ספריית חב"ד ליובאוויטש

שמח

והענין פי' הידיעה והשארית חפשית הבחירה, ע"פ אני ה' לא שניתי.

דיש לתרץ הקושיא שהקשו כל הראשונים, וז"ל, למה לא ברא הקב"ה את העולם קודם ה' אלפים שנה, דהרי פעולה טובה מהעדר, ולמה נשתנה רצונו מלא רוצה אל רוצה בעת שברא לבד לא קודם, דהרי אינו ית' בעל שינויים. והתירוץ על זה, דהוא ית' אינו דומה לפועל בשר ודם, שהחכמה שיש לו עתה לא היה לו מקודם, אלא חכמתו היא קנינית, וגם הוא בעל חסרון. מלה"ד, דמפני דצריך מקום לדור, ע"כ כשקנה חכמה לבנות לו בית תיכף בונה לעצמו בית. אבל הוא ית' חכמתו עצמיית לא קנינית, וגם אינו בעל חסרון, ויש לומר דהרצון לברוא העולם לא נתחדש לו זה הרצון בעת בריאתו העולם, אלא כמו שהוא קדמון כן הי' רצונו, ומקדמת דנא הי' ברצונו לברוא העולם בעת שברא אותו, לא קודם לכן, ואח"כ כשברא העולם נברא בעתו ובזמנו כמו שהיה ברצונו הקדום לברוא אותו בעת הזאת דווקא, א"כ לא היה שינוי רצון.

והראיה, דהרי עולם שכולו שבת שיהיה לעתיד לבא, וצדיקים יושבים ועטרותיהם כו', ונשגב ה' לבדו ביום ההוא, ודאי מעלתו גדולה מן מעלת העולם כשהוא עתה, ופעולה טובה כזו גם כן טובה מהעדר, ולמה לא הקדימו הקב"ה אלא שיבוא בעתו ובזמנו, כמו שדרך השבת לבוא דוקא אחר ששת ימי החול. וכן הוא בענין בריאתו של עולם, דאע"פ שידע דפעולה טובה מהעדר, אעפ"כ רצונו היה מנגד לידיעה, כי מקדמת דנא היה רצונו לברוא העולם דוקא בעת הזאת שיהיו ימי המעשה, וקודם לכן היה בדרך משל עולם שכולו שבת ונמשך אחר הרצון. ולא תקשה הלא פעולה טובה מהעדר, כי הקב"ה אינו בעל חסרון שיצטרך הפעולה ההיא לטובתו. וז"ש את הכל עשה יפה בעתו גם את העולם. וז"ס עמוק והמשכיל יבין.

והנה כן ברא הקב"ה את העולם, דלא יקשה אדם איך שייך שכר לצדיק ועונש לרשע הלא יודע א-ל ויש דיעה בעליון, שצפה והביט עד סוף כל הדורות וידע שזה יהיה צדיק, א"כ מוכרח הוא להיותו צדיק ולא יתכן לו שכר, וגם ידע שזה יהיה רשע ולא יתכן לענוש כיון שלא היה יכול לשנות ידיעתו ית"ש. וי"ל, אף שיש לו ית' ידיעה, מ"מ הרצון שלו ית' שייטיבו מעשיהם, כי ע"כ צוה לנו כל התורה ומצותיה, והרצון בעצמו מנגד לידיעה מתחלת המחשבה, ויוכל אדם להמשך אחר רצון הש"י וציוויו ולא אחר הידיעה, שהרצון יכריח הידיעה כיון שאין חפץ לרצון ה' בידיעה זו ובמעשה זה, והידיעה היא שלא לרצון. ואם ירצה אדם ייטיב מעשיו כמו שהוא הרצון של הש"י, ולא יוריד וישלשל לעצמו הידיעה, כי הידיעה של רע הוא הרע בעצם שהיא הסט"א, שנבראת לנסיון הצדיקים, כמ"ש כי מנסה ה' אלקיכם אתכם, כי העוה"ז הוא עולם הנסיון, שהנשמה נשלחת שם להיותה בנסיון בעוה"ז דאם יעשה החטא הרי יטה אחר הידיעה, ואם לא יעשה הרי יטה אחר הרצון והציווי המנגד לידיעה, שע"ז נאמר אשה ריח נחוח לה', נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני, והבן היטב.


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

?

אני ה' לא שניתי – מלאכי ג, ו. הקושיא כו' הראשונים – רס"ג, אמו"ד מ"א פ"ד. מו"נ ח"ב פי"ג ופ"ל. ע"ח ש"א ענף א. שומר אמונים, ח"ב סי' יד ואילך. דהוא ית' אינו דומה כו' עצמיית לא קנינית – רמב"ם הל' יסוה"ת פ"ב ה"י. עולם שכולו שבת כו' – תמיד פ"ז מ"ד. וצדיקים יושבים כו' – ברכות יז, א. ונשגב ה' גו' – ישעי' ב, יא. את הכל עשה גו' – קהלת ג, יא. דלא יקשה אדם איך כו' – רמב"ם הל' תשובה פ"ה. יודע א-ל ויש כו' – ע"פ תהלים עג, יא. כי מנסה ה' גו' – ראה יג, ד. אשה ריח גו' נחת רוח לפני כו' – ספרי שלח פיס' קז.

-----  הערות וציונים  -----

למה לא ברא כו' – הקושיא הובאה ג"כ בקונ' פירוש עשר ספירות לר"ע מגירונה סי' ח, וביאורו בס' דרך אמונה לרמא"ג פ"ז. של"ה, תולדות אדם בית ה', בהג' ד"ה מצאתי שאלה ששאל הרר"י. עיין בבפ"י בראשית יז, א (פח, א) [בהמשך להמובא לעיל סי' יא], ולקו"י יד, סע"א (סי' קמה), מש"כ בזה. ולהעיר מהוספות למדל"י-או"ת סי' נב, ומה שהאריך בזה בלקו"ש ח"י ע' 176 ואילך (במילואו באג"ק ח"ב ע' רמד).

כמו שהוא קדמון כן היה רצונו כו' – דהוא ורצונו אחד (תניא פ"מ בהג' ד"ה ושם מאיר). וראה דרך מצותיך להצ"צ, שרש מצות התפלה פ' ז"ך. ועיין של"ה, תולדות אדם בית ה', בד"ה הרי שלש עליות (ד, א) בענין הו"א ושמ"ו עצם אחד, שמ"ו בגי' רצון כו', ומה שהביא שם מפ"ר להרמ"ק ומפלח הרמון להרמ"ע.

איך שייך כו' – רג"כ רמב"ם, שמנה פרקים פ"ח ומו"נ ח"ג פ' כ-כא. ועוד. ועיין ביאור ענין ידיעה ובחירה בפלח הרמון להרמ"ע שי"ח פ"א.