ספריית חב"ד ליובאוויטש

פרק ו

שנת תרע"א

הנסיעה לר"ה לליובאוויטש - חיפוש ר"מ למחלקת שצעדרין - הנסיעה לחה"פ הביתה - שליחות בחורים קשישים מליובאוויטש לשצעדרין

כשהגיע זמן ר"ה נתקבלה הידיעה מליובאוויטש שהתלמידים שבאו על הקיץ לשצעדרין, ז.א. אחרי חג השבועות כנ"ל, לא יתנו להם הוצאות לבוא לליובאוויטש על ר"ה.

המחלקה שלנו היתה קטנה, לערך ח"י תלמידים, וכל ההפצרות לא הועילו; רק זאת פעלנו, שנותנים לנו רשות לנסוע, בתנאי שנשליש אצל המנהל והמשפיע הר"ר שאול דוב זיסלין הנ"ל סך חמשה רובל בעד הוצאות הנסיעה חזרה מליובאוויטש.

ידעתי מצב אבי יחי' בפרנסה וכתבתי להורי שאם ישלחו לי סך עשרה רובל אז אסע לליובאוויטש על ר"ה ובחזירתי משם אסור לביתי על חג הסכות.

קבלתי המעות ובדרכי לליובאוויטש שלחתי החפצים שלי עם העגלון הביתה (נא).

מה גדול הרושם שעשתה עלי אז הנסיעה; לבד הנסיון של להוציא הוצאות על נסיעה לרבי.

יצאנו מעיר שצעדרין כמעט כל התלמידים (רק אחדים נשארו מהכתה שלי, שלא הי' ביכלתם להשיג על ההוצאות), ועוד נצטרפו אלינו בעלי בתים אחדים מחסידי ליובאוויטש: ר' אלימלך ריסין (שהי' לו מה שנקרא בפה חצר של פחמים שחופרים מן האדמה); ר' עקיבא אליעזר; ר' יצחק נחום הנפח (נב); ר' פסח הבעל עגלה (נג).

באנו לתחנה קראסנע בערעג, שהיא התחנה אשר שם יושבים על מסלת הברזל מעיר שצעדרין (והיא תחנה אחת מעיר זלאבין בדרך ההולכת לבאבאויסק), ובלילה באנו לעיר זלאבין.

בעיר זלאבין הוצרכנו להחליף על הדרך הנק' ליבאווע ראמונסקי, לנסוע מזלאבין עד ארשע. כיון שהיינו בלי ע"ה מחנה של יותר מששים אנשים נתנו לנו קרון (וואגאן) מיוחד עבורינו.

כל הדרך האט מען זייער גוט פארבראכט (נד). הסתפחו אלינו אנ"ש בראגאטשאוו ועוד תחנות, מאלה שנסעו על ר"ה. הרב ר' שאול דוב זיסלין האט זייער געשמאק פארבראכט, וגם הוא מנגן טוב ושר ניגונים בסיוע כל התלמידים, והרבה נוסעים מהקרונות הסמוכים באו לראות את המחזה ולקחו חלק בהתוועדות.

התמים ר' גרשון חנוך העניך אייכהארן ע"ה חפץ מאד לנסוע ולא היה לו האפשרות להשיג כרטיס. הוא לא שם לב להתראות ונסע בלי כרטיס והתחבא תחת הספסלים [הסיעה מפורסמת ברוסי' לאלה שלא חפצו או לא יכלו לקנות כרטיס מסע]. בבוא הקאנדוקטאר למנות את האנשים בלבלו את מוחו ומצא פחות מהסכום הנרשם.

בשעה שהגענו לתחנת ארשא, בא לשם גם אחד מהפקידים של הממשלה (ברכבת זו או אחרת), ויצאו לקראתו שרים חשובים ומקהלה של מנגנים בכלי שיר שונים.

פגשנו שם הרבה מאנ"ש נוסעים על ר"ה לליובאוויטש, ביניהם הי' הרב מנאווא אמלין (אינני זוכר את שמו), א לעבעדיקער חסידישער איד, ואמר: ראו את הכבוד ושמחה שמקבלים חסידים הנוסעים לרבי (הכוונה למקהלה הנ"ל).

* * *

אחר ר"ה נסענו תיכף בעשי"ת חזרה לשצעדרין

[כבר כתבתי קודם, שחשבתי לנסוע לחג הסכות לביתי ושלחתי את כל חפצי לבית, אבל לפועל לא נתנו לי רשות לסור הביתה, ונשארתי בלא חפצי עד כחודשיים אחר החג, שאז קבלתי את בגדי].

למען קמץ את ההוצאות לא נסענו עם העגלונים הרגילים, רק שכרנו עגלות מערלים (שהביאו תבואות ועצים למכור בעיר). שכרנו כעשרה או יותר עגלות כאלה.

כשכבר יצאנו מהעיר ראינו איש אחד רץ ומראה בידו לחכות. נבהלנו, מי יודע מה זה; אך כאשר קרב אלינו ראינו שזהו ר' נחמן לאקשין מיעקאטרינאסלאוו.

סבת מרוצתו, היות שהוא בא מיעקאטרינאסלאוו, והביא אתו ענבים, על שהחיינו ביום שני של ר"ה (בליובאוויטש היו הענבים יקר המציאות), והיות שנשארו אצלו ענבים, רץ הוא לתתם לתלמידים, להחיות את נפשם במעט פירות חשובים של ענבים [זהו מעט מטפוסו של נחמן יעקאטרינאסלאווער, אביו של הרב מרדכי דוב לאקשין].

במשך חג הסכות האט מיט אונז פארבראכט ר' יצחק גארעליק (נה) [הרב ר' שאול דוב זיסלין והר"ר יעקב ברוך ע"ה נשארו בליובאוויטש עד אחר שמח"ת].

ער האט גוט פארבראכט הארציג.

בעיר שצעדרין גרו אז עדיין איזה משפחות בחצר של הגבירים האלאדעץ, וגם בבית הכנסת של חצרם האט מען פארבראכט בשמחת בית השואיבה.

בשנת תרע"א חפשו ר"מ עבור שצעדרין ולא מצאו.

בין הר"מים שבאו על בחינה הי' אברך אחד בעל כשרון מצויין, מלא וגדוש בש"ס ופוסקים ונושאי כליהם ומסביר נפלא, שמו הי' נחום אליעזר מעיר פאריטש, או שנתחתן בעיר פאריטש. הוא אמר לפנינו ב' שעורים, אחד בזה נהנה וזה לא חסר והשני בסוגיא של ברי ושמא.

התלמידים הכינו את עצמם לשיעורים והקשו ממנו קושי', והוא אמר: הקושי' הזו היא של המפרש פלוני, ובאמת הלא הקושי' איננה מובנת כלל, והסביר איך שאין זה קושי' כלל, ואח"כ באר מה היא הקושי', ומהו היא תשובתו.

[הוא קיבל סמיכה מהגאון ר' יוסף ראזין ז"ל הנקרא דער ראגאטשאווער].

מ"מ לא לקחוהו לר"מ, מחמת פגם בבריאותו.

גם ניסו עוד ר"מים ולא מצאו.

על חג הפסח תרע"א נסעתי הביתה (נו).

על קיץ תרע"א יצאנו ללמוד בעצמנו, אשר הסדר הי' אז שהתלמידים שלמדו שם שנה יצאו ללמוד לעצמם.

אז נתקבל לר"מ רב מסענע (נז), שהי' נק' דער סאמאווער עילוי.

על קיץ הנ"ל באו איזה בחורים קשישים מהאולם ללמוד בשצעדרין, לתת רוח חסידי, וביניהם הי': ר' פנחס שרייבערג ע"ה מראקשיק (שהי' אח"כ שו"ב בפאלטאווע, תמים במלוא מובן המלה, פנימי) ור' שמעון ליב גרינבערג.

מכתב ר' שמעון ליב גרינבערג אל המחבר

למדנו אז דא"ח מאמרים של כ"ק אדמו"ר הרש"ב נבג"מ.


(נא)) התחנה של מסלת הברזל אשר ממנה היו נוסעים על עגלה רתומה בסוסים לעיר מולדתי זוראוויץ היתה העיר ראגאטשאוו פלך מוהילוב, על אם הדרך במסלת הברזל ההולכת מעיר זלאבין לעיר ארשא.

(נב)) מכפר קיטצין הסמוך לעיר שצעדרין.

היה בן תורה ומבין דא"ח לפי"ע, אבל יר"ש חסידי ביתרון. הי' הולך בחורף לטבול בנהר, בחור שפתחו בקרח עבור שאיבת מים לשתי' ולשאר תשמישים.

כשהי' כ"ק אדמו"ר הריי"צ נבג"מ בארצה"ב בפעם הראשון בשנת תרפ"ט-תר"ץ, נכנסתי עם בניו של ר' יצחק נחום לכ"ק אדמו"ר ואמר הבכור (שהי' גם בפה נפח) שהוא שומר שבת ומתפלל בכל יום, ואמר לו אדמו"ר זצ"ל:

אדאנק קומט דיר, ר' יצחק נחום'ס א זון היט שבת דאווענט דריי מאל א טאג!

אח"כ אמרו לכ"ק שברצונם להביא את אביהם לארצה"ב, ואמר להם אדמו"ר נבג"מ:

ומי ישאר שם?

(נג)) משצעדרין, שלא להחליפו בר' פסח בעל עגלה מעיר ליובאוויטש.

הוא הי' איש פשוט ותמים, כמעט שבדוחק הבין את הפסוק של המאמר.

הי' נוסע משצעדרין לבאברויסק להביא סחורה ולהוליך אנשים. מכל נסיעה הי' מפריש חצי רובל עבור נסיעה לליובאוויטש, ובמשך השנה אסף על הוצאות הנסיעה.

משך שנים הי' נוסע על ר"ה ולא נכנס אפילו ליחידות.

גם לו יש יו"ח בעיר טשיקאגא, ובשנות הצדיק של המאה הששית הביאוהו לארצה"ב, וראינוהו, ואמר שאיננו יכול בשום אופן להתרגל למהלך החיים החפשים שבאמריקה, ונסע חזרה.

(נד)) את האמור לקמן מספר המחבר גם ב"די אידישע היים" (גליון 53, תשרי תשל"ג, עמ' 12).

(נה)) תמים מקשישי התמימים, ואח"כ הי' מלמד בתות"ל. שמו הי' יצחק משה נחמן'ס.

אביו ר' משה הי' משך זמן ג"כ מלמד בתות"ל ואח"כ נעשה סדרן בבית התבשיל ובית האוכל של התלמידים.

הוא הי' גם בראסטאוו עם אנ"ש.

(נו)) בעירנו נפטר אז הרב ר' ליפמאן דוב כהן, שהי' ממשפחת הרבנים של עירנו, ולא נשאר ממנו ממלא מקומו בעירנו, וחפשו אחר רב לעדת החסידים.

[את המובא בהערה זו מספר המחבר גם ב"די אידישע היים" (גליון 51, ניסן תשל"ב, בחלק האנגלי עמ' 20)].

בא אלינו הרב ר' יעקב זכרי' מאסקאליק, שהי' נק' יעקל שצעדרינער (כבר הזכרתיו לעיל) וסר לביתינו (כי אצלנו הי' אכסניה ואבי הי' השו"ב היחידי בעיר).

מכתב ר' יעקב זכרי' מאסקאליק אל המחבר

הוא מצא חן בעיני בעלי הבתים. הי' לו לשון חלק ומדות מצויינות באהבת הבריות ויפה תואר. חותנו הלביש אותו בגדי כבוד.

כשראו זאת המתנגדים, ואצלם הי' הרב ר' ברוך רבינוביץ, שהוא הי' חתן למשפחת שפירא השייכים לוואלאזין, הם שלחו שתדלן לעירנו לפעול שישאר הוא הרב היחידי בעירנו.

[בעירנו היו ב' בתי מדרש של החסידים נוסח אר"י, וא' של נוסח אשכנז, ובתקופת אבי זקני ר' אברהם שלמה ז"ל היתה מחלוקת איומה בעירנו בין החסידים והמתנגדים, ורק אח"כ שקטה המחלוקת].

בראותם שאין ביכלתם לסלק את הרב של החסידים מהעיר לגמרי, שיכנעו את הרב ר"י מאסקאליק וקבלו מאתו שטר התחייבות לתת להרב רבינוביץ ד' מאות רובל.

כשבא הביתה התפלא אבי ז"ל איך ומדוע נתן שטר כזה, אך כבר נעשה מעשה.

אח"כ בא לעירנו הרב ר' זלמן האוולין ע"ה מצד ליובאוויטש, והוא הי' איש נלבב אהוב על הבריות וחכם. ער האט פארבראכט א שבת עם אנ"ש. ער האט אפגעלעבט די שטאט, וביטל השטר שנתן הרי"ז מאסקאליק להצד של המתנגדים.

בעת ההתוועדות ניגן ר' זלמן את הניגון של אדמו"ר מהרי"ל (בנו של אדמו"ר הצמח צדק), ומאז הי' ידוע הניגון הזה אצלינו על שם ר' זלמן, וקראו אותו "ר' זלמן'ס ניגון".

רוח של ליובאוויטש התגבר מאז בעיר והתחילו אנשים נוסעים לליובאוויטש והתחילו להחם המקוה גם על ש"ק בוקר (עד אז היו הולכים למקוה רק בעש"ק, בעת שהלכו למרחץ). שמו של ר' זלמן נשאר לזכרון טוב בעירנו על משך זמן רב.

[מורי ר' חיים השמש, שלמדתי אצלו א"ב, הי' אז זקן מופלג, בכה בזכרו את ההתוועודויות שזכה להן בצעירותו, ואמר שעתה נתעוררה אצלי התקופה בחיי, כאשר אדמו"ר מהרי"ל הי' בעירינו זוראוויץ, ואז ערכנו חצות בעשרה ככתוב בסידור].

(נז)) ר' משה רונין. אודותיו ברשימות הרר"נ הכהן שבכרם חב"ד גליון 3 עמ' 262.

(נא)) התחנה של מסלת הברזל אשר ממנה היו נוסעים על עגלה רתומה בסוסים לעיר מולדתי זוראוויץ היתה העיר ראגאטשאוו פלך מוהילוב, על אם הדרך במסלת הברזל ההולכת מעיר זלאבין לעיר ארשא.

(נב)) מכפר קיטצין הסמוך לעיר שצעדרין.

היה בן תורה ומבין דא"ח לפי"ע, אבל יר"ש חסידי ביתרון. הי' הולך בחורף לטבול בנהר, בחור שפתחו בקרח עבור שאיבת מים לשתי' ולשאר תשמישים.

כשהי' כ"ק אדמו"ר הריי"צ נבג"מ בארצה"ב בפעם הראשון בשנת תרפ"ט-תר"ץ, נכנסתי עם בניו של ר' יצחק נחום לכ"ק אדמו"ר ואמר הבכור (שהי' גם בפה נפח) שהוא שומר שבת ומתפלל בכל יום, ואמר לו אדמו"ר זצ"ל:

אדאנק קומט דיר, ר' יצחק נחום'ס א זון היט שבת דאווענט דריי מאל א טאג!

אח"כ אמרו לכ"ק שברצונם להביא את אביהם לארצה"ב, ואמר להם אדמו"ר נבג"מ:

ומי ישאר שם?

(נג)) משצעדרין, שלא להחליפו בר' פסח בעל עגלה מעיר ליובאוויטש.

הוא הי' איש פשוט ותמים, כמעט שבדוחק הבין את הפסוק של המאמר.

הי' נוסע משצעדרין לבאברויסק להביא סחורה ולהוליך אנשים. מכל נסיעה הי' מפריש חצי רובל עבור נסיעה לליובאוויטש, ובמשך השנה אסף על הוצאות הנסיעה.

משך שנים הי' נוסע על ר"ה ולא נכנס אפילו ליחידות.

גם לו יש יו"ח בעיר טשיקאגא, ובשנות הצדיק של המאה הששית הביאוהו לארצה"ב, וראינוהו, ואמר שאיננו יכול בשום אופן להתרגל למהלך החיים החפשים שבאמריקה, ונסע חזרה.

(נד)) את האמור לקמן מספר המחבר גם ב"די אידישע היים" (גליון 53, תשרי תשל"ג, עמ' 12).

(נה)) תמים מקשישי התמימים, ואח"כ הי' מלמד בתות"ל. שמו הי' יצחק משה נחמן'ס.

אביו ר' משה הי' משך זמן ג"כ מלמד בתות"ל ואח"כ נעשה סדרן בבית התבשיל ובית האוכל של התלמידים.

הוא הי' גם בראסטאוו עם אנ"ש.

(נו)) בעירנו נפטר אז הרב ר' ליפמאן דוב כהן, שהי' ממשפחת הרבנים של עירנו, ולא נשאר ממנו ממלא מקומו בעירנו, וחפשו אחר רב לעדת החסידים.

[את המובא בהערה זו מספר המחבר גם ב"די אידישע היים" (גליון 51, ניסן תשל"ב, בחלק האנגלי עמ' 20)].

בא אלינו הרב ר' יעקב זכרי' מאסקאליק, שהי' נק' יעקל שצעדרינער (כבר הזכרתיו לעיל) וסר לביתינו (כי אצלנו הי' אכסניה ואבי הי' השו"ב היחידי בעיר).

מכתב ר' יעקב זכרי' מאסקאליק אל המחבר

הוא מצא חן בעיני בעלי הבתים. הי' לו לשון חלק ומדות מצויינות באהבת הבריות ויפה תואר. חותנו הלביש אותו בגדי כבוד.

כשראו זאת המתנגדים, ואצלם הי' הרב ר' ברוך רבינוביץ, שהוא הי' חתן למשפחת שפירא השייכים לוואלאזין, הם שלחו שתדלן לעירנו לפעול שישאר הוא הרב היחידי בעירנו.

[בעירנו היו ב' בתי מדרש של החסידים נוסח אר"י, וא' של נוסח אשכנז, ובתקופת אבי זקני ר' אברהם שלמה ז"ל היתה מחלוקת איומה בעירנו בין החסידים והמתנגדים, ורק אח"כ שקטה המחלוקת].

בראותם שאין ביכלתם לסלק את הרב של החסידים מהעיר לגמרי, שיכנעו את הרב ר"י מאסקאליק וקבלו מאתו שטר התחייבות לתת להרב רבינוביץ ד' מאות רובל.

כשבא הביתה התפלא אבי ז"ל איך ומדוע נתן שטר כזה, אך כבר נעשה מעשה.

אח"כ בא לעירנו הרב ר' זלמן האוולין ע"ה מצד ליובאוויטש, והוא הי' איש נלבב אהוב על הבריות וחכם. ער האט פארבראכט א שבת עם אנ"ש. ער האט אפגעלעבט די שטאט, וביטל השטר שנתן הרי"ז מאסקאליק להצד של המתנגדים.

בעת ההתוועדות ניגן ר' זלמן את הניגון של אדמו"ר מהרי"ל (בנו של אדמו"ר הצמח צדק), ומאז הי' ידוע הניגון הזה אצלינו על שם ר' זלמן, וקראו אותו "ר' זלמן'ס ניגון".

רוח של ליובאוויטש התגבר מאז בעיר והתחילו אנשים נוסעים לליובאוויטש והתחילו להחם המקוה גם על ש"ק בוקר (עד אז היו הולכים למקוה רק בעש"ק, בעת שהלכו למרחץ). שמו של ר' זלמן נשאר לזכרון טוב בעירנו על משך זמן רב.

[מורי ר' חיים השמש, שלמדתי אצלו א"ב, הי' אז זקן מופלג, בכה בזכרו את ההתוועודויות שזכה להן בצעירותו, ואמר שעתה נתעוררה אצלי התקופה בחיי, כאשר אדמו"ר מהרי"ל הי' בעירינו זוראוויץ, ואז ערכנו חצות בעשרה ככתוב בסידור].

(נז)) ר' משה רונין. אודותיו ברשימות הרר"נ הכהן שבכרם חב"ד גליון 3 עמ' 262.