ספריית חב"ד ליובאוויטש

שפז-ב

בתפלה צריך לשים כל כחו בהדיבורים, וילך כך מאות לאות עד שישכח מגופניות, ויחשוב שהאותיות מצטרפים ומתחברים זה עם זה, וזהו תענוג גדול. דמה אם בגשמיות הוא תענוג גדול, מכ"ש ברוחניות, וזהו עולם היצירה. ואח"כ יבוא לאותיות המחשבה ולא ישמע מה שהוא מדבר, וזהו בא לעולם הבריאה. ואח"כ הוא בא למדת אי"ן שנתבטלו אצלו כל כוחותיו הגשמיים, וזהו עולם האצילות, מדת חכמה.


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

מדל"י פז (צז)

-----  הערות וציונים  -----

ראה לעיל סי' רפא-א.

למדת אין . . מדת חכמה – ראה מדל"י סי' ז (ח) ורג (ריג). ועיין קיצורים והערות לתניא להצ"צ, פי"ח אות ז.

למדת אין שנתבטלו אצלו כו' – להעיר ממדל"י סו"ס פו.