ספריית חב"ד ליובאוויטש

שעח

שמעתי ממורי [זללה"ה] כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה וגוררת עון כו', כי התורה והתפלה צריך שיהיה עם המוחין, ואחר שנסתלקו המוחין בסיום תורה ותפלה בא הקטנות שהוא הכעס והמחלוקת ולה"ר, ולכך יעסוק אז במלאכה כו'. וז"ש וכל תורה שאין עמה מלאכה וכו' וגוררת עון <וכו'>, ודפח"ח.


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

צ"פ תרומה צג, סע"א (שכט, א)

כל תורה כו' – אבות פ"ב מ"ב.

-----  הערות וציונים  -----

ראה דמ"א פ' תשא ד"ה ואמלא: גלוי וידוע בשם אא"ז זללה"ה שאחר התפלה שאדם מתפלל צריך ליזהר במעשיו כי עלול הוא ליפול ח"ו לכעס או לשאר דברים שאינם מהוגנים, והיינו אם מתפלל במדת יראה נופל מזה אח"כ בכעס חלילה וחס, ואם מתפלל במדת אהבה גדולה יכול לבוא לפעמים אח"כ לאהבה שאינה צריכה, ומזה תבין בכל מדה ומדה, ועצה היעוצה בזה הוא לסמוך תיכף אחר התפלה לד"ת או למלאכה כו'. ראה לעיל בהערות לסי' שסב, ומה שהבאתי שם מס' כתונת פסים.