ספריית חב"ד ליובאוויטש

רצהסד

תמיד יראה <אדם> במחשבתו איזה מדה נולד בו, אם מאהבה <אם> [או] מיראה או מתפארת, ויעלה אותה המחשבה למעלה.

אף על פי שהוא מעניני עולם הזה בתאות גופניות הוא יכול להעלות אותה. וידע שאותה המחשבה צריך להתתקן בזו השעה, אם באהבה אם ביראה אם בהתפארות, שנתקלקלה מחמת השבירה, ועכשיו הוא עת להעלות אותה. ולכך ירדה המחשבה מעולמות עליונים ובאה לאדם כדי להעלותה מהשבירה, היינו שידבק עצמו בבורא ית' לפי אותה המדה הנ"ל, אם באהבה או ביראה או בתפארת ובשאר מדות של ז' ימי הבנין.

וכן באכילה ושתיה, כשנולד בו אהבה אז לוקח התענוג שהיה מאכילה ושתיה זו ומעלה אותו התענוג לבורא ית'.

וזה המשל [הראשון] שייך <ג"כ> בענין שאמרו רז"ל שמצוה בשבת אכילה ושתיה. <פירוש כי כמו שבכל צרתם לו צר, כן כשישראל שרויים בתענוג יש לו ית' תענוג>. ו<גם> לכאורה קשה מה הנאה יש לנשמה יתירה ב<תענוג> אכילה ושתיה, ולפי המשל הזה אתי שפיר, שהנשמה יתירה יש לה ג"כ תענוג זה כמ"ש בזהר ע"פ באתי לגני כו' <אכלתי יערי עם דבשי> [בשביל רעותא דילה אכיל ושתי].

וכן כשנולד בו התפארות יעלה אותו התפארות שיש באותו דבר, שמכח זה נולד אותו התפארות, וידבק אותו להבורא יתברך. שבכל דבר נמצא התפשטות הבורא יתברך שמלא כל הארץ כבודו, ויעלה אותו הפנימית שיש באותו דבר, כ"א לפי מדתו מז' ימי הבנין, וידבק הפנימית של אותו הדבר בבורא יתברך.


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

מדל"י לו-לז (לט-מ)

צדיק מושל גו' – ש"ב כג, ג. צדיקים הופכין כו' – בר"ר לג, ג. שמצוה בשבת אכילה ושתיה – פסחים סח, ב. בכל צרתם גו' – ישעי' סג, ט. כמ"ש בזוהר – זח"ג רמא, סע"ב. שם רמד, א. באתי לגני גו' – שה"ש ה, א. שמלא כל גו' – ישעי' ו, ג.

-----  שולי הגליון  -----

סד) בסי' רצה הרכיב ב' מאמרים מס' מדל"י – סי' לו (לט; וכן באו"ת סי' שיט) וסי' לז (מ), בהשמטת התחלות המאמרים ושנוי סדר הדברים. וזהו נוסח המקורי:

לו

צדיק מושל ביראת אלקים, צדיקים הופכין מדת הדין למדת הרחמים. למשל כשתינוק רוצה איזה דבר שהתינוק נהנה ממנו, אביו מחמת אהבתו לתינוק יש לו הנאה כשיהיה אותו הדבר להתינוק, שנמצא התינוק מוליד אהבת אותו דבר באביו. וכן למשל כשיש כאב לאדם ברגלו גורם הרגל רצון במחשבתו שיצוה ליד להסיר הכאב, כיון שהם אחדות אחד. וכן הצדיק כשהוא דבוק בבורא ית' כל מה שחסר לו גורם למעלה כביכול רצון בבורא ית'. וזה המשל הראשון שייך (כבפנים ד"ה וזה המשל . . . ושתי).

אח"כ בא סי' לז:

לז

כשיש למלך בן במקום מטונף הוא הולך לאותו מקום מחמת אהבת הבן כדי ליקח אותו משם. כך לפעמים נולד מחשבה באדם מחמת שהעולמות יורדים מלמעלה, ובאין לאדם ג"כ אותה המחשבה. וכשהוא חכם לידע באיזה ענין הוא המחשבה, אם באהבה אם ביראה אם בתפארת אעפ"י שהוא (כבפנים ד"ה אף על פי . . . ז' ימי הבנין. ואח"כ:) ובשאר מדות של ז' ימי הבנין ותמיד יראה במחשבתו איזה מדה נולד בו אם מאהבה או מיראה או מת"ת ויעלה אותה המחשבה למעלה. וכן באכילה ושתיה כשנולד בו אהבה אז לוקח התענוג שהי' מאכילה ושתיה זו ומעלה אותו התענוג לבורא ית'. ואח"כ ד"ה וכן כשנולד (עד גמירא).

-----  הערות וציונים  -----

(ההערות ע"פ הסדר שבשוה"ג)

וכן הצדיק כו' גורם למעלה כ"י כו' – להעיר ממדל"י סי' כט (לג) ושם סי' רלט (רנב).

שמצוה בשבת כו' – ראה לעיל סי' קז ובהערות שם.

לז (תוכן כל סי' לז כפי שצויין שם בשוה"ג) – ראה לעיל סי' לט והנסמן שם בהערות.