ספריית חב"ד ליובאוויטש

שסז

[שמעתי ממורי זלה"ה] ענין והחיות רצוא ושוב [. . .עח] <כי> ע"י ביטולו מעבודת ה' <בזמן עסק מו"מ ומאכילה כו'> ינוח הנשמה וכח השכלי יתחזק לחזור ולעסוק בעבודת ה' אח"כ, וזהו והחיות רצוא ושוב [ודפח"ח, אך שאין זה לשונו כי הוספתי מעט]. וכל זה כשאדם עושה במשקל שכלו הקדוש שאינו מבטל מעסק התורה ועבודת ה' <כ"א קצת> [רק] זמן מה כדי שתנוח כח הנשמה ולא תתבטל הנשמה ממציאות, זה נק' עובד ה' בגשמי וברוחני כל ימיו מאחר שהגשמי הוא כסא לרוחני.


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

צ"פ בא לג, סע"ב (קכז, א)

והחיות רצו"ש – יחזקאל א, יד.

-----  שולי הגליון  -----

עח) כאן חסר ההמשך והובא לעיל סי' קעח. עיי"ש.

-----  הערות וציונים  -----

כמש"כ בשוה"ג כאן, דברי הבעש"ט במילואם הובאו לעיל סי' קעח ועיי"ש בהערות.

שהגשמי כסא להרוחני – להעיר מאזהרת הבעש"ט לעיל סי' קפח בסוף ד"ה והלבנה.