ספריית חב"ד ליובאוויטש

שא-ג

<פי' המצא לנו בבקשתינו, כי>סו יחשוב שהוא אינו רק כלי, ומחשבתו ודיבורו הם עולמות המתפשטים. <פי'> עולם הדיבור שהיא השכינה מבקשת מעולם המחשבה על הדיבורים האלו, וכשימשוך אור הבורא ית' במחשבתו ודיבורו יהיה בקשתו שיתפשט השפע מעולם המחשבה אל עולם הדיבור, ויבוא ג"כ באותו ענין שהוא מדבר מה שצריך לו ויעשה לו בקשתו. וזהו המצא לנו בבקשתינו, שיהיה הוא ית' נמצא באותן הבקשות.


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

מדל"י נג (סו)

המצא לנו גו' – סדר סליחות ד"ה זכר לנו. הדיבור שהיא השכינה – זח"ג רכח, א, ושם ע"ב. זח"א קמה, א. תקו"ז ב, סע"ב.

-----  שולי הגליון  -----

סו) במקורו: כשצריך לבקש איזה דבר מהבורא ית', יחשוב שנשמתו הוא אבר מהשכינה כביכול, כטפה מן הים. ויבקש על השכינה שאותו דבר הוא חסר להשכינה, ויהיה לו האמנה שבוודאי הוא פועל מלמעלה להשכינה. רק אם יהיה דבוק כראוי אל השכינה יתמשך גם כן השפע עליו. כמשל אדם שיש לו שמחה מטפח ביד, אפילו כשאינו מתכוין לכך, מחמת שהשמחה מתפשטת באבר, כן הוא בענין זה, שהוא אבר מהשכינה כביכול, יתמשך גם כן השפע עליו. ויחשוב שהוא (כבפנים).

-----  הערות וציונים  -----

ראה לקמן סי' שא-ד

עולם הדיבור שהיא השכינה – ראה לקמן סי' שיג ותיא. ועיין תניא, אגה"ק סי' כה.