל פארוואלקנט, נאר איצט האט פאר מיר ווידער אויפגעלעבט דער גאנצער ציור.

כל יום כשהייתי נכנס לרבי, רגיל הי' לאמר לי, כמה מענות למכתבים שהבאתי כבר הספיק עד אז להשיב.

פעם אחת בערב, בהיותי במחיצת קדשו, אמר לי הרבי לפני יציאתי:

דא געפינט זיך איצט חאציע'ס בעל-הבית'טע, הרבנית סאשא פייגין, זי דארף צו מיר אריינקומען מארגן ארום 12 אזייגער.

אט אזוי איז עס דאך ... אויסער אלע זאכן בין איך דאך א טאטע און א מאמע, א ברודער און א חבר...

בבוקר אחד, בהיותי אצל הרבי אמר לי הרבי בין השאר:

ישראל, היינט [נעצר לרגע כמהרהר, והמשיך] אין דאוונען האב איך געגעבן א שבח והודי' צו דעם אויבערשטן פאר דער דיעה וואס ער האט דיר אראיינגעגעבן צו קומען אהער. עס גיט זיך ניט איבער אין ווערטער דעם פארגעניגן וואס דו האסט מיר פארשאפט.

[באדחוהמ"ס כתב המחבר אל ידידו מוהר"ר שאול ברוק:

אין מלין בלשוני לתאר לפניך התענוג הנפלא שלי, כא"ש אמר לי עס גיט זיך ניט ארויס אין ווערטער דעם תענוג. כעשרים ושמונה שעות דבר עמי במשך השתי שבועות שהייתי בווין, ודיבר עמי מהכל, ואמר לי פ"א שנתן שבח והודי' להשי"ת בתפלתו היום, על הדיעה הישרה שנתן השי"ת לנסוע אליו, ולשולחי לשלחני].

בנסיעתי מאמריקה לרבי לקחתי עמי את כתב-היד של ר' חיים מאיר הילמן ע"ה, מהדורא בתרא לספרו "בית רבי", בהוספת סיפורים וענינים יקרים.

[את הסיבה למסירת כתב היד לידי אדמו"ר, קוראים אנו במכתב שכתב המזכיר הר"י פייגין אל אגו"ח בארה"ב, בכ"ה מנ"א תרצ"ה:

מה ששאל כבוד המנהל אגודת חב"ד אודות העתקת הספר בית רבי, הנה כפי שרשום אצלי כבר כתבתי מזה, ואולי נאבד איזה מכתב בדרכו, מענת כ"ק היתה כי ישלחו את הכתבים הנה. הטעם לא אמר לי. בדרך הפשוט מובן הדבר, כי לבד אשר עצם ההעתקה יותר נכון להעתיקה פה אשר תעלה בזול יותר, וחס על זמן של מזכיר אגודת חב"ד לבלות על עניני ההעתקות, כי הרי יכולים לפעול מה דבר ממשי. ובכל אופן הרי כמובן אשר בלי ראות כ"ק מראש הכתבים אינו שייך שידפיסו זאת אגודת חב"ד. ובכן ראוי שיהיו שניהם באים כאחד].

הוא ערך את הספר בשני חלקים, חלק ראשון אודות הבעש"ט ותלמידיו, וחלק השני אודות רבנו הזקן והאדמו"רים ממלאי מקומו.

[בין ההוספות המיוחדות שנשארו חקוקים בזכרוני כדאי להזכיר, את העתק מכתב אדמו"ר ה"צמח צדק" אל הרה"ג הרה"ח ר' הלל זצ"ל מפאריטש, ותשובתו של ר' הלל.

המכתב הוא מחודש אדר תרכ"ד, שנים אחדות לפני ההסתלקות, וכותב לו על מצב בריאותו הרופף שאינו מאפשר לו ללכת בלי עזרת בני ביתו, וכיון שהוא נמצא לבדו (זוגתו נפטרה בשנת תרכ"א) זקוק הוא בזה לעזרתם של בניו ונכדיו, שזה מאד קשה עבורו.

אדמו"ר הצ"צ כותב לו, ששמע שבלייפציג מרפאים מחלה זו ע"י "אלקטרוס", ושואל את חוו"ד אם כדאי שיסע למקום רחוק זה להתרפאות, בשעה שעדיין רפואה זו לא בדוקה.

ר' הלל השיב לו מיד באותו חודש, שלא נראית לו כדאיות הנסיעה הזאת, ומאחל לרבי רפואה שלימה].

אחרי שמסרתי את כתב היד לרבי, דיבר אתי הרבי אודות הספר "בית רבי":

וועגן דעם בעל שם טוב און זיינע תלמידים האבן אנדערע געמאכט בעסער פאר אים, נאר וועגן דעם אלטן רבין האט ער געמאכט בעסער.

הרבי הזכיר אז בדיבורו את שמות המחברים המודרניים שכתבו אודות ליובאוויטש, זכור לי שהזכיר בין השאר את טייטלבוים וברדיטשעווסקי. הרבי אמר לי אודותם (התוכן ולא הלשון): הם שאבו את החומר על חב"ד והנשיאים ממקורות בלתי מהימנים, ולא קיבלו זאת בצורה נכונה.

* * *

בשבוע הראשון לשהותי בוינה הייתי סועד במסעדה של שרייבער על ה"דונאי". בהיותי שם פעם, באחד מתשעת הימים , ראיתי את הרבי שליט"א בא עם הרבנית שתליט"א והרבנית נחמה דינה שתליט"א.

מובן שנשארתי לשבת במקומי, ומרחוק עקבתי במבטי לאופן נטילת הידים שלהם לסעודה. הרבי נטל ידיו שלושה פעמים, עם מגבת; הרבנית נחמה דינה - שלושה פעמים בלי מגבת, והרבנית - שני פעמים על כל יד.

זה עשה עלי רושם אדיר בראותי איך שהיסוד של דרכי חסידות חב"ד השתרשה בפנימיות, ומתבטאת בהידורי מצוה ששייכים אליה.

[השוה שיחת ש"פ וישלח תשי"ד:

יש כו"כ ענינים שפעם נהגו בהם רק יחידי סגולה, אבל סתם כך נזהרו מלעשות זאת ... כמו נטילת ידים לסעודה, שתהי' ג"פ על כל יד ועם מגבת, שפעם אם אחד הי' שואל היו משיבים לו שאין לזה שייכות אליו, וכעת התפשט המנהג אצל כל החסידים כדבר הפשוט; עד אשר שמעתי שיש בתים שאפילו נשי ובנות חב"ד נוטלות ידיהן ג"פ עם מגבת על הכתף, וההידור שעדיין לא הגיע לעולמ'שער רב, הגיע עליהן, שהתחנכו בבית חסידי].

* * *

ביום ד' י"ג מנ"א נסעתי ברכבת מוינה לווארשא, כדי להגיע לישיבה תומכי תמימים באטוואצק. שהיתי שם כמה שבועות מאד מרגשות חדורות בחום חסידי, בד' אמות של בית הרב ובין כתלי הישיבה הקדושה, ראשי הישיבה, המשפיעים והתלמידים.

באחד מהימים ההם הזמינה אותי הרבנית הזקנה (מרת שטערנא שרה, אשת אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע) לסעודת ערב, ויחד אתי הזמינה את המזכיר הרה"ח ר' יחזקאל פייגין והרה"ג הרה"ח ר' יהודה עבער הי"ד.

במשך הסעודה אמרה לי הרבנית: "איך ווייס ניט וויאזוי מיינע מאכלים געפעלן אייך; מסתמא זיינען אין אמעריקע אנדערע מיני מאכלים ...".

השבתי על כך: רביצין, איך געדענק נאך אייערע מאכלים פון ליובאוויטש; כ'האב דאך געגעסן אייערע זופ?".

[כמסופר לעיל בפרק ג; ומספר על כך המחבר גם ב"די אידישע היים, גליון 36, קיץ תשכ"ח, בחלק האנגלי עמ' 17].

העירה על זה הרבנית: איך שעם זיך ניט צו זאגן אייך, אז עס איז געווען זייער א נוצבארע הילף ... איך פלעג מאכן נאך א דריידל אין מיינע בריוו ...

[את ה"דאמען פאראיין" לצורך עזר התלמידים הצעירים, ניהלה אז הרבנית ע"י מכתבים, שבהם התרימה אנשים לקופה הזאת. היה לה כתב יפה מאד עם אותיות מעוגלות, וזהו שאמר "א דריידל אין מיינע בריוו"].

בחדר האוכל שלה עמדה ספה ישנה, שהביאה אתה עוד מליובאוויטש [שם עמדה הספה בחדר ההמתנה שבין חדר האוכל ובין חדר היחידות של כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, ועליה הי' נח מזמן לזמן]. הרבנית הראתה לנו את הספה ואמרה: דאס איז די איינציקע זאך פון הויס וואס איך האב פון מיין מאן - די איינגעזאפטע שווייס פון זיין הייליקן קאפ.

[בארכיון המחבר ישנו המכתב ששלחה לו לפני עזבו את אטוואצק:

ב"ה כ"ו מנ"א אטוואצק

יטיב הש"י הכוה"ח לכ' י' הרב הנכבד ווח"ס י"א מוהר"י דזייקאבסאן נ"י

איך שיק אייך א טארט אויפין וועג, איך וואונש אייך דאביי א גוטין געזונדין גליקליכין יאהר מיט אייער וו' פאמילי' לעבין.

אייער גוטוואונשענדע אלטע גוטע פריינדין

שטערנע שרה שניאורסאהן]

מכתבה של הרבנית שטערנא שרה אל המחבר

גם בתו של הרבי, מרת חנה אשת הרש"ג שליט"א, אירגנה מסיבת טיי לכבוד האורח מאמריקה, והזמינה גם את צוות העובדים של הישיבה ועוד יחידי סגולה. כאן התנהלה המסיבה בסדר אמריקאי, עם נאומים וכיו"ב.

הייתי בווארשא ואטוואצק עד אחרי שבת מברכים אלול; באותו שבת היתה התוועדות נעימה. התקיימה גם התוועדות כללית באמצע השבוע, בהשתתפות תלמידי הישיבה ומספר חסידים ובעלי בתים.

אחרי השבת נסעתי חזרה לוינה, והייתי שוב אצל הרבי באותו סדר כמו לפני הנסיעה לפולין.

הרבי אמר לי אז, שהוא מאד שבע רצון מהמכתבים שקיבל מאמו הרבנית ומבתו, שתיהן הביעו את העונג מהרושם של ביקורי שם.

ביום א' י"ב אלול הפך החדר של הרבי בסנטריום בפערכטעלסדארף למקום המזכיר את ליובאוויטש. הגיעו לרבי כמה מנינים יהודים, רבנים ובחורים מישיבת נייטרא, שלמדו את מאמרי הרבי (בין חברי הקבוצה בוינה שהיתה קרובה לליובאוויטש היו ר' יעקב שיף שי', הדר עתה בברוקלין, והאחים שפיץ, בני ר' שמעלקא שפיץ).

ביום א', יום לפני נסיעתי חזרה לאמריקה, אמר לי הרבי שאבוא אליו למחר בבוקר, עם החבילות שלי, ומשם אסע חזרה לביתי.

אחרי דברי הרבי אלי בנושאים שונים עם הוראות שונות, נתן לי הרבי את המאמר "אחרי" מג' אלול תרצ"ז, ואמר:

איך מאך דיר א שליח מצוה וכו' וכו', און מ'זאל דעם מאמר לערנען אין חודש אלול און תשרי.

זאלסט פארשרייבן אלץ וואס דו האסט געזען און געהערט.

נהג המונית כבר מחכה ואומר שכבר מאוחר ומפחד שנאחר את הרכבת. הוא נוסע במהירות ברחבות צדדיים כדי להספיק להגיע לרכבת לפני יציאתה.

האברכים שהכרתי במשך שהותי בוינה נסעו כולם לתחנת הרכבת ללוותיני. הרכבת מוינה לפריז נסעה ביום שני, בשעה 1 אחה"צ (האחים שפיץ הכינו עבורי כרטיס לפריז).

כשהגענו לתחנת הרכבת הזדרזו המלווים, שחיכו לנו כבר שם, הכניסו את החבילות לרכבת, בעת שהרכבת כבר התחילה לזוז.

הרושם העז של הביקור הזה, לא התעמעם במשך השנים, ובעת כתיבתי זאת מתעוררות אצלי שוב אותם שעות הכי קדושות בחיי.

(שסא)) בארכיון המחבר ישנה המחברת שאתה נסע, ובה רשם את כל הפ"נים שנמסרו על ידו, ובסופה הוסיף לרשום (בכתב מהיר ובלתי ברור) ראשי פרקים מדיבורי כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע אליו במשך שהותו אצלו:

באתי חזרה מווארשא.

ע"ד האפשריות לרחב הוצאת אגודת חב"ד סיפר כא"ש ע"ד מה שהישיבה לקחה ממנו סך 1500 זלאטיס בשנה זו ונעשה בע"ח. עזרת אחים לוקחים ממנו, וממילא אם תתרבה ההוצאה תהי' זה על אחריות אד"ש ויהי' הוא בע"ח עוד יותר גדול. אעפי"כ בארתי לו שיש בדעתי אי"ה שמהקופסאות ומאפיעלס וליידיעס אוקסזילערי יש לקוות שתתרבה ההכנסה אי"ה עד חמשת אלפים דולרים לשנה. ונחלט לעשות הסדר ע"ד מנהל. וע"ד עזרת אחים לדבר עם אחי התמימים ליסד תמיכה עבו"ז כשלוש מאות דולרים לשנה לפחות. כן דיבר ע"ד העתקת תמימים מארצה"ב לתו"ת. ודברתי עם כא"ש ע"ד השתדלות ע"י רמ"א זעלדין, או ע"י האגענטור.

א' בהנוגע ע"ד [...] שהתגלות של השפאלער זיידע שלכן נק' זיידע מפני שהתגלותו הי' בעת שכבר בא בשנים, ולא רצה להתגלות והי' מתנהג ע"ד הצדיקים הנסתרים בלבוש פעלץ והדומה. פ"א הלך בדרך ונסע ערל עם עגלה ונשקע בטיט ובקש לעזור לו ומצד אהבת הבריות עזר לו, ואח"כ בקש עוד איזה סיוע בזה וא' לו שאינו יכול, ואמר לו הערל אתה יכול אבל אינך רוצה, וא' שזה אמרו לו מן השמים שצריך להתגלות, והלך משם לעיר הסמוכה והחליף בגדיו ונתגלה.

שאלו את אדמו"ר הזקן ע"ד האנשים פשוטים שאינם מבינים את הענינים העמוקים בדא"ח ומה הם שומעים ובאים ולכאו' זהו אצלם ביטול זמן ולמה לא ישמעו בזה הזמן פרק משניות והדומה, והשיב אדמוה"ז שכשם שהראש צריך לדעת ולהרגיש מעלת ותועלת הרגל כן הרגל צריך להרגיש מעלת הראש. והנה משרע"ה פעל ענין זה שהראש ידע תועלת ומעלת הרגל, וזהו שא' שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו, והיינו שמה שזכה למדרי' האנכי שיהי' בקרבו הוא מפני השש מאות אלף שהם רגלו והאנכי בקרבם ע"כ זכה הוא למדרי' זו, אבל שהרגל ידע מעלת הראש לא פעל עדיין ואח"כ ע"י מ"ת וע"י מס"נ של ישראל בכל זמן והתגלות פנימי' התורה ע"י הרשב"י והאריז"ל והבעש"ט עד עתה נמשך הענין הזה בעולם שהרגל יוכל להרגיש מעלת הראש וזה ע"י ביאתם לשמוע ולראת את כו'.

דיבר ע"ד פארבריינגען שמוכרח הדבר שצריכים לעשות פארבריינגען לפרקים קרובים ברוח הישן, ואמר שר' פנחס רויזעס אמר, פעם א' אדמו"ר הזקן אמ' תורה קצרה אהבת עולם אהבה הלקוחה מעולם והתחיל להתגלגל ברוב דביקות, הבעש"ט א' שכל מה שהאדם רואה או שומע בעולם הכל הוא מה שמראים לו דרכים בעבודת השי"ת רק שצריכים להיות הכלים דראי' ושמיעה להבין זה, עד"מ הצפור כשהיא מזמרת היא אומרת שירה רק שצריכים להבין לשונה. וא' ר' פנחס מען מאנט פון חסידות פון רבי'ן פון די מדריכים (בימי אדמו"ר האמצעי היו קוראים למשפיעים מדריכים, מזמן הצ"צ התחיל השם משפיעים) נאר פון זיך מאנט מען ניט און באי א פארבריינגען מאנט מען, וביאר שצ"ל באופן דק ונקי לא רק שלא לפרוש בשמם וכל א' מבין את מי מכוונים ולבד זה צ"ל אן א שטאך, וביאר זה שכתב פ"א לא' (לפני ב' או ג' שנים) שבעת שהתחיל להתעסק ברפואות הי' צ"ל לעשות לו נתוח קל א שטאך, וא' שבכלל גופו נקי בגשמיות וכעת טרם שעשו זה עשה אמבטי אעפי"כ רחץ הרופא בשפירט את המקום ושאל אותו למה זה והשיב לו הרופא פן ואולי ימצא איזה אבק דק מן הדק יכנס ע"י המחט והשטאך שעושים אז לא רק שלא יביא התועלת אדרבא יכול לקלקל ח"ו וכן הוא בפארבריינגען.

אדמו"ר הזקן א' פעם א' בתו' הנק' צעטיל (חמש אופני תורות הם מאדמוה"ז, צעטלין תורות קצרות, את ס' התניא עבר משך עשרה שנים עד שנסתדר באופן כזה, בתחלה הי' זה תורות בהתחלות פסוקים וסיומי פסוקים לערך שני פרקים תניא היו ג' מאמרים המשך, וגם היו תשובות על יחידות. ומהתורות הללו במשך עשרה שנים נסתדר ס' התניא עד שהוציאו נכון להדפסה כמו שנדפס כעת (לפה"נ מדברי כא"ש הקונטרסים שנק' בהקדמה זהו כמו שכבר נסתדר להיות ס' התניא)), וא' אדמו"ר הזקן בתו' צעטיל, דע מה למע' ממך כל מה שלמע' הכל הוא ממך, והי' בדביקות עצומה ואח"כ לפה"נ אמר ביאור ע"ז אדמוה"ז ובאר זה בתו' שזהו ע"ד מחלוקת בשיטת המקובלים אם הספי' הם רק לענין פעולתם או שיש בעצם ענין הספי' למע', ובאר זה שכל מה שנעשה למע' הוא ע"י פעולות האדם וא"כ זהו כמו אופן הא'.

עוד א' לי שאדמו"ר אבינו נבג"מ א' פעם א' להרי"מ מפאלטאווע שמע (תמיד הי' קוראו בלשון איר רבים וכעת אמר לו דו) זאגסט דאך אז איך בין א פייגעלע וואס איז ארויפגיפלייגין אפן בוים און דו ביסט א קעלבל וואס איז גיבליבן שטיין אונטערן בוים, אנשים אחים אנחנו אט אזוי ווי א חסיד דארף ניט פארגעסן זיינע חסרונות דארף ער אבער אויך ניט פארגעסן זיינע מעלות און ער דארף זיי היטן און ניט וועלין דאס מאכין צו ניט.

נחזור לענין הפארבריינגען, א' שיכול להיות ששומע פרק תניא או חפץ לשמוע ובחדר השני יהי' מה שיהי' בענינים חומרים, דארף מען פארבריינגען.

המדובר בתחלה הי' ע"ד דירת כא"ש, ההכרח לקנות בית דירה ראוי' ומוכרח הדבר לבוא לפועל בקרוב. בשכנות יושב שכן שהראדיא פתוחה בש"ק. דיבר ע"ד מצב בריאותו שבתחלה הרופאים אמרו שע"ד להתרפאות אין מה לחשוב, ולכה"פ שלא יתקלקל ח"ו. הרופא גארזאן לא הי' דעתו עמהם ונתן לכא"ש דיעט שלא לאכול רק [...] וירקות ופירות והקזה בתוך הגוף מאיזה מיני רפואות ות"ל במשך זמן שני חדשים הרגיש שהמחלה עמדה ומני אז הוחל להראות הטבה ת"ל. בתחלה לא הי' יכול לדבר רק כחמשה מינוטין ואח"כ הי' יכול לדבר כחצי שעה, והמאמרים הי' מבאר בכתב יותר מבדיבור. וכעת ת"ל הוא מדבר כשעה ויותר. אך כ"ז כמובן בהפסקים בינתים. ובחגה"ש היו ד' מאמרים ובין פסח לחה"ש הי' דא"ח בכל ש"ק. דעת הרופא שהי' ביום ב' משביעת רצון, בכלל אומר שניכרת הטבה ת"ל, ואומר שבכלל מוכרח להיות בסנאטריום ששם נעשים כל צרכי הרפואה והכל בסדר יותר טוב, אך היות שבימי הקיץ יותר טוב לו מבימי החורף, והרופא אמר שבקיץ זה נרגש ת"ל הטבה יתירה נגד הקיץ דשנה העברה, דעתו שאי"ה לחורף מוכרח הוא ליסע לארצות החמים לשווייץ או לאיטאליע.

המעשה מהבעש"ט עם השלוחים מועד הארצות תשובת הבעש"ט ג' פירושים שמוע בין אחיכם, שמוע שמיעה והבנה ביתרון בין אחיכם! בין אחיכם להיות בין אחיכם שלא להיות ברוממות הבן תורה מן האיש פשוט ויר"ש בתמימות בין אחיכם להיות אויסגעבונדן עם אחיכם אומרי תהלים תורה במוח תורה בלב הרגש וע"ז בא המשל מב"א גנן זה קוצר הרבה וזה קוצר מעט אבל סולת, תשובה על טענתם הלא מרובים הם שלהם משלנו.

אגודת חב"ד מוכרחת להסתדר ולהתארגן בתור אגודה מאושרת מהממלכה לקשר כל אנ"ש חסידי חב"ד אנשים ונשים לזכור צור מחצבתם והעיקר בהרעליגיאזנען מאראלישן זין למע' מכל מפלגה מיוחדה. תשלום חבר 2 דולרים לשנה, ויהי' המגבית ע"י גובים. להוציא האור הבולעטין בדפוס בו יודפס ברכות מז"ט ומודעות שונות שלא עלמלק"פ, לבד המודעות מחברים או ברכות מיחידים שישלמו עבורם, גם מחלקה עבור ילדים סיפורים והדומה. כל עיר תתן תשלום שנתי להוצאות המשרד.

ע"ד איגוד הבכנ"ס נוסח האר"י בענין [...] ליסוד מקומות להתפלל במקומות הדרוש לזה עפ"י האופנים שהתחילו להתעסק בשנה העברה.

שוב דיבר ע"ד הבולעטין שצריכים לעשות מדור להדפיס תולדות התפתחות הבכנ"ס נוסח האר"י בארצה"ב מי הי' הפרעז' הראשון, מתי נתייסדה, וע"י מי, ומי הי' הרב אצלם, מתי בנו הביהכנ"ס, תולדות כל בהכנ"ס בקצרה, וידפיסו זה בתחלה מבהכנ"ס ואח"כ עי"ז יתוסף וכ"א יחפוץ להדפיס, כך להדפיס תולדות יחידים, מי שרוצה לרשום גזעו הוריו תולדותיהם או תמונותיהם.

כל חבר מאגודת חב"ד לבד החוברת שיקבל הנק' בולעטין ולבד שיוזמן להשתתף בהפארבריינגען שיערכו מזמן לזמן במקומות שונים (ושלא ע"מ תשלום או איזה מגבית) הנה בעת שמחתו יושלח לו ברכה מאגודת חב"ד לשמחות נשואי יו"ח ויושלח גם תשורה, ובתוך זה גם להזכיר ע"ד הגזע ושתלך בצעדי הוריה וגזעה טהרת המשפחה.

עוד הוחלט שיהי' מקום בהלשכה להפצת ספרי ומאמרי ועניני דא"ח ויודפס צירקילאר ולשלחו לכל המקומות ולכל יחיד במכתב ויהי' ממונה פרטי על זה, כן להתדבר עם הר"י שיחי' [פייגין] ע"ד שילוח מאמרים וכתבים ישר מווארשא.

מוכרח הדבר שיהי' נוסעים לערי השדה לייסד אגודות בתקנות הנ"ל.

ע"ד אופני ההכנסה הרא"פ וויילער יהי' על הקופסאות והשגת בכנ"ס בניו יארק. ע"ד משולחים.

תשלום חבר גשמי ורוחני, הבאת עוד חבר להאגודה לענינים גשמיים או רוחניים. חברים פועלים הם אלה שיכלו במשך שנה לתת זמן כשבועיים לטובת אגודת חב"ד, למה שיצטרך. התמימים יתנו כארבעה שבועות לשנה בזמן המוכשר להם.

סדרי ההנהגה באגודת חב"ד כפי שהוחלט אחרי ההתדברות ע"פ יסוד הדברים ששמע הרב דזיקאבסאהן מכ"ק אדמו"ר שליט"א בעת היותו בוין ה'-יד מנחם אב תרצ"ז

להתדבר עם הרי"ף [הר"י פייגין] ע"ד סדר חילוק הסניפים ולערוך מכתב להסניפים ע"ד ארגון וחיזוק הסניפים.

ע"ד הבאת תמימים האברך מלוקאטש. ע"ד טשיקאגא, לשלוח להם את שלום פאזנער.

רצון כא"ש שבבואי אי"ה צלחה אבקר את העיירות בתור שליח מכא"ש למסור להם ברכה.

דיבר ע"ד יסוד אחי תמימים מאת תלמידי הישיבות, ויהי' עניינם רק ענינים רוחניים.

הי' שבע רצון מאד מענין החב"ד הצעיר [...] יהי' בתוכם.

ע"ד יתר הענינים הסכים ואמר שזה מתקבל, והסכים על סדר הענינים מי שיסדר אותם ומי יעמוד בראש.

ע"ד מעמד הרא"ס [סימפסון] ויוחנן [גורדון] ואנ"ש [שקליאר] ואברהם זיסקינד. ברוך פוטערמאן ע"ד תשלום חברים.

בשעה השלישית הי' המדובר ע"ד ענין רוסלאנד, וביאר תחלה סדר ההכנסה שהי' לו מקודם, ומפני מה נפסקה ההשפעה, ודיבר שצ"ל בזה האופן, ראשית יסודר שמעז"ת ישלחו לכמה שיהי' באפשרי, והשנית כשיכנס הרמד"ר [ריבקין] בתוך הועד לעניני הישיבו' שעל יד הדזוינט אז ישתדל (ובכל אופן נשתדל שבתוך הבודזעט תיכנס הישיבה ברוסי') בזה, ולבד זה ע"ד יתר עניני רוסי' לקרוא אסיפה מיוחדת להתדבר עם העו"ד יקותיאל קרעמער לבאר לו תוכן הענינים והמצב הרוסי באשר הוא שם והיות שכעת הקציבו סכום כזה עבור זה מדוע לא תתן הדזוינט לד"ר ראזען סכום כזה גם על לימודי קודש, נותנים לו סכומים על [...] היינו סכומים כאלו ע"ד עצמו לחלקם והוא נותנם למקומות אחרים. בשנה העברה נתן לו ע"ח החוב רק שלשת אלפים דולרים ושבעה אלפים ע"ח השנה. אחרי בארו כ"ז ישתדל מר קרעמער ליסד ועד עד"ז בהועד יכנס רופא מומחה פראפעסאר ב' גבירים נכבדים העו"ד מר יקותיאל שותפו מר קליינפעלד ומר דיקשטיין או סיראוויטש. מזכיר מזמן לזמן בענין זה אבחור בצבי שעכטער. ע"ד מקורים להוצאת הלשכה עד 2500 דולרים לשנה מאת העודף מתשלום חבר מאת הריוח מספרים ומאת עריכת איזה סעודה.

אדמו"ר נבג"מ א' בשעתא חדא, אינני זוכר הדברים על ברגעא חדא.

א' שאדמו"ר נבג"מ א' שעל תורה הנגלית נתן ה' לנו ע"י מס"נ של הקב"ה כבי', קשה הדבר לומר, הכוונה הלא חמדה גנוזה הי' ונתנה לנו, ופנימי' התו' ע"י המס"נ של ישראל.

סיפר שפ"א הי' בליענינג' עם אדמו"ר נבג"מ והי' בחדר א', ובחדר הב' הי' הר"ש גורארי', ובא אליו המנהיג עסקים, וסיפר ע"ד פאדראד שיכולים ליקח כעת, היינו שהממשלה פתחה לקבל הצעות על לקיחת העסק, אבל הם, היינו הרש"ג אינו יכול. הרש"ג שאלו מדוע לא ניתן מחירו, והשיב הלא אין מעות, והשיב ליתן שטרות, וא' הלא שטרות נתנו ג"כ יותר מדאי עד עתה, וא' לו הרש"ג אין עתה העת לעשות חשבונות, צריכים לעשות, לקחת העסק. והרש"ג הי' מדבר בקול רם, היינו שכך הי' אצלו חתוך הדבור, והדלת היתה פתוחה מחדר אדמו"ר, ושמעו הדברים של הרש"ג. וא' אדמו"ר נבג"מ לכא"ש, השומע אתה דברי הרש"ג, אין עתה העת לעשות חשבונות צריכים לעשות.

דיבר ע"ד השכלה, מדוע לא יש סדר בדא"ח אל כל ענין מקורו [..], ע"ד משנה גמ' וכו'. אמר שדא"ח אין זה שייך תואר נפש רוח ונשמה באים בציור אדם ואפי' מקיף דחי' שייך לציור אדם אבל מקיף דיחידה אין שייך לציור אדם כלל, וסיפר שאדמו"ר נבג"מ אמר שבלימוד ענין בדא"ח אפי' מבלי הבנה יכולים להיות הרגשת עצמיות א"ס התגלות יחידה שבנפש יותר מהאה' להתענג עד ד' של ר' אייזיק מהאמיל שנתן לו אדמוה"ז ע"י [...] שפ"א הי' אברך א' בעל חושים ומצויין בתו' ואדמה"ז חפץ להשיגו שיתקרב לחסידות והי' קשה הדבר ואמר אדה"ז לארבעה אברכים שיניחו עצמם להשיגו וא' מהם הי' ר"א מהומיל ובמשך שני שבועות הי' לו שייכות בהבנה טובה בדא"ח ובא ר"א לאדה"ז למסור לו מהנעשה וא' לו אדה"ז אתה גרמת לי נח"ר עונג ע"כ תזכה לאה' להתענג על ד', וא' אדמו"ר נבג"מ שההרגש שאצל א חסיד'שן אידן בעת למדו דא"ח יכול להיות יותר מהא' שלהתענג על ד' של ר' אייזיק מהאמיל.

אל יפטר אדם מחבירו אלא מתוך דבר הלכה שמתוך כך, וא' אדמו"ר נבג"מ בשנת תרע"ב בעת עמדו על המעלות של הרכבת במענטאן, הלכה, הליכות עולם, שמתוך כך זוכרהו, עושה אותו למשפיע.

(שסב)) ב"די אידישע היים" (גליון 30, חורף תשכ"ז, בחלק האנגלי עמ' 11) מספר המחבר מה שאמר לו אז כ"ק אדמו"ר הריי"צ נבג"מ אודות יסוד ארגון אחות-תמימים:

באחד היחידויות שבאותו ביקור סיפר לי הרבי על התפתחות מעודדת בריגא, שיש שם כבר ח"ן (58) בנות שלומדות חסידות בשלושה קבוצות, עם המשפיעים ר' מרדכי חפץ, ר' אברהם אלי' אשעראוו ור' צבי גאר, הי"ד.

והרבי ביאר: בחב"ד צ"ל כל דבר באופן מסודר, איני מתכוין שילמדו אתן מאמרים עמוקים בחסידות. הקבוצה הגבוה הראתה הבנה יסודית בחסידות, ולא זו בלבד, אלא שתוצאות הלימוד נראות בהנהגתן ותכונתן. והרבי הציע שנארגן שיעורים כאלו גם בארה"ב.

קבוצה כזאת אורגנה מיד בברוקלין, והתלמידות הראשונות היו בנות של חסידי חב"ד, ולאט לאט התחילו להביא גם את חברותיהן.

באותה שעה שלח הרבי שד"ר לארה"ב, את ר' מרדכי חפץ (כדלקמן), שהוא הי' המשפיע של הקבוצה הגבוהה של הבנות בריגא. הוא בא פעם להתוועד עם קבוצת הבנות, שקראו לעצמן "אחות תמימים", וכתוצאה מכך שלחו מכתב לרבי, להביע את רצונת להוסיף בלימודיהן, ושאלו את הרבי מה ללמוד בחסידות.

הרבי כתב אז אל שלושה חסידים בנ.י. - ר' יוחנן גורדון (הוא הי' זה שנתן את מרבית השיעורים לבנות, במשך שנים רבות), רש"א קזרנובסקי ואלי, והורה לנו איך ומה ללמוד אתן, וכינה אותנו בשם "רועים".

[האגרת נדפסה באגרות קודש שלו ח"ד אגרת א'לו].

(שסג)) בארכיון המחבר יש מכתב שכתב אליו הר"י פייגין, הי"ד, בט' אלול, ובו כותב בין השאר:

ראשית ברוך בואך לשלום. לא אפונה אשר אקבל ממך מכתב פרטי מתחלת נסיעתך מפה, היינו בדבר פרטי הענינים אשר נדברו והוחלטו אח"כ בהיותך אצל כ"ק בחזירתך...

[את המכתב כותב מאטוואצק, ומבקשו להודיע את אשר נדבר בהיותו אצל כ"ק בוינה, בדרכו חזרה].

בכללות אומר לך כי היותך פה עשה רושם טוב ביותר על כולם, וזה הצלחה מיוחדה.

ובמכתב ח"י אלול מוסיף:

כפי שכתב לי כ"ק, כי גם חסידות אמר לך, ונתן לך עמך. ממילא הנך מלא וגדוש.

(שסד)) נדפס באג"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע ח"ד אגרת תתקלה.

(שסה)) בין הענינים שסיפר לנו אז במסבה, הי' סיפור בקשר להסתלקות של אדמו"ר מהר"ש נבג"מ.

הוא הי' אז יושב בטשערניגוב אצל הרה"ג ר' פרץ חן ז"ל, ובא אחר חה"ס לטשערניגוב הרב ר' איסר תומרקין, שהי' בליובאוויטש בעת ההסתלקות, וסיפר:

ביום י"ב או י"א תשרי הביאו רופא מומחה מוויטבסק (?) לבקר את האדמו"ר, וכפי שצייר אז (כפי שזכרתי לעיל) חדר של אדמו"ר מהר"ש ז"ל הי' בסמוך לאולם הקטן.

כשיצא הרופא מחדר האדמו"ר לאולם הקטן נתנו לו כסא קתדרא (קרעסלא, או ארעם טשער בלע"ז).

האיש הרופא אינו יהודי, גבה קומה, ישב בכסא, פנה אל החסידים (שסבבוהו וחפצו לדעת מהמצב של בריאות האדמו"ר) ואמר להם:

אתם חושבים שאתם יודעים מי הוא הרבי שלכם, אני אספר לכם, כשנכנסתי להרבי שלכם, והרופאים שרפאוהו נתנו לי דו"ח ממהלך המחלה, התחלתי לדבר עם הרבי, ובהמשך דבריי בקשתיו שיתן לי את ידו, והעברתי ידי על כף ידו.

אח"כ בהמשך דברינו שאלתיו אם יתן לי רשות לעשות נתוח קל וקטן אחורי אזנו, ותנועה של אי נעימות נראתה על פניו. אח"כ אמר שאוכל לעשות זה. הוצרכתי לכל זה לעשות נסיון במהלך המחלה.

אז התחיל הרבי לבאר לי מהלך מחלתו, והיא מה שמוגלה נתערבה בדמו. ומה שבקשתיו להראות לי ידו הוא למצוא הסימנים ע"ז. ומה ששאלתיו לעשות ניתוח אחורי אזנו זהו למען מצוא אם המחלה התפשטה גם במוחו.

יותר משעה דיבר אלי הרבי מענין מחלתו ומצבה וכל הפרטים. כל משך הזמן נדמה לי שאני יושב באוניברסיטה ושומע לקח בחכמת הרפואה מרופא מומחה מורה באוניברסיטה.

המחלה היא קשה, חולה במחלה זו סובל יסורים קשים ומרים, שוכב הוא במטתו מעוטף ביסוריו, וכשמגעת המחלה למוחו מאבד הוא את דעתו ר"ל.

כשנכנסתי לרבי שלכם ראיתיו יושב בשחוק על שפתיו. כשנוכחתי לדעת שהמחלה הגיעה גם למוחו נדהמתי לראות רבי ולא רופא; חולה במחלה אנושה ומצב המחלה מסוכן (ביום י"ג תשרי נסתלק, ז.א. יום או יומיים לפני הסתלקותו) והוא יושב ונותן שיעור ברפואה לפני רופא מומחה שבא לרפאותו, והרופא מרגיש שהוא כעת כתלמיד היושב לפני רבו ושומע ממנו שעור לקח בחכמת הרפואה!

היודעים אתם מי הוא הרבי שלכם?

(שסו)) בארכיון המחבר נמצא מכתב כללי לאנ"ש שהכין (במכונת כתיבה) עם חזרתו מהנסיעה, ובו כותב בין השאר:

באזוכענדיג דעם ליובאוויטשען רבי'ן שליט"א אין זיין יעצטיגען געזונדט צושטאנד, פילט מען און מען זעהט אין איהם דעם גרויסען אידישען פירעהר.

דער ליובאוויטשער רבי געפינט זיך יעצט אין א סאנאטאריום לעבען וויען פאר די לעצטע צוויי מאנאטען, אין וועלכען פלאץ ער קורירט זיך פאר די לעצטע דריי יאהר אונטער די אופזיכט פון בארימטע פראפעסארען...

אלס א גאסט פון אמעריקא האט ער מיט מיר פיל גערעדט וועגען דעם מצב פון אידען און אידישקיט אין אמעריקא. דער רבי איז געווען זייער שטארק נייגעריג צו וויסען וועגען דעם צושטאנד פון רעליגיעזען לעבען דא אין לאנד אויף אלע בעביטען, ווי חנוך, שבת, טהרת המשפחה, מצב פון די שוהלען, און זא ווייטער...

קומענדיק אלס פארשטייער פון אגודת חסידי חב"ד פון אמעריקא און קענעדא, איז ער געווען זייער צופרידען צו הערען וועגען די באדייטענדיגע שריט פארווערטס וועלכע די אגודה האט געמאכט פאר די לעצטע צייט אין די ארגאניזירונג און אופלעבונג פון די חב"ד באוועגונג...

לויט דעם וואנש פון ליובאוויטשען רבי'ן האב איך אויך באזוכט די הויפט ליובאוויטשער ישיבות תומכי תמימים אין אטוואצק ווארשא, וועלכע איז די צענטראלע אינסטיטוציע פון דעם נעץ פון ישיבות תומכי תמימים וואס זיינען צושפרייט איבער פילע שטעדט פון פוילען...

דער ליובאוויטשער רבי פארט צו זיך א היים קיין אטוואצק לעבען ווארשא, אף סליחות, וואו ער וועט פארבריינגען איבער די אלע ימים טובים.

(שסז)) בארכיון המחבר יש אגרת אחת שכתב לו הר"י פייגין (חסרת תאריך, ונראה שהיא משנת תרח"ץ), שבו כותב לו:

מרגיש הנני אשר כ"ק חושב מחשבות חדשות אודות הסידור בארצוה"ב ואקוה אשר בקרוב יודע זאת לי, וממילא יודע זאת גם לכם.

(שנט)) בארכיון המחבר יש מכתב שכתב לו הר"ר יצחק המתמיד הורביץ, אחרי חזרתו מארה"ב בי"ט סיון תרצ"ו:

הי' נחוץ לתקן עוד תקנה אשר בכל שנה יסעו שנים מאמעריקא לכ"ק אדמו"ר שליט"א, הי' בזה דבר גדול.

כן לפי דעתי הגיע העת אשר כת"ר יבא ג"כ לאדמו"ר שליט"א. זה יותר מעשרה שנים שלא הי' אצל אדמו"ר, כי מה שראה את אדמו"ר שליט"א בהיותו באמעריקא זה אינו נחשב לכלום, צוא א רבי'ן דארף מען פארין, ובפרט מה שראה אותו בהיותו באמעריקא זה אינו אפי' כמו המשל של מלך בשדה כו' הנאמר בלקו"ת ... מה יהי' הסוף מזה, צוא א רבי'ן פארט מען ניט און וויא איז מען אין אמעריקא. אמת הדבר כפי שאני יודע מצב פרנסתו, השי"ת ירחיב גבולו, הנה נחשב אצלו למס"נ, אבל הנסיעה לרבי צ"ל במס"נ, ואז תקוה לאל שיפעול אצלו פעולה לטוב.

(שס)) תיאור מפורט יותר מהנסיעה כתב המחבר ב"די אידישע היים" (גליון 41 תשרי תש"ל, וגליון 45 תשרי תשל"א), ושם מספר גם:

במשך 30 שנות נשיאות כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נבג"מ זכיתי לקבל הוראות וענינים רבים (בהכנסי ליחידות וע"י מכתבים), שהם עבורי עמודי אור ומורה דרך לכל החיים. אמנם הביקור הזה אצל הרבי הי' באופן אחר לגמרי.

במשך הביקור הזה הייתי, בלי גוזמה, עשרות שעות בחדר היחידות, שבהן דובר על נושאים רבים כלליים ופרטיים, ומלבד אוצר ההוראות הבלתי נדלה שזכיתי לו, הנה הקירוב הגדול מהרבי, קורת הרוח מיוחדת שהראה הרבי, אין מלים בפי לתארם.

טרם עזבי את וויען אמר לי לרשום את כל אשר אני ראיתי ושמעתי, אבל כשלקחתי את העט ביד, לא הצלחתי להתרכז ולכתוב, וגם כעת, עשרות שנים אח"כ, כשאני מתיישב לכתוב, חוזרת אלי אותה השראה עילאית של אותם הימים, המקשה עלי את הכתיבה.

* * *

תמיד היה לי דחף פנימי בראשי ולבי, האומר לי שצריך לנסוע לרבי. בסביבות חג הפסח תרצ"ז התחלתי לגלות לאנ"ש על רצוני זה.

הייתי אז מנהל "אגודת חסידי חב"ד" ללא תשלום, ולכן החליטו שאגו"ח תשתתף בהוצאות הנסיעה.

התחלתי להכין עצמי לנסיעה. הודעתי לאנ"ש שאפשר למסור על ידי מכתבים לרבי, בקשות עצה ברכה וכיו"ב.

[ב"חב"ד בולעטין" (תמוז תרצ"ז, עמ' ז) נדפסה הודעה:

הרב ישראל דזשייקאבסאן, דער מנהל פון אגודת חסידי חב"ד בארצות הברית וקנדה, פארט אי"ה דעם 25טען תמוז צום רבי'ן שליט"א, און ער וועט אויך זיין אין די ישיבות אין פוילען. ער וועט אי"ה איבערגעבען דעם רבי'ן שליט"א אן אויספירליכען באריכט וועגען דער אלגעמיינעם טעטיגקייט פון אגודת חב"ד און די חב"ד באוועגעונג דא אין לאנד.

יעדער איינער וועלכער וויל איבעגעבען א בקשה אדער פדיון צום רבי'ן שליט"א קען דאס טאהן. מען קען טרעפען הרב דזשייקאבסאן...

ובארכיון המחבר יש מכתב שכתב לו הר"ר אברהם אלי' אקסלרוד בעש"ק פנחס תרצ"ז:

הנה אע"פ שבכל ר"ח אלול לערך אני שולח פ"נ לכ"ק א"ש, מ"מ כאשר אתה נוסע עכשיו לכ"ק א"ש, נתיישבתי שצריך לשלוח ע"י פ"נ].

אנ"ש אירגנו מסיבת צאתכם לשלום, הבאתי אתי למסיבה דפי כתיבה, שעליהם כתבו המשתתפים את שמותיהם ובקשותיהם. אח"כ נסעתי לכמה עיירות, לפגוש שם את אנשי שלומינו ולהביא פרישת שלום חי' לרבי מהם, אשר כל אחד מהם יקר לרבי כבבת עינו.

במשך כל ההכנות והפגישות עם אנ"ש היתה לי הרגשה מיוחדת, יהודי ארה"ב מתקשרים חזרה עם הרבי. ולבי נפעם בקרבי בראותי אשר זיכני השי"ת למלאות את תשוקתי לנסוע מאמריקה לרבי.

ביום ד' כ"ח תמוז תרצ"ז יצאתי באנית "קווין מערי", באחת מנסיעותיה הראשונות לצרפת. הים הי' רגוע, ונחתי מעט משאון ההכנות לנסיעה; אמנם רגשותי לא רצו להרגע. עיינתי בספריו של ר' צדוק הכהן מלובלין, שבהם רעיונות עמוקים עם השפעה מיוחדת על מצבי בשעה ההיא.

בפריז התיישבתי על רכבת הנוסעת לוינה, אוסטריה. הרכבת נסעה דרך שווייץ, שבה עלה אברך מקראקא, שמסר לי ד"ש מקהלת חב"ד בקראקא, שיש לה מנין מיוחד, ובראשה עמד ר' זליגסון הלומד חסידות עם הקהל.

גם הוא נסע לוינה, שם התאכסן במלון קונטינענטל, הוא יעץ לי שגם אני אתאכסן בו, וכן עשיתי.

בתחלה נתנו לי חדר לא כ"כ מיוחד; כנראה שלפי מראה פני החליטו שלמרות הפספורט האמריקאי, אינני אישיות חשובה מדאי. אמנם כאשר ירדתי למשרד המלון וטלפנתי לרבי להודיע שהגעתי, הודיעו לי מיד שיש להם חדר טוב יותר עבורי.

הרבי נמצא אז במקום מרפא בפערכטעלסדארף, כ-40 דקות נסיעה ממרכז העיר וינה, שם הי' חדר מיוחד גם למזכיר ר' חיים ליברמן נ"י, והוא הודיעני בטלפון לאיזה שעה אבוא להתראות עם הרבי.

הרבי הי' מקבל אותי בשלוש מועדים קבועים ביום: 10:50 לפנה"צ; 2:30 אחה"צ; לערך 7 בערב. ז.א. פעם אחת ביום, באחד משלושת המועדים הנזכרים, לפעמים פעמיים ביום, ופעמים אחדות שלוש פעמים ביום (אצל הרבי הי' כל דבר מסודר).

משפחת הרבי, הישיבה התלמידים המשפיעים וראשי הישיבה היו אז באטוואצק, ליד ווארשא פולין. אחרי היותי 8 ימים בוינה נסעתי לאטוואצק, כדלקמן, ולפני נסיעתי אמר לי הרבי:

היינטיקע וואך האב איך אוועקגעגעבן אויף דיר 33 שטונדן: 23 שטונדן ביסטו ביי מיר געשטאנען אין חדר, און 10 שעה האט ביי מיר געדויערט צו געבן די ענטפערס און צו מסדר זיין וואס צו ריידן מיט דיר.

213 צעטלען האסטו געבראכט. איך האב זיי געציילט (נאך יעדן צעטל האב איך אפגעלייגט א שוועבעלע).

לערך 8 שטונדן האט געדויערט צו אפנעמען די גרוסן פון אמעריקע, און עס האט זיך ביי מיר אפגעפרישט דער גאנצער ציור פון דעם באזוך אין אמעריקע מיט 8 יאר צוריק. פאר די 8 יאר איז דער ציור געווארן אביסל פארוואלקנט, נאר איצט האט פאר מיר ווידער אויפגעלעבט דער גאנצער ציור.

כל יום כשהייתי נכנס לרבי, רגיל הי' לאמר לי, כמה מענות למכתבים שהבאתי כבר הספיק עד אז להשיב.

פעם אחת בערב, בהיותי במחיצת קדשו, אמר לי הרבי לפני יציאתי:

דא געפינט זיך איצט חאציע'ס בעל-הבית'טע, הרבנית סאשא פייגין, זי דארף צו מיר אריינקומען מארגן ארום 12 אזייגער.

אט אזוי איז עס דאך ... אויסער אלע זאכן בין איך דאך א טאטע און א מאמע, א ברודער און א חבר...

בבוקר אחד, בהיותי אצל הרבי אמר לי הרבי בין השאר:

ישראל, היינט [נעצר לרגע כמהרהר, והמשיך] אין דאוונען האב איך געגעבן א שבח והודי' צו דעם אויבערשטן פאר דער דיעה וואס ער האט דיר אראיינגעגעבן צו קומען אהער. עס גיט זיך ניט איבער אין ווערטער דעם פארגעניגן וואס דו האסט מיר פארשאפט.

[באדחוהמ"ס כתב המחבר אל ידידו מוהר"ר שאול ברוק:

אין מלין בלשוני לתאר לפניך התענוג הנפלא שלי, כא"ש אמר לי עס גיט זיך ניט ארויס אין ווערטער דעם תענוג. כעשרים ושמונה שעות דבר עמי במשך השתי שבועות שהייתי בווין, ודיבר עמי מהכל, ואמר לי פ"א שנתן שבח והודי' להשי"ת בתפלתו היום, על הדיעה הישרה שנתן השי"ת לנסוע אליו, ולשולחי לשלחני].

בנסיעתי מאמריקה לרבי לקחתי עמי את כתב-היד של ר' חיים מאיר הילמן ע"ה, מהדורא בתרא לספרו "בית רבי", בהוספת סיפורים וענינים יקרים.

[את הסיבה למסירת כתב היד לידי אדמו"ר, קוראים אנו במכתב שכתב המזכיר הר"י פייגין אל אגו"ח בארה"ב, בכ"ה מנ"א תרצ"ה:

מה ששאל כבוד המנהל אגודת חב"ד אודות העתקת הספר בית רבי, הנה כפי שרשום אצלי כבר כתבתי מזה, ואולי נאבד איזה מכתב בדרכו, מענת כ"ק היתה כי ישלחו את הכתבים הנה. הטעם לא אמר לי. בדרך הפשוט מובן הדבר, כי לבד אשר עצם ההעתקה יותר נכון להעתיקה פה אשר תעלה בזול יותר, וחס על זמן של מזכיר אגודת חב"ד לבלות על עניני ההעתקות, כי הרי יכולים לפעול מה דבר ממשי. ובכל אופן הרי כמובן אשר בלי ראות כ"ק מראש הכתבים אינו שייך שידפיסו זאת אגודת חב"ד. ובכן ראוי שיהיו שניהם באים כאחד].

הוא ערך את הספר בשני חלקים, חלק ראשון אודות הבעש"ט ותלמידיו, וחלק השני אודות רבנו הזקן והאדמו"רים ממלאי מקומו.

[בין ההוספות המיוחדות שנשארו חקוקים בזכרוני כדאי להזכיר, את העתק מכתב אדמו"ר ה"צמח צדק" אל הרה"ג הרה"ח ר' הלל זצ"ל מפאריטש, ותשובתו של ר' הלל.

המכתב הוא מחודש אדר תרכ"ד, שנים אחדות לפני ההסתלקות, וכותב לו על מצב בריאותו הרופף שאינו מאפשר לו ללכת בלי עזרת בני ביתו, וכיון שהוא נמצא לבדו (זוגתו נפטרה בשנת תרכ"א) זקוק הוא בזה לעזרתם של בניו ונכדיו, שזה מאד קשה עבורו.

אדמו"ר הצ"צ כותב לו, ששמע שבלייפציג מרפאים מחלה זו ע"י "אלקטרוס", ושואל את חוו"ד אם כדאי שיסע למקום רחוק זה להתרפאות, בשעה שעדיין רפואה זו לא בדוקה.

ר' הלל השיב לו מיד באותו חודש, שלא נראית לו כדאיות הנסיעה הזאת, ומאחל לרבי רפואה שלימה].

אחרי שמסרתי את כתב היד לרבי, דיבר אתי הרבי אודות הספר "בית רבי":

וועגן דעם בעל שם טוב און זיינע תלמידים האבן אנדערע געמאכט בעסער פאר אים, נאר וועגן דעם אלטן רבין האט ער געמאכט בעסער.

הרבי הזכיר אז בדיבורו את שמות המחברים המודרניים שכתבו אודות ליובאוויטש, זכור לי שהזכיר בין השאר את טייטלבוים וברדיטשעווסקי. הרבי אמר לי אודותם (התוכן ולא הלשון): הם שאבו את החומר על חב"ד והנשיאים ממקורות בלתי מהימנים, ולא קיבלו זאת בצורה נכונה.

* * *

בשבוע הראשון לשהותי בוינה הייתי סועד במסעדה של שרייבער על ה"דונאי". בהיותי שם פעם, באחד מתשעת הימים , ראיתי את הרבי שליט"א בא עם הרבנית שתליט"א והרבנית נחמה דינה שתליט"א.

מובן שנשארתי לשבת במקומי, ומרחוק עקבתי במבטי לאופן נטילת הידים שלהם לסעודה. הרבי נטל ידיו שלושה פעמים, עם מגבת; הרבנית נחמה דינה - שלושה פעמים בלי מגבת, והרבנית - שני פעמים על כל יד.

זה עשה עלי רושם אדיר בראותי איך שהיסוד של דרכי חסידות חב"ד השתרשה בפנימיות, ומתבטאת בהידורי מצוה ששייכים אליה.

[השוה שיחת ש"פ וישלח תשי"ד:

יש כו"כ ענינים שפעם נהגו בהם רק יחידי סגולה, אבל סתם כך נזהרו מלעשות זאת ... כמו נטילת ידים לסעודה, שתהי' ג"פ על כל יד ועם מגבת, שפעם אם אחד הי' שואל היו משיבים לו שאין לזה שייכות אליו, וכעת התפשט המנהג אצל כל החסידים כדבר הפשוט; עד אשר שמעתי שיש בתים שאפילו נשי ובנות חב"ד נוטלות ידיהן ג"פ עם מגבת על הכתף, וההידור שעדיין לא הגיע לעולמ'שער רב, הגיע עליהן, שהתחנכו בבית חסידי].

* * *

ביום ד' י"ג מנ"א נסעתי ברכבת מוינה לווארשא, כדי להגיע לישיבה תומכי תמימים באטוואצק. שהיתי שם כמה שבועות מאד מרגשות חדורות בחום חסידי, בד' אמות של בית הרב ובין כתלי הישיבה הקדושה, ראשי הישיבה, המשפיעים והתלמידים.

באחד מהימים ההם הזמינה אותי הרבנית הזקנה (מרת שטערנא שרה, אשת אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע) לסעודת ערב, ויחד אתי הזמינה את המזכיר הרה"ח ר' יחזקאל פייגין והרה"ג הרה"ח ר' יהודה עבער הי"ד.

במשך הסעודה אמרה לי הרבנית: "איך ווייס ניט וויאזוי מיינע מאכלים געפעלן אייך; מסתמא זיינען אין אמעריקע אנדערע מיני מאכלים ...".

השבתי על כך: רביצין, איך געדענק נאך אייערע מאכלים פון ליובאוויטש; כ'האב דאך געגעסן אייערע זופ?".

[כמסופר לעיל בפרק ג; ומספר על כך המחבר גם ב"די אידישע היים, גליון 36, קיץ תשכ"ח, בחלק האנגלי עמ' 17].

העירה על זה הרבנית: איך שעם זיך ניט צו זאגן אייך, אז עס איז געווען זייער א נוצבארע הילף ... איך פלעג מאכן נאך א דריידל אין מיינע בריוו ...

[את ה"דאמען פאראיין" לצורך עזר התלמידים הצעירים, ניהלה אז הרבנית ע"י מכתבים, שבהם התרימה אנשים לקופה הזאת. היה לה כתב יפה מאד עם אותיות מעוגלות, וזהו שאמר "א דריידל אין מיינע בריוו"].

בחדר האוכל שלה עמדה ספה ישנה, שהביאה אתה עוד מליובאוויטש [שם עמדה הספה בחדר ההמתנה שבין חדר האוכל ובין חדר היחידות של כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, ועליה הי' נח מזמן לזמן]. הרבנית הראתה לנו את הספה ואמרה: דאס איז די איינציקע זאך פון הויס וואס איך האב פון מיין מאן - די איינגעזאפטע שווייס פון זיין הייליקן קאפ.

[בארכיון המחבר ישנו המכתב ששלחה לו לפני עזבו את אטוואצק:

ב"ה כ"ו מנ"א אטוואצק

יטיב הש"י הכוה"ח לכ' י' הרב הנכבד ווח"ס י"א מוהר"י דזייקאבסאן נ"י

איך שיק אייך א טארט אויפין וועג, איך וואונש אייך דאביי א גוטין געזונדין גליקליכין יאהר מיט אייער וו' פאמילי' לעבין.

אייער גוטוואונשענדע אלטע גוטע פריינדין

שטערנע שרה שניאורסאהן]

מכתבה של הרבנית שטערנא שרה אל המחבר

גם בתו של הרבי, מרת חנה אשת הרש"ג שליט"א, אירגנה מסיבת טיי לכבוד האורח מאמריקה, והזמינה גם את צוות העובדים של הישיבה ועוד יחידי סגולה. כאן התנהלה המסיבה בסדר אמריקאי, עם נאומים וכיו"ב.

הייתי בווארשא ואטוואצק עד אחרי שבת מברכים אלול; באותו שבת היתה התוועדות נעימה. התקיימה גם התוועדות כללית באמצע השבוע, בהשתתפות תלמידי הישיבה ומספר חסידים ובעלי בתים.

אחרי השבת נסעתי חזרה לוינה, והייתי שוב אצל הרבי באותו סדר כמו לפני הנסיעה לפולין.

הרבי אמר לי אז, שהוא מאד שבע רצון מהמכתבים שקיבל מאמו הרבנית ומבתו, שתיהן הביעו את העונג מהרושם של ביקורי שם.

ביום א' י"ב אלול הפך החדר של הרבי בסנטריום בפערכטעלסדארף למקום המזכיר את ליובאוויטש. הגיעו לרבי כמה מנינים יהודים, רבנים ובחורים מישיבת נייטרא, שלמדו את מאמרי הרבי (בין חברי הקבוצה בוינה שהיתה קרובה לליובאוויטש היו ר' יעקב שיף שי', הדר עתה בברוקלין, והאחים שפיץ, בני ר' שמעלקא שפיץ).

ביום א', יום לפני נסיעתי חזרה לאמריקה, אמר לי הרבי שאבוא אליו למחר בבוקר, עם החבילות שלי, ומשם אסע חזרה לביתי.

אחרי דברי הרבי אלי בנושאים שונים עם הוראות שונות, נתן לי הרבי את המאמר "אחרי" מג' אלול תרצ"ז, ואמר:

איך מאך דיר א שליח מצוה וכו' וכו', און מ'זאל דעם מאמר לערנען אין חודש אלול און תשרי.

זאלסט פארשרייבן אלץ וואס דו האסט געזען און געהערט.

נהג המונית כבר מחכה ואומר שכבר מאוחר ומפחד שנאחר את הרכבת. הוא נוסע במהירות ברחבות צדדיים כדי להספיק להגיע לרכבת לפני יציאתה.

האברכים שהכרתי במשך שהותי בוינה נסעו כולם לתחנת הרכבת ללוותיני. הרכבת מוינה לפריז נסעה ביום שני, בשעה 1 אחה"צ (האחים שפיץ הכינו עבורי כרטיס לפריז).

כשהגענו לתחנת הרכבת הזדרזו המלווים, שחיכו לנו כבר שם, הכניסו את החבילות לרכבת, בעת שהרכבת כבר התחילה לזוז.

הרושם העז של הביקור הזה, לא התעמעם במשך השנים, ובעת כתיבתי זאת מתעוררות אצלי שוב אותם שעות הכי קדושות בחיי.

(שסא)) בארכיון המחבר ישנה המחברת שאתה נסע, ובה רשם את כל הפ"נים שנמסרו על ידו, ובסופה הוסיף לרשום (בכתב מהיר ובלתי ברור) ראשי פרקים מדיבורי כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע אליו במשך שהותו אצלו:

באתי חזרה מווארשא.

ע"ד האפשריות לרחב הוצאת אגודת חב"ד סיפר כא"ש ע"ד מה שהישיבה לקחה ממנו סך 1500 זלאטיס בשנה זו ונעשה בע"ח. עזרת אחים לוקחים ממנו, וממילא אם תתרבה ההוצאה תהי' זה על אחריות אד"ש ויהי' הוא בע"ח עוד יותר גדול. אעפי"כ בארתי לו שיש בדעתי אי"ה שמהקופסאות ומאפיעלס וליידיעס אוקסזילערי יש לקוות שתתרבה ההכנסה אי"ה עד חמשת אלפים דולרים לשנה. ונחלט לעשות הסדר ע"ד מנהל. וע"ד עזרת אחים לדבר עם אחי התמימים ליסד תמיכה עבו"ז כשלוש מאות דולרים לשנה לפחות. כן דיבר ע"ד העתקת תמימים מארצה"ב לתו"ת. ודברתי עם כא"ש ע"ד השתדלות ע"י רמ"א זעלדין, או ע"י האגענטור.

א' בהנוגע ע"ד [...] שהתגלות של השפאלער זיידע שלכן נק' זיידע מפני שהתגלותו הי' בעת שכבר בא בשנים, ולא רצה להתגלות והי' מתנהג ע"ד הצדיקים הנסתרים בלבוש פעלץ והדומה. פ"א הלך בדרך ונסע ערל עם עגלה ונשקע בטיט ובקש לעזור לו ומצד אהבת הבריות עזר לו, ואח"כ בקש עוד איזה סיוע בזה וא' לו שאינו יכול, ואמר לו הערל אתה יכול אבל אינך רוצה, וא' שזה אמרו לו מן השמים שצריך להתגלות, והלך משם לעיר הסמוכה והחליף בגדיו ונתגלה.

שאלו את אדמו"ר הזקן ע"ד האנשים פשוטים שאינם מבינים את הענינים העמוקים בדא"ח ומה הם שומעים ובאים ולכאו' זהו אצלם ביטול זמן ולמה לא ישמעו בזה הזמן פרק משניות והדומה, והשיב אדמוה"ז שכשם שהראש צריך לדעת ולהרגיש מעלת ותועלת הרגל כן הרגל צריך להרגיש מעלת הראש. והנה משרע"ה פעל ענין זה שהראש ידע תועלת ומעלת הרגל, וזהו שא' שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו, והיינו שמה שזכה למדרי' האנכי שיהי' בקרבו הוא מפני השש מאות אלף שהם רגלו והאנכי בקרבם ע"כ זכה הוא למדרי' זו, אבל שהרגל ידע מעלת הראש לא פעל עדיין ואח"כ ע"י מ"ת וע"י מס"נ של ישראל בכל זמן והתגלות פנימי' התורה ע"י הרשב"י והאריז"ל והבעש"ט עד עתה נמשך הענין הזה בעולם שהרגל יוכל להרגיש מעלת הראש וזה ע"י ביאתם לשמוע ולראת את כו'.

דיבר ע"ד פארבריינגען שמוכרח הדבר שצריכים לעשות פארבריינגען לפרקים קרובים ברוח הישן, ואמר שר' פנחס רויזעס אמר, פעם א' אדמו"ר הזקן אמ' תורה קצרה אהבת עולם אהבה הלקוחה מעולם והתחיל להתגלגל ברוב דביקות, הבעש"ט א' שכל מה שהאדם רואה או שומע בעולם הכל הוא מה שמראים לו דרכים בעבודת השי"ת רק שצריכים להיות הכלים דראי' ושמיעה להבין זה, עד"מ הצפור כשהיא מזמרת היא אומרת שירה רק שצריכים להבין לשונה. וא' ר' פנחס מען מאנט פון חסידות פון רבי'ן פון די מדריכים (בימי אדמו"ר האמצעי היו קוראים למשפיעים מדריכים, מזמן הצ"צ התחיל השם משפיעים) נאר פון זיך מאנט מען ניט און באי א פארבריינגען מאנט מען, וביאר שצ"ל באופן דק ונקי לא רק שלא לפרוש בשמם וכל א' מבין את מי מכוונים ולבד זה צ"ל אן א שטאך, וביאר זה שכתב פ"א לא' (לפני ב' או ג' שנים) שבעת שהתחיל להתעסק ברפואות הי' צ"ל לעשות לו נתוח קל א שטאך, וא' שבכלל גופו נקי בגשמיות וכעת טרם שעשו זה עשה אמבטי אעפי"כ רחץ הרופא בשפירט את המקום ושאל אותו למה זה והשיב לו הרופא פן ואולי ימצא איזה אבק דק מן הדק יכנס ע"י המחט והשטאך שעושים אז לא רק שלא יביא התועלת אדרבא יכול לקלקל ח"ו וכן הוא בפארבריינגען.

אדמו"ר הזקן א' פעם א' בתו' הנק' צעטיל (חמש אופני תורות הם מאדמוה"ז, צעטלין תורות קצרות, את ס' התניא עבר משך עשרה שנים עד שנסתדר באופן כזה, בתחלה הי' זה תורות בהתחלות פסוקים וסיומי פסוקים לערך שני פרקים תניא היו ג' מאמרים המשך, וגם היו תשובות על יחידות. ומהתורות הללו במשך עשרה שנים נסתדר ס' התניא עד שהוציאו נכון להדפסה כמו שנדפס כעת (לפה"נ מדברי כא"ש הקונטרסים שנק' בהקדמה זהו כמו שכבר נסתדר להיות ס' התניא)), וא' אדמו"ר הזקן בתו' צעטיל, דע מה למע' ממך כל מה שלמע' הכל הוא ממך, והי' בדביקות עצומה ואח"כ לפה"נ אמר ביאור ע"ז אדמוה"ז ובאר זה בתו' שזהו ע"ד מחלוקת בשיטת המקובלים אם הספי' הם רק לענין פעולתם או שיש בעצם ענין הספי' למע', ובאר זה שכל מה שנעשה למע' הוא ע"י פעולות האדם וא"כ זהו כמו אופן הא'.

עוד א' לי שאדמו"ר אבינו נבג"מ א' פעם א' להרי"מ מפאלטאווע שמע (תמיד הי' קוראו בלשון איר רבים וכעת אמר לו דו) זאגסט דאך אז איך בין א פייגעלע וואס איז ארויפגיפלייגין אפן בוים און דו ביסט א קעלבל וואס איז גיבליבן שטיין אונטערן בוים, אנשים אחים אנחנו אט אזוי ווי א חסיד דארף ניט פארגעסן זיינע חסרונות דארף ער אבער אויך ניט פארגעסן זיינע מעלות און ער דארף זיי היטן און ניט וועלין דאס מאכין צו ניט.

נחזור לענין הפארבריינגען, א' שיכול להיות ששומע פרק תניא או חפץ לשמוע ובחדר השני יהי' מה שיהי' בענינים חומרים, דארף מען פארבריינגען.

המדובר בתחלה הי' ע"ד דירת כא"ש, ההכרח לקנות בית דירה ראוי' ומוכרח הדבר לבוא לפועל בקרוב. בשכנות יושב שכן שהראדיא פתוחה בש"ק. דיבר ע"ד מצב בריאותו שבתחלה הרופאים אמרו שע"ד להתרפאות אין מה לחשוב, ולכה"פ שלא יתקלקל ח"ו. הרופא גארזאן לא הי' דעתו עמהם ונתן לכא"ש דיעט שלא לאכול רק [...] וירקות ופירות והקזה בתוך הגוף מאיזה מיני רפואות ות"ל במשך זמן שני חדשים הרגיש שהמחלה עמדה ומני אז הוחל להראות הטבה ת"ל. בתחלה לא הי' יכול לדבר רק כחמשה מינוטין ואח"כ הי' יכול לדבר כחצי שעה, והמאמרים הי' מבאר בכתב יותר מבדיבור. וכעת ת"ל הוא מדבר כשעה ויותר. אך כ"ז כמובן בהפסקים בינתים. ובחגה"ש היו ד' מאמרים ובין פסח לחה"ש הי' דא"ח בכל ש"ק. דעת הרופא שהי' ביום ב' משביעת רצון, בכלל אומר שניכרת הטבה ת"ל, ואומר שבכלל מוכרח להיות בסנאטריום ששם נעשים כל צרכי הרפואה והכל בסדר יותר טוב, אך היות שבימי הקיץ יותר טוב לו מבימי החורף, והרופא אמר שבקיץ זה נרגש ת"ל הטבה יתירה נגד הקיץ דשנה העברה, דעתו שאי"ה לחורף מוכרח הוא ליסע לארצות החמים לשווייץ או לאיטאליע.

המעשה מהבעש"ט עם השלוחים מועד הארצות תשובת הבעש"ט ג' פירושים שמוע בין אחיכם, שמוע שמיעה והבנה ביתרון בין אחיכם! בין אחיכם להיות בין אחיכם שלא להיות ברוממות הבן תורה מן האיש פשוט ויר"ש בתמימות בין אחיכם להיות אויסגעבונדן עם אחיכם אומרי תהלים תורה במוח תורה בלב הרגש וע"ז בא המשל מב"א גנן זה קוצר הרבה וזה קוצר מעט אבל סולת, תשובה על טענתם הלא מרובים הם שלהם משלנו.

אגודת חב"ד מוכרחת להסתדר ולהתארגן בתור אגודה מאושרת מהממלכה לקשר כל אנ"ש חסידי חב"ד אנשים ונשים לזכור צור מחצבתם והעיקר בהרעליגיאזנען מאראלישן זין למע' מכל מפלגה מיוחדה. תשלום חבר 2 דולרים לשנה, ויהי' המגבית ע"י גובים. להוציא האור הבולעטין בדפוס בו יודפס ברכות מז"ט ומודעות שונות שלא עלמלק"פ, לבד המודעות מחברים או ברכות מיחידים שישלמו עבורם, גם מחלקה עבור ילדים סיפורים והדומה. כל עיר תתן תשלום שנתי להוצאות המשרד.

ע"ד איגוד הבכנ"ס נוסח האר"י בענין [...] ליסוד מקומות להתפלל במקומות הדרוש לזה עפ"י האופנים שהתחילו להתעסק בשנה העברה.

שוב דיבר ע"ד הבולעטין שצריכים לעשות מדור להדפיס תולדות התפתחות הבכנ"ס נוסח האר"י בארצה"ב מי הי' הפרעז' הראשון, מתי נתייסדה, וע"י מי, ומי הי' הרב אצלם, מתי בנו הביהכנ"ס, תולדות כל בהכנ"ס בקצרה, וידפיסו זה בתחלה מבהכנ"ס ואח"כ עי"ז יתוסף וכ"א יחפוץ להדפיס, כך להדפיס תולדות יחידים, מי שרוצה לרשום גזעו הוריו תולדותיהם או תמונותיהם.

כל חבר מאגודת חב"ד לבד החוברת שיקבל הנק' בולעטין ולבד שיוזמן להשתתף בהפארבריינגען שיערכו מזמן לזמן במקומות שונים (ושלא ע"מ תשלום או איזה מגבית) הנה בעת שמחתו יושלח לו ברכה מאגודת חב"ד לשמחות נשואי יו"ח ויושלח גם תשורה, ובתוך זה גם להזכיר ע"ד הגזע ושתלך בצעדי הוריה וגזעה טהרת המשפחה.

עוד הוחלט שיהי' מקום בהלשכה להפצת ספרי ומאמרי ועניני דא"ח ויודפס צירקילאר ולשלחו לכל המקומות ולכל יחיד במכתב ויהי' ממונה פרטי על זה, כן להתדבר עם הר"י שיחי' [פייגין] ע"ד שילוח מאמרים וכתבים ישר מווארשא.

מוכרח הדבר שיהי' נוסעים לערי השדה לייסד אגודות בתקנות הנ"ל.

ע"ד אופני ההכנסה הרא"פ וויילער יהי' על הקופסאות והשגת בכנ"ס בניו יארק. ע"ד משולחים.

תשלום חבר גשמי ורוחני, הבאת עוד חבר להאגודה לענינים גשמיים או רוחניים. חברים פועלים הם אלה שיכלו במשך שנה לתת זמן כשבועיים לטובת אגודת חב"ד, למה שיצטרך. התמימים יתנו כארבעה שבועות לשנה בזמן המוכשר להם.

סדרי ההנהגה באגודת חב"ד כפי שהוחלט אחרי ההתדברות ע"פ יסוד הדברים ששמע הרב דזיקאבסאהן מכ"ק אדמו"ר שליט"א בעת היותו בוין ה'-יד מנחם אב תרצ"ז

להתדבר עם הרי"ף [הר"י פייגין] ע"ד סדר חילוק הסניפים ולערוך מכתב להסניפים ע"ד ארגון וחיזוק הסניפים.

ע"ד הבאת תמימים האברך מלוקאטש. ע"ד טשיקאגא, לשלוח להם את שלום פאזנער.

רצון כא"ש שבבואי אי"ה צלחה אבקר את העיירות בתור שליח מכא"ש למסור להם ברכה.

דיבר ע"ד יסוד אחי תמימים מאת תלמידי הישיבות, ויהי' עניינם רק ענינים רוחניים.

הי' שבע רצון מאד מענין החב"ד הצעיר [...] יהי' בתוכם.

ע"ד יתר הענינים הסכים ואמר שזה מתקבל, והסכים על סדר הענינים מי שיסדר אותם ומי יעמוד בראש.

ע"ד מעמד הרא"ס [סימפסון] ויוחנן [גורדון] ואנ"ש [שקליאר] ואברהם זיסקינד. ברוך פוטערמאן ע"ד תשלום חברים.

בשעה השלישית הי' המדובר ע"ד ענין רוסלאנד, וביאר תחלה סדר ההכנסה שהי' לו מקודם, ומפני מה נפסקה ההשפעה, ודיבר שצ"ל בזה האופן, ראשית יסודר שמעז"ת ישלחו לכמה שיהי' באפשרי, והשנית כשיכנס הרמד"ר [ריבקין] בתוך הועד לעניני הישיבו' שעל יד הדזוינט אז ישתדל (ובכל אופן נשתדל שבתוך הבודזעט תיכנס הישיבה ברוסי') בזה, ולבד זה ע"ד יתר עניני רוסי' לקרוא אסיפה מיוחדת להתדבר עם העו"ד יקותיאל קרעמער לבאר לו תוכן הענינים והמצב הרוסי באשר הוא שם והיות שכעת הקציבו סכום כזה עבור זה מדוע לא תתן הדזוינט לד"ר ראזען סכום כזה גם על לימודי קודש, נותנים לו סכומים על [...] היינו סכומים כאלו ע"ד עצמו לחלקם והוא נותנם למקומות אחרים. בשנה העברה נתן לו ע"ח החוב רק שלשת אלפים דולרים ושבעה אלפים ע"ח השנה. אחרי בארו כ"ז ישתדל מר קרעמער ליסד ועד עד"ז בהועד יכנס רופא מומחה פראפעסאר ב' גבירים נכבדים העו"ד מר יקותיאל שותפו מר קליינפעלד ומר דיקשטיין או סיראוויטש. מזכיר מזמן לזמן בענין זה אבחור בצבי שעכטער. ע"ד מקורים להוצאת הלשכה עד 2500 דולרים לשנה מאת העודף מתשלום חבר מאת הריוח מספרים ומאת עריכת איזה סעודה.

אדמו"ר נבג"מ א' בשעתא חדא, אינני זוכר הדברים על ברגעא חדא.

א' שאדמו"ר נבג"מ א' שעל תורה הנגלית נתן ה' לנו ע"י מס"נ של הקב"ה כבי', קשה הדבר לומר, הכוונה הלא חמדה גנוזה הי' ונתנה לנו, ופנימי' התו' ע"י המס"נ של ישראל.

סיפר שפ"א הי' בליענינג' עם אדמו"ר נבג"מ והי' בחדר א', ובחדר הב' הי' הר"ש גורארי', ובא אליו המנהיג עסקים, וסיפר ע"ד פאדראד שיכולים ליקח כעת, היינו שהממשלה פתחה לקבל הצעות על לקיחת העסק, אבל הם, היינו הרש"ג אינו יכול. הרש"ג שאלו מדוע לא ניתן מחירו, והשיב הלא אין מעות, והשיב ליתן שטרות, וא' הלא שטרות נתנו ג"כ יותר מדאי עד עתה, וא' לו הרש"ג אין עתה העת לעשות חשבונות, צריכים לעשות, לקחת העסק. והרש"ג הי' מדבר בקול רם, היינו שכך הי' אצלו חתוך הדבור, והדלת היתה פתוחה מחדר אדמו"ר, ושמעו הדברים של הרש"ג. וא' אדמו"ר נבג"מ לכא"ש, השומע אתה דברי הרש"ג, אין עתה העת לעשות חשבונות צריכים לעשות.

דיבר ע"ד השכלה, מדוע לא יש סדר בדא"ח אל כל ענין מקורו [..], ע"ד משנה גמ' וכו'. אמר שדא"ח אין זה שייך תואר נפש רוח ונשמה באים בציור אדם ואפי' מקיף דחי' שייך לציור אדם אבל מקיף דיחידה אין שייך לציור אדם כלל, וסיפר שאדמו"ר נבג"מ אמר שבלימוד ענין בדא"ח אפי' מבלי הבנה יכולים להיות הרגשת עצמיות א"ס התגלות יחידה שבנפש יותר מהאה' להתענג עד ד' של ר' אייזיק מהאמיל שנתן לו אדמוה"ז ע"י [...] שפ"א הי' אברך א' בעל חושים ומצויין בתו' ואדמה"ז חפץ להשיגו שיתקרב לחסידות והי' קשה הדבר ואמר אדה"ז לארבעה אברכים שיניחו עצמם להשיגו וא' מהם הי' ר"א מהומיל ובמשך שני שבועות הי' לו שייכות בהבנה טובה בדא"ח ובא ר"א לאדה"ז למסור לו מהנעשה וא' לו אדה"ז אתה גרמת לי נח"ר עונג ע"כ תזכה לאה' להתענג על ד', וא' אדמו"ר נבג"מ שההרגש שאצל א חסיד'שן אידן בעת למדו דא"ח יכול להיות יותר מהא' שלהתענג על ד' של ר' אייזיק מהאמיל.

אל יפטר אדם מחבירו אלא מתוך דבר הלכה שמתוך כך, וא' אדמו"ר נבג"מ בשנת תרע"ב בעת עמדו על המעלות של הרכבת במענטאן, הלכה, הליכות עולם, שמתוך כך זוכרהו, עושה אותו למשפיע.

(שסב)) ב"די אידישע היים" (גליון 30, חורף תשכ"ז, בחלק האנגלי עמ' 11) מספר המחבר מה שאמר לו אז כ"ק אדמו"ר הריי"צ נבג"מ אודות יסוד ארגון אחות-תמימים:

באחד היחידויות שבאותו ביקור סיפר לי הרבי על התפתחות מעודדת בריגא, שיש שם כבר ח"ן (58) בנות שלומדות חסידות בשלושה קבוצות, עם המשפיעים ר' מרדכי חפץ, ר' אברהם אלי' אשעראוו ור' צבי גאר, הי"ד.

והרבי ביאר: בחב"ד צ"ל כל דבר באופן מסודר, איני מתכוין שילמדו אתן מאמרים עמוקים בחסידות. הקבוצה הגבוה הראתה הבנה יסודית בחסידות, ולא זו בלבד, אלא שתוצאות הלימוד נראות בהנהגתן ותכונתן. והרבי הציע שנארגן שיעורים כאלו גם בארה"ב.

קבוצה כזאת אורגנה מיד בברוקלין, והתלמידות הראשונות היו בנות של חסידי חב"ד, ולאט לאט התחילו להביא גם את חברותיהן.

באותה שעה שלח הרבי שד"ר לארה"ב, את ר' מרדכי חפץ (כדלקמן), שהוא הי' המשפיע של הקבוצה הגבוהה של הבנות בריגא. הוא בא פעם להתוועד עם קבוצת הבנות, שקראו לעצמן "אחות תמימים", וכתוצאה מכך שלחו מכתב לרבי, להביע את רצונת להוסיף בלימודיהן, ושאלו את הרבי מה ללמוד בחסידות.

הרבי כתב אז אל שלושה חסידים בנ.י. - ר' יוחנן גורדון (הוא הי' זה שנתן את מרבית השיעורים לבנות, במשך שנים רבות), רש"א קזרנובסקי ואלי, והורה לנו איך ומה ללמוד אתן, וכינה אותנו בשם "רועים".

[האגרת נדפסה באגרות קודש שלו ח"ד אגרת א'לו].

(שסג)) בארכיון המחבר יש מכתב שכתב אליו הר"י פייגין, הי"ד, בט' אלול, ובו כותב בין השאר:

ראשית ברוך בואך לשלום. לא אפונה אשר אקבל ממך מכתב פרטי מתחלת נסיעתך מפה, היינו בדבר פרטי הענינים אשר נדברו והוחלטו אח"כ בהיותך אצל כ"ק בחזירתך...

[את המכתב כותב מאטוואצק, ומבקשו להודיע את אשר נדבר בהיותו אצל כ"ק בוינה, בדרכו חזרה].

בכללות אומר לך כי היותך פה עשה רושם טוב ביותר על כולם, וזה הצלחה מיוחדה.

ובמכתב ח"י אלול מוסיף:

כפי שכתב לי כ"ק, כי גם חסידות אמר לך, ונתן לך עמך. ממילא הנך מלא וגדוש.

(שסד)) נדפס באג"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע ח"ד אגרת תתקלה.

(שסה)) בין הענינים שסיפר לנו אז במסבה, הי' סיפור בקשר להסתלקות של אדמו"ר מהר"ש נבג"מ.

הוא הי' אז יושב בטשערניגוב אצל הרה"ג ר' פרץ חן ז"ל, ובא אחר חה"ס לטשערניגוב הרב ר' איסר תומרקין, שהי' בליובאוויטש בעת ההסתלקות, וסיפר:

ביום י"ב או י"א תשרי הביאו רופא מומחה מוויטבסק (?) לבקר את האדמו"ר, וכפי שצייר אז (כפי שזכרתי לעיל) חדר של אדמו"ר מהר"ש ז"ל הי' בסמוך לאולם הקטן.

כשיצא הרופא מחדר האדמו"ר לאולם הקטן נתנו לו כסא קתדרא (קרעסלא, או ארעם טשער בלע"ז).

האיש הרופא אינו יהודי, גבה קומה, ישב בכסא, פנה אל החסידים (שסבבוהו וחפצו לדעת מהמצב של בריאות האדמו"ר) ואמר להם:

אתם חושבים שאתם יודעים מי הוא הרבי שלכם, אני אספר לכם, כשנכנסתי להרבי שלכם, והרופאים שרפאוהו נתנו לי דו"ח ממהלך המחלה, התחלתי לדבר עם הרבי, ובהמשך דבריי בקשתיו שיתן לי את ידו, והעברתי ידי על כף ידו.

אח"כ בהמשך דברינו שאלתיו אם יתן לי רשות לעשות נתוח קל וקטן אחורי אזנו, ותנועה של אי נעימות נראתה על פניו. אח"כ אמר שאוכל לעשות זה. הוצרכתי לכל זה לעשות נסיון במהלך המחלה.

אז התחיל הרבי לבאר לי מהלך מחלתו, והיא מה שמוגלה נתערבה בדמו. ומה שבקשתיו להראות לי ידו הוא למצוא הסימנים ע"ז. ומה ששאלתיו לעשות ניתוח אחורי אזנו זהו למען מצוא אם המחלה התפשטה גם במוחו.

יותר משעה דיבר אלי הרבי מענין מחלתו ומצבה וכל הפרטים. כל משך הזמן נדמה לי שאני יושב באוניברסיטה ושומע לקח בחכמת הרפואה מרופא מומחה מורה באוניברסיטה.

המחלה היא קשה, חולה במחלה זו סובל יסורים קשים ומרים, שוכב הוא במטתו מעוטף ביסוריו, וכשמגעת המחלה למוחו מאבד הוא את דעתו ר"ל.

כשנכנסתי לרבי שלכם ראיתיו יושב בשחוק על שפתיו. כשנוכחתי לדעת שהמחלה הגיעה גם למוחו נדהמתי לראות רבי ולא רופא; חולה במחלה אנושה ומצב המחלה מסוכן (ביום י"ג תשרי נסתלק, ז.א. יום או יומיים לפני הסתלקותו) והוא יושב ונותן שיעור ברפואה לפני רופא מומחה שבא לרפאותו, והרופא מרגיש שהוא כעת כתלמיד היושב לפני רבו ושומע ממנו שעור לקח בחכמת הרפואה!

היודעים אתם מי הוא הרבי שלכם?

(שסו)) בארכיון המחבר נמצא מכתב כללי לאנ"ש שהכין (במכונת כתיבה) עם חזרתו מהנסיעה, ובו כותב בין השאר:

באזוכענדיג דעם ליובאוויטשען רבי'ן שליט"א אין זיין יעצטיגען געזונדט צושטאנד, פילט מען און מען זעהט אין איהם דעם גרויסען אידישען פירעהר.

דער ליובאוויטשער רבי געפינט זיך יעצט אין א סאנאטאריום לעבען וויען פאר די לעצטע צוויי מאנאטען, אין וועלכען פלאץ ער קורירט זיך פאר די לעצטע דריי יאהר אונטער די אופזיכט פון בארימטע פראפעסארען...

אלס א גאסט פון אמעריקא האט ער מיט מיר פיל גערעדט וועגען דעם מצב פון אידען און אידישקיט אין אמעריקא. דער רבי איז געווען זייער שטארק נייגעריג צו וויסען וועגען דעם צושטאנד פון רעליגיעזען לעבען דא אין לאנד אויף אלע בעביטען, ווי חנוך, שבת, טהרת המשפחה, מצב פון די שוהלען, און זא ווייטער...

קומענדיק אלס פארשטייער פון אגודת חסידי חב"ד פון אמעריקא און קענעדא, איז ער געווען זייער צופרידען צו הערען וועגען די באדייטענדיגע שריט פארווערטס וועלכע די אגודה האט געמאכט פאר די לעצטע צייט אין די ארגאניזירונג און אופלעבונג פון די חב"ד באוועגונג...

לויט דעם וואנש פון ליובאוויטשען רבי'ן האב איך אויך באזוכט די הויפט ליובאוויטשער ישיבות תומכי תמימים אין אטוואצק ווארשא, וועלכע איז די צענטראלע אינסטיטוציע פון דעם נעץ פון ישיבות תומכי תמימים וואס זיינען צושפרייט איבער פילע שטעדט פון פוילען...

דער ליובאוויטשער רבי פארט צו זיך א היים קיין אטוואצק לעבען ווארשא, אף סליחות, וואו ער וועט פארבריינגען איבער די אלע ימים טובים.

(שסז)) בארכיון המחבר יש אגרת אחת שכתב לו הר"י פייגין (חסרת תאריך, ונראה שהיא משנת תרח"ץ), שבו כותב לו:

מרגיש הנני אשר כ"ק חושב מחשבות חדשות אודות הסידור בארצוה"ב ואקוה אשר בקרוב יודע זאת לי, וממילא יודע זאת גם לכם.