השלמה וסיכום

עד כאן נכתב בזכרונותיו.

אמנם גולת הכותרת של ההשפעה על תלמידי "אחי תמימים" על ידי המחבר, היא נסיעתו השניה אל הרבי באטוואצק, יחד עם קבוצה של 6 מבחירי תלמידיו, בשלהי קיץ תרצ"ט.

על הנסיעה הזאת כותב המחבר ב"די אידישע היים" (גליון 64, קיץ תשל"ה, בחלק האנגלי עמ' 5), ימים אחדים לפני פטירתו בי"ז סיון ה'תשל"ה (תרגום מאנגלית):

לאט לאט הם התפתחו להיות חסידים צעירים אמיתיים, שלמדו והבינו חסידות, שחיו חיים חסידיים. הם התחילו לדבר על האפשרות לנסוע ללמוד באטוואצק, פולין, ששם דר אז הרבי, וששם נמצאה הישיבה תומכי תמימים ליובאוויטש, זאת היתה תקוותם.

אחרי השתדלות וסידורים מסובכים, שהקשה שבהם היא השגת הסכמת ההורים לתוכנית, שנראתה בעיניהם כקיצונית ואולי גם מסוכנת (זה היה בקיץ תרצ"ט, ערב פרוץ מלחמת העולם השניה).

נסעתי עם קבוצה של 6 בחורים לאירופה. את סיפור נסיעתם עוד אספר בעזהי"ת (שעה).

במשך היחידות שלהם הראשונה (שאליה הכינו את עצמם הכנה רוחנית במשך זמן, כי החסידות שלמדו נתנה להם הבנה עמוקה שהיחידות הזאת היא לא דבר קטן עבורם), אמר לי הרבי בין השאר:

אם אבוא לאמריקה, יהי' זה רק כדי להתעסק עם חסידים וחסידות, כלומר כנשיא תנועת חב"ד, להפיץ את תורת רבינו הזקן.

במיוחד נחוץ זה עתה עבורי, בהכנסי ל"שבת" - העשור השביעי לחיי.

כאשר באתי בפעם הקודמת לאמריקה הי' זה למטרת היהדות הכללית, ות"ל הצלחתי בזה.

באמת אסף אז כמה מאות אלפי דולרים למטרת העזרה ליהודי רוסיה - הי' זה ערב התמוטטות בשוק המניות ב"וואל סטריט"; מ"מ עצם נוכחותו של הרבי עוררה הרגשה, על הצורך לתרום לפעילותו המסועפת.

אבל לא זו היתה מטרתו ודאגתו העיקרית בביקורו, כ"א כפי שהבטא פעם: כולנו מבינים שצריכה להיות בזה מטרה רוחנית וקדושה. זאת היתה עיקר מטרת ביקורו, לעורר רגש תשובה בלב יהדות אמריקה.

עד כאן מהמסופר ב"די אידישע היים".

* * *

החורף של שנת ת"ש הי' מוקדש כולו להתעסקות בהצלת הרבי ובני ביתו ופמליתו, מווארשא הכבושה בידי הנאצים, ימ"ש.

מכינים עתה לדפוס ספר מיוחד עם סיפור ותיעוד מאורעות הימים ההם.

* * *

רבות פעל המחבר במשך 35 השנים הבאות, עד לפטירתו בקיץ תשל"ה.

מלבד היותו רב בקהלתו בשכונת בראנזוויל, מלבד היותו חבר הנהלת אגודת חסידי חב"ד, מלבד תעסוקתו בעסק אתרוגי קלבריה, שבכל אלו עסק כבר בשנים שלפני ת"ש; הנה עם בוא כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע לארה"ב בחורף ת"ש, השקיע את עצמו בעבודת הקודש בשטחים שונים:

א) משפיע בישיבת תומכי תמימים המרכזית. ב) יו"ר ומנהל אירגון בית רבקה על סניפיה בניו יארק. ג) גבאי כללי לחברה קדישא. ד) רב בקהלת ליובאוויטש בניו יארק. ה) מארגן ומשפיע מחלקת תומכי תמימים בנוארק. ו) מייסד ומשפיע ישיבת "הדר התורה" למקורבים. ועוד פעילות מסועפת בשטחים שונים, מלא מרץ עד ליומו האחרון בקיץ תשל"ה.

על כל אלו לא הספיק לרשום בזכרונותיו שלפנינו. אודותם אפשר למצוא:

תמונת המחבר משנת תש"ו

א) בזכרונותיו שב"די אידישע היים" גליונות 38-39. ב) בספר תולדות חב"ד בארצות הברית - עפ"י מפתח השמות, בערכו. ג) בספר תולדות חב"ד ברוסיה הסובייטית פרק קיח. ד) בסדרת "אגרות קודש אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע" - עפ"י מפתח השמות שבסוף כרך י"ב, בערכו. ה) בסדרת "אגרות קודש אדמו"ר שליט"א" - עפ"י מפתח השמות שבסוף כרך כ, בערכו.

תמונת המחבר משנת תשכ"ג

תמונת המחבר עם תלמידי הישיבה שניצלו משאנגהיי והגיעו למונטריאל


(שעה)) לא זכינו לסיפורו זה, וימים אחדים אחרי כתיבת השורות האלו הלך לעולמו בי"ז סיון ה'תשל"ה.

נקודות אחדות אודות הנסיעה הזאת, מתוארות ב"תולדות חב"ד בארה"ב" עמ' קמד-ו.

שם נכתב שהנסיעה היתה בי"ט מנ"א, וכן אמנם היתה התוכנית, אבל בארכיון המחבר יש העתק מכתבו שכתב בי"ט מנ"א תרצ"ט אל מר י. קרעמער ממאנטיסעלא:

איך וויל נעמען דיזע געלעגענהייט צו לאזען אייך וויסען אז אי"ה דיזען דינסטאג, כ"ב מנחם אב, 8טן אוגוסט, אום 11 אוהר פריה, וועל איך פאהרען מיט דער שיף איל דע פראנס, נאך יוראפ, כדי צו באזוכען דעם ליובאוויטשען רבי'ן שליט"א און די ליובאוויטשער ישיבות תומכי תמימים.

התלמידים נסעו מאטוואצק ביום פרוץ המלחמה בי"ז אלול, בדרכם חזרה לארה"ב.

בארכיון המחבר יש מכתב שכתב אליו ר' זרח גורדון בי"ט תשרי:

מיר זענען היינט געקומען בחיים ושלום נאך שטאקהאלם, נאך זעהר א שווערע שיף רייזע וועלכע האט געדוירט בערך 36 שעה. מיר קלערן אפצופארן קיין ניו יארק...

שלמה גיט איבער אז ער וועט אין גיכען שרייבען. ער איז פשוט איצט צופיעל אויסגעמאטערט פון וועג (מיר האבען אלע געהאט זייער א שווערע רייזע פון ר[יגא] אהער).

בהוש"ר כותב המחבר אל הר"ר שמואל לויטין:

שלחנו היום טלגראם לדובין להודיע מה נשמע, כי זה שלשה ימים שלא שמענו דבר. זרח גורדון בא לשטאקהאלם ונוסע הביתה, ולפי הנראה ממכתבי התלמידים הי' דעת כא"ש, בעת שקיבלו ממנו ברכת הפרידה, ביום ו' שהתחילה המלחמה, שהתלמידים יתעכבו בריגא עד אשר יצוה להם מה לעשות.

מכתבו של המחבר אודות נסיעתו אל הרבי

כל התלמידים ניצלו והגיעו צלחה לביתם בנ.י., ובאגרת י' כסלו מספר לו החסיד ר' אלי' חיים אלטהויז, על הרושם שעשו בתחנתם בריגא:

זה כבר לבי מלא רגש טוב, מהבחורי טוב וחמד, התמימים היקרים מארה"ב אשר היו במחנינו בבואם מאטוואצק, ומרוב ההתרגשות לא אוכל להתאפק לא לספר בשבחם של התמימים הנ"ל שי', ולגלות לכת"ר את הרושם הטוב אשר נשאר במחנינו פה. כי בטח הרבה הרבה עבד ויגע כת"ר בחנוכם הטוב, ופעלו הטוב נראה וניכר ב"ה בהנפעל בכל מעשיהם, ובקיצור נמרץ אומר מקרב ולב עמוק, "אשריך ישראל שזכית לגדל פירות כאלו", שכרך הרבה מאד.

מכתבו של ר' אלי' חיים אלטהויז אל המחבר

בהימים המועטים הספורים אשר הי' במחנינו פה, ממש קדשו את שמו ית', כל אחד ואחד הן מאנ"ש והן אחרים - עולמ'שע אידן - אשר ראה אותם והסתכל בהנהגתם ומעשיהם הטובים, ראו כן תמהו, וברוב תמהון שאל את חברו האם באמת מסוגלת היא אמעריקא עדיין לגידולי פירות הללו.

לא אגזים אם אומר כי על ידם נתגדל ונתקדש שמו של עטרת תפארת ראשינו כ"ק אדמו"ר שליט"א, בראותינו את רוב גודל תוקף התקשרותם לאילנא דחיי עד מסירות נפש ממש. אין בכח עטי לתאר לפני כת"ר אף מקצת מן המקצת את העדר רצונם לעזוב את יעווראפא, הארץ אשר בה נמצא כ"ק אדמו"ר שליט"א עם כל המקושרים אליו שליט"א, גם קשה הי' פרידתם אפי' מפה מחנינו ריגה.

אנחנו אנ"ש דפה נתקשרנו אתם בעבותות אהבה, ואחרי פרידתם מאתנו יש לנו רק געגועים אחריהם. ומי יתן והי' קיבוץ גליות אשר איש את רעהו ידברו, ונזכה להתראות עוד אתם בשובע שמחות, בהיכל כ"ק אדמו"ר שליט"א בקרוב ממש.

(שעה)) לא זכינו לסיפורו זה, וימים אחדים אחרי כתיבת השורות האלו הלך לעולמו בי"ז סיון ה'תשל"ה.

נקודות אחדות אודות הנסיעה הזאת, מתוארות ב"תולדות חב"ד בארה"ב" עמ' קמד-ו.

שם נכתב שהנסיעה היתה בי"ט מנ"א, וכן אמנם היתה התוכנית, אבל בארכיון המחבר יש העתק מכתבו שכתב בי"ט מנ"א תרצ"ט אל מר י. קרעמער ממאנטיסעלא:

איך וויל נעמען דיזע געלעגענהייט צו לאזען אייך וויסען אז אי"ה דיזען דינסטאג, כ"ב מנחם אב, 8טן אוגוסט, אום 11 אוהר פריה, וועל איך פאהרען מיט דער שיף איל דע פראנס, נאך יוראפ, כדי צו באזוכען דעם ליובאוויטשען רבי'ן שליט"א און די ליובאוויטשער ישיבות תומכי תמימים.

התלמידים נסעו מאטוואצק ביום פרוץ המלחמה בי"ז אלול, בדרכם חזרה לארה"ב.

בארכיון המחבר יש מכתב שכתב אליו ר' זרח גורדון בי"ט תשרי:

מיר זענען היינט געקומען בחיים ושלום נאך שטאקהאלם, נאך זעהר א שווערע שיף רייזע וועלכע האט געדוירט בערך 36 שעה. מיר קלערן אפצופארן קיין ניו יארק...

שלמה גיט איבער אז ער וועט אין גיכען שרייבען. ער איז פשוט איצט צופיעל אויסגעמאטערט פון וועג (מיר האבען אלע געהאט זייער א שווערע רייזע פון ר[יגא] אהער).

בהוש"ר כותב המחבר אל הר"ר שמואל לויטין:

שלחנו היום טלגראם לדובין להודיע מה נשמע, כי זה שלשה ימים שלא שמענו דבר. זרח גורדון בא לשטאקהאלם ונוסע הביתה, ולפי הנראה ממכתבי התלמידים הי' דעת כא"ש, בעת שקיבלו ממנו ברכת הפרידה, ביום ו' שהתחילה המלחמה, שהתלמידים יתעכבו בריגא עד אשר יצוה להם מה לעשות.

מכתבו של המחבר אודות נסיעתו אל הרבי

כל התלמידים ניצלו והגיעו צלחה לביתם בנ.י., ובאגרת י' כסלו מספר לו החסיד ר' אלי' חיים אלטהויז, על הרושם שעשו בתחנתם בריגא:

זה כבר לבי מלא רגש טוב, מהבחורי טוב וחמד, התמימים היקרים מארה"ב אשר היו במחנינו בבואם מאטוואצק, ומרוב ההתרגשות לא אוכל להתאפק לא לספר בשבחם של התמימים הנ"ל שי', ולגלות לכת"ר את הרושם הטוב אשר נשאר במחנינו פה. כי בטח הרבה הרבה עבד ויגע כת"ר בחנוכם הטוב, ופעלו הטוב נראה וניכר ב"ה בהנפעל בכל מעשיהם, ובקיצור נמרץ אומר מקרב ולב עמוק, "אשריך ישראל שזכית לגדל פירות כאלו", שכרך הרבה מאד.

מכתבו של ר' אלי' חיים אלטהויז אל המחבר

בהימים המועטים הספורים אשר הי' במחנינו פה, ממש קדשו את שמו ית', כל אחד ואחד הן מאנ"ש והן אחרים - עולמ'שע אידן - אשר ראה אותם והסתכל בהנהגתם ומעשיהם הטובים, ראו כן תמהו, וברוב תמהון שאל את חברו האם באמת מסוגלת היא אמעריקא עדיין לגידולי פירות הללו.

לא אגזים אם אומר כי על ידם נתגדל ונתקדש שמו של עטרת תפארת ראשינו כ"ק אדמו"ר שליט"א, בראותינו את רוב גודל תוקף התקשרותם לאילנא דחיי עד מסירות נפש ממש. אין בכח עטי לתאר לפני כת"ר אף מקצת מן המקצת את העדר רצונם לעזוב את יעווראפא, הארץ אשר בה נמצא כ"ק אדמו"ר שליט"א עם כל המקושרים אליו שליט"א, גם קשה הי' פרידתם אפי' מפה מחנינו ריגה.

אנחנו אנ"ש דפה נתקשרנו אתם בעבותות אהבה, ואחרי פרידתם מאתנו יש לנו רק געגועים אחריהם. ומי יתן והי' קיבוץ גליות אשר איש את רעהו ידברו, ונזכה להתראות עוד אתם בשובע שמחות, בהיכל כ"ק אדמו"ר שליט"א בקרוב ממש.