ספריית חב"ד ליובאוויטש

ש

שמעתי ממורי <הבעש"ט זלה"ה> ביאור מוסר למוכיח שיזהר בעצמו, על פי משל שנכנס חסיד אחד לכרך שיש בה בתי זונות, וביקש לחקור מהות אנשי הכרך אמר אלך אל בית המוזג ששם רבים מצויין ויש להבחין מעניני הסיפורים ודיבורים, כי הלשון הוא קולמוס הלב. וכך היה, שזה סיפר מה עשה עם הזונה פלונית, וכן חבירו כו', עד שחרה לו עד מאד. וכאשר הרגישו בו שהוא חסיד מפורסם נתנו לו כל אחד מתנה הגונה שיכפרו פניו במנחה. למחר עשה תחבולות שיתאספו שמה שיקבל מהם מתנות, עד שאח"כ עשה כמעשיהם. והנמשל מובן. לכך ישמור את עצמו המוכיח מן הכיעור והדומה לו [ודפח"ח].


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

סו"ס תוי"י רא, ב (תשלא, ב אות כב)

הלשון הוא קולמוס הלב – חובה"ל שער הבחינה פ"ה.

-----  הערות וציונים  -----

להעיר מתוי"י ר"פ בהעלתך קלט, ריש ע"ב (תפא, א): דשמעתי ביאור פסוק על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו (תהלים לב, ו), כי הטובע בנהר וחבירו רוצה להצילו מושכו עמו, וז"ש רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו וכו' והתקנה לזה שיקשור א"ע תחלה בו ית' וכו' (והובא כ"פ בתוי"י ובשאר ספריו, ובכמה דוכתי מזכיר ששמע זה ממוהרי"ל פיסטנר). ולהעיר על זה מזח"א קיב, ריש ע"ב. וראה לקו"י סי' קיג (ואיתא ג"כ באו"ת סי' תפח), ושם הביא ג"כ המשל אשר בזוהר שם.