ספריית חב"ד ליובאוויטש

שיט

הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש ונופת צופים גם עבדך נזהר בהם בשמרם עקב רב. וקשה, מ"ט הוא ממשל התורה לזהב ופז ודבש כו'. עוד קשה, מהו הגם עבדך, דגם משמע טפלה, והא דוד קרא לנפשיה חסיד, כד"א שמרה נפשי כי חסיד אני, ואיך יאמר גם עבדך נזהר בהם. וסיפיה דקרא יותר קשה, בשמרם עקב רב, דפי' דשמרם בשביל רב השכר, הלא התנא אסר זה באמרו אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב ע"מ לקבל פרס.

וי"ל ע"פ דאי' בספרים אהא דישמחו במלכותך שומרי שבת וקוראי עונג [כו'] ישבעו ויתענגו, ומקשה הלא בעניני עסקי עוה"ז התענוג הוא קודם השביעה, והל"ל יתענגו וישבעו. ופי' דיש בעסקי עוה"ז תענוג בלא שביעה לעולם, ושביעהסט ואחר השביעה שוב אין תענוג. פי' בענין עסק קבוץ ממונות והון רב יש תענוג, מה שהוא עשיר יותר יש לו תענוג יותר מעשרו, אבל אין לו שביעה כד"א אוהב כסף לא ישבע כסף. ואכילת תענוגי מעדני עוה"ז אחר השביעה שוב אין לאדם תענוג, כי נפש שביעה תבוס נופת ואכול דבש הרבות כו'. וכ"ז בעסקי עוה"ז. אבל בלימוד התורה הוא כך, מי שהוא אינו חכם גדול בתורה אם יבקשו ממנו לפרש הלכה עמוקה וקשה, תחלה הוא מר לו כמרז"ל ע"פ שפתותיו שושנים נוטפות מור א"ת מור כו', לסוף מתענג. אבל אם הוא חכם גדול בתורה, אפי' בתחלת העיון יש לו תענוג מפני שיכול לפלפל בחכמה ולמצוא ראיות ופירושים מכל הצדדים.

והנה השבת לא ניתן לתענוג אכול ושתו לבד, אלא לעסוק בתפלה ותורה, כדפירש ר"מ אלשיך ע"פ וקראת לשבת ענג, ול"ק וקראת לאכילה ושתיה ענג, דא"כ מי שהוא עני דקיי"ל עשה שבתך חול כו' א"כ מהו הענג שלו, אלא הענג שלו יהי' מהשבת בעצם, דהבית דהנר שבת דולק בו לפני האדם, או ביום אור היום, הוא רומז לבית מושב אור פני הספירות ממש, שהוא קודש קדשים, וחוץ לבית, התחום שבת אלפיים באמה סביב, הוא תחום חותם, רושם אור הקדוש, וכל רוגזין וכל דינין וכל פולחנין קשין הם חוץ לתחום. וגם סוד הנשמה יתירה, כמ"ש בסידור האריז"ל ע"פ ישמח משה במתנת חלקו, שנותנין לו במתנה בכל שבת האלף חלקי אור, בסוד תוס' נשמה יתירה, ועי"ז, כי עבד נאמן קראת [לו], להחזיר לישראל אותן הכתרים עדים שהתנצלו בחטא עגל, וזהו כליל תפארת אשר בראשו נתת לו כו' ע"ש. ע"כ ארז"ל ע"פ שבת וינפש, כיון ששבת [וי] אבדה נפש, פי' כמו שהעשיר מרגיש יותר בצער העוני יותר מן עני בתולדתו, כן הצדיק שהיה לו נשמה יתירה ואור גדול וקדוש בשבת מרגיש יותר בצאת השבת מה נאבד ממנו, יותר מההדיוט. ע"כ עיקר התענוג להצדיק יהיה מהשבת, ועסק התורה ותפלה בקדושה ובטהרה בשבת.

וז"ש ס' נועם אלימלך אהא דאמר ר' יוחנן <אמר רב> [משום רבי יוסי] כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים, וקשה מ"ט ל"ק כל המענג עצמו בשבת. אלא מהו שבת שמא דקב"ה, ופירוש כל המענג להקב"ה, שנקרא שבת, ע"י עסק תורה ותפלה שלו בכוונה גדולה. כמו שכתב הפרדס כי בהיות הבל פיו של אדם כח מתאצל מנשמתו, אם כן כפי שיעור נשמתו תהי' שיעור תפלתו, והנה בשבת שיש באדם תוס' נשמה יתירה ממקום גבוה א"כ יש כח בתפלתו לעלות ולהעלות עמה גם התפלות של חול. ועי"ז מענג להקב"ה, שנקרא שבת, ע"י תורה ותפלה שלו. לזה נותנין לו נחלה בלי מצרים.

והנה השבת ניתן לישראל כדי שיהיו פנוין לעסוק בתורה, כמרז"ל אמרה תורה כו' א"ל קב"ה זווג א' יש לי ושבת שמה. וז"ש ישמחו במלכותך שומרי שבת וקוראי עונג, ומה יהי' העונג האמיתי לענג בו את השבת, ישבעו ויתענגו מטובך, פי' ע"י התורה שמטבעה מה שאדם שבע ממנה יותר יש לו תענוג אז יותר.

וז"ש הנחמדים, פי' דברי תורה נחמדים מזהב ופז רב. כי זהב ופז אע"ג דיש תענוג להעשיר מהם, מ"מ יש חסרון שאין בהם שביעה, משא"כ דברי תורה. ומתוקים מדבש ונפת צופים, שאחר השביעה שוב אין לו תענוג, כמ"ש בדבש פן תשבענו והקיאתו, משא"כ בתורה נא' כי נעים כי תשמרם בבטנך. גם עבדך נזהר, פי' כמ"ש השל"ה בשם (מהר"ם) [מה"ר שמואל יודא] פדאוה ז"ל דנזהר י"ל לשון זוהר הרקיע, כי כל התחכמות האנושיות אינם מזככים את האדם, לא גופו ולא נשמתו, כ"ש חכמת הפילסופיא אשר עלי' נא' כל באיה לא ישובון לא ישיגו אורחות חיים, כי נפת תטופנה כו' ואחריתה מרה כלענה, כי שחה אל מות ביתה כו', אבל חכמת התורה הקדושה מזככת הגוף והנשמה. כי ע"כ אדה"ר קודם חטאו ארז"ל עקיבו היה מכהה גלגל חמה, כי חמה נבראת לשמש העולם והוא נברא לשמש את קונו, וע"י מה היה אור זהרו, ע"י עסקו בתורה, כמו משה רבינו ע"ה שנא' בו כי קרן עור פניו.

כי מ"ש ויטע ה' אלקים גן בעדן מקדם וישם שם את האדם אשר יצר [. . .] ויצו ה' אלקים על האדם מכל עץ הגן אכול תאכל ומעץ הדעת טוב ורע כו'. כי אע"פ דאין מקרא יוצא מידי פשוטו, ששם אותו הקב"ה בגן עדן שבארץ, אעפ"כ פי' בזוהר הקדוש כי גן רומז לג"ן סדרים שבתורה. ולפי הזוהר הכי פרושא, ויטע ה' אלקים גן, פי' הגן סדרים שבתורה, הוא בעדן מקדם, פי' גם הקב"ה שהוא קדמונו של עולם היה לו עדן ותענוג ושעשועים מזאת התורה שקדמה לעולם, כמ"ש ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום, פי' רז"ל אלפים שנה קודם שנברא העולם נבראת התורה, וישם שם את האדם אשר יצר, פי' הקב"ה היה מלמדו תורה, כמ"ש לעבדה ולשמרה, לעבדה זו מצת עשה ולשמרה זו מל"ת, ויצו ה' אלהים על האדם לאמר, פי' אמר לו ולמדו האיך יהי' שמיעתו ולמודו בתורה, כי האומר ד"ת יש לו לומר דברים שילמוד השומע מהם עצה וחכמה והשגה איך לעבוד את הש"י, והשומע ד"ת לא יאמר זה הפשט היה טוב וזה הפשט לא היה טוב כל כך, נמצא הולך מאת הלימוד בלי שום לימוד ליראת הש"י, כ"א בטוב ורע, וע"ז התורה חוגרת שק ואומרת עשוני ככנור שמנגנין בו בבית משתאות. וז"ש הקב"ה לאדה"ר, ויצו ה' אלהים על האדם לאמר מכל עץ הגן, פי' מכל אותן התורות שאלמדך תראה אכול תאכל, שיהיה לך אכילת הנפש, לרעבון הנפש השוקקה לעבודתו ית', כמ"ש נמצאו דבריך ואוכלם ויהי דברך לי לששון, ונאמר ויאכילני את המגילה כו', אבל ומעץ הדעת טוב ורע, פי' שתשים דעתך לבד לומר זה יהי' פשט טוב מה שאין כן זה, לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות, פי' תתקשר באלנא דמותא, כי זהו מפיתוי הנחש הן במלמדע הן בשומע. והנה ע"כ בג"ע הי' אדה"ר ועזרו מלובש בזיווא דנהורא, כי הי' <עשה ע"י> מרכבה לקדושה עליונה.

וענין זה אפרש לך על פי מה שפ"ר מאז"לעא על פסוק ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן כו' וכן תעשו, והק' חדא דהל"ל ועשו לי בית להיות מקדש. עוד קשה ושכנתי בתוכם, בתוכו הל"ל. עוד קשה מהו הדיוק ככל אשר אני מראה אותך, וגם מאי קאמר תבנית המשכן. עוד קשה וא"ו דוכן תעשו, הל"ל כן תעשו. ובסוף מלאכת המשכן נאמר וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה כאשר צוה ה' כן עשו ויברך אותם משה, ופרש"י, [אמר להם] ויהי נועם ה' אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו גו', יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם. אמנם, דהנה במלאכת המשכן, שהיא מלאכה קדושה חשובה נוראה, יתמה שכל כל אדם איך הי' מבוא לדור ההוא שלא היו אומנים בדבר לעשותה. דהנה אם יהיה למלך כלי כסף מצוייר בתכלית הדקות בשכל גדול, אם יראהו לאומן חכם גדול ויתפשהו בציור שכלו אפשר יעשה כמוהו, משא"כ אם יראה המלך הכלי למי שאינו אומן, ויצוהו שילך הוא ויאמר להאומן כלי כזה ראיתי עשה כמותו, שבודאי שזה הרואה, כיון שאינו אומן, יחסיר ויעדיף בספרו ציורו להאומן, וגם האומן יחסיר ויעדיף כיון שלא ראה הכלי. כ"ש אם לא יראה המלך כלי כלל, כ"א כלי מצוייר על נייר, ויאמר לו שיספר ציורו להאומן, אפשר שיצא הכלי מקולקל. והנה כן פה. משרע"ה לא הי' אומן, וגם לא הראה לו משכן וכלים בממש, כ"א כמ"ש במדרש דהקב"ה הראה למרע"ה אש אדומה אש לבנה אש ירקרקת אש תכלת וא"ל עשה לי משכן, א"ל משה להקב"ה רבש"ע מנין לי כל האשיות הללו, א"ל וראה ועשה כתבניתם, פי' תכלת וארגמן ותולעת שני ושש.

כי הנה בנין המשכן ע"כ נכתב בתורה ונשנה, אע"ג די"ל מנפ"מ מאי דהוה הוה, אלא הוא ללמוד אותנו שכל גדול לעבודת הבורא ית"ש איך יוכל אדם לעשות א"ע מרכבה לקדושה עליונה. כי כל מה שגילה לנו הזוהר וכתבי האריז"ל מבנין העולמות העליונים והשמות של פרקי המרכבה, ושל ראיה שמיעה ריח דיבור חג"ת נהי"מ והמוחין עליונים, הוא שהאדם בעשותו מצוה או לומד תורה או מתפלל יעשה עצמו מרכבה לקדושה עליונה, גוף לנפש ונפש לרוח ורוח לנשמה ונשמה להקב"ה, כמ"ש כי כל פה לך יודה עד וכל קומה, פי' וכל השיעור קומה, לפניך תשתחוה, כדפי' השל"ה ז"ל ע"פ עין תחת עין כו' יד תחת יד רגל תחת רגל, פי' כי הנה עין האדם נק' עין, וכן יד ורגל, והרי מצינו אותן הכינויים בהבורא ית', כמ"ש הנה עין ה' אל יראיו, אזניו אל שועתם, היד ה' תקצר, ועמדו רגליו ביום ההוא. והרי אין לו ית' דמות הגוף. ופירש כי כמו המכיר את ראובן וכתב שלו, ואם מראין לו חתימת ראובן אומר זהו בודאי חתימת ראובן, כאלו הי' ראובן עומד לפניו, אע"פ שראובן הוא אדם ברמ"ח אברים והכתב הוא אותיות, אעפ"כ ע"י הכתב וחותמו נדמה לו כאלו ראובן עומד לפניו, כן באלו המדות יש למעלה מדה עליונה שהוא משגיח על כל העולם להיטיב, ונקרא עין, וח"ו אין שם שום דמות עין שלנו. אך האדם כשמקדש עיניו שנחתם בו, כמ"ש תתהפך כחומר חותם, הוא לראות בתורה ואותיותיה הקדושים, אז עין שלו מרכבה למדה עליונה שנקרא עין. וכן יש מדה עליונה המאזין תפלות ומקשיב תחנות, וכשאדם מקדש אזניו לשמוע ד"ת אז הם אזניו מרכבה למדת אזן העליון. וכן יש מדה עליונה הנותנת לעולם השפע אלקי שנקרא בדרך משל יד, וכשאדם מקדש ידיו לעשות עמהן מצות מעשיות וצדקות אז ידיו הם מרכבה למדה עליונה הנק' יד. וז"ש ע"כ הקפידה התורה בחובל בחבירו ומחסר ממנו אבר לשלם חמשה דברים שהם נזק צער רפוי שבת ובשת, ופי' ואמר כי שמא זה האדם הנחבל הי' מקדש אבריו, להיותו מרכבה עליונה לקדושה עליונה, עין שלו מרכבה תחת עין יד תחת יד.

והנה [זה] ענין בנין המשכן, ע"כ הי' צריך בצלאל לידע צירוף אותיות שבהן נבראו שמים וארץ, כי בנין המשכן היה, שהיו מעתיקים פה במשכן הזה משכן ובנין כל העולמות, כמעתיק כתב מכתב שמעתיק אות באות, כן היו מעתיקים מקדש העליון במשכן הזה. ע"כ נעשה המשכן בחכמה בתבונה ובדעת, כמו בנין העולם שנאמר בו ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה בדעתו כו', ויש מלאכה שהיו נעשי' במעשה, ויש על ידי מחשבה כמ"ש ולחשוב מחשבות, והמנורה שהוא סוד נעלם לא הי' יכול אפילו משה רבינו ע"ה לעשותה, כמ"ש ס' הקנה פר"ש לי מעשה המנורה שלימה ומקשה כו'.

וכל זה הי' להראות לעם בני ישראל כי כמו שיכולין להעתיק מקדש העליון וכל צרופי השמות במשכן הזה, שהוא מדברים דוממים וגשמיים עצים ואבנים וזהב וכסף ונחשת, כ"ש האדם, שהוא עיקר משכן ה', כי היכל ה' המה, וכמ"ש ויטוש משכן שילה אהל שכן באדם, וכמ"ש לא בחרתי בעיר [גו'] ואבחר בדוד, כ"ש שיוכל האדם לעשות עצמו מרכבה לקדושה עליונה להעתיק בעצמו ובאבריו כל העולמות וצירופי שמות רוחניות עליונה. וכל זה הי' ללמד דעת לבני ישראל.

וז"ש ועשו לי מקדש, פי' איני אומר יעשו לי בית להיות מקדש, אלא ועשו לי תיכף המקדש העליון יעתיקו הם, כי ושכנתי בתוכם, פי' יהי' שריית שכינה על עושי המלאכה, שתיכף שיקחו דבר לעשותו יכוונו לעשות כתבניתו העליון, כי ראה מופת על זה ככל אשר אני מראה אותך, פי' אני מראה אותך ולא את עושי המלאכה, אלא שאתה תלמדם. ומה אני מראה אותך, לא משכן ממש, כ"א את תבנית המשכן כו' ותראה נפלאות, וכן ממש תעשו בלי שום חסרון, אע"כ שיהי' שריית שכינה על עושי המלאכה. וז"ש וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה כאשר צוה ד' דייקא, כן עשו, ויברך אותם משה ואמר להם זה השכל. וה"פ ויהי נועם, פי' השכינה שנקרא נועם של ד' אלהינו, ודאי הי' שורה עלינו, והראי' ומעשה ידינו כוננה עלינו, שנעשה בתכלית נכון כהוייתו בעולמות העליונים, ע"כ יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם, פי' בנין זה המשכן שהעתקתם פה כל מקדש העליון וכל ציור העולמות, הוא ללמדכם דעת לכל ימות עולם שבכל עת שתרצו לעשות מצוה תעשו עצמיכם מרכבה לקדושה עליונה להעתיק בעצמיכם שתשרה שכינה בכם, שאתם מקדש והיכל ד', תהיו נעשים מרכבה להשכינה בעשותכם המצות.

וז"ש דוד המלך ע"ה גם עבדך נזהר בהם, פירוש, אינו אומר גם על עצמו, אלא ה"פ, כי עד עתה דיבר משבחי התורה הקדושה, תורת ד' תמימה כו' עד הנחמדים מזהב כו', ועתה אמר גם, עוד מעלה נסתרת יש להתורה, ומהו, עבדך נזהר בהם, לשון זהר הרקיע, פי' התורה מזככת הנשמה והגוף, בשמרם, ע"י שאני שומר התורה בקדושה, עקב רב, פי' אפילו העקב יכול להיות רב, כמו עקיבו של אדם הראשון שהי' מכהה גלגל חמה.


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

הנחמדים גו' גם עבדך גו' – תהלים יט, יא-יב. שמרה נפשי גו' – תהלים פו, ב. אל תהיו כעבדים כו' – אבות פ"א מ"ג. דישמחו במלכותך כו' – עמידה דשבת. אוהב כסף גו' – קהלת ה, ט. נפש שביעה גו' – משלי כז, ז. אכול דבש גו' – שם כה, כז. שפתותיו שושנים גו' – שה"ש ה, יג. א"ת מור כו' – שבת ל, ב. כדפר"מ אלשיך – תורת משה, תצוה לא, יג. וקראת לשבת ענג – ישעי' נח, יג. עשה שבתך חול כו' – שבת קיח, א. ישמח משה כו' – עמידה שחרית דשבת. שבת וינפש – כי תשא לא, יז. כיון ששבת וי כו' – ביצה טז, א. ס' נועם אלימלך – ר"פ שמות. דאמר ר' יוחנן כו' – שבת קיח, סע"א. שבת שמא דקב"ה – זח"ב פח, ב. הפרדס – פרדס רמונים שט"ז שלהי פ"ה. כמרז"ל אמרה תורה כו' – מדרש הובא בטור או"ח סי' רצ. פן תשבענו גו' – משלי כה, טז. כי נעים כי גו' – משלי כב, יח. כמ"ש השל"ה – מס' שבועות ע' מעלת עושיה ומקיימה (מא, ג). זוהר הרקיע – דניאל יב, ג. חכמת הפילוסופיא אשר עליה נאמר – שו"ת הרא"ש כלל נה שלהי אות ט, הובא בשל"ה שם במס' שבועות (לא, סע"ד). כל באיה גו' – משלי ב, יט. כי נפת גו' כלענה – משלי ה, ג-ד. כי שחה גו' – משלי ב, יח. עקיבו היה מכהה כו' – זח"א קמב, ב. והוא נברא לשמש את קונו – קידושין פב, א. כי קרן גו' – כי תשא לד, כט. ויטע ה' גו' – בראשית ב, ח. ויצו ה' גו' ומעץ הדעת גו' – בראשית ב, טז-יז. דאין מקרא יוצא כו' – שבת סג, א. גן רומז לג"ן סדרים שבתורה – תקו"ז תי"ג כט, ריש ע"ב. שם תכ"ח עב, ב. סתמ"ב פב, א. זח"א (מדה"נ) קד, ב. ואהיה אצלו גו' – משלי ח, ל. אלפים שנה קודם כו' – בר"ר ח, ב. לעבדה ולשמרה – בראשית ב, טו. לעבדה זו מ"ע ולשמרה זו מל"ת – זח"א כז, א. התורה חוגרת שק כו' – סנהדרין קא, א. נמצאו דבריך גו' – ירמי' טו, טז. ויאכילני את גו' – יחזקאל ג, ב. באלנא דמותא – זח"א לה, ב. מלובש בזיווא דנהורא – זח"א לו, ב. זח"ב רכט, ב. זו"ח שה"ש סט, א. ועשו לי מקדש גו' ככל אשר גו' – תרומה כה, ח-ט. וירא משה את כל המלאכה גו' – פקודי לט, מג. ויהי נועם גו' – תהלים צ, יז. דהקב"ה הראה למרע"ה כו' – במ"ר יב, ח. כי כל פה כו' – פיוט נשמת כל חי. כדפי' השל"ה ז"ל – של"ה תולדות אדם בית נאמן. עין תחת עין גו' – משפטים כא, כד. הנה עין ה' גו' – תהלים לג, יח. אזניו אל שועתם – תהלים לד, טז. היד ה' תקצר – בהעלתך יא, כג. ועמדו רגליו גו' – זכרי' יד, ד. תתהפך כחומר חותם – איוב לח, יד. בחובל בחבירו כו' לשלם כו' – ב"ק פג, ב. לידע צירוף אותיות כו' – ברכות נה, א. בחכמה בתבונה ובדעת – כי תשא לא, ג. ויקהל לה, לא. כמו בנין העולם – חגיגה יב, א. ה' בחכמה גו' בדעתו גו' – משלי ג, יט-כ. ולחשוב מחשבות – ויקהל לה, לב. והמנורה . . לא הי' יכול כו' – תנחומא שמיני ח. שם בהעלתך ג. היכל ה' המה – ע"פ ירמי' ז, ד. ויטוש משכן גו' – תהלים עח, ס. לא בחרתי בעיר גו' – מ"א ח, טז. תורת ה' תמימה גו' – תהלים יט, ח-יא. עקיבו של אדה"ר כו' – זח"א קמב, ב.

-----  שולי הגליון  -----

סט) אולי צ"ל: ויש שביעה.

ע) נ"א: בל[ימוד] תלמוד.

עא) כן הוא בכל דפוסי ס' כש"ט שראיתי, וצ"ע. ונראה לי שצ"ל "שפ' רמאז"ל", כלומר שפירש ר"מ אלשיך ז"ל, שבספרו תורת משה דק ברוב הדיוקים הנזכרים כאן.

-----  הערות וציונים  -----

דפי' דשמרם בשביל רב השכר – ראה פרש"י עה"פ.

אלא לעסוק בתפלה ותורה – ראה ירושלמי שבת פט"ו ה"ג. ילק"ש ומדה"ג ר"פ ויקהל. טושו"ע או"ח סי' רצ ובנו"כ שם. וראה זח"ג קעד, רע"א ובהג' החיד"א שם. וראה לקמן סי' תב, ובהוספות סי' רלז.

וכל רוגזין וכל דינין כו' – ראה זח"ב קלה, ריש ע"ב. וראה שם פח, סע"ב. זח"ג רמג, רע"א ושם רפח, ב. וראה מדרש תהלים צב, ה.

כמ"ש בסידור האריז"ל כו' – בסידור הר"ש שם. וראה פע"ח שער השבת פ"ח. חסד לאברהם מעיין ב נהר מט.

מרגיש יותר בצאת השבת כו' – להעיר מס' זכרון זאת להחוזה, בהשמטות לפ' תשא: שמעתי שדקדק הרב האיש האלקים קדוש ר"י הבעש"ט למה אנו אומרים זה בתחלת השבת שבת וינפש כדרש וי אבדה נפש, די לזה בשעתה במוצ"ש, וידוע מה שתירץ הוא ז"ל להוסיף לנו אהבה ושמחה משבת קודש בזכרנו כי אח"כ תפסוק הנשמה היתירה הגדולה של שבת כאשר האריך במשל ומליצה. וכ"כ בשפת אמת ר"פ תשא (סד"ה וכתבו).

השבת ניתן כו' לעסוק בתורה כו' – להעיר מזח"ב פח, סע"ב וזח"ג קעד, רע"א, ולעיל ד"ה אלא לעסוק.

דנזהר י"ל לשון זוהר הרקיע – ראה צוה"ר סי' א (לעיל בריש הספר, צוואה אות א). לקמן בהוספות סי' צו ובהערות שם.

חכמת התורה הק' מזככת כו' – ראה צוה"ר סי' כט. וראה זח"ג פ, סע"ב ושם קנג, א.

כמ"ש לעבדה ולשמרה כו' – ראה תיב"ע ות"י עה"פ. פדר"א פי"ב. ספרי פ' עקב פיס' מא. ועיין פרדס רמונים להרמ"ק של"א פ"ו.

שילמוד השומע מהם עצה כו' – ראה ע"ז יז, ריש ע"ב ופרש"י שם. ספרי האזינו סוף פי' שכב. זח"א יא, א. זח"ב פב, סע"ב ושם צו, סע"ב. זח"ג נג, ב ושם רב, ריש ע"ב ורס, רע"א. רמב"ם סוף הלכות שחיטה וסוף הלכות תמורה.

והשומע ד"ת לא יאמר כו' – להעיר מעירובין סד, א כל האומר כו'.

מלובש בזיווא דנהורא – ראה בר"ר ספ"כ. תקו"ז סתנ"ח צב, ב.

שפ"ר מאז"ל – ראה מה שכתבתי כאן בשוה"ג, והוא בתורת משה להרמ"א תרומה כה, ח-ט.

יעשה עצמו מרכבה כו' – ראה לעיל סי' קעד ולקמן סי' שנ.

כדפי' השל"ה ז"ל – בשם ס' עבוה"ק לרמא"ג (ח"ג פכ"ו) וס' הפרדס להרמ"ק (שכ"ב פ"ב), מיוסד על ס' שערי אורה לרי"ג שער א עיי"ש.

שהי' מעתיקים פה במשכן הזה כו' – ראה זח"ב נט, ב (ר"מ), ושם רלא, ב ורלה, ב (תוס'). ולהעיר ממדרש תדשא, בראשית ב. רבינו בחיי לתרומה כה, ח-ט. דרשות ר"י אבן שועיב, פ' תרומה. פרדס רמונים של"א פ"ח.

והמנורה כו' אפילו משה רבינו ע"ה כו' – ראה תו"ש פ' תרומה כה, לא אות קצח ובהערות שם.