ספריית חב"ד ליובאוויטש

פרק ה

תשרי עת"ר

התפלות בר"ה - סגירת האולם הגדול - התוועדות שמח"ת באולם הקטן - קונטרס העבודה - הר"מ ר' יהושע ארש - הבחינות - מחלקת שצעדרין - אכילת ה"ימים"

ר"ה עת"ר היתה הקביעות כמו בשנה זו (תשי"ח), היינו שר"ה הי' ביום ה-ו ויוהכ"פ היה בשבת.

בר"ה תרס"ט התפללו באולם הקטן; אמנם בר"ה עת"ר היה קהל של לערך ק"נ מנינים והיו התפלות באולם הגדול.

בליל ב' דר"ה אחר אמירת דא"ח הלכו ריקוד באולם הגדול, והתחילו קורות הגג להתרועע. תיכף אחר ר"ה סגרו את האולם, ואחר חג הסכות העמידו קורות נוספות מן הרצפה לגג להחזיק התקרה (לט).

התפלות בחג הסכות ובשמע"צ ושמח"ת התקיימו באולם הקטן. מצד דוחק המקום באולם הקטן תקנו אז אשר הרבנית הזקנה (הרבנית רבקה, אשת כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע) וכל הנשים שבבית הרב יתפללו בחדר הסמוך לאולם הקטן, שהזכרתי קודם שהוא היה שייך לאדמו"ר מוהר"ש נבג"מ.

חדר זה הוא למזרחו של האולם הקטן, ולכן כשהגיע זמן ברכת כהנים בחג היו עולות הנשים לעזרת הנשים שהיה לצדו המערבי של האולם הקטן (שאילו היו נשארות בחדר המזרחי היו עומדות מאחורי הכהנים).

את הדלת שבין החדר המזרחי לאולם הקטן סתמו בעבר (רק הניחו חור אחד קטן עגול, לחוש לצוואת הר"י חסיד שלא לסתום דלת), ולצורך הנ"ל פתחו מחדש את הדלת הזו.

חגיגת ליל שמח"ת, היינו באור ליום ו', היתה כרגיל בבית כ"ק אדמו"ר נבג"מ, וסעודת והתוועדות הצהרים, היינו ביום ו', היתה באולם הקטן (מ).

וע"כ סדרו התלמידים אשר כ"ק אדמו"ר הרש"ב נבג"מ יכנס לאולם הקטן דרך הדלת הזו, שבין חדר כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נבג"מ ובין האולם הקטן, ואת מקום מושב כ"ק אדמו"ר הרש"ב נבג"מ סידרו ליד שלחן שהעמידו מצד מזרח למערב בסמיכות לדלת הנ"ל.

אז בליובאוויטש היה הסדר, שליד השלחן של הרבי ישבו קרואים יחידי סגולה, כשנים או שלושה מנינים, ומסביב עמדו כל אנ"ש ובפרט התלמידים, כדי שלא ידחקו את מושב אדמו"ר נבג"מ העמידו מסביב לשלחן (שבו ישבו אדמו"ר נבג"מ ויחידי הסגולה) את השלחנות והספסלים של האולם הקטן.

ספסלים מיוחדים היו עומדים תמיד סביבות הכתלים, והיו מתוקנים למקום ישיבה עם תיבה קטנה תחת מקום הישיבה, כותל לסמיכה, ודף יוצא מהכותל הזה להחזיק עליו הסידור (שחוזר ונסתם כשרוצים). את הספסלים האלו העמידו מסביב, כדי שלא ידחקו את אדמו"ר נבג"מ בעת ההתוועדות.

תיכף כשנכנס כ"ק אדמו"ר נבג"מ לאולם שאל אצל המשפיע ר' שמואל גרונם אם הי' בעת הסתלקות אדמו"ר מהר"ש, ואמר שלא הי'. אמר כ"ק אדמו"ר נבג"מ: אויף דעם ארט ממש האט מען מטהר געווען דעם טאטען.

במשך המסיבה דיבר הרבה אודות אביו אדמו"ר מהר"ש נבג"מ. זכורני הדברים: זיין שמח"ת... זיין י"ט כסלו...! ובכה הרבה, ואמר: די וואס האבען געזעהן א קדמון'דיקן גילוי אור זיינען איך און ר' מאניש [הגביר ר' מנחם מאניש מאנעסזאהן, מגדולי חסידי חב"ד המפורסמים שהי' אז על שמח"ת בליובאוויטש], גרונם [המשפיע ר' שמואל גרונם אסתרמאן] און אפשר משה [המשפיע שהי' נק' משה זעמבינער].

מגודל הלחץ שהי' אז נשברו השלחנות והספסלים, והעמידו שלחנות על שלחנות און מען האט צוגעקוועטשט שטארק את אחד מאנ"ש המלמד מבאריסאוו (איני זוכר כעת בדיוק את שמו, הירשל או חאציא), וצעק אוי, ואמר לו כ"ק אדמו"ר נבג"מ:

ווען איר וואלט וועלן הערן מיט א אמת וואלט איר ניט שרייען אוי, איך בין געשטאנען אנטקעגן טאטן ווייל איך האב געוואוסט אז דער טאטע דארף ריידן צו איינעם. איין מאל זיינען אויף מיר געלעגן דריי אידן גופנית'דיקע אידן, א בארג בפועל ממש, בפועל ממש א בארג, ר' צדוק ניחאמקין בערע ניחאמקין (אינני זוכר את שם השלישי) אבער כ'האב געוואוסט אז דער טאטע דארף ריידן צו איינעם בין איך געשטאנען וכו'.

אח"כ אמר:

אלקות וויל ריידן, דורך וועמען איז קיין חילוק ניט, ווער עס איז א כלי צו דעם.

הגביר ר' מאניש הנ"ל ז"ל הי' כבר איש זקן אז, והרגיש חלישות, והלכו במהירות להביא מים קרים. על הספסל שאצל בית הרבנית הזקנה ישבה הרבנית הזקנה (מרת רבקה אשה אדמו"ר מהר"ש נבג"מ) והרבנית מרת שטערנא שרה ז"ל (אשת אדמו"ר נבג"מ). הן באו תיכף ועמדו אחורי הדלת של החדר הנ"ל.

כששמע אדמו"ר נבג"מ מביאת אמו הרבנית הזקנה הנ"ל עמד מלא קומתו ופנה אל זוגתו הרבנית שטערנא שרה בתמיהה: דו? [את?] כפי הנראה הי' מוסכם ביניהם איזה ענינים בזה.

כשהתחילה אמו הצדקנית לבקש ממנו שלא יתאמץ (אנשטריינגען זיך) כ"כ, השיב לה:

מאמע מיר וועלן אלע גאנץ זיין. מען וועט צושפרינגען צו טאנצן מארגן אי"ה וועלן מיר אלע גאנץ זיין.

כשהוסיפה לבקש מה ממנו השיב לה (איני זוכר לשון קדשו):

מאמע דיינער בין איך און א זון ביז משיח וועט קומען, און דעם טאטענס בין איך א זון און א עבד אויך.

מחמת דוחק המקום, והיות שמחמת זמן של ערב שבת לא חפץ כ"ק אדמו"ר הרש"ב נבג"מ לטעום אחר זמן קידוש (כמו שהתנהג כ"ק אדמו"ר שליט"א יבדל לחיים בשמח"ת שנה זו ודאשתקד, שלא טעם אחר זמן קידוש מאומה), ומחמת שלקח משקה עד זמן קידוש, ומחמת החום ודחיקת האנשים, נעשה כבד לו לשבת.

בקשו את הנאספים לשוב אחורנית, אבל לא הי' אפשרי. נסו פעם ושתים וכו' ולא יכלו להקל את שאיפת האויר כדרוש אז לכ"ק אדמו"ר נבג"מ. עמד כ"ק אדמו"ר נבג"מ ואמר:

איר זאלט מיר פון דאנען ניט ארויסלאזען ביז איך וועל אייך זאגן א רייד און א מאמר, א רייד ווי תומכי תמימים דארף זיין און א מאמר.

והלך להנפש. זה הי' זמן קצר אחר זמן קידוש, בתחלת הלילה. אנחנו חכינו באולם הקטן עד אחר חצות הלילה והלכנו הביתה.

ה"רייד" שחפץ לדבר יצאה אח"כ לאור בשם קונטרס העבודה תרע"א, הנדפס כעת, ונקרא ג"כ בשם תרס"ט, אשר כפה"נ הי' הענין מסודר אצל אדמו"ר נבג"מ בסוף שנת תרס"ט, וחפץ לדבר בשמח"ת עת"ר, ומסבת הנ"ל שלא דיבר יצא לאור בשנת תרע"א (מא).

* * *

בתחלת שנת עת"ר עברה מחלקת באבינאוויטש והתיישבה בשצעדרין (מב).

המחלקה הזאת היתה כמו ממוצע בין החדרים לתלמידי האולם (כמו ביהמד"ר דפה, אבל גבוהה באיכות מביהמד"ר דפה - לפי מצב מהות הישיבות אז באירופה).

ר' יהושע ארש

במשך הקיץ תרס"ט היו פעמים אחדות מלאכות מעיר שצעדרין בליובאוויטש לעבד את הפרטים בזה.

מספר התלמידים שהיו בעיר הנ"ל היו כששים לערך, ובדרך כלל שלוש מחלקות, כל תלמיד הי' שוהה בעיר שצעדרין שנה ומחצה. שנה הראשונה הי' אוכל "ימים" ("טעג" הי' נקרא זה אז בחיי הישיבה), היינו שהיו מסדרים שבעה"ב יקח תלמיד אחד לאכול אצלו יום אחד או יותר בשבוע.

עם אנשי העיר הותנה שארבעים תלמידים לערך יתפרנסו באופן הנ"ל ועשרים תלמידים יתפרנסו מקופת הישיבה שבליובאוויטש למחצה או לכולה. אחר חג הסכות עת"ר נסעו התלמידים מליובאוויטש לשצעדרין.

לר"מים היו בוחרים מגדולי הלומדים שבין חסידי חב"ד, הר"ר זלמן דוב מדריבין ז"ל (מג), למדן מופלג, והי' מתלמידי הרה"ג והרה"ח ר' צבי נטע (גנעסין) מפאצעפ (בישיבה שהחזיק, ויצאו ממנה תלמידים גדולי תורה הרבה, והרבה תלמידים באו מישיבתו ללמוד בתות"ל (מד)).

למשפיע ומנהל נבחר הר"ר שאול דוב נ"י זיסלין, משכיל נפלא בדא"ח בשעתו, א קלוגער בעל לשון חלק ובעל מדות מצויינות.

* * *

אני למדתי בחורף עת"ר בליובאוויטש, אצל הר"ר יהושע ארש ז"ל, שנתקבל אז בפעם הראשון לר"מ בתות"ל.

למדנו מסכת קידושין עם כל התוספות במשך החורף עם חג הפסח, וידענו אותה היטב.

אחר חג הפסח הוצרכנו לנסוע לשצעדרין, אך לא היו מוכנים שם לקבל אותנו, והוכרחנו להתמהמה בליובאוויטש עד אחר חג השבועות.

מן אחר חג הפסח עד אחר חג השבועות למדנו באולם הגדול.

המשגיח על נגלה הי' אז הרב ר' יוסף פרידמן מראגאטשאוו (מה).

דא"ח שמענו אצל ר' משה מזעמבין, שהי' משפיע באולם על התלמידים הצעירים (מו).

פעם משך זמן אמר לפנינו תניא המשפיע הראשי של תות"ל ר' שמואל גרונם (הרש"ג). גם פעם אמר לפנינו תניא המשפיע ר' מיכאל בלינער ע"ה.

גם סדרו התוועדות לפנינו. פעם היה מתוועד הרש"ג ופעם הר"מ בלינער.

הבחינות של התלמידים, אם מסוגלים הם, היו ע"י הבחורים הקשישים. הבוחנים שלי ושל גיסי אלטער ביילין היו הרבנים הרה"ג ר' רפאל כהן הי"ד מגערמאנאוויץ (מז) וחברו הרה"ג ר' אברהם אלי' פלאטקין ז"ל, שהי' רב באוסוועט ואסטאשקוב.

הבחינה היתה במסכת כתובות דף עד ע"ב בסוגי' דהמקדש את האשה על מנת שאין עלי' נדרים. הבחינה שלי היתה ביום ו' עש"ק בוקר, ובתוך הבחינות נכנס כ"ק אדמו"ר הריי"צ נבג"מ מנהל תו"ת. כשהי' כ"ק אדמו"ר הריי"צ נבג"מ נכנס בתות"ל היתה נופלת אימה גדולה ויראה וביטול ממש כלפני מלך, ובפרט כשעומדים לבחינה בנוכחיותו. אעפי"כ ת"ל הצלחנו אני וחבירי גיסי הנ"ל בבחינות.

בעת שהקשו אותנו הבוחנים קושי' בתוס' הגדול, שאלתים איך אפשר לומר באופן אחד מטעם קושי' אחרת, וכ"ק אדמו"ר נבג"מ שאלם: נו, מה אתם אומרים? והם נסו לתרץ בדוחק.

לבנו אמר לנו שנוסעים אנחנו לשצעדרין. אני אז בן י"ד וחצי וחבירי הנ"ל בגיל הזה ג"כ, ובלכתנו הביתה (שהתאכסנתי אצלם גם אחרי אשר סדר חיי בגשמיות הסתדר בשנת תרס"ט כנ"ל) הלכנו במרוצה. חפצנו לבלי להראות התפעלות ואמרנו איש לרעהו למה אנחנו רצים, הרי לא ידענו מראש שניסע, ובכלל למה היא המרוצה; וכעבור רגעים אחדים הננו הולכים שוב במרוצה.

אחר חג השבועות באנו לשצעדרין (מח). בנגלה שמענו שיעור אצל הרב ר' משה מרדכי עמרמי [פאהארעלסקי] מפאטשעפ (מט).

מכתב שכתב הרמ"מ עמרמי למחבר, ובו מזכיר לו את תקופת שצעדרין

הר"ר משה מרדכי עמרמי (פאהארעלסקי)

הר"ר שאול דוב זיסלין המנהל ומשפיע של הישיבה סדר אז ששתי המחלקות, היינו אנו שבאנו בקיץ עתה והמחלקה שבאה בחורף עת"ר ישמעו שיעור ביחד.

ר' שאול דוב זיסלין

הלימודים היו במס' בבא בתרא. שבוע למדנו בפ"ע לגירסא ושבוע שמענו שיעור לעיון.

לגירסא הי' עלינו ללמוד י"ב דפין בשבוע, החל מתחלת המס' ב"ב, וביום הש"ק אחה"צ היו הבחינות על מה שלמדנו, ואז הי' אומר לנו איזה חידושים והערות. במשך הקיץ למדנו לגירסא עד אמצע יש נוחלין, או יותר.

את השיעור לעיונא אמר לפנינו בפרק חזקת הבתים. במשך הקיץ סיימנו פרק חזקת הבתים.

התלמידים שבמחלקה הגבוהה לא רצו להיות עמנו במחלקה אחת והפריעו באופנים שונים בעת השיעור. אירע שני פעמים שהר"מ ר' משה מרדכי סגר הגמרא באמצע השיעור, למרות סבלנותו הגדולה.

דא"ח למדנו שעה ומחצה בערב ושעה א' בבוקר. הרב שאול דוב אמר לפנינו מאמר מלקוטי תורה דברים וגם מעט בחלק שיר השירים.

המשגיח על נגלה הי' הרב ר' יעקב ברוך קרסיק ע"ה (הי' אח"כ משגיח בתות"ל באולם הגדול).

בגשמיות הסתדרנו על "ימים" בשנה הראשונה (נ), והתלמידים שאכלו "ימים" עד אז, עברו לאכול על הוצאות תות"ל, ומסרו לנו (לתלמידים החדשים) את ה"ימים" שלהם.

בעלי הבתים לא ידעו מהסדר הזה ולא יכלו להבין מדוע זה מוסרים התלמידים את היום שלהם לתלמידים אחרים, ושאלו בצער גדול: מדוע אתה הולך מאתנו? האומנם אינך שבע רצון? האם לא כבדנוך כראוי? או אולי האוכל איננו טוב? או בלתי מספיק? כל ההסברים לא נתקבלו על לבם.


(לט)) ראה גם לקוטי סיפורים (פרלוב) עמ' רכז.

(מ)) על ההתוועדות הזאת ראה גם כפר חב"ד גליון 326 עמ' 19 תיאורו של ר' צבי הירש וואלאוו מבאריסאוו. שמועות וסיפורים (כהן) ח"א (הוצ' תש"נ) עמ' 98.

(מא)) ראה גם מ"ש בזה בשמועות וסיפורים (כהן) ח"א (הוצ' תש"נ) עמ' 99.

(מב)) העיר שצעדרין פלך מינסק יש לה ערך מיוחד פרטי בליובאוויטש. כמדומני שזה כבר נדפס באיזה מקום בהוצאת ליובאוויטש.

[ראה אדמו"ר הצמח צדק ותנועת ההשכלה עמ' 4].

אך כפי מה ששמעתי, הנה המלך ניקאלאי הראשון נתן במתנה לכ"ק אדמו"ר הצמח צדק נבג"מ אחוזת נחלה, והוא גם הי' אזרח נכבד לדורותיו (- ברוסיה היו האזרחים מחולקים בדרגותיהם), וכ"ק אדמו"ר הצ"צ נבג"מ נתנה ליהודים שהתיישבו שם.

היו שם עובדי אדמה ומהם היו בעלי מלאכה שונים הדרושים למושב. כמובן היו שם גם כל הענינים הדרושים לרוחניות של מושב, כמו רב, שו"בים, מלמדים, בתי מדרש ומקוה. מחמת זה כשהי' בא מי מאנ"ש מעיר שצעדרין לליובאוויטש הי' לו יתרון בקדימת הכניסה לרבי וקירובים מהרבי.

זה הי' גם בימי שבתי בליובאוויטש.

הרב בשצעדרין הי' אז ר' ארי' ליב עסתרין (או עפשטיין), מחסידי ליובאוויטש, אך להיות העיר קרובה לבאברויסק הי' סר גם להרש"נ בבאברויסק. שמעתי ממנו שבשנת תרנ"ו הי' בעשי"ת בבאברויסק, ושאלו אצלו מה נשמע בליובאוויטש, אם הי' שם מנין אורחים על ר"ה. ואמר להם שרוב מנין הי' מעיר שצעדרין לבד, כי ששה אנשים נסעו משצעדרין על ר"ה.

גם סיפר שא' מנכדי הצ"צ סיפר (כמדומני הרש"ב מרעציצע ז"ל) שפעם נשמט הצ"צ מעל כסאו (לפה"נ הי' זה בסוף ימיו, שהי' חולה, כמו שאכתוב אודות זה אי"ה בזכרונותי משנת תרצ"ז), ושמעו שאומר: חשבתי ימים מקדם הגיתי, איך האב געלערנט א פולע תורה, דער זכות התורה זאל אויף מיר מגין זיין. ואמר זה בניגון הידוע. עוד פעם אירע, ושמעו שהוא אומר: כל רואי ילעיגו לי (עד סוף הפסוק), מיין אלטער מאן דאווענט אין א סידור און בענטשט אין א סידור.

[סיפור זה מספר המחבר גם ב"די אידישע היים" (גליון 41, תשרי תש"ל, עמ' י), ומוסיף שם, שהרב עסטרין בכה בספרו סיפור זה].

הי' א געשמאקער חסידישער איד.

(מג)) שכטר. ראה כרם חב"ד גליון 3 עמ' 247 הערה 12.

(מד)) תלמידיו היו ממצוייני תות"ל. לדוגמה הרה"ח המשפיע ר' אלטער שימחוביץ ע"ה, הרה"ח ר' אברהם ברוך פעווזנער ע"ה, הרה"ג ר' משה מרדכי.

(מה)) הוא מילא את מקום הרב זאב וואלף הלוי ז"ל (אביו של הר"ר שמואל לויטין) שנפטר אז (כמדומני בשנה ההיא).

אח"כ היה רב באסטראוונא פלך וויטעבסק. למשגיח נתקבל ממקום מגורו אז בליטא.

(מו)) השנה הראשונה שהתחילו ללמוד עמנו דא"ח היתה שנת הבר מצוה שלי תרס"ט. ולפי מצב המחלקה שלנו למדנו תניא מהנ"ל.

עלי להודות שבחורף תרס"ט לא הבנתי דבר מהלימוד ולא יכלתי לתפוס מאומה; למרות שאת המאמר אין הקב"ה בא בטרוניא ידעתי היטב לפי"ע אז, והרש"ג ז"ל אמר בעת הבר מצוה שלי ער חזר'ט פונקט ווי ער וואלט פארשטאנען.

(מז)) הי' אח"כ רב בשצעדרין ואח"כ בנעויל ואח"כ בעיר ריגא, בגליל הנקרא מאסקווער פאר-שטאט, בהרייסעסע בתי-מדרשים היו שם בבנין אחד שלושה בתי כנסת, עם חברות מיוחדות.

הוא נשרף על קדוש השם ע"י הרוצחים הנאצים שהציתו אש בבתי המדרש, והוא רץ להציל את הס"ת וסגרו הדלת עליו.

(מח)) בארכיון המחבר יש מכתב שכתב אליו ר' שמואל פראדקין (מקלימאוויץ, שהי' משגיח במחלקת שצעדרין) בה' אלול תרצ"ג:

דכירנא בהיותו עברו דרך מחנינו שצעדרין זכיתי להתראות עם הדרת כבוד גאונו, בהיותי אז משגיח בהישיבה דפה, ונשתעשנו בתוה"ק במסכת כתובות, ונהניתי מאד מהדרת גאונו ופלפולו אשר הראה לנו במסכת הנ"ל.

(מט)) מקודם היה שו"ב בעיר פאצעפ ואח"כ קבלוהו לרב בעיר הנ"ל למלאות מקום הרב ר' צבי נטע הנ"ל, והי' ג"כ מתלמידיו.

הי' גאון מופלג. טבעו הפכי מהרב ר' זלמן דוב, שתקן שקטן בלי שום בליטות והתרחבות.

בזמן הבא לא חפץ להשאר להיות ר"מ; כעת איני זוכר בדיוק מה הי' בחורף תרע"א.

[בארכיון המחבר יש מכתב שכותב אליו בי"ב ניסן תרח"צ:

אני הכותב הייתי ר"מ בישיבת שצעדרין בקיץ שנת עת"ר, ובכן בטח כת"ר מכירני או יודע אותי. בתמוז שנה שעברה תרצ"ז באתי לאה"ק מעיר פאצעפ, ששימשתי שם ברבנות משנת תרצ"ב. פה איני עושה מאומה לע"ע, כי מקומות פנוים על רבנות בלתי מצוים, ולהדחק וליכנס אין זה לפי טבעי וכחי.

ובמכתב ט"ו תמוז תרצ"ט חותם:

אוהבו וידידו משה מרדכי הכהן עמרמי, זהו שם המשפחה שבחר לו בני יחי' בבואו לכאן בא"י, וכן קורין אותי בכאן הרב עמרמי.

וראה מה שצויין אודותיו בכרם חב"ד גליון 3 עמ' 266 הערה 3].

(נ)) חפץ אני לרשום שמות בעלי הבתים שאכלתי אצלם, כי אהבתם והוקרתם לתלמידים הצטיינה באופן יוצא מן הכלל, שלא בערך לבעלי הבתים של ליובאוויטש. אנשים בעלי מלאכה, רחוקים מעשירות, היו נותנים לתלמיד את הטוב והמובחר ממה שהי' להם, והיו אוכלים אצלם שלשה פעמים ביום, ועוד נוסף לזה היו נותנים שתים או שלושה אגורות (קאפיקעס) לקנות משהו באמצע היום, פירות או מיני מתיקה. עונג נפשי הי' נסוך על פני בעל הבית ובעלת הבית בעת היות התלמיד בביתם ובעת אכילתו אצלם. אותה אהבת ישראל ואהבת התורה שאצלם, אין די מלין בפי ועטי לתאר.

יום אחד אכלתי אצל האלמנה, כלתו של ר' אלקנה דער בויער. היו ששה אחים, כולם נגרים בוני בתים (לא של רהיטים) וקראו אותם: דער בויער אלקנה, משה, פרץ ובצלאל.

אלקנה הי' יודע משניות, ובעת החליקו את הקורות ובעת סידורם וקביעותם בבנין הי' חוזר תמיד המשניות בעל פה.

את אחיהם מ"מ הכרתי פה בארצה"ב.

היא החזיקה חנות של מזון (הנק' ברוסיא באקאליינע קראם).

בנה זוסי' למד משך זמן בתות"ל.

יום ב' אכלתי אצל בן ציון חיים הנפח.

יום ג' אכלתי אצל משה החייט, שהי' דר סמוך לדירת הרב שאול דוב זיסלין.

יום ד' אכלתי אצל דובער הנגר.

יום ה' אכלתי אצל מרדכי, כמדומני דימעחאווסקי [בנו או קרובו של ר' דובער דימעחאווסקי]. הי' לו חנות של סחורה לבגדים הנק' מאנופאקטורענע קראם.

יום ו' ויום ש"ק אכלתי אצל ש"ב ר' מרדכי מאלצער, היינו מכפר מאלץ. שם משפחתו בערנשטיין. אביו כמדומני הי' אח של אמי זקנתי מרת ברכה.

ר' מרדכי הנ"ל הי' מחסידי ליובאוויטש, נסע לאדמו"ר הרש"ב נ"ע, ולסוף ימיו הי' משולח עבור תות"ל.

(לט)) ראה גם לקוטי סיפורים (פרלוב) עמ' רכז.

(מ)) על ההתוועדות הזאת ראה גם כפר חב"ד גליון 326 עמ' 19 תיאורו של ר' צבי הירש וואלאוו מבאריסאוו. שמועות וסיפורים (כהן) ח"א (הוצ' תש"נ) עמ' 98.

(מא)) ראה גם מ"ש בזה בשמועות וסיפורים (כהן) ח"א (הוצ' תש"נ) עמ' 99.

(מב)) העיר שצעדרין פלך מינסק יש לה ערך מיוחד פרטי בליובאוויטש. כמדומני שזה כבר נדפס באיזה מקום בהוצאת ליובאוויטש.

[ראה אדמו"ר הצמח צדק ותנועת ההשכלה עמ' 4].

אך כפי מה ששמעתי, הנה המלך ניקאלאי הראשון נתן במתנה לכ"ק אדמו"ר הצמח צדק נבג"מ אחוזת נחלה, והוא גם הי' אזרח נכבד לדורותיו (- ברוסיה היו האזרחים מחולקים בדרגותיהם), וכ"ק אדמו"ר הצ"צ נבג"מ נתנה ליהודים שהתיישבו שם.

היו שם עובדי אדמה ומהם היו בעלי מלאכה שונים הדרושים למושב. כמובן היו שם גם כל הענינים הדרושים לרוחניות של מושב, כמו רב, שו"בים, מלמדים, בתי מדרש ומקוה. מחמת זה כשהי' בא מי מאנ"ש מעיר שצעדרין לליובאוויטש הי' לו יתרון בקדימת הכניסה לרבי וקירובים מהרבי.

זה הי' גם בימי שבתי בליובאוויטש.

הרב בשצעדרין הי' אז ר' ארי' ליב עסתרין (או עפשטיין), מחסידי ליובאוויטש, אך להיות העיר קרובה לבאברויסק הי' סר גם להרש"נ בבאברויסק. שמעתי ממנו שבשנת תרנ"ו הי' בעשי"ת בבאברויסק, ושאלו אצלו מה נשמע בליובאוויטש, אם הי' שם מנין אורחים על ר"ה. ואמר להם שרוב מנין הי' מעיר שצעדרין לבד, כי ששה אנשים נסעו משצעדרין על ר"ה.

גם סיפר שא' מנכדי הצ"צ סיפר (כמדומני הרש"ב מרעציצע ז"ל) שפעם נשמט הצ"צ מעל כסאו (לפה"נ הי' זה בסוף ימיו, שהי' חולה, כמו שאכתוב אודות זה אי"ה בזכרונותי משנת תרצ"ז), ושמעו שאומר: חשבתי ימים מקדם הגיתי, איך האב געלערנט א פולע תורה, דער זכות התורה זאל אויף מיר מגין זיין. ואמר זה בניגון הידוע. עוד פעם אירע, ושמעו שהוא אומר: כל רואי ילעיגו לי (עד סוף הפסוק), מיין אלטער מאן דאווענט אין א סידור און בענטשט אין א סידור.

[סיפור זה מספר המחבר גם ב"די אידישע היים" (גליון 41, תשרי תש"ל, עמ' י), ומוסיף שם, שהרב עסטרין בכה בספרו סיפור זה].

הי' א געשמאקער חסידישער איד.

(מג)) שכטר. ראה כרם חב"ד גליון 3 עמ' 247 הערה 12.

(מד)) תלמידיו היו ממצוייני תות"ל. לדוגמה הרה"ח המשפיע ר' אלטער שימחוביץ ע"ה, הרה"ח ר' אברהם ברוך פעווזנער ע"ה, הרה"ג ר' משה מרדכי.

(מה)) הוא מילא את מקום הרב זאב וואלף הלוי ז"ל (אביו של הר"ר שמואל לויטין) שנפטר אז (כמדומני בשנה ההיא).

אח"כ היה רב באסטראוונא פלך וויטעבסק. למשגיח נתקבל ממקום מגורו אז בליטא.

(מו)) השנה הראשונה שהתחילו ללמוד עמנו דא"ח היתה שנת הבר מצוה שלי תרס"ט. ולפי מצב המחלקה שלנו למדנו תניא מהנ"ל.

עלי להודות שבחורף תרס"ט לא הבנתי דבר מהלימוד ולא יכלתי לתפוס מאומה; למרות שאת המאמר אין הקב"ה בא בטרוניא ידעתי היטב לפי"ע אז, והרש"ג ז"ל אמר בעת הבר מצוה שלי ער חזר'ט פונקט ווי ער וואלט פארשטאנען.

(מז)) הי' אח"כ רב בשצעדרין ואח"כ בנעויל ואח"כ בעיר ריגא, בגליל הנקרא מאסקווער פאר-שטאט, בהרייסעסע בתי-מדרשים היו שם בבנין אחד שלושה בתי כנסת, עם חברות מיוחדות.

הוא נשרף על קדוש השם ע"י הרוצחים הנאצים שהציתו אש בבתי המדרש, והוא רץ להציל את הס"ת וסגרו הדלת עליו.

(מח)) בארכיון המחבר יש מכתב שכתב אליו ר' שמואל פראדקין (מקלימאוויץ, שהי' משגיח במחלקת שצעדרין) בה' אלול תרצ"ג:

דכירנא בהיותו עברו דרך מחנינו שצעדרין זכיתי להתראות עם הדרת כבוד גאונו, בהיותי אז משגיח בהישיבה דפה, ונשתעשנו בתוה"ק במסכת כתובות, ונהניתי מאד מהדרת גאונו ופלפולו אשר הראה לנו במסכת הנ"ל.

(מט)) מקודם היה שו"ב בעיר פאצעפ ואח"כ קבלוהו לרב בעיר הנ"ל למלאות מקום הרב ר' צבי נטע הנ"ל, והי' ג"כ מתלמידיו.

הי' גאון מופלג. טבעו הפכי מהרב ר' זלמן דוב, שתקן שקטן בלי שום בליטות והתרחבות.

בזמן הבא לא חפץ להשאר להיות ר"מ; כעת איני זוכר בדיוק מה הי' בחורף תרע"א.

[בארכיון המחבר יש מכתב שכותב אליו בי"ב ניסן תרח"צ:

אני הכותב הייתי ר"מ בישיבת שצעדרין בקיץ שנת עת"ר, ובכן בטח כת"ר מכירני או יודע אותי. בתמוז שנה שעברה תרצ"ז באתי לאה"ק מעיר פאצעפ, ששימשתי שם ברבנות משנת תרצ"ב. פה איני עושה מאומה לע"ע, כי מקומות פנוים על רבנות בלתי מצוים, ולהדחק וליכנס אין זה לפי טבעי וכחי.

ובמכתב ט"ו תמוז תרצ"ט חותם:

אוהבו וידידו משה מרדכי הכהן עמרמי, זהו שם המשפחה שבחר לו בני יחי' בבואו לכאן בא"י, וכן קורין אותי בכאן הרב עמרמי.

וראה מה שצויין אודותיו בכרם חב"ד גליון 3 עמ' 266 הערה 3].

(נ)) חפץ אני לרשום שמות בעלי הבתים שאכלתי אצלם, כי אהבתם והוקרתם לתלמידים הצטיינה באופן יוצא מן הכלל, שלא בערך לבעלי הבתים של ליובאוויטש. אנשים בעלי מלאכה, רחוקים מעשירות, היו נותנים לתלמיד את הטוב והמובחר ממה שהי' להם, והיו אוכלים אצלם שלשה פעמים ביום, ועוד נוסף לזה היו נותנים שתים או שלושה אגורות (קאפיקעס) לקנות משהו באמצע היום, פירות או מיני מתיקה. עונג נפשי הי' נסוך על פני בעל הבית ובעלת הבית בעת היות התלמיד בביתם ובעת אכילתו אצלם. אותה אהבת ישראל ואהבת התורה שאצלם, אין די מלין בפי ועטי לתאר.

יום אחד אכלתי אצל האלמנה, כלתו של ר' אלקנה דער בויער. היו ששה אחים, כולם נגרים בוני בתים (לא של רהיטים) וקראו אותם: דער בויער אלקנה, משה, פרץ ובצלאל.

אלקנה הי' יודע משניות, ובעת החליקו את הקורות ובעת סידורם וקביעותם בבנין הי' חוזר תמיד המשניות בעל פה.

את אחיהם מ"מ הכרתי פה בארצה"ב.

היא החזיקה חנות של מזון (הנק' ברוסיא באקאליינע קראם).

בנה זוסי' למד משך זמן בתות"ל.

יום ב' אכלתי אצל בן ציון חיים הנפח.

יום ג' אכלתי אצל משה החייט, שהי' דר סמוך לדירת הרב שאול דוב זיסלין.

יום ד' אכלתי אצל דובער הנגר.

יום ה' אכלתי אצל מרדכי, כמדומני דימעחאווסקי [בנו או קרובו של ר' דובער דימעחאווסקי]. הי' לו חנות של סחורה לבגדים הנק' מאנופאקטורענע קראם.

יום ו' ויום ש"ק אכלתי אצל ש"ב ר' מרדכי מאלצער, היינו מכפר מאלץ. שם משפחתו בערנשטיין. אביו כמדומני הי' אח של אמי זקנתי מרת ברכה.

ר' מרדכי הנ"ל הי' מחסידי ליובאוויטש, נסע לאדמו"ר הרש"ב נ"ע, ולסוף ימיו הי' משולח עבור תות"ל.