ספריית חב"ד ליובאוויטש

שטו

ופלגשו ושמה ראומה, פי' הבעש"ט דקאי על ענוה פסולה, פי' שמתגאה בענוה שלו ורוצה להראות שהוא עניו. וז"ש ופלגשו, ענוה פסולה הנק' פלגש, ושמה ראו מה, פי' ראו שאני במדריגות ובחינת מה. ותלד את טבח, עי"ז היצה"ר טובח אותו.

ועל ענין ענוה פסולה הנ"ל משל מבעש"ט זלה"ה, לא' שהיו לו כל המעלות ומדות משובחות, אלא שהיה בעל גאוה גדול. ואמרו לו העולם, הרי יש לו כל המעלות משובחות, אלא שיש לך חסרון זה שאתה בעל גאוה, התלמד עצמך להיות עניו ושוב לא יחסר לך שום מעלה. ועשה כן, והתלמד להיות עניו כו'. ופעם א' הקניטו אדם א', אמר לו, שוטה שבעולם מה אתה חשוב לנגדי, כיון שאני עניו ג"כ א"כ לא יחסר בי שום מעלה כו'. והיוצא מזה כו'.


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

?

ופילגשו ושמה ראומה ותלד . . את טבח – וירא כב, כד. טבח . . טובח – בר"ר ספנ"ז.

-----  הערות וציונים  -----

ופלגשו . . טובח אותן – ראה לעיל סי' לא ובהערות שם. וראה ג"כ לעיל סי' רלח ולקמן סי' שצג.

משל מבעש"ט זלה"ה – לא מצאתי מקור המשל, אבל בבפ"י פ' חיי שרה לה, ריש ע"ד (קעז, ב) – לפני סי' לא הנ"ל – הביא משל דומה: ששמעתי במלך אחד ששאל מהרופאים מה יעשה שיחיה לעולם, ונתנו לו הרפואה שיתרחק מהגאוה ויכנס במדת ענוה ושפלות, וכאשר ידע שהוא עניו אז הרגיש שהוא עצם הגאוה וכו' יעו"ש. משל זה הובא הרבה פעמים בספרי התוי"י, ובצ"פ פ' בשלח נ, סע"ד (קפד, ב) הביאו (בתוספת) מפורש בשם הבעש"ט. ולהעיר שבתוי"י, פ' נשא קיט, ריש ע"ב (תמו, ב), ושם פ' תצא קצא, רע"ג (תרצו, א) מביא משל זה בשם ס' כפתור ופרח.