ספריית חב"ד ליובאוויטש

שסב

<מהבעש"ט> [דשמעתי ממורי] זלה"ה פי' המשנה כל תורה שאין עמה מלאכה כו'. וביאר דיש ג' מיני דיבור שהם ג' מיני זווג, א' זווג המלך ומטרוניתא, ב' זווג בן המלך וזוגתו, ג' זווג דעבד ושפחה כו'. והנה הדיבור בתורה ובתפלה שהוא הזווג קוב"ה [ושכינתיה] שישמש באבר חי, דהיינו עם המוחין שהם י"ה חו"ב דחילו ורחימו, יהיה נמשך ע"י אות ו' על הדיבור שהוא ה' כו' יעו"ש.


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

צ"פ וארא כד, רע"ג (צז, ב)

כל תורה כו' – אבות פ"ב מ"ב. י-ה חו"ב – זח"ג קנג, ב. דחילו ורחימו – זח"ג קכג, ריש ע"ב. תקו"ז ת"י כה, ב. נמשך ע"י אות ו' – ר' זח"ב קלג, ב. הדיבור שהוא ה' – זח"א קמה, א.

-----  הערות וציונים  -----

שמעתי . . קוב"ה ושכינתיה – כ"ז כבר הובא לעיל סי' ריג-א וראה שם בהערות.

שישמש כו' – ראה לעיל סי' טז ובהערות שם. ועיין כתונת פסים פ' בהעלתך לו, א: ששמעתי ממורי פי' המשנה וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עון וכו', והענין כי מבשרי אחזה אלוה, דיש ברית הלשון וברית המעור, זה מוליד בגשמי וזה ברוחני, ומובא בכתבים משחז"ל ראו אשה מדברת וכו', הרי שבדבור יש זווג וכו', פה גי' מילה, וכמו שבזווג גשמי אין הזווג כ"א באבר חי וחשק בשמחה משא"כ בעצבות גורם ח"ו סכנה להילד, ואחר שהזריע טיפת הזרע מהמוח ונסתלק המוחין שוב אין לשמש כ"א אחר זמן, ככה בזווג הרוחני שהוא הדבור בתורה ותפלה ע"י המוחין מדו"ר (מכונה לנשיקה) שנמשך מחו"ב שהם אותיות י"ה נמשך אל הפה שהוא מ"ל האחרונה [נראה שר"ל: מלכות ה' אחרונה] ע"י ו' שהוא ההמשכה, נמצא עסק התורה ותפלה עם המוחין נק' משמש באבר חי להזריע ואחר התפלה ועסק התורה שנסתלקו המוחין ובא הקטנות שכיח כעס וספורי לשון הרע ודברים בטלים, ועצה יעוצה בעת שנסתלקו המוחין יעסוק במלאכה וניצול מעון, וז"ש וכל תורה שאין עמה מלאכה גוררת עון וכו' ודפח"ח. (וראה מזה לקמן בהערות לסי' שעח).

נמשך ע"י אות ו' – ראה בהערות לסי' מו-א ד"ה נמשך שהוא ו'.