ספריית חב"ד ליובאוויטש

רפא-א

וכתיב שלח אורך ואמתך המה ינחוני, שיכוין שהשכינה שמלא כל הארץ כבודו <מלביש> [מולכת] מחשבתו מתתא לעילא בכח הגדול ויבקעו הרקיעים במחשבתו כאלו הם פתוחות לפניו, ויכנס בעולם היצירה, ואח"כ בעולם הבריאה, ואח"כ באצילות. ויהיה יורד במחשבתו למטה, ואח"כ יעלה למעלה. ויהיה עולה ויורד <ועולה> במחשבתו כמה פעמים, כי הירידה הוא צורך עליה, כי מכח הירידה שירד אח"כ כשיעלה יעלה למקום גבוה מאד, כמו אדם שרוצה לזרוק אבן וכו'נח. וכשעולה במחשבתו בעולם העשיה או ביצירה יכוין שמדבר שם באותו עולם, ודיבור יוצא מפיו באותו העולם, ויכוין שיש בזה העולם השם לנגדו בעשר ספירות שהוא א"ס לגדולתו. וכל מה <שהוא עולה> [שילך] למעלה יכוין שהוא עולה ומתקרב אל השם במקום גבוה, כדאיתא בזוהר אינו דומה רגלוי דמלכא לרישי' דמלכא. וגם כל היום, אפי' שלא בשעת תפלה, יעלה עצמו למעלה במחשבתו תמיד. וצריך כח גדול לזה שיוכל לדבק במחשבתו למעלה, ויחזיק עצמו בכל כוחו. ומתחלה אע"פ שיכול לעלות מאד, לא יעלה רק בעולם עשיה [נ"א: לא יעלה במהירות, רק בהדרגה, תחילה אל עולם העשיה] לתקן שם, ואח"כ לעולם היצירה, ואח"כ לבריאה, ואח"כ לאצילות.


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

הנה"י ד, א. לקו"א להרמ"מ כח, א. או"ת סי' רכד (סט, ד). אוה"א צ, ב

שלח אורך גו' – תהלים מג, ג. שמלא כל גו' – ישעי' ו, ג. כדאיתא בזוהר – זח"ב פב, א.

-----  שולי הגליון  -----

נח) בס' הנהגות ישרות: והמשל כמו אדם שרוצה לזרוק אבן מה שמוריד ידו למטה עם האבן בזריקתו למקום גבוה מאד.

-----  הערות וציונים  -----

ראה לעיל סי' קצט-א, רטז-א, רטז-ב ורנט; ולקמן סי' שפז-ב.